תיאור גדוד 890 בספרו של אמנון רשף

[.Moshe M]

חזי,

 

כשירות ידידותי, בעיקר לך, מצורפים בזה תצלומי העמודים 269-266 בספרו של אמנון רשף על חטיבה 14.

 

אומנם שמך אינו מוזכר שם, אך נאמר (בעמ' 268) כך:

 

"כל הנסיונות לאגף את המערך המצרי נדונו לכישלון. כוחות הגדוד החלו להיחלץ, אך היו קבוצות חיילים שקרבתם היתרה ללוחמי האויב לא איפשרה להם להיחלץ עקב יעילות ירי  האויב".

 

בהמשך מסופר על נסיונות החילוץ בפיקודו של מח"ט 460 ועל מעורבותו של גדוד 100, וכמו-כן על סירובו של אלוף הפיקוד להתיר נסיגת הגדוד מהמקום, באמרו: "... ולא איכפת לי כמה זה יעלה ומי ישלם".

 

הסיפור מסתיים בכך שהחילוץ הושלם בשעה 1500, ורשף כותב כי "לחימת ההיחלצות של לוחמי גדוד הצנחנים היתה מלחמת גבורה".

 

לעניות דעתי, יש כאן שתי נקודות הראויות לציון:

 

א - אתה ואנשיך נכללים, אם כי לא בשמותיכם, בתיאור קבוצות החיילים שקרבתן לאויב לא אפשרה חילוצן.

 

ב - תיאור "לחימת ההיחלצות של הצנחנים" כמלחמת גבורה אומנם נכון לגבי חלק (אולי אף "לא גדול") של לוחמי הגדוד, אך תיאור זה אינו נכון לגבי כל הגדוד ומפקדיו, כולל פיקוד חטיבה 35, ולבטח לא לגבי נטישת לוחמים בשטח. היה נכון הרבה יותר לכתוב על "לחימת החילוץ" כלחימת גבורה, ולא רק על "לחימת ההיחלצות".

 

אם יש מקום להיעלבות ולתחושת קיפוח, בקשר לאזכור פרשת גדוד 890 בספר, הרי זה דווקא לאנשי פלוגת במבה, לעוזי וחבריו ולאחרים שהשתתפו במאמצי הגבורה של החילוץ, ולא הוזכרו אף ברמז כמי שחלצו את הצנחנים, נוסף לגדוד 100 של אהוד ברק. לעניות דעתי, בעמודים שצירפתי כאן חסרה רק המילה "חילוץ" לצד המילה "היחלצות", שכן העניין כולו - חרף גודל הטרגדיה, הגבורה והמשמעות האישית למעורבים בדבר - אינו רלוונטי במיוחד לסיפורה של חטיבה 14, שהוא עניינו של הספר המעניין והמרתק הזה. ככלות הכל, גם רבים מאנשי חטיבה 14 אינם מוזכרים בשמותיהם, ולא סופרו כל הסיפורים הפרטיים של טנקים ושל מחלקות ופלוגות ולחימתם הקשה והנוראה, בקרבות החטיבה. אתה קורא על עשרות לוחמי החטיבה שנפלו, לדוגמה, בלילה הנורא בצומת טרטור-לכסיקון, אך אין שם תיאור לחימתו, היפגעותו ומות אנשיו של כל טנק פגוע בנפרד, שלא לדבר על טנקים שיצאו מאותו לילה ללא פגע. במבט כולל, אני סבור שהמינון בספר נכון.

 

לאחר קריאת חלק גדול של הספר, מצאתי כי יש מקום להערות לא-מעטות, במיוחד לגבי מסקנותיו של רשף בדבר מקומו של המח"ט בקרב והפיקוד מתוך טנק, אך גם לגבי דברים אחרים. זהו כמובן עניין לדיון נפרד, ולנוכח דמותו היחידה-במינה של רשף ראוי לעשות זאת בצניעות יתירה.

 

משה

[יאיר ליטביץ‎]

חזי ידידי,

ולפעמים טוב שעניין מסויים לא מוזכר.

ראה עמוד 233-234 כשאמנון רומז רמז עבה על פגיעה כביכול של לוחמי הגדס"ר בטוהר הנשק.

קטע זה מוטב שלא היה נכנס לספר  ולא רק מפאת העלבון העמוק שהוא גורם לנו אלא גם מהסיבה שכמוני גם קצינים  מהגדס"ר שלקחו חלק בהתקפה ושאותם תיחקרתי במהלך כתיבת ספרי אינם זוכרים תיאור כזה.

יתר על כן, הם זוכרים צומת  נטושה (ירי נק"ל ספוראדי). 

כמו שכתבתי מוטב שלא היה נכתב, שנה טובה יאיר

 

בתאריך 5 בספטמבר 2013 08:38, מאת .Moshe M <mosh...@netvision.net.il>:

--
--
הנך מתבקש שלא לשגר לקבוצת הדיון כל מידע שתוכנו מאיים, נגוע בלשון הרע או
בדיבה, או גס או פוגע בביטחון המדינה ו/או נוגע לפעילות בלתי חוקית ו/או אסור על פי תקנת
הציבור או על פי כל דין אחר, או היכול ליצור עילה לתביעה פלילית או אזרחית, מובהר בזאת למשתמש, כי מנהלי הקבוצה אינם אחראים לתוכן המידע המועבר באמצעות קבוצת הדיון
---
 
---
קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'Civil Forum' בקבוצות Google.
כדי לבטל את המנוי לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה הודעות דוא"ל, שלח הודעת דוא"ל אל civil-forum...@googlegroups.com.
כדי לפרסם הודעות בקבוצה זו, שלח דוא"ל ל-civil...@googlegroups.com.
בקר קבוצה זו ב-http://groups.google.com/group/civil-forum.
לאפשרויות נוספות בקר ב-https://groups.google.com/groups/opt_out.

[Isaac Agam]

 

לא הספקתי לקרוא הספר.

לוקח לו זמן להגיע לכאן.

אינני חסיד גדול של גונן וטוב מאוד שהוחלף ע"י בר-לב, אבל אני לא זוכר בשום מקור שגונן אמר כשהתנגד לנסיגת הצנחנים "ולא איכפת לי כמה זה יעלה ומי ישלם".

יתקן אותי מי שיודע אחרת, אבל זה נראה לי ציטוט לא נכון.

באותו עניין, לא שרשף חייב לספר כל פרט, אבל מן הראוי היה להזכיר שברן כן ביקש אישור לנסיגת הצנחנים במשך מספר שעות עד שבר-לב, בניגוד לעמדת גונן, אישר הנסיגה.

מעשית זה לא שינה הרבה כי הצנחנים נסוגו בין כה. כלומר כל מי שיכול היה.

איציק אגם

[.Moshe M]

איציק,

 

רשף מסתמך על ספרו של אזוב "צליחה", המסתמך על התמליל של רשת "כריש".

 

משה

[.Moshe M]

איציק,

 

בדקתי גם בספרו של ברן. בעמ' 216 הוא מספר על התנגדותו  העיקשת של גונן לפינוי הצנחנים, אם כי אינו מצטט את הדברים שהזכיר רשף, אך המשמעות זהה. ברן אומר שאת האישור להוצאת הצנחנים נתן לבסוף בר-לב, שהגיע בשעה 1030 במסוק לביקור אצלו יחד עם דיין.

[Isaac Agam]

 

תודה משה.

בדקתי.

אתה צודק. לפחות ע"פ ספרו של אזוב.

איציק אגם