רצח רבין - בחזרה לבג"צ.
היום,
לאחר שמוצו ההליכים המוקדמים בהתאם להנחיית בית המשפט העליון, ע"י פנייה לשר הממונה ואף מעבר לזאת, פנייה לבית החולים איכילוב ולמנכ"ל מגן דוד אדום, אשר נתקלו כולן בחומת עצירת מידע בלתי עבירה.
תשובת היועצת המשפטית של משרד הבריאות על פניית העותר אל השר, בה התבקש שר הבריאות לבחון את שני המסמכים הרפואיים שצוינו, בסיוע מומחי טראומה לפי ראות עיניו, מחייבת התייחסות מיוחדת :
לא רק שבתשובת משרד הבריאות יש התעלמות מוחלטת מן הבקשה הספציפית שהופנתה כלפי השר הממונה (קרי, לבחון את המסמכים שצוינו במסגרת משרד הבריאות), אלא שתשובתה הרשמית של היועצת המשפטית עשויה להטעות באופן גס את כל המכותבים (כולל השר עצמו), שהרי העותר כלל לא ביקש לקבל לידיו כל מסמך רפואי ולכן הצגת: "ויתור סודיות רפואית לטובת המבקש" כמכשול לבדיקה המתבקשת מעמידה את הטענה המשפטית בעניין באור חמקני ובלתי הולם לנסיבות.
הגשתי לבג"צ עתירה נוספת:
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
העותר : נתן גפן (ת. ז.),
-נ ג ד-
המשיב: דני נווה, שר הבריאות
באמצעות פרקליטות המדינה
רחוב סלאח אל-דין 29 , ירושלים
עתירה למתן צו על תנאי
מוגשת בזה עתירה למתן צו על תנאי, המופנה אל המשיבים, והמורה להם לבוא וליתן טעם כדלקמן:
1. מדוע לא יעשה שר הבריאות שימוש בסמכותו, וימסור באופן רשמי פרטים על אופן הגעתו ראש הממשלה המנוח מר יצחק רבין למיון איכילוב בליל ה 4/11/95, בהסתמך על התיעוד הרפואי מבית החולים, תוך שימת דגש על יישוב הסתירות שבין התיעוד הרפואי ועדויות הרופאים בסמוך לרצח לבין גירסת ועדת שמגר באותן נקודות?
2. מדוע לא ינמק שר הבריאות מה הייתה הסיבה לכך שצוות הרופאים, האחיות ופקידות הרישום במיון לא ידע במשך 12 דקות תמימות (בין השעות 21.52 ועד 22.04), שהפצוע בו הוא מטפל, ואשר הובא כביכול כשהוא מלווה במאבטח רובין, הנהג דמתי והשוטר פנחס תרם, הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה מר יצחק רבין, עד אשר התפרץ רובין לחדר הטראומה וצעק: "זהו רבין, ראש הממשלה"?
3. מדוע לא ידווח שר הבריאות:
א. מה הייתה סיבת רישומו במיון של ראש הממשלה תחת הכינוי "אלמוני 1" בעת הגעתו בשעה 21.52, ומדוע הונפקו מדבקות זיהוי חדשות עם השם "יצחק רבין" בשעה 22.04?
ב. האם כשהתקבל ע"י רופאי המיון התורנים (הד"ר ניר כהן, הד"ר ענת רביד והד"ר בעז שגיא), היה ראש הממשלה מלווה במר רובין, מר דמתי והשוטר תרם שהביאוהו על אלונקה או שבניגוד לדו"ח שמגר הובא מר רבין למיון באמבולנס טיפול נמרץ (נט"ן), והוכנס פנימה ע"י צוות נט"ן, תוך שהוא מגיע מונשם "עם טובוס", כפי שדווח ע"י הד"ר גוטמן ב"תעודת חדר המיון" וע"י הד"ר ניר כהן בראיון למחרת הרצח?
4. המשיבים נדרשים גם לשאלה מדוע לא יתיר משרד הבריאות לפרסם את תוצאות צילומי החזה (AP) וכן ה CT חזה ועמוד השדרה שבוצעו למר רבין המנוח לפני הנתיחה שלאחר המוות, בהוראתו של הפרופסור יהודה היס, ולהסביר מדוע נפקד מקומם של תוצאות ה CT חזה ועמוד השדרה שלאחר המוות (המהווים חלק בלתי נפרד מן הנתיחה שלאחר המוות) מן הדו"ח הפתולוגי, בעוד שתוצאות ה CT ראש שנעשו באותה הבדיקה כן מופיעות?
5. כן נדרשים המשיבים להסביר מדוע לא יתאפשר למומחי טראומה, הכפופים לשר הבריאות, לעיין ב"תעודת חדר מיון" הראשונה והאוטנטית, זו שהכילה את פרטי הקבלה הרפואית שנכתבו בזמן אמיתי ע"י הד"ר ניר כהן, הד"ר ענת רביד והד"ר בעז שגיא (שהיו הראשונים לטפל ברבין המנוח), להבדיל מגרסתה המשוחזרת של "תעודת חדר מיון", אשר נכתבה ע"י הד"ר גוטמן בדיעבד (ליתר דיוק לאחר מותו של ראש הממשלה), כשהיא חסרה את כל רישומי הרופאים שקיבלו את רבין במיון, רישומי האחיות, תוצאות המדדים החיוניים בקבלה ובדיקות המעבדה הראשונות?
על המשיבים להסביר גם מדוע בכלל נכתבה גרסה מחודשת של "תעודת חדר מיון" לאחר פטירת ראש הממשלה, בניגוד גמור לחוק ולהוראות משרד הבריאות, וכנגד חובת הדיווח הרפואי הנאות, המדויק ובזמן אמיתי, כפי שאכן התקיים לגבי "תעודת חדר מיון" הראשונה?
6. המשיבים נדרשים לשאלה מדוע לא יורשו מומחי טראומה לחזות בקלטת ממצלמת הוידיאו המוצבת באורח קבע בחדר הטראומה, שתיעדה את כל שלבי האבחון והטיפול במר רבין המנוח למן כניסתו לחדר הטראומה ועד להעברתו לחדר הניתוח?
7. המשיבים מתבקשים להשיב מדוע לא ידרשו מהנהלת "מגן דוד אדום" לדווח האם בליל 4/11/95 התקבלה קריאה במוקד מד"א, בעקבותיה הוזעק אמבולנס שהעביר את ראש הממשלה המנוח מר יצחק רבין מנקודה מסוימת בצפון ת"א למיון איכילוב?
8. המשיבים נדרשים להשיב מדוע לא ייפגש שר הבריאות בנוכחות פורום מקצועי (שימצא לנכון) עם הפרופסור ולדימיר יקירביץ, מנהל מחלקת ניתוחי לב שטיפל ברבין בחדר הניתוח, וישמע את גירסתו לשאלות הנ"ל ולשאלה מדוע סירב לחתום על דו"ח הפטירה של מר רבין ז"ל?
ואלה הם נימוקי העתירה
1. בתאריך: 12/7/05 הוגשה על ידי העותר עתירה דומה (6733/05), אשר נדחתה על הסף בנימוק שהעותר טרם מיצה את ההליכים המוקדמים הנדרשים בטרם פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק – קרי: פנייה מוקדמת לשר הבריאות בבקשה לקבל חומר ומידע כמבוקש בעתירה, תוך עמידה בתנאים שהדין מעמיד לכך.
כעת, לאחר שמוצו ההליכים המוקדמים בהתאם להנחיית בית המשפט העליון, ע"י פנייה לשר הממונה ואף מעבר לזאת, פנייה לבית החולים איכילוב ולמנכ"ל מגן דוד אדום, אשר נתקלו כולן בחומת עצירת מידע בלתי עבירה, ללא נכונות לפתוח אף בפני שר הבריאות ומומחים שימנה על פי שיקול דעתו את המסמכים הרפואיים המקוריים (א. "תעודת חדר מיון" ב. תשובת צילומי החזה ועמוד השדרה) ותיעוד מד"א (רישום העברת פצוע באמבולנס נט"ן), לא נותר לעותר אלא להגיש את עתירתו מחדש.
2. משרד הבריאות חוטא לעצמו ולציבור אם הוא סבור שניתן יהיה להמשיך ולהחזיק מידע רפואי חיוני וספציפי, הקשור באישיות ציבורית בדרג של ראש ממשלה, בארכיון שמור וללא גישה לשר הממונה/רופאים מומחים מטעמו, מה עוד שהנורמה במדינות דמוקרטיות הינה הימנעות מהסתרת מידע רפואי (שאינו בגדר צנעת הפרט) על ראשי מדינה.
יתרה מזאת, מרגע שהעותר נקב במסמכים רפואיים ספציפיים, וציין נקודות מחלוקת רפואיות קונקרטיות, המשך גניזת המסמכים שצוינו מעמיד את המערכת הרפואית והמשפטית בעמדה בעייתית ביותר מבחינה ציבורית.
3. תשובת היועצת המשפטית של משרד הבריאות על פניית העותר אל השר, בה התבקש שר הבריאות לבחון את שני המסמכים הרפואיים שצוינו, בסיוע מומחי טראומה לפי ראות עיניו, מחייבת התייחסות מיוחדת של בית המשפט העליון.
לא רק שבתשובת משרד הבריאות יש התעלמות מוחלטת מן הבקשה הספציפית שהופנתה כלפי השר הממונה (קרי, לבחון את המסמכים שצוינו במסגרת משרד הבריאות), אלא שתשובתה הרשמית של היועצת המשפטית עשויה להטעות באופן גס את כל המכותבים (כולל השר עצמו), שהרי העותר כלל לא ביקש לקבל לידיו כל מסמך רפואי ולכן הצגת: "ויתור סודיות רפואית לטובת המבקש" כמכשול לבדיקה המתבקשת מעמידה את הטענה המשפטית בעניין באור חמקני ובלתי הולם לנסיבות.
4. על בית המשפט העליון להוסיף גם לשיקוליו שמכלול הממצאים הרפואיים שצוינו בעתירה והתבטאויות הרופאים, המעידים גם יחד שיש פגם מהותי בגרסה הרשמית לאופן הגעתו של ראש הממשלה למיון, כבר זכה זה מכבר לעיונם של גורמים רפואיים רמי דרג ולהד תקשורתי וניתוח עיתונאי, בינתיים בקנה מידה קטן ("האמבולנס החסוי", נספח 4), ונמצא גם על שולחנם של ההסתדרות הרפואית, ועדת האתיקה, עורך עיתון "הרפואה" ומשרד מבקר המדינה (להתייחסותו הנקודתית על שיחזור רטרוספקטיבי של טופס הקבלה למיון), כך שדין הממצאים הרפואיים החדשים והמשתמע מהם הינו להיוודע לכלל הציבור בלי קשר להחלטת בג"צ.
למרות זאת, להחלטת בג"צ יש משקל עצום בציבור (ובכללם הסטודנטים לרפואה) לגבי האופן בו מתייחסים מוסדות המדינה העליונים לתיעוד הרפואי ולדווח מדוייק, ולעובדה שמוסדות המדינה העליונים נוטלים את ההובלה על גילוי האמת ולא נגררים לכך בעקבות פרסומים בעיתונים רפואיים ושיחות בפורומי אינטרנט וכיוצא בזה. לפיכך, מוטב שהמידע המגיע לציבור יימסר באופן מסודר ע"י גורם מוסמך, ויופקו הלקחים ע"י כל הנוגעים בדבר.
5. אחת מתוצאות העתירה הרצויות ביותר הינה קיום תחקיר רפואי מסודר שיתבסס על המסמכים הרפואיים. למעשה, תחקירים רפואיים נערכים בהוראת משרד הבריאות בכל מקרה של "פטירה פתאומית", כדוגמת פטירת אדם בפחות מ 24 שעות להגעתו למיון, פטירת יולדת וכדומה, כך שתחקיר רפואי רשמי במקרה הספציפי של רצח ראש הממשלה, אשר נפטר על שולחן הניתוחים תוך פחות מ 24 שעות מהגעתו, מתבקש על אחת כמה וכמה ומכל זווית אפשרית, רפואית, משפטית והפקת לקחים.
6. ועדת שמגר שהייתה ועדה משפטית, לא יכולה לבוא במקום תחקיר רפואי ע"י מומחים בתחום, הועדה לא שמעה את עדויותיהם של מרבית הרופאים והאחיות שטיפלו ברבין (17 במספר), אלא את קצתם בלבד, והעדים לא נדרשו לסוגיות רפואיות של ממש (תחת ביקורת מומחים), אלא לחוות דעת מקצועיות בהקשר המשפטי בלבד.
7. היעדר הליך רשמי וממצה של תחקיר רפואי, כנדרש בכל מקרה של "פטירה פתאומית", גורם עוול לרופאי איכילוב העומדים תחת שבט ביקורתם של הקולגות, בטענה שניתן היה לעשות דברים מסוימים נכון יותר מבחינה רפואית. זאת מכיוון שעד כה לא הוצגה בפני הקולגות התמונה האמיתית והמלאה לגבי מהלך הטפול הרפואי ברבין, כפי שהיא משתקפת במסמכי הקבלה המקוריים. לדוגמא, יש הבדל במהירות האבחון של "חזה אוויר" בפצוע המגיע למיון כשהוא כבר מונשם (שכן הנשמה מקשה על אבחון של "חזה אוויר", מצב ממנו סבל מר רבין), לעומת אבחון של "חזה אוויר" בפצוע שטרם הונשם.
8. סיכומו של דבר, מטרת העתירה הינה להבטיח שקיפות, גילוי נאות ובעיקר יישוב הסתירות המהותיות שנתגלו בין רישומי בית החולים "איכילוב" ועדויות נוספות מפי רופאי "איכילוב" שטיפלו ברבין- לבין הגרסה הרשמית באותן נקודות מחלוקת, כפי שהיא משתקפת בדו"ח שמגר. זאת באחת משתי דרכים: הקמת ועדת חקירה של משרד הבריאות שמסקנותיה יפורסמו בזמן סביר, כפי שנדרש בכל מקרה של "פטירה פתאומית", או לחילופין הצגת 2 המסמכים "הקריטיים" שצוינו (קרי, "תעודת חדר מיון" הראשונה וצילומי הרנטגן וה CT של החזה ועמוד השדרה) לעיון מומחי טראומה ידועים (עם אופציה לקבלת הבהרות מרופאי המיון).
העותר יטען שנשוא העתירה היה אישיות ציבורית ראשונה במעלה, שלמרבה הצער נרצחה בנסיבות הקשורות באופן מובהק בתפקידה הממלכתי, ולא כאדם פרטי. לפיכך, הסתרת מידע רפואי הנוגע לאופן הגעתו של ראש הממשלה למיון איכילוב מהווה פגיעה קשה ביסודות הדמוקרטיה ובזכות הציבור לדעת.
על יסוד כל האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להוציא את הצו המבוקש בראשית עתירה זו, ולאחר שמיעת המשיבים להופכו לצו מוחלט. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיבים בהוצאות משפט כדין.
. .
חתימת העותר
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
העותר : נתן גפן (ת. ז.),
-נ ג ד-
המשיב: שר הבריאות
באמצעות פרקליטות המדינה
רחוב סלאח אל-דין 29 , ירושלים
פרוט החלק העובדתי
1. העותר הינו אזרח מדינת ישראל שאין לו שום נגיעה אישית לעניין העתירה, כשלצורך התייעצות בהיבטים הרפואיים, נעזר ברופא מומחה, ד"ר י. כהן, שגם לו אין נגיעה כלשהי לעניין העתירה, לא מבחינת מקום עבודתו ולא מבחינת עיסוקו או שייכות סקטוריאלית, למעט רצון למלא חובה אזרחית (ובמידת הצורך הוא מוכן להופיע בפני כל גורם). כמו כן, כל המסמכים הרפואיים הנידונים בעתירה גלויים לכל וזמינים לצפייה באתרי אינטרנט ובארכיוני העיתונות הישראלית.
2. בתאריך: 12/7/05 הוגשה על ידי העותר עתירה דומה (6733/05), אשר נדחתה על הסף בנימוק שהעותר טרם מיצה את ההליכים המוקדמים הנדרשים בטרם פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק – קרי: פנייה מוקדמת לשר הבריאות בבקשה לקבל חומר ומידע כמבוקש בעתירה, תוך עמידה בתנאים שהדין מעמיד לכך.
לפיכך פנה העותר בכתב אל שר הבריאות, ואף פנה בכתב לבית החולים איכילוב ולמנכ"ל מד"א על מנת להביא בסופו של דבר לידיעת השר הממונה את עדויות הרופאים שטיפלו ברבין, המצביעים על כך שראש הממשלה המנוח מר יצחק רבין ז"ל, הובא למיון איכילוב באמבולנס נט"ן, ואף לציין בפני השר את חובתו הציבורית והמקצועית לעיין במו עיניו בתוצאות צילומי הטומוגרפייה של החזה, עם אופצייה להיעזר במומחים ממשרד הבריאות (אם כי גם אדם מן השורה יוכל להבין את תשובת הרנטגנולוג המודפסת, בה רשום שחור על גבי לבן אם נראה שבר בחולייה גבית או לא).
3. להלן תמצית הפנייה לשר הבריאות (נספח 5א'):
לשר הבריאות דני נווה,
בהמשך להחלטת בג"צ 6733/05 מיום 24/7/05, אשר חייבה: "פנייה מוקדמת לשר הבריאות בבקשה לקבל חומר ומידע כמבוקש בעתירה", הנני פונה אליך ומבקש:
מסירת צילום שני מסמכים ממיון איכילוב לעיונם של רופאים ידועים ובעלי שם מבתי חולים בארץ (להלן מספר שמות מומלצים, אשר ניתן לשאול להסכמתם לעיין במסמכים).
א. "תעודת חדר מיון" המקורית של ראש הממשלה המנוח מר יצחק רבין מ 4/11/05, עם מדבקת זיהוי המציינת את השעה 21.52 עליה (בניגוד לתעודה שנכתבה ע"י הד"ר גוטמן לבדו לאחר פטירתו של ראש הממשלה, הנושאת מדבקה עם השעה 22.04).
ב. פענוח צילום החזה וה- CT-scan חזה שלאחר המוות שנעשו בהוראתו של הפרופסור יהודה היס
מסמכים אלה מצויים בתיק הרפואי של מר רבין. בעוד שפענוח צילום החזה וה- CT אף נמצא על מחשבי הרנטגן של איכילוב וניתן לשליפה מיידית.
יתרה מזו, הפרופסור היס יודע את תוצאות הצילומים בעל פה ככתבם וכלשונם וניתן בשיחת טלפון בת דקה לקבל את התשובה. לפיכך, ניתן לצפות שתשובות ה CT יימסרו באופן מיידי מהיום להיום, וצילום "תעודת חדר מיון" בזמן המקובל לכך בבית חולים, קרי תוך 72 שעות.
רשימת רופאים מומלצת:
« פרופסור אבי ריבקינד,
מנהל מערך הטראומה בבית החולים הדסה עין כרם.
« פרופסור יואל דונחין,
מומחה בהרדמה ובטיפול נמרץ בבית החולים הדסה עין כרם.
« פרופסור שטיין,
מנהל מערך הטראומה בבית החולים בילינסון.
« פרופסור אבינועם רכס,
ראש ועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל.
« פרופסור יונתן הלוי,
מנהל בית החולים שערי צדק.
« פרופסור מיכאל אלדר,
מנהל מכון הלב, המרכז הרפואי שיבא, תל-השומר.
ניתן כמובן לצרף רופאים נוספים.
1. בשלב הבא (על מנת לחסוך בזמן, רק לאחר שיועברו שני המסמכים המבוקשים לעיון הרופאים המומחים), אבקש לענות על השאלות שנשאלו בעתירה הנדונה.
2. לאחר קבלת התשובות אשקול, האם ההליכים המוקדמים שנדרשו ע"י בג"צ מוצו או לא (בלשון בג"צ: "למותר לומר, כי אם לאחר מיצוי ההליכים יסבור העותר כי עניינו לא בא על סיפוקו, יוכל לחזור ולפנות לבית משפט זה ובמידת שיימצא צורך בכך".
נתן גפן
מגיש העתירה
26.7.2005
4. להלן תשובת לשכת היועצת המשפטית של משרד הבריאות, עו"ד טליה אגמון (נספח 5ב'): הנדון: פנייתך לשר הבריאות בהמשך להחלטה בבג"צ 6733/05 במענה למכתבך שהתקבל ביום 26/7/05 לשר הבריאות, הריני להודיעך כי לא ניתן להיענות לבקשה שבמכתבך ולהעביר מידע רפואי אודות נפטר כלשהו, ובכלל זה רוה"מ רבין ז"ל, בלא כתב ויתור על סודיות רפואית, לטובת המבקש" החתום על ידי יורשי המנוח
על החתום: טליה אגמון, עו"ד.
אם כן, מעבר לכך שהאגף המשפטי בלשכת השר מתעלם לחלוטין מבקשת העותר לבחון את המסמכים שצויינו בפורום מקצועי פנימי של משרד הבריאות (IN HOUSE”"), ומתרץ את המשך אי הנכונות להציג את המסמכים שצויינו בפני הגורמים המקצועיים דרך העלאת עניין שכלל לא התבקש ע"י העותר (קבלת המסמכים לרשות העותר כביכול), מתעורר ספק רציני אם בכלל הובאו לעיונו של השר הממונה המסמכים הנדונים בעתירה, בטרם נמסרה תגובתו (בסיועה המשפטי של הפרקליטות) לעתירה הקודמת, או שהמסמכים נותרו לגביו חסויים?
יתרה מזאת, קשה להבין מדוע בכלל נדרש משרד הבריאות לפניות חוזרות ולדרבון משפטי על מנת להעמיד את שני המסמכים שצויינו לעיון השר והדרג המקצועי מטעמו, תוך התייחסות לגופו של עניין, בלא הערמת מכשול מלאכותי (קרי, טופס ויתור סודיות רפואית שאינו מתבקש בדיון מקצועי פנימי)?
5. נוסח תשובת מנכ"ל מד"א לשאלה (נספח 6א') האם בדוחות מד"א מ 4/11/95 נרשמה קריאה בעקבותיה נשלח אמבולנס נט"ן שהעביר את ראש הממשלה המנוח למיון בליל ה 4/11/95:
שלום רב, (נספח 6ב')
בהמשך לפנייתך מ 7.8.2005, עפ"י החלטת בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ, בתיק מ'ס 6733/05, עליך למצות את ההליכים המוקדמים הנדרשים בטרם פנייה לבג"צ, קרי: פנייה מוקדמת לשר הבריאות בבקשה לקבל חומר ומידע כמבוקש בעתירה ועל כך נדחתה העתירה על הסף
נא להפנות בקשתך לשר הבריאות
על החתום: אבי זהר מנכ"ל
אם כן, מעבר לכך שהמידע על האמבולנס החסוי נשמר ככזה במשך כמעט 10 שנים, האם גם כעת, כשנשאלת שאלה ספציפית (המבוססת על עדות הרופאים המטפלים), הנוגעת לראש ממשלה שנרצח, לא זכאי הציבור לקבל מפי מנכ"ל גוף ציבורי כמו "מגן דוד אדום בישראל" תשובה פשוטה לשאלה פשוטה, הועבר או לא הועבר באמבולנס מד"א? האם על מידע מסוג זה יש חסיון רפואי?
6. נוסח הפנייה לבית החולים איכילוב, פניות הציבור (נספח 7א'):
שלום רב,
בעקבות עתירה שהגשתי לבג"צ, קבע בית המשפט העליון שעלי למצות את ההליכים המוקדמים, קרי פנייה לשר הבריאות לשם קבלת החומר הרפואי המתבקש בטרם יימשכו ההליכים המשפטיים.
על מנת לאפשר לי למסור לכבוד השר את רשימת המסמכים הנדרשת, אבקש לדעת האם נשמרו בבית החולים המסמכים הבאים:
1. מבנק הדם, האם נשמרו הזמנות הדם משנת 1995(מצורף צילום של אחת ההזמנות) והאם קיימת מחברת הזמנות דם?
2. מהמשרד לקבלת חולים, האם קיימת מחברת קבלת חולים או שכניסת חולה למיון מתועדת רק במחשב ובתעודת חדר מיון?
7. נוסח תשובת איכילוב לשאלה (נספח 7ב'):
מר גפן הנכבד,
במענה למכתבך שבסימוכין, אבקשך להעביר אלינו טופס ויתור סודיות רפואית מטעם עזבונו של המנוח שאת עניינו הנך מבקש לבדוק. רק לאחר קבלת מסמך כנ"ל אוכל להיענות לבקשתך
בברכה,
ד"ר הסנר, סמנכ"ל
בקרת איכות וניהול סיכונים.
התשובה המתחמקת של בית החולים איכילוב בנוגע לשתי השאלות הכלליות שהופנו למוסד, אשר אינן כרוכות בפתיחת גליון רפואי כלשהו או צורך בויתור סודיות, תואמת לגישת משרד הבריאות ומגן דוד אדום, ומשמעותה מניעת שקיפות בכל הנוגע לטיפול הרפואי בראש הממשלה המנוח, ללא קשר כלשהו לסודיות רפואית או צינעת הפרט.
לאור הימשכות הקו העיקבי של הסתרת מידע חיוני השייך לכלל הציבור ולא לרופא, מנכ"ל או משפטן זה או אחר, נאלץ העותר להציג שנית את החומר הרפואי ודברי הרופאים שטיפלו ברבין בפני בית המשפט, בתקווה שבג"צ יורה לשר הממונה לענות על השאלות שנשאלו בעתירה לגופו של עניין.
העותר יציג שני מיני ראיות: ישירות ועקיפות, המעידות על כך שאופן הגעתו של ראש הממשלה המנוח, מר יצחק רבין, למיון "איכילוב" היה באמצעות אמבולנס – תוך שהוא נכנס למיון כשהוא מונשם. זאת בניגוד לנאמר בדו"ח שמגר (בפרק "מסלול הפינוי והטיפול הרפואי"), שם נכתב שלאחר פציעתו, הוסע ראש הממשלה המנוח ישירות מ"כיכר מלכי ישראל" למיון "איכילוב", ללא תחנות בדרך, תוך שהוא נוסע כל הדרך ברכב השרד.
ראיות ישירות לכך שראש הממשלה הגיע למיון איכילוב באמבולנס כשהוא מונשם
ראיות אלה מתבססות על עדויות רופאים שהשתמשו באופן מפורש במונח "אמבולנס" או נט"ן (ניידת טיפול נמרץ) לתיאור אופן הגעתו של רבין למיון.
1. בגליון חדר הניתוח, תחת הכותרת מיון, מדווח הד"ר גוטמן מפורשות, שראש הממשלה המנוח התקבל למיון "עם טובוס", שהוכנס ע"י צוות נט"ן, ושבהגעתו "לא נשם עצמונית" (קרי, לא היו לו תנועות נשימה טבעיות בהפסקות שבין מחזורי ההנשמה המלאכותית). ציטוט (נספח 1א'):
מיון
חוסר הכרה
סטיית מבט
פריאפיזם
ללא דופק פמורלי
עם טובוס (נט"ן)
כניסת אויר מימין ירודה
SC אמפיזמה
לא נשם עצמונית (gasping)
לא ניתן למדוד ל"ד
קו ישר במוניטור
זוהי ראיה מתועדת, שאינה משתמעת לשתי פנים:
ראש הממשלה הובא למיון באמבולנס טיפול נמרץ (נט"ן), והיה כבר עם טובוס (צינור הנשמה) בעת הגעתו.
לא רק זאת, בעת הגעתו, לא היתה לראש הממשלה שום נשימה עצמונית, אלא דום נשימה מוחלט, כך שכניסת האויר שנשמעה בהגעתו (תקינה משמאל וירודה מימין), היתה חייבת להיות תוצאה של אינטובציה קודמת.
גם בתיאור הפעולות המיידיות שנעשו (ראה להלן), יש דילוג על שלב האינטובציה ומעבר ישירות לשלב ההנשמה עם 100% חמצן (כלומר, כבר היה טובוס ונשאר לחברו למכשיר ההנשמה במיון).
פעולות
1. הנשמה – 100% חמצן
2. עיסוי לב סגור-אדרנלין, אפקט מיידי
3. עירויים היקפיים
4. נקז חזה מימין
2. הד"ר ניר כהן, מתמחה תורן במחלקת הטראומה, שהיה למעשה הרופא הראשון שקיבל את רבין במיון, התראיין למחרת הרצח אצל ישראלה שקד ממעריב וצוטט (נספח 3א'):
"אני זוכר ששמעתי סירנה שונה מהרגיל. מיד לאחר מכן ראיתי אותו מועבר מהאמבולנס למיטה ולחדר הטראומה"
גם ביתר דבריו של הרופא אין שום תמיכה לגירסת שמגר, בפרק "מסלול הפינוי והטיפול הרפואי" סעיף ה', בה נכתב (נספח 2):
"עם הגעת הרכב לבית החולים יצא דמתי מן הרכב, וביקש אלונקה. דמתי, יורם והשוטר תרם העלו את ראש הממשלה על האלונקה ורצו לחדר הטראומה, אליו הוביל אותם המאבטח של בית החולים".
עדויות הרופאים בסעיפים 1 ו- 2 שלעיל קובעות במפורש שרבין ז"ל הובא למיון באמצעות אמבולנס ונכנס למיון "עם טובוס".
ראיות עקיפות לכך שרבין הגיע למיון באמבולנס ולא במכונית השרד
להלן סידרת של סתירות בלתי מתפשרות, בין הגירסה הרשמית לעניין אופן הגעתו של ראש הממשלה המנוח למיון ומצבו הרפואי בזמן הקבלה, כפי שהיא משתקפת בדו"ח שמגר, לבין דיווחי הרופאים שטיפלו ברבין. הדברים יובאו על פי סדר הפעולות המתבצעות במיון עם הגעת פצוע.
העברת מר רבין הפצוע מפתח חדר המיון פנימה
מעדותם של המאבטח רובין והנהג דמתי בועדת שמגר (כמו גם בראיונות שנתנו בסמוך לרצח), משתמע שעם הגעתה של מכונית הקאדילק ובה רבין למיון, העלו שלושת המלווים: רובין, דמתי והשוטר פנחס תרם את מר רבין ממושב המכונית לאלונקת בית החולים ורצו עם האלונקה פנימה לתוך חדר המיון. כל זאת לאחר שמאבטח בית החולים הביא להם לבקשתם אלונקה. ציטוט מדו"ח שמגר, פרק "הפינוי והטיפול הרפואי" סעיף ו':
"עם הגעת הרכב לבית החולים יצא דמתי מן הרכב, וביקש אלונקה. דמתי, יורם והשוטר תרם העלו את ראש הממשלה על האלונקה ורצו לחדר הטראומה, אליו הוביל אותם המאבטח של בית החולים".
כבר במבט ראשון נראים הדברים חסרי שחר באופן קיצוני, שהרי מר רבין הובא למיון במצב קריטי ובלתי-יציב לחלוטין, כשהוא מחוסר הכרה וסובל ממצוקה נשימתית קשה, כל זאת כשהקאדילק כבר נמצאת בפתח המיון. הייתכן שבמקום להבהיל צוות רפואי אל ראש הממשלה הפצוע והמדמם, החליטו המלווים לבקש מן המאבטח שישיג להם אלונקה, ולאחר שהביא להם אלונקה הם המשיכו להסתדר בכוחות עצמם והעבירו את מר רבין ממושב המכונית לאלונקה , ועם האלונקה רצו ללא לווי רפואי לחדר המיון?
גם אלמלא היה מדובר בראש ממשלה, תרחיש מסוג זה בתוך שטח בית החולים (כשמאבטח בית החולים הוא זה המביא אלונקה- במקום להזעיק רופאים מהמיון או להשתמש במכשיר הקשר), הינו בלתי אפשרי, על אחת כמה וכמה כשהוא מתרחש כביכול בפתח חדר המיון.
מעבר לכך, אם אכן רובין, דמתי והשוטר תרם היו אלה שהכניסו את האלונקה ועליה רבין לתוך חדר המיון, כיצד לא ידעו הרופאים, האחיות ופקידות הרישום במיון במשך 12 דקות תמימות שהפצוע בו הם מטפלים הינו לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל– עד אשר הגיח לפתע המאבטח רובין לחדר הטראומה והתפרץ בצעקות: "זהו ראש הממשלה, רבין"?
להלן (נספח 3ב') כותרת המאמר בו התראיין הד"ר מוטי גוטמן לעדנה ארידור בעיתון הארץ 6/11/05:
הרופא שניתח את רבין: בדקות הראשונות לטיפול לא זיהינו שמדובר בראש הממשלה"
ובהמשך: "בדקות הראשונות לטיפול לא זהינו שמדובר בראש הממשלה, אנו מתרכזים בטיפול ולא מסתכלים על פני הפצוע; פתאום מישהו צעק, "זהו ראש הממשלה, רבין".
בדומה לכך, הד"ר ניר כהן שהיה הרופא הראשון שקיבל את רבין במיון מצוטט ע"י ישראלה שקד במעריב מ 6/11/05 (נספח 3א'):
"רק אחרי שתי דקות, כשהנשמתי אותו, התחלתי לקלוט שהאיש שאני מטפל בו הוא ראש הממשלה".
די באמירתו של הד"ר ניר כהן לשלול לחלוטין את גירסת דו"ח שמגר, לפיה הוכנס רבין למיון ע"י המאבטח רובין, הנהג דמתי והשוטר תרם, שהרי אם כך היו באמת פני הדברים, לא היה זקוק הד"ר ניר כהן ל "2 דקות" טיפול על מנת לדעת שהוא מטפל ברבין.
יתרה מזאת, הד"ר גוטמן הגיע לחדר הטראומה אף מאוחר יותר, ועדיין לא ידע שהפצוע הינו ראש הממשלה, עד להתפרצותו של רובין לחדר הטראומה.
אילו הוכנס מר רבין למיון ע"י המאבטח רובין, הנהג דמתי והשוטר תרם, לא היו חייבים הרופאים, האחיות ופקידות המיון לפקוח עיניים על מנת לדעת מי הפצוע.
הרישום הכפול במיון
על פי רישומי בית החולים איכילוב, הגיע מר רבין למיון בשעה 21.52, אך מכיוון שהיה בלתי מזוהה, נרשם תחילה בכנוי "אלמוני 1". רק בשעה 22.04 התבררה זהותו והוא נרשם בשם: יצחק רבין. גם מנות הדם הראשונות הוזמנו תחת השם "אלמוני 1".
מה אם כן מנע את זיהויו של ראש הממשלה המנוח במשך 12 דקות תמימות (מרבית זמן שהותו במיון, בטרם הועבר לחדר הנתוח)? היכן היו המאבטח הצמוד ויתר המלווים כשרבין הוכנס למיון? מה מנע מן הרופאים, האחיות ויתר הצוות לזהות את פניו של ראש הממשלה (ובגדי השרד), כשבדיקת כל פצוע מתחילה במראה פניו (לזהות פקיחת עיניים, מצב אישונים, צבע הפנים וכדומה)?
האפשרות היחידה היא שמר רבין הועבר למיון מתוך אמבולנס ע"י צוות נט"ן, אשר הספיק בזמן הנסיעה להסיר את בגדיו העליונים ולבצע אינטובציה.
משהוכנס רבין למיון, לא היו אנשי צוות הנט"ן מוסמכים למסור את זהות הפצוע מן העצרת (שפניו לא היו גלויות, ובגדיו הוסרו), אלא השאירו את מלאכת הרישום באשנב המיון למאבטח האישי, שהגיע במכונית הקאדילק שנסעה לצידם (ובה גם דמתי והשוטר).
רובין אכן רשם את רבין, אולם הוא עשה זאת רק בשעה 22.04, לאחר שסיים לטפל בעניין דחוף שטיבו המשוער אינו מענין עתירה זו.
בהגיע מר רובין לאשנב הקבלה במיון, קלט שצוות המיון אינו מודע לעובדה שהפצוע שהוכנס הינו ראש הממשלה, אז הזדעק לחדר הטראומה וצעק שהפצוע הינו ראש הממשלה, רבין.
ההכנה להנשמה וגזירת הבגדים
במיון קיים נוהל גזירת בגדים בכל קבלת פצוע קשה/מחוסר-הכרה, שנועד לזרז את האבחון והטיפול הרפואי. בגדיו של פצוע קשה המגיע ישירות למיון חייבים להיות גזורים לאורך ומקדימה, והבגדים העליונים (מקטורן, חולצה ומכנסיים) גם לאורך השרוולים.
תיאור בגדי הנרצח בדו"ח הפתולוגי (ע"י הפרופסור היס, נספח 4), מראה שבגדיו העליונים של מר רבין לא נגזרו, וזאת בניגוד לגופייתו הגזורה לאורך מקדימה. ממצא זה עולה בקנה אחד עם דיווחו של הד"ר גוטמן בגליון חדר הנתוח, שרבין הובא למיון בנט"ן ולאחר ביצוע אינטובציה (בנט"ן אין נוהל גזירה).
אי גזירת הבגדים העליונים מעידה שרבין נכנס למיון עם גופייה (שנגזרה בהמשך ע"י אחיות המיון).
הרופאים התקשו לזהות את ראש הממשלה מכיוון שציוד הנשמה הסתיר את פניו, והד"ר ניר כהן אף התקשה להבחין "בבגדיו המהודרים" (נספח 3א'), כיוון שהיו בשקית.
האינטובציה וההנשמה
במקביל לגזירת הבגדים מתבצעת האינטובציה ולאחריה ההנשמה. דיווח נוסף של הד"ר גוטמן, הפעם ב"תעודת חדר מיון" (נספח 1ב') מאשר שפעולת ההנשמה לא בוצעה באיכילוב אלא קודם לכן.
זאת מכיוון שכבר עם הגעתו של רבין למיון, היה בבדיקת הראות אוורור תקין משמאל, דבר שהיה בלתי אפשרי מבחינה רפואית בטרם הונשם, כיוון שהגיע ללא תנועות נשימה עצמוניות ("נשימה אגונלית").
להלן הדברים ככתבם בתעודת חדר מיון (בחתימת הד"ר גוטמן):
"בקבלתו: מחוסר הכרה, נשימה אגונלית ( (gasping, דופק היקפי ולחץ דם לא ניתנים למדידה, ראש סטיית מבט שמאלה, חזה-פצע כניסה באזור שכמה ימנית, המטומה תת עורית באזור בי"צ 3-4 MCL, הפחתת כניסת אוויר לראה ימנית, אוורור תקין משמאל"…
לא יכול להיות אוורור תקין בפצוע עם נשימה אגונלית (gasping), אלא אם הוא מונשם!
באופן מוזר, מופיע בהמשך דיווח בלתי הגיוני: "בוצעה אינטובציה, הנשמה… ".
הדיווח על אינטובציה בסיטואציה הנוכחית הינו בלתי הגיוני ולכן חייב היה להיות מוכתב ע"י גורם כלשהו (ולהיות חסר ב"תעודת חדר מיון" המקורית). זאת משום שהממצאים הרפואיים בקבלה קובעים חד משמעית שראש הממשלה נכנס למיון עם טובוס (היות ולא יכל להיות אוורור תקין עם נשימה אגונלית ללא נוכחות טובוס!).
רבין לא היה בקאדילק כשהשוטר תרם עלה לתוכה
מעדותו של השוטר תרם בועדת שמגר עולה שתרם עלה למכונית ראש הממשלה בארלוזרוב פינת בלוך (נספח 3ג'):
"מכונית ראש הממשלה הופיעה עם סירנה", שיחזר תרם בפני חברי הועדה: "דלת הנוסע הקדמית נפתחה והמאבטח התכופף לכוון שלי" (ידיעות אחרונות, 12/05)
המאבטח ישב במושב הקדמי?
מה אומר על כך דו"ח שמגר בפרק "מסלול הפנוי והטיפול הרפואי" סעיף ה' (נספח 2):
"כחצי דקה אחרי תחילת הנסיעה שמע הנהג דמתי אנחה מפיו של ראש הממשלה ותלונה על כאב. לפתע ראה שמר רבין שומט את ראשו, יורם רובין ניסה להנשימו, אך לא הצליח בכך".
לפי דו"ח שמגר המאבטח רובין התחיל להנשים את ראש הממשלה כחצי דקה מתחילת הנסיעה, כלומר היה חייב להיות פיזית במושב האחורי.
עדות נוספת (נספח 3ד'): "רבין הובהל למכוניתו והובהל מהמקום במהירות. הוא הוכנס למושב האחורי, לצידו של המאבטח הפצוע…" (יואב לימור, מעריב, 611/95).
רק הסבר אחד אפשרי לעובדה שהמאבטח עבר מן המושב האחורי למושב הקדמי, בזמן שמצבו של רבין הלך והידרדר: רבין לא היה בקאדילק בעת שהשוטר תרם ראה את רובין במושב הקדמי.
במילים אחרות, למיון איכילוב הגיעו 2 מכוניות יחד: הקאדילק ובה דמתי, רובין והשוטר תרם (שהשמיעה "סירנה שונה מהרגיל", בהתאם לעדותו של הד"ר ניר כהן), ואמבולנס נט"ן ובתוכו רבין. רובין היה האיש המוסמך לרשום את רבין באשנב המיון, אולם הוא התעכב במשך 12 דקות, בנסיבות שמקומן אינו בעתירה זו. כתוצאה מכך, נרשם תחילה רבין כ"אלמוני", והצוות הרפואי לא ידע שהפצוע המונשם בו הוא מטפל, הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה.
בשעה 22.04 התפנה רובין לרשום את רבין, אך לחרדתו הבין מפקידת המיון, שהצוות אינו מודע לכך שהפצוע ("האלמוני") הינו ראש הממשלה. הוא צדק, הרופא הבכיר, הד"ר גוטמן נקרא למיון ע"י הד"ר ענת רביד רק כשרבין כבר היה לאחר הפשטה מלאה, הכנסת עירויים, הנשמה ועוד מספר פעולות. רובין הזדעק בבעתה לחדר הטראומה וצעק "זהו ראש הממשלה, רבין".
השמטת צילומי הרנטגן וה CT מן הדו"ח הפתולוגי
הנתיחה שלאחר המוות בוצעה ע"י הפרופסור יהודה היס בבית החולים איכילוב. בטרם בוצעה הנתיחה, נלקחה גופתו של רבין ז"ל, בהוראתו של הפרופסור היס, לצילומי רנטגן שלאחר המוות. צילומים אלה כללו צילום חזה ו CT (טומוגרפיה ממוחשבת) של כל הגוף, כולל עמוד השידרה. צילומי החזה ו CT החזה אף סייעו לפרופסור היס לאתר את הקליעים בחזהו של רבין בזמן הנתיחה.
למרות שצילומי הרנטגן שלאחר המוות היו חלק בלתי נפרד מן הממצאים הפתולוגיים, הושמטו מן הדו"ח הפתולוגי ממצאי ה CT וצילום החזה וכן CT עמוד השידרה, בעוד שממצאי ה CT ראש מופיעים במלואם (נספח 4).
למותר לציין שהוספת כל ממצאי הרנטגן שלאחר המוות לדו"ח הפתולוגי הינה בעלת חשיבות ציבורית עליונה, ויש להניח שתקבל את ברכתו של הפרופסור יהודה היס.
מתן היתר למומחי טראומה לעיין ב"תעודת חדר מיון" הראשונה
"תעודת חדר מיון" הינה מסמך הקבלה הרשמי לחדר המיון, המכיל את דיווחי הרופאים והאחיות מרגע כניסתו של פצוע
אופן רישום תולדות המחלה/הפציעה, הממצאים והאבחנות נלמד בדקדקנות רבה בבתי הספר לרפואה, וכולל קורס ברפואה ומשפט לצורך תיעוד נכון וקביל מבחינה משפטית.
די במבט חטוף ב"תעודת חדר מיון", שנכתבה כולה בכתב ידו ובחתימתו של הד"ר גוטמן, כדי לדעת שהמסמך אינו אותנטי ואינו שלם, מה גם שנכתב לאחר פטירתו של רבין. "תעודת חדר מיון" המקורית מכילה את דיווחי הרופאים שקיבלו את רבין (בעוד שהד"ר גוטמן לא נכח במיון בעת הגעתו של רבין למיון ונקרא בשלב מאוחר יותר), דיווחי יועצים, דיווחי אחיות, סימנים חיוניים ובדיקות מעבדה שנשלחו באופן דחוף או התקבלו.
עצם הכתיבה מחדש של מסמך הקבלה למיון מהווה פעולה בלתי קבילה באופן קיצוני וחסר תקדים, "המשדרת" תכתיב כפוי ע"י גורם לא רפואי, שהרי לא מתקבל על הדעת שרופא בכיר היה ממלא "תעודת חדר מיון", בהסתמך על שחזור לאחור, וללא התכתובת של כל שרשרת הרופאים והאחיות שטיפלו ברבין.
ב"תעודת חדר מיון" בגירסת הד"ר גוטמן, חסר מידע רפואי שאינו אקראי.
היתר למומחי טראומה לצפות בקלטת שהנציחה את הטיפול ברבין
בחדר הטראומה של בית החולים איכילוב מוצבת מצלמת וידאו המנציחה את הטיפול הרפואי לצורך הפקת לקחים והסקת מסקנות.
תיעוד 12 הדקות של רבין בחדר הטראומה מראה את אופן הגעתו של רבין למיון, סוג הפציעות והטיפול לו זכה. אומנם הופצו שמועות מכוונות ש"אחות חדר המיון שכחה ללחוץ על מתג ההפעלה של המצלמה מרוב התרגשות", אך טיעון "ההתרגשות" לא עולה בקנה אחד עם דיווחי הרופאים שבדקות הראשונות לטיפול, לא ידעו שהפצוע הוא ראש הממשלה.
החלק המשפטי
1. העתירה עוסקת בסתירות המופיעות במסמכים גלויים: מסמכי בית החולים איכילוב ועדויות נוספות של רופאי איכילוב אל מול מסקנות ועדת שמגר באותן נקודות מחלוקת, כך שאין בתשובות לעתירה משום חשיפת מידע רפואי אישי הפוגע בצנעת הפרט או מידע בעל חסיון רפואי על פי חוק (כגון הסטוריה רפואית או מידע הקשור בקטין). יחד עם זאת, יכול שר הבריאות לשתף את בני משפחת רבין (המורשים על פי דין לחתום על ויתור סודיות רפואית), במידה שעולה נקודה הנוגעת למצבו הבריאותי של ראש הממשלה.
2. אין לעתירה נגיעה כלשהי לעניינים בטחוניים או חשש מחשיפת אנשי ביטחון.
3. אין העתירה עוסקת בשום צורה בהיבטים פוליטיים או היבטים הקשורים לתפקיד שמילא ראש הממשלה.
4. העתירה מתמקדת בעיקרה בשאלה רפואית: האם בהגעתו למיון היה ראש הממשלה מטופל ומונשם זה מכבר. יתר השאלות נגזרות ממנה ומשלימות אותה.
5. העתירה אינה עוסקת באיכות הטיפול הרפואי ובתוצאותיו, אלא מתמקדת בזמן האפס הוא רגע כניסתו של רבין למיון.
6. אין ביישוב הסתירות בין דיווחי הרופאים בתיעוד הרפואי ובעיתונות לבין מסקנות ועדת שמגר להביא לפגיעה בשמם הטוב של הרופאים שטיפלו ברבין ז"ל, אשר עשו כל שביכולתם להצילו. זאת מכיוון שנקודות המחלוקת בין התיעוד הרפואי למסקנות ועדת שמגר, והנקודות הבעייתיות במסמכים רפואיים מסויימים, קשורות באופן בולט לעין למעורבותם הישירה של גורמים לא רפואיים בתיעוד הרפואי ובמהלכים שהשפיעו עליו, ולא לרשלנות בתיעוד או חוסר תשומת לב מצד הרופאים נוגעים בדבר. זאת עולה בבירור מן הנקודות הבאות:
נכפה על הפרופסור היס לבצע את הנתיחה בבית החולים איכילוב
באופן חסר תקדים, נכפה על הפרופסור היס לקיים את הנתיחה שלאחר המוות בבית החולים איכילוב ולא במכון הפתולוגי באבו-כביר:
"איש השב"כ אמר להיס כי השב"כ חושש שרבין נרצח כצעד ראשון בניסיון הפיכה כללי נגד המשטר במדינת ישראל, ושיוזמי הקשר ינסו גם לחטוף את גופתו של רבין. לא נוכל, כך אמר להיס אותו אדם, להבטיח את העברת הגופה כיאות ולהציב בזמן שומרים מסביב למכון באבו כביר. איכילוב, הוסיף המטלפן, כבר מאובטח. בוא לכאן" (רונן ברגמן, מוסף הארץ 4.2.00)
נמנעה כניסתו של בכיר רופאי המכון הפתולוגי לנתיחה
הפרופסור לוי, זקן רופאי המכון לרפואה משפטית ועילוי בתחום, התבקש ע"י הפרופסור היס להשתתף ולסייע לו בנתיחה החשובה.
אלי ליפשטיין, טכנאי הפתולוגיה שסייע לפרופסור היס בנתיחה (נספח 3ה'):
"נכנסתי עם ד"ר לוי למכונית של פרופ' היס, וחיים, הצלם הרפואי, הגיע בכוחות עצמו. "חיים הצלם המתין לנו בחדר המיון. מיד הגיע איש שב"כ והורה לנו ללכת איתו. צעדנו אחריו לחדר בו נמצאים מספר אנשי שב"כ נוספים, כשפניהם נפולים וקפואים. אחד מהם הזמין אותנו באדיבות לשבת. הוא התיישב, רשם פרטים אישיים שמסרנו לו לבקשתו והגיש את פרטינו לחברו, שהלך לבדוק אותם. כעבור מספר דקות חזר ומלמל לחברו: 'הכל בסדר'. "שני אנשי שב"כ אחרים פנו לפרופ' היס ואמרו: 'אתם ארבעה וזה יותר מדי. אתה יכול להיכנס רק עם עוד שני אנשים. פרופ' היס הסביר לו: 'תראה, טכנאי נתיחה אני מוכרח וצלם רפואי גם כן'. לבי נצבט על ד"ר לוי, זקן המכון שחצה את גיל הפנסיה. בכל זאת, בלתי אפשרי לוותר על רופא משפטי דגול כזה, איש כל כך אהוב. הצטערתי מאוד לראות אותו מאוכזב, הרי הוא כבר עמד בפתח הדלת לקראת נתיחת חייו"
אם כך, מישהו החליט ששני מומחים לרפואה משפטית, נוסף על צלם וטכנאי זה "יותר מדי" לנתיחה של ראש ממשלה שנרצח, בה בעת שחדר הנתיחה המה מרופאים ואחיות שסיימו את תפקידם ועמדו כצופים מן הצד, פלוס אנשי שב"כ, כשחלק מן הצופים (כל האחיות) לא ראה נתיחה מימיו.
אלי ליפשטיין: "עד להחזרת הגופה מהרנטגן התמקמנו בחדר הניתוח, שהיה עמוס באחיות, ברופאים, פרופ' ברבש ואנשי שב"כ".
מסמכים רפואיים נכתבו מחדש במקום מסמכים מקוריים
היות ולא יעלה על הדעת שרופא בכיר יכתוב את הקבלה למיון מחדש לאחר פטירת הפצוע ב"תעודת חדר מיון", מובן שפעל תחת תכתיב אולטימטיבי
לפיכך, נשללת מראש האפשרות שהעתירה תגרור אחריה הטלת רבב בצוות הרפואי בשל העלאת הנקודות הבעייתיות בדיווח הרפואי.
. .
חתימת העותר
1. עוצמתה של השרשרת נקבעת על פי החוליה החלשה ביותר. ובשרשרת הזו יש יותר מידי חוליות רקובות, פרוצות, קרועות ומרוסקות.
