אב - ממה נובע החיבור לרע?
elivi...@gmail.com
elivi...@gmail.com
נהנתי מאוד מהנושא החודשי וברצוני להעיר הערה חשובה על עצם השאלה. דהנה המקשן הניח שישנה 'בעיה' לצפות לישועה שעניינה גילוי מוחלט של הטוב בעוד שהאדם שייך או מחובר לרע ע"י מעשיו וביותר, ע"י 'הנאה' מהרע.
וכבר הרחיבו הרבנים שליט"א במאמריהם הנפלאים באופנים שונים איך להתייחס לבעיה אם מצד הבנת המציאות (או חסרון המציאות...) שברע, אם מצד הגדרת הרע כדבר שבעצם איננו חלק מאיתנו.
אמנם חשבתי לבאר באופן אחר.
כתב בחוה"ל שער יחוד המעשה פרק ה' וז"ל: "בן אדם ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך, הנמסך בכוחות נפשך, והמעורב במזג רוחך, והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים, המושל בסודות נפשך וצפון חובך, בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך...". ע"כ.
נמצאנו למידים מדבריו שהרע איננו מציאות נפרדת וחיצונית מהאדם, אלא אדרבה, הרע הוא מעורב ומשתתף בהנהגת האדם 50/50 עם הטוב וכבר ביאר הנפה"ח שער א' פרק ו' בהגה"ה בהבדל בין קודם חטא אדה"ר שהרע היה מחוץ לאדם ובחטאו הפך להיות צד שני באדם שרק המיתה יכולה להפרידו ממנו. ועיי"ש.
א"כ, בוודאי שצריך לדעת איך להגדיר את סגנון המלחמה עם הרע ואולי זה נושא בפנ"ע ואכמ"ל. אמנם, כהצעה לנושא החודשי יתכן לבאר שבאמת, הרי עבודת חיינו ומגמתינו היא בראשית, להגדיר מהו הטוב האמיתי ומהו הרע האמיתי ולפי"ז לדעת מהו המעשה האם הוא מהטוב או מהרע (וראה עוד במסילת ישרים פרק א') ולכן בבואינו לצפות לישועה עלינו לברר לעצמינו מה יש שם, למה זה חשוב ומדוע הדבר החשוב הזה גם הכרחי עבור העולם. ובהנחה שעשינו את זה, עצם העובדה שאדם עמד על הנקודה של הטוב, צייר, התבונן ואולי אפי' באמת הצליח להתפעל ולעמוד על ההכרח של גאולה, של גילוי הטוב המוחלט וסילוקו של הרע מהעולם זהו השג אדיר! זוהי שייכות אמיתית לטוב וזוהי תגלית שהאדם נחשף אליה באופן שלעולם לא תעלם ממנו כי זאת נדע ברורות: האמת חזקה ויציבה היא ושום רוחות שבעולם לא יוכלו לה!!! ונראה לי, שהתיאור של אדם שנהנה מלשה"ר עסיסי הוא מצוין, הדוג' היא מוצלחת מפני שא"א להתעלם בציור הזה מהגישמאק (כביכול) שיש בשמיעת הלשה"ר וממילא הניתוח הפשוט של הציור מציב את השאלה שיש כאן לכאו' שתי רצונות סותרים גם רצון למצב של טוב וגם רצון למצב של רע – אמנם צ"ל שהאמת היא שאין כאן סתירה כיוון שסו"ס אין אדם חוטא לנפשו ובבני עליה עסקינן וקשה מאוד להתייחס 'להנאה' של עובד ה' מהרע ככזה שאוחז בו וחפץ בקיומו. כל מה שחסר הוא רק ההתבוננות בדרכי מוות ובלהות צלמוות שיש בלשה"ר עד כדי שבעלי לשה"ר אינם מקבלים פני שכינה וכו' (וראה עוד בשערי תשובה בשער השלישי בביאורו ענין ד' כתות) ולכן אין זה נוגע מה שהאדם 'נהנה' מהלשה"ר שהוא רק מחמת חסרון בהתבוננות ברוע שיש בדבר, לציפייה לגאולה כשהיא באמת נובעת מאותו 'ברק' ובהירות אמיתית. צ"ל, שאע"פ שהרע והטוב הם שתי רשויות בתוך האדם, אמנם אין המערכות נוגעות אחת בחברתה והזדהות עם הטוב איננה בהכרח עקירת הרע וממילא בנידון דידן, אין סתירה בין ציפיה לטוב אחרי שהוברר הכרחו לבין מצבו של האדם בעקירת הרע ובדרגת השתייכותו אליו המצריכה עבודה בפנ"ע. ואל תשאל, עדיין, איך יתכן שאני מצפה לטוב וציפייה היא הרי בהכרח תולדה של שייכות וחיבור לדבר שמייצרים כמיהה, תוך כדי שאני נהנה מהרע?? כיוון שהיא היא, הציפייה היא פרי התעסקות עם 'לדעת חכמה' ועזבון הרע הוא רק ע"י התעסקות עם 'ומוסר להבין' (משלי א') והשגת בהירות ע"י החכמה וגילוי הטוב היא די והותר בשביל לפתח בנושא כמו שלנו ציפייה אמיתית לגאולה ע"י ציורים חיים והתבוננות בהכרחיות של תיקון המצב של השכינה, כלל ישראל וכל העולם כולו.
כתגובה להערת הרב ב.ק. : הציפייה לגאולה היא קומה נוספת המתעוררת מתוך האבילות והכרה בעגמימות ושפלות מצבינו ומצב העולם והציפייה להגיע לאור ותיקון וממילא הציפייה לגאולה לצערינו נשארת רק בימים בהם חיים את החסרון ובשאר ימות השנה יש 'אני מאמין' אך חסר מאוד 'אני מרגיש' וד"ל.