עוזי ידידי,
לצערי, וכרגיל, אינני מסכים אתך. נראה לי שראייתך את טליק היא מזווית צרה של התרשמותך האישית מאישיותו בנסיעה אחת במכונית. לי אין שום זיכרון ממנו, ואני שופט אותו באובייקטיוויות גמורה. טליק כסגן הרמטכ"ל נושא באחריות אישית למצב הנורא של הימ"חים בסיני (לא ידוע לי אישית מה היה בצפון). ככל שהיו פגמים בסדר הכוחות לקראת המלחמה, גם הוא נושא באחריות לכך, אולי אפילו יותר מהרמטכ"ל דדו. העובדה שטליק הזמין עיתונאי (דיסנצ'יק) מהיחידה שבה שירת כאיש מילואים, המשך לשיטה של הקשר הפסול שהיה בין המלחמות בין קציניפם בכירים ועיתונאים שהתחנפו אליהם (לא ידוע לי האם דיסנצ'יק היה כזה), כדי להכתיב לו כתב הגנה, מעמידה את כל המסמך ההוא ככזה שהוכן עבור ועדת החקירה ויש להתייחס לאמת שבו בחשדנות. לדבריו, כפי שמעיד דיסנצ'יק, טליק הגיש למפקדיו, ואולי גם לדרג המדיני, מסמך שבו הוא קובע למעשה כי אין סיכוי וכי הפתרון יהיה אך ורק "פתרון מדיני". זה אינו תפקידו של קצין בצבא, בשום דרג. תפקידו הוא אך ורק להכין את הצבא למלחמה ולניצחון, ואם ידיו רפו - שיילך הביתה בשתיקה. זוהי ככל הנראה תחילת הגישה האסונית של בכירים בצה"ל, הנמנעים גם כיום מלשקול אך ורק - כפי שתפקידם מחייב - איך לנצח את האויב, ובמקום זה מגישים מסמכים המייאשים את הדרג המדיני בקביעה כי אין מנוס מ"פתרון מדיני", שם מכובס לנסיגתנו מכל שטח, שתהווה הקדמה לדרישה ערבית שניסוג משטחים נוספים (ולאחר-מכן יקומו ערביי ישראל וידרשו אוטונומיה ואולי גם מדינה נוספת בגליל). נראה לי כי טליק הוא מראשוני, אם לא הראשון, הקצינים ה"מדיניים" בצה"ל, זן מאוס שנציג בולט בו הוא יאיר גולן, האיש שהצליח להבחין כיצד ישראל של ימינו הפכה לשלוחה של גרמניה הנאצית (ומצא שהכי מתאים לומר זאת הוא בפני ניצולי השואה, ביום הזיכרון לשואה). אגב, לא הייתי מתרשם יותר מדי מהרשמים האישיים ומהשנאה של חיילים, ואפילו קצינים זוטרים, לגורודיש, שתחת פיקודו שירתו. יתכן שהיה באמת מפקד עריץ וקצת מופרע, כפי שמתארים רבים, וייתכן שראה נכונה צורך אמיתי ליישר חטיבה שהתרגלה למפקדים כושלים, שהפגם העיקרי בה היתה חוסר משמעת. אינני יודע, לא הייתי שם, אך לא מפי עוללים נלמד מה הרבי יודע.
משה