הזמן פשוט רץ כאשר עוסקים במה שהלב אוהב,ואכן מאז ייסוד 'עמיתים לטיולים' בל"ג בעומר לפני 11 שנה, הספקנו לחקור, ללמוד, לתור, לגלות ובעיקר לאהוב את ארץ מולדתנו.
לרגל העשור בו, לפני יותר משתי ריבוא אוהבי הארץ נפתחו אופקי המולדת, התכנסנו חברי העמיתים, מייסדי הארגון, והמדריכים המופלאים בפארק בריטניה המוריק והשופע לסיורים ייחודיים ולטקס מרגש אותו ארגנה במשך חודשים רבים עמיתתנו הנהדרת הדסה לב.
לנוחיות הקהל המגוון התפצלנו לשלושה סיורים המתאימים לכל גיל, מסלול משפחות בהובלת נריה בריס, מסלול משפחות מיטיבות לכת בהובלת ד"ר חזי הורן, ומסלול מיטיבי לכת בהובלת מורה הדרך רון חרמוני-להט.
חניון הכבשים - שביל האלות
מסלול המשפחות מיטיבות לכת אליו חברתי יוצא מחניון הכבשים (הפרפר), הנקרא כך אולי עקב פסלי כבשים (פסל הפרפר) המוצבים בו לצד מתקן שעשועים. מתקן המספק על הבוקר תעסוקה לזאטוטים עת המבוגרים עסוקים בהקפצת הרכבים לנקודת הסיום של המסלול.
סביב חניון הכבשים נטועים לתפארת כרמי זית, חרובים המבכירים פריים, ושיחי סברס המקבלים את פנינו בפריחה צבעונית מרהיבה.
ד"ר חזי הורן פותח בחיוך את הסיור מול מפת פארק בריטניה שהוצבה בחניון לנוחות המטיילים.
אזור פארק בריטניה גובל בכביש האורך בית שמש - בית גוברין ובכביש הרוחב המוביל לחברון, ולכן ממוקם באזור מרכזי מבחינת ההיסטוריה של עמנו, כפי שניווכח לאור הממצאים הפזורים בשטח.
היום נלך במסלול מעגלי הקרוי שביל האלות, שכן צומחות לאורכו שלושת מיני האלות הנפוצות בארצנו - אלת המסטיק, אלה אטלנטית ואלה ארץ ישראלית ולאחריו נצא צפונה דרך השטח המיוער לנקודת הטקס.
לאחר ההקדמה המסקרנת קשה לעצור ומיד אנו יוצאים אל לב היער הירוק המצפה לנו.
שרידי קדמונים
היער מלבד אלות שופע אורנים, עצי זית, שיחי צבר ואף ארגז עץ המשמש כספריה למטיילי שביל ישראל העוברים בדרך זו.
חזי עוצר מדי פעם בלב השפע, חובש את כובע הבוטנאי וחולק עם הילדים בחן וסבלנות ידע רב על הפרחים הצובעים את סביבתנו.
היער מתעבה ומספק צל נדיב, ולפתע חזי נעצר לצד אבן שטוחה יחסית שניכר לפי שוליה השחוקים כי שימשה כשוקת אי אז, ושולף מתרמילו בעזרת צעיר המטיילים חבל ארוך בן 12 מטרים.
חיש קל בהנחיית מדריכנו מאתרים צעירינו באר מים שסביבה אנו מתכנסים, ומגלים כי תרמילו של חזי חסר תחתית ובמטה קסם נשלפים ממנו לוח ציור וסט צבעים עימם הוא מדגים בצורה חיה כיצד באר כמו זו אשר לצידנו מגיעה אל מי התהום ומאפשרת קיום בקיץ החם.
חריצי חבל אשר חרצו את דופן האבן של הבאר במשך דורות רבים של שאיבת מים מגלים כי היא עתיקת יומין, והחבל אשר לקצהו נקשרה אבן, אותו משלשלים קבוצת הזאטוטים לתוך הבאר מגלה כי עומקה רב מאורכו של החבל, מסתבר שאף בתרמיל הקסם אין מקום לחבל ארוך מספיק לצרכי בארות האזור.
מקומם של המבוגרים לא נפקד ואנו למדים כי בארות כאלו נחצבו תמיד מעל לאפיק הנחל כדי למנוע את חסימתן בסחף, ואף טראסה קטנה נבנתה במעלה הזרם (כמו שניתן לראות במקום זה) כדי למנוע סחף שטפונות מלמלא את הבאר.
בוני הבאר חצבו ודיפנו אותה בהדרגה, אך נזהרו לא לרדת מתחת לשכבת מי התהום על מנת לא לפגוע בשכבה האטומה למים היוצרת את המאגר התת קרקעי.
לעיתים קרה כי 'הלך החבל אחר הדלי' ולכן בכל כפר היו חבלים אשר בקצותיהם קרסים ועימם שלו חבלים יקרים אשר נפלו עקב חוסר זהירות מטה אל הבאר העמוקה.
לקראת מערכת ההסבר השניה מטפס מדריכנו על קיר אבני גויל ענק ושוב תרמיל הקסם עובד במרץ וחושף עזרי לימוד רבים, ואף קשת ארוכה בת כשני מטרים... איך הוא עושה זאת?
מסתבר שחזי הינו אומנם דוקטור לענייני רפואה, אך נדבק בכל זאת בחיידק הבימה, ומעל הקיר הנישא ממחיז בחן ובכישרון למען הקהל הצעיר (וגם הצעיר ברוחו) מחזה המעביר היטב את הווי החיים בכפר יהודי עתיק אשר שכן באזור זה בימי מרד בר כוכבא, על שגרת יומו, הגעגועים לבית המקדש אשר נחרב, וההתמודדות עם לגיונות הקלגסים הרומאים תוך שימוש מתוחכם במערכות מסתור תת קרקעיות.
סודות היער
הדסה שולפת חליל רועים קטן ומלווה את המשך דרכנו במעבה היער, תוך שהזאטוטים צועדים בעקבותיה, חלקם למען המוזיקה והשירה וחלק כדי ללטף את האני כלבתה.
תוך כדי הצעידה חושף בפנינו חזי את סודות היער, ותחת עץ אלון אנו מגלים ספלולים אשר הבלוטים ששכנו בהם משמשים מזון רב ערך למכרסמים, וניתן אף לראות בחלק מהספלולים את סימני השיניים של המכרסמים אשר התאמצו לשחרר מזון עתיר שומן זה מתוכם.
נשל נחש המוטל על הקרקע מגלה כי נחשים אינם נוהגים להחליף בגדים עם גדילתם כמונו, ולכן משילים את עורם עם השנים תוך גידול עור חדש המתאים למידותיהם הטובות, ומצאנו גם סרגל פלדה חלוד שהינו כלי מלפני המצאת המצית אשר שימש ליצירת ניצוץ בחיכוך ולהדלקת עשב יבש.
על האורן מעלינו בולט קן של טוואי התהלוכה בעל הזיפים הארסיים המרתיעים את אויביו מלאוכלו, אשר זחליו טווים קינים יחד, ולאחר גדילתם נוהגים לרדת מן העץ ולצאת בתהלוכה ראש אל זנב אל מקום בו יתגלמו יחד. מגלמים אלו יבקעו עשים אשר יטילו ביצים שוב על העץ וחוזר חלילה.
מסתבר שבלב היער גם טמונים סודות בניה, ובור מעוגל בקוטר של כחמישה מטרים מתגלה ככבשן לייצור סיד, אשר בו ערמו כמויות אדירות של סירה קוצנית (הנפוצה כאן), מעליה אבן גיר (נפוצה עוד יותר), ואת הכל כיסו באדמה (בכלל יש פה המון...).
הצתת חומר הבערה גרם לחימום איטי במשך מספר ימים של הכבשן וכך נצרבה אבן הגיר לטיח אשר בתוספת מים שימש לאיטום וטיוח הקירות.
כבשנים אלו נבנו במקום גבוה יחסית בו נשבה רוח לליבוי האש, ושימשו שוב ושוב במשך השנים לייצור הטיח החשוב לבניית מבני הכפר ויותר מכך לטיוח בורות המים החשובים כל כך לקיום בעונת הקיץ המהבילה.
כאשר נראה כי גילינו את כל סודות היער, קוץ דורבן בצבע שחור לבן מגלה את הכניסה למאורתו, בת שתי הפתחים המאפשרים לדורבן מילוט נוח במידה שאויב גילה פתח אחד. הדורבנים אוכלים יבול חקלאי ואף מכרסמים צינורות מים כדי לשתות, ולכן אינם חביבים ביותר על החקלאים.
שלא כמסופר באגדות - הדורבן אינו יורה את קוציו, אלא רק זוקף את זנבו ומרשרש בקוצי הזנב על מנת להפחיד את אויביו.
עמוסים בידע רב אנו מגיעים חזרה בעליה חדה חזרה אל חניון הכבשים, מיוזעים ועייפים, כדי לגלות הפתעה מתוקה, מיצים ומשקאות תוססים קרים הממתינים על שולחן לבן כדי לחיות את נפשנו, באדיבות חזי והדסה. כיפאק היי לארגון המפנק !
חורבת שקלון
אנו יוצאים צפונה לעוד טעימה של היער השופע, לגילוי מודרך של מנהרת מסתור בידי החוקרים הצעירים ובהובלת ד"ר הורן תחת בתי כפר חרב, ולמפגש פסגה על גבעה רמה עם חברי מסלול מיטיבי הלכת ובראשם מורה הדרך המופלא רון חרמוני להט.
חברי מסלול מיטיבי הלכת יצאו מנתיב הל"ה, טיפסו אל תל שכה (וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה, וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה בְּאֶפֶס דַּמִּים. וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים - שמואל א י"ז) ומשם המשיכו ועלו אל הר שכה. מההר ירדו בזהירות אל נחל שכה, ולאחר עצירה ליד באר חירה הקרויה על שם החבר אצלו הכיר יהודה את אשתו חסרת השם (וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה. וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, עֵר. וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, אוֹנָן. וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה. - בראשית ל"ח. בהמשך התנ"ך נגלה לנו שזו תחילת השושלת ממנה יצמח המלך דוד).
נחל שוכה הוביל את מיטיבי הלכת אל כביש 38, אותו חצו במעבר תת-קרקעי. את תקרת המעבר ניצלה סנונית מערות כדי לבנות קן מרשים, עשוי בוץ, הממוקם על התקרה כדי למנוע מנחשים ושאר מזיקים לחמוס את הביצים.
עוד מספר צעדים ומיטיבי הלכת הגיעו אל תחתיתו של תל שקלון. למרות החום והעלייה התלולה הגיעו כולם אל ראש התל, ירדו וחברו אל מסלול המשפחות.
היום בכל זאת עשור לעמיתים, וניתן לפרוץ גבולות, ואכן חזי ורון מתחלפים בתפקידים ואנו ממשיכים עם רון במעלה הרכס אל חורבת שקלון.
בראש הרכס אנו נהנים ממנה גדושה של צל חרוב ותצפית מודרכת גדושה בשנינות באדיבות רון.
גבעת שקלון (ללא קשר לאשקלון...) הינה בעלת ראש שטוח המוקף חומה ובראשה ממש מולנו אבן ים המעידה כי שכן כאן בית בד. תעשיה זו היתה בעלת חשיבות רבה בארץ בעידן הקדם תעשייתי, ואנו מוצאים בתי בד רבים מתקופות רבות בכל חלקי הארץ בהם ניתן לגדל כרמי זיתים.
בכלל כמעט על כל גבעה מבית גוברין ועד כפר סבא יהיה ממצא ארכיאולוגי כלשהו, מתקן חקלאי, בית חווה או שרידי יישוב. וכאן ככל הנראה היה בית חווה ביזנטי, ממנו מלבד בית הבד נותר גם עמוד תמיכה יפה המעיד כי מבנה ציבור גדול עמד בסמוך לבית הבד, אולי המבנה הראשי של האחוזה או כנסיה.
נוף קדם המרהיב השתמר לו היטב, ואף התעשר במספר יישובים, ומצפון לנו אנו צופים אל תל עזקה ואל מושב זכריה אשר משמר את שם הכפר הערבי זכריא, שבתורו זכה לשמו של הנביא זכריה, ולפי מסורת מוסלמית קבר זכריה נמצא שם. ממזרח עמק האלה בו הכניע דוד את גוליית ובאותו קרב גם הבהיר לשאול כי קם לו יורש, רמת בית שמש משתרעת על הרכסים מצפון וממזרח וצומחת בקצב מדהים. מדרום מזרח גבעת ישעיהו שלא כמו זכריה אינה משמרת את שם הנביא אלא את שמו של ישעיהו פרס, ממקימי הסתדרות המורים, ועדת השמות הממשלתית, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה ועוד. מדרום לנו רמת אבישור אשר קיבלה שמה מצאצאי יהודה הנזכרים בדברי הימים, ומזכירה כי אנו פוסעים בין הפסוקים.
כנס העשור - 'עמיתים לטיולים'
האזור סביבנו שופע יופי והיסטוריה, אך עלינו למהר אל כנס העשור. אנו אוגרים צל חרוב משובח בכיסים ואצים אל חניון השקד, לפגישה מרגשת עם המוני העמיתים לדורותיהם, מדריכי הטיולים עימם חווינו את הארץ דרך הרגליים, ומייסדי 'עמיתים לטיולים' שהתכנסו לרגל המאורע.
לאחר שהתכבדנו בשתיה קרה, ארטיקים, וחולצות עשור לעמיתים בצבעי כחול לבן, פותח עידו מאושר, המנהל התפעולי של 'עמיתים לטיולים' את הטקס בקריאת שירה של המשוררת רחל (בלובשטיין) "אל ארצי" המתחבר היטב לאירוע זה.
ד"ר עמית הורן, ממייסדי 'עמיתים לטיולים' (יחד עם עמית אררט אחראי לשם הקבוצה) נוטל את המיקרופון ואומר כי מדובר בפרויקט משותף לכל העמיתים אשר מספרם כיום מגיע ללמעלה מעשרים אלף. עמית מדגיש כי כולנו מדריכים וכולנו חוקרים את הארץ, ובמהלך העשור של מסע עצום זה כל אחד ואחד אשר צעד עימנו שותף ותורם למטרה של הנגשת הארץ וצפונותיה לציבור הרחב.
איל נימרי, איש צוות ההיגוי של 'עמיתים לטיולים' מודה לכל עשרות אלפי שותפינו לדרך שהם המסד האמיתי של העמיתים, ומציין את המסלולים המדהימים והחתכים השונים והמגוונים של הסיורים אשר יוצאים בהתמדה לכל רחבי הארץ. אייל תוהה כיצד התקשורת הממוסדת לא גילתה עדיין את המפעל המדהים הזה, ומציין כי הוא נפעם שוב ושוב מכוח הרצון וההתמדה של עמית אררט העושה בהתנדבות ימים כלילות למען פרויקט חשוב זה.
עידו מאושר קורא את שירו של רבי יהודה הלוי 'יפה נוף' ועם סיום השורה 'וטעם רגבייך לפי מדבש יערב' קורא לעמית אררט לשאת דברים.
עמית אררט עולה לקול מחיאות כפיים, יחד עם נכדתו הרכה אשר טיילה עימו היום במנשא גב, בסמליות הממחישה את חשיבות העברת אהבת הארץ לדור הבא.
עמית מתאר בציוריות רגע אשר נחרט בזכרונו, העליה אל תל שכם כאשר עם ישראל על כל גווניו, טפו ונשותיו עולים באישון ליל כדי לבקר ולהכיר את שכם המקראית.
הוקמה כאן מורשת האוהבת את הארץ ומוכנה אף לקום באישון ליל כדי לחקור את לב הארץ, ומכריז כי לא נעצור בחגיגות העשור ובקרוב נצא לעליה המונית לתל תרצה ולעינות בידאן הסמוכים לשכם, עליה עם מאות אוהבי המולדת.
עמית מודה לאשתו רחל אשר היא עזר כנגדו, ולכל האנשים הטובים העושים במלאכת ידיעת הארץ ואהבתה.
ד"ר חזי הורן ממשיך את דבריו ואומר כי משפחת אררט היא משפחת חזון, אך האירוע היום הינו חזון ויוזמה של עמיתתנו הדסה לב. חזי מודה למדריכים הרבים שבהתנדבות ואהבת ישראל הובילו טיולים אין ספור, חזי מונה את מייסדי ומובילי 'עמיתים לטיולים' - אלה קובלנץ-יחזקאל, אריה קליין, יואל אליצור, הרב יצחק לוי, מאיר רוטר, אריאל קופלד אבנר עופר ועוד רבים וטובים ומודה להם על ייסוד מפעל זה, ממשיך ומודה לאברהם מש, זאב רוטקוף ואנוכי, כותב שורות אלו המתעדים את סיורי העמיתים שנים רבות, ומזמין את נכדו של עמית אררט להגיש לו שי שהוכן על ידי העמיתים.
חזי מזמין את הדסה לב אשר בסיוע חנה טאובנבלט ונריה בריס, יזמו והפיקו אירוע מרגש זה לשאת מספר מילים.
הדסה לב, מקבלת את המיקרופון מול חיוכי הקהל ואומרת כי בחודשים האחרונים בהם עסקה בהפקת אירוע זה נחשפה לא רק לעומק החזון אלא גם לעבודה הקשה והסיזיפית המושקעת מאחורי הקלעים של 'עמיתים לטיולים', ומודה שוב לעידו מאושר ועמית אררט והמתנדבים הרבים המאפשרים מפעל אדיר זה.
הדסה מצטטת משירה של נעמי שמר 'האיש המוזר' שנכתב לכבוד העליה לסבסטיה, ומסיימת במילותיה של נעמי שמר (וגם של כולנו!) 'ארץ ישראל שייכת לעם ישראל'.
תודות:
לעמית אררט על למעלה מעשור של פתיחת אופקים, גיבוש קבוצה של אנשים מופלאים, ומנה גדושה של ציונות דרך הרגליים,
להדסה לב, חנה טאובנבלט ונריה בריס על הפקת אירוע מושקע, מחמם לב ומגבש,
לרון חרמוני להט, חזי הורן, ונריה בריס על הובלת שלושת סיורי האירוע באהבה בידע ובחן,
למדריכי 'עמיתים לטיולים' במשך העשור, אנשי נתינה, ידע, ואהבת הארץ והעם,
לכל העוסקים בחזון העמיתים מאחורי הקלעים תוך נתינה ללא גבולות,
לסברס מרכז שטח ישראלי - על הסיוע הלוגיסטי והעזרה בהדפסת חולצות העשור לעמיתים,
ולעשרות אלפי העמיתים אשר אני גאה לקרוא להם חברי לדרך.