אני מעדיף לחיות על חרבי מאשר עם חרב האויב על צווארי
Dw .
יש הרבה מה להגיב על דבריך. אצטמצם באמירתך, שאינך רוצה שבניך ונכדיך יחיו כאן כשחרב מונחת על צוארם.
כלומר: לקחת לעצמך את הזכות והחובה, פרי אחריותך המשפחתית מצד אחד ופרי השקפת-עולמך מהצד השני, לקבוע לילדיך ולילדיהם את אורח-חייהם ואת סדרי-העדיפות שעל-פיהם הם יקבעו את חלוקת משאביהם, כמו למשל תקציב המדינה בה הם יחיו, הצריך להתחלק בין 'תקציב בטחון' (התקציב כדי להרוג אחרים) ל'תקציבים חברתיים' (התקציבים כדי לחיות), בפרופורציות שהן פרי הנסיבות וגם פרי השקפת-העולם. והנה, יכול שהשקפת-עולמך - גם אם השתדלת להנחיל ולהוריש אותה לצאצאיך - לא בדיוק היתה לשלהם, והם בחרו בעמדות ובדעות שונות משלך, כולל מסקנותיהם על מה שנדרש ומתבקש ממציאות-חייהם. בכל זאת תדרוש מהם להצמד אל מה שציווית להם ?
אני למשל לא מעז לעשות זאת כ'פקודה'. ניסיתי להשריש ולהשקיע בבנותי ובבניי את מה שמצאתי נכון וראוי, כל זמן שהיו בתחום אחריותי החינוכית וההורית. גם כיום יש לי איתם מדי פעם שיח ושיג על דברים שברום-עולמנו. אבל לכפות ? ליצור עבורם תשתית שיתקשו או לא יוכלו 'להמלט' ממנה ? לשעבד את כל המשאבים הקיימים והפוטנציאליים שלהם (שלהם !) למה שעל פי תפיסתי את הדברים ראוי ומחוייב ? אני יכול לשמוח אם יתברר שצאצאי הולכים בדרכי וחושבים באופן דומה לשלי. אני אתעצב אם יתברר שפנו לגמרי לדרכים אחרות (אתה בודאי תאמר "סטו מדרך הישר", ואבות מהמגזר החרדי אפילו יקרעו קריעה וישבו שבעה), אבל לאחר מותי, זה יהיה עולמם, וכך הוא בחלקו כבר היום. לכן "לעולם תאכל חרב" עלולה אכן להיות נבואת-זעם ואזהרה. אבל כציווי לדורות הבאים, יוצאי-חלציך ? זה לפחות לא הגון כלפיהם, שלא לאמר - לא נבון.
אני דווקא מעדיף שבניי ונכדי יחיו בשלווה ובנחת תחת גפניהם ותאנותיהם, ושאת חרבותיהם יכתתו לאיתים ולמזמרות. ואם אחרי שלושה-ארבעה-דורות מאז השואה (גם הורי ברחו משם כשכמעט רק עורם עליהם, בעוד הוריהם נשארים שם למות. בבריחתם היתה תקווה שיצליחו 'להטיל עוגן' במקום בטוח ושלו יותר מאשר גיא-ההריגה ההוא), שוב אנחנו מנחילים לבנינו ולנכדינו גיא-הריגה, שבו "כל הקם להורגך השכם להרגו"., אולי עלינו, כהורים אחראים, להכין גם תשתית - אמונית, אידיאולוגית וגם 'פיזית' - ליכולתם של הדורות הבאים אחרינו ליצור או למצוא מקום בטוח ושלו יותר מאשר הארץ הזאת שאמנם עומד בה הר-הברכה, אבל מולו ניצב גם הר-הקללה, ואנחנו - אויה - נקלענו בין שניהם.
הארכתי להגיב למה שנראה לי חשוב, למרות שתחילה רציתי להצטמצם. חשוב על הדברים, לפני שאתה 'יורה מן המותן' את תגובתך המוכנה מראש. חשוב מעט, אולי יש בדבריי גם משהו מן ההגיון ? דני.
נושא: אני מעדיף לחיות על חרבי מאשר עם חרב האויב על צווארי
דב אבן אור
חיים
ישר כח
דב א"א
---- ההודעה המקורית ----
>תאריך: Sun, 07 Aug 2011 12:17:38 +0300
>מאת: Haim Yoavi-Rabinovich <off...@yoavicpa.co.il>
>נושא: {C-Forum:30926} אני מעדיף לחיות על חרבי מאשר עם חרב
האויב על צווארי
>אל: Civil...@googlegroups.com
> **
> להסרה מקבוצת הדיון , אתה
> מתבקש לשלוח מייל לכתובת הבאה
> civil-forum...@googlegroups.com
> אין צורך לנמק דבר , המייל
> שתשלח ימחק אותך אוטומטית
> מרשימות התפוצה
>
> To unsubscribe from this group, send email to
> civil-forum...@googlegroups.com
>
> ------
> על מנת לעבור לדואר תמציתי,
> ראשי פרקים או מייל אחד ביום,
> בקר באתר הקבוצה
> For more options, visit this group at
> http://groups.google.com/group/civil-forum
>
> הנך מתבקש שלא לשגר לקבוצת
> הדיון כל מידע שתוכנו מאיים,
> נגוע בלשון הרע או
> בדיבה, או גס או פוגע בביטחון
> המדינה ו/או נוגע לפעילות
> בלתי חוקית ו/או אסור על פי
> תקנת
> הציבור או על פי כל דין אחר, או
> היכול ליצור עילה לתביעה
> פלילית או אזרחית, מובהר בזאת
> למשתמש, כי מנהלי הקבוצה אינם
> אחראים לתוכן המידע המועבר
> באמצעות קבוצת הדיון
>________________
>142.11.doc (59k bytes)
דב אבן אור
טל' 09-7604288
Eviathar H. ben Zedeff
--
Nitzan Shapira
באחת האיגרות? איפה?
ניצן ~
--
פרפר - אינדקס אתרים ויזואלי | כותרת.נט - כותרות החדשות העדכניות
