על כישרון, הכשרה ובעלי הון

[matan kaminer]

אהלן,

בעקבות השיעור האחרון שלנו ובעקבות השיחה שלי עם טל והגר אחריו התבהר לי עד כמה ההצגה של מארקס בפרק האחרון שקראנו לוקה בחסר מבחינתם של קוראים בני זמננו. כיוון שמדובר אולי בפרק הכי חשוב בספר, וכיוון שהחלקים החסרים בסיפור קשורים מאד לנושאים שמעניינים אותי אישית, חשבתי לכתוב לכם מעין השלמה על הנושאים האלה. אולי אצליח לשכנע את אלה מכם שעדיין מסויגים בכך שהתיאוריה המארקסית מסבירה מאיפה באים רווחיו של בעל ההון באופן שאינו נופל בשל ההסתייגויות שהעליתם.

 

1.       פריון העבודה

אני רוצה להתחיל מההסתייגות של הגר, כפי שאני מבין אותה. העובדה שהאדם מסוגל לייצר בעבודתו יותר ערך ממה שנחוץ כדי לקיים אותו בקושי מוזכרת לפני הפרק שלפנינו, וכך היא אכן נראית כמו מין שפן שנשלף מהכובע. אבל גם ב"ייצור סחורות פשוט", כלומר בעולם ההיפותטי שמתואר בפרק 1, זה יכול להיות ככה. למעשה, כיוון שמארקס מתחיל את ניתוח הקפיטליזם מתוך עולם שבו הכול בדיוק כמו בפרק 1, חוץ מזה שעכשיו יש אנשים ללא אמצעי ייצור, אפשר לקחת את ההנחה שהוא מציג בפרק 5 – שלפיה אדם יכול לייצר בשש שעות ערך שמספיק כדי לקיים אותו במשך יום עבודה שלם (של 12 שעות) ולהשליך אותה אחורה על עולם "ייצור הסחורות הפשוט".

את היחס הזה – כמות הערך שעבודת אדם יכולה לייצר מעבר לכמות הערך שנדרשת כדי לקיים אותו, נכנה בשם "פריון העבודה". על פי הדוגמא שלנו, שיעור זה הוא 6/6 = 100%. כמובן, העובדה שיצרן-סחורות יכול לייצר פי שניים ממה שנחוץ לו כדי לחיות אין משמעותה שהוא בהכרח יעשה את זה. למשל, הוא יכול פשוט לעבוד רק חצי יום בכל יממה. כך הוא ייצר מספיק כדי לחיות, וינוח שאר הזמן. כמובן, הוא גם יכול לעבוד יותר ואז יישאר בידיו ערך עודף על מה שנחוץ לצרכיו. המחשה מספרית: נניח שצרכי המחיה של עובד עולים 5000 ₪ בחודש. על פי פריון העבודה שהנחנו, הוא יכול לייצר בחודש ערך של 10,000 ₪. הוא יכול לעבוד שבועיים בכל חודש (או שש שעות ביום או ששה חודשים בשנה וכו'), ולא לאגור ערך, או שהוא יכול לאגור 5000 ₪ בחודש, ואם נניח 45 שנות עבודה בקריירה, 2,700,000 ₪ עד סוף חייו.

זה סכום נאה, כמובן, אבל שימו לב שאין כאן "צבירה" במובן של מארקס, של מ-ס-מ+ או של כסף שהופך ליותר כסף. הכסף שנשאר בידי העובד יכול לעבור לילדיו, ואם אלה יהיו ידגרו עליו בזהירות גם לנכדיו, אבל הוא לא יכול להפוך ליותר ממה שהיה. לכן אני קורא לזה "לאגור" ולא "לצבור". ודאי שאין כאן תשובה לשאלה מאיפה מגיע ההון, כי קרן חיסכון שכזאת יכולה רק לקטון ולא לגדול (אלא אם מישהו יעבוד עוד ויכניס אליה עוד ערך).

2.       כישרון

כאן אפשר להתייחס לתהייה הראשונה של טל: אולי מוצאו של ההון הוא מכך שיש עובדים כישרוניים יותר מאחרים, שמצליחים לייצר מעל לממוצע החברתי בזמן נתון? כיוון שזה לא מצב ייחודי לעבודת שכר, אפשר לטפל בשאלה הזאת כבר תחת "ייצור סחורות פשוט". אז נגיד שיש סנדלר כישרוני במיוחד, שמצליח לייצר נעליים במהירות שעולה פי 1.5 על הממוצע החברתי. מן הסתם הוא יוכל (שוב, אם יבחר לעבוד במשרה מלאה) לאגור יותר מאחרים. אם העובד הממוצע יכול לייצר ערך בסך 5.4 מיליון ₪ במהלך חיי העבודה שלו (שמתוכם הוא אוגר 2.7 מיליון), אז הסופר-סנדלר שלנו יכול לייצר 8.1 מיליון ולאגור 5.4 מיליון. זה אכן עושה אותו עשיר יותר מחבריו, אבל שוב – זה לא יכול להסביר איך כסף הופך ליותר כסף. ההפרש בין מה שיאגור סנדלר-העל למה שיאגור הסנדלר הרגיל נמצא ביחס ליניארי להפרשי הכישרון ביניהם.

 

3.       הכשרה

עניין נוסף ומאד מבלבל הוא שאלת ההכשרה, או עבודות "מקצועיות". מארקס פוטר את זה כלאחר יד, אבל שווה לדעתי להיכנס לעובי הקורה כדי להבין שגם מכאן לא יכול לצמוח הון, כשלעצמו. פה אנחנו כבר נמצאים בתוך העולם הקפיטליסטי, שבו יש פועלים פשוטים ופועלים מקצועיים, נגיד מהנדסים. נגיד שכדי להיות מהנדס צריך ללמוד חמש שנים (ושזה לא כרוך בעלויות נוספות). כיוון שההכשרה שהמהנדס רוכש נכנסת לסחורה שלו (כוח העבודה שלו) בדיוק כמו חומרי גלם או אמצעי עבודה, עבודת הלמידה היא עבודה יצרנית (נקודה חשובה פוליטית, דרך אגב), וצריך לשלם לו את מלוא ערכה, לא רק את מה שנחוץ לשם הקיום שלו במהלך שנות הלימוד. "עלותו" של כוח עבודה הנדסי, אם כן, לאורך קריירה שלמה, תהיה כמות הערך שניתן לייצר בחמש שנות עבודה רגילה, או 600,000 ₪. את העלות הזאת צריך לפרוס על 40 שנות הקריירה שנותרות לו אחרי הלימודים. לחודש זה יוצא 1,250 ₪. למהנדס צריך לשלם אם כן (כמובן, אם אנחנו משלמים על כל סחורה את ערכה) את שכר הבסיס פלוס התוספת הזאת, או 6,250 ₪ לחודש.

כיוון שכל מה שאנחנו עושים כאן זה להחזיר למהנדס את עלותן של השנים האבודות שבהן למד, ברור שגם כאן אין מקור להצבר ואפילו לא לאגירה של אוצר גדול יותר אצל המהנדס מאשר אצל הפועל. אותו דבר תופס אם ההוצאות הנוספות על כוח עבודה מקצועי נעשות על מנת לממן עלויות נוספות בקיומו היומיומי – כמו עם הבנאי, שצריך לאכול יותר טוב מהחייט כדי לעבוד. רמת החיים שלו אולי תהיה גבוהה יותר, אבל הוא לא יהיה עשיר יותר בסוף הקריירה שלו.

 

4.       בעלי הון

עכשיו אנחנו יכולים סוף סוף לדבר על בעלי הון. אולי בעלי הון כן ממלאים איזושהי פונקציה שתמורתה הם מקבלים את הכנסות ההון שלהם? נניח, למשל, שהם עושים עבודת ניהול ושזו עבודה מקצועית. אבל כבר ראינו שכל עוד סחורה זאת נמכרת תמורת ערכה, היא לא מאפשרת צמיחה של מ-ס-מ+. אז אולי הם פשוט מנהלים כישרוניים במיוחד? גם כאן אותו דבר תופס: המנהל המוכשר יותר יהיה אולי עשיר יותר, אבל רק בפרופורציה למידה שבה הוא מוכשר יותר, לא יותר, וברגע שהוא יפסיק לעבוד כמנהל, הכיף ייגמר. הוא יוכל להעביר את הכסף לילדיו, אבל אלא אם הם מוכשרים כמוהו, הם לא יוכלו להמשיך לאגור אותו.

לסיכום, אין קיצורי דרך. הדבר היחיד שמייצר ערך זה עבודה. נכון, יש אנשים שיכולים לעבוד יותר טוב (/מהר/חזק/יעיל) מאחרים, והם יכולים לאגור יותר ערך (או שוב, לחלופין, לעבוד פחות), אבל הערך הזה לא יצמח מעצמו אם הם יפסיקו לעבוד. כדי להרוויח בלי לעבוד, אני צריך לקחת לידיי ערך שמישהו אחר ייצר, וזה מתאפשר רק מכיוון שאנשים יכולים לייצר יותר ממה שהם עצמם צריכים כדי להתקיים, אבל הם זקוקים לאמצעי ייצור בשביל זה. ואם אמצעי הייצור במקרה שייכים לי, אז הם יצטרכו לתת לי את העודף שהם מייצרים בתמורה לכך שאאפשר להם להתקיים בכלל. זה אולי לא פייר, אבל זה לא סותר את ההנחה שסחורות נמכרות תמורת ערכן.

מה שקרה כדי להביא אותנו עד הלום, כאמור, לא כל כך משנה. מה שחשוב לציין זה שכישרון והכשרה לא יכולים לייצר כשלעצמם את המצב הראשוני הזה, כיוון שכדי להעביד אנשים בעבודת שכר צריך קודם כל לקחת מהם את אמצעי הייצור שהיו להם. במובן הזה המושג "הצבר ראשוני" הוא מטעה. למעשה מה שקריטי כדי שהתהליך ייצא לדרך הוא לא שלאחדים יהיה יותר מלאחרים (שוב, כבר ראינו שזה יכול לקרות עקב הבדלי כישרון או, כמובן, מזל), אלא שלרוב האנשים לא יהיה, בפועל, כלום – וזה מצב מלאכותי שמגיעים אליו רק בעזרת הרבה מאד אלימות.

מן העבר השני, חשוב להבהיר מה הביקורת של מארקס כאן לא אומרת. היא לא אומרת שהקפיטליזם, כמנגנון, לא יכול לייצר שינויים חברתיים מועילים. הוא יכול, ומארקס לא היה מבין הסוציאליסטים שהכחישו זאת. אבל השינויים האלה לא נובעים מכך שבעלי הון עושים איזה משהו מיוחד שאיננו עבודה, או שיש להם איזו תכונה מיוחדת, שתמורתה הם זכאים לתגמול גם מבלי שיעבדו בכלל.

 

מקווה שזה מבהיר קצת את העניינים.

 

חג שמח,

מתן