האם גל הירש נושא באחריות על החלטת ממשלת ישראל לפתוח במלחמת להנון השניה?

[Shraga Elam]

כותב היום הסמג"ד אסא ששון:
" עם חטיפת החיילים הוכרז נוהל חניבעל, אולם מפקדת החטיבה החליטה לבטלו. כשעה וחצי לאחר החטיפה התבהרה התמונה והנוהל הוחזר. המשמעות של שעה וחצי באירוע כזה היא קריטית. ניתן להניח כי מי שרצה להיעלם מהשטח — נעלם. זהו שלב שבו מפקד אחראי היה אמור לעצור ולחשוב מהן דרכי הפעולה הנכונות.

במקום זה הירש פעל ללא מחשבה, והכניס את הטנק ללבנון. הטנק, שפעל לבד, עלה על מטען גחון, וכאמור לוחמיו נהרגו. מאחר שהשטח שבו נפגע הטנק היה בשליטת חיזבאללה, ניסיונות החילוץ שלו כשלו. התוצאה, הרוג נוסף לכוח החילוץ. אחד ממפקדי החטיבות אמר לי בעת המלחמה, כי "השבועיים הראשונים הם בכלל קרב חילוץ של הטנק ונספחיו". גם בדו"ח וינוגרד כתבו בעניין: ״איננו יכולים לקבוע חד משמעית מי נתן את ההוראה להכניס את הטנק לשטח לבנון. מפקד פיקוד צפון בעדותו בוועדה סבר כי היו אלה המג״ד או המח״ט. מפקד אוגדה 91, תא״ל גל הירש, אמר בעדותו כי היתה זו החלטה שלו לבצע פעולת מרדף ולהכניס את הטנק והנגמ״חון לתוך שטח לבנון״.

התנהלות זו הובילה לכך ש״ב–22:30 באותו לילה החליטה ממשלת ישראל, פה אחד, לצאת למה שהפך למלחמת לבנון השנייה. הממשלה לא רצתה במלחמה, לא התכוונה לצאת אליה, ולא ידעה שהיא יוצאת למלחמה״. הירש יצר תמונת מצב בעייתית לדרג המדיני, אך גם הם לא השכילו לקבל את ההחלטות הנכונות."

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2717739

 

הטענה המועלית כאן חדשה עבורי. לפיה ההחלטה לפתוח במלחמה לא נבעה כל כך מהחטיפה, אלא מתקרית הטנק. כלומר שהחלטה שגויה של הירש סיבכה את המצב. "השבועיים הראשונים הם בכלל קרב חילוץ של הטנק ונספחיו".

הטיעון של ששון שהממשלה לכאורה לא רצתה במלחמה , לא התכוונה לצאת אליה, ולא ידעה שהיא יוצאת למלחמה, ממש לא משכנע ומציג את ממשלת אולמרט עוד יותר מטומטמת ממה שהיא היתה. יחד עם סביר להניח שללא פרשת הטנק הדברים היו מתגלגלים אחרת. מאידך כותב ששון שהמלחמה תוכננה במשך תקופה ארוכה. נראה לכן שמישהו חיפש אמתלא לצאת למלחמה.

לגבי עיניין האלפקות המועלה בכתבה, כלשעצמו הרעיון הוא נכון ולא רק משעשע. אבל לשם כך יש צורך לאמן חיות אלו ואולי פרדות במשך זמן לא קטן למשימה זו. צריך למשל להציב אותם בתנאי קרב שבהם יורים וישנן הפגזות.

שרגא


http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2717739

הירש והאלפקות

·         אסא ששון

·         27.08.2015

·         20:00

·          

הבחירה בגל הירש כמועמד למפכ"ל המשטרה עוררה מרבצם לא מעט שדים מקיץ 2006, שנותרו כלואים עמוק במוחי. המשפט הראשון שצף ועלה היה: "בעיני רוחי אני רואה את כל החטיבות של האוגדה נכנסות בשקט בלילה ללבנון, וכאשר החיזבאללה מתעוררים בבוקר (כאן באה אתנחתה) הם מוקפים בלוחמי צה"ל". את המשפט הזה אמר הירש כמפקד אוגדת לבנון באחד מימי המילואים הארוכים, שבהם הכנו תוכניות מגירה למקרה שתפרוץ מלחמה בלבנון.

הסבירות שאוגדה שלמה תצליח להתגנב ללבנון באישון לילה נראתה נמוכה מאוד. מדובר באלפי אנשים עם כלי רכב משוריינים, שדי בתזוזה קטנה שלהם כדי להעיר את כל האזור. כשהירש נשאל על כך, הוא נופף בידו בזלזול והצהיר שלא מדובר במשימה בלתי אפשרית.

אין זו הדוגמה היחידה לאופן החשיבה של הירש. אחת הבעיות שעמן התמודדנו בתכנון הלחימה היתה עניין האספקה לכוחות הלוחמים. עיקר הבעיה היתה באספקה ללוחמי החי״ר, שרובם נעים ברגל ומוגבלים ביכולתם לשאת ציוד ומזון. כדי לפתור את הבעיה הירש הציע רעיון משעשע — אלפקות.

אלפקה היא בהמת משא שחיה בדרום אמריקה ורגילה לשהות בהרים. מה טבעי יותר מלקחת אלפקות, להעמיס עליהן ציוד לחימה, מזון ומים ולצרפן ללוחמי החי״ר. אבל ברגע האמת האלפקות לא ששו אלי קרב, והעדיפו להישאר בצד הישראלי של הגבול ולא להיכנס ללבנון. הפתרון שמצאו הלוחמים היה לפרוץ לחנויות מכולת מקומיות ולקחת את המצרכים הדרושים להישרדותם.

בעת התכנון, כשתהינו על רעיון האלפקות, העיר בציניות המ"פ יותם לוטן: "נו טוב, חזרנו להיות גדוד נהגי הפרדות". יותם נהרג מאוחר יותר בקרבות בבינת ג'בל. באותה עת לא נותר לנו אלא לחייך, ולקוות שלא נמצא את עצמנו בשעת אמת בוחנים את משובותיו של הירש. אוי כמה טעינו.

הדיון בתפקוד של הירש במלחמת לבנון השנייה הסתיר דיון מהותי יותר, כזה שאמור היה להסביר כיצד מצאה את עצמה מדינה שלמה במלחמה מבלי שהתכוונה לכך, והאם היו להחלטות של הירש בשעות הראשונות לאחר החטיפה השלכות על ההסתבכות המחודשת בבוץ הלבנוני.

בדו"ח ועדת וינוגרד, שבדקה את כשלי המלחמה, נכתב על תחילתה: ״ביום 12 ביולי 2006, ב–9:00 בבוקר, תקפו לוחמי חיזבאללה סיור של צה"ל בגבול הצפון, הרגו שלושה, פצעו שניים וחטפו שניים — אודי גולדווסר ואלדד רגב. טנק שהוכנס ללבנון במטרה לסכל את החטיפה עלה על מטען, וארבעה לוחמים בו נהרגו. חייל בכוח החילוץ נהרג אף הוא״ — אולם מה שחסר כאן זה שעון האירועים.

עם חטיפת החיילים הוכרז נוהל חניבעל, אולם מפקדת החטיבה החליטה לבטלו. כשעה וחצי לאחר החטיפה התבהרה התמונה והנוהל הוחזר. המשמעות של שעה וחצי באירוע כזה היא קריטית. ניתן להניח כי מי שרצה להיעלם מהשטח — נעלם. זהו שלב שבו מפקד אחראי היה אמור לעצור ולחשוב מהן דרכי הפעולה הנכונות.

במקום זה הירש פעל ללא מחשבה, והכניס את הטנק ללבנון. הטנק, שפעל לבד, עלה על מטען גחון, וכאמור לוחמיו נהרגו. מאחר שהשטח שבו נפגע הטנק היה בשליטת חיזבאללה, ניסיונות החילוץ שלו כשלו. התוצאה, הרוג נוסף לכוח החילוץ. אחד ממפקדי החטיבות אמר לי בעת המלחמה, כי "השבועיים הראשונים הם בכלל קרב חילוץ של הטנק ונספחיו". גם בדו"ח וינוגרד כתבו בעניין: ״איננו יכולים לקבוע חד משמעית מי נתן את ההוראה להכניס את הטנק לשטח לבנון. מפקד פיקוד צפון בעדותו בוועדה סבר כי היו אלה המג״ד או המח״ט. מפקד אוגדה 91, תא״ל גל הירש, אמר בעדותו כי היתה זו החלטה שלו לבצע פעולת מרדף ולהכניס את הטנק והנגמ״חון לתוך שטח לבנון״.

התנהלות זו הובילה לכך ש״ב–22:30 באותו לילה החליטה ממשלת ישראל, פה אחד, לצאת למה שהפך למלחמת לבנון השנייה. הממשלה לא רצתה במלחמה, לא התכוונה לצאת אליה, ולא ידעה שהיא יוצאת למלחמה״. הירש יצר תמונת מצב בעייתית לדרג המדיני, אך גם הם לא השכילו לקבל את ההחלטות הנכונות.

כמי שלחם במלחמת לבנון השנייה, אני יכול להעיד שהיא התאפיינה בכאוס ארגוני ומחשבתי, וזאת אף על פי שהיא תוכננה במשך תקופה ארוכה. הקשר בין התכנון למציאות היה רופף. על כך נכתב בדו"ח וינוגרד: ״הפעלת כוחות האוגדה, גם לפי דברי מפקדה, תא"ל הירש, היתה לא החלטית ולא ברורה. היא גרמה לאי מיצוי הכוחות, ולתחושות קשות בקרב המפקדים, עקב השינויים התכופים״. למעשה לא ניתן היה לתכנן דבר, כי הפקודות השתנו כל שעתיים. אמנם מלחמה מוגדרת כממלכת האי־ודאות, אבל מספר שינויי המשימה היה גדול בהרבה מהמצופה גם בכאוס מלחמתי.

האיש שכשל כמפקד אוגדה במלחמה — האירוע שאליו התכונן במשך כל הקריירה שלו כקצין, קיבל קידום ומעתה ינהל ארגון גדול, מורכב ומהותי ביותר לחיי האזרחים — כזה שזקוק לשינוי יסודי. לנוכח ההיסטוריה של הירש, נראה שהוא לא המועמד המתאים.

הכותב היה סמג"ד ביחידה קרבית ולחם במלחמת לבנון השנייה

 

 

 

[Yaron Habot]

שרגא, קרא את הספר של שמואל גורדון ״מחניבעל למלחמה״, ההחלטה לשנות את המצב בלבנון התבשלה אצל אולמרט וחלוץ הרבה לפני 2006. בפברואר 2006, שישה חודשים לפני המלחמה, אולמרט כראש ממשלה וחלוץ כרמטכ״ל קיימו דיון רשמי שמבטל את מדיניות ההכלה. החטיפה, הטנק וההפגזה היו רק התירוץ. החטיפה לבדה הספיקה.

--
--
הנך מתבקש שלא לשגר לקבוצת הדיון כל מידע שתוכנו מאיים, נגוע בלשון הרע או
בדיבה, או גס או פוגע בביטחון המדינה ו/או נוגע לפעילות בלתי חוקית ו/או אסור על פי תקנת
הציבור או על פי כל דין אחר, או היכול ליצור עילה לתביעה פלילית או אזרחית, מובהר בזאת למשתמש, כי מנהלי הקבוצה אינם אחראים לתוכן המידע המועבר באמצעות קבוצת הדיון
---
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'Civil Forum' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה דוא"ל, שלח אימייל אל civil-forum...@googlegroups.com.
בקר בקבוצה הזו ב-http://groups.google.com/group/civil-forum.
לאפשרויות נוספות, בקר ב-https://groups.google.com/d/optout.

[Shraga Elam]

ירון
תודה. אני משוכנע שגורדון צודק ויש אף בדבריו של ששון גם רמז לכך. השאלה היא בכל זאת, האם לא סיפק הירש את התירוצים הדרושים?
ראשית על ידי הבלאגאן שהוביל לחטיפת החיילים ואח"כ בפשת הטנק הבודד.
שרגא

[Isaac Agam]

נכון מאוד.

אולמרט אמר בממשלה שהתגלגלה לישראל הזדמנות נדירה להפסיק את ירי החיזבאלה על ישראל בגלל חטיפה והן מדינות העולם והן מדינות ערב האשימו את החיזבאלה בהתקפה הישראלית. אכן הזדמנות נדירה.

כך שלא החטיפה היתה הגורם למלחמה בחיזבאלה אלא התירוץ ולגל הירש אין קשר לכך.

יש לציין שפעולת צה"ל בלבנון בזמן אולמרט אמנם הפסיקה לחלוטין את הירי מלבנון לעבר ישראל והגבול הלבנוני כבר שקט לחלוטין 10 שנים.

רק לאולמרט היו הביצים לעשות זאת. אף אחד לפניו לא העיז.

נכון שנעשו טעויות, הן צבאיות והן מדיניות, אבל התוצאה הושגה יפה מאוד.

מכל מקום גל הירש פעל יפה כמפקד האוגדה, גם אם נתן פקודות ספרותיות. במציאות אף אחד לא התבלבל בגללן.

אין סיבה שלא יהיה מנכ"ל המשטרה. בהחלט נעשה לו עוול במלחמת לבנון.

איציק אגם

[.Moshe M]

חברים,

לדעתי, שאלתו של שרגא (על אודות "הבלגאן שהוביל לחטיפת החיילים") נכונה בהחלט. פרשת הטנק היתה רק המשך וספיח למחדל בסיסי יותר וחמור שבעתיים, שלדעתי האשם העיקרי בו היה מפקד האוגדה, גל הירש. ראו בקישור הבא הדן בנושא זה, ואני ממליץ לקרוא גם את חילופי הדברים עם המגיבים:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-105437-00.html?t=124928#response

הערה: המאמר פורסם בעמודו הראשי של האתר NEWS1 במשך שעות ספורות בלבד, ומשום-מה אינו נכלל ברשימת המאמרים העוסקים בפרשת מינויו של הירש לתפקיד המפכ"ל. לא ברורים לי נימוקיו של האתר למעין-צנזורה זו: אומנם המאמר אינו מהווה פסגת הפובליציסטיקה העולמית, אך כך גם שאר המאמרים באותו נושא. 

משה

בתאריך 28 באוגוסט 2015 בשעה 23:10, מאת Shraga Elam <shrag...@gmail.com>:

[.Moshe M]

ברצוני להעיר על דבריו של איציק, הכותב כי ממשלת אולמרט חפשה אמתלה לתקוף בלבנון וחטיפת החיילים היתה האמתלה. עוד הוא כותב, שמלחמת לבנון השניה הובילה ל-10 שנות שקט. 

אלו הערותי:

1. לגיטימי שהממשלה תתכנן פעולה צבאית, כשהמצב מחייב זאת, ולגיטימי גם שתנצל שעת-כושר, מדינית או צבאית, כאמתלה לתזוזה. כאמתלה מוצדקת כזו שמשה ב-1982 ההתנקשות בחייו של שגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב. אך כאשר האמתלה אינה אלא כישלון קולוסאלי של צה"ל, שעלה בחיי חיילינו, בפציעת אחרים, בהשמדת ציוד צבאי ובתסבוכת הקשה שהיתה בבירור עצם הישארותם של החטופים בחיים ובמו"מ על החזרת גופותיהם - אוי לה לממשלה שאירוע כושל כזה מהווה את האמתלה שנדרשה לה. כך קרה, שהאויב הוא שהכתיב את לוח הזמנים. לבטח אין לציין את האשם העיקרי באותו אירוע, גל הירש, כמי שראוי בשל כך, או לכל הפחות אינו ראוי להיפסל בשל כך, לתפקיד המחייב יושרה, יכולת מרשימה, עיסוק בעיקר ולא בטפל ושאר תכונות חיוניות, שספק רב האם אותו אירוע מצביע על היותן מנת חלקו.

2. הטענה כי "מעולם לא היה שקט כזה", נשמעה במשך שש השנים שקדמו לחטיפת שלושת החיילים בהר דב, וכעת היא נשמעת הן בגזרת לבנון והן בגזרת עזה. משמיעיה נאחזים בה כתירוץ להענקת שקט ושלווה לאויב, להכין את כוחותיו ולאמנם לקראת הרג גדול יותר בנו. השבוע נתפסו 4 אנשי חמאס בדרכם לאימוני קומנדו ימי באיראן, ואימונים אלה מהווים חלק מאותם שקט ורגיעה שהאויב נהנה מהם. לעניות דעתי, ממשלת ישראל שוגה. אפשר להבין לפעמים את הכורח להסכים בלית ברירה להפסקת האש, בשל לחץ מדיני. אך באותה נשימה שבה מוכרזת הפסקת האש, יש להודיע כי כל הפרה ע"י האויב תיענה בתגובה "לא-פרופורציונאלית", שכן לא נניח לאויב להחליט עד מתי ישמר השקט ובאיזו שעה יפגיז ישוב פלוני. עלינו להכריז כי גם גילויה של חפירת מנהרה תהווה הפרה כזו, שכן כמוה ככיוון רובה לרקתו של אדם, כשהאצבע על ההדר ובעל האצבע מחליט מתי ללחוץ עליו. 

סביר והגיוני גם, שממשלת ישראל תכריז כי כל ריכוז של אמל"ח, מסוגים שיפורטו ובגודל שיצוין, יהווה הפרה ויוביל להשמדתו.

כל הפרה כזו חייבת לגרור לא הטלת פצצה בודדת ממטוס על שדה ריק או יריית פגז אחד או שניים למגרש כדורגל, כדי "לצאת ידי חובה ושלא יאמרו כי צה'ל שותק", אלא מכה קשה וכואבת, שמחירה יכלול גם חיסול בכירים באותו ארגון.

לעניין החיסול, דעתי היא כי על ממשלת ישראל להודיע כי כל איש חמאס או חיזבאללה, שיצהיר בתקשורת הצהרות בדבר הגורל הקשה המצפה לישראל או למי מתושביה, ייחשב כאחראי לכל פגיעה שתבוא לאחר-מכן. בכך "נרגיע" לכל הפחות חלק גדול של אותם בעלי פה רחב ופושקי-שפתיים, במיוחד מטעם חמאס והג'יהאד האיסלאמי, המשמיעים בוקר וערב איומי השמדה והרג בומבסטיים כלפי ישראל. אם יבינו שאיומיהם יובילו להיותם באופן אישי מטרות במסגרת הסיכול הממוקד - שאסור להפסיקו -  תשמש תובנה זו ככדור הרגעה מופלא.

משה

בתאריך 29 באוגוסט 2015 בשעה 0:50, מאת Isaac Agam <ag...@agiloans.com>:

[Eviathar H. ben Zedeff]

שבת שלום,

 

יש שיטה חוזרת בטיהורו של הירש:

 

ראשית, צבאנו העלוב אינו טורח לחקור את עצמו כך שאפשר להמציא סיפורי מינכהאוזן, ולתאר כל גולם כבן-דמותו של איינשטיין, פטון, או שניהם גם יחד.

. דווקא במקרה של הירש, פעולותיו נחקרו על-ידי אלוף אלמוג, שקטל אותו מכל וכל. לדו”ח אלמוג החסידים השוטים והתועמלנים אינם מתייחסים

ובינינו – אם אוגדה 91 נכשלה בקרב – טר”ש בוזגלו ורב”ט רובינשטיין אשמים. זה ידוע, וכתוב מראש. מפקד האוגדה יכול להמשיך לתת פקודות מבולבלות בשפה סופר-מליצית, ולא לבקר את המשפחות, שאת בניהם טבח ברוב גאוניותו.

 

שנית, אם הירש כזה גאון, למה בצבא הבינוני מינוס שלנו (בשפת המעטה) הוא לא התקדם ולמה חבריו  (גנץ, שוואנץ ומאנץ) נמנעו מלהעניק לו קידום בדרגה – כמו לשאר הנכשלים הסדרתיים במערכה?!

 

שלישית, ראינו את הדגנרלים שלנו נכשלים בכל אשר פנו אחרי שירותם, ומוכיחים את מיעוט כישרונותיהם, שמוסתר במרץ על-ידי ביטחון שדה בכל הקשור לתפקוד צבאנו הכושל בהנהגתם. עכשיו רוצים לקחת פטפטן צמרת, ולמנותו למפכ”ל. ניסיון קודם (הרצל שפיר) הוכיח, שההרכבה לא תיקלט, אפילו כשלוקחים גנרל מוכשר ביותר (וזו אינה הדוגמה של הירש, אמן הפטפטת ויחסי הציבור). דג אינו שווה כלום מחוץ למים, ובקושי עושים ממנו אחרי מותו סושי, געפילטע פיש, או חרימה.

 

משטרה ואכיפת חוק הנן עסקים רציניים ולא פח זבל לאיסוף כישלונרים.

 

רביעית, כנראה, כמו נכשלים רבים בצמרתנו, שכח הירש שיש כמה וכמה שלדים בארונו, וכעת הם מתגלים. לדעתי, מינויו ייפסל, ואולי יביא לחקירות פליליות נגדו – מעבר לאישיותו הבעייתית, שאינה נושא לחקירה משטרתית, אלא לביקורת ציבורית

 

 

אביתר

 

 

נ”ב, בעיתונים של ערב יום הכיפורים תשל”ד דיברו על כך, שמעולם מצבנו הביטחוני לא היה טוב יותר ... רק אווילים מתרשמים מהשקט, שמסתיר את הסערה הקרבה. ...

From: .Moshe M

Sent: Saturday, August 29, 2015 11:35 AM

To: civil-forum

Subject: Re: {C-Forum:57732} האם גל הירש נושא באחריות על החלטת ממשלת ישראל לפתוח במלחמת להנון השניה?

 

[Yaron Habot]

כותרת הדיון "האם גל הירש נושא באחריות להחלטת הממשלה..." כן או לא, מה שבטוח הוא שהפסטיבל סביב האיש מבדר ביותר. כמות המקטרגים והטיעונים העסיסיים שלהם, מנצחת בנוק-אאוט את המסנגרים.

[Shraga Elam]

ירון
כנראה שאתה חדש פה שכן רק לעיתים נדירות יש בפורום היצמדות לנושא המקורי.
לגופו של עיניין נראה שבממשלה ובמטכ"ל אכן חיפשו תירוץ למלחמה, שכן ההחלטה לצאת להתקפה רחבה נפלה במהירות מדהימה. יחד עם זאת סביר שעיניין הטנק הוסיף מוטיבציה לפעול בצורה לא פרופורציונלית.
החטיפה של החיילים כשלעצמה היא תירוץ שנמכר להמונים, אם כי אפילו לחפ"ש במיל. שכמוני ברור שבדרך זו לא היה ניתן לשחרר את החטופים אם היה ספק שהם עדיין בחיים.

שרגא

 

Von: civil...@googlegroups.com [mailto:civil...@googlegroups.com] Im Auftrag von Yaron Habot

Gesendet: Samstag, 29. August 2015 13:42
An: civil...@googlegroups.com

[Eviathar H. ben Zedeff]

תפקידו של הצבא ליצור אופציות לפעולה מדינית. בינתיים, בחמישים-שישים השנים האחרונות, צבאנו הנפלא, המוסרי ביותר בעולם, משמיד את האופציות המדיניות שלנו.

 

כך גם בלבנון 2.

 

ולא אדבר על יכולתו המופלאה להיכשל בכל ביצועיו. כנאמר, צבאנו בשטח, אבוי לאמהות שנמצאות במתח.

 

 

אביתר

[Shraga Elam]

אביתר
הייתי מנסח את הדברים קצת אחרת והייתי אומר שלא במעט מקרים הצבא התערב בהחלטות במדיניות/פוליטיות. ראה למשל מלחמת ששת הימים ו"מרד הגנרלים".
הואיל ולא קראתי את ספרו של גורדון אינני יודע אם הוא מטפל למשל בעיניין איך קיבלו במהירות כזאת אור ירוק מוושינגטו לפעולה רחבה כזו.

שרגא

[Eviathar H. ben Zedeff]

שרגא,

 

מה דעתך על תן-וקח – אישור מהיר וגורף מוואשינגטון לפעולה תמורת נסיגה גדולה מהשטחים (“התכנסות”).

[.Moshe M]

שרגא,

לדעתי אתה טועה, ושגויים דבריך כי  החטיפה של החיילים כשלעצמה היא תירוץ שנמכר להמונים, אם כי אפילו לחפ"ש במיל. שכמוני ברור שבדרך זו לא היה ניתן לשחרר את החטופים אם היה ספק שהם עדיין בחיים.

חטיפת החיילים (שעדיין היתה תקווה כי הם בחיים), הריגת שניים אחרים ופציעת שלושה יצרה זעם גדול בלב הציבור, שתמך במהלכי הממשלה ולא נזקק לעניין הטנק. ככל הזכור לי, עדיין לא נודע כי החטיפה נעשתה בניצול רשלנות צה"לית רבתי, והציבור זעם על שחיזבאללה מימש את איומיו הרבים לחטוף חיילים. דווקא פרשת הטנק נתפשה בציבור ככניסה מרושלת ומטופשת למלכודת מתוכננת וצפויה-מראש, של הנחת מונ"רים רבי-עוצמה בדרך הנסיגה של החוטפים.. 

שגויים לדעתי גם דבריך, כי לא היה אפשר לשחרר את החטופים אם היו עדיין בחיים. מי חכם ויידע, בשעת מעשה ולא-בדיעבד?. מאחר שהיתה תקווה שהם עדיין בחיים, גם אם נותרו במקום סימני דם שלא הותירו תקווה גדולה מאוד, היה סביר לקוות כי כניסה תוקפנית בכוחות גדולים עשויה לשכנע את חיזבאללה אפילו לשחרר את החטופים, ולכל הפחות לנהל מו"מ מהיר להחשת שחרורם, כדי להימנע מהנזקים הכבדים שהיו צפויים כתוצאה ממתקפת צה"ל. יתכן שהיתה תקווה כי גם גורמים לבנוניים אחריים היו מתערבים, כדי למנוע הרס כבד לתשתיות הלבנוניות, כזה שהיה צפוי ואשר נגרם בפועל לאחר-מכן. דבריך מובילים למחשבה שצריך תמיד לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר, ואת זה לא יכלה הממשלה, כל ממשלה, להרשות לעצמה. יתר על כן, על פי הנוהל הידוע כ"נוהל חניבעל", למקרה של חטיפה, אלמלא התמהמהה תגובת צה"ל זמן ממושך מדי, היה על הכוחות בשטח לפתוח באש כבדה וישירה על חבורת החוטפים, חרף סיכון החטופים בכך. בעיני, זהו נוהל מזעזע אך חיוני והכרחי. המהלך שהממשלה נקטה היה איפוא "נוהל חניבעל" מאוחר, שבמקרה התאים ככל הנראה לכוונת הממשלה מלכתחילה, לפתוח במבצע צבאי נגד חיזבאללה.

משה

בתאריך 29 באוגוסט 2015 בשעה 17:13, מאת Shraga Elam <shrag...@gmail.com>:

[Eviathar H. ben Zedeff]

שרגא,

 

הבעיה אינה התערבות הדרג הצבאי בשיקולי הדרג המדיני – תופעה נפוצה מדי במקומותינו. לדעתי, ביצועיו הכושלים של צבאנו בכל החזיתות ובכל האירועים בחמשת-ששת העשורים האחרונים מצמצמצם מאוד את האופציות המדיניות של הדרג המדיני.

 

אביתר

[Yaron Habot]

משום מה, הכפתור להתחלת דיון לא מאופשר, אז אנצל ואתנצל כאן. מישהוא מצא קישור לדו"ח ועדת דורון אלמוג על מלחמת לבנון 2006?

[Eviathar H. ben Zedeff]

ירון,

 

 

שאלה טובה.

 

גם דוח ועדת וינוגרד כבר אינו נגיש מזמן באינטרנט.

 

הממסד הישראלי מעסיק – כמו המאפיה – כוח גדול של “מנקים”, שמעלים עקבות, ומשבש את כתיבת ההיסטוריה.

 

 

אביתר

[Yaron Habot]

אביתר, קבל קישור לדו"ח וינוגרד  על מלחמת לבנון 2006 www.nrg.co.il/images/news/doah.pdf

[עמיקם צור‎]

 

איציק,

אני מסכים אתך שאין שום קשר בין כשלי תא"ל הירש במלחמת לבנון ב- 2006 לבין יכולתו לתפקד כמפכ"ל משטרה מוצלח.

עם זאת, אני תמה: על סמך מה אתה קובע כי: " גל הירש פעל יפה כמפקד האוגדה". האם אתה יכול לציין מבצע אוגדתי מוצלח אחד של אוגדת "הגליל" במלחמת לבנון השנייה?

ואשר לפקודות הספרותיות (ראה למשל כאן), מפקד חטיבה 7 טען בזמן אמת שאין לו מושג מה מפקד האוגדה רוצה ממנו...

 

עמיקם

[Eviathar H. ben Zedeff]

תודה.

 

שים לב, שדוח רשמי מוםפיע באתר מסחרי, ולא באתר הממשלה, שממנו נמחק כשנתיים אחרי המלחמה.

[Isaac Agam]

למשה,

לגבי הפסקה האחרונה, לכאורה היא נשמעת הגיונית מאוד ואני כמעט מסכים איתה.

אלא שהתוצאה תהיה שלא ידברו על השמדת ישראל אבל יעשו זאת.

עדיף לנו שידברו על כך בגלוי וכך אנחנו יכולים לומר זאת להגנתנו בזירות שונות.

איציק אגם

 

From: civil...@googlegroups.com [mailto:civil...@googlegroups.com] On Behalf Of .Moshe M

Sent: Saturday, August 29, 2015 1:36 AM
To: civil-forum

[.Moshe M]

איציק,

אין סיכוי שהמחבלים יחדלו מאיומיהם, כי על זה מבוססת תהילתם בקרב בני-עמם. הבעיה היא, שהמוראל של היהודים נפגע, בשמעם כיצד הללו מאיימים בשחצנות על ישראל, ללא תשובה מתאימה, וכל משתין בקיר מעז לדבר על ישראל בחוצפה. יתר על כן, ממשלת ישראל אינה טורחת להפיץ בעולם את האיומים הללו, שכלל אינם מגיעים לידיעתם של צרכני התקשורת בעולם.

אפילו לאובמה לא השיבה ישראל באופן שממש התבקש: האידיוט הזה טוען שוב ושוב כי כל מדינות העולם הסכימו לחוזה שלו עם איראן, וכי רק ישראל מתנגדת לו. על ממשלת ישראל  - לא מפי נתניהו אך מפי שר החוץ או דובר מוסמך אחר - היה להשיב כי ישראל היא המדינה היחידה שאיראן מאיימת עליה בגלוי בהשמדה, וכי אותו טיעון היה אובמה יכול להשמיע בשנת 1938 כלפי צ'כוסלובקיה, שרק היא התנגדה למסירת חבל הסודטים לנאצים בהסכם מינכן הבוגדני. גם הכבש המובל לשחיטה הוא לרוב המתנגד היחיד לכך, וכל השאר מריעים וממתינים בליקוק שפתיים להשתתפות בזבח. כאילו צריך אדם לשאת תעודת חכם מדופלם כדי להבין, מדוע דווקא הקורבן המיועד, חצוף וטיפש שכמותו,  הוא המתנגד היחיד לחיסולו. בהיעדר תגובה ישראלית כזו, נמנעה הצגת אובמה בפני עמו כדובר שטויות במיץ עגבניות, לא ע"י ישראל אלא ע"י ליצני התקשורת והקונגרס.

בעניין הפלמ"ח, אצ"ל ולח"י אשיב לך בנפרד. 

משה

בתאריך 30 באוגוסט 2015 בשעה 11:42, מאת Isaac Agam <ag...@agiloans.com>:

[Isaac Agam]

למשה,

זה מאוד לא מדויק.

ישראל חוזרת על טיעון זה בכל הזדמנות.

אלא שהוא לא מתפרסם בכלי התקשורת בישראל. זה חבל.

זהו למעשה הטיעון החזק ביותר של ישראל והיא ותומכיה משתמשים בו היטב.