חיוכים 3.1.18
itamar avidani
פרשת שמות נפתחת בחזרה על שמות בני ישראל היורדים למצרים. בפרק א' ברשימה נמנים רק בני יעקב עצמם (ללא נכדים) תוך חזרה על המספר המכונן של שבעים נפש.
לאחר שיוסף ואחיו מתים ובני ישראל מתרבים מתחלפת המלוכה במצרים. במצרים שושלות המלוכה התחלפו לעתים קרובות והאפשרות של מלך חדש שבאמת לא הכיר את יוסף כלל היא הגיונית (מובאת גם דעה שנתחדשו הגזרות של מלך שהכיר,אבל החליט לשכוח, את יוסף).
המצרים מוטרדים שמא עם ישראל יצטרף בשעת מלחמה לאחד מאויבי מצרים. לצורך דיכוים מחליטים למסות אותם ולהפכם לעבדים. השעבוד רק הולך ומחריף והעבודה נהיית קשה יותר ויותר, עד שבסוף פרעה מצווה את המיילדות (בכתוב מופיעות רק שתיים מהן אבל יש להניח שהן פרט המייצג את הכלל) להמית את הבנים. לאחר שגם תכנית זו לא מצליחה פרעה גוזר גזירה כללית לכל עמו שכל בן הנולד יש להשליכו ליאור.
פרק ב': בדיוק בתקופה סוערת זו נולד משה רבנו. לאחר הלידה אמו מחביאה אותו בביתה אולם כאשר היא אינה יכולה להחביאו יותר היא מכינה לו תיבת גומא מוגנת ממים ומשאירה אותו על שפת היאור ומשאירה את אחות הילד לראות מה יקרה.
שימו לב, בניגוד לשירי הילדים התיבה לא מונחת ביאור עצמו אלא מוחבאת על שפת היאור. המדרשים אומרים כי יוכבד, אם משה, ילדה לפני זמנה ולאחר שלושה חודשים פחדה מחיפושים בביתה. נראה כי התיבה הוחבאה בצורה שתאפשר לה לקחת את משה בחזרה. ליאור מגיעה בת פרעה. בת פרעה רוחצת ביאור ורואה את מה שנערותיה ההולכות על יד היאור לא יכולות לראות. את התיבה מוחבאת בתוך קני הסוף. בת פרעה לוקחת את התיבה ורואה מיד שמדובר בילד עברי (ומבינה מיד שלפי ציווי אביה על הילד הזה לסיים את חייו בתוך היאור) אך היא מרחמת עליו. אחותו של הילד מגלה תושייה ומציעה להביא מינקת לילד וכמובן מביאה את אמה. אם הילד מניקה אותו במשך זמן מה (בביתה) ולאחר מכן מוסרת את הילד לידי בת פרעה.
מדוע אם משה לא השאירה אותו אצלה? ייתכן וגם שעבר זמן מה מהלידה משה עדיין לא היה מוגן והיה יכול להיתפס על ידי חיילי פרעה, אבל כאשר הילד הוא של בת פרעה, הוא מוגן וגורלו בטוח. בת פרעה מכנה את הילד משה.
משה גדל ויוצא אל אחיו ורואה אותם סובלים. משה רואה איש מצרי מכה איש עברי וכתגובה הורג משה את המצרי. הדבר מגיע לידיעת פרעה ופרעה מבין שהצרה ממנה חשש מתרחשת ממש בתוך ביתו. קשה להאמין שפרעה היה מוטרד מהרג המצרי (שהרי חיי אדם לא נחשבו יותר מדי בממלכת מצרים של אז) אלא מכך שהנסיך העברי, הורג איש מצרי בשביל להציל איש עברי אחר.
משה בורח למדין ושוב נתקל במקרה של חוסר צדק, הרועים הגברים מגרשים את בנות יתרו מהבאר. משה נחלץ לעזרתן ומשקה את צאנן. משה מגיע לבית יתרו , נושא את ציפורה בתו לאשה ואף נולד לו בן הנקרא בשם גרשם. במקביל מסופר כי מלך מצרים מת ובני ישראל נאנחים ואלוקים שומע את נאקתם וזוכר את בריתו. יש לשים לב כי עד מקום זה בפרשת שמות לא נזכר שם ה' כלל. נזכר רק שם אלוקות.
בפרק ג' משה משמש כרועה צאן (מקצועם של כל אבות האומה) ומגיע לאזור שיתברר כי הוא הר האלוקים ורואה שם מחזה מוזר של שיח סנה שבוער ואינו מפסיק לבעור (למרות שסנה הוא שיח שנאכל במהירות). כשמשה מתקרב הוא שומע את קול אלוקים מדבר אליו ומספר לו שהוא האלוקים של אברהם יצחק ויעקב וכי עליו מוטלת השליחות של הוצאת בני ישראל ממצרים והבאתם אל ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש. זוהי הופעתו הראשונה של הביטוי הידוע בתורה.
משה מנסה להתחמק מהשליחות ללא הצלחה. האלוקים מגלה למשה את שמו, שם ה' ומוסר עליו לדבר אל בני ישראל תוך שימוש בשם זה וכמובן את מילות הצופן "פקד פקדתי". בהמשך ה' מגלה למשה את התכנית, את העובדה שמצרים ופרעה יקבלו מכות, את הצורך לשאול כלים ממצרים על מנת לצאת בעושר ונותן למשה שלושה אותות להראות לבני ישראל (פרק ד').
עוד מוסיף ה' שמשה לא יהיה לבד ואהרון אחיו יעזור לו בשליחות. משה חוזר למצרים ומדבר אל בני ישראל ומראה להם את האותות ונראה שיש הצלחה. בני ישראל מאמינים כי הגאולה מתקרבת.
לאחר מכן, בפרק ה', באים משה ואהרון לפרעה שכלל אינו מתרגש ולא מוכן לשמוע מכלום. פרעה אינו יודע מי זה ה' ואין לו שום כוונה לשלח את בני ישראל. להפך, פרעה אפילו מקשה את הגזרות שלו וגורם למירמור רב אצל בני ישראל כלפי משה ואהרון. הפרשה מסתיימת ונראה שהמצב רק נהייה גרוע יותר, ה' מרגיע את משה ואומר לו שהתכנית רק החלה ובסופו של דבר פרעה לא רק שישלח את בני ישראל אלא יגרש אותם מארצו.
אומנות בפרשת שמות
 |
| משה ואהרון לפני פרעה - בנג'מין ווסט - מוזיאון אוניברסיטות בוב ג'ונס |
חלוצי הדרום - תרומתם של עולי מרוקו לבניית הנגב
ארמונות החשמונאים ביריחו נחשפים:
http://reshet.tv/item/news/domestic/internal/newsitem-682149/
באדיבותו של קברניט בדימוס אבי מאירי
תמונות מדהימות חושפות את מה שרואים מתא-הטייס
אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה הטייסים עושים ורואים בקדמת המטוס, מאחורי הדלת הסגורה.
איציק גרבר, קברניט באל על וצלם, הסכים לחשוף בפנינו תמונות מדהימות שאפשר לראות רק מתא הטייס ומוכיח באופן סופי וחד משמעי - מה שרואים משם לא רואים מכאן
מערכת ערוץ החופש | mako חופש | פורסם 24/11/17 07:51
מרחבי השלג הנצחיים באי גרינלד- האי הגדול ביותר בעולם, הנמצא בסמוך לקוטב הצפוני.
טורבינות רוח, לאורך מיצר דובר, יוצרות מעין "הדפס" לבן - כחול ייחודי בתעלה האנגלית.
מחוז שאטין. המחוז התשיעי במין 18 מחוזות סיניים באזור הונג קונג.
האי צ׳ינג-יי משמש כצומת גשרים ומאפשר מעבר ברכב למנטאו להונג קונג.
מחלף ציורי בפאתי העיר מוסקבה, המזכיר גלגל-שיניים קפיצי בשעון-קיר.
גורדי שחקים בהונג קונג, מבצבצים בין קרעי העננים. הם צופים לעבר נמל העיר העצום (הנראה בחלקו), שנמצא למרגלותיהם.
נהר הסיין חוצה את פאריס. מזג האויר מושלם, ללא ענן אחד בשמיים. במרכז התמונה, בקצה הריבוע הירוק הרחב, בסמוך לנהר - מגדל אייפל וגני טרוקדרו.
"מפעל המרשמלו" - חוות אנרגיה, המהווה חלק אינטגראלי מנמל אמסטרדם- הנמל הרביעי בגודלו במערב אירופה.
תמונה לילית של כרך האורות - איסטנבול, טורקיה. שני חלקי-העיר נמצאים בשתי יבשות שונות: אסיה ואירופה. אחד משני הגשרים הראשיים המחברים בין חלקי-העיר, גשר 'פתיח סולטן', נראה בבירור.
שמש נמוכה, לקראת שקיעה, בעת שיוט מעל מחוז גואנגדונג בדרום מערב סין.
לוע הר-הגעש הפעיל - הווזוב, לאחר המראה משדה-התעופה של נאפולי. התפרצות ההר החריבה בשנת 79 לספירה את העיר פומפיי.
פסגות-האלפים המושלגות, המתנשאות לגובה של 14,000-17,000 רגל, הן מקור-מוצאם של רבים מנהרות-מרכז-אירופה.
מדבר גובי, בו חולקות מונגוליה וסין, הוא ברובו שממה, בה האקלים משתנה בצורה קיצונית: בקיץ מגיעה הטמפרטורה עד ל-45 מעלות ובחורף תרד עד למינוס 40 מעלות.
העיר תל-אביב בזריחה, המשתלבת בערפילי-בוקר, בעת הצטרפות לנמל-התעופה בן-גוריון, לאחר לילה ארוך של טיסה.
צוות טייסי אל-על, קברניט וקצין ראשון, מאתר את המסלול במהלך גישה לנחיתה. צולם בתא הטייס של מטוס בואינג מדגם 777-200.
איציק גרבר, 51, הוא , שחקן, צלם וקברניט באל-על כבר 20 שנה. "מחלון משרדו", תא הטייס, הוא נחשף למראות מופלאים ולאיזורים נידחים, מעליהם הוא חולף ככנף ציפור. זריחות מרהיבות, ערים אורבניות ורכסי הרים שכוחי-אל ונצחיים, הם מנת חלקו היומיומית.
בדיחה קורעת על חכמתו של המלך שלמה...
השמועות על הנישואין התפשטו, ושתי האימהות של הצעירות ששמעו שמישהי אחרת עתידה להתחתן עם העלם המבוקש החלו לריב ביניהן על גורלו וגורלן של בנותיהן. לאחר שלא הצליחו ליישב את המריבה, החליטו שתי האימהות ללכת אל המלך שלמה, החכם באדם, ולבקש שיחליט מי מבנותיהן תינשא לעלם.
הן גררו את הצעיר אל בית המשפט ושטחו את הטענות שלהן בפני המלך החכם. שלמה הקשיב לדבריהן בסבלנות ולאחר שסיימו ציווה "הבו לי את החרב הגדולה ביותר בארמון! אני אחצה את הגבר לשתיים וכל אישה תקבל חצי ממנו!"
האם הראשונה נראתה אדישה למדי ואמרה "הבו לו את החרב".
האם השנייה שהזדעזעה למשמע הפקודה, צעקה: "כבוד המלך, הסר את הציווי! אני מוותרת על החתן המיועד! רק אל תשפכו את דמו!!!"
המלך שלמה הביט בשתי הנשים עם חיוך גדול ופסק: "האם הראשונה תזכה לחתן את ביתה עם העלם הצעיר!".
פקיד בית המשפט המבולבל פנה אל שלמה ואמר: "מלכי החכם, אתה לא מתבלבל? האם הראשונה הייתה מוכנה לחתוך את הבחור הצעיר הזה לשתיים!"
"נכון!" השיב המלך שלמה, "זה מוכיח שהיא ראויה להיות חמתו האמיתית!"
הצבא צועד על שפתו: האמרות הכי מפורסמות ומשעשעות בהווי הצה"לי
מקור התמונות: David Shay, Israel Defense Forces