המשך דיון על נושא תמוז - וברט על גאולה פרטית וגאולה כללית

[elivi...@gmail.com]

לתועלת העניין וכן עבור אלו שלא נכנסו למו"מ בשרשור הקודם (הנוגע לתתי נושאים), אני מציע לחזור לנושא המרכזי בשרשור נפרד, ועל סמך הרעיונות שעלו בשרשור הקודם.

כמה כותבים הציעו את העניין ולפיו הגאולה לא שייכת רק לעתיד, אלא היא נבנית אצל כל אחד ואחד, עד שהיא מצטרפת לגאולה הכללית של עם ישראל. כך שכל אדם יכול לראות תועלת ממשית הנוגעת למקומו הרוחני בחזרה בתשובה על החטאים שגרמו לצרות של ימי בין המצרים - חורבן ירושלים והמקדש.

אני חושב שלתועלת העניין כדאי לבסס וכן לפרט באופן פרקטי מהלך זה:

א. ההגדרה המדוייקת וכן המקורות לכך לכך שיש בחינה של גאולה לפרט, וזאת על רקע שכמובן בכל עניין רוחני שהאדם מתחבר אליו, הרי יש בדבר תועלת אישית רוחנית. אך כיצד בתועלת האישית הזאת אנו זוכים לבחינה של גאולה דווקא. 

כבר הביאו על זה מקורות: זוכה ורואה בשמחתה -  ולא יזכה,  בהווה. וכן שהגעגוע לחיבור השלם בין עמ"י להקב"ה בעצם מעצים את החיבור כבר עוד לפני מימוש המאורע שמתגעגעים אליו. ומי שמעוניין לחדד ולהוסיף מוסיפין לו...

ב. להסביר יותר בפירוט: מה חסר לאדם באופן פרטי בהיעדר ביהמ"ק? כיצד ההשתוקקות לבנייתו משלימה במידת מה חיסרון זה? וכיצד כל זה קשור לכלל ישראל בתור כלל?

[מאיר אמינוב‎]

כך לשון החתם סופר רח או''ח 

והנה רמב"ם כ' רפ"ה מתענית יש ימים שכל ישראל מתעני' בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהי' זה זכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהי' כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם עכ"ל הנה גילה לנו מה שלא היינו מעלים על דעתינו שהיינו חושבי' שהתעניתי' הללו אינם על דרך התשובה אלא על דרך האבל והצער ביום שאירע רע כמו השמחה ביום שאירע טובה וכן משמע קצת פ"ק דמגלה דקאמר ט"ב שחל בשבת מאחרי' ולא מקדימי' מ"ט אקדומי פורענותא לא מקדימין ובוודאי אקדומי תשובה זריזין מקדימין מ"מ הודיענו הרמב"ם דלא כן הוא ועל פיו נהגו לומר וידוים וסליחות באותן הימים (חוץ מט"ב דאיקרי מועד) משום שנקבעו על התשובה ומ"מ לא הודיענו נושאי כליו מנ"ל הא ולכאורה היינו משום א"כ מנ"ל לנביאים לחדש דבר שלא מצינו כיוצא בו בתורה בשלמא לקבוע יום שמחה ביום טובה כגון חנוכה ופורים דאוריית' הוא מק"ו משיעבוד לגאולה אומרי' שירה בפסח ממיתה לחיים לא כ"ש וק"ו דאורי' הוא ואבאר עוד בסמוך אי"ה אבל לקבוע אֵבל עולם על צער לא מצינו כיוצא בו אלא ע"כ על התשובה הוקבעו כדכתיב והתודו את עונם ותענית מסוגל לכפרה ותשובה ובוודאי אבוהון דכולהון יה"כ וצדקו דברי רמב"ם 

למעשה נראה שם במפתח על הרמב''ם שזה מח' ראשנים בענין עיין שם מביא ריטבא ור''ן ועוד [ אבל נראה שברמב''ם זה ענין של תשובה וזה נראה מהמשך של ההלכות לפני ] 

‫בתאריך יום ב׳, 1 ביוני 2026 ב-17:27 מאת ‪elivi...@gmail.com‬‏ <‪elivi...@gmail.com‬‏>:‬

--
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'חיים וקיימים - דיון על אתגרים בעבודת ה'' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל chaimvekayami...@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/c236080b-a33e-4f56-836f-b7300c9ec1c8n%40googlegroups.com.

[שמואל וייזר‎]

סליחה על השאלה, אבל למה לקחת דווקא את הדבר שמיועד לחיבור של כל יחיד לשכינה ולכלל ישראל ולמצבם של ישראל ולמגמה הכללית של הקב"ה בבריאה, ולהפוך אותו שוב לנושא הפרטי של איזה תועלת אישית תצמח לי מזה בעבודת ה' שלי?

נכון שאפשר למצוא כל מיני מקורות על גאולה פרטית וכו', אבל כל בר דעת מבין שזה לא עיקר מטרת הימים, מקורות אפשר למצוא בספרות היהודית לכל ערך ולכל מושג שהוא, ותמיד צריך לשקול במאזני השכל מה עיקר ומה טפל.

כמו שבהלכה בן אדם נורמלי לא מוצא איזה משהו בראשונים או באחרונים ומתחיל לנהוג אותו, אלא בודק את הנושא מהשורש, מסוגיות הגמ' ושיטות הראשונים, מה העיקר להלכה ומה דעת יחידאה, מה פשוט ומה מחודש, כך בדיוק בחובות הלבבות, אי אפשר לבנות את העבודת ה' שלנו על בסיס מציאת דברים במקורות.

הן אמת שהחיבור הזה לצער השכינה הוא קשה, אבל אנחנו צריכים לגשת בגדלות, שאם זאת העבודה המוטלת עלינו אנחנו מסוגלים ליישם אותה, נתאמץ ונעבוד עד שנצליח. ובמקום זה אנשים מחפשים איזה סוג עבודה מתאימה לנפש שלהם וקל להם להתחבר אליה, ואז מדביקים את זה למועד לפי כל מיני מציאות שמוצאים בספרים הקדושים.

‫בתאריך יום ב׳, 1 ביוני 2026 ב-20:20 מאת מאיר אמינוב <‪4112a...@gmail.com‬‏>:‬

כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAO-4fC52HKzb%2B%2BTMDs8%2BPxYfb8VVVqsT0P6H6AFi-SVQ%3Dg0ndQ%40mail.gmail.com.

[מאיר אמינוב‎]

ידידי היקר הרב וויזר, פשוט תענוג אין מילה אחרת, 

מדוייק ונכון, וגם הניסוח ברור מאוד ...

אבל לגופו של נושא כך לפחות לדעתי,

 מנסים להבין מה המקורות של רשמים ודרשות ששמענו כל החיים, הרב הביא רמב''ם וממנו לכאו' לא מוכח שזה קשור בכלל לאבלות 

הארתי שיש ריטב''א ור''ן [ שעדיין לא ראיתי בפנים ] שכן קושרים לאבלות וכו' 

ומנסים לברר פה עוד כמה גמרות מענינות שהביאו ... 

אבל וודאי שהדברים שלך נכונים מאוד לכעצמם ...

בכ''א שאלה קטנה האם אפשר לדעת מה האם סימני האבלות המובהקים של התקופה, שברור מהם שענין התקופה היא אבלות , 

א. הביאו את ההפטרות וכו' 

ב. הענין למעט בשמחה ובנין וכן דיני ט' באב, יכולים להתפרש גם מדין צער ועינוי כעין ענין התענית בעצמה, והרמב''ם בעצמו בפרקים לפני שאם לא ירדו גשמים ולא הספיק התענית מוסיפים כל מיני דברים לתענית וחלק מהדברים זה בנין חדש ועוד ושם אין קשר לאבילות 

‫בתאריך יום ב׳, 1 ביוני 2026 ב-21:40 מאת שמואל וייזר <‪s313...@gmail.com‬‏>:‬

[ישעיהו טוניק‎]

מפורש בהלכה ביחס לסעודה המפסקת שנוהגים בה כמי שמתו מוטל לפניו - דין אונן.

בתאריך יום ג׳, 2 ביוני 2026, 00:24, מאת מאיר אמינוב ‏<4112a...@gmail.com>:

כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/chaimvekayamim/CAO-4fC7o7UpY1zLz0_Z_Ais3Q5mZ4qCLxKJ4WaOFY37MfZ_eYA%40mail.gmail.com.

[elivi...@gmail.com]

בנוגע לדיון האחרון, אני חושב שהנחת העבודה הפרקטית-מוסרית היא דברי הרמב"ם שממנו התחלנו, ואיך שלא נגדיר את ימים אלו, אבלות תענית או שניהם גם יחד, ברמב"ם כתוב שימים אלו מעוררים לתשובה מחמת הצרות שאירעו בהם ועדיין ישנם, בתרגום לעברית של חודשי תמוז ואב: חורבן ביהמ"ק (שזה הצרה המרכזית שאירעה בימים אלו) שעדיין לא נבנה דוחף אותנו לתשובה כלפי החטאים שגרמו לחורבנו. עד כה לא חידשתי כלום, אלו דברי הרמב"ם בעברית צחה.

עכשיו, השאלה היא כיצד הדחיפה הזו פועלת - באופן שקשור לציפייה לעתיד: זאת אומרת, אם יש צרות שהגורמים שלהם הם א' וב', אזי תשובה עליהם תבטל את הצרות, והציפייה לגאולה מצרות אלו היא הדוחפת? או שמא כשיש צרות אדם מתעורר לטפל בגורמים גם אם הוא לא חושב על תוצאה?

השאלה אינה תאורטית, אלא פרקטית בדרך העבודה של האדם: כשהבית מלוכלך אני עושה ספונז'ה ובאופן מיידי אני רואה את הניקיון, הדחיפה חדה וברורה: אני רוצה ניקיון לכן אני מנקה ורואה את התוצאה. יש עניינים שהחיים רק מזכירים לנו לטפל בעניינים חשובים גם כאשר התוצאה לא מחכה מעבר לפינה. 

אני שואל: כיצד לדעתכם האדם יכול לקיים את דברי הרמב"ם שהמניע לתשובה יהיה חורבן ביהמ"ק, האם אפשר באופן כללי לטפל בבעיה חשובה שאנו לא רואים את התוצאה? או אולי צריך פה מניע יותר חזק בו האדם רואה את התוצאה?

האמת היא שאיני בטוח מה התשובה, ובהתייחס לדבריו של הרב וייזר אין לי מה לענות עליהם במישור העקרוני, אכן הדברים נכונים. רק השאלה היא האם במישור הפרקטי מותר לנו לחפש דרך לאחוז בעבודת ה' אמנם מתועלת אישית אבל כזו הקשורה לגאולת הכלל, אולי בחינת מתוך שלא לשמה. אם זו אינה הדרך, האם אפשר לעבוד על משהו שנראה במבט ראשון ככללי מדי - שינוי המצב הכללי של עם ישראל מתוך מעשים קטנים שלי, כך שהתוצאה אינה ברורה. אולי אפשר לעבוד כך, אשמח לדעתכם. 

ב-יום שלישי, 2 ביוני 2026 בשעה 17:10:23 UTC+3, ישעיהו טוניק כתב/ה:

[elivi...@gmail.com]

מעוניין להכניס תגובות נבחרות לתוך הגיליון, ברצוני לשאול: עם שם מלא, ר"ת או חצי חצי - (כגון הרב א. לוי), אפשר לענות גם בפרטי, תודה.

ב-יום שלישי, 2 ביוני 2026 בשעה 17:41:05 UTC+3, elivi...@gmail.com כתב/ה:

[elivi...@gmail.com]

הרב קצבורג שלח את דברי המסילת ישרים המתייחסים לנושא דידן, ויל"ע בהבנת דבריו:

והנה החסיד הזה מלבד העבודה שהוא עובד במעשה מצותיו על הכונה הזאת, הנה ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות ועל החורבן, מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו יתברך, ויתאוה לגאולה לפי שבה יהיה עילוי לכבוד השם יתברך, והוא מה שכתב התנא דבי אליהו שהבאנו למעלה, ומתאוה ומיצר לכבוד ירושלים וכו', ויתפלל תמיד על גאולת בני ישראל והשבת כבוד שמים לעילוי. ואם יאמר אדם מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים וכו', המפני תפלתי יכנסו הגליות ותצמח הישועה. תשובתו בצדו, כאותה ששנינו (סנהדרין לז, א) לפיכך נברא אדם יחידי כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם, וכבר נחת רוח הוא לפניו יתברך שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת, ואף שלא תעשה בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה, הנה הם עשו את שלהם והקדוש ברוך הוא שמח בזה. ועל העדר זה הדבר התרעם הנביא (ישעיה נט, טז) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע, ואמר (שם סג, ה) ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך, ואמר (ירמיה ל, יז) ציון היא דורש אין לה, ופרשו זכרונם לברכה (ראש השנה ל, א; סוכה מא, א) מכלל דבעיא דרישה. הרי כאן שחייבים אנחנו בזה, ואין לנו ליפטר מפני מיעוט כחנו, כי על כיוצא בזה שנינו (אבות ב, טז) לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה, ואמר עוד הנביא (ישעיה נא, יח) אין מנהל לה מכל בנים ילדה ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה. ואמר (שם מ, ו) כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה, ופרשו זכרונם לברכה (עבודה זרה ב, ב) שכל חסד שעושים לעצמם הם עושים לטובת נפשם ולהנאתם, ואינם מתכוונים לכונה השלמה הזאת, ולא מבקשים על עילוי הכבוד וגאולתן של ישראל, שהרי אי אפשר לכבוד העליון להתרבות אלא בגאולתן של ישראל וברבוי כבודם שזה תלוי בזה באמת, וכמו שכתב בתנא דבי אליהו שהזכרתי: "ומתאנח על כבודו של הקדוש ברוך הוא" וכו'. נמצאת למד ששני דברים יש בענין זה, אחד - הכונה בכל מצוה ועבודה שתהיה לעילוי כבודו של מקום במה שבריותיו עושים נחת רוח לפניו, ועוד - הצער והבקשה על עילוי כבודן של ישראל ושלותם. 

ב-יום שני, 8 ביוני 2026 בשעה 18:43:46 UTC+3, elivi...@gmail.com כתב/ה: