איציק ויוסי,
1. בהנחה שדברי ארנן עזריהו הם אמת מלאה
וללא השמטות חשובות, דווקא משה דיין אינו ראוי לגינוי. המרחק עד לירידת הסורים
מהגולן לגליל לא היה קטן, כדברי איציק, גם בידיעה שיש עוד שתי אוגדות רעננות. שר
הביטחון של מדינת ישראל, היודע בבטחה כי כיבוש ישוב יהודי כלשהו יעלה לנו בשחיטת כל
תושביו ע"י הערבים צמאי הדם, אינו יכול להשתעשע במשחקים. העובדה שרפול אמיץ-הלב
נמלט מנאפח על כל מפקדתו, למרות שידע את כל שאיציק מייחס כיום לידיעת דיין, מוכיחה
שטענתי זו צודקת. לפיכך, המעוולים בפרשה זו היו דווקא אלון וגלילי, שהתנגדו
מלכתחילה עקרונית לאופציה הגרעינית ובשל כך בלבד, נוסף לשנאת דיין, השפיעו על
גולדה לדחות את הצעתו (ואם דחתה את דיין כלאחר-יד, כדברי עזריהו, גם היא נהגה בחוסר
אחריות). הם אלה שעשו כן ללא עבודת מטה מסודרת - ככל
שעבודה מסודרת כזו אפשרית וסבירה ברגעים כה קשים. כזכור, עזריהו לא דיבר על הצעה
להפעיל נשק גרעיני, אלא רק על "הפגנה", שפירושה נקיטת צעדי הכנה בלבד (כגון
הוצאת המרעומים הגרעיניים ממקום אחסונם הנפרד והעברתם למקום הימצא הפצצות), ששירותי
המודיעין של המעצמות היו עומדים עליהם מיד ומעמידים על עובדה זו את הערבים.
כאשר מדובר בצעד הפגנתי שמטרתו איום בלבד ולא פעולה מבצעית, כמעט ודאי בעיני שהודעה
על כך תימסר לנציגי ממשלות רבות, לבטח אלה הידידותיות לישראל אך גם לממשלות
לא-כל-כך ידידותיות, במטרה שהאויב ידע על כך במהירות ויירתע.
2. אין טעם במתיחת ביקורת על פרסומים
שונים בנושא הגרעיני, שכן במציאות של ימים אלה עושה ממשלת ישראל מעשים שונים ורבים,
כדי להשפיע על דעת הקהל ועל דעת המנהיגים במדינות השונות, בנושא האיראני. לא הייתי
מתפלא אילו פורסם שנתניהו עצמו ביקש מעזריהו לספר את הסיפור. לא אתפלא אם יפורסם,
שבאוקטובר 73 מסרה גולדה לנשיא ארה"ב, אישית או דרך ק' או דרך CIA, על ההצעה לנקוט
צעדי הכנה, שכן עצם הסיפור היווה איום מרומז. ממשלת ישראל, במישרין ע"י ראש הממשלה
או שר אחר, או באמצעות המוסד, שב"כ, משרד החוץ ונציגויות צה"ל, מנהלת בקביעות
חילופי מידע ומסרים בטחוניים, דיפלומטיים ואחרים, ברמות שונות ומגוונות, עם ממשלות
זרות, על פי צרכי השעה וכפי שלממשלה נראה נכון לנהוג באותה שעה. ברוב המקרים,
הציבור אינו שומע על כך, אך יתכן שנציגי ממשלת ארה"ב יודעים ברגע מסוים הרבה
יותר משיודעים רוב אלופי צה"ל, בנושא בטחוני כלשהו - לא כתוצאה מריגול אלא על פי
מידע שהועבר במתכוון לממשלת ארה"ב.
3. העובדה שדיין הציע את שהציע (שוב,
בהנחה שעזריהו דובר אמת ולא מנסה לרומם את דמותו של גלילי), אינה אומרת מאומה על
קיומה או על אי-קיומה של עבודת-מטה מסודרת בכל הקשור לאופן ההפעלה ולקבלת ההחלטות
בנושא הגרעיני. דברי יוסי בלום הלוי על כך אינם מבוססים כלל, לעניות
דעתי.
לדוגמה: נניח שנוצר כרגע מצב חירום
בתחום הקשור לחיל האוויר, ובישיבת הממשלה מעלה שר כלשהו הצעה להפעיל את חיל האוויר
להפצצה, ליירוט, לאמנעה או לכולם יחדיו. הממשלה דנה בו-במקום ומקבלת את ההצעה או
דוחה אותה. האם פירוש ההצעה, הדיון בה וההחלטה המתקבלת, הוא שלא התקיימה כבר
זמן רב לפני-כן עבודת-מטה מסודרת ומעמיקה, הן בחיל האוויר והן בממשלה או
בקבינט, בדבר האופן שבו ינהגו בהגיע שעת חירום כזו?.
4. דברי עזריהו כיום מפורטים
לפרטי-פרטים, במידה כזו שקשה להאמין כי הם מדויקים כעבור 40 שנה. הוא לא היה איש
בכיר, לבטח לא במערך הגרעיני, אלא עוזרו של גלילי, מעין נושא כליו. שיתופו
בנושא כה חשאי ומכריע ע"י גלילי, בדיבורי-מסדרון ובהליכה לאכול יחדיו -
מעשה חסר-אחריות קולוסאלי כלשלעצמו - מעלה תהיות בדבר סבירות הסיפור, ושבעתיים
לא-סביר בעיני סיפורו כי שלהבת פריאר, יו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית באותה עת ואישיות
חשובה מאוד בנושא הגרעין בישראל, לא הוזמן ע"י גולדה או ע"י דיין להיכנס
לחדר הישיבות, כדי להשמיע את דעתו המקצועית על ההכנות, משכן, משמעותן, אפשרות
גילוין וכדומה. לפי עזריהו, פריאר סתם ישב במסדרון, ונשאר שם כתלמיד נזוף
הממתין לתוצאות הישיבה של הנהלת בית הספר בדיון על הרחקתו מהלימודים. מצטער, אך זה
אינו סביר בעיני. כל השרים, לבטח גולדה ודיין, הכירו מקרוב את
פריאר ולא יתכן כי בבואו למקום הכריעה גולדה בנושא ללא שמיעת דעתו, מה גם
שדיין הודיע לה במפורש על הימצאו שם (וכיצד ידע עזריהו מה, מתי ואיך אמר דיין
לגולדה את שהוא מייחס לו?). אפילו מטעמי נימוס היתה
גולדה מבקשת שייכנס, כדי לומר לו שלום ולהסביר לו את ההחלטה, שעסקה ישיררות בתחום
תפקידו. וגולדה לא היתה חסרת נימוסים או גסת-רוח.
משה