המקדש בפרשת אחרי-מות ופרשת קדושים
צבי שביט
אחרי מות
- סדר עבודת יום הכיפורים (טז א - טז לד) (ראו הערות בהמשך)
- חיוב כרת למי ששוחט בהמה שהוקדשה לקרבן מחוף לעזרה (יז א - יז ז). החיוב הוא גם על זריקת דם הקרבן (רש"י יז ד בשם מדרש תורת כהנים).
- חיוב כרת למי שמעלה אברי הקרבן מחוץ לעזרה (יז ח - יז ט).
- חיוב כרת למי שנטמא ואכל קרבן או נכנס למקדש (יז טז לפי הסברו של רש"י)
- איסור אכילת דם (יז יא) מנומק בכפרת המזבח רשי ????
הערות:
1 - מלשון התורה משמע שאסור לכהן הגדול להיכנס לקודש הקדשים, אלא אך ורק ביום הכיפורים. למעשה, אהרון היה רשאי להיכנס בכל עת לקודש הקודשים, בתנאי שינהג לפי סדר העבודה שבפרשה (עם הבדל קל), וכנראה שהוא אכן עשה כך. מצורף מאמר שכתבתי בנושא, וכן מאמר דומה של הרב אלחנן סמט. מצורף גם קישור לשיעור שהעברתי בנושא: https://www.youtube.com/watch?v=1QjEISzcaf0.
2 - פסוקי התורה בפרשתנו שימשו בסיס למשניות במסכת יום הכיפורים שבהם מפורט כל סדר העבודה. על בסיס המשניות הנ"ל חובר סדר העבודה שנוהגים לומר במוסף של יום כיפור (אתה כוננת ואמיץ כח).
יש חשיבות גדולה להבין את סדר העבודה. מצורף מאמר שלי בנושא. אי לכך, העברתי סדרת שיעורים להסבר סדר העבודה:
https://www.youtube.com/playlist?list=PLom9DqVkNOyF0pWPZ9PAKl4a-2RfSrAgK.
מי שמעוניין לקבל קישור נפרד לכל הסרטונים, מוזמן לפנות אלי. אפשר גם לקבל את השיעורים בגוגל דרייב.
קדושים
- מי שחושב בזמן הקרבת קרבן לאכול את הקרבן מחוץ לזמן אכילתו, פוסל את הקרבן והוא נקרא פיגול. מי שיאכל את הקרבן (אפילו בזמנו), חייב כרת (יט ה-ו ועיינו רש"י פסוק ו).
- מי שחושב בזמן הקרבת קרבן לאכול את הקרבן מחוץ למקום אכילתו, פוסל את הקרבן, אבל אין חיוב כרת על אכילתו (יט ז ועיינו רש"י).
- קרבן (כשר) שנותר לאחר סוף זמן אכילתו, אסור באכילה, והאוכלו חייב כרת (יט ח רש"י)
- שפחה כנענית, שחציה שפחה וחציה בת חורין, שמאורסת לעבר עברי (שמותר בשפחה), מי שבא עליה חייב קרבן אשם (יט כ- כב).
- אסור לאכול קרבן לפני שנזרק דמו (יט כו רש"י).
- חובת מורא מקדש (יט ל פירוט ברש"י)
- בניית בית המקדש איננה דוחה שבת (יט ל ברש"י).