בירור בעניין הקשר שלנו לתורה

[elivi...@gmail.com]

בתגובות לנושא של הגיליון האחרון, ובפרט במאמרו של הרב קנטור עלה הצורך להיות קשורים לתורה, זאת מתוך האיום בביטולה שע"י הליך הגיוס החדש.

כשאנו עוסקים ב'קשר' עם דבר כלשהוא, עלינו להבחין שישנם שתי סיבות המהוות גורם לקיומו של הקשר: ישנה סיבה טבעית הקיימת ללא פעולה של האדם, וישנה סיבה שהיא פעולה ויצירה של האדם. קשר משפחה שייך לסוג הראשון - אדם נולד לתוך משפחה, והרי הוא קשור אליה מעצם טבעו, ללא צורך בפעולה כלשהיא. לעומת זאת יש קשר שבו האדם עמל ומייצר משהו יש מאין (וכפי שהוזכר במאמר של הרב קנטור), ומתוך העמל והיצירה האישית שלו, הרי הוא קשור לדבר.

כשנביט בקשר שלנו עם התורה, נבחין ששני סוגי הקשר יכולים להיות קיימים עם התורה.

אנו נולדנו יהודים, ורבים מאיתנו בתוך ציבור של שומרי תורה ומצוות, שבציבור זה התורה מקבלת ערך מאד חשוב ויקר. החינוך שלנו מלווה בחובה להקדיש את כל עיתותנו הפנויות ללימוד תורה. כך שהקשר שלנו לתורה במובן זה הוא פשוט וטבעי - תמיד יהיה קיים בנו דחף כלשהו להתעסק וללמוד תורה, וכאשר נעבור יום ללא לימוד, המצפון שלנו ייסר אותנו במחשבה – 'כיצד זה נטשנו את התורה הקדושה'. קשר זה הוא קשר כללי הנוגע לעצם הזהות שלנו בתור יהודים, ואינו נוגע לסוגיא או לנושא מסוים בתורה.

לעומת קשר מסוג זה, ישנו את הקשר הפרטני ללימוד תורה, קשר הקיים מכוח העמל והיצירה של האדם בסוגיא מסוימת, כך שבסוגיא זו יש לו חלק אישי ועניין מיוחד בעצם תוכנה.

כאשר אנו באים להתחזק בקשר שלנו בלימוד תורה יש לברר איזה סוג קשר עלינו לחזק, את הסוג הראשון – להרבות את ההכרה של הזהות שלנו בתור עם שהתורה היא מרכז חייו, או שמא לחזק את הקשר בעמל ויצירה בסוגיא מסוימת שאנו למדים? אשמח לבירור עניין זה ע"י החברים בקבוצה.