בגליון הקודם דנו לגבי החירות,
החוויה שלי כיהודי שומר תו"מ היא שאני רגוע היות והחיים שלי אינם תלויים בעצמי, היינו אני לא צריך לתכנן מידי הרבה כי יש לי הקב"ה והוא מוביל הכל ורק רגע ההווה מסור בידי לפעול בו באופן נכון אבל אין כ"כ מקום לדאגות מיותרות, ותמיד גם יש תפילות, וכל זה גורם לי בסופו של דבר לחירות...
מה שאין כן לאדם שאינו שומר תו"מ הרי כל חייו על כתפיו והרי מרגיש שהוא מנהל את חיי עצמו ודואג את דאגות המחר בכל עניין ואין הוא בחירות...
אז בעצם אני בא לומר שנראה לי שהחירות שלנו ביצי"מ היא הבטחון המוחלט בבורא עולם שגורם לנו חירות שאין כל המציאות מוטלת רק הרגע לפנינו לעשות את רצונו ותו לא...