בשער של ספר פחד יצחק נכתב שזה הלכות דעות וחובת הלבבות
מקום העיון בהלכות דעות הוא דבר חשוב העומד לעצמו וזה מלבד מה שיש בזה גם השלכה לחובת הלבבות.
במאמר של הרב יהודה בר יוסף עמד על כך שיש מציאות רחבה שמעמידים את העיצוב של האישיות לפי חכמת הנפש של חכמות חיצוניות.
והשורש לכך כי לא מכירים בכח חכמת התורה שהוא גבוה ועמוק יותר בקומת הרוח ולא רק ברובד של הנפש.
הרי שיש כאן נידון של הלכות דעות, אבל ההשלכה של זה על חובת הלבבות, להיכן להפנות את הלב היא גדולה מאד.
הרחבה לתפיסה של הדברים האמורים הם הנימוס והמצפון אשר הוא בבסיס הנפש האנושית, אך בתפיסה התורנית הרוחנית המידות הטובות שורשם בעולם גבוה יותר להתחבר למידות עליונות של טוב וחסד וכיוצא בזה.
גם המושגים המדוברים בשפת חכמת הנפש, של מודעות עצמית, והסרת חסמים, ודיחוי סיפוקים, הם דברים שבאים לעצב נפש, והשיח העולמי שלהם הוא בשביל הצלחה ותכלית בעולם הזה, אך המקום הגבוה של כל אלו נמצא בחז"ל בעבודת השם, ואשרי האדם המשקיע בעצמו בשביל לעשות רצון השם, והמושגים האמיתיים שלו הם בשפה של חשבון הנפש, והתגברות על מידות ותאוות.
מלבד זאת, יש לדברים אלו דינים וגבולות ברורים בתורה, מתי להתנהג בדרך זאת ומתי להתנהג בדרך זאת, על פי התואם לדיני התורה, שהם תורת אמת, אך העושה זאת מתוך תפיסה של חכמה לבד, הרי בודאי שיש בזה שיבושים. והדבר ניכר, שבחכמי התורה אנו מוצאים אנשים שדרך התורה גידלה את האישיות שלהם להיות אנשים נעלים בכל הנהגתם, ובחכמי החכמות החיצוניות לא שמענו את ההתפעלות מעבודה עצמית שהביאה אותם לאישיות נעלה, מלבד בתחום ההצלחה.