מסכת מנחות
דף ב עמוד א
* מסכת מנחות עוסקת בדיני הקורבנות הבאים מסולת חיטים או שעורים (יש תשעה מיני מנחות).
* מנחה שאחת מהעבודות שלה (קמיצה, נתינה בכלי, הולכה, הקטרה) נעשתה שלא לשמה - כשרה, אלא שלא עלתה לבעלים לשם חובה, ואסור לשנות בה שינוי אחר (חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות, שאם עשה אחת מהעבודות שלה שלא לשמה, פסולה).
* הגמרא מבררת מדוע המשנה כתבה "...אלא שלא..." ולא כתבה "...ולא...".
* עולה ששחטה שלא לשמה - אסור לזרוק דמה שלא לשמה (והגמרא מביאה לכך מקור מסברא ומפסוק).
דף ב עמוד ב
* לדעת רבה ורבא המשנה שלנו היא לא כדעת רבי שמעון.
* הגמרא מקשה סתירה בדעת רבי שמעון: בברייתא אחת הוא סובר ש"כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות ועלו לבעלים לשם חובה", ובברייתא אחרת הוא סובר שכשירות אך לא עלו לבעלים לשם חובה, וכן סובר שמנחת חוטא שקמצה שלא לשמה פסולה.
* רבה מתרץ את הסתירה כך: הברייתא הראשונה עוסקת ב"שינוי קודש" והברייתא השניה עוסקת ב"שינוי בעלים".