סיכום => (14.2.20) אל - 'קבר רב אשי' טיול ייחודי באישור צבאי מיוחד להר שנאן ולמוצב ציפורן
SABA Amit
יט' שבט תש"פ - "תפילה מעבר לגבול" - כתבתו של רובי המרשלג - הכתב לענייני צפון של ערוץ - כאן 11 =>
אל הר שנאן
את סיורנו אנו פותחים בצומת מחניים בלב הירוק השופע של סוף החורף כאשר הרחק מעלינו בולט לו חרמון הסבא כשפסגתו המלבינה על מדרונותיה בולטת היטב על רקע תכלת השמיים.
לביקוש הרב לסיור ייחודי זה מצריך שלושה אוטובוסים המובילים אותנו בנוחות אל הר שנאן אשר במרומי רכס רמים תוך שאנו נהנים מהדרכה מקיפה מפי מיטב המדריכים בקשר לעמק החולה הפרוס תחתינו וההיסטוריה של ההתיישבות בו.
עם ההגעה להר שנאן אנו מתמוגגים מתצפית הקפית אל עמק החולה במלוא יופיו, על שדותיו הממתינים להתפרץ בשפע עם בוא האביב ואגמון החולה השולח סביבו קנוקנות אפרוריות כמו מנסה לתבוע את אשר איבד.
מעבר לעמק אנו מביטים עין בעין אל רכס החרמון ואל ראשו העטור לבן המתנשא מעל החולה והרי הגולן.
מטה ממש לרגלינו אודמים גגות הרעפים של היישוב מרגליות, בין יערות עד שופעי ירוק אשר אי אילו שקדיות מנקדות אותם בלובנן. מכאן נקל להבין את חשיבותו האסטרגית של הר שנאן השולט היטב על הרי נפתלי ועמק החולה.
על פסגת ההר שולטת לבטח מפלצת הבטון והפלדה של מוצב ציפורן, המספקת ביטחון והגנה ליישובי הצפון אל מול הכוחות העוינים השוכנים בכפרי הלבנון. לאחר תצפית קצרה בולטת מאוד העובדה כי מול היערות של הרי נפתלי שטח הכפרים מעבר לגדר המערכת חום כולו ונטול עצים כמעט לחלוטין, ממש אפשר להרגיש את האהבה הרבה לארץ מצד הגבול שלנו.
קבר הרב אשי
לאחר תדרוך בטחוני אנו נאספים סביב מדריכנו אביתר ליכטמן המודה ל'עמיתים לטיולים' ובראשם עמית אררט על שיתוף הפעולה הפורה שאיפשר סיור ייחודי זה ולצבא שיצא מגידרו על מנת לעזור ולתמוך בסיור הלא פשוט, ומיד מוביל בעליה מאתגרת סביב המוצב אל סמוך לגדר המערכת העוברת למרגלותיו.
אנו פוסעים מספר מטרים לאורך הגדר כאשר ריח הגריז המאפיין כל כך את כלי הרכב הצבאיים מלווה אותנו, אל קבר הרב אשי הנמצא ממש על גדר הגבול.
קבר הרב הינו מבנה אבן צנוע אשר על ראשו בנוי גימלון. המבנה אשר גדר הגבול עוברת ממש מעליו כלוא מעברה של גדר המערכת, והגישה אליו מוגבלת על ידה.
אביתר מתקשה להסתיר את התרגשותו לנוכח הביקור הנדיר בקיברו של הרב אשי אשר יחד עם הרב רבינא חתמו את התלמוד הבבלי. הביקור הנערך כחודש וחצי לאחר סיום לימוד הגמרא במסגרת הדף היומי אכן גם מרגש את הקהל הרב הנאסף סביב ובפי רבים נישאת תפילה חרישית.
אביתר מגלה כי מסורות עתיקות מימי הביניים ממקמות את קברו של האמוראי בנקודה זו וכי ככל הנראה ביקש הרב שעצמותיו יועלו מבבל ויטמנו לאחר מותו באדמתה הקדושה של ארצנו.
אביתר נע קדימה בזמן ומבאר כי בין שנת 85 ועד 2000 צה"ל שולט משני עברי הגדר, והמקום הינו אתר תפילה מבוקש ושוקק אברכים. עם הנסיגה מלבנון הקבר נמצא ממש על הגדר, והלבנונים טוענים שלשיטתם שיח' עובייד קבור כאן, דורשים גישה משלהם והמתפללים נאלצים להתמודד עם התגרויות של החיזבאללה מצידה השני של הגדר ועם המצב הביטחוני המעורער, ואט אט צה"ל נאלץ להפסיק כניסת אזרחים לאתר הקדוש הזה.
על מרפסות המוצב נאספים חיילים רבים לשמוע את ההדרכה המלומדת, ומדריכנו מוסיף לבאר כי מאז מלחמת לבנון השניה האזור מאובטח על ידי האו"ם אשר בסיסו נמצא ממש מולנו, המונע גישה של חיזבאללה לקרבת הגדר, אך האחרונים פשוט עברו ללבוש אזרחי, ושכיח למצוא כאן 'רועי צאן' הנושאים מצלמות יוקרתיות המתעדים את הפעילות לאורך הגדר ואזרחים שונים העוסקים בפעילויות תמימות לכאורה.
את הביקור הקצר אנו מסיימים, חיילים בחגור מלא, אברכים, חובשי כיפה וחילונים באמירת קדיש מרגשת, כאשר הפסוק 'עושה שלום במרומיו' מול קבר חותם הגמרא אשר גדר גבול מקיפה אותו מכל עבריו מקבלת משמעות רחבה ומרטיטת לב.
מוצב ציפורן
אנו מקיפים שוב את המוצב בעליה מאתגרת החושפת שוב את הנוף המרהיב הפורץ מכל הכיוונים, ופוסעים אל תוך מבצר הבטון מכיוון פתח האספקה של המטבח.
ההתנתקות מריחות בישולי השבת קשה אך למרות זאת אנו עולים אל גג המבנה בו הבטון נפתח באחת ומהלומה של יופי סוחטת ואאווו ארוך מפי העולים.
אביתר מצביע אל מחנה כח האו"ם מולנו הקרוי בפי החיילי 'הסושיה' עקב גדרות הביטחון שלו הנראות כיחידות סושי ואומר כי מתקן 'ציפורן' שכן עד שנת 2000 במקום בו נמצא היום מתקן האו"ם, אך לאחר הנסיגה לגבול הבינלאומי פוצץ המתקן ונבנה שוב מטרים ספורים ממזרח לגדר הגבול.
את מתקן האו"ם מתפעלים חיילים נפאלים ובמרכזו ניתן לראות ללא מאמץ מקדש קטן בעל גג צהוב שאלו הקימו לצרכיהם.
ובחזרה לנתיבי ההיסטוריה, ב22.10.48, בעיצומה של מלחמת הקוממיות הר שנאן הוחזק בידי חיילי חי"מ מהיישובים הסמוכים. חיל ההצלה של קאוקג'י הפולש לארץ תוקף אותם עם כח אש רב וכובש באלימות את המשלטים שעל הרכס שאז נקראו בשם משלטי שיח' עובייד.
מנרה השוכנת ממש מתחת להר חשופה לחלוטין, כמו גם עמק החולה כולו. בנוסף אותה עת הדרך ליישובי צפון אצבע הגליל עברה על רכס רמים שכן עמק החולה היה ביצה כולו, ויישובים רבים נותרו מבודדים ומאוימים.
כדי לקדם את הרעה ארבע משוריינים יוצאים למתקפת נגד מנבי יושע, אך לא יכולים ליתרון הגובה של הערבים וסופגים 14 הרוגים. מיד לאחר מכן נערך מבצע 'יעל' בו יוצאת מתקפה רגלית מחלסה (לימים קרית שמונה). המתקפה תוכננה להערך תוך טיפוס תלול בחסות החשכה, אך עיכובים בפריסת הכח הביאו להתקפה עם שחר, שתחת הנחיתות הקשה מול הר שנאן גבתה עשרה הרוגים ופצועים רבים.
חמישה ימים מנרה מנותקת לחלוטין, עד שב26.10.48 יוצא צה"ל למבצע חירם לשחרור הגלילי העליון. המבצע מצליח מעבר לכל שיעור וצבא ההצלה של קאוקג'י נמחק לחלוטין באזור הגליל העליון ומשלטי שיח' עובייד בתוספת רצועה רחבה לתוך שטח לבנון, משוחררת בידי כוחותינו.
לנוכח המפלה הקשה, לבנון הינה המדינה הראשונה החותמת על הסכם שביתת נשק עימנו, ואף נמנעת שנים רבות לאחר מכן מלהשתתף במלחמת ששת הימים למרות לחץ כבד מצד מדינות ערב.
הגבול שקט לחלוטין עד ארועי ספטמבר השחור בירדן של 1970, ובריחת מחבלי ארגון הפת"ח ללבנון, מאז הגבול אלים ומדמם.
לאחר רצח 35 יהודים ב1978 בפיגוע בכביש החוף יוצא צה"ל למבצע ליטני שאחריו האו"ם מקבל אחריות על שמירת השקט, ללא תועלת כמובן, ב1982 לאחר 1200 קטיושות שנורו של קרית שמונה בעשרה ימים וניסיון ההתנקשות בשגריר ארגוב בלונדון, צה"ל יוצא למבצע שלום הגלילן - מלחמת לבנון הראשונה ומשיב את השקט.
שנת 85 צה"ל נסוג לרצועת הבטחון, ובשנת 2000 אהוד ברק מפקיר את בני בריתנו מצד"ל ויוצא בן לילה מלבנון אל הגבול הבינלאומי תוך התעלמות מאמירות מפורשות של האויב כי רצונו בהשמדת מדינת ישראל כולה ולא רק בנסיגה מלבנון. שנת 2006 צה"ל יוצא למלחמת לבנון השניה, שרובה נערכת ממש מולנו לאורך הגבול.רעי הקצין המלווה את ביקורנו מקבל את הובלת ההדרכה ועורך תצפית מודרכת אל גבול הלבנון הנמתח כאן באצבע הגליל מצפון לדרום. מצפון לנו הכפר מרכבה, מולנו חולה ומדרום מיסה ג'בייל. כביש בינת ג'בייל - מארג' עיון האסטרטגי מתפתל כאן בין ההרים.
רעי מסביר את הצורך החשוב על שמירת ביטחון היישובים שלנו וההתמודדות היומיומית מול חיזבאללה המגיע שוב ושוב בלבוש אזרחי על מנת להתגרות בלוחמינו.
אביתר נוטל את המיקרופון, ושב אל מלחמת לבנון השניה תוך ציור קוים לגבורתו של רב סרן בניה ריין אשר היה בחופשה עת פרצה המלחמה. בניה שב מיד מחופשתו והתעקש להצטרף למאמץ המלחמתי למרות שלא היה שייך אותה עת לאף כוח פעיל. התעקשותו מביאה את צה"ל להקצות לו שתי טנקים וכוח הנדסי המשמשים ככוח חילוץ.
כוח בניה נכנס ללבנון תחת אש עשרות פעמים ומחלץ עשרות כלים וצוותיהם אשר נתקעו תוך כדי הקרבות. במקרה אחד בכפר מרכבה אליו אנו צופים, תוך כדי חילוץ נגמ"ש פומה, הכבלים נקרעים, ובניה בעל התושיה מעביר את צוות הנגמ"ש אל הטנקים שלו שניות לפני שטיל פוגע בפומה ובכך מציל את חיי הצוות.
מספר ימים אח"כ, בניה נהרג בטנק מרכבה מפגיעת טיל נ"ט לאחר שהספיק להציל עשרות לוחמים.
יהי זיכרו ברוך.
מטולה
אנו נפרדים לשלום מחיילינו ושבים אל העמק בדרכנו צפונה אל המושבה מטולה.
אל מול בניין האבן של מועצת מטולה ובלב השלווה הקסומה של המקום, מרתק אביתר את הקהל הרב בסקירה של תולדות המושבה שתחילתה צפונה מכאן במרד המארונים בדרוזים, בלבנון של שנת 1858. המרד אשר הסתיים בטבח של הדרוזים בעלי המסורת הצבאית המפוארת במארונים העלה את חמת השלטונות העותמאניים (תחת לחץ כבד של ממשלות המערב הנוצריות) ואלו בתורם הגלו חלק מהאוכלוסיה הדרוזית.
דרוזים אשר חיפשו מקום מושב חדש חכרו בהסכם אריסות אדמות באזור והקימו את הכפר אומטולה (הגיבעה עם הנוף בתרגום חופשי). בעל האדמות אדם בשם ג'אבור ביי מגלה במהרה כי גביית התשלום בעד האריסות מהדרוזים עזי הנפש הינה משימה בלתי אפשרית וממהר למכור את 12 אלף דונם האדמות ליהושע אוסוביצקי, מפקידי הברון. באופן מפתיע רוקם יהושע יחסי ידידות וכבוד עם הדרוזים ומשפחות ממושבות הברון מהגרות ליישוב המשותף.
ב1895 בעקבות מרד דרוזי נוסף בשלטון העותמאני ותבוסה קשה של הדרוזים ננטש כמעט לחלוטין היישוב ערב קציר חיטים, והשדות הריקים הממתינים לקוצר מושכים אליהם עוד משפחות יהודיות, ובשבועות תרנ"ו (1896) נחנכת המושבה מטולה.
קו הגבול כפי שאנו מכירים אותו היום התקבע בעקבות הסכמים בין הבריטים לצרפתים שהחשוב מהם הינו סייקס-פיקו, ושנים רבות לאחר מכן עת חתימת הסכם שביתת הנשק בתום מלחמת הקוממיות נותרו 4000 דונם מאדמות הברון בשטח לבנון.
מדריכנו מעביר את המיקרופון אל ראש מועצת מטולה דוד אזולאי המקבל אותנו בחיוך רחב ובמפה ענקית בה הוא משתמש כדי לסקור את מצב המושבה ממרומי מבטו של ראש המועצה.
דוד מציין ראשית כי מטולה הינה ייחודית בנוף ההתישבות בארץ וכי בניין המועצה הנאה הניצב מולנו הוא בעצם המבנה המוניציפלי הראשון שנוסד בארץ, ובו ישבו פקידי הברון עוד ב1897.
מטולה כמובן הינה היישוב הצפוני ביותר בארץ ומונה 2000 תושבים רשומים ועוד כאלף זמניים (בעיקר סטודנטים), ובה ממוקם הבית הצפוני ביותר בארצנו. המושבה הנמצאת ב'ציפורן' של אצבע הגליל מוקפת מ3 עבריה בגבול ועקב כך מתמודדת עם מציאות ביטחונית המנוהלת בתבונה על ידי הצבא והשלטונות האזרחיים לשמירת שיגרת חיים שלווה המתבטאת בתיירים המגיעים לנפוש במקום אשר כמו קפא בזמן, ואף בתושבים היוצאים לריצת ג'וגינג לאורך גדר המערכת אל מול עיניהם הבוחנות ולעיתים התגרויותיהם של אנשי חיזבאללה.
במושבה 11,000 דונם של אדמה חקלאית המחולקת ל120 נחלות שמעובדות בידי 25 משפחות, המתמודדות עם דעיכת החקלאות בעשורים האחרונים. עד שנות השבעים עובדו גם 4000 הדונם אשר נותרו מצפון לגבול הבינלאומי על ידי איכרי מטולה, ונוהלו יחסי שכנות נהדרים עם הכפרים הלבנונים הסובבים, אך עם התדרדרות לבנון למדינה הנשלטת על ידי ארגוני טרור הלך הגבול ונסגר וכיום התנתקו לחלוטין קשרי האחווה.
דוד פורש בפנינו את דרכי ההתמודדות של מועצה בעלת הכנסות מוגבלות הנובעות מאופיה הייחודי של המושבה, כמו גם מסגירת הגדר הטובה אשר צימצמה מאוד את התנועה באזור ועימה את הפעילות הכלכלית, אך באותה נשימה מזכיר כי הוא מתגאה בכך שמטולה מדורגת גבוה במידרוג הסוציואקונומי של משרד הפנים וכי הוא שם בראש סדר העדיפויות תושבים עשירים ומאושרים על פני מועצה בעלת הכנסות.
לשאלת העמיתים פורש דוד את תוכנית מנהרות התקיפה אשר נחשפו על ידי צה"ל תחת גבול הצפון. בסך הכל נתגלו שישה מנהרות, שלושה מתוכן סביב מטולה. שתי מנהרות יועדו לאפשר גישה מהירה מהצד הלבנוני אל שכונות המושבה, והשלישית לנתק את כביש 90 שהוא הכניסה היחידה למושבה כדי לחסום תגבורות.
דוד משבח את צה"ל אשר ביצע טיפול שורש באיום זה על שלום היישוב, וכן את הענות הצבא לכל תלונה של תושב על רעש חפירות כלשהוא.
לסיום אנו מוזמנים להנות מסיור ברחבי המושבה הקסומה, ולהנות מהפלאפל הכשר המקומי המשובח, שהוא הפלאפל הצפוני ביותר במדינת ישראל.
דוא"ל הקבוצה להצטרפות - arara...@gmail.com סבא-עמית אררט, מצפה יריחו 052-7-90.60.90
, כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND
