נוסח עירוב תבשילין

[אוריאל פרנק‎]

האם מישהו דן בנוסח הארמי של עירוב תבשילין, בניקודו ובתרגומו?

ראו, למשל, את ההבדלים בין הנוסחים דלקמן:

 הגדת מענה לשון 

בְּדֵן עֵרוּבָא יְהֵא שְׁרֵא לָנָא לְמֵפֵא וּלְבַשָּׁלָא וּלְאַטְמָנָא וּלְאַדְלָקָא שְׁרָגָא וּלְמֶעְבַּד כָּל-צָרְכָּנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַבְּתָא לָנוּ וּלְכָל-הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת.

 רא"ל: התוספת לנא ולכל בני ישראל כשלא מקנים ולא מתכוונים להקנות איננה נכונה, וכל המוסיף גורע.

From: Eliyahu Levin [mailto:eliy...@gmail.com]

Sent: Thursday, March 26, 2015 6:52 PM 
Subject: Re: הגדת אשכנז מובהק מערב

 אני מצרף בזה לפי כמה תיקונים ...

בַּהֲדֵין עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרֵא לַֽנָא לְמֵיפֵא וּלְבַשָּׁלָא וּלְאַטְמָנָא וּלְאַדְלָקָא שְׁרָגָא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכַּֽנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבְּתָא לָֽנוּ וּלְכָל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת:

פניני הלכה:

כך הוא סדר הנחת ‘עירוב תבשילין’: יטול תבשיל ופת ויברך: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצוות עירוב”. ויאמר: “בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת”. ואפשר לומר בעברית: “בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת”.

https://ph.yhb.org.il/category/%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D/08-%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91-%D7%AA%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F/

‫בתאריך יום ג׳, 19 בספט׳ 2017 ב-23:37 מאת צבי שביט <‪zvi...@gmail.com‬‏>:‬

הודעה שהועברה

מאת: הלכות חג בחג - שתי הלכות ביום <cha...@2halachot.org>
תאריך: 17 בספטמבר 2017 בשעה 5:32
נושא: הלכות עירוב תבשילין
אל: ‫zvi...@gmail.com‬

הלכות ראש השנה / עירוב תבשילין

כפי שהתבאר, יש צורך בפת ובתבשיל, ושיעור התבשיל הנצרך הוא כזית. ואילו בפת יש ליקח לכתחילה שיעור כביצה, ולשם הידור המצוה יקח תבשיל חשוב, ופת שלימה. מצוה על כל אחד לערב עירובי תבשילין, אבל אשתו ובני ביתו של אדם טפלים הם לעירוב שלו. וכן שני בעלי בתים שסמוכים על שולחן אחד, רק אחד מהם יערב עירובי תבשילין. ביום טוב שחל בערב שבת יש להיזהר ולהקדים את הכנת מאכליו לשבת בשעה מוקדמת, כדי שיגמור מלאכתו בעוד היום גדול. אך בשעת הדחק יש להקל, כגון אם נתאחר בישולו ויתר ההכנות לשבת עד סמוך לכניסת השבת, ובפרט ביו"ט שני של גלויות שחל להיות בערב שבת, ודאי שיש לסמוך להקל לעת הצורך. לכתחילה יש להקפיד שהתבשילים, וגם המים, יהיו מבושלים כל צורכם כבר לפני כניסת השבת. התבשיל והפת של עירוב תבשילין, צריך שיהיו קיימים עד לשעה שיגמור לבשל לאפות ולהדליק ביום שישי כל שהוא צריך לבשל לאפות ולהדליק לצורך שבת, ולכבודה. אם אבדה או נאכלה הפת של העירוב, אין בכך כלום. אבל אם אבד או נאכל התבשיל ביום שישי, ולא נשאר ממנו כזית, הרי שוב נאסר להכין צורכי שבת. ונוהגים לשמור את הפת ללחם משנה בסעודה שלישית של שבת. המערב עירובי תבשילין, מברך 'בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב', ולאחר מכן יאמר: 'בהדין ערובא יהי שרא לנא למיפא, ולבשלא, ולאטמנא, ולאדלקא שרגא, ולמעבד כל צרכנא, מיומא טבא לשבתא'. וביאור הדברים, בעירוב זה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נרות, ולעשות כל צורכנו (המותרים ביו"ט) מיו"ט לשבת. וכשמקנה זכות בעירוב גם לאחרים, יאמר 'לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת'. ובאופן זה יש לו להקנות את התבשילים על ידי אדם אחר שאינו מבני ביתו ואינו סמוך על שולחנו, ולומר לו קבל תבשיל זה וזכה בו לכל הדרים בעיר הסומכים על עירוב זה. ואם אינו מקנה לאחרים, אינו צריך לומר 'לנו ולכל ישראל' וכו'. מי שאינו מבין לשון הקודש, יכול לומר בכל לשון שמבין. ֍           ֍           ֍

 

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8/%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97_%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%96/%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91_%D7%AA%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F 

בַּהֲדֵן עֵרוּבָא יְהֵא שָׁרֵא לָנָא לְמֵיפָא וּלְבַשָּׁלָא וּלְאַטְמָנָא, וּלְאַדְלָקָא שְׁרָגָא, וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָּנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַׁבְּתָא, לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת.

 

הנוסח בארמית (בניקוד)

"בַּהֲדֵין עֵירוּבָא, יְהֵא שָׁרָא לָנָא לְאַפוּיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי, וּלְאַטְמוּנֵי, וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרָגָא, וּלְתַקָּנָא וּלְמֶעְבַּד כָּל צָרְכָנָא, מִן יוֹמָא טָבָא לְשַׁבַּתָּא – לָנָא וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הַזֹּאת". [1]

תרגום לעברית

"בעירוב זה, יהיה מותר לנו לאפות ולבשל, להטמין [את האוכל החם], להדליק את הנר, ולתקן ולעשות את כל צרכינו, מיום טוב לשבת – לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת". [1, 2]