שטו העם ולקטו - מלעיל או מלרע?
צבי שביט
המילה עצמה, משורש "שוט" אמורה להיות מלעיל. אלא שבשורשים שכאלה (ע"ו) בבנין זה, בתנ"ך בין 40-50% (נדמה לי) מן ההופעות לפני אותיות אה"ע נהפכות למלרע.
לפני שנים שאלתי את הרב מרדכי ברויאר ע"ה והוא אמר לי שאין לו דרך להכריע. גם שאלתי את פרופ' יהושע בלאו ע"ה שאמר שנטייתו היא לקרוא מלרע ע"פ ה"מסורת" שהביא המנחת שי, אבל גם לו לא היה ברור.
שאלתי אז את המו"ל של תנ"ך קורן למה הם סימנו למלעיל, וענו לי שעשו כך על הרב וולף היידנהיים.
מנחם יעקבוביץ
דוד וסרמן
---------------------------------אין שום ספק שיש לומר שטו מלעיל כלומר ההטעמה היא על האות ש'
הסבר:
1. השורש של שטו הוא שוט (נחי ע"ו) כמו קום ואתה אומר קמו מלעיל , מטעימים את האות ק'
לעומת זאת המילה דכו (באותו פסוק) היא משורש דכה (נחי ל"ה) ולכן קריאתה מלרע. הטעם הוא על ההברה האחרונה כה (כמו שתו מים - השורש שתה מלרע) .
2.התלישא השמאלית מקומה קבוע על ההברה השמאלית (גם כאשר הטעם הוא מלעיל !!!) לכן ברוב החומשים נהוג במקרה כזה (כאשר המילה היא מלעיל) לסמן את המילה בשני טעמים של תלישא שמאלית
ובזה מבהירים לך שיש לקרוא את המילה מלעיל.
רחמים שר שלום
---------------------------------
הרב חנוך הכהן
בס”ד ח’ תמוז ה’תשפ”א לפ”ג
לכב’ עמוד הימיני, פטיש החזק אשר כל רז לא אניס ליה, המדקדק אשר דק עד אשר דק, בכל מכמנים נבר עד אשר בר ומבורר, כש”ת הרה”ג ר’ איתן בעל הנס שליט”א,
לעניין שטו העם ולקטו: יש להותיר בצ”ע.
נאום ע”ה רועי בואנו:
במנחת שי (במדבר יא, ח) מביא את הפתח דברי (דף כ) המציין להדיא שהיא על דרך הזרות ובמלרע.
מכאן, שה”כלל הפשוט” של גזרת נחי עי”ן הפועל ו”י בטל ומבוטל לנדון דידן שהרי היא מן הזרות (כשם שאינו חל ב”וסרו הצפרדעים”, “ושמו בדיו” ודומיהם).
המנחת ש”י ממשיך ומביא תימוכין לסיעת המלרע מספר האפודי בפרק ט”ז, בנוסף לרב פעלים וספר ספרדי קדמון.
הא”ת כתב כך: “אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה שהתלשא קטנה שבסוף המלה אינה ראיה שהיא מהטעמים שדרכם לבא בסוף המלה לעולם אפי’ כשהמלה מלעיל כמו ויצר ויבן דפ’ בראשית עיין שם ועיין מ”ש בירמיה סי’ י”א.”.
משמע מפשט הדברים, שבעל א”ת לא סבירא ליה דמלעיל, אלא הדגיש שאין לקבלה במלרע מצד הדקדוק (יש תשובה) אלא אולי מכח ה”קבלה” – ולא הכריע בדבר.
לעומת זאת, בעין הקורא ליהב”י הנקדן כתב שהטעם במלעיל, וכן הדפיס רוו”ה (וכן בכמה כת”י) בשתי תלישות ובתנ”ך קורן כאמור. אלא מאי? כל כת”י היד שבידינו (מצ”ב להלן) הם כת”י אשכנזיים וכן יהב”י הנקדן עצמו אשכנזי היה, לעומת המנחת ש”י בעל המסורת הטבריינית ודו”ק. ועוד יש לשאול על כת”י האשכנזיים האם בהכרח התלישא הכפולה מעידה על מלעיל (ועיי’ ייבין, כתר אר”צ ניקודו וטעמיו 233-234). ועוד יש לשאול על כת”י הספרדים שבהם אין תלישא כפולה האם משום שלא נהגו לציינה או שמא מהווה ראיה למלרע. מ”מ הרד”ק תמוה היאך לא מנה אותו במכלול, וצ”ע גדול.
לדינא, היו שניסו לומר שמאחר ומדובר במחלוקת הפוסקים, נכריע ע”פ הדקדוק בכדי שלא לשנות את משמעות המילה לשורש שט”ה (לשון שטות), ואין יסוד לדבריהם שהרי לא מצינו במקרא שורש שטה (עיין בשורשים להרד”ק). מה עוד שלא חששו רבותינו לשינוי משמעות במילים הזרות, כך למשל לכו”ע “שבו” דירמיה מלרע על אף שמשנה משמעות ללשון שביה במקום לשון השבה.
וכן במסורת התימנית (עיי’ בחומש “פרשה מפורשה” ע”פ מסורת מדויקת להר’ יוסף צוברי זצ”ל) לא הוסיף תלישא כפולה ומכאן ששטו מלרע, ופוק חזי מאי עלמא דבר בבתי כנסת תימנים לכו”ע נהגית ע”פ מסורתם במלרע, ואין פוצה פה ומצפצף. ועוד יש לציין כי יש בידינו כת”י בעין הקורא ליהב”י שלא מוזכר שם שטו ויתכן שאף אצלו אין יסוד למלעיל.
לסיכום, יש להותיר את העניין בצ”ע, ומוטב יהיה אם במהדורות הבאות של חומשי איש מצליח תתוקן ההערה שם שהיא במלעיל, ולכל הפחות לכתוב בהערת שוליים: “יש להסתפק בדבר, ואין הכרעה. מאן דעביד כמר (מלעיל) עביד ומאן כעביד כמר (מלרע) עביד, וכל מקום ינהג כמנהגו”.
בזה יהיה הרווח כפול: האמת (שכפי שהראינו אין הכרעה מוחלטת, ק”ו לא למלעיל), והשלום (יימנעו מחלוקות בבתי כנסת בעקבות ההערה הנוכחית בחומשים שהיא בניגוד למרבית המסורות, בטח בעדות המזרח), אהבו.
נ.ב. נראה מדברי מרן הגר”מ מאזוז בעלון בית נאמן (לפרשת שלח השנה כמדומני) שאף הוא יסכים עם האמור, אחר שציין שם כי התרצה לדברי אותו ת”ח שהאיר את עיניו בדבר, עי”ש.
עמיחי אביטל
---------------------------------
