סיכום => 'עמיתים לטיולים' ביום הקדיש הכללי - סיור בבית לוחמי הגטאות, י' טבת תשפ"ה (10.1.25)

[SABA Amit]

בס"ד

סיכום => 'עמיתים לטיולים' ביום הקדיש הכללי - סיור בבית לוחמי הגטאות

התקיים ביום שישי ערש"ק פרשת ויחי, י' טבת תשפ"ה (10.1.25)

הדרכה: ציפי נווה

כתיבה וצילום: ירון בוצר  botze...@gmail.com

ניהול תוכן והפקה: עמית אררט arara...@gmail.com

 

"כי עוד אאמין גם באדם, גם ברוחו, רוח עז" - שאול טשרניחובסקי.

בית לוחמי הגטאות

יום צום עשרה בטבת נקבע על ידי הרבנות כיום הקדיש הכללי, לזכרם של קורבנות השואה. ביום זה העצב על חורבן בית מקדשנו מתאחד עם השואה הנוראית, וקורא לנו לצאת, לכבד, ללמוד ולשמר את זכר העבר הקשה, ולהפיק את הלקחים החשובים בין אז והיום.

קיבוץ לוחמי הגטאות אשר נוסד על ידי שורדי השואה, שלחמו למען קיום ישראל, שם בליבו את שמירת זכר השואה והגבורה. בבוקר צום עשרה בטבת התכנסנו אל מוזיאון בית לוחמי הגטאות אשר נפתח במיוחד למעננו למסע של כיבוד ולימוד זכרם של קורבנות וגיבורי עם ישראל בתקופת השואה.

תקומת עם ישראל בארצו לא פסחה על קיבוץ לוחמי הגטאות, ואזור הקיבוץ כולו שליו, מוריק וערי החוף המרשימות הניבטות אלינו מעידות על השגשוג, התקומה והדרך הארוכה אשר עברנו מאז נקודת השפל של ימי השואה.

בית לוחמי הגטאות שוכן בקבוצת מבנים מרשימים, אשר אמת המים העות'מאנית ניגשת אליהם בסדרת קשתות יפה, ויוצרת חיבור רב חן ורושם.

מבנה המוזיאון עצמו שוכן בבניין רבוע בן מספר קומות התחום סביבו בעמודים מדומים, וחלונות קטנים ומתכתב עם מבנה הכנסת אשר בירושלים, ועם המבנה הקלאסי של בית הכנסת היהודי. המבנה המרשים והמסיבי כאמור משובץ בחלונות קטנים היוצרים מן מחסום מחשבתי בין הפנים הקשה והמאתגר לכל אדם באשר הוא, ובין החוץ היפה ושליו כל כך, אך עם זאת מכניס אור רך אל תוך חדרי המוזיאון, ויוצר קשר בין העולם הסובב והזכרונות האצורים בין אולמות המוזיאון.

מדרום למוזיאון ניצב אמפיתיאטרון רחב ידיים הצופה אל השדות ואל אמת המים אשר בו מתקיימות אחת לשנה עצרת יום השואה שהיא מסורת שמקיים הקיבוץ משנת קיומו 1949, ומעט ממערב לו מבנים קטנים נוספים בעלי ארכיטקטורה ייחודית - זהו "יד לילד" מוזיאון שואה שמיועד לילדים, המספר את סיפור הילדים השואה, בעל כיפת בטון לבנה ולצידה מבנה עגול שמעליו מושיטה ידה אל הרקיע בצורה גלילית אשר אולי מנסה לחבר בין שמיים וארץ.

לובי בית לוחמי הגטאות מרשים ופונה אל שני גרמי מדרגות העולים זה מול זה, וקוראים למבקרים ללכת בדרך בה יחפצו ולחוות ולהתחבר עם הידע אשר כאן בדרכם.

בין קומות המוזיאון אולמות תצוגה רבים הצבועים בצבעי לבן ואפור קרים, וביניהם מדרגות ומעקות עץ המוסיפים נגיעה חמה ורכה לביקור.

עמית אררט מברך את העמיתים אשר הגיעו לסיור ייחודי זה, ומעלה את הצורך החשוב לכבד יום זכרון זה, גם מהזווית הדתית וגם בזווית זיכרון השואה אשר אינו מתכהה. כמו שחווינו בשנה האחרונה - הרע אורב לו וממתין לשעת כושר.

מדריכת המוזיאון  ציפי נווה אשר נרתמה לסיור זה מקבלת את הבאים מכל רחבי הארץ בברכה, ומובילה אותנו לתצפית מגג המוזיאון אל הסביבה הכל כך מעתירה ואל אולם בו מוצגת תערוכת חסידי אומות העולם.

מבט אל העבר

אולם רחב ידיים זה כמו שאר אולמות בית לוחמי הגטאות נוגע היישר בלב. התאורה כאן רכה, תצלומי עיניהם של חסידי אומות העולם מישירות אלינו מבט מקירות האולם, וקולות רקע עדינים של ילדים המשחקים מזכירים כי יותר ממיליון וחצי ילדים הושמדו על ידי החיה הנאצית, ילדים אשר לא זכו לטעום את החיים, והם דור שלם אשר נקטע מעמנו.

ציפי הינה חלק מהצוות החינוכי של בית לוחמי הגטאות, ומתווכת את זכר השואה במוסד זה יותר משלושים שנה. מדריכתנו היא דור שני לשורדי השואה, וסיפורי אביה ואמא ילוו אותנו במסע הזיכרון אותו נערוך היום.

הסיפור היום הוא של חורבן, אך גם של גבורה ותקומה. הוא סיפור שהתרחש לפני שלושה דורות, אך עדיין עכשווי וחשוב.

סיפורו של מוזיאון זה החל עם הקמת קיבוץ לוחמי הגטאות, ונמצא בשם היישוב. לגדול כאן זהו משא מחייב.

הקיבוץ הוקם על ידי שורדי שואה, לוחמי מרד גטו ורשה, רובם בני תנועות הנוער של אותה תקופה, דרור, החלוץ ועוד, רבים מהם נצר אחרון למשפחותיהם.

מקימי הקיבוץ הגיעו מאזור פולין, לאחר שהשתתפו במרד גטו ורשה בו גבו מחיר מהחיה הנאצית, והרימו את נס הקוממיות.

ברוח אותם ימים חלמו להקים בארץ ישראל יישוב חקלאי, ועם הגעתם ארצה הקימו ביום השנה לפריצת מרד גטו ורשה, ב19.4.49 את הקיבוץ על גבעה קטנה עליה ניצב היום המוזיאון.

המשאבים של העולים על הקרקע היו דלים והספיקו רק לאוהלים, ושני צריפים קטנים.

צריף אחד הוקדש לבית הילדים, והשני למען ייסוד מוזיאון שקיבל את השם 'בית יזכור', שניהם הוקדשו למען העתיד.

 

בשנות החמישים הוקם מבנה המוזיאון המרשים בו אנו מבקרים, ובו עד היום נמצאת התערוכה אותה הקימו מייסדי הקיבוץ, לצד מיצגים ותערוכות רבות הצובטות ונוגעות בלב.

כאן נמצא מוזיאון השואה הראשון בעולם, וכאן תועד החומר אשר שימש את התביעה במשפט אייכמן, שכן מוסד יד ושם היה אותה עת בתהליך הקמה.

תפיסת המייסדים היתה כי כאן לא תוקם אנדרטה, אלא בית ספר לרוח האדם המתבסס על שלושה עוגנים, ולכן קראו למקום בית ולא מוזיאון.

תפיסת המייסדים היתה להתמקד בזיכרון, באזהרה אותה נושא עימו העבר, בהשראה לעתיד אותה נוכל לקבל מסיפור התקומה ובייסוד מדינה טובה יותר. רוח העוברת בין העבר ההווה והעתיד.

במוזיאון מוצגות תערוכות רבות, כל אחת מספרת זווית אחרת של סיפור השואה, ובביקור קצר זה נבקר בארבעה מהן. הראשונה היא תערוכת ורשה - סיפור העולם היהודי לפני השואה.

בדרך אל תערוכת ורשה - עברנו בתערוכת "מול תא הזכוכית - משפט אייכמן", בה מוצג תא הזכוכית בו ישב הצורר אדולף אייכמן בעת משפטו, ועל פני תערוכת "לזכרם"- שמספרת על משלוחי הילדים ההולנדים ברכבות להשמדה. מולנו מוצבים לוחות זיכרון ארוכים מנשוא בהם מוצגים תמונותיהם של אלפי ילדים יהודים אשר נשלחו מהולנד להשמדה. במשלוחים אלו עמדו בפני גורל אכזר 18 אלף ילדים יהודים מהולנד, רק אלף מהם שרדו את מוראות השואה.

 

תערוכת ורשה - העולם היהודי לפני השואה

אנו עוברים בין חללי המוזיאון השקטים אל אולם רחב בו נשמעות ברקע קולות עיר הומה של לפני מאה שנה, ועל מסכים גדולים התלויים סביב מוצגים מראות של חיי הקהילה בורשה של לפני השואה.

בתערוכה זו מוצג סיפור הקהילה היהודית בורשה. האולם מעוצב היטב כרחוב בן אותם ימים, ובין הסרטים המוצגים סביבנו וקולות המולת החיים השוקקים של הקהילה מציגה ציפי את הנושאים והזרמים אשר הרכיבו את קהילת יהודי ורשה.

קהילות יהודיות רבות נמחו בשואה, ביניהם סבלו בצורה נוראית יהודי פולין. מ3.5 מיליון יהודי פולין שרדו רק כ300 אלף, ואילו מיותר מ370 אלף יהודי ורשה שרדו מאות בודדות בלבד.

באותה תקופה של טרום מלחמת העולם השניה לא נעלמה בעיית האנטישמיות מעיני מנהיגי הקהילה, ונוצרו ארבעה זרמים בקהילה היהודית שבחרו דרכים שונות להתמודד עם השנאה העזה אותה חוו.

הזרם האורתודוקסי התכנס אל מבטחי האמונה, זרם אחר דגל בנאמנות לפולין והשתלבות כאזרחים במדינה לפני צווי היהדות, מפלגות הפועלים נהו אחרי הזרם הסוציאליסטי שהתחזק מאוד בתחילת המאה הקודמת והבטיח שוויון מוחלט, והזרם האחרון והקטן מכולם היה תנועות הנוער הציוניות אשר דגלו בעצמאות יהודית, הגנה עצמית והתיישבות בארץ ישראל.

הסרטים המתעדים את חיי הקהילה השתמרו על ידי יהודים אשר היגרו לארה"ב, והגיעו לבקר את בני משפחותיהם מצוידים במיטב אמצעי הטכנולוגיה של התקופה. אלו נותרו הזכרונות הכמעט היחידים מקהילות מפוארות.

סביבנו מתועדות עדויות שהשתמרו מחיי הקהילה, מסמכים, חפצים אישיים, דגלים ועלונים המאפשרים לחוות בצורה בלתי אמצעית את חיי התרבות והקהילה של ורשה.

ביניהם פריטים אישיים צובטי לב, יומן מעוטר בעבודת יד אוהבת של נערה, צילום משפחתי בימים מאושרים, ורשימות של סטודנט.

לצידם דגלי תנועות הנוער מלאי רגש הלאומיות, צילומי מופעי תרבות וספורט, כרזות תנועות הפועלים, זמני תפילות, ועלונים רבים בהם מככבת היידיש לצד עברית מליצית.

בעיני המייסדים - מרד גטו ורשה

כל אולם כאן נוגע בלב וברגש בצורה משלו, ואנו ממשיכים אל האולם בו מוצגת תערוכת דור מייסדי בית לוחמי הגטאות, המציגה את מוראות הגטו היהודי ואת גבורת מרד גטו ורשה.

סביבנו מוצגים מסמכים, מפות ותמונות נדירות מחיי הגטו היהודי. ביניהם תאריכים חשובים ולצידם דגמים הממחישים את המאורעות. בלב המוזיאון, כלי הנשק הדלים, וסמל היד הקפוצה המתרוממת אל על בהתרסה ובמרד.

לאחר כיבוש ורשה על ידי הנאצים בספטמבר 1939 יהודי ורשה אשר היוו 30 אחוז מאוכלוסיית העיר נכלאו בגטו צר שהיווה פחות משלושה אחוזים משטח העיר. הגטו נוהל על ידי מנהלת יהודית שמונתה על ידי הגרמנים. זו ניסתה לעשות ככל יכולתה על מנת להקל על התנאים, אך בבלי דעת ביצעה את חפצם של קלגסי גרמניה.

גטו זה הוקף חומות אימתניות, והורעב במטרה להרוג את היהודים. הצפיפות המחלות והרעב גבו מחיר כבד, אך מולם עמדה הגבורה ורוח האדם, ויהודים רבים עסקו בהברחת מזון, עזרה הדדית, לימוד תורה ומופעי תרבות.

כמו בימינו כאשר המדינה כושלת, רק רוח האדם העזה עומדת לה לקהילה.

רבים מחברי תנועות הנוער אשר נסוגו לשטח הרוסי עם הכיבוש הנאצי התגנבו חזרה אל הגטו על מנת לסייע ולבנות מנהיגות יהודית לאומית.

 ב 22.7.42 הגרמנים מחליטים לחסל את הגטו. עד אז רבע מיהודי הגטו כבר מתו מחמת התנאים הבלתי נסבלים.

הגרמנים על מנת להחליש את ההתנגדות נוקטים בטקטיקה של הטעיה, ואומרים להנהגת יהודי הגטו כי המשלוחים אשר יוצאים למחנות ההשמדה יוצאים למחנות עבודה בהם התנאים טובים יותר.

רבים מאמינים לתעמולה הנאצית, ויוצאים מרצונם ברכבות המוות.

מתוך יותר מ350,000 יהודים בגטו, נותרים רק 50,000 אשר הבינו את האמת לאשורה וסירבו לצאת.

לאחר מאורעות מלחמת חרבות ברזל קל יותר להבין את עצימת העיניים וחוסר היכולת להתבונן עין בעין אל הרוע. חשיבות לימוד וזיכרון מאורעות השואה מתחוורת לנו שוב.

הנאצים מתקשים להתמודד עם הנותרים בגטו שהתנגדו להם באופן פעיל וסביל, ומחליטים לחסל את הגטו בכוח צבאי.

שני ארגוני קוממיות יהודית מוקמים בגטו כדי להתכונן לבאות - אייל, ארגון תנועות הנוער הסוציאליסטיות, אשר מנה חברים רבים אך חסר אימון צבאי.

הארגון השני הוא האצ"י - ארגון שגדל על תורתו של ז'בוטינסקי, התכונן היטב והצטייד ככל האפשר בנשק ואימון, אך מנה חברים מעטים.

אז כמו היום, שני הארגונים אינם מצליחים לשתף פעולה. מלאכתם של כוחות הרשע קלה יותר, ולנו נותר לקחה של ההיסטוריה המהדהד לאחר שלושה דורות.

מרד גטו ורשה הקטן פורץ ב 18.1.43 כהתנגדות לניסיון שילוח נוסף אל מחנות המוות, ומרד גטו ורשה פורץ בערב פסח 19.4.43 כהתנגדות כוללת לניסיון הגרמנים לבצע משלוח כוחני אל מחנות המוות.

המרד נוהל על ידי מספר קטן של לוחמים, בנשק דל, ואל מול כוחו העצום של הצבא הגרמני אשר תקף את הגטו מצויד בלוחמים מאומנים, טנקים ובחיפוי מטוסים.

למרות התבוסה הודאית גבו לוחמי מרד גטו ורשה מחיר כבד מהגרמנים והוכיחו כי לאחר 2000 שנה של גלות היהודים עדיין מסוגלים להניף את נס הקוממיות והלאומיות, ולעמוד על שלהם, ובכך סימנו את קו פרשת המים ממנו קמה השראה לכוחות הלאום שהקימו את מדינת ישראל.

הגרמנים נאלצו להילחם על כל בית, והרסו את הגטו ביסודיות. 

קהילת ורשה המפוארת אשר קמה במאה ה15, חדלה להתקיים.

יער עד

אנו הולכים בדממה אל אולם נוסף אשר קירותיו מחופים בחיפוי עץ שמקורו בתרבות הרוסית, ותמונתו של מנהיג ברית המועצות סטלין התלויה על אחד הקירות ממחישה את התקופה והאזור המיוצגת באולם זה.

תערוכה זו מציגה את השואה שהתחוללה בשטחי ברית המועצות, ומתמקדת בגורל היהודים ששכנו בה בתקופת מלחמת העולם השניה.

 בברית המועצות של לפני השואה שכנו יותר מחמישה מיליון יהודים. פחות מחציים שרד את השואה.

בשנת 1939 ברית המועצות וגרמניה הנאצית מחלקות ביניהם את שטחי פולין.

למרות שלטון הטרור של סטלין מצבם של יהודי ברית המועצות וחלקה הסובייטי של פולין היה טוב יותר מאלו של היהודים שנותרו בחלקה הגרמני של פולין.

ב-22 ביוני 1941 הגרמנים פולשים לברית המועצות במבצע ברבורסה. לצד הצבא הגרמני נעות יחידות השמדה - האיינזצגרופן, לא שונות מהרבה מהנוחבות של החמאס.

המיצג אותו נחווה, יער עד ממחיש את המצב בו נמצאו היהודים בערבות רוסיה, ואת מקום המפלט היחיד בו יכלו להסתתר - יערות העד האינסופיים והקפואים של מזרח אירופה.

המיצג מדגיש את פועלם של הפרטיזנים אשר לחמו מתוך מסתור היערות בנאצים וגבו מהם מחיר דמים.

אנו נכנסים לחדר מואפל, בו הוקמו גזעי עצים רבים אל מול מסך ענק עליו מוקרן יער עד עבות מזרח אירופי, אליו בקושי חודרות קרני השמש.

חווית היער היא עדות - יער עד. סביב נשמעים ציטוטים של שורדי שואה, בין העצים נראים מראות חטופים של פליטים, והעונות עוברות להן, כזמן אינסופי בו אותם יהודים נאלצו לשרוד בתנאים קשים ביער העד הקפוא.

שיא השפל - תערוכת אולם המחנות

גרמניה התעשייתית והמוקפדת יזמה בדמותה מערכת השמדה תעשייתית עם פרטים מוקפדים ויעילות גרמנית - לדראון עולם לאנושות כולה.

אולם שנמצא במרתף המבנה, ואולי מתכתב עם השפל אליו הגיע האנושות מציג את פיתוח שיטה נוראית זו, בתמונות נדירות, מסמכים, ופריטים שנותרו.

את עיני תופסת כרזה המציגה את רשימת החברות התעשייתיות אשר שיתפו פעולה עם מערך השמדה זה, חלקן חברות גדולות המוכרות היטב בעולם כולו עד היום.

את ליבי מרגש ציור אותו ציירה נערה אשר שרדה את מחנה ההשמדה אושוויץ, ומתאר בקווים קשים החודרים אל הנשמה את החוויה הנוראית אותה חוותה.

  

במרכז האולם דגם של מחנה ההשמדה טרבלינקה אותו בנה לזיכרון עולם - יעקב ויירניק, אחד משורדי המחנה הבודדים. דגם זה ממחיש את יעילותה של מערכת ההשמדה הגרמנית אשר בנתה לפרטי פרטים את הזוועה הגדולה בתולדות האנושות.

בקצה האולם מפת אירופה מוארת בנורות לד צבעוניות, המתארות את מיקום מחנות העבודה וההשמדה, ומציגה היטב באורותיה את החשיכה אשר עטפה את אירופה.

טבלה נוספת מתארת את אחוז היהודים ששרדו במדינות שונות, ממדינה בה שרדו כל יהודיה, ועד פולין בה הושמדו יותר מ90% של יהודיה. טבלה הממחישה היטב את חלקה של האוכלוסייה המקומית בתהליך רצח היהודים  ודרגת שיתוף הפעולה שלהם עם הנאצים.

את סיורנו אנו מסיימים בבית הכנסת 'תפילת האדם' הסמוך לבית לוחמי הגטאות, בתפילת מנחה עם קריאה בתורה המתמקדת באבלות הצום, וגם באמירת אל מלא רחמים לעילוי נשמתם של ששת נרצחי השואה.

תם סיור בעקבות השואה אך לא נשלם, שכן הזיכרון והלקח עדיין עכשווי מתמיד,  והשאלה האם למדנו והפנמנו מקננת עדיין עמוק בלב.

 תודות:

לציפי נווה על מסע מרגש החודר ללב בעקבות זכרון השואה, העכשווי והחשוב מתמיד.

לעמית אררט על היוזמה והפקת סיור חשוב ומחבר זה.

לבית לוחמי הגטאות על האירוח, שימור הזיכרון הלאומי, ושימור הקשר בין עבר - הווה ועתיד.

ולעמיתים הרבים שבאו ללמוד, לזכור, לכבד ולהבין.

תמונות מהסיור:
באדיבות ירון בוצר => https://photos.app.goo.gl/WMvj8LVzjGtQpRCP6

באדיבות רונן סיון ועמית אררט => https://photos.app.goo.gl/MGvfoKMCuFPymk8G8

באדיבות זאב רוטקוף (לחיצה על תווית i תפתח מסך מידע) => https://photos.app.goo.gl/nC5ts952JcYF4BBe7

'עמיתים לטיולים' - אוהבים וחוקרים את א"י ברגליים.

להתחברות ליומן הגוגל שלנו - לחצו כאן

עידו מאושר 052-7333933 meush...@gmail.com
דוא"ל הקבוצה להצטרפות - arara...@gmail.com סבא-עמית אררט, מצפה יריחו 052-7-90.60.90

אתר הקבוצה לעיון ולהרשמה לפעילויות החינמיות בד"כ =>  groups.google.com/group/amitimtiyulim

עקבו אחרינו:  , כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.

להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND