דיון בעקבות המצב

[elivi...@gmail.com]

שלום לכולם ובשורות טובות!

בימים אלו אני עובד על הגיליון הבא של חודש תמוז שעוסק בנושא של ריכוז בעבודת ה' כשברקע יש את מירוץ החיים - בקיצור לא קשור באופן ישיר למה שקורה בתקופה זו.

אבל חשבתי שאולי תהיה תועלת בהעלאת דיון על המצב אצל משתתפי הקבוצה. שהרי המטרה של המיזם היא לראות כיצד לעבוד את ה' בחיים היומיומיים ונושא התקופה הוא ממש נושא מרכזי שצריך להתייחס אליו.

המציאות היא שאנו בכל יום שומעים על עוד ועוד נפגעים יהודיים במספרים שלא הכרנו מהעבר, ולכל אחד יש גם את החשש הטבעי בנוגע אליו ולבני משפחתו. בקיצור, מצב המוציא אותנו מהמקום של השגרה שלנו לאורך כל היום.

האדם נמצא כעת במקום שונה מהשגרה, ומשכך השאלה הפשוטה היא מהי העבודת ה' שלנו במצב זה?

הנטייה שלנו היא לעשות מעשים קבלות וכו', אבל בעצם יש כאן איזה מצפון פלוס פחד שאת שניהם אנו רוצים להרגיע ומנסים לספק להם 'משככי כאבים' ע"י עשיית משהו שאנו מאמינים שאולי ישנה את המצב, או לפחות יתן לנו את הפלומבה: 'אני את שלי עשיתי'.

אבל אי אפשר לברוח מזה שככל שהצרות על עם ישראל מתגברות יותר ויותר, אזי אין כאן רק שאלה של פיתרון אלא התמודדות עם מצב. והתמודדות עם מצב מבחינה רוחנית היא קודם כל ההכרה שהקב"ה נמצא כאן.

אם נשיא ארה"ב מתקשר אליך, הדבר הראשון שאתה חושב הוא כאן - בטלפון, ואני צריך לפנות את מחשבתי לדבר איתו, בשלב ב' מדברים ומנסים לנהל שיחה טובה על עניין כלשהו, אבל קודם כל המוכנות שהוא כאן.

לכן לענ"ד בכל מעשה וקבלה שאנו מבלים טמון איזה קונפליקט - אנו עלולים להתמקד במעשה ולשכוח מהיחס, עלולים לראות את המעשה כפיתרון, ולא כהתמודדות.

וכאן שאלתי פרושה בפני הקוראים: 

א. מה דעתם על הנושא בכלליות -  כיצד חיים את העובדה שאדם הולך לישון בלילה, ולא יודע מי הבניין הבא שיפול ח"ו?

ב. כיצד יש להתייחס למעשים וקבלות בתקופה זו? נשמח לשמוע הצעות מעשיות...

ג. איך אנו מצליחים ליצור 'הנכחה' של הבורא עולם בחיינו - לא כפיתרון אלא כהתמודדות?

אליהו.