שבועות - התורה מתאימה או מתנגדת לטבעו של אדם

[elivi...@gmail.com]

מביא את תגובתו של הרב ישעיהו טוניק לנושא החודשי:

שלום וברכה!

לא ירדתי לסוף דעתם של שתי הכותבים היקרים ולא הצלחתי להבין איך דבריהם הנחמדים והאמיתיים כשלעצמם עונים על השאלה.

ברצוני להציע עמדה מסויימת אולי עונה על השאלה.

התורה מקורה ממקור החיים, התורה מקורה ממקור הקיום האנושי, אם כך ברור שהיא תואמת את מבנה הנפש האנושית בצורה מדוייקת שהרי בורא עולם הוא נותן התורה.

האם לאהוב את ילדיך זה דבר טבעי ומתאים לנפשו של אדם? בודאי שכן. האם זה אומר שכל פעם שבאמצע הלילה אדם קם לטפל בבנו זה תואם את רצונו באותו הרגע? בעומק התודעה אכן הוא חפץ בזה, אך בתודעת הרגע ובתחושות היותר מוחשיות הוא רוצה לישון וצריך להתגבר בכדי לקום ולטפל בילד.

כך בדיוק ביחס לתורה - המסר והדרך של התורה היא דרך החיים בעולם, אין זה סותר שבכדי ללכת בדרך בריאה וטובה אין צורך להתמודד עם אתגרים.

ובכדי להעמיד את הדברים בצורה חדה אומר שאכן אילו יהודי חש ביחס לקיום מצווה מסויימת או חלקים בתורה שהם לא דברים שמדברים אליו בעצם - זהו תמרור המעיר את היהודי להתבונן האם את עצמו הוא לא מכיר או את דבר ה’ אינו מכיר.

(יש צורך להתייחס להתנגשות טכנית בין ערכי התורה עצמם במקרים אקראיים - סוגיה בפני עצמה לדעתי - נגיד יהודי חילוני שהוא כהן ונשא גרושה וחי והקים איתה משפחה - וכעת חזר בתשובה וגילה שהיא אסורה לו - הרי שהערך בשמירת קדושת הכהונה גובר על ערך הברית נישואין הפרטית שלו - ושם זה לאשהערך איננו חשוב אלא שיש ערכים אחרים שהם בדרגה יותר גבוהה).

[elivi...@gmail.com]

אני מסכים עם דבריך לגמרי, רק שבעצם גישה זו יכולה להיות נכונה גם לפי דעתו של חילוני מתורבת: בשביל לחיות בצורה טובה ונכונה על האדם לדחות סיפוקים וריגושים זמניים, ולהעדיף את הערכים שהם לטווח ארוך, לא שזה לא נכון, אבל אני חושב שבתורה יש משהו מעבר לזה. אדם, גם חילוני, מוכן להקריב סיפוק רגעי, בשביל ערך ארוך טווח כאשר הערך הזה נמצא בעולם המושגים האנושי, כגון הדוגמא שהבאת - לקום לילד באמצע השינה. אבל לתורה ולה' יש דרישות להתמודד אם מצוות ואירועים שהם הרבה מעבר להשגה האנושית. 

- יש הרבה מצוות שאנו עושים בגזירת מלך, ואין לנו שום הבנה בהן, ואמנם האמונה שלנו שבכל מצווה יש את הטוב המוחלט, אבל בשום אופן אי אפשר לומר שהטוב הזה הוא משהו שתמיד נכנס בתוך ההערכה האנושות שלנו למושג טוב. לכן, בעשותנו מצוות אלו אנו נכנסים לעולם של הקב"ה - לטוב שלו. כפי שחז"ל אמרו: קדושים תהיו - מה אני קדוש אף אתם, הרי שהתורה מצווה אותנו להיכנס לעולם המופרש והמובדל של הקב"ה, ואיני חושב שמישהו יכול לחשוב שבעצם יש לו הבנה מקיפה מהו בעצם הטוב של הקב"ה, רק שעכשיו הוא לא מבין איך זה מסתדר, אדם מבין שטוב אצל הקב"ה זה משהו בהרבה יותר עמוק וגבוה מהבנתו הדלה (ואין בזה לסתור את הבנתנו לטוב האנושית, וכן את מקצת הבנתנו במצוות התורה אנו מבינים, רק שזה הרבה יותר גדול ועמוק ממיעוט השגתנו). 

כמו כן בקשר לדוגמ' שהבאת בסוגריים, לענ"ד אין הגישה הנכונה במקרה זה: יש ערך של נישואין, ויש ערך של קדושה, ועליי להעדיף ערך שהוא בעל משקל יותר גדול. אלא, יש ערך של נישואין, ודרך מצוות התורה אני רואה שההבנה שלי לערך של נישואין היא לא ההבנה השלמה, התורה מלמדת אותי שערך של נישואין בא רק עם קדושה, עם כל חוסר ההבנה האנושית שלי בדבר. כך שגם במקרה זה מתגלה שהתורה גבוהה יותר מההבנה האנושית.

ב-יום שלישי, 19 במאי 2026 בשעה 17:02:38 UTC+3, elivi...@gmail.com כתב/ה: