הליך הגיוס - השותפות שלנו עם עם ישראל
elivi...@gmail.com
נשלחה אליי תגובה בקשר לנושא גליון האחרון מה המסר כלפינו בהליך הגיוס החדש, ולמרות שיש בה דברים שחלק ניכר מהציבור לא מסכים איתם, בוודאי בנוגע לסגנון שהם נאמרו, אני חושב שיש תועלת בעצם המסר שישנו בדברים אלו:
יישר כח על העמדת השאלות החשובות בבית המדרש.
בענין 'גזירת הגיוס'
כבר למדונו חז"ל ששקר אינו מתקיים אלא אם כן יש בו בסיס של אמת.
השנאה ללומדי התורה היא שקר גדול, אבל יש מאחוריה נקודה של אמת.
מעשה באברך שהיה לומד בכולל ואשתו התמסרה כל כולה לטיפול במשפחה.
פרנסה- מעונות- גנים- בתי ספר- שיעורי בית- בישולים- נקיונות, הכל הכל עשתה בעצמה.
והנה יום אחד היא לוקחת את הילדים לרופא,
בדרך, לתדהמתה היא רואה את בעלה מעשן סיגריה שותה קולה ומפטפט עם חברו ברחבה שליד הכולל.
עכשיו היא נשברה,
אני מוסרת את הנפש בשביל הילדים, בשביל שתלמד,
אף פעם לא אמרת לי תודה, לא עשית לי 'מי שברך'
תמיד אני מתאמצת בשקט, אבל עכשיו שאתה מסתובב ברחוב, אני לא יכולה יותר.
לא אכפת לך ממני, לא אכפת לך מהילדים, אכפת לך רק מעצמך!
בזכות התורה העולם עומד, זה ברור,
אבל איך אפשר לזלזל במי שדואג לכל הצרכים הגשמיים שלנו?
אם האשה היתה שומעת את הערכה שלך אליה, היתה מרגישה שאתה לומד בשבילה, מתפלל עליה, על הילדים שיהיו בריאים וכו'
היא לא היתה כועסת, זה היה נותן לה כח.
אבל כשהיא מוסרת את הנפש בשבילך, ואתה אפילו תודה לא אומר- על כך נאמר נבל- כפוי טובה כדברי הרמב"ן.
אם היינו לומדים תורה וחושבים על עם ישראל,
לומדים תורה גם בשביל החיילים, גם בשביל החטופים,
כן, גם בשביל המדינה שמחזיקה אותנו
היחס של החילונים אלינו היה שונה, הם לא היו מרגישים שנאה גדולה כל כך,
הרי גם אתם דואגים לנו וחושבים עלינו בדרך שלכם
אבל אם אין לנו שום אחריות ואכפתיות כלפי עם ישראל,
לא פלא שהם כועסים ושונאים אותנו.
תובעים מאתנו לקחת את הילדים לרופא- ללכת לצבא.
ובפרט אם רואים לובשי חליפות מסתובבים ברחובות בחוסר מעש או בהפגנות....
אם נזכה ללמוד ולחשוב על כלל ישראל,
התורה הזו תרומם אותנו ואת כל ישראל
'ברכנו אבינו כולנו כאחד... באור פניך... נתת לנו תורת חיים ואהבת חסד'
תודה רבה!
ח.י.
יש שלא יסכימו עם מה שנכתב שהמדינה 'מחזיקה אותנו' (– לפחות לא בצורה מלאה, וגם במה שכן לא מתוך כוונה טהורה...), גם לא שהגורם הבסיסי לשנאה קשור לשוליים שמסתובבים בחוסר מעש.
אבל בעצם לא צריך להיות אכפת לנו רק בגלל הסיבות שהוזכרו, צריך להיות אכפת לנו מעצם זה שהם יהודים, איננו יכולים לומר שהמצב פה בארץ הוא לא צרה שלנו, אלא של ה'ציונים' – בגלל הגישה שלהם וכו', אם יהודי בצרה אנו צריכים להיות איתו ולעזור במה שאפשר. איננו יכולים להיות מדינה לעצמנו, ולומר שהמדינה השנייה תסתדר בכוחות עצמה, מקסימום נעשה לה טובה ונתפלל עליה קצת. ברור שמבחינה טבעית האיום הביטחוני נוגע ונגע כבר בעבר גם כלפינו. בחלק מבתי הכנסת במגזר שלנו לא נוהגים לומר מי שברך לחיילים, מסיבות של לגטימציה וכו'. בהחלט איני בא לחוות דעה מה צריך לעשות בעניין מי שבירך, איני 'מיבין' בזה, ממש לא. אבל גם אם אנו לא עושים מי שבירך אנו צריכים לכאוב על כל חייל שנהרג, להיות אכפתיים מאנשים שמקריבים את נפשם למען יושבי ארץ הקודש. להתפלל עליהם, ולחזק במידת האפשר, לחוש את זה שהתורה שלנו מועילה לכלל ישראל ולהתעסק בה בהתאם.
כאן יש מקום לשאול מה זה דורש מאיתנו? מיעוט תענוג – טיולים יציאות וכו'? חיזוק בלימוד?
הקוראים מוזמנים לחוות את דעתם בנוגע לדברים אלו.
moriar...@gmail.com
לפני מיעוטים, (כי לפעמים צריך להתאוורר ולצאת).