מהי המשמעות בלהיות אברך
elivi...@gmail.com
בגיליון האחרון עלתה השאלה - מהי המשמעות בלהיות אברך. הרב קנטור הביא את דברי הרמב"ם שהעולה מהם הוא שישנה החובה הבסיסית ללמוד בכל זמנו הפנוי, חובה הנוגעת לכל יהודי. מלבד זה יש את מי שנדבה רוחו להתמסר ללימוד ולהקדיש אותם ללימוד. אדם כזה זוכה להיות מוכתר בכתר תורה.
זאת אומרת לא כל מי שמקדיש את זמנו הפנוי ללימוד, הרי הוא בכלל המעלה שהוא מוכתר בכתר תורה, זאת גם אם יפנה הרבה זמן, אכן יש מעלה עצומה ללימוד התורה בעצם הלימוד, וממילא כמה שאדם מוסיף שעות הרי הוא מוסיף בכמותה של מעלה זו. אבל בכדי שאדם יזכה למעלה באיכות שונה – להיות מוכתר בכתרה של תורה, עליו להתמסר בלימוד וכולל את כל העניינים הכתובים ברמב"ם שם – פת במלח, מיעוט תענוג וכו'.
בשביל לעשות כזה דבר, על האדם לזהות בעצמו קודם כל את המרכזיות של התורה בחייו, שהנושא המרכזי שמעניין אותו בחייו זה התורה. רק כך יוכל להתמסר ולוותר על דברים אחרים.
לכאורה דבר זה מחייב אותנו לחפש בעצמנו מה היא העשייה הייחודית שלנו בלימוד, ולא רק בדרך הלימוד – כיצד אני מתחבר ומבין את הסוגיא באופן המסב לי עונג. אלא גם מה התפקיד הייחודי שלי בתור ת"ח. יש כאלו שימצאו את זה בסיכום בהיר וחד על הסוגיא, סיכום שיוכל להועיל גם לאחרים. יש שימצאו את זה בהעלאת הלכות פרקטיות הנוגעות לסוגיא. יש שיסכמו מה הם הכללים הלמדניים של נושא מסויים שהם לומדים. אבל לכאורה עניין התמסרות זו בשלב הראשון מחייב אותנו לחפש עשייה אישית ייחודית.
הקוראים מוזנים להביע את דעתם על הכתוב כאן, ועל הנכתב בגיליון ככלל.
ארי במסתרים
מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת, כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, ולא עליך הדבר לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה ואם הרבית תורה הרבית שכר, והשכר לפי הצער.
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'חיים וקיימים - דיון על אתגרים בעבודת ה'' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל chaimvekayami...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/7bb40b5c-c4ec-49fc-a89e-d42ab3440327n%40googlegroups.com.
elivi...@gmail.com
מצרף בזה את תגובת ידידי הרב ה. י. לגיליון האחרון:
בכדי לעמוד על נושא שעצם ההתעסקות בו מעידה כי הדבר אינו מוגדר באופן ברור ועל כן יש לדון בו לעומק ולרוחב.
ראשית עלי לומר כי כל הנכתב כאן הוא תפיסת עולמי בנוגע למושג ואין זאת בהכרח התפיסה הסופית.
שנית לפני שמתחילים לדבר על מהותו של חיי אברך יש צורך לפרט את ההווה של חיים אלו שמעידים על ההיסטוריה שממנה נוצרה.
כיום העולם הדתי האדוק מתחלק לכמה חלקים שחלק מהם הם. דורשי החסידות. דורשי רישומות התורה. וכמובן גם אלו שלא מונחים בשניהם הרי הם שייכים לחלק של שייכות באופן כללי לציבור האדוק, ברמת החיים הדתית וכן בשייכותם היומיומית למגזר.
הציבור החסידי שם דגש על תורת החסידות וכל המסתעף ממנה, ובאופן מוצהר לא שם דגש על ההתעסקות באופן מיוחד בתורה הק' אלא שייכות לחלק התורני של יצירת החידושים מהלימוד הוא נגזר ישיר משייכותם לתורת החסידות.
אולם הציבור הליטאי או כל מי שבחר לעצמו חיים שכאלה, שם דגש עיקרי על השתייכות מוחלטת להבנת דברי התורה, בעיקר הדבר מתבטא בהבנת התלמוד בבלי, ואשריו של מי שזוכה גם מעבר.
חלוקה זו היא נתון מוחלט של המציאות שנגזרה אי שם בשנים המוקדמות יותר של ההיסטוריה.
כשאנו באים לעסוק בציבור ששם לעצמו דגש על חלק הבנת התורה באופן מוחלט, יש לדון בו בראי יותר עמוק ממה שנתפס כהרגל של חיים.
ודאי שאם רוצים להשתייך לדרך זו הדבר דורש הבנה כי כדי להגיע להשגות גבוהות של הבנה שמביאה לידי חידושים הרי שהדבר מצריך ניתוק מהעולם החיצון, ומי שיותר מנותק הרי שמציאותו היא שהוא יותר מונח.
המציאות של עולם התורה של דורנו הוא תבנית שנוצרה עקב ההצלחה של גיוס רבים מבני החרדים לדבר ה' להיות לומדי התורה, ובכדי לשמר את אותם שבוחרים להיות מונחים בעולמה של תורה, יצרו להם תבנית ששמה כיום הוא כולל.
זאת אומרת אין הדבר (תבנית הכולל) יצר את הדרך של אותם חיים אלא אותם חיים שהצריכו ניתוק יצר את אותו תבנית.
מציאות הלומד שהיותו מנותק מהתעסקות בענייני העולם היא שמביאתו לידי השגות והצלחות בלימוד תורתו וכפי שכתב הר"מ פ"א מהלכות תלמוד תורה ה"ה "לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד".
אולם אם אינו מצליח להתגבר "עד שנמצא שאין לבו פנוי ישא ואחר כך ילמוד תורה", מתבאר בדברי הר"מ שגם הנושא אשה ואח"כ לומד תורתו מתקיימת.
פירושו של דבר אין הדבר מוחלט בנוגע ליהודי הלומד כמות שעותיו, אלא חייו סביב רצונו ללמוד את תורתו.
ודאי שהדרך שבה אנו מונחים בין אם מרצוננו ובין אם הוא מחמת היותנו משתייכים גנטית לאותה תבנית, מציאות הדרך היא שדרכם של חיים שכאלה מצריכים 'השתייכות'.
השתייכות לא נוצרת בעקבות כמות שעות נלמדות.
השתייכות לא נגזרת מהיותנו נמצאים באותה תבנית.
השתייכות לא באה מחמת מסגרת לימודית אליה שולח האדם את בניו.
השתייכות קיימת אצל מי שבוחר שאלו הם חייו.
ההחלטה להשתייך קיימת אצל כל אחד בצורה דינמית, אם כי מסגרת התבנית מחייבת ע"פ רוב שעות מסוימות, אולם מה שמעבר לזה הוא החלטת המשתייך כמה רצונו להשתייך, ולזה אין גבול.
יש גדולי עולם שבחרו לקיים חיים שכאלה גם בלא מסגרת ותבנית. הם החליטו לייצר את התבנית של עצמם.
הדרך להשתייך עוברת בהכרתו של המשתייך להיות שייך, פירוש הדבר מתבטא בעיקר ברמת חיבורו של הלומד לתלמודו. הדבר מוסכם כי בלא זה לא שייך לנסות להשתייך יותר מידי זמן, ואצל הרוב שנמצאים במצב זה הדבר הנכון הוא לחפש אפיקים אחרים. יש מקומות שלדאבון לב לא מוכנים להכיר שיש כאלו שלא מצליחים להשתייך, ואצלם הדבר קורס בכל עת, ואין כאן המקום להיכנס לנושא מורכב זה.
מסקנה. ההשתייכות לעולם התורני ולמסגרת התבנית, עוברת קודם כל ברצון של הלומד להשתייך לדרך זו, ולא בגלל מציאות המוסכמות שמחייבת אותו להיות בדרך זו.
לאחר שנגענו בנקודת ההשתייכות, צריך לתת רקע לדרך חייו של המשתייך.
כפי שנכתב, ההשתייכות היא דינמית אצל כל אחד, מי יותר ומי פחות. אבל דבר אחד מוסכם, שיש לכולם כללים שנוצרו לאותו דרך, והוא אופי הלבוש וההתעסקות התמידית סביב החשיבות להיות שייך לחיי התורה.
בתגובה הראשונה נכתב כי הם נגזרים מהמקום של חיי הקדושה, אני חושב שעדיין ההגדרה המדויקת הם חיים של תורה. והוא מחמת כי כך בחרנו להיות, אנשים שכל מהותם הוא ההתעסקות בהבנת דברי התורה, שלא כמו אחרים שבחרו להפוך את עיקר חייהם במעלות אחרות.
חיים של תורה מצריכים לפעמים מיעוט הנאה, וכמו שכתב הר"מ (שם) פ"ג ה"ט "ומסיר התאוות ותענוגי הזמן".
מציאותה העליונה של התורה בבריאה מחייבת את דרכנו זו.
יש יתר מעלה לאותו המשתייך יותר, אך אין כל חיסרון באותו שמשתייך פחות מכורח מציאות מחוייבותו להיות עוסק בשאר ענייני ביתו.
להיות שייך לחיים שכאלו, ע"פ מה שחונכתי עד היום, זה להבין את התורה באופן העיוני ביותר.
לא להיות רודף סיומים אלא להיות רודף חידושים.
אין זה בא לגרוע מדרכם של אחרים, אבל ברור שלהיות רודף חידושים עיוניים הדבר דורש מונחות יתר וממילא ניתוק יתר.
אך גם זה מצריך התמדה בדרך זו, ועל כן אצל הבוחר בדרך זו יש כל הזמן עליות וירידות מחמת טרדות שאוחזתו.
'להשתייך'.
המילה 'אברך' המעיט את ערכו של המשתייך, מאחר והדבר נהפך להרגל וממילא לדריסה ברגל גסה של דרך זו. לא פחות ממה שדורסים את חייו הרי שהוא דורס את עצמו בכך שהופך את חייו אלו להרגל.
אין צורך להרחיב בחסרון ההרגל.
מי שבחר שחייו יהיו 'שייכים' הקריב הוא מעצם חייו בעולם הזה מחמת הכרתו כי הוא הדרך לידי מעלת חיי העולם הבא.
אין אחד ממי שבחר בחיים אלו שלא מקריב בכל עת.
כל העולם פתוח בפניו לקראת ההצלחה בדברים שהם הצלחות העולם הזה, אך הוא מקריבם לצורך אותה השתייכות.
מי שחי בחיים אלו ולא מבין שהוא במצב של הקרבה זוהי נביעה של טיפשות, לא חכמה של התנתקות.
מי שחושב שיש דבר המגדיר באופן ברור את כללי חייו של המשתייך אינו יודע הקרבה מהי.
הקרבה שייכת אצל כל אחד מנקודת ההתחלה שלו.
לסיכום. אדם ש'בוחר' להיות משתייך לאותה תבנית שמסתכמת בראיה חיצונית בשעות יומיות, הרי הוא בהחלט שייך לשייכים.
וגם אם בוחר שהשתייכותו תהא פחות עדיין שייך הוא. כל עוד הוא משייך עצמו בדרך כלשהיא.
אך זה הוא רק אם 'בחר' בדרך זו.
אם 'נמצא' מחמת המקרה בדרך זו אין חייו קרויים משתייך.
אותו אדם קרוי 'שבוי'.
חשוב לתת קצת ראיה יותר רוחבית לכל נושא והוא מאחינו תושבי ארה"ב ששם כל התפיסה של חיים אלו הרבה יותר מוגדרת, וממילא אצלם המסלול הוא יותר ברור.
בארה"ב רוב ציבור השייכים/אברכים מתחיל את חייו בישיב"ק, ואח"כ ישיבה גדולה בארץ ישראל או בארה"ב ולאחמ"כ הולכים לבית מדרש גבוה ליקווד.
שם נמצאים עד גיל 24/25, מתחתנים, לומדים עד גיל 30 בליקווד ולאחמ"כ יוצאים להביא פרנסה אל ביתם.
אין זה הופך אותם לבלתי שייכים.
צריך להבין שנשות ארה"ב אין בתרבות שלהם קיום של לצאת לעבוד, המנטליות שם אומרת שהבעל צריך להביא פרנסה לבית והאשה עקרת בית.
דבר זה מחייב את הבעל לצאת לעבוד בגיל מסוים.
עד אז מקריב הוא את חייו, כי ע"פ רוב אין הפרנסה מצויה בבית עד אשר יוצא הוא לעבוד.
וכי אם יוצא הוא לעבוד אזי הוא כבר לא משתייך?!
שייך ושייך, משום שלא פסלו אותו משום שהוצרך לצאת לעבוד.
ולכן ברור להם שמי שיושב ולומד הוא מקריב.
ומי שהוצרך לצאת, הוא בס"ה הוצרך לצאת לעבוד.
לכן השייכות של ציבור העובדים בארה"ב לחיבור לתורה הוא שונה בתכלית מבני הציבור בארץ.
בני הציבור בארץ נחשבים לפסולים ביחס לציבור האברכים. רק משום שכל התפיסה שגויה מתחילתה, שאין הדבר מחמת ההשתייכות ומי שמשתייך יותר מעלתו בידו.
אלא התפיסה הקלוקלת בארץ היא שמי שלא נמצא בתבנית הוא לא שייך כלל.
זה הטעות הגדולה של התפיסה בארץ - לתפיסתי.
ארי במסתרים
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'חיים וקיימים - דיון על אתגרים בעבודת ה'' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל chaimvekayami...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/fea8086f-d0d3-46fb-a886-a94e9d6f1262n%40googlegroups.com.
elivi...@gmail.com
elivi...@gmail.com
ישראל מאיר גלינסקי
ארי במסתרים
--
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'חיים וקיימים - דיון על אתגרים בעבודת ה'' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל chaimvekayami...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/5dbd517a-b7a7-4d50-bfe1-1e495e1aee18n%40googlegroups.com.
Brachi Tzuker
(אני רואה שבין הכותבים נגעו בנקודות שכתבתי עליהם, אני מתנצל על כפילות הענינים, כתבתי את הדברים לעצמי אחרי קריאת הגיליון הנפלא, וכעת אני מעתיק אותם כאן)
כהקדמה
לייחס שלי לעניין זה הביא כאן דברי המהר"ל שמהווים פתח לכל הנושא, בפ"ד
בנתיבות עולם – נתיב התורה, וז"ל "ובפרק חלק (סנהדרין צ"ט
ע"א) נואף אשה חסר לב אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים שנאמר כי נעים כי
תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך. המאמר הזה בא לבאר כי התורה לפי מעלתה ומדרגתה
אין ראוי שיהיה הלימוד בה שלא בקביעות ודבר זה פחיתות גדול לתורה, כי הוא דומה למי
שנואף עם אשה שאין לו אשה מיוחדת, שאין החילוק בין מי שיש לו אשה מיוחדת ובין מי
שאין לו אשה לומר שזה יש לו אשה והוא רגיל אצלה ולזה יש לו אשה אבל אין רגיל אצלה
רק דרך זנות, שאין הדבר כך רק מי שיש לו אשה מיוחדת אומרים עליו שיש לו אשה ומי
שיש לו זונה אומרים עליו שאין לו אשה כלל, כי הזונה שלא יחדה אליו ודרך מקרה בא
עליה לא נקרא שיש לו אשה כלל, וכך הוא מי שלומד תורה לפרקים ובמקרה, אין נחשב שיש
לו תורה והוא אדרבה נחשב פחיתות כמו שנחשב פחיתות כאשר יש לו זונה. כי הדבר שהוא
במקרה הוא פחיתות כי המקרה הוא טפל אצל דבר שהוא בעצם, ואם כן הדבר הזה הוא פחיתות
לתורה לעשות אותה טפל לאחר כי התורה היא עיקר ואינה טפילה אצל דבר אחר:
ומה שאמר חסר לב ר"ל שאינו נחשב המקרה מציאות וזה חסר לב כי הלב בו תלוי
חיותו ומציאותו, ולכך הלומד תורה במקרה אין כאן תורה כי המקרה שאינו דבר עצמי
אינו נחשב מציאות כלל. וכך י"ל פשט הכתוב ג"כ כי האשה היא השלמת
מציאות האדם שעל ידה האדם שלם. וכאשר יש לו אשה מיוחדת יש לו מציאות בעצם לא
במקרה, אבל כאשר הוא נואף אשה שדבר זה במקרה בלבד לפי תאוותו שמגיע לו הנה נחשב
מציאות של מקרה וזהו נואף אשה חסר לב. וכך התורה שהיא השלמת האדם "והתורה
תקרא אשה" בכל מקום שעל ידה גם כן השלמת האדם כמו האשה שהיא השלמת האדם, ואם
לומד התורה לפרקים דבר זה אינו רק במקרה לכך הוא חסר לב, ר"ל שהוא אינו נחשב
מציאות שכך אמרו (יבמות ס"ג ע"א) אצל האשה מי שאין לו אשה לא
נקרא אדם, וזה שאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך ואין השמירה
מהסכנה דרך עראי":
מה שיוצא בדברים אלו, "אברך" "בן תורה" "בית של תורה" – זה הגדרה של מצב – מה החיים שלי, מה הבית שלי, ומה מעסיק את מציאותי, והיינו אברך כמו שנכתב כבר בגיליון אינו נמדד בשעות לימוד וכדו', המדד הוא האם התורה הולכת אתך בכל מקום או בזמן הלימוד אתה לומד ובזמן עיסוקים אחרים אתה לא לומד, אדם שכל מציאותו היא סביב תורה – ותורה בכלל זה לא רק לימוד התורה אלא גם קיומה והליכותיה ומידותיה – זה מה שמעניין אותו וזה מה שתופס את חייו – ושיכול לומר לעצמו "עיסוקי היא עבודת ה'" – זה כל עיסוקי – אדם כזה אין הבדל בכמות הלימוד שלו – אלא היכן הראש שלו מונח – אפוה הוא נמצא, הרי גדולי ישראל בדורות הקודמים החפץ חיים ר' ישראל ועד התנאים והאמוראים הקד' שעמלו לפרנסתם וחלקם גם חלק לא מבוטל משעות היום, אטו לאו "בן תורה" נקראו, אטו אם היו הם חיים בדורנו נקראים היו "בעלי בתים" או כלשון היום "חרדים עובדים", ואין ספק שכל השיח סביב נושא הזה, נובע מהמצב בו אנו נמצאים שישנם מסגרות וישנם קבוצות, ויש דרך בה כולם אותו דבר מתחנכים, וכולם הולכים לכוללים, שלא בטוח שכל מי שנקרא "אברך" זכאי הוא לתואר זה, כי בן תורה הוא האדם שהתורה היא מרכז חייו והיא היא העיסוק שלו, וכשזה החיים שלו – כל מה שעושה וכל התנהגותו מאופיינת לאותו הדבר, ואין הבדל בין ישיבתו בכולל ליד גמרא, לבין עיסוקו בבית עם ילדיו או טיפול בחשבון הבנק וכדו', הכל נעשה באופן של בן תורה, והביטוי לזה הוא כמו שראינו את גדולי הדור שבכל רגע פנוי ניצלו את זמנם ללימוד או מחשבה בתורה, או בעניני עבודת ה', ודווקא השמת התחום וההגבלה לזמן מסויים של לימוד – סדר א' ב' ג' וכדו', שזה הזמנים בהם לומדים וכשעוזבים את בית המדרש כבר שם אין מקום לתורה ועבודת ה', דווקא זה מה שמפקיע את שם ה"בן תורה" – כי הבן תורה נמדד כשחוזר מהכולל לביתו – האם מיד פונה לקריאת העיתון להתעניינות בענייני העולם וכדו' או שמא גם אז פונה הוא לענייני הלימוד היראה והעבודה, ואין כוונתי שבשביל תואר אברך צריך לנצל כל דקה וכו', אלא כוונתי לאווירה ולרוח של החיים להן הם מובילים, יכול להיות אברך שלומד את סדריו בהתמדה גדולה, אך כל מה שלא קשור לסדרים אינו זמן שקשור ומיוחס לעבודת ה' – איזה אווירה מתקבלת בבית אצל אשתו אצל ילידיו, מה הם רואים? האם הם רואים אחד שחזר מכמה שעות לימוד? האם התורה שלמד השפיעה עליו? או אין הבדל בינו לבין השכן שחזר מיום עבודתו – לאותו עיתון בדיוק... ולאותם כעסים על הילדים שלא רוצים לישון, או שמא רואים בהתנהגותו שהוא אדם אחר – שהוא חזר מקום אחר – הוא לא מנותק מאותו מקום שבו הוא היה כמה שעות – ביהמ"ד הולך עמו יחד לביתו ולעיסוקיו, ואני חושב שדווקא השיח כאן זה נכון מאוד בשביל כולנו לחזק עצמינו להעמיד עצמינו כבני תורה אמיתיים שתחום ההתעניינות יהיה בזה.
ואני יכול להעיד על עצמי כשחזרתי מארה"ב אחרי תקופה ששהיתי עם אימי ע"ה שחלתה במחלה הנוראה ועברה שם סדרת טיפולים, שהינו בעיר קליבלנד שיש שם קהילה מיוחדת מאוד, וחזרתי משם עם תחושות מאוד קשות – וחלישות הדעת וחשבון נפש גדול, כי הסתובבתי שם סביב אנשים שחלקם ראשי מחלקות בבתי חולים ואנשי עסקים וכדו', שכשהעמדתי את עצמי לידם – התביישתי, אנשים שעובדים כ"כ הרבה שעות בעבודות שדורשות הרבה מאמץ וכו', ובסוף יום עבודתם מגיעים לבהמ"ד, לא לשיעור דף היומי, אלא ללימוד בחברותות של כמה שעות טובות – בעיון!!!, וכשניגשתי לדבר בבית הכנסת עם ראש מחלקה באחד הביה"ח המפורסמים בארה"ב, והוא לוקח אותי מחוץ לביהכ"נ כי הוא לא מדבר דברים בטלים בביהכנ"ס, הם נקראים בני תורה, אני חוויתי את זה שאני הולך אחרי אנשים שמה שמעניין אותם זה הקב"ה – מעניין אותם עבודת ה' – לדקדק במצוות, זה החיים שלהם – וזה לא סותר למציאות בה הם נמצאים שהם צריכים לעבוד וכו', ולכן כשאבי הראה לי שם יהודי בן 70 עם שולחן מלא ספרים שקוע בלימוד ברמה אחרת, לא הופתעתי לשמוע שיהודי זה היה עד לפני 10 שנים כרדיולוג מהגדולים בעולם, רופא שהיו מגיעים אליו מכל העולם, וכשיצא לפנסיה התיישב ליד הגמרא – וכיום הוא ת"ח מופלג שכל עסקו בתורה, ואין זה פלא – כי זה האוירה שם – גם כשהיה בשנות עבודתו הוא חי חיי תורה וחיי דביקות בה', וכשחזרתי משם, היה לי על עצמי שאלות מאוד קשות, אפוה האמת? האם אתה חי חיי תורה? זה מה שבאמת מעניין אותך ועיקר חייך? היכן עומדת מערכת ייחסי האישות שלך עם התורה? האם אתה באמת אוהב אותה? או אתה ממלא את סדרך כמו שהתרגלת עד אתה? האם אתה באמת שייך לתורה או אתה רק משתייך לזרם שנקרא "אברך"? (אין בכוונתי להוריד מהמעלות שיש לנו כאן בארצנו בריבוי התורה וכו', רק מעמיד את הדברים לתועלת הציבור, וכדוגמה להגדרת הדברים שדווקא המצב שבו כולם אותו דבר וכולם אברכים וכו' יכול בלי שימת לב להביא לאורח חיים שאינו אמיתי, ושאינו מתכתב עם המציאות האמיתית והייחס האמיתי שלנו לתורה).
התפיסה הזו שהמהר"ל מלמד - שהתורה זה האשה של האדם – ועבודת האדם כל חייו ליצור מערכת של ייחסי "אישות" עם התורה – ויחסי אישות בתורה הוא כפשוטו – שהתורה זה מה שבראש שלי ואת טובתה אני רוצה ובזה תשוקתי ואהבתי, וכל חיי סובבים סביב מערכת הזו של האישות – זהו בן תורה, וזה מה שיוצא מדברי המהר"ל ממש שמי שלא חי כך חיי תורה – כמי שאין לו מציאות כלל, וכמי שאין לו כלל ייחס לתורה, ואנו כאן בשיח זה מחפשים להיות קרויים בשם "בן תורה", ועל זה המהר"ל או' שרק זהו הדרך – להעמיד את התורה ברציפות – להעמיד את התורה כדבר קבוע – כאשה ממש – שכל חיי סובבים סביבה והיא חלק ואחד מחיי שלי עצמי, וממילא כל עיסוקנו גם בעניני העולם הרי הם קודש קודשים – כי הם בתוך מערכת זו והם נעשים באופן כזה של חיי תורה.
אין אני מתיימר לכתוב דברים אלו כי אני נמצא שם, אין אני נמצא שם והלוואי שהייתי קרוב במשהו לדרגה זו, אבל פשוט לי שזה האמת, ושלמקום זה בר דעת אמור לשאוף.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAODfXcSx%3DSsLLPmnMis8TebMWFAgcfGpzkTxHVjYh6%2Bx_NQDrQ%40mail.gmail.com.
ארי במסתרים
אליהו וידאל
א. לגבי הכותרת "משמעות בלהיות אברך".
--
אליהו וידאל
דברים ישרים ונוקבים!
אכן יש לשים לב שיש את מה שנקרא ברמב"ם להיות מוכתר בכתר תורה, וזה ע"י מיעוט מאכל ומשתה, בכדי לקנות את התורה, ולהיות ת"ח. ואין זה ברור לומר שכל מי שהוא בן תורה (שמעלתו עצומה עד מאד, וכפי שנכתב באריכות) הרי הוא מתכתר בכתרה של תורה, ובכדי להיות ת"ח יתכן שהפלטפורמה של אברך היא היותר מתאימה, בכך שאדם מסביב יומו שקוע בסוגיות. אכן אין בדברי דברים נחרצים, מה היא הדרך לקיים כתרה של תורה. אבל יש לשים לב לעניין הזה.
(אני רואה שבין הכותבים נגעו בנקודות שכתבתי עליהם, אני מתנצל על כפילות הענינים, כתבתי את הדברים לעצמי אחרי קריאת הגיליון הנפלא, וכעת אני מעתיק אותם כאן)
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAHDnZjcw-%2Bpbd2t6uoPuwP%2BiYZNb%3D8mOiUaHXMGYPk89M_JhuQ%40mail.gmail.com.
מתניה ליבנה
"כך שנה לנו הרמב"ם בפ"ג הלכה א' מת"ת "מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת". יע"ש. שגרת המחשבה המצויה תופסת בכאן מהלך טבעי של השתקעות במקצוע, שבודאי ההשתקעות במקצוע היא אמצעי מעולה להתמחות באותו מקצוע. לאמתו של דבר, אין ההסבר הזה אלא מרפרף מעל השטח של הענין, נוגע ואינו נוגע, ועל אחת כמה וכמה שאין בו כדי חדירה לתוכו של הענין. ברם, קושטא דמילתא הכי הוה. דרכי הקנינים הם בהתאם לדבר הנקנה. מה שדרכו במשיכה, נקנה במשיכה, ומה שדרכו בהגבהה נקנה בהגבהה. והוא הדין והיא המדה בדרכי הקנין של החכמה. אין התורה מקנה את כתרה לאדם, אלא אם כן האדם עושה בה מעשה קנין ההולמים את מציאותה. וכשם שמציאותה טבועה היא במדת היחידות עד כדי כך שאין לה שומא ואין לה שוק; כמו כן, תובעת היא מן האדם הרוצה לקנותה, שיעשה בה מעשה קנין המבליט את מדת היחידות ביחסו אליה. ואם הוא משים את לבו שיקנה תורה ועושר כאחד, הרי הוא מפקיע את יחסו אל התורה מתואר היחידות. ודינו הוא כמי שרוצה לקנות קרקע במשיכה. ומבלי שיעשה בה הלוקח מעשה קנין כדינו, אין התורה מכניסה את עצמה לרשותו. ובודאי שהוא בכלל לומדי תורה, אבל מכיון שאין התורה מכניסה את עצמה לרשותו, אין כאן זכייה בכתרה. והבן".
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAGahwZ7oDEyw-G-EGUQF515O9AG%2BpBbbs1gP%3DWQ5U8gs4B4eHg%40mail.gmail.com.
י. מ.
ארי במסתרים
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/f3f17163-8512-4b9b-8ac4-93fc49451037n%40googlegroups.com.
מתניה ליבנה
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAODfXcQOVJKGUJrhP2XxE%3D-O1s6eQr8L7YxWb1Xc_ejZp85iJA%40mail.gmail.com.