חנוכה - פרסום הנס וניסים נסתרים
elivi...@gmail.com
בגיליון האחרון עלה הנושא, מה עניינם ומטרתם של ה'ניסים הנסתרים המפורסמים' – משמע שיש עניין בעצם הפרסום, ולא רק בידיעה שבלאו הכי קיימת למי שיודע את הניסים הגלויים? ובאופן דומה יש לשאול: מה עניינו של פרסום הנס בחנוכה?
כפי האמור, אין מטרת הפרסום שבנסים אלו להוסיף ידיעה לאלו שחסר להם ידיעות ב'אמונה', גם בנר חנוכה נראה שהפרסום מכוון כלפי היהודים דווקא (שהם מבינים את משמעות הנר, גוי לא מבין מה משמעות הנר), ואם כן אנו רואים שפרסום אין עניינו להוסיף ידיעה, אלא יש עניין ומטרה בעצם הפרסום וכדלהלן.
לכשנתבונן, נוכל לראות שבאמת בטבעו של עולם ב' עניינים חלוקים הם – הידיעה והפרסום, ודוגמא לדבר: אדם שמספר איזה סוד לבן משפחתו, ואומר לו: 'זה ביני ובינך', 'לא אמרתי לך שום דבר', לאחר מכן ניגש לבן משפחה אחר ואומר לו את אותם הדברים, וכו' וכו', תופעה מוכרת... בסופו של דבר כל בני המשפחה יודעים מהסוד, יתכן אפילו שגם יודעים את העובדה שכולם יודעים על הסוד, אבל אסור להם לדבר על כך ביניהם. כולם יודעים, אבל אין ידיעה זו קיימת כחלק מהתקשורת החברתית ביניהם.
הם כולם יודעים את הסוד, את משמעותו, את ההשלכות שלו, אבל אין הוא משמש כלל כרכיב העולה ומשפיע כלל על התקשורת שלהם.
עד כאן המשל, בנמשל אנו מאמינים בבירור שהקב"ה מנהל את העולם, וכל דבר שקורה זה בהשגחה הפרטית שלו, אבל משום מה בתקשורת בינינו פעמים רבות הקב"ה לא קיים, וגם אם קיים, הוא קיים כידיעה בעלמא, ולא כעובדה המשפיעה על התנהלות התקשורת שבינינו. את התקשורת וההתנהלות שבינינו אנו מחשבנים רק לפי חוקי הטבע וההתנהלות הרגילה הנראית לעין.
ולשם הדוגמא: אדם מכובד שפגע במישהו, ברור לו שעל פי ההלכה היבשה הוא צריך לבקש את סליחתו של הנפגע, למרות שאין ההלכה בראש מעייניו, מכיוון שהנפגע הוא אחד מקרובי משפחתו או שותפו בעבודה, הוא מבין שהוא מוכרח לפייס אותו, לכן הוא הולך להתייעץ עם חברו כיצד לפייס אותו: אבל עיקר השיח ביניהם יהיה לפי 'תורת הפולטיקה' – כיצד אדם מכובד ממשיך לשמור על כבודו ויוקרתו, תוך כדי שהוא ממשיך לשמור עם הנפגע על יחסים תקינים. זה שבשיחה לא עולה כלל העניין ההלכתי של המקרה: על הפוגע להשפיל את עצמו ולומר סליחה – טעיתי הייתי לא בסדר, ואני מוכן להשתנות מכאן ואילך, אין זה רק משום שיש יצר הרע של גאווה המונע ממנו לעשות זאת, יש כאן עניין יותר עמוק,שהרי העניין ההלכתי הוא בכלל לא נושא בשיחה, ולא רק עניין שיש קושי בביצועו. ישנה איזו תחושה סמויה המסתתרת בין השורות של השיח שבין שני מיודעינו, שהנושא כאן הוא לא ההלכה. הנושא כאן הוא פולטיקה – איך להסתדר, איך להצליח בעבודה או במשפחה, אין כאן נושא של לחשוב על השני, לחשוב על הטעות של הפוגע.
זה מצב שכולם מאמינים, אבל השיח והתקשורת הם שיח חוליני וטבעי, שהקב"ה לא נמצא שם. לכשנתבונן עוד נראה שהסיבה לכך, היא שהנטייה שלנו היא לדבר בעקבות רקע ועובדות הברורים לשני משתתפי השיח – חוקי הטבע וכדו', עניינים הקשורים להלכה, הן לא רקע כל כך 'מוצלח' לשיחה, משום שאולי הם לא ברורים לשני, כך שיתכן שאני אענה לחברי בשפה שהוא לא מבין ומזה אני חושש ויש לי חוסר ביטחון עצמי לדבר על עניין שלא בטוח שהוא יבין אותו.
אנו מדליקים את הנר ומפרסמים את הנס, ופועלים בכך שהנושא הנוכח המרכזי והנראה לעין כל: הוא הנס, הוא הבורא עולם, הוא התורה. לא רק במרחב האישי שלנו צריכה להיות אמונה, הנס והבו"ע צריכים להימצא ברה"ר בפרסום הנוגע לאנשים בתור ציבור ולא רק בתור יחידים. כך שהתקשורת בינינו היא מסביב לנושא הלכתי ואמוני, כי לא רק אני מאמין בנס, אלא הנס נוכח ונמצא ברה"ר, זאת בפרט אחרי השנה האחרונה שהנס התפרסם – יד ה' נמצאת במציאות באופן נוכח. אי אפשר רק לעשות אסטרטגיה צביאית מדינית ביחס למזרח התיכון, יש כאן התרחשויות מפתיעות המחייבות לראות את יד ה' בעולם.
מי שמעוניין מוזמן להביא כאן את דעתו לנאמר וכן לנושא החודשי בכללותו.
elivi...@gmail.com
elivi...@gmail.com
וכמה יש לנו ללמוד מזה, שהרי שרויים אנו בארה"ק במצב קשה הן ברוחניות והן בגשמיות, והראנו השי"ת במה עלינו להתחזק, שתחילת המלחמה ארעה בשמחת תורה שהוא היום בבחינת 'נגילה ונשמחה בך', ובו עוררנו הבורא ית' להתבונן בתכלית חיינו, שכולה תהיה אמירה של "אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה"!!
ואם כן עלינו לעבוד על ההכרה שאין לנו בעולם משהו טוב אלא הקב"ה, ואכן אנו חיים באופן הפוך - אנו מרגישים שסיפוק התאוות הן טובות לנו, אנו רוצים הרבה דברים שאינם קשורים לקב"ה כמו כסף וכל מיני התעסקויות אחרות. ואם כן יש לברר לעצמנו מה הוא 'טוב', וכיצד אנו מגיעים להכרה שאין לנו טוב אלא הקב"ה?