ynet רק מטוסינו שבו בשלום לבסיסם - חדשות

[Shraga Elam]

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4702568,00.html


כתבה מאוד מעניינת וחשובה   ובמיוחד הסרטו. אני מסכים לגמרי עם יפתח ספקטור שאפילו חפ"ש לא צריך לשחק אותה ראש קטן, אלא לחשוב. משמעת עיוורת מובילה לאסון. זאת ההיסטוריה לימדה ולא פעם אחת.
במקרה של ספקטור זה לא בדיוק חפ"ש, אבל העיקרון נשמר שכן הוא הלך ככל הנראה בדרך עצמאית ובדק כל פקודה שקיבל לגופה. אין תפקידו של החייל סתם למות למען ארצנו, רק מכיוון שיש לו מפקדים לא טובים. ידע כל מפקד שיש לו אחריות רבה ואסור לו לשחק בחיי חייליו כאילו היו "סתם" פיונים על לוח שחמ"ט. אפילו רב-אומן בשח חושב כמה פעמים לפני שהוא מקריב חייל.
במבחן התוצאה נראה שספקטור עשה עבודה הרבה יותר טובה מאשר יריביו בחיל האוויר וסיפורו מלמד על הפאשלה הגדולה. מעניין אם הדו"ח שלו כבר פורסם או יתפרסם.

שרגא

[Yaron Habot]

תודה על הקישור שרגא. פנינת מידע. 1+

--
--
הנך מתבקש שלא לשגר לקבוצת הדיון כל מידע שתוכנו מאיים, נגוע בלשון הרע או
בדיבה, או גס או פוגע בביטחון המדינה ו/או נוגע לפעילות בלתי חוקית ו/או אסור על פי תקנת
הציבור או על פי כל דין אחר, או היכול ליצור עילה לתביעה פלילית או אזרחית, מובהר בזאת למשתמש, כי מנהלי הקבוצה אינם אחראים לתוכן המידע המועבר באמצעות קבוצת הדיון
---
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Civil Forum' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח אימייל אל civil-forum...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-http://groups.google.com/group/civil-forum.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.

[Shraga Elam]

בשמחה ירון. סיפורה של טייסת 107 מלמד שהיה אפשר גם אחרת ואם היו עוד כמה ספקטורים והיו שומעים להם עוד לפני המלחמה, הכל היה אחרת..
התגובות ב-ynet  לכתבה מעניינות. דיברתי היום עם מכר שהיה אז בטייסת 107. מסתבר שהעניין בחיל האויר מאוד מוכר וספקטור גם פירסם ספרים ונכתבו כמה וכמה מאמרים על הנושא.
בכל זאת היו כמה חידושים עבור מכרי. הוא לא ידע על החרם על הטייסת עם היווסדה וגם את מסמכו של ספקטור הוא לא ראה במלואו, למרות ששמע עליו וגם ראה ציטוטים.
שרגא

[Eviathar H. ben Zedeff]

שרגא,

 

דן חלוץ הביא בספרו סיפורים אחרים לגמרי על ספקטור ועל חבריו במלחמת יום הכיפורים.

 

אביתר

[Eviathar H. ben Zedeff]

שרגא,

 

 

אני מקווה, שלא כמו משה, תסכים אתי – חייל/מפקד צריך לדעת מתי לסרב לפקודה מטומטמת. מי שמציית בעיוורון לכל גיהוק של ברזלן גומר כמו הגדוד של גלר מחטיבה 600, שנשלח לתקוף לבדו את מיסורי, או כמו הגדודים של עדיני ושל יגורי בשמונה באוקטובר.

 

אחרי המלחמה היכה שרון על חטא, שהסכים לשלוח את חטיבה 600 להתאבדותה בגלל גחמה של דדו. (אולי זה מזכיר לך פרשייה בעברך ...). דרך אגב, הוא סירב לשלוח את חטיבת מילואי הצנחנים 247 לדרום מיסורי (אמיר ושכנותיו) ויש עוד כמה פרשיות של סירובי פקודה מוצדקים שלו במלחמה.

 

 

אביתר

[Shraga Elam]

אביתר
זה מוזכר בכתבה המצולמת של וואיינט וגם שיותר מאוחר חלוץ חזר מהביקורת.
הכתבה הזו נשמעת מאוזנת שכן מובאין קולות המבקרים והם נשמעים מאוד לא משכנעים וזאת בלשון המעטה. ההייתחסות שם היא לכך שספקטור לא הסכים להפציץ את דמשק כי לטענתו תנאי הראות לא איפשרו זאת. הוא לא הצטרך לסרב, כי מפקדת חיל האויר קיבלה את טיעונו. מבקר מטייסת 2001 טען בכתבה שתפקידו של חייל הוא למות.
טייס מ-201 שהיה שם והפציץ ועל כך גם קיבל את אות המופת אמר בכתבה שאיפה שמטוסי 107 היו תנאיי מזג האויר לא אפשר תקיפה.

מתרחש מן הסתם בחיל האויר וויכוח מאוד יצרי בכל אופן מצד מבקרי ספקטור.

שרגא

[.Moshe M]

שרגא,

אל תטעה ואל תתרשם מהסרטון שבאתר YNET. באופן מתוזמן מתפרסם הסיפור על טייסת 107 בשני כלי תקשורת - דבר שרק פתי יחשוב שהוא מקרי. בעיתון "ישראל היום" מוצג ספקטור ע"י שניים מאנשי הטייסת שלו כמין נביא וצדיק, אך האמת שונה מאוד. האיש הוא שקרן, מפקד שאינו ראוי לפיקוד ואגואיסט המעמיד את גחמותיו האישיות כעדיפות על טובת בטחון המדינה. הוא רימה את התחקיר החשוב ביותר של חיל האוויר, זזה שנערך לאחר תקיפת הכור בעיראק, בהסתירו מידע חיוני ביותר. בכך חבר אליו לא אחר מהאלוף דוד עברי, מפקד חיל האוויר, שרקח איתו מזימה להסתיר מידע זה ממשתתפי התחקיר. ספקטור הוכיח עצמו כמפקד בעל תכונות שליליות ביותר: התנהגות קפריזית, יחס אל איפה-ואיפה אל פקודים, ובעיקר מתן דוגמה אישית שלילית לפקודיו. הדבר הגיע לשיא  כאשר הוא העניש קשות (חלק בהדחה מהטייסת וחלק בשילוח לכלא)  טייסים שחרגו מהוראתו שלא ליזום כניסה לקרב אוויר עם האויב, אך הוא-עצמו יזם קרב כזה והפיל בו מיג. תפקודו השלילי כמפקד טייסת 107  גרם למצב שהוא-עצמו תיאר בספרו כטייסת הגוררת רגליה אחריו במיאון  (!).  לאלה יש להוסיף את חתימתו, כתת-אלוף במילואים, על מכתב הטייסים הסרבנים, שהיווה בעצם המשך לתחושתו כי הוא מין יחסן שמותר לו להחליט האם לבצע משימה או לסרב לבצעה. האימוץ שאתה מאמץ את גישתו מדאיג מאוד, שכן רבים השתכנעו מהסרטון שאתה ראית, כי מפקד, בכל רמה, ובעצם כל חייל, רשאי להחליט כי המשימה עלולה לגרום את מותם של חיילים ולכן הוא רשאי להחליט, על דעת עצמו, לחזור הביתה. לוקסוס כזה לא היה לכל אותם מאות ואלפי מפקדים בצה"ל במי"כ, שלחמו חרף אבידות רבות סביבם וחרף הקשיים שמיותר לפרטם כאן.  בפורום זה משתתפים כמה מפקדים כאלה, שעל פי שיטת ספקטור המגונה יכלו לנסוע לטסה ולברוח הביתה, במקום להיכנס לתופת של, לדוגמה, צומת המוות טרטור-לכסיקון בחווה הסינית. בעצם, גם המח"ט אמנון רשף היה יכול לוהודיע למפקדיו כי אינו מוכן להמשיך, לאחר שלחטיבתו נגרמו מאות אבידות.

לאושרנו ולמזלנו, אותה מלחמה התנהלה כאשר רבים מאוד פעלו באופן הפוך מהאופן שבו הרשה ספקטור לעצמו לפעול.

משה

בתאריך 24 בספטמבר 2015 בשעה 11:18, מאת Eviathar H. ben Zedeff <ev...@zahav.net.il>:

[Shraga Elam]

משה
ברוח המפוייסת  של התכתובת הקודמת בנושא גל הירש, הייתי רוצה לדעת במה רימה ספקטור ומה היה הדבר שהוא הסתיר?  לפי שנאמר לי את העובדה שהוא אישית החטיא ולא פגע בכור – הוא אמר מהרגע הראשון.

מקור שלי שהיה קצין בכיר בחיל אויר כתב לגבי ההתקפה בדמשק:

מוביל מבנה במשימה (כמו בתרגיל) הוא מפקד חיל האוויר בשטח. קיים מונח שכנראה כל אנשי הקרקע (אינני מבין בחיל הים) לא מבינים ולא יבינו אותו כנראה לעולם – מרחב ההחלטה של המוביל הוא אין סופי ולכן החלטתו של ספקטור לא לבצע בדמשק הייתה נכונה א-פריורי כי הוא היה שם ולא עו"ד משה מכנס. תסתכל שוב מה אמר מוביל המבנה השני (של טייסת 119) – ארנון לבושין שהצדיק לחלוטין את ספקטור.

[.Moshe M]

שרגא,

שמעתי את דברי ארנון לבושין. הוא לא ביטל את השתתפות מטוסיו באותה משימה, לדברי ספקטור בספרו משום שניתן לו נתיב-טיסה שונה, שבו נפתח במקרה פתח בעננים וכך הצליח להגיע. אני יודע אישית את משמעות "פתח בעננים", מנסיבות קלות בהרבה מאלו ואשר אינן שייכות לכאן. לבושין מצדיק את החלטתו של ספקטור ואינני מוסמך מקצועית לחלוק על דבריו, מאחר שאינני טייס-קרב, אך דבריו כי הסיבה לכך היא גם שלא הייתי שם  - אינם קבילים. לשיטתו זו, אין מקום לשום תחקיר בחיל האוויר, אלא בשיתוף מי שהיה שם בלבד. גם מפקד החיל לא היה שם, וחרף זאת הוא מוסמך לשפוט את ההחלטה. אך אנשי מקצוע מנוסים אחרים חולקים   באותו סרטון  על ספקטור ועל לבושין, כמו נווט הקרב יהואר גל וטייס הקרב גיורא אפשטיין. ספקטור מספר כי ברגעים שבהם התלבט האם להמשיך אם לאו, לא היה עוד צורך בדממת אלחוט, משום שהאויב כבר גילה את מטוסי המבנה שלו ואף נעל עליו במכ"ם, וההפתעה אבדה. הוא אינו מספר על בעיית-קשר עם המטה, ואף על פי כן אין בתיאורו אף מילה אחת על פניה אל מפקדיו, לשיתופם בהחלטה הגומלת בליבו לחזור לבסיס ללא ביצוע המשימה (ולהשליך לים לשווא את הפצצות היקרות שנשאו), ולבטח לא לקבלת רשות לכך.

ספקטור טוען שבני פלד הרשה בעבר למובילי-מבנים להחליט לחזור הביתה כשהביצוע אינו אפשרי לדעתם, וההחלטה תיבדק על-ידו מאוחר יותר. גם אם זה נכון, במסר המופק מהסרטון המוצג ב-YNET טמונה סכנה רבה לצה"ל ולרוח הלחימה שלו. איש אינו אומר בסרטון שמדובר אך ורק בסמכותו של מוביל-מבנה בחיל האוויר, הנמצא לפעמים בסביבה, במצוקת-זמן ובנסיבות שבהן אי אפשר להעביר את המסר הנכון לאנשים שבמטה, ולפעמים גם יש בעיית תקשורת. המסר העולה מהסרטון הוא שלכל מפקד בצבא, בכל דרג,  נתונה הסמכות הזו, להחליט שהמשימה קשה עד לא-אפשרית לביצוע, ולזור לאחור. "לוקסוס" כזה לא ניתן ולא התבקש ע"י מי ממפקדי השריון שלחמו באותה מלחמה ממש, לדוגמה בצומת המוות טרטור-לכסיקון, שכל הנכנס ואפילו רק מתקרב אליו ידע כי לפניו נהרגו שם שריונאים רבים אחרים וכי קרוב לוודאי שאבידות יחידתו תהיינה גדולות. אם היה מקרה שבו מפקד יחידה נרתע ממשימה, הפך אותו מקרה לשם-דבר והוא מוזכר לדיראון-עולם. יהואר גל הגזים מעט, באמירתו כי תפקידם של החיילים הוא ליהרג במלחמה, אך בפועל, תפקידו של הלוחם אינו ליהרג אך להילחם כפי שהורו לו, גם בחירוף נפשו,  ולהבין כי באותו רגע, למרות הסכנות והאבידות, הוא רק לעיתים רחוקות מסוגל להבין את מכלול השיקולים. בצה"ל לא עורפים ראשים של מפקדים שניסו לערער על פקודות, אך הסיסמה שהושרשה בצה"ל מאז ראשיתו היא "דבקות במשימה", ודבריו ומעשהו של ספקטור חותרים באופן מסוכן תחתיה. אותה הימנעות מתקיפת המטכ"ל בדמשק היא אחת הסיבות החשובות לעובדה שהטייסת של ספקטור יכולה להתגאות באפס אבידות, לעומת טייסות אחרות שמפקדיהן לא חשבו כמוהו באותה מלחמה קשה ביותר, שבה מטוסים רבים התנפצו אל סוללות טק"א כמו אלו שהמתינו לטייסת של ספקטור. את המסר של ספקטור עלולים לקלוט ולהפנים לא רק מובילי מבנים בחיל האוויר, אלא מפקדים בכל הרמות בשאר יחידות צה"ל - וגם בחיל האוויר יש יחידות שאינן טייסות קרב. כל המפקדים הללו, בהימצאם במצוקה לנוכח פני האויב, עלולים להיזכר במסר של ספקטור ולומר בליבם: "במה ספקטור טוב ממני ומדוע גם אני לא מוסמך להחליט כמוהו ובכך להציל את חיי אנשי?". אילו אמנון רשף היה חושב באותה דרך על הקרב בחווה הסינית, יתכן שלחטיבתו לא היו יותר מ-300 הרוגים אלא רק עשרות בודדות בלבד ואולי אף פחות מזה. והוא היה מפקדה של חטיבה שגודלה היה כמעט כאוגדה שלימה.

תשובתי לשאלה במה רימה ספקטור ומה הסתיר, עתידה לבוא בנסיבות אחרות ובפומבי, כך אני מקווה.

משה

בתאריך 26 בספטמבר 2015 בשעה 16:54, מאת Shraga Elam <shrag...@gmail.com>:

[עמיקם צור‎]

משה,

הפצצות שלא הוטלו בדמשק באותה גיחה של 107 שבוטלה לא נזרקו לים אלא הופנו לאמנעה בגזרת דרום רמת הגולן, ובדיעבד כנראה שהביאו תועלת גדולה יותר באופן זה. זה רק למען הדיוק העובדתי ההיסטורי.

למען אותו דיוק היסטורי עובדתי אזכיר לך שגם על צומת "טרטור לכסיקון" ודומיה יש מי שהסתער לפי הפקודות ויש מי שלא, ובמקרים שלא - לא תמיד הפך אותו מקרה לשם דבר ולדיראון עולם.

את דעתך על ספקטור אני מכיר ודעתי שונה דיאמטרלית מדעתך,

עמיקם

[Eviathar H. ben Zedeff]

מחר, בלי נדר, אחטט שוב בספרו של דני חלוץ. למיטב זיכרוני, הוא קורע שם את ספקטור. וקראנו את דברי הטייס מ-107 על קבלת ההחלטות של המוביל – לשם איזון.

 

מבחינה זו יש למוביל טווח עצום של החלטה – כמו למפקד כלי-שיט, שיצא לים.

 

 

אביתר

[Shraga Elam]

משה

אתה העלת האשמה מאוד חמורה והיא שספקטור שקרן. סברתי שכעורך דין אתה זהיר בביטויים כאלו ולכן יש לך כיסוי לאמירה. אם יש לך כזו, מסתבר שהיא לפחות לא כל כך זמינה.
לגבי תפקודו של ספקטור במבצע במי"כ, אז חשוב לציין שלא מדובר בסירוב פקודה ואפילו מישהו שהיה שם והוא מהטייסת היריבה מצדיק את ההחלטה. אני קטונתי מלשפוט למרות שלפי הנתונים המובאים בכתבה נראה שששיפוטו של ספקטור יותר מסביר.
לגבי הכתבה, צריך להבדיל בין עמדת ספקטור ולפרשנות מי שעשה אותה. אינני חושב שספקטור ותומכיו מתנגדים לתחקיר אמיתי. מדברי המבקרים נשמעים צלילים לא לגופו של עיניין וניפוח הפרשה.
בכל מקרה אני חושב שהאנשים בשטח רואים דברים שהאנשים בחמ"לים לא רואים ולכן יש ליחס לעמדתם של אלו בשטח משקל רציני. זהו כלל מאוד בסיסי החשוב לכל מערכת שהיא ולא רק צבאטית. אין זה אומר שצריך לקחת תמיד את הדברים כפשוטם ווצריך תמיד לבדוק את השיקולים גם בדיעבד.

[.Moshe M]

עמיקם,

כפי שכבר ציינתי בתשובה קודמת, הבעיה בעיני אינה החלטתו של ספקטור שלא לבצע את המשימה באותו מקרה, שכן על כך יש חילוקי דיעות קוטביים בין טייסים וזה אינה המקצוע שלי (למרות שאני יודע  יותר ממשהו בתחום זה), וידוע לי גם שהפצצות שמשו את 107 בדרך הביתה להטלה על כוחות סוריים בגולן. הבעיה היא בכך, שהעניין כולו לא הוצג כמשהו שהוא ייחודי למוביל מבנה של מטוסים, הנאלץ להחליט לפעמים בטווח של שניות האם יוכל או לא יוכל להמשיך, אלא כהיתר כללי, מעין הכשר-טריפה גלובלי, לכל מפקד בצה"ל, להחליט על דעת עצמו האם להמשיך במשימה אם לאו, והחומרה הוגדלה בכך שהדבר הוצג כשיקול המיועד לחסוך בחיי חיילים. מובן מאליו שאינני מזלזל בשיקול כזה, אך מפקד ששיקול זה מניע אותו לא כאחד מני רבים אלא כגורם עיקרי, אינו יכול להיות מפקד בקרב. בחוסר אחריות רב הוצג כל הסיפור כמין אקסיומה לכלל המפקדים, להרשות לעצמם להתעלם מפקודת המשימה ולהיות חורצי הדין בדבר ביצועה. "מפקד", לעניין זה, יכול להיות לא רק מפקד טייסת, אלא גם סגן מפקד חצי חוליה. בעצם, על פי הגיון ההשקפה הזו, גם לוחם בודד צריך להיות רשאי להחליט כי המשימה לא תבוצע. ושים לב: ספקטור מסתמך בספרו, לעניין זה, על דברי בני פלד, שאמר כי נכון שמוביל המבנה הוא מפקד החיל באותו רגע ובדיו הסמכות, אך החלטתו תישפט לאחר-מכן ע"י מפקד החיל האמיתי. לדברים אלה מובן אחד: שיפוטו בדיעבד של מפקד החיל עשוי להביא לכך שעל ראש  האיש יורעפו תשבחות, אך לחלופין דברי גנאי ואולי גם העמדה לדין בעבירה חמורה הקשורה לאי-מילוי פקודה ונטישת הקרב לנוכח פני האויב. הצגת הדברים בסרטון ב-YNET בעצם מעמידה בצל את הכללים של דבקות במשימה. תמיד יהיה מפקד שיחליט כי אלה שמעליו מטומטמים, עצלים, רשלנים וחסרי כושר החלטה נכון, ולפעמים זו האמת אך אינך יכול לנהל צבא לפי היתר כללי שכזה, שמקומו נכון רק במקרים חריגים ביותר.

דעתי על ספקטור נבנתה אך ורק על פי העובדות המפורטות בספרו, שקריאה מושכלת בו, המביטה אל מעבר לשבחים העצמיים ולתיאורים המקשטים בדיעבד את מעשיו ואת שיקוליו בעבר,  מגלה את תווי אופיו ואישיותו האמיתיים. הוא מצטייר בספרו - וככל הנראה זו האמת - כמקצוען טוב, כטייס-קרב מעולה וכבעל מוח יצירתי במבצעים ובאימונים. ואולם יש בו תכונות אחרות - וגרוע מזה, מעשים אחרים -  הפוסלים אותו בעיני. שוב, הכל על פי דבריו-הוא, שכן אין לי עימו שום דבר אישי.

משה

בתאריך 26 בספטמבר 2015 בשעה 20:34, מאת עמיקם צור <zam...@netvision.net.il>:

[.Moshe M]

שרגא,

ראה נא את תשובתי לעמיקם, מלפני דקות אחדות. כל דברי שם נכונים גם כתשובה לך, לרבות טענתך בדבר האשמה חמורה.

חג שמח,

משה

בתאריך 27 בספטמבר 2015 בשעה 12:11, מאת Shraga Elam <shrag...@gmail.com>:

[Shraga Elam]

משה
אני מצטער אבל גם בתגובתך לעמיקם לא מצאתי כל ביסוס לטענה שספקטור שקרן. אנא הבא דוגמא.

שרגא

[עמיקם צור‎]

משה, הכלל הוא שהמוביל (=המפקד בשטח) הוא האלוהים והוא מחליט. אם הוא מחליט החלטות לא טובות, הזכות בידי מפקדיו להדיח אותו מתפקידו. זה הכל! כל סיפור על העמדה לדין זה קשקוש (הכוונה כמובן אם המפקד מחליט על פי שיקולים ענייניים, למיטב שיפוטו). אם אתה לא סומך על מפקד שיבין את חשיבות המשימה וינסה לבצע אותה הכי טוב שאפשר, מדוע מינית אותו לפקד? אם בדיעבד מתברר לך שנוא לא עומד בציפיות - שלול ממנו את הזכות להוביל חיילים בקרב.

[.Moshe M]

שרגא,

הביטוי "שקרן" אולי אינו מדויק די הצורך, כי הכווונה אינה למי שאומר בשעה שלוש כי השעה חמש. הדברים חמורים מזה, ולא תמתין זמן רב לסיפוק סקרנותך. ההפנייתך לתשובתי לעמיקם התכוונתי לדברי, כי כל טענותי בקשר לאותו איש מבוססות על דבריו-הוא.

משה 

בתאריך 27 בספטמבר 2015 בשעה 13:14, מאת Shraga Elam <shrag...@gmail.com>:

[Eviathar H. ben Zedeff]

חג שמח,

 

 

קראתי שוב את הדפים הרלוונטיים בספרו של חלוץ. הפרשה מוזכרת פעמיים בספר.

 

הוא אינו מפרט מה קרה, אלא שופט ערכית את המעשה – פעם בנימה רפה ותמציתית בתיאור מלחמת יום הכיפורים ופעם בהרחבה ובצורה הרבה יותר בוטה.

 

הבעיה הנה ההקשר – הביקורת הבוטה הנה במסגרת דיון על הדחת ספקטור מחיל האוויר בעקבות חתימתו על מכתב הסרבנות. שם לא מהסס חלוץ להשוותו לזמר, מפקד טייסתו במלחמת יום הכיפורים, שהפסיק לטוס ולפקד באמצע המלחמה, והוחלף על-ידי רון חולדאי, וגם הוא חתם (בראשי-תיבות) על מכתב הסרבנות.

 

 

אביתר

 

 

 

 

 

From: .Moshe M

Sent: Sunday, September 27, 2015 5:20 PM

To: civil-forum

[.Moshe M]

עמיקם, 

דברים אלה מקובלים עלי, כשמדובר במוביל של מבנה מטוסים, שמרווח הזמן העומד לרשותו הוא לפעמים של שניות בלבד. אף על פי כן, אותם טייסים החולקים על ספקטור בפרשה ההיא, מתבססים למיטב הבנתי על כך שהיתה לו האפשרות לבקש בקשר אישור להחלטתו, והוא לא עשה כן, ולדעתם אילו שאל ונענה בשלילה היה עליו להמשיך. מכל מקום, הבהרתי היטב כי אינני מבקר את החלטתו מהבחינה המקצועית, כי אינני טייס קרב ומשענתי היא העובדה שגם טייסי קרב חולקים עליו, אלא אני תוקף את המסר העולה בהכרח מהסרטון באתר YNET, שלפיו לא רק מוביל של מבנה מטוסים, אלא כל מפקד רשאי ומוסמך להחליט שלא לבצע משימה. יתר על כן, באותו סרטון הדגישו את המוטיב של אפס אבידות (שבזה מתנאה טייסת 107 כל השניםלעומת המקבילות לה שרבו בהן האבידות), והמשתמע הוא כי אותה זכות המוקנית למפקד, לבטל את המשימה, חלה לא רק על משימה שביצועה קשה מאוד או אפילו לא-אפשרי, אלא גם על תובנתו כי בביצוע יהרגו חיילים שלו. זהו שיקול פסול לחלוטין במלחמה, שכן בהתקיימו ובזכותו בהכרה אפשר לסגור את הצבא אם מפקדיו חרדים מאבידות. אנ ייודע שבישראל, שבה כל חוק וצו הם המלצה בלבד, מוצגים דורשי המשמעת הנוקשה כמטומטמים פרוסיים, אך במלחמה אין מנוס מציות מוחלט חרף הסכנה לחיי חיילים ואף חרף הביטחון בנפילתם,  דווקא משום שאי אפשר להתחיל להסביר לכל אחד מהי בדיוק התמונה הכוללת. הסכנה, שעליה כבר כתבתי, היא שרבים יטמיעו את המסקנה הנובעת בהכרח מאותו סיפור, וברגע המכריע יחליטו שהם גאונים, יחסנים, חכמים, בעלי סמכות וחרדים לשלום אנשיהם לא פחות מאותו מפקד טייסת שראו בסרטון, וגם הם יודיעו ברגע קריטי מבחינה אסטרטגית כי הם חוזרים ללא ביצוע המשימה, שכן גם הם מוסמכים לנהוג כמוהו. איש אינו זכאי ליחס מועדף, לפחות על פי הדין - והתחמקות מביצוע משימה בעת קרב עלולה לשלח את האיש לכלא לשנים ארוכות, אם לא גם אל כיתת יורים  - וכל אדם חייב להבין כי אם אתה זכאי למשהו, כך גם אני. נסה רק להיזכר בשמות לוחמים רבים שנפלו באותו צומת, המוכרים לך ואשר היו עימנו אילו נהגו על פי אותה סמכות. כפי שאמר בני פלד, ואינני מערער על כך, בטיסה קרבית המצב לפעמים אינו מאפשר היוועצות עם המפקד, ואזי המוביל "הוא מפקד חיל האוויר באותו רגע" ובכך הוא מקבל על עצמו את הסיכון "צל'ש או טר'ש" (גם ספקטור משתמש בביטוי זה), במלחמה זה עלול להיות גם צל"ש או כלא למשך שנים, ואף עונש מוות באשמת בריחה מהקרב נוכח פני האויב. יש סעיפים כאלה בחש"צ. להסרת ספק, אינני טוען ואף אינני מעלה בדעתי שספקטור ביטל את הביצוע בשל פחדנות. הוא אינו פחדן.

אך ספקטור, בכל דרכו, ראה עצמו כמין יחסן מורם מעם, הרשאי לנהוג ולהחליט ככל העולה על רוחו - אפילו התעלמות מפקודות-בכתב שהוברקו אליו בטלפרינטר מאת מפקדת חיל האוויר בעת מלחמה בשעות הלילה, ואפילו דחיית העיון בהן עד הבוקר (!), בשל מסקנתו שמשמעותה המעשית היא כי מפקדיו במטה חיל האוויר היו מטומטמים ולא הבחינו בין ימים לשמאלם, שכן הם מחליפים משימות וסוגי חימוש. נסה לזכור כמה מאות ואולי אלפי פעמים זעקו כוחות קרקע לחיפוי אווירי ולא קבלוהו, אולי - מי יוכיח זאת כעת? - משום שהמטה הקצה בחלק מהמקרים למשימה כזו את הטייסת של ספקטור, אך זו לא טרחה לעיין ב-פ"מ שהגיע בלילה, אלא המתינה בהוראת מפקדה היחסן עד הבוקר  כדי שיוכלו לישון. אולי עוד כמה חפ"שים מתו בהמתינם לשווא לסיוע אווירי, אך מי הם ומה חייהם לעומת שנתו העריבה של  טייס הרוצה בשינה לא-מופרעת לו ולחבריו?. לך ולחברים בפורום זה, כמוני, שהיו שם על הקרקע, אין צורך להסביר כמה לילות רצופים בילו לוחמים במילוי משימותיהם, ללא התחשבות כלשהי בשעות השינה היקרות שלהם.

לטענתי כי בצומת טרטור-לכסיקון לא הרשו מפקדים לעצמם לבטל את המשימה, השבת כי היו גם היו כאלה והם אינם מוזכרים לדיראון עולם. לי ידוע רק שמו של מפקד אחד, דומני שהיה מג"ד או סמג"ד, שהואשם (לא בבית דין אלא בפי הלוחמים) בנטישת משימה, ומאחר שאינני בטוח במידע זה אזכיר רק ששמו מתחיל באות א'. אתה לבטח יודע למי הכוונה ומה נעשה בו. האם תוכל למנות שמות מפקדים, באותו צומת או במקום אחר, שהחליטו לבטל משימה, על פי החלטתם האישית וללא כל שיחה קודמת על כך עם מפקדיהם, במיוחד כשהמשימה נועדה לביצוע משולב של יחידות אחדות?. לכל הפחות, התוכל לציין שמות יחידות שמפקדיהן נהגו כך?.

משה

בתאריך 27 בספטמבר 2015 בשעה 15:43, מאת עמיקם צור <zam...@netvision.net.il>:

[.Moshe M]

אביתר ושרגא,

כאשר פורסם מכתב הסרבנים, שספקטור צירף אליו את חתימתו, הוא היה בן 63 ועדיין מדריך בבית הספר לטיסה (הנוהל הרגיל הוא הפסקת ההדרכה בגיל 65, לטייסים בכירים המתנדבים להדרכה, גם אם בריאותם תקינה). בגיל כזה כבר לא טסים טיסה קרבית, וחתימתו היתה איפוא הצהרה שמשמעותה פוליטית בלבד ולא מבצעית - מה שאינו מפחית מחומרת המעשה, והחומרה כפולה ומכופלת בשל היותו מדריך לפרחי-טיס העתידים לצאת לפעולות מבצעיות. העובדה שלא הודח מיד מחיל האוויר היתה ביזיון כשלעצמה, ויש בה עדות למורך-לב ולחרדה השוררת בצה"ל מפני התערבותו של בג"ץ. לא היתה זו הפעם הראשונה שבה ספקטור לא הודח למרות שהיתה לכך הצדקה מלאה, ולכן אין תימה בעובדה שהאיש חש עצמו חסין ומורם-מעם.

ברצוני לתקן טעות שנפלה בתשובתי לשרגא עילם, מיום 24.9.15. נכתב שם, כמובאה מדברי ספקטור (לא במירכאות אך המובאה מדויקת), כי טייסת הפאנטומים 107, כשהיה מפקדה, גררה רגליה אחריו במיאון. זוהי טעות קולמוס, שכן התיאור של גרירת רגלי הטייסת אחריו במיאון, בהיותו המפקד, התייחס לטייסת המיראז'ים 101, שעליה פיקד לפני-כן. 

משה

בתאריך 27 בספטמבר 2015 בשעה 16:55, מאת Eviathar H. ben Zedeff <ev...@zahav.net.il>:

[עמיקם צור‎]

משה,

אילו הנוהג בצבאנו היה שמי שרואה 500 סרטי יוטיוב על המלחמה היה מקבל דרגות סגן ופיקוד על מחלקה, מי שרואה 1200 סרטים מקבל פיקוד על פלוגה ומי שרואה 5400 סרטים מקבל פיקוד על גדוד - היה אז אולי מקום לדאגה בדבר השפעת סרטי יוטיוב על רוח הלחימה בצבאנו, ואולי היה גם מקום לדאגה מסיבות נוספות. מכל מקום, לשמחתי, זה עדיין אינו המצב. המפקדים בצה"ל לומדים וסופגים ערכי רוח לחימה ודבקות במשימה במקומות אחרים: קצת (קצת מדי?) בקורסים, והרוב ביחידה בה הם משרתים בסגנון on-the-job training.

אשר לספקטור - מקריאת ספריו (קרא גם את "חלום בתכלת שחור", זה חשוב להבנת התמונה) הוא מצטייר בעיני כקצין חושב, יצירתי, ומקורי. אני רחוק מלהסכים עם כל דעותיו ולקבל את כל מעשיו. עם זאת, אני מעדיף שבצבאנו הקצינים יהיו חושבים וביקורתיים ולא "בוקים". ברשותך, וכדי לחסוך לך את כפתור הגלילה שבצד ימין של המסך, אצטט מדברי שרגא רחוק רחוק למטה:

"... אני מסכים לגמרי עם יפתח ספקטור שאפילו חפ"ש לא צריך לשחק אותה ראש קטן, אלא לחשוב. משמעת עיוורת מובילה לאסון. זאת ההיסטוריה לימדה ולא פעם אחת."

(ה"אני" במקרה הזה זה שרגא, אבל אני מצטרף לדעתו, שוב, במקרה הזה.)

וכמובן, מי שחושב, מפעיל שיפוט עצמאי ומגלה יוזמה, עושה בסופו של דבר גם טעויות (אבל לא רק). אותו אדם צריך להישפט ע"י ההיסטוריה על פי מכלול הדברים, ולא רק על פי מבחר צימוקים שליליים.

[עמיקם צור‎]

משה,

אתה ואני שירתנו באותו צבא? ידוע לך על הרבה מקרים בצבאנו שבהם: " ...והתחמקות מביצוע משימה בעת קרב עלולה לשלח את האיש לכלא לשנים ארוכות, אם לא גם אל כיתת יורים"?

אמנם זה היה נוהל מקובל בצבאות גרמניה ובריה"מ במלחמת העולם השנייה, אבל אני לא מכיר נוהג כזה בצבאנו. אני בטוח שאתה תרוץ לחש"צ ותבחר מתוכו שלל סעיפים שבהם כתוב בסוף "... דינו כך וכך שנות מאסר", אבל כל זה הוא בגדר "הלכה ואין מורין כן".

 

עכשו אם נחזור לטייסת 107: טייסת 107 מתגאה לא רק באפס אבדות (אם כי גם זה הישג) אלא גם במילוי משימותיה על הצד הטוב ביותר, תוך גילוי יזמות, יצירתיות ומקוריות. מכיוון שהטייסת הייתה טייסת צעירה והוקמה מאפס ע"י ספקטור, מן הסתם הייתה לספקטור תרומה משמעותית לרוח היחידה, אם כי אין לזלזל גם בתרומתם של האחרים באותה טייסת. מכל מקום, כדוגמה ליזמות, קרא בבקשה את סיפור קרב ההגנה על שארם א- שייך ביום הראשון ללחימה, וכיצד סגן צעיר (נחומי) שאפילו לא הוסמך כמוביל מחליט על דעת עצמו ובניגוד להוראת הבקר להמריא ומפיל (יחד עם מס' 2 שלו) 7 מטוסי אויב שתקפו את אותו בסיס, קרא כיצד טייסת 107 במבצע דוגמן התעקשה והצליחה להשיג לעצמה נתיב חדירה אוגף ולכן לא סבלה מנחת זרועו של הנ"מ הסורי כמו טייסת 201 שלא התעקשה להשיג נתיב חדירה טוב (אגב, אינני בטוח ש"הבטן המלאה" של חלוץ על ספקטור לא שואבת מעט מיצי קיבה מקנאה כתוצאה מהמקרה של "דוגמן"). ויש עוד דוגמאות נוספות.

 

אשר לדוגמאות שביקשת מהצבא הירוק של משימות שלא מולאו, אז אני אניח בצד את צומת טרטור לכסיקון כי דשנו בה מספיק, וניקח ממלחמת יום כיפור כדוגמה אחרת, או יותר נכון שתיים, את פתיחת ציר "טרטור" בסוף הבוקר של ה- 16.10: גונן הורה לשרון לפוח את הציר, ושרון אמר לו "אין לי עם מי". גונן דרש שיתקוף עם חט' 600, ושרון השיב לו "אי אפשר", ובזה הסתיים הסיפור מבחינת אוג' 143.

גונן, בהתיעצות עם בר לב, החליטו להעביר את המשימה של פתיחת "טרטור" לאוג' 162 (אוגדתך המהוללת). אדן קיבל את המשימה, לא הכין תוכנית אוגדתית לפתיחת הציר, למרות שאותו ציר "תקע" את כל מהלך הצליחה, אלא הטיל את המשימה, מניה וביה, על חט' 217 שהיו לה באותו שלב 2 גדודים כשירים. נתקה המח"ט, שוב לא הכין תוכנית חטיבתית כלשהי, אלא הוריד את אותה משימה, lock-stock and barrel לגדוד 126 שהיו לו באותו שלב 2 פלוגות. כך יוצא שמשימה שלילה קודם כשלה בה אוגדה (אני מקווה שכולנו זוכרים את הסיפור, אין לי זמן וכוח לחזור ולספר אותו), הוטלה עכשו על שתי פלוגות. גיורא המג"ד פקד על הסתערות שנתקלה מיד במטח טילים, 5 טנקים נפגעו ואדן שצפה במהלך מגבעות כישוף, ליד הג'יפ שלך, עצר את ההתקפה (גיורא, בראיון שערכתי אתו בביתו בכפר יהושע, טוען שהוא דרש לבטל את ההתקפה).

אז אתה רואה, המשימה לא בוצעה ע"י 2 מפקדי אוגדות בשני סגנונות שונים: שרון סירב, או אמר "אי אפשר", ובזה זה הסתיים. אדן מזמז את הסיפור, הדגים באמצעות 5 טנקים פגועים עד כמה זה קשה (כשעושים את זה לא נכון) וגם לא ביצע. האם נפלה בעקבות אותו מקרה שערה משערות ראשיהם של אותם 2 אלופים מכובדים (מלבד אותן שערות בודדות שנתלשות כל פעם שמסירים את הקסדה מהראש)?

וזאת רק דוגמה בודדת. חזור וקרא את הכרוניקה של מלחמת לבנון השנייה ותראה את המצעד רב הרושם של משימות שלא בוצעו...אילו כל הנהרות דיו, כל האילנות קולמוסין וכל השמים יריעות וגו'.

[.Moshe M]

עמיקם,

אינני מקבל. דברים כאלה בהתפרסמם מחלחלים בנפש, והשפעתם הולכת וגוברת. החייל מביא עימו את לצבא וגם לקרב את המטען מכל הסוגים ששקע בנפשו במהלך השנים. נכון שיש רוח היחידה, החינוך שנרכש בצבא במשך השנים ושלל הסיסמאות (שביניהם בולטות "הדבקות במשימה" וגם הסיסמה, שחוששני כי היא כבר נחלת העבר, "לא חוזרים ללא ביצוע המשימה", שזה לא בדיוק היינו הך). וכאשר רואים מפקד ולוחם ותיק, שאין חולק על נסיונו הקרבי ואשר מהללים ומשבחים אותו בכירים אחרים, שאינם מסייגים את שבחיהם והמלצותיהם לנסיבות המיוחדות שבהן נתון מוביל של מבנה-מטוסים; וכאשר הוא והם וממליציו האחרים מכריזים כי המפקד רשאי ומוסמך לבטל ביצוע משימה על דעת עצמו ולחזור הביתה ללא ביצועה - זה ישאר בזכרונו של כל מפקד בעתיד. כאשר הלה יהיה במצוקה נפשית קשה, אולי במשימה קשה ומסוכנת באופן חריג ועם הידיעה כי יתכן שרוב החיילים לא יחזרו - הוא יזכור בוודאות את הסרטון על ספקטור ואת התמיכה בו ע"י מפקדים בכירים אחרים. מה ימנע ממנו את המחשבה "למה רק לספקטור זה היה מותר ולי לא? אני חכם ולוחם מנוסה לא פחות ממנו. גם אני יכול ורשאי להחליט שהמשימה עלולה להסתיים בהרג חיילי, ולבטלה". זה לא כמו ראיית סרטי גבורה עלילתיים. וזה גם לא סתם צפיה בסרטי יוטיוב, אלא סרט ארוך באתר-החדשות הישראלי הגדול ביותר באינטרנט, של "העיתון  של המדינה". דובר צה"ל ושר הביטחון שוגים, בהימנעם מלארגן מענה הולם לסרטון מזיק זה - יותר נכון לכתוב שרטון - בין בהופעתם בעצמם בתקשורת ובכנסים צבאיים (שאני מקווה כי יכונסו למטרה זו) ובין בשליחת נציג ראוי, שיעמיד את המאגר הגדול של מפקדים וחיילים בצבא, סדיר ומילואים, על השיקולים הסותרים את המסר המסוכן.

לצורך המחשת החלחול של מה שנראה כמו "דיבורים בטלים של שמאלנים", ראה את התמיכה הרחבה כיום בציבור בביטוי "שני מדינות לשני עמים". בעבר היתה זו סיסמה שנואה ומשוקצת של השמאל הקיצוני ביותר, שמאלה ממפ"ם, בעיקר הערבים והקומוניסטים, ומפלגת העבודה לא רק התנגדה לה בכל ליבה, אלא סירבה לנהל באופן כלשהו מו"מ עם אש"ף (את עמדת הימין מיותר להזכיר). אט-אט חלחלה הסיסמה הזו ללבבות, כשנוסף לה המוטו "בחיייך, היה מציאותי ופראקטי". העובדה שמדובר בסיסמה המנוגדת לאידיאוולגיה הבסיסית ולא לתחשיבי לבלרים, כבר נשכחה. כיום, אפילו מנהיג הליכוד, לכאורה איש הימין, מכריז על תמיכתו בה. הציבור התרגל לשמעה , וזה כמו כניסה לאמבט מלא במים חמים מאוד. בתחילה אי אפשר לסבול את זה ואתה חושש מכוויות, אך אט-אט אתה מתרגל לחום, נכנס באיטיות למים  וזה אפילו נעים. טוב מכולם ידע את התופעות הללו, ועשה בהן שימוש, יוזף גבלס. 

 כל מפקד, שיחליט להפסיק ביצוע משימה, יעשה זאת מטעמים של "מציאותי ופראקטי". השאלה היא האם אתה יכול לנהל צבא במלחמה שמפקדיו רואים שיקולים כאלה כמכריעים. ושוב: המחייבים את החלטתו של ספקטור ומלבישים אותה ברעיונות של זכות המפקד שלא לבצע משימה, ללא הדגשת הנימוק "אין שום אפשרות לבצע", שוכחים כי נימוקו היה היעדר אפשרות לבצע, ואתה הדגשת את העובדה הנכונה שהוא ביקש משימה חלופית שאותה ביצע. גם במקרה כזה, רק נסיבות מיוחדות ונדירות, כאלו של מוביל מבנה מטוסים, שבהן אין זמן או אפשרות תקשורת לדיווח ולקבלת רשות לחדול מהמשימה, מצדיקות החלטה כזו. וזה, ךצערי, ךא נאמר ולא הודגש.

משה

בתאריך 28 בספטמבר 2015 בשעה 7:25, מאת עמיקם צור <zam...@netvision.net.il>:

[.Moshe M]

עמיקם,

אתה ואני שירתנו, כך זה עדיין, באותו צבא. לא נולדתי אתמול, ואני מכיר את כל הסיפורים (טוב, לא כולם, אך רבים מהם) על אודות טריקים שבהם מפקדים, ולפעמים חפ"שים, השתמטו מביצוע או טענו "אי אפשר", בשלל תירוצים, לרבות "אי אפשר להעיר את שרון" כאשר אלוף הפיקוד וסגנו מנסים לשווא לדבר איתו בקשר, או "לא שומעים את הקשר" כתירוץ לאי-ביצוע. אציין כי הדוגמאות שהבאת אינן רלוונטיות. מדובר שם במקרים שבהם לכוח הצבאי לא היה כוח מספיק, או במקרים שבהם המפקד שהורה לבצע הוא שהחליט לבסוף שלא לבצע, לאחר שהשתכנע כי אפשר להימנע מכך. בשרשרת האי-ביצוע נכללה גם רשלנות וחידלון. לא היו אלה מקרים שבהם מפקד יחידה שנשלחה לבצע החליט על דעת עצמו לחזור הביתה, כפי שעשה ספקטור. גם המקרה של אמיר נחומי אינו דומה. הוא פעל ללא רשות וביוזמה עצמית, וזה שונה לחלוטין. וגם זה מקרה של "צל'ש או טר'ש".

סעיפי החש"צ עדיין קיימים, וביום מן הימים עלולים לעשות בהם שימוש, כפי שעשו במקרה הלא-יאמן של טוביאנסקי. אנו במדינה מיוחדת, שבה כל חוק והוראה הם המלצה בלבד, כמו הרמזורים בקאהיר לנהגים שם. אך מדובר לא בחיי הפרקטיקה, אלא בחלחולו של עיקרון שאינו מסוג "מתחת לשולחן", אלא הוא נאמר ומוכתב לנשמה בגלוי. האפשרות שבמלחמה בעתיד יטענו חיילים כי מפקדם ביטל את ביצוע המשימה בשל פחדנות בקרב, ועל פי עדותם יועמד אותו מפקד לדין ויישלח למאסר ממושך או אף לגרדום על פי אותם סעיפי חש"צ, אינה תיאורטית בלבד. תלוי באישיותם של הנוגעים בדבר: הרמטכ"ל, המפקדים הישירים, אנשי מצ"ח והפרקליטות, השופטים ולבסוף הרשות החוננת, כלמר נשיא המדינה או הרמטכ"ל. מי היה מעלה בדעתו שבני הזוג רוזנברג, ואחדים מחבריהם, אזרחי ארה"ב, יושבו בכיסא החשמלי בעוון ריגול למען מדינה שקיימה יחסים דיפלומטיים עם ארה"ב, כאשר לא שררה מלחמה ביניהן?. מי היה מאמין שארה"ב תושיב מרגל למען ישראל 30 שנה  בכלא, כאשר שתי המדינות נמצאות במוצהר ביחסי ידידות קרובה?.

דוגמה מתחום אחר, והשוני הוא רק לכאורה: רבים עושים עסקים "בשחור" וללא קבלה וחשבונית, אך תאר לך שנציב מס הכנסה יקום ויצדיק הימנעותו של נישום פלוני מרישום הכנסה בנימוק כלשהו, למשל שכחה או "לחץ בעבודה". מאותו רגע ואילך יזכרו כל הנישומים את אמירתו של הנציב, וכל אחד יאמר בליבו "גם לי יש לחץ בעבודה וגם אני שוכח, ולכן גם לי מותר".

משה

בתאריך 28 בספטמבר 2015 בשעה 8:09, מאת עמיקם צור <zam...@netvision.net.il>:

[עמיקם צור‎]

משה,

בכל ארגון גדול יש "תרבות ארגונית" לא כתובה. בכל ארגון גדול יש גם ספר נוהלים או ספר חוקים, לפעמים זה ספר גדול, לפעמים כמה כרכים, לפעמים זה תופס מדף שלם או ספרייה שלמה ואף פעם אינו מכסה את מלוא המורכבות שבה מתפקד הארגון. ארגונים גדולים וחכמים (לא כל ארגון גדול הוא חכם) יודעים ומכירים את הפער בין השניים ומצליחים לחיות עם תחום אפור לא מבוטל, ועם כמות נוהלים לא גדולה מדי.

אם נחזור מהתיאוריה לפרקטיקה: אני יודע שיש בחוק השיפוט הצבאי עבירות שענשן מוות ועבירות שעונשן מאסר ממושך, ואף על פי כן ולמרות כל הקשיים הצליח צה"ל לתפקד לא רע מבלי להוציא להורג את חייליו וקציניו, והמוטיבציה לתפקד נבעה בד"כ מהתרבות הארגונית ולא מספר החוקים. למיטב ידיעתי לא היה מקרה אחד שקצין בצה"ל הושם במאסר בגלל ששקל והחליט לא לבצע פקודה קרבית מטעמים כלשהם.

 

מכיוון שהעתיד לוט בערפל, אינני יודע מה יילד יום. אני מקווה שצה"ל ימשיך להחדיר מוטיבציה קרבית באמצעות תרבות ארגונית (מה שקרוי "רוח היחידה") ולא באמצעות העמדה לדין, אבל לך תדע...

התרבות הארגונית הנכונה (לדעתי) היא שקצין שמהסס למלא את חובתו הקרבית בלי סיבה טובה - מודח מתפקידו. עד היום, אני מוכרח לציין, השיטה הזאת עבדה לא רע בצה"ל ואני מקווה שנכדי וניני ימשיכו לשרת בצבא שזאת תרבותו ולא העמדה מול כיתת יורים (או למצער, מול סוללת עורכי דין שזה כמעט אותו הדבר).

אני מוכרח לציין שבשנים האחרונות המטוטלת נוטה יותר ויותר לכיוון של העמדה לדין, בייחוד אם נער פלסטינאי חמוש במצלמה שסופקה ע"י ארגון ב"צלם", מנציחה את אותו קצין מאבד שליטה. לשמחתי פרשתי בכבוד מצה"ל בזמן, ובעייה זאת כבר איננה בעייתי במישרין (בעקיפין כמובן שכן, מכיוון שאיכותו המבצעית של צה"ל, ויכולתו להגן על אזרחי המדינה נפגמת כתוצאה מהמשפטיזציה שפשתה בו).

 

בעניין אחר - את המקרה של נחומי הזכרתי כדי להדגים את טענתי שאת ספקטור צריך לשפוט כמכלול שלם, על יתרונותיו וחסרונותיו, ורוח היחידה שנטתה ליזמות (מקרה נחומי הובא כדי להדגים את זה) היא נקודה חשובה לזכותו של ספקטור. מי שלא רואה את נקודות הזכות ומתמקד רק בצדדים הפחות טובים - רואה תמונה מעוותת.

 

המשך חג שמח,

[.Moshe M]

עמיקם,

תקוותיך זהות לתקוותי, ובשום פנים ואופן לא הזכרתי את החש"צ כאיום, אלא רק כמקרה קיצוני לאפשרות שמפקד יחליט, על פי המסר השגוי שקלט ממקרהו של ספקטור, בשל היעדר תגובה צה"לית והסברתית נכונה, כי במשימה שלו הוא הולך לקראת איום גדול ממוכנותו לסבול וכי הסיכויים להצליח במשימה נמוכים - כך היה בכל הכניסות לצומת המוות שהזכרתי בדברי ובקרבות רבים אחרים - ועל פי הנסיבות יחליטו מפקדיו, כזכותם לפי דברי בני פלד, לתחקר בדיעבד את המקרה ולהחליט שזה לא רק לא צל"ש, אלא אף לא טר"ש כי אם פחדנות אשכרה המביאה להעמדה לדין צבאי פלילי, כדי שלא תיפתח שיטה של בריחה מהקרב. מעולם לא טענתי ואינני סבור כי במקרה של ספקטור מדובר בפחדנות. כאמור, פחדן הוא לא.

אגב, נזכרתי במקרה אחר, הנראה לי לדיון זה. רביעיית הטנקים שאמנון רשף שלח לשמש חסימה כלפי דרום (ומאוחר יותר אף הצטרף אליהם),  היו על פי אותה שיטה רשאים, בראותם את חטיבה 25 נעה לקראתם ובטרם ידעו כי חטיבה 217 נמצאת במארב לחטיבה 25, רשאים להסתלק מהמקום. הכרתי בעבר את אהוד גרוס, והוא לא פחות חכם מיפתח ספקטור. משימתו היתה לשמש כוח חוסם כלפי אויב שיבוא מדרום, ואינני רואה מדוע לא היה רשאי להכריז: "אין אפשרות לעצור חטיבה שלימה של טנקים הכי משוכללים בכוח זעיר כזה, ולכן אני מסתלק". ההבדל הוא באפשרות להיוועץ בקשר עם מפקדיו, לתאר את הנסיבות ולבקש את רשותם, ובמרווח הזמן שעמד לרשותו לכך -  שלא כפי שהיה במקרה של ספקטור. הבדל זה והסברתו לציבור חסר מאוד בפרסום אותה פרשה של טייסת 107.

משה

בתאריך 28 בספטמבר 2015 בשעה 10:28, מאת עמיקם צור <zam...@netvision.net.il>:

[Shraga Elam]

משה
אינני רוצה כרגע להתווכח על השקפותיו הפוליטיות של ספקטור. בינתיים למרות שכתבת הרבה לא סיפקת הוכחה אחת שהאיש שקרן ובמיוחד בהקשר של הפצצת הכור.
שקרן למיטב דעתי הוא לא מישהו שסתם לא דובר אמת אלא עושה זאת בזדון, כלומר בכוונה רעה.
זכותך לחלוק על דיעותיו הפוליטיות וגם על מה שעשה או לא עשה במלחמת יום כיפור, אבל מכאן לטעון שהוא שקרן הדרך היא ארוכה.
עכשיו אתה טוען שהיתה " הצדקה מלאה"  להדחתו גם לפני חתימתו על מכתב הסרבנים.  האם יש לך כיסוי לכך? האם מישהו מחיל האויר דרש את זה? האם אתה מומחה לעינייני חיל האויר?
אני רוצה להזכיר לך שמפקדי יוסי כהן סירב לפקודה אובדנית של האחים גורודיש במלחמת יום כיפור. יוסי לא שלא נענש אלא גם קודם. יואל רצה אפילו להקפיץ אותו בכמה וכמה דרגות ובמפגש בינו ובין יוסי ב-2007 שבו הייתי נוכח וגם צילמתי אפשר לראות את ההערכה המלאה של יואל גונן ליוסי. דבר המשתקף גם בכתבה שלי אז:
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1442942

במלחמת יום כיפור ספקטור למיטב ידיעתי לא סירב פקודה אלא פעל בצורה מקצועית והגיונית לחלוטין ולפי נהלים קיימים בחיל האויר. זה שיש לו שונאים זה לא אומר שהם צודקים. לפי גרסתו זה החל עוד לפני המלחמה כאשר הטייסת שלו הוחרמה, כנראה בגלל תחרות בין טייסות.
שרגא

[.Moshe M]

עמיקם,

שכחתי להוסיף דבר-מה: לעניות דעתי, העובדה שטייסת א' ספגה אבידות כבדות במלחמה, באנשי צ"א ובמטוסים, ואילו טייסת ב', שטסה במטוסים מדגם זהה,  לא אבדה באותה מלחמה שום איש צוות אוויר ו"רק" 4 מטוסים, אינה מצדיקה בהכרח ראיית טייסת א' כנכשלת וכאשמה באבידותיה, ואת טייסת ב' כהצלחה מזהירה וכהוכחה למקצוענות גבוהה יותר (וגם לא פערים כאלה בין מפקדיהן של שתי הטיסות). אנו מכירים ויודעים עד כמה ההיפגעות בקרב היא גם עניין של מזל, מקריות, מזג אויר גרוע, הבדלים במצאי האמל"ח, הספקת מודיעין כראוי, מצב האויב באותו רגע ועוד אלף גורמים. כמובן, מקצוענות טובה ואימונים טובים ונכונים מקטינים את סיכויי ההיפגעות. השאלה האם טייסת 201 היתה פחותה במקצוענותה הכוללת מטייסת 107 ולכן ספגה יותר אבידות, אינה עניין לעיתונאים וליושבי קרנות (כמונו כיום) אלא לטייסי-קרב בכירים, מומחים ואובייקטיוויים, כלומר גם נטולי נטיה אישית חיובית או שלילית למי מהצדדים - וזה אולי כלל לא-אפשרי בישראל. אם מצאת דיון כזה, אשמח לקראו.

משה

בתאריך 28 בספטמבר 2015 בשעה 10:28, מאת עמיקם צור <zam...@netvision.net.il>:

[.Moshe M]

שרגא,

השקפתו הפוליטית של ספקטור אינה מעניינת אותי, אף כי אני מכיר אותה, גם על פי דבריו-הוא. אני מניח כי לכל אדם משכיל ונבון במדינה דמוקרטית - וגם במדינה לא-דמוקרטית - יש השקפה פוליטית, ובכך כלולים גם המשרתים בכל כוחות הביטחון. העניין שלי הוא אך ורק באזרח, אפילו אם אינו קשור לצבא, המרשה לעצמו לקרוא לחיילים, על אחת כמה וכמה לטייסים המבצעים באופן יומיומי גיחות קרביות למניעת הטבח שהמחבלים מנסים לעשות ביהודים (פגיעתם בערבים היא לדידם רק תאונת עבודה), לסרב לפקודות הניתנות להן.  הטענה שהפקודות היו לא-חוקיות היא הטעיה, ולכך אין צורך בדיון משפטי. די לנו בידיעתם של חותמי המכתב, כי הדרך לבג"ץ פתוחה בפניהם להגשת עתירות. והרי בג"ץ הוא הממשלה האמיתית. אך הם לא עשו כן, ומותר לי לחשוד שעניינם האמיתי בשליחת אותו מכתב לא היה אלא השמצת הממשלה השנואה עליהם פוליטית.   ב-2003, כאשר פורסם מכתב הסרבנים בחתימתו, היה ספקטור עדיין מדריך בבית הספר לטיסה, גם אם כנראה לא במטוסי קרב, בן 63 שאינו חייב עוד בשירות. התופעה של קצין בצבא, המשמיץ לשווא את הצבא שבו הוא משרת כנותן פקודות לא-חוקיות, וקורא לחיילים לסרב פקודה, היא בלתי נסבלת. היא כזו גם לגבי אזרח שאינו בשירות באותה עת. אי-הדחתו מהשירות מיד ובמקום, וכמוהו שאר החותמים על המכתב, היתה ביזיון לצה"ל.

לשאלות האחרות ששאלת אבקשך להמתין בסבלנות למענה, שבוא-יבוא.

משה

בתאריך 28 בספטמבר 2015 בשעה 10:56, מאת Shraga Elam <shrag...@gmail.com>:

[עמיקם צור‎]

משה,

אינני שופט טייסות ואינני מוכן לחוות דיעה על רמתן של טייסות במלחמה בדיוק מהטעמים שאמרת. עם זאת, על אירועים ספציפיים כן אפשר לחוות דעה. בפרט, אין ספק שהאבדות הכבדות שספגה טייסת 201 במבצע "דוגמן" היו תוצאה של נתיבי הטיסה שהוקצו לאותה טייסת, נתיבי טיסה שהעבירו אותה בטיסה נמוכה מעל שטחי ההיערכות של דיוויזיה 1. השגיאה המקצועית במקרה זה לא נזקפת לחובת הטייסת אלא לחובת הגורמים המתכננים במפקדת חיל האוויר שהיו בפאניקה ולא הטמיעו את העובדות החדשות שנוצרו על הקרקע ברמת הגולן באותו שלב של המלחמה. עם זאת, חובה לציין את העובדה שהנתיבים העוקפים של טייסת 107 נקבעו עוד לפני המלחמה, ביוזמת מפקד הטייסת ספקטור, וכתוצאה מלקחיו בתרגילים. עכשו נשאלת השאלה ההיפוטתית לגמרי מה היה קורה אילו בטייסת 201 היה מפקד טייסת ותיק ומנוסה ולא סגן מפקד טייסת צעיר כדוגמת רון חולדאי ששימש גם כמחליפו של מפקד הטייסת בהיעדרו וגם כסגן מפקד טייסת. האם אותו מפקד טייסת שלא היה, היה מצליח לשנות את רוע הגזירה במטה חיל האוויר? האם היה ער לסכנות שמכתיב הנתיב? האם היה משנה טקטיקה? מה שבטוח הוא שרון חולדאי לא ניסה ולא הצליח לשנות את רוע הגזירה והתוצאה העגומה הייתה כפי שהייתה. בהמשך היה גם אירוע שבו איבדה הטייסת שני מטוסים בקרב אוויר מול המצרים. אם תקרא את ספרו של אבירם ברקאי על טייסת 201, עולה משם שהאירוע התרחש כתוצאה משגיאה מקצועית של איתן בן אליהו. האם זה בהכרח מצביע על רמת הטייסת? לאו דווקא, ואף על פי כן, ההתעקשות של ספקטור שלא להתפתות לקרבות אוויר מיותרים (התעקשות שהוא עצמו חרג ממנה לפחות פעם אחת) כנראה היה לה חלק באותו מאזן חיובי.

[.Moshe M]

עמיקם,

אתה אינך שופט טייסות ואינך מוכן לחוות דעתך על רמתן במלחמה, כדבריך - אך אתה בעצם כמעט עוסק בכך בהתלהבות. זה בהחלט עניין לטייסי-קרב בכירים לעסוק בו. מעובדות מסוימות, גם אם אינן שנויות במחלוקת, לא תמיד נובעת מסקנה חד-משמעית. אציין דוגמה אחת מדבריך, ואני מדגיש מראש, כדי שלא יובן אחרת, שאני מתבסס על הנחות שאינני יודע את אמיתותן. אתה מזכיר אובדן שני מטוסים של טייסת 201 בקרב מול המצרים, מציין שהדבר קרה כתוצאה משגיאה מקצועית של מפקד הטייסת, איתן בן-אליהו, ושואל: "האם זה בהכרח מצביע על רמת הטייסת? לאו דווקא, ואף על פי כן, ההתעקשות של ספקטור שלא להתפתות לקרבות אוויר מיותרים ... כנראה היה לה חלק באותו מאזן חיובי".

הבה נדון בדבריך אלה. נניח שבן אליהו אכן שגה מקצועית. זה קורה וקרה לכל מפקד, ואפילו ספקטור מייחס לעצמו שגיאות כרימון, ואת בן-אליהו גם הוא משבח כמי שבעצם הציל את 201 ומשך אותה מהבוץ, בין השאר בעקבות התנהגותו של מפקדה הקודם בפרוץ המלחמה.  לעניות דעתי כמעט ברור כי השגיאה הבודדת של מפקד הטייסת רק לעיתים רחוקות מצביעה על רמת הטייסת בכללה, אלא אם היתה זו שגיאה קרדינאלית דמיונית כמו "אין צורך להמשיך באימונים" לפני המלחמה. אך אתה מציג לעומת זאת את ה"התעקשות" של ספקטור שלא להתפתות לקרבות אוויר, ורומז שכנראה היה לה חלק במאזן החיובי של אפס אבידות לטייסת שלו. אתקן אותך: הוראתו לא היתה שלא להתפתות לקרבות-אוויר "מיותרים", אלא להימנע כליל מייזום כניסה לקרבות אוויר במטוסי הפאנטום (ברור שקרב אוויר ביוזמת האויב לא נכלל בהוראה זו). מטוסים אלה כבר היו בחזקת מזדקנים, אם כי נועדו והיו עדיין כשירים גם לקרבות כאלה, כפי שיפתח ספקטור הוכיח בקרב שיזם ובו הפיל מיג 21,  תוך הפרת ההוראה שהוא-עצמו הורה באופן כה נחרץ ובדוגמה אישית שלילית ביותר של מפקד לפקודיו.

כאשר הופיע בפני טייסיו לאחר אותה הפלה, ונאלץ להודות שנהג שלא-כשורה, אמר יפתח ספקטור את הדברים הבאים, שאין כמוהם להוכחת צביעות, צדקנות והכרה בערך עצמו כמי שאין לו תחליף: "אני עושה הפרדה דמיונית, מלאכותית, בין שני אנשים: הטייס יפתח, שעבר עבירה חמורה וסיכן בטפשותו צוות ומטוס של צה'ל, מודח בזאת מהטייסת. אבל מפקד הטייסת שלכם ספקטור נחוץ לטייסת הזאת במלחמה, והוא נשאר. מפקד הטייסת שלכם ימשיך לפקד עליכם ולטוס ולהילחם אתכם כרגיל". העונש שבו העניש את עצמו היה אי-רישום ההפלה לזכותו.

את ההוראה שלא ליזום כניסה לקרבות אוויר בפאנטום לא הוציאה מפקדת חיל האוויר, שלרשותה היו 4 טייסות כאלו, אלא הוא לבדו בטייסת שלו. כך לפחות עולה מספרו, והוא אינו מתייחס לשאלה, מהי סמכותו של מפקד טייסת בודד לתת הוראה כזו, המתייחסת לתו"ל של המטוס הזה שככלות הכל מפקדת חיל האוויר קובעת את התו"ל שלו. אולי היתה דעתך משתנה אילו נערך מחקר, שבו היה מתברר כי במקרים אחדים נמנעו טייסי 107 מכניסה לקרב אוויר, בשל הוראתו החמורה של מפקד הטייסת שלהם - אשר נהג באנשיו בקשיחות רבה וסילק מהטייסת שלו ואף שלח לכלא הצבאי טייסים שהפרו הוראות - ובכך נמנעו מסיוע, בין אם לטייסים אחרים שנזקקו לו ובין אם לכוחות קרקע. מכל מקום, ספקטור אינו מפרט האם דיווח על הוראתו זו למפקדת החיל והאם קיבל אישור לשינוי כזה בתו"ל, שברור כי לא נכלל בו מלכתחילה מאחר שהיה לספקטור צורך לקבעו. ספקטור אף אינו מציין, האם בהוראתו זו נכלל סייג, שלפיו מותר ואף רצוי ליזום כניסה לקרב אוויר, כאשר הדבר נעשה כדי לסייע למטוסים אחרים, הנתונים במצוקה או בנחיתות מספרית בקרב עם האויב. אינני בטוח שהדבר כה מובן מאליו. 

תאר לעצמך גדוד צה"לי, שמפקדו פוקד שלא ליזום בשום פנים ואופן כניסה לקרב, גם לא כדי לעזור לכוחות אחרים, כי סיוע כזה עלול לעלות ביוקר (כפי שקרה בפועל), ולפעול רק אם התקבלה הוראה ישירה ומפורשת. במילים אחרו, ערוץ חירום חש"ן לא נועד לגדוד הזה, למעט קריאות המצוקה שלו-עצמו אם תהיינה. ואכן, אנשי הגדוד מתעלמים מקריאות מצוקה של יחידות אחרות, ולאחר המלחמה מופיע הגדוד ככזה שבו לא היו הרוגים וגם איבוד הטנקים היה קטן מהרגיל ביחידות אחרות. זה לא בדיוק-בדיוק אותו דבר, אך דומה. לפיכך, התפעלותך מהוראתו זו של ספקטור חייבת אולי ברוויזיה.

אינני קובע עובדות ומסקנות בנושא זה, שכן לא בדקתי ואינני יודע האם הוראתו זו של ספקטור אכן מנעה סיוע לטייסות אחרות בקרבות אוויר. לא ידוע לי גם האם בתכנונים הקרביים של מטה החיל במלחמה לא נכללה הסתמכות על יכולתם של טייסי 107 להצטרף לקרב אוויר במקרה הצורך, בשל אי-ידיעת המטה על אודות הוראתו זו של ספקטור, שהיתה פנימית בטייסת שלו.  אני רק מציג שאלות שלא מצאתי להן תשובות אצלו. שבחים עצמיים מצאתי גם מצאתי, כמובן לא בלשון ישירה אך במשתמע.

משה

בתאריך 28 בספטמבר 2015 בשעה 13:39, מאת עמיקם צור <zam...@netvision.net.il>:

[עמיקם צור‎]

משה, אתה עושה סלט ומבלבל דברים.

ראשית, השגיאה של איתן בן אליהו - אני מביא דברים "מפי הגבורה" , דהיינו מפיו של ידידנו אבירם ברקאי שכתב על אותה טייסת ספר לאחר שעשה תחקיר ברמה גבוהה. אם לא קראת את הספר - ממליץ לך.

אשר למטוסי הפנטום - אלה לא היו "מזדקנים" במלחמת יום הכיפורים, אלא היו בעלי יכולת מעולה לבצע קרבות אוויר, ובכלל זה היו בעלי המכ"ם הטוב ביותר והטילים הטובים ביותר שהיו בחיל האוויר באותה תקופה. העניין הוא רק שיירוטים יכלו גם המיראזים לעשות, ואילו תקיפות - בקושי רב (הכנפיים הדקות והחלשות של המיראז' לא סוחבות משקל גדול). לכן החליטו במפקדת חיל האוויר לייעד את טייסות הפנטום לתקיפה ואת טייסות המיראז' לחיפוי והתערבות במקרה שצפויים קרבות אוויר.

במבצעי התקיפה של מטוסי הפאנטום, לפעמים היו בסביבה מטוסי אויב, וכאשר היו, לפעמים הם התערבו וניסו להפריע ולעתים קרובות לא. כאשר פנטום עמוס פצצות ומכלי דלק נתיקים נכנס לקרב אוויר, הוא חייב לזרוק את הפצצות ומכלי הדלק הנתיקים, שאם לא כן, כושר התמרון שלו קטן ביותר. כאשר הוא זורק את הפצצות ואת מכלי הדלק הנתיקים, הוא נהיה "שמשון הגיבור" ויכול היה להתחרות בקרבות אוויר עם כל מטוס בזירה, אבל אם הוא זרק את הפצצות ומכלי הדלק - הלכה לה משימת התקיפה שלו לעזאזל.

כאשר מבנה פנטומים יוצא לתקיפה ויש בסביבה מטוסי אויב, קיים פיתוי לזרוק את הפצצות לכל הרוחות ולרוץ להפיל מטוסים. לעומת זאת נדרש כושר איפוק מסוים לדחות את הדבר ולהמשיך במשימה המקורית ואולי מטוסי האויב לא יתערבו. ההוראה של ספקטור הייתה לא להתפתות להפיל מטוסים כאשר אין בכך הכרח. לא הייתה הוראה כללית לא להיכנס לקרבות אוויר, ולראייה, טייסים מהטייסת שלו הפילו מטוסים, זכו בעיטורים ולא נכנסו לכלא. ראה למשל כאן:

 

אשר לסמכותו של מפקד טייסת לתת הוראה מסוג זה - נדמה לי שדשנו בכך עד זרא: מפקד הטייסת הוא האלוהים בטייסת שלו וזכותו המלאה לקבוע כל חוק שבעולם שיאפשר לטייסת שלו לבצע את משימותיה על הצד הטוב ביותר.

 

"אולי היתה דעתך משתנה אילו נערך מחקר, שבו היה מתברר כי במקרים אחדים נמנעו טייסי 107 מכניסה לקרב אוויר, בשל הוראתו החמורה של מפקד הטייסת שלהם - אשר נהג באנשיו בקשיחות רבה וסילק מהטייסת שלו ואף שלח לכלא הצבאי טייסים שהפרו הוראות - ובכך נמנעו מסיוע, בין אם לטייסים אחרים שנזקקו לו ובין אם לכוחות קרקע" - אלו כמובן דברים בעלמא. מחקר שכזה מעולם לא נערך, וטייסי 107 לא נמנעו מכניסה לקרבות אוויר (ראה סיפור הצל"ש לעיל, והיו עוד), ולא ידוע לי על אף טייס שנזרק מהטייסת או נכנס לכלא בגלל כניסה לקרב אוויר במלחמת יום הכיפורים (בהתשה היו כאלה שנזרקו מהטייסת של ספקטור - 101).

ומכאן במשתמע שכל מה שאתה אומר לאחר מכן ובכלל זה המקרה ההיפותטי של מג"ד שמסרב לעזור לגדודים אחרים, וכו', הן היפותזות חסרות ביסוס....

[.Moshe M]

​עמיקם,

אני חש שאנו מתווכחים סחור-סחור וללא טעם. אין צורך לספר לי על תפקידי מטוס קרב ומפציץ קרב, על השלכת בידונים  ועל כנפיים דקות. הנושא מוכר לי היטב. אתה פותח בהבטחה כי תביא "דברים מפי הגבורה", דהיינו מאת אבירם ​ברקאי (שאני מכבדו מאוד) אך אינך מביאם. הצגת דברי כ"דברים בעלמא", משום שלא נערך מחקר, היא סרת-טעם, שכן אם לא נערך מחקר - אתה יכול רק להצטער על כך שלא נערך, ולא ללעוג לאמירה מה היה אילו נערך והתגלה בו כך וכך. יש מקום ללעג רק אילו הנושא למחקר כזה, שלא נערך, הוא נלעג כשלעצמו.

מבחינתי, הדיון כאן בטייסת 107 ובמבצעיה, ורק בו  - מוצה. 

משה

בתאריך 28 בספטמבר 2015 בשעה 18:44, מאת עמיקם צור <zam...@netvision.net.il>: