נושא לחודש אב - הישגיות אישית מול תרומה לזולת

[חיים וקיימים‎]

מביא פה את הנושא לחודש אב, מוזמנים לשפר ולהגיב, בשבילי, ולתועלת קוראי הגיליון...

לבן תורה, 'הזמן' היא תקופה של התקדמות בלימוד, ומאחורי כל זה עומד הדחף שלנו להגיע להישגים – ללמוד מסכת נוספת, להתקדם בתחום נוסף בלימוד ועוד. כעת, בסוף זמן קיץ ובעצם בסוף השנה כולה, רגע לפני שנתקדם לכיוון השנה החדשה, יש לנו 'רווח להתבונן בין פרשה לפרשה' – האם הדחף להגיע להישגים האישיים שלנו צריך לעמוד במרכז החיים? והרי, כאשר נתבונן בחייהם של אנשים גדולים, נראה שהם הקדישו חלק ניכר מיומם לטובת הכלל, זאת אף במקרים בהם נראה שזה היה על חשבון ההתקדמות הרוחנית האישית שלהם. בגיליון זה ננסה לדון היכן וכיצד ראויה להיות החשיבה על הכלל, זאת מול הרצון ההישגי האישי של האדם.

אחד היצרים הבסיסיים ביותר של האדם הוא לדאוג לעצמו, יצר שמנחה אותו לחשוב על קיומו והתפתחותו האישיים - אלו שאין להם כל קשר לזולת. לכאורה, כאשר האדם מתעסק בתורה ומצוות שבבסיסם עומדת ההכרה בבורא עולם – שהוא מעבר לאדם ולרצונותיו האנוכיים, הרי שיצר זה לא אמור להופיע, ולפחות להופיע בצורה פחותה.

אולם, אלו הם דברי המשנה ביומא:

"מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו, וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס" (יומא ב ב).

כאשר הכהן דחף את חברו, אין זאת כי אם מתוך שמרוב להיטותו להשיג את המצווה, הדבר היחיד שעמד מול עיניו זה ההישג האישי שלו, לעומת חברו הכהן שלא תפס כמעט שום מקום אצלו, עד כדי כך שאפשר לפוצעו. אם כן, האדם יכול לעסוק במצווה, אבל בו זמנית הוא יכול להיות שקוע כל כולו בעצמו ובהישג האישי שלו.

לכשנתבונן בלשון המשנה: "וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה", קצת משמע – התחרות שהייתה בין הכוהנים אינה דבר פסול לכשעצמו, אלא, העוצמה הרגשית של התחרות הגיעה לממדים מסוכנים – כאלו שהאחד שוכח מקיומו של הזולת, ומשום הסכנה שבדבר ראוי לבטל תחרות זו וקיום מצווה זו ייעשה ע"י פיס – גורל.

בעצם כפי שכבר התחלנו, רוב רובם של חיי האדם מונעים ע"י ייצרו האנוכי, עד שניתן לומר בוודאות כמעט מוחלטת שקיום האדם וממילא העולם בנוי על יצרו האנוכי של העולם, ואם הוא לא היה קיים, הרי שהאדם והעולם לא היו קיימים. כך, שניתן לראות שהיצר הזה כל כך חזק שכמעט תמיד הוא מוכרח לצאת לפועל, אלא במצבים בהם האדם חולני ח"ו. לכן נראה, שאי אפשר לזלזל ביצר זה, ולומר: הוא שייך רק לאנשים קטנים כאלו שלא הגיעו לשלמות ולהשגה הנכונה בדבר הקב"ה ועולמו.

כך גם בנוגע להתפתחות האישית של האדם, נראה שהיצר שמכריח התפתחות הוא היצר האנוכי של האדם – בו הוא רוצה להיות יותר 'מוצלח' יותר 'יודע' וכו' וכו'. כך שכמעט נראה שאדם שינטוש יצר זה יאבד את הטעם בחייו.

אכן מאידך גיסא, ברור שבמרכזם של התורה והמצוות עומדת ההכרה שיש משהו שמעבר לאדם – הקב"ה ועולמו, ובעשיית המצוות ולימוד התורה אדם אמור מתחבר למשהו שמעבר אליו. כבר ראינו – ייתכן אדם שעסוק במצווה וחושב רק על ההישג האישי שלו, וכך הוא עלול לשכוח את העיקר. האתגר שלנו הוא: כיצד האדם ממשיך לחיות עם היצר ה'בריא' של הישגיות אישית, ובד בבד קשור לעולם שמעבר אליו? האם זה תלוי בהכרה כלשהיא? אולי בפעולות יומיומיות שעליו לעשות?

[ברכת ישראל‎]

זו שאלה ותיקה הנוגעת גם ל'כרמי שלי לא נטרתי',

אנו רואים לעיתים תלמידי חכמים המשקיעים בהוצאת כתבים של אבותיהם וכדומה, ורק בהגיעם לגיל מופלג יותר מתחילים להשקיע יותר בהרבצת התורה האישית שלהם. אולי יש לקשר עניין זה.

‫בתאריך יום ד׳, 1 ביולי 2026 ב-17:50 מאת חיים וקיימים <‪a0548...@gmail.com‬‏>:‬

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'חיים וקיימים - דיון על אתגרים בעבודת ה'' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל chaimvekayami...@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/8c4d7bda-b517-499b-b314-21c048b743d8n%40googlegroups.com.

[ישעיהו טוניק‎]

קצת מציקה לי השאלה

בבסיס השאלה מונחת הנחה שההישגים האישיים גם הרוחניים מתמצים בלימוד התורה.

עכי להתקדם בחסד אין זה הישג אישי? האם לעובד ה' אין חלומות להיות אבא ובעל טוב יותר?

בקיצור: כל העולם והאדם בנוי על רצון, וחלק גדול מהרצון מתורגם אצלנו להישגים מסוימים (ואולי על הפער בין הרצון המקורי לבין המטרות שגזרנו ממנו יש להקדיש דיבור והתבוננות)

אבל הרצון והמרות הם חובקים טת כל תחומי החיים כולל את הרצונות בתחום שבין אדם לחברו וכדו'

בתאריך יום ד׳, 1 ביולי 2026, 17:56, מאת ברכת ישראל ‏<548...@gmail.com>:

כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAN_QRbvkiHgZ9MDLje3OZvdD8w_hp-n6jOpt_LRmQDV9qsA0Eg%40mail.gmail.com.

[ארי במסתרים‎]

סיכום השאלה -  היכן וכיצד ראויה להיות החשיבה על הכלל, זאת מול הרצון ההישגי האישי של האדם.

אני הייתי לוקח את זה לכיוון שמסביר למה לעזור לאחרים זה בעצם מימוש והישג אישי!

האדם לא נברא אלא להועיל לאחריני - ובזה הוא עצמו מפותח

‫בתאריך יום ה׳, 2 ביולי 2026 ב-10:58 מאת ישעיהו טוניק <‪t5832...@gmail.com‬‏>:‬

כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAHouMvRBPQZd3-23Ggae0TjtXepzKGPtrqOqNx0pMefcv%2BvcZQ%40mail.gmail.com.

--

לקבלת טיפ שבועי לעורכים לחץ כאן ושלח הודעה (יש להשיב למייל שיתקבל)

התייעלות - התוסף המדהים 'בקלות' לתוכנת וורד לחץ כאן

מחשבים - מחודשים באיכות גבוהה ביותר לחץ כאן ושלח הודעה 

הדפסת ספרים - מחיר ואיכות ללא תחרות, קבלו הצעת מחיר לחץ כאן ושלח הודעה 

חשבוניות דיגיטליות - מערכת הכי נוחה בארץ! ובחינם לחץ כאן 

התפתחות - לקבלת הפודקאסט המעשיר והמקדם של אהרן זילבר לחץ כאן

[חיים וקיימים‎]

אני חושב שהשאלה של הרב ישעיהו מצויינת, וכן תגובת הרב ארי במסתרים, והן מחדדות את הגדרת נושא הדיון.

כשדיברתי על הישגים התכוונתי לרצון הנוגע לקניין של האדם - האדם רוצה להשיג עוד אובייקטים שיהיו תחתיו. השתלמות אישית היא שאיפה אחרת בה האדם רוצה לטפל בעצמו, והיא שאיפה רוחנית מרוממת, וכמו אדם שרוצה להיות אבא טוב לילדיו. אבל השאלה כאן היא: האם וכיצד ניתן להשתמש ברצון לקניין בעבודת ה'?

זאת אומרת: ללמוד ש"ס זו מטרה מצויינת, אך מה המניע, ובעצם, מה המניע שיכול לעבוד:

  

א. אני רוצה לרכוש ידע, באופן דומה (בבסיסו) לרכישת כל דבר שבעולם, רק שהערך של התורה אצלי יותר גבוה. 

ב. אני רוצה להיות בעצמותי תלמיד חכם, עם כל המשמעויות שבכך. 

אני מקווה שמבינים את ההגדרה השניה - אין זה הנושא כאן, אבל ברור שהן שתי כוחות נפש שונים באדם, וכן ברור שבאידיאל השאיפה השנייה היא הנכונה. אך עלינו לשאול: האם הרצון מהסוג השני יש בכוחו להניע אותי לכך? ברמה האישית, הרצון הזה קיים אצלי, אך איני בטוח שהוא חזק דיו לדחיפה מעשית בתחום. לעומת זאת הרצון לקניין הוא רצון שמאד חזק אצלי, - אני רוצה להיות בעל ידע יקר ומוערך כל כך, והוא זה שידחוף אותי יותר. מה עושים? הרצון הראשון? השני? אולי שילוב?

‫בתאריך יום ה׳, 2 ביולי 2026 ב-11:03 מאת ארי במסתרים <‪315...@gmail.com‬‏>:‬

[א.ז.‎]

תודה רבה על כל המאמרים והדיונים הנפלאים!

כלפי הנידון - 

לכל אדם יש מטרה ותכלית בחיים, ואדם ששואף ומאמין שיכול להגיע למטרת חיו, אז פעולות ומעשים שיקדמו אותו לתכלית הם כוח ומניע גדול,

אדם ששואף להיות בעל ידע, מה שידחוף ויניע אותו זה ידע, ודבר שמונע ממנו ידע הוא ימנע ממנו (כמובן שאם הערך הכי גבוה זה תורה - זוהי מעלה מסוימת)

ואדם ששאיפת חייו היא להדבק בבורא ית' ולהיות קשור אליו, א"כ כל דבר שמקדם לתכלית הוא מניע גדול לפעול ע"פ, ואמנם ידוע שע"י התורה אדם יכול להגיע לדביקות הכי גדולה בבורא ית', ופה יש מקום לדון האם לשאוף להיות בעל משרה (שפעמים זה יכול להיות על חשבון ההתקדמות האישית) או שעדיף להיות אברך ששוקד על תלמודו (שגם הוא משפיע על כל העולמות, שלא יהיה ח"ו שאלת מאי אהנו לן רבנן),

ועל עצם הדוג' מהגמ' ביומא - שם נראה שהנושא קצת שונה, ע"י תחרותיות אדם יכול להגיע להשגים גדולים ומצד שני פעמים זה יכול לגרום לו לרמוס ולדרוך על השני,

ויותר נראה שזה מה שהגמ' באה ללמדנו,

ומסתמא להם היה רצון ותשוקה לעבודת הבורא מעבר להשגתנו, ובכל אופן אפשר להגיע למצב כזה,  [בהמשך הגמ' מסופר על כהן שתקע סכין בלב חברו, ועל זה כתב הרב שך במחשבת המוסר "מעצם המעשה הנורא יש ללמוד עד כמה צריך האדם לעבוד על עצמו, הוא רץ לעבודת בית המקדש לעשות מצוה וכאשר השני מקדימו הוא הולך ותוקע סכין בלבו!"]   

ב-יום חמישי, 2 ביולי 2026 בשעה 16:31:03 UTC+3, חיים וקיימים כתב/ה:

[ישעיהו טוניק‎]

אז בעצם אני מבין שהדיון אותו ברצונך להעלות הוא האם הדחף לקנות ידע הוא חיובי? לא כלכך הבנתי מה הדיון.

לעצם העניין מנסיוני האישי (וכנראה לא כל אנפי שווים) בדרך כלל הדחף והכוח המניע באמת את העשייה בחיי אינו האידאלים והחשיבות שיש לי לדברים.

אמנם חשוב שתהיה לי התפיסה שדבר מסויים הוא נעלה וחשוב אך לא זה מה שיושיב אותי לעשות אותו, כל שכן שלא זה מה שיגרום לי ל המשיך בעשייה לאורך זמן ולהתמיד.

לדוגמא לימוד תורה: החשיבות שבעסק התורה צריכה להיות קיימת, אך אינה מספיקה בכדי שאשב ללמוד, כל שכן שאינה נותנת לי סיפוק והנאה בלימוד.

מה שמביא אותי ללמוד ונותן לי כוח להמשיך בלימוד זה רגש ולא תפיסה שכלית.

לפעמים זאת סקרנות מנושא שמעניין אותי, לעיתים זאת התלבטות מעשית שתגרום לי לרצות להקיף נושא, וכמו שאמרו חז"ל אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ.

הרצון לידע או הרצון להיות תלמיד חכם, ואפילו הרצון להידבק בבורא יכול להביא אדם לקבוע חברותא אך לדעתי זה לא יהיה הגורם שהוא יגיע לחברותא או ייהנה ויתמלא נחת וסיפוק מהלימוד ויביא אותו להתמיד. מה שיביא לו את כל אלו אלו רגשות יותר קטנים ומוחשיים של מחויבות לחבר שממתין, נושא שהתחלנו ולא הצלחנו ללבן, שאלה קשה או כיוון חדש, או סקרנות טבעית מנושא שמושך את הלב.

כך לדעתי אבל איני בטוח שכל אדם ככה.

בתאריך יום א׳, 5 ביולי 2026, 00:48, מאת א.ז. ‏<nlib...@gmail.com>:

כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/f0d42fc3-bfc8-49c1-81f5-575e5a3a8bc5n%40googlegroups.com.

[א.ז.‎]

אני מסכים מאוד עם הרב טוניק, וודאי שאדם שאין לו סיפוק והנאה לא ישרוד הרבה,

דוג' לדבר מחיי הנישואין, אדם שכל הסיבה שהוא נשוי זה רק בשביל אידאל והוא לא נהנה, זה לא ישרוד הרבה... 

אבל גם אדם שכל קשרי הנישואין שלו הם רק בשביל להנות ולהשיג איזה ריגושים זה ג"כ לא ישרוד הרבה....

דבר שאדם רוצה להתמיד ולהצליח בו חייב להיות עם תפיסה וידיעה שיש איזה שהוא תכלית שהוא שואף להגיע אליה, ומאמין בה.

אבל וודאי שאם כל הדרך הוא לא נהנה, הוא ישבר מאוד מהר... (בפרט אם האידאל הוא דבר רחוק) 

אבל איך אדם מגיע לסיפוק בדרך ליעד, זה נושא שקצת קשה לדון בו באופן כללי, כי הוא משתנה מאדם לאדם,

אבל יש מקום לדון בתכלית שהיא הבסיס לדבר, ואחרי שהתכלית ברורה לו, שיחשוב איך הוא גורם שגם הדרך ליעד תגרום לו סיפוק והנאה.

ב-יום ראשון, 5 ביולי 2026 בשעה 07:49:39 UTC+3, ישעיהו טוניק כתב/ה:

[חיים וקיימים‎]

אוקיי, אז ביחס לנושא השני תחרות, האם זה נכון להשתמש בה, האם נכון לשים אותה במרכז? האם ע"י הטאדם עלול להפוך לחיית פרא? או שמא יש איזה שילוב נכון?

‫בתאריך יום א׳, 5 ביולי 2026 ב-13:27 מאת א.ז. <‪nlib...@gmail.com‬‏>:‬

כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/4e95c9a0-9644-4d09-9424-432ee005b1d6n%40googlegroups.com.

[א.ז.‎]

קנאת סופרים תרבה חכמה, 

ור' יונה על אבות כתב וז"ל: ויש דרך טובה בקנאה ואם אחרת טובה ממנה מה שאחז"ל (ב"ב כא.) קנאת סופרים תרבה חכמה. כי על ידי שרואה חבריו קדושים וחכמים גם הוא חפץ להיות כמותם ומפני הקנאה מרבה על חכמתו וטורח ומוסיף לעשות טובה וללכת בדרך ישרה. אך יותר היא שוה אם בלא קנאה חפץ באלה כי (נאם) [יראי] ה' הם. וזאת מלאכת האדם. ועיי"ש בהמשך דבריו.

ובשם ר' מרדכי אפשטיין מסופר שאמר - קנאת סופרים תרבה חכמה, אבל קנאה זה נשאר.... 

ב-יום ראשון, 5 ביולי 2026 בשעה 17:19:32 UTC+3, חיים וקיימים כתב/ה:

[elivi...@gmail.com]

רק עכשיו שמתי לב לתגובתו האחרונה של הרב טוניק, אנסה להסביר מכיוון אחר: אין הנושא כאן כיצד מתחברים ללימוד, יש לכך הרבה דרכים וכפי שהזכרת בדבריך, יש כאן שאלה כללית על עבודת ה' עד כמה על האדם להציב את הרצון האנכי שלו במרכז - אני רוצה שיהיה לי מצוות, אני רוצה להיות מוצלח בלימוד וכו', זה דחף חזק, אבל שוכחים את העיקר. יש דחפים יומיומיים במצוות ובתורה שהם אנוכיים. אני בהחלט מסכים עם דבריך שעבודת האדם ביומיום בנויה על דחפים קטנים, אבל לפעמים חלק מהם, וכן בשאיפות הכלליות הן אנוכיות, ולכן השאלה מהו המינון הנכון.

אני רוצה להביא דוגמה מחיי האישיים יש לי איזה פרוייקט תורני שאני עובד עליו, משהו שאני חושב שיהיה בו תועלת לציבור בעז"ה, אני ודאי נותן לו ערך בגלל התועלת הרוחנית שתהיה לציבור בעז"ה, אבל, יש לי דחף חזק מאד בגלל שאני רוצה להיות 'בעלים' על פרוייקט מוצלח, אפשר לקרוא לזה כבוד. להבדיל אלף אלפי - אדם שיש לו סטארטאפ, חלק מרכזי מהדחף שלו זה הכבוד שיהיה לו בסיום - אני המצאתי את הרכיב שמנחה רכבים אוטונומיים לדוגמ'. 

אני יכול לומר על עצמי, שהנטייה הטבעית לא מושכת אותי כלל לחשוב על הקב"ה וכבוד שמיים, פשוט אני רוצה להצליח בדבר. השאלה היא - האם נכון שחייו של אדם יהיו בנויים בכזו צורה, איפה מכניסים את הקב"ה? וכיצד?

ובמענה לדברי הרב א.ז. ייתכן שקנאת סופרים שם היא בהרבה יותר 'נקייה' מאדם שעסוק באנוכיותו - האדם מסתכל על חבריו ואומר - אם הוא הצליח להגיע לרמה כזו למה שאני לא, לא מתוך רצון להתחרות על איזו משבצת מוצלחת חברתית, באמת מעניין אותו הרוחניות רק הוא למד מחבריו עד כמה הוא יכול להיות מוצלח, זו מדה של קנאה - אני רוצה את מה שיש לו, אבל לא בגלל כבוד וכו', אלא בגלל הערך הרוחני שבדבר, לא מעולה, אבל גם לא אנוכי.

ב-יום שני, 6 ביולי 2026 בשעה 00:16:08 UTC+3, א.ז. כתב/ה:

[ישעיהו טוניק‎]

הדוגמא מחייך הפרטיים הבהירה היטב את הדיון - תודה רבה על הכנות וגילוי הלב!

אני רק מנסה להבין האם באמת המניע שאותו אתה מתאר הוא כמו שכתבת ’כבוד שידעו כולם שאני יצרתי את הדבר המופלא הנ”ל’? או אולי זהו חלום ליצור דבר מה מבורך ולהיות מלא סיפוק עצמי מהידיעה שהצלחת ליצור דבר גדול ומשמעותי כלכך שמביא לביטוי את הכישורים המיוחדים שלך וזה מה שעושה אותו למוצלח כלכך?

אוסיף עוד שלב: גם אם המניע הזה אינו רק ’סיפוק עצמי’ אלא רצון גם שאחרים יראו וידעו על הדבר הגדול שהגית ויצרת, האם זהו חיפוש כבוד מגונה? האדם הוא יצור הזקוק לכבוד כמו לאויר, ר’ משה שפירא היה מרבה לצטט אדם גדול(כמדומני הסבא מסלבודקא) שהיה אומר שאילו היינו מוציאים מאדם מסויים את כל כבודו עד הטיפה האחרונה היה מת בו במקום או לחילופין נפשו היתה מצילה עצמה ממיתה על ידי שהיה יוצא מדעתו - ואז היה יוצר תודעת כבוד בעולם משלו. הרצון של האדם שיכירו בערכו ובמשמעות שיש לקיומו בעולם זה דבר בריא ומבורך, מי שאינו מחפש זאת הוא ככל הנראה בבריאות רופפת של נפשו - לא מחובר לעצמו, עסוק בריצוי חיצוני של הסביבה, עסוק במילוי תאוותיו ויצריו עד שכחת עצמו וכדו’ 

בקיצור: לדעתי התשוקה ליצור דבר גדול אשר יביא לביטוי את הכישורים שלך ואת תפיסת החיים שלך זה דבר גדול ומבורך,

אמנם יש כבוד שאינו טוב ועליו אמרו חז”ל הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם אך לדעתי לא מדבר ברדיפה אחר כבוד באופן הזה, אלא אדם שיעשה דברים שאינם מחוברים לתפיסת עולמו, ויעשה אותם לשם הכרה ותהילה חיצוניים שאינם קשורים לביטוי האישיות שלו הפנימית אלא רק למעלות חיצוניות כמו חכמה, יופי, כוח וכדו’

אולי אני טועה אבל נראה לי נכון.

אני רואה שיצא לי אריכות דברים אז אני מתנצל - אין לי כעת זמן לנסות לקצר אז משאיר ככה.

בתאריך יום ב׳, 6 ביולי 2026, 17:51, מאת elivi...@gmail.com ‏<elivi...@gmail.com>:

כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/52b8b19e-b1d1-4a76-a88c-8d126ad86f04n%40googlegroups.com.

[elivi...@gmail.com]

אוקיי, אני חושב שאני די מסכים עם דעתך, רק השאלה היא האם אפשר להישאר רק עם התפיסה הזו? האם הכהן  שדחף את חברו פספס משהו מהותי ביחס לתפיסה הרוחנית של עשיית המצוות, או שפשוט הייתה כאן טעות נקודתית של חוסר שימת לב לחברו בעת עשיית מצווה? 

ב-יום שלישי, 7 ביולי 2026 בשעה 06:38:21 UTC+3, ישעיהו טוניק כתב/ה:

[elivi...@gmail.com]

בקרוב אני סוגר את הגיליון להדפסה מי שירצה לכתוב בנוסף למה שכבר נכתב - מאמר מסודר על הנושא מוזמן לכתוב בימים הקרובים, 

גוט שאבאס.

ב-יום שלישי, 7 ביולי 2026 בשעה 16:55:12 UTC+3, elivi...@gmail.com כתב/ה: