שלום אהובים.
תשמעו, זה לא עובד ככה. שלושה ימים אני כבר בישיבה ואף אחד מכם לא בא לבקר. זה נראה לכם הגיוני?
אז אם ההר לא בא אל מוחמד... רגע לפני כניסת החג, אני יושבת לכתוב לכם כמה מילים שבראשם הגעגוע.
השנה שעברה עלינו הייתה יחודית ויוצאת דופן, אך אין זה אומר שלא תהיה כך גם השנה שנכנסת הערב.
הרגעים הללו הם רגעים שיש בהם כל כך הרבה תקווה, כל כך הרבה התכנסות, כל כך הרבה משאלות לב שמבקשות לתפוס מקום מסביב לשולחן החג, בעיקר כאלה גדולות, צבעוניות, שבאו עם יותר מדי איפור... ויש גם נפנוף לשלום לכל מיני רגעים שהגיע הזמן להשאיר מאחור, ועכשיו יש הזדמנות רשמית להיפרד מהם.
מה אאחל לכם לשנה הזו? שתהיו אתם. שתהיו גירסא יפה, טובה, מאירת עיניים ומדויקת יותר של עצמכם. שההתחלות החדשות יהיו לא רק מאיימות אלא גם מבטיחות ומקיימות, שתיקחו עמכם את הסל (עגלה?..) שקיבלתם בישיבה למקומות החדשים בהם אתם נמצאים, שעולם הרוח, התרבות, היצירה, החכמה היהודי ימשיך להיות שלכם ושתמצאו בו שבילי גישה חדשים שיהפכו להיות חלק מהיומיום שלכם.
אספר לכם שפתחנו את השנה עם 18 בג"צים ובג"ציות חדשים, חמודים מאד וסקרנים, שיצאו לדרכם המשותפת ביום ראשון הזה, בתחילת "זמן אלול", ועם תקווה גדולה שתהיה להם שנה מוצלחת, לפחות כמו זו שהייתה לכם... אבל בלי השוואות...
וכמובן גם פשוט לומר שאני מתגעגעת אליכם מאד, ושזה לא אותו הדבר בלעדיכם, ושפשוט תבואו לבקר!
חושבת עליכם ומאחלת לכם ערב חג מלא שמחה, ושנה שיש בה הרבה הרבה טוב.
מקווה להתראות בקרוב, יום כיפור למשל? מי בא?
להשתמע,
אוהבת,
ילי