טיוטה סיכום => (4.4.25) חוצה יו"ש: מכרמל לתל זיף
SABA Amit
בס"ד
סיכום חוצה יהודה ושומרון מקטע 19: ממושב כרמל לתל זיף
הסיור התקיים ביום ו' ניסן תשפ"ה( 4.4.25)
בין השעות: 06:45 - 13:30
בהדרכת יגאל אנקרי.
בתפעול בית ספר שדה סוסיא.
בשותפות 'עמיתים לטיולים' ותיירות מועצת הר חברון
תמונות מהסיור: באדיבות רועי לויט => https://photos.app.goo.gl/XN1BjSnemFE7nRgbA
התמונות מעמית אררט => https://photos.app.goo.gl/oKaPoofc8m5TjuJj9
סרט הטיול: באדיבות אברהם מש => https://youtu.be/I8W15jJkhF4?si=-dqnp_LGL217mD_G
כתבה: מלי גבאי
כפי שהבחנו כבר בשלב הרישום, סדרת חוצה יו"ש לא רק שדילגה מרצף המקטע ה-13 למקטע ה-19, אלא גם עובתה - זכינו, בסיור נוסף (במקור דובר על 18 סיורים), בין היתר משיקולי תאום ומזג אוויר. ואוסיף, כי מתאים ביותר לטייל ב"חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות כג, טו), הראשון לנו בחודשי השנה, בכרמל אשר בסְפָר המדבר, המוריק בתקופה זו וממרק את הנפש, מתוך תקווה לדין צדק, צדקה, שלום ובטחון, ככתוב:"וְשָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃ וְהָיָ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַצְּדָקָ֖ה שָׁל֑וֹם וַֽעֲבֹדַת֙ הַצְּדָקָ֔ה הַשְׁקֵ֥ט וָבֶ֖טַח עַד־עוֹלָֽם׃ וְיָשַׁ֥ב עַמִּ֖י בִּנְוֵ֣ה שָׁל֑וֹם וּֽבְמִשְׁכְּנוֹת֙ מִבְטַחִ֔ים וּבִמְנוּחֹ֖ת שַׁאֲנַנּֽוֹת׃" (ישעיה, ל"ב, יז-יט), (ההדגשה שלי). בכל אופן, תקופת האביב באזור קצרה יחסית, ואנו זוכים לטייל בספר המדבר פורח ומוריק.
כ-60 עמיתים מתכנסים בחוות שורשים, הסמוכה למושב כרמל, הסבר על החווה המשתרעת על אדמות מדינה של מושב כרמל; תדריך קצר של גורמי צה"ל, הכולל מעבר על המסלול ותאום נקודת מפגש עם הכוחות, לאור העובדה שהסיור הינו בליווי צבאי מרחוק; מורה הדרך יגאל אנקרי, המדריך שלנו היום, מציג את עצמו, את מסלול הטיול, הנקודות המשמעותיות בהן נטייל, הכיוון הכללי - צפון-מזרח עד לתל זיף, במגמת עליה, כפי שאנחנו אוהבים.
תקציר מסלול
לאחר תצפית והסבר מפורט בחוות שורשים ירדנו בירידה תלולה, עלינו עליה מתונה, תוך שחצינו שני רכסים, הגענו לח'רבת קונייטרה, בעבר חורבה ביזנטית ובור מים, כיום, מזבלה. סקירה על נחל חבר וממצאיו, ועל תופעת אבן החול באזור. עברנו בנחל קונייטרה, שהינו האפיק העליון של נחל חבר, טיפסנו לעין אום רוכבה - מעיין צלול, עם שרידי מבנה ביזנטי מעליו, הפסקת טבילות. עלינו בערוץ מערבה לעין אום-נווקיס (עין חמר), חלקנו נכנסו לנקבה, לטבילה נוספת. המשכנו מערבה במגמת טיפוס לאריסטובוליה - שרידי כנסיה כאן נדדנו בפסוקי המקרא עם דוד, זיהינו את נתיבי הבריחה והמרדף, ותצפתנו לאתר המזוהה עם הקין - כפר יהודי, ירדנו בירידה תלולה לקברי בית שני למרגלות זיף, טיפסנו לתל זיף - המזוהה עם זיף המקראית ועיר מנהל חשובה ביהודה, תצפית, והספקנו לדגום גם את הכנסיה בזיף.
תצפית מחוות שורשים, הסמוכה למושב כרמל - מדרגת גב ההר ומדבר יהודה, נחלים
יגאל, פותח את הסיור בתצפית לכיוון דרום-מזרח: הר קנאים, נחל צאלים, המנקז את דרום מזרח הר חברון ובקעת ערד לים המלח, גדת נחל צאלים הדרומית: ההרים בן יאיר, גרני וענוב. מדרגה לפני, ברכס הקרוב "חָ׳אשֶֶמים" (חוטם בערבית מדוברת, צורת הגבעות בולטת כ"אף"/חוטם), אלו גבעות קרטון, ואנו מזהים את שלישית ההרים המכונים ע"ש גיבורי דוד: איתי (בערבית ח'אשם אל עטר), ריבי והדי. מצפון לנחל צאלים, הר חולד, יש המזהים אותו כ"סלע המחלוקת" של דוד, אורכו כק"מ, והוא הסלע/ההר היחיד בסביבתו אשר 600 לוחמים יכולים להסתתר מצדו האחד ו-3,000 לוחמים מצידו האחר, מבלי שיראו אלו את אלו (ראו: נגה הראובני, מדבר ורועה במורשת ישראל, נאות קדומים, 1991), והוא מהווה את קו פרשת המים הדרומי של נחל משמר. בהמשך, נחל משמר זורם מהמדבר עד לים המלח, בנוף בולטת משטרת אום דרג'. מולנו - אגן נחל חבר והשמורה ההסכמית, מזרח הרי חברון ומדבר יהודה. מצפון מזרח - רכס ח'אשם צפרת א- צנע, המפריד בין נחל חבר, מדרום לבין נחל ערוגות, מצפון. הנחלים הזורמים מהר חברון מזרחה באזורנו, מדרום לצפון: צאלים, משמר, חבר וערוגות.
צפונה לנו: הישוב פני חבר, מדבר וישימון גבעות קרטון וצור בעמק, ורכס בַּנִי נַעִים. מערבה לנו: מורדות מדבר יהודה וכפר בני נעים הוא כפר 'בריכה' בגובה 960 מ', ממערב לו קריית ארבע. מדרגה מתחת לרכס בַּנִי נַעִים והעיירה הגדולה בַּנִי נַעִים המשתרעת למחצבותיו, נמצא הישוב מעלה חבר, ממערב - במדרונות, בדואים, רועי הצאן מכפרי יטה וכירמיל שיושבים על שדרת ההר.
יגאל סוקר את המבנה הטופוגרפי של מדבר יהודה, המתחלק לארבע יחידות טופוגרפיות משניות ממערב למזרח:
מדרגת הכפיפה העליונה - "הנחיתה" של קמר יהודה מזרחה למדבר, רצועה צרה יחסית, שגובהה 900-600 מ'. זו המדרגה העליונה של מדבר יהודה, נפילה תלולה מזרחה, אזור המעבר בין ההר הנושב לבין הספר האקלימי והיישובי. באזורנו מדובר על הר חברון, ממנו מסתעפים קמרי מעון ומר סבא. פיזית, אנו עומדים מול רומו הטופוגרפי של ציר הרכס של הר חברון (1000-900 מ') וצופים צפונה, לעבר העיירה בַּנִי נַעִים (950 מ'), הגבוהה באזור, רובינסון זיהה אותה ככפר ברוך והירונימוס (מאה 4 לספירה) זיהה בה את מקום קבורתו של לוט.
רמת המדבר - רוב שטחו של מדבר יהודה, מבנה קער, בו מספר קמרים קטנים, היוצרים אזור מבותר ומדרגות משנה המשתפלות מזרחה, במורד מדבר יהודה. גובה הרמה 600-150 מ' (בהתאמה ממערב למזרח). גיאולוגית: סלעי גיר, דולומיט ובעיקר קירטון וצור (תצורת מנוחה ומשאש) מגיל הקנומן, היוצרים קווי רקיע כיפתיים-עגלגלים, כפי שכבר הזכרנו, ה"חָ׳אשֶֶמים", אלו הן הגבעות המזדקרות המבודדות. בחלקים רחבים ברמה, מופע של "תצורת חתרורים" (מגיל המאסטריכט (תצורה זו אנדמית למדבר יהודה, ומתאפיינת בסלעי גיר, חרסית, חוואר, קירטון, פוספט וגבס, שעברו התמרה, ונראים כסלעים צבעוניים: צהוב, ירוק, ורוד, אדום, חום ושחור. הנחלים הראשיים מקבילים זה לזה וכיוונם הכללי - מזרחה.
במת השוליים המזרחיים - רצועת במה מתונה יחסית, בצורת טבלה שטוחה, נטויה מזרחה, "נשברת" על ידי קניונים עמוקים ומפלי פרסה גבוהים. גיאולוגית: גיר קשה ודולומיט מגיל טורון, בשילוב קירטון מגיל הסנון (גראבן מצדה). בקרקעית הקניונים נחשפות שכבות הקנומן וחוואר הלשון. כמות גשם מועטה ביותר.
מצוק ההעתקים - המדרגה העליונה והתחתונה, הפרש הגובה הרב והתלול ביותר במזרח, מראש המצוק 670 מ' לים המלח, ירידה של 1,200 מ' בשיפוע חד מאוד. גיאולוגית: כלל שכבות הסלעים הימיים מתקופות הקנומן והטורון, ובשמן "חבורת יהודה".
ומהכלל אל הפרט - יגאל מתמקד באזור הסיור - בגיאומורפולוגיה, גיאוגרפיה והידרולוגיה של דרום הר חברון
מדובר באנטיקלינה (קמר גיאולוגי). למעשה, במת ההר המרכזית בדרום הר-חברון מתאפיינת בשלשה קמרים:
במערב, קמר חברון (דהריה) כיוונו מדהריה בדרום-מערב להר גילה צפון-מזרח, ובו רכסי ההרים - עליהם נמצאים הישובים: דורה, בית חגי, עתניאל, תל רבוד ודהריה - הרכסים משתפלים מערבה לדרום שפלת יהודה, באזור סנסנה ואשכולות. הירידה מרכס הרי חברון מערבה לשפלה - תלולה, הפרש גבהים מרבי כ-450 מ', ועל כן מעטים הנחלים מאזור זה הזורמים לשפלה. הירידה לכיוון מדבר יהודה במזרח תלולה, ולכן נחלים הזורמים מהר-חברון לים המלח מתחתרים כנקיקים צרים ועמוקים.
במרכז, ממזרח לקמר חברון ובמקביל לו, קמר בני נעים (יטה) - מאזור תקוע ועד הכפר בני נעים.
במזרח, קמר מעון, מכיוון הר עמשא-כרמל בדרום-מערב, לכיוון תקוע ובהמשך המונטר בצפון-מזרח. קמר זה יוצר בצדו המזרחי את הכפיפה העליונה כאמור, היא מדרגת המעבר מהרי חברון למדבר יהודה. עליו נמצאים היישובים: כרמל, מעון, אביגיל, מצפה יאיר ויתיר. בחלקו הדרומי, משתפל קמר מעון לבקעות ערד ובאר שבע בשלושה קמרי משנה קטנים: יתיר, ענים ועירא.
הקמרים מתאפיינים במסלע קשה של סלעי גיר ודולומיט.
בין שני הקמרים המזרחיים: בני נעים ומעון - נמצא קער אשתמוע (סמוע), המתאפיין במסלע קירטון רך ועליו שכבת נארי, בעטיו של מסלע זה, נחפרו בורות מים ואשר על האדמות חקלאיות בו, נמצאים הישובים: יטא, סמוע, כרמיל ועוד.
מכאן עובר יגאל לתאר את הרשת ההידרולוגית - קו פרשת המים הארצי עובר על במת שדרת ההר המרכזית, השיא הטופוגרפי חופף יחסית את השיא הגיאולוגי בקמר חברון. אולם, בדרום הר-חברון קו פרשת המים מעניין, מוסט מזרחה עקב תהליכי בלייה, עובר מקריית-ארבע דרך כירמיל, חוצה את קמר מעון ונופל לכיוון תל ערד.
מקו פרשת המים, מתנקזים הנחלים לשלושה כיוונים: מזרחה, למדבר יהודה; דרומה, לבקעת באר-שבע ובקעת ערד; ומערבה, לשפלת יהודה. אזור זה מועט במעיינות, יחסית לחלקו הצפוני של הר-חברון, שכן הקירטון יוצר נגר עילי מוגבר ומקטין את חלחול מי הגשמים. בנוסף, עומק אקוויפר ההר בדרום הר-חברון עמוק - תנאים אלה מסבירים את מיעוט מעיינות השכבה באזור, כך שלאורך שנים חפרו תושבי האזור בורות מים לאגירת מי גשמים ונגר, ואף בנו בריכות מקומיות - הגדולה שבהן, בכרמיל.
נחלים המתנקזים מזרחה: נחל חבר - מנקז מתל זיף וחורבת אריסטובליה, ונשפך לים המלח דרומית לעין-גדי, אורכו כ- 17 ק"מ, הארוך בנחלי מדבר יהודה; נחל צאלים - דרום-מזרח; נחל הרדוף - יובל של נחל צאלים, ממזרח למעון מתחבר לנחל צאלים.
נחלים המתנקזים דרומה: נחלי קמר יטה מתנקזים לבקעת באר שבע: נחל יתיר - יובל של נחל באר-שבע מתחיל מרכס יתיר; נחל אשתמוע - מתחיל באזור שמעה ומתנקז לנחל יתיר; נחל ענים - מיובליו העיקריים של נחל באר-שבע, ראשיתו בליבנה; ונחל קריות. נחל חברון - מתחיל בחברון בין קמר יטא לקמר דהריה נשפך לבקעת באר שבע.
נחלים המתנקזים מערבה מקו פרשת המים: נחל שקמה; נחל אדוריים - מתחיל באזור דורא ומתנקז לנחל שקמה במערב; נחל לכיש - אכזב, מתחיל ממערב לחברון ומתנקז לים התיכון.
אנחנו עומדים במורדות המזרחיים של קו פרשת המים, והנחל המרכזי הגדול שמנקז את דרום הר חברון, הינו נחל חבר, לצד נחל הרדוף היורד ממורדות מצפה יאיר לים המלח, על נחל חבר וממצאיו הארכיאולוגיים ירחיב יגאל בהמשך.
שוב מהכלל אל הפרט, יגאל מתמקד בנחל חבר, המשמר את שמה של חברון, העיר. יגאל מספר על ד"ר נתן שלם, ממשתתפי אמא"י ("אגודת משוטטים ארץ-ישראל", הוקמה ב-1916, ע"י חבורת מטיילי חיפה שטיילו בסוריה, עבר הירדן, שלם הצטרף לאגודה ב- 1924) חוקר טבע ורעידות אדמה, גיאולוג, גיאוגרף ומורה, אשר הקים את המכון הגיאולוגי. בזיכרונותיו, תיעד כי ניסה לרדת את נחל חבר שלפנינו, מזרחה לכיוון המדבר. בדרכו, פגש בבדואי ושאלו לתוואי הדרך, הבדואי השיב כי אין דרך לירידה בנחל, יש צוק, ומפל בגובה 100 מ', כך שהוא נאלץ לפסוע על גדת המצוקים עד שהגיע למעלה האיסיים, ותאר את המעלה הרומי ב"נאקב אל-עריג'ה" (שלימים נודע כ"מעלה האיסיים", נסלל ב-135 לספירה, שלהי מרד בר כוכבא, כנתיב אספקה למוצבים הרומיים מעל מערות המפלט האגרות והאימה ברמת חבר).
בנחל צאלים יש דרך ומעיין, בנחל משמר יש דרך ומעיין, וכך גם בנחל ערוגות. בנחל חבר, אין דרך ואין מעיין, תנאים אלו התאימו למיקומם של מערות המפלט הידועות: מערת האגרות ומערת האימה, עליהן יגאל ירחיב בהמשך.
לאחר התצפית המפורטת וההסברים המקיפים, שמנו לדרך פעמינו בהובלת ברוך: התחלנו בירידה תלולה מחוות שורשים, גלשנו במדרונות נחל אבו שבן, עדיין ביובלי נחל חבר הדרומיים, חצינו את ואדי אבו-שבן המסולע והמזוהם בערימות צמיגים. תכסית פני השטח במפנה המזרחי מתאפיינת בצמחיה נמוכה בעיקר תלתן, צפורנית ופרגים, שדות שעורה נרחבים לאורך כל מסלול ההליכה, כמעט בכל מקום פנוי צומחת שעורה. עלינו בעליה מתונה יחסית, תוך שחצינו שני רכסים גם בניהם שדות שעורה. מבחינת עונות השנה, השעורה מבשילה מוקדם יותר מהחיטה, ולפיכך גם קציר השעורים מוקדם יותר (בין פסח לשבועות). בעת העתיקה, גידול השעורים קיבל עדיפות, עקב עמידותה למחלות, ותנאי גידולה בספר ובתנאי חצי מדבר. קו פרשת המים, מהווה גם את הגבול בין גידולי השעורה במזרח לבין החיטה במערב
עצרנו להפסקה מתודית באזור ח'רבת קוניטרה. יגאל מספר, כי הנוסעים בכביש הראשי ממערב לנו, יבחינו ב"אמבטיה" של יובל ואדי השבאן, וע"פ האגדות המקומיות, ואדי אבו-שבאן מהווה את הסמן לשיטפונות בנחל חבר. זאת משום, שהשבאן מהווה את יובליו הראשיים של נחל חבר, הזורם מגב הרכס, דרך אום דרג', וגולש למפל האגדי בנחל חבר. משכך, רודפי השטפונות, הג'יפאים המנוסים חוסכים אכזבות ונסיעות מיותרות למפל, מגיעים לואדי שבאן, אם יש זרימה - צפי לשיטפון במפל.
פרט למפל המרהיב, נודע נחל חבר במערות בר כוכבא משני עבריו: מערת האימה ומערת האגרות, ויגאל מפליג במחקרי המרד.
מרד בר כוכבא
בדרום הר חברון, התגלו ממצאים המרחיבים את גבולות המרד הידועים לנו בשנים האחרונות, דרומה. בחפירות ארכיאולוגיות נמצאו מטבעות ממרד בר כוכבא, מערות מסתור ושלדים ב"ראסם יתיר", אשר בגדה המזרחית של נחל יתיר, ביער יתיר, בחורבת צלית על גדות נחל אשתמוע. המרד התפשט למורדות הר חברון ומדבר יהודה.
לבקשת המשתתפים, יגאל מרחיב על ההבדלים בין מערות מסתור למערות מפלט ועל תפוצתן, בקליפת אגוז: מערות המסתור בשפלה ובגליל, קדומות למרד, חצובות, חלליהן מקושרים ברשת מחילות ופירים, ונעשה בהן שימוש (גם) בתקופת מרד בר כוכבא 135-132 לספירה. לעומתן, מערות המפלט טבעיות, במצוקי מדבר יהודה, יהודה, גליל, שומרון, בית שמש, מודיעין. אליהן נסו תושבי האזור לאחר שלוש שנות מרד, שכשלו בקיץ של שנת 135 לספירה, ועקב התפשטות צבא רומי לאזורים אלו, נמלטו המורדים מזרחה, איש איש למדבר הקרוב לביתו. נשמע מוכר? אכן, מזכיר לנו את נדודי דוד (לכל אזור יש את המדבר שלו: מדבר מעון ליד מעון; מדבר זיף ליד זיף; מדבר תקוע ליד תקוע; מדבר ערוער ליד ערוער ועוד). באופן דומה, נמלטו מורדי הר חברון למערות המפלט של נחל חבר, בו התגלו שתי מערות גדולות משתי גדות הנחל הצפונית והדרומית, שהגישה אליהן באמצעות סנפלינג. מעל שתי המערות, בראש המצוקים, ובהקבלה, בנו חיילי אדריאנוס שני מיצדים, כאשר כל מיצד משקיף בהצלבה, ושומר על המערה בגדה המקבילה (ידין סקר את המיצדים הבנויים מאבני גוויל, והעריך שבכל מוצב שהו 80-100 חיילים).
סקרים בשנים 1961-1954
בשנת 1954, בעקבות סחר בדואים משבט התעמרה בממצאים ארכיאולוגיים ומגילות שהתגלו בירדן ובמכתבים מימי מרד בר-כוכבא שנמצאו במערות מורבעת ובנחלי דרגה וישי, ערך פרופ' יוחנן אהרוני סקר במערת האיגרות, וחשף מספר ממצאים.
סקר מערות מדבר יהודה 1961-1960 - עם התגברות חפירות שוד ע"י מסתננים שהגיעו מירדן, הוחלט לבצע סקר ארכיאולוגי נרחב במערות דרום מדבר יהודה, שנחשב בשנות ה-60 כפרויקט לאומי גדול, והתנהל כמבצע צבאי בראשות יוסף אבירם (מנהל החברה לחקירת א"י ועתיקותיה) ואלוף פד"ם דאז, אברהם יפה. הסקר נתמך ע"י ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, שהנחה את צה"ל באמצעות הרמטכ"ל חיים לסקוב לסייע. צה"ל הקים את מחנות המשלחות ואף הקצה כוחות צבאיים, מחטיבת גולני עם אמצעים, משאיות, אספקה, מגלה מוקשים, ומסוק שחג מעל. השטח חולק לארבע גזרות ובהתאמה מונו ארבע משלחות, בראש כל אחת מהן עמד ארכיאולוג בכיר שהיה אמון על נחל ראשי ושלוחותיו: נחל צאלים - בראשות פרופ' יוחנן אהרוני, נמצאו פרגמנטים של פפירוסים רבים וקלף תפילין; נחל דוד - בראשות פרופ' נחמן אביגד, מערת המפלט, בריכה, קברים ונמצא ארון קבורה מעץ; נחל משמר - בראשות פרופ' פסח בר אדון, נמצא מטמון כלי נחושת כלקוליתיים; נחל חבר - פרופ' יגאל ידין, מערת האגרות ומערת האימה. נחל חבר, כזכור, אין בו דרך, אין מעיין, יחסית קטן, ודווקא משום כך, נמצאו בו המערות המשמעותיות, והתגלו המגילות הראשונות בחפירה (לא ברכישה מהבדואים).
מערת האיגרות - נמצאו 70 מסמכים, רובם איגרות שנכתבו על ידי בר-כוכבא עצמו, אשר נצררו בנאד עור ונטמנו תחת סלע, והקנו למערה את שמה. המערה נשדדה בעבר, אולם, מיקומה הקשה מנע את שדידתה באופן מלא. נציין, כי המערה הייתה ידועה כבר בימי המרד הגדול, ונמצא בה מטבע מתקופה זו. בתקופת מרד בר כוכבא, נמלטו למערה יהודים תושבי עין גדי, בהם נשים וילדים ממשפחת יהונתן בן בעיה, ממפקדי המרד. הם נטלו עמם חפצי ערך, מסמכים ואספקה להישרדות, מתוך ציפיה כי ישובו לביתם. חיילי אדריאנוס, צרו על המערה מהמחנה שהקימו על המצוק המקביל מעל מערת האימה, וכפי הנראה, יושבי המערה מתו, במצור. האיגרות נשלחו מבר-כוכבא למפקדי המרד בעין גדי: יהושוע בן גלגולה (סגנו?), יהונתן בן בעיה, מסבלה בן שמעון ואחרים, תוך שבר כוכבא איים להענישם, וחתם עליהן "שמעון בן כוסיבה הנשיא על ישראל". בנוסף, נמצא "הארכיון של בבתא בת שמעון", אלמנה עשירה מעין גדי, צרתה של אחותו של יהונתן בן בעיה, בעלת שדות בעבר הירדן. בארכיונה נמצאו 35 מסמכים משפטיים פרטיים בארמית, נבטית ויוונית, שלוש כתובות, סנדלים, וצרור מפתחות ביתה עליו שמרה, בציפיה כי תשוב לביתה; נמצאו גם בקבוקי בושם; חרוזים; מראה וכלי איפור; קטעי תהילים; כמו-כן, נמצא מטמון כלי ברונזה; שרידי 17 גופות שנקברו בקבורה משנית (מישהו חזר לקוברם?); טליתות; מטבעות בר כוכבא; חיצים וסלים.
"מערת האימה" - נמצאת בגדה הדרומית מול מערת האגרות, התגלו 40 שלדי גברים, נשים וטף, אשר הקנו לה את שמה, לצדם נמצאו שלושה חרסים עם שמות שלושה נפטרים. בנוסף, התגלו ממצאים מהתקופה הכלקוליתית, הברונזה הקדומה, רומית קדומה והביזנטית. נציין, כי בשנת 2019, במסגרת מיזם לאומי לסקר מערות מדבר יהודה, נמצאו פרגמנטים נוספים של אגרות מתקופת מרד בר כוכבא ומגילות בתרגום יווני של פסוקים מתרי עשר; שלד בן כ-6,000 שנה חנוט, עטוף בבד, נמצא בגומה שסביבה סודרו אבנים, והשתמר.
נחל קוניטרה ומערת סלע
בשנות ה-70, בוצעו חפירות שוד בנחל קוניטרה, שאנו עומדים על גדותיו. בחפירה משנות ה-90 בגדה הצפונית של נחל קונייטרה, מיובליו העליונים של נחל חבר, כ-5 ק"מ מזרחית לזיף, נתגלתה מערה קארסטית עצומה, שאורכה 1,200 מ', מערת מפלט הבנויה בשלושה מפלסים, המחוברים ברשת מחילות ופירים, בה שלושה אולמות ולה שלושה פתחים. נתגלו בה ממצאים מהתקופות: פליאוליתית, כלקוליתית, ברונזה, ובעיקר ממרד בר-כוכבא. במערה התגלה מטבע סלע כסף, טטרדרכמה מתקופת בר כוכבא, עליו מוטבעת מצד אחד חזית בית המקדש, בתוכה ארון הברית וכוכב מעל, ומצדו השני, ארבעת המינים עם כתובת לשמען בר כוכבא שנה אחת למרד. המטבע הקנה למערה את שמה. עוד נמצאו: נרות, כלים, זכוכית וכדים מתקופת בר כוכבא. לאור ממצא זה, נפתח בשנות ה-90 אפיק של מערות שהתגלו במדרון מתלול הכפיפה במורדות הגירניות של הרי יהודה וגם בשומרון, ומשם הורחבו החפירות לעוד מקומות ככתף יריחו, ואדי מכוך וצפונה.
בשנות ה-60, מכרו בדואים לממשלת ירדן שתי תעודות. לטענתם, התעודות נמצאו בנחל צאלים. ברם, הארכיאולוגים חנן אשל ודוד עמית ייחסו את שתי תעודות הפפירוס, למערת סלע. זאת, לאור חפירות השוד במערה, ובעיקר לאור תוכנן, אזכורן של אריסטובוליה, זיף ויקים. לדעת חנן אשל, התעודות אופיניות למערות מפלט, וההשערה היא שהן הובאו ע"י אנשי זיף, אשר ברחו אליה בשלהי מרד בר כוכבא. התעודה הראשונה בארמית, הינה "שטר כפול" למכירת שדה, ומוזכר בה מקום כתיבת השטר ומוצאו של המוכר- שניהם ב"יקים שבזיף", דהיינו, עסקת המכר נעשתה בין שני תושבי יקים. התאריך אמנם, לא השתמר, אך השטר תוארך למאה ה-1 תחילת המאה ה-2 לספירה. הפפירוס השני הינו שטר נישואין מבוטל, אשר נחתם "באריסטובוליה שבזיף", לגבר שמושבו ב"יקים".
יגאל מדלג בקלילות ובחינניות על התקופות, ומרביץ בנו הסברים אודות מקום מושבנו, והתקופה הביזנטית - בעבר, היתה כאן כנסייה ביזנטית ובור מים, כיום, לצערנו, מזבלה. אזור ח'רבת קונייטרה - קונייטרה על שום מה? בערבית, קנטרה זו קשת/קשת קטנה. ובכן, היכן נמצאת כאן קשת? יגאל מעיד, כי במסגרת סיור ההכנה, יום לפני, הוא נסע לציר המזבלה ולא ניתן למצוא כיום שריד לחורבה, המזבלה מכסה את כל החורבה וגם את המעיין. בעבר, היה כאן מתחם נזירותי, ולמרגלותיו מעיין. קומפלקס ביזנטי מהמאות 4-7 לספירה, בו היתה לאורה מסוג קוׂינוׂבּיוׂן, בית תפילה משותף, דור שני לנזירות מדבר יהודה, ולידו כנסיה גדולה, בור, שדות שלחין ועצי זית. כפי הנראה, בריכות המים במנזר הבנויות מקשתות שרדו בחורבה זו, כך שבעבר היתה ונראתה קשת, אשר הקנתה לח'רבה את שמה. הרעש, רעידת האדמה שפקדה את האזור בשנת 749, דלדל את ההתיישבות באזור, ומטעמים אלו ונוספים, התמעטו המנזרים והכנסיות.
הנזירות באזור - קיריליוס מסקיתופוליס (הגיוגרף מהמאה ה-6 לספירה), כתב בספרו "חיי אותימיוס", כי אותימיוס, דור שני לנזירות מדבר יהודה, הגיע מיוון בעקבות דוד המלך וישו, למנזר פארן אשר בנחל פרת, דילג לחריטון, מאחר שהיה כריזמטי סבל מהתקהלות אנשים סביבו, וביקש להתבודד, עד שהגיע למרדה, היא מצדה, בה הקים מנזר קטן (במרכז התל). אותימיוס המשיך בעקבות מרחבי הנדידה של דוד המלך (מקומנו כאן בלב ליבו של מרחב הנדידה: מדבר זיף, מדבר מעון וכרמל: "ואיש במעון ומעשהו בכרמל"), הגיע לכאן, וראש כפר ברוכה (כיום, בני נעים) שמע את שִׁמְעוֹ, ירד אליו, ובקש ברכה למען בנו החולה, הילד זעק את שמו של אותימיוס, נרפא מחוליו, וראש הכפר בנה לאותימיוס כנסיה.
היכן המנזר? לכאורה, במדבר זיף. הארכיאולוגים מצאו חורבה זו, אך עם הזמן התגלו ארבע כנסיות נוספות באזור, שלכולן נגיע בהמשך הסיור, וכולן מספרות את אותו הנס שחולל אותימיוס. מכאן, נטפס בשלוחה ונגיע לאום רוכבה המזכירה אף היא את השם ברוכה, ויתכן כי משמרת את השם "אם הברכה", הלא הוא הכפר בני נעים, וגם שם נמצא שרידי מתחמי נזירות, בתי בד, מעיין, כנסיה. לכן, יש המצביעים על רוכבה כמקום המנזר, יש מי שיצביעו על אריסטובוליה, ויש שיזהו את המנזר עם הכנסיה בזיף. ברם, יש תפנית בעלילה - התיעוד בספרו של אותימיוס, מתייחס לאריסטובוליה...
ד"ר אלחנן הראל, גיאלוג:
המטייל עמנו, מפנה את תשומת לבנו לתופעה המעניינת של אבני חול צבעוניות בהר חברון, ולסלע החצוב אותו חצינו, בעל גוונים עזים, בולטים, אבן חול הנפוצה בעיקר במכתשי הנגב, חריגה בנוף המסלע באזורנו. איך ומאין הגיע לכאן חול צבעוני? הסטטיגרפיה באזור היא גיר וקרטון, המעידים על סביבת שקיעה ימית, תחתם אבן החול, המעידה על סביבה יבשתית, אבן חול שוקעת לרוב בסביבות חופיות ולאורך נחלים, במקומות בהם תנועת המים מרחיפה את גרגרי החול ומסיעה אותם, ומתחתיה שוב גיר, כלומר, סביבה ימית. והתעלומה מתחזקת לאור העובדה שאבן החול במופע "כיסים", לא רצופה. התופעה נחקרה, אך לא מספיק, וההסברים לא מספקים במיוחד. זאת לאור העובדה, שתהליך של סביבה ימית, שנעלמת והופכת לסביבה יבשתית עם נחלים ושוב הצפה של סביבה ימית אורך זמן רב, ואינו תואם את גיל השכבות הגיאולוגיות, ובנוסף נדרש הסבר ל"כיסים".
ההסבר המקובל הינו, שהאזור כוסה באוקיאנוס תטיס (סביבה ימית שיצרה את "חבורת יהודה", סלעי גיר ודולומיט), חלה התרוממות יבשתית קמר, באופן שהפלטה הימית הרדודה הורמה, הגשמים יצרו חללים במערות הקארסט, הגיעו נחלים (שמקורם אינו ידוע) אשר מלאו את החללים במערות ה"כיסים" באבן חול, ושוב הימה כיסתה את האזור ושקעו סלעי גיר.
תיאוריה אחרת, מתייחסת לחולות ש"הוזרקו" בכח עצום ממעמקי כדה"א, כתוצאה מלחץ גבוה של מים או גז, לחללים.
באזורנו, באזור המחצבה בתל זיף, ומתחת לאביגיל קמו מחצבות אשר כרו את אבן החול הזו, שמעם של תושבי חברון נודע מהזכוכית החברונית, כך שסביר להניח שמקומות אלו של מרבצי אבן החול שמשו את החברונים לתעשיית הזכוכית. גם נוסעים שתרו באזור, תעדו בכתביהם כי החול במקומות אלו, שימש לייצור זכוכית חברון.
לאחר הפסקה רבת הסברים, טיפסנו לעין אום רוכבה - מעיין צלול, עם שרידי מבנה ביזנטי מעליו. עברנו בחורבה יפה, סחניה, לצידה מעין, שרידי גתות, מדרגות מערות ופסיפס, האתר אינו מופיע במפות, אך מצויין ב"עמוד ענן". באזור רוכבה הצמחיה גבוהה יותר ואנו חוזים בפריחה מרשימה ומרהיבה של בן פרג סגול, לשון הפר בפריחה כחולה, משטחי אכילאה (צמח רפואי) צהובים, גבעוניות, פרגים, צלע ההר כאן נטוע: עצי זית, שקד, תאנה, תות ועוד. מולנו הישוב פני חבר, ויגאל מצביע על מקומות בעלי עניין, כמפעל השוקולד האורגני הנודע של "הולי קקאו" (100% קקאו פרו/ברזיל, מומלץ במיוחד), פרגולת הצעות הנישואין וכיוצא בזאת. ממזרח לישוב - האנדרטה ע"ש אסף רמון - במקום התרסקות מטוסו.
אום רוכבה הינה חורבה ביזנטית, יש הטוענים שמקור שם האתר מהמילה רבייב, דלתות, יש הטוענים כי משמעות השם הינה פתחי הקרקע, כך שיתכן שהשם משמר נביעות ובור מים. מנגד, יש הטוענים שהשם דומה ל"ברוכה", ויתכן כי היא משמרת השם "אם הברכה", הכפר בני נעים. נמצאו שרידים רבים ממתחם נזירות, בית בד, מעיין, כנסיה. לכן, יש המצביעים על רוכבה כמקום המנזר של אותימיוס.
בזמן שהח'ברה דגמו את הבור, חלקנו טיפס לפסגת הגבעה, למערה גדולה ובה שרידי בית בד, ושרידים מרשימים של מהמנזר. מצפון לתל נמצאת חמולת ג'עברין והם שואבים את המים במשאבות.
מכאן המשכנו לטפס מערבה לעין אום-נווקיס (עין חמר), נקבת מעיין יפה באורך כ־20 מטר, שפתחה בנוי קמרון. עצירה נוספת, לטבילה. המשכנו מערבה בעליה מהנה לאריסטובוליה. עכשיו, התחלנו - טויסט בעלילה - נדודי דוד. במהלך היום הסתובבנו במדבר זיף, מגרש המשחקים של דוד, רועה הצאן משבט יהודה, או שמא נאמר בחלק ממגרש המרדפים, רודף שהופך נרדף, והפוך.
נדודי דוד
כרמל
יגאל מצטט משמואל א, כה, א: "וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַֽעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל" מהו כרמל? - המילה 'כרמל' מופיעה פעמים רבות בתנ"ך במספר משמעויות:
א. שם מקום - כרמל, בנחלת שבט יהודה, לצד מָעוֹן,ָ זִיף וְיוּטָּה (יהושוע ט"ו), וגם, הר הכרמל: ּ"ּוכְכַרְמֶל ּבַּים יָבֹוא" (ירמיהו מו, יח);.
ב. גרעיני דגן - חלק מלחם הביכורים שאסור במאכל, ומותר רק לאחר הנפת העומר (ויקרא, כ"ג, י"ד); קורבן מנחה, ובימי אלישע הגיע איש עם לחם בכורים ושעורים, כרמל בצק.
ג. בתלמוד הבבלי, במסכת מנחות סו ע"ב מובאים שני פירושים: הראשון, כרמל = רך (אָנַגְרָמָה, שיכול אותיות) ומל מהשורש מלל, מלילות, הן עשבי תבואה, ורש"י פרש נמלל ביד; והשני, כרמל = כר מלא, רש"י פרש, שיהא הגרעין מבושל כל צורכו. מכאן, שע"פ חז"ל זהו שלב בהבשלת התבואה, בו הגרעינים הרכים הבשילו, וניתן להוציאם בנקל מהשיבולת.
ד. כרמל, אלו כרמים (רש"י, רד"ק ועוד).
ה. פרופ' יהודה פליקס מזהה את כרמל כ"חורש", עצים נמוכים, בשונה מיער ולבנון, בהם גדלים עצים גבוהים, בהסתמכו על נבואת ישעיהו: "הֲלֹוא־עֹוד מְעט מִזְעָר וְׁשָב לְבָנֹון לַּכַרמֶל וְהַּכַרְמֶל לַּיעַר יֵחָׁשב" (ישעיהו כט, יז) יהיה מהפך בטבע, עצי הלבנון האדירים יהפכו לכרמל, לעצים נמוכים, והפוך. והפסוק הבא אחריו, חשוב לא פחות: "שָׁכַ֥ן בַּמִּדְבָּ֖ר מִשְׁפָּ֑ט וּצְדָקָ֖ה בַּכַּרְמֶ֥ל תֵּשֵֽׁב׃" ספר המדבר נתון לתנודות/תזוזות בהתאם לשנות ברכה ולשנים שחונות, כך גם הביטחון האישי מושפע בספר בין הנוודים לבין תושבי הקבע, ישעיהו מנבא לימות שלום שלוה בהם יתקיימו משפט במדבר, וצדקה בספר בכרמל. בנבואה אחרת, מנגיד ישעיהו את המדבר לכרמל ו"ְהָיה מִדְּבָר לַּכרְמֶל וְהַּכַרמֶל לַּיעַר יחָׁשֵב" (ישעיהו לב, טו), צמחיית המדבר תהיה לכרמל, לחורש, ואלה יגיעו בגובהם לעצי יער.
יגאל מביא בפנינו פירוש נוסף, של הרב שמעיה כרמל, לפיו כרמל היא התבואה שבאמצע. מלילות ורכים, גם מלאה וגם רכה ולמעשה, מהכרמל, מהחיטה הוא מרחיב את משמעות "שלב המעבר" לרוב משמעויות שמסמלות "שלבי מעבר": כך, הר הכרמל נמצא גם ביבשה וגם בים, איך? שלב מעבר; כך כרמל כמופע צמחי בין כלום לבין יער, שנאמר "והיה מדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב, כך לגבי הכרמים, שהם שלב מעבר בין כלום לבין יער עבות, מה שמסביר לנו גם את כרמל הישוב שלידנו, כיוון שאנחנו בין הארץ הנושבת לבין ספר המדבר, וכך גם בהלכות שבת, תחום רשות הרבים והיחיד ומקום פטור, וכרמלית - היא לא כלום, לא ברור באמצע.
"וְאִישׁ בְּמָעוֹן וּמַֽעֲשֵׂהוּ בַכַּרְמֶל", לנבל הכרמלי 4,000 ראשי צאן, כמות אדירה. יגאל ה-מומחה לחוות, אומר שגם אם נספור את כלל ראשי הצאן של כל חוות הסביבה לא נגיע למספר כזה. ומכאן הוא מסביר, שנבל הכרמלי, צאצאו של כלב בן יפונה העשיר, חולש על כל האזור, ויתכן שפרצה מהומה בבית דוד, נבל אומר לדוד "רבים העבדים המתפרצים", מלשון פרץ, בית פרץ הלו הוא בית המלוכה - שכן, רשימות היחס מסתעפות מחצרון בן פרץ, שבניו: ירחמיאל, כלב, אשחור, רם ושגוב, והשאלה היא מי יקח את כתר בן הפרצי - האם דוד משולשת רם או נבל משולשת כלב …
יתכן, שיש הסבר אחר למספר ראשי הצאן, במלחמת שאול בעמלקים נמסר לנו כי בנוסף לאגג, חמל שאול על מיטב הצאן והבקר והחרימם (שמואל א, טו,ט), הוא מגיע מדרום, מטפס בשדרת ההר עם צבאו, ואינו יכול להאט ולטפל בשלל הצאן, וניתן לשער שהוא מפזר אותם לדורשי שלומו בדרך, מה שמסביר בין היתר, גם את "ממלכתיותו" של נבל. יתרה מזאת, בהמשך הפרק בפסוק יב' נאמר כי לאחר נצחונו, עלה שאול לדרום מזרח הר חברון לכרמלה, ביהודה והציב לו יד, מצבת זכרון. מי יושב בכרמל? נבל.
הזיפים - תל זיף, מולנו במערב, יושב בין קמרי חברון מעון, ציון גובה, הר משאר של קרטון וצור, יושבים בה הזיפים, "הממלכתיים" - דוד בורח מקעילה לזיף. הזיפים, למרות שהם בני כלב "וגם אדוננו נבל בן כלב", יורדים אל שאול לתל אל-פול, ומלשינים, שדוד מסתתר בשטחם, ונותנים לו נ.צ בן ארבע ספרות: "וַיַּעֲל֤וּ זִפִים֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֣וֹא דָ֠וִ֠ד מִסְתַּתֵּ֨ר עִמָּ֤נוּ בַמְּצָדוֹת֙ בַּחֹ֔רְשָׁה בְּגִבְעַת֙ הַחֲכִילָ֔ה אֲשֶׁ֖ר מִימִ֥ין הַיְשִׁימֽוֹן׃" (שמואל א', כג יט). ד"ר דורון שר אבי מתרגם: במצדות - המדבר של זיף ממזרח לזיף, דוד מסתתר במערות בראשי ההרים במדבר זיף; בחורשה - עצים/חורשה - לא מתאים, המקום חשוף יחסית, מה גם שע"פ הטעמים מדובר במלעיל ולא במלרע, ולכן הוא מחפש שם מקום, ח'ירבת חורסה ממזרחה לנו, לזיהוי זה מתווסף חיזוק מיוספוס, המספר שהורדוס ברח מירושלים למצדה דרך אדומאה, הוא עבר במקום בשם חוריסה, שימור שם; בגבעת החכילה - קמר מעון רץ למדבר ובנפילה למדבר יש מצודה חשמונאית שנקראת דהרת/זהרת אל כולא, משמרת את השם, מה גם שחכלילי בעברית זה אדום, והגבעה אדומה, אבן החול האדום שראינו בנחל חבר; אשר מימין לישימון - ימין זה דרום, המדבר של מעון. דוד בתנועה מתמדת, הזיפים חוזרים עם שאול לאזור זיף, ונאמר לנו שדוד ואנשיו נמצאים "במדבר מעון, בערבה, אל ימין הישימון" - שאול יוצא לבקשו, אנשי המודיעין של דוד מזהירים אותו ודוד יורד לסלע במדבר מעון. סלע המחלוקות - מזוהה עם הר חולד, מזרחית לנו בין ח'אשם צפרת א- צנע, לבין צאלים. אורכו כק"מ, והוא הסלע/ההר היחיד בסביבתו אשר 600 לוחמים יכולים להסתתר מצדו האחד ו-3,000 לוחמים מצידו האחר, מבלי שיראו אלו את אלו.
שאול יורד להלחם בפלשיתים, ובזמן זה דוד כבר מסתתר במצדות עין גדי, שאול חוזר לרודפו ודוד מתחבא במערה ומחביא בה 600 איש, בעת ששאול מסך בה את רגליו, איך יתכן ששאול וצבאו לא ראו אותם? יתכן, אם נמצא מערה גדולה בעלת מפלסים, ודברנו עליה בסיור - מערת סלע, נמצאת 2 ק"מ מדרום לגבעת החכילה. בהמשך מסתתר דוד במצדות עין גדי.
דוד בתנועה מתמדת: מקעילה, לזיף, מדבר זיף, חורסה, גבעת החכילה, מדבר מעון, הר חולד, מצדות עין גדי, מערת הסלע, מצדות עין גדי, לבסוף "ויעל דוד ואנשיו אל המצודה" - המזוהה עם מצדה.
הַקַּיִן - יקים
בתעודות המשויכות למערת סלע מופיע "יקים שבזיף", המזוהה עם "הַקַּיִן", בתמ"א של נחלת שבט יהודה ברשימת ערי דרום הר חברון: "מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף וְיוּטָּה וְיִזְרְעֶאל וְיָקְדְעָם וְזָנוֹחַ הַקַּיִן גִּבְעָה וְתִמְנָה עָרִים עֶשֶׂר וְחַצְרֵיהֶן" (יהושע ט"ו, נז). יש הסבורים כי, מקאם "נבי יקין", גובה 946 מ', צפונית לתל זיף, משמר את שם הכפר. יגאל מצביע על הרכס שמצפון לנו, לעבר המקאם, מבנה תפילה מוסלמי, מחראב מוקף חומת אבן. בסלע בתוך המקאם יש טביעות רגליים שלפי המסורת המוסלמית משויכות לאברהם אבינו, שצפה משם לעבר ים המלח וערי הכיכר בעת מהפכת סדום ועמורה. מחוץ למקאם, במתחם הפתוח נמצאות טביעות רגליים נוספות, שלפי מסורתם שויכו ללוט, שקברו, נבי לוט נמצא בבני נעים, ובמערת קבורה לידו, קבורות בנותיו. משמעות השם "יקין" בערבית, שהתממש כאן חוק הצדק, קרי, אל יקין. שם העיר השתנה בתקופת בית שני ליקים, ובתקופה המוסלמית חזר לשמו המקורי - נבי יקין. נדגיש, כי בנבי יקין לא נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה המאוחרת/ברזל. לפיכך, ד"ר דורון שר אבי מזהה את היקין בחורבת בני דר (כק"מ מזרחית לנבי יקין), כ- 3 ק"מ מזרחית לזיף, בה נמצאו ממצאים מתקופת הברונזה והברזל.
אריסטובוליה
זיף היתה עיר מנהל בתקופת הבית הראשון והשני, ולה כפרי בת: אריסטובוליה, הקין-יקים, וכפר בריכה שיתכן כי הוא בני נעים. שימור השם, בארמית - ארשתובול, ובערבית, ח'רבת איסטבול. כק"מ מדרום מזרח לתל זיף.
מתקופת בית שני ועד התקופה הביזנטית, התקיים בזיף ישוב יהודי, הממצאים הארכיאולוגיים מאששים זאת, יגאל הרצה על כך בסקירה על מערת הסלע. הבדואים מכרו מגילות בשנות ה-50 לשלטונות הירדניים, וחילקו את התעודות לפי נחלים. ע"פ רישומיהם, בואדי סיהל, נחל צאלים נמצאו שתי תעודות, ולדעת מספר ארכיאולוגים, סביר להניח שמקורן במערת סלע, והן הובאו אליה בסוף מרד בר-כוכבא: התעודה הראשונה, הינה שטר נישואין מבוטל ביוונית בין סלומה לעקיבא בן מאיר מהכפר "יקים שבזיף", משנת 130 לספירה. שטר הנישואין נערך ב"אריסטובוליה שבזיף", ועל הכתובה חתום עד שגר בבקתה שבזיף. מכאן, ניתן להסיק, כי האתר הינו כפר בת של זיף, קוי הדיו שהועברו על התעודה, מלמדים שהיא בוטלה, לאחר שאבדה את תוקפה. כפי הנראה מחמת גירושין, או מוות של אחד הצדדים.
התעודה השניה, הינה שטר מכר בארמית, משנת 140 לספירה (4 שנים לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא), נכתבה בכפר יקים, וממנה למדים כי "אבשלם בר שמעון מן ארשתובול מכר חלקה "חקל פרדסא" ליהודה. עוד צוין בתעודה, כי שני הצדדים היו תושבי יקים שבזיף, ומוצאו של אחד העדים היה בזיף. משמע, הישוב היהודי התקיים כאן לפחות במאות 6-2 לספירה.
בהסתמך על שם האתר, יש שייחסו את הקמתו לתקופה החשמונאית, לימי יהודה אריסטובלוס הראשון (104 לפנה"ס), רק מטעמי שימור השם. אולם, לאור העובדה שבאתר לא נמצאו ממצאים מהתקופה החשמונאית, הציע ד"ר דורון שר אבי, לזהות את אריסטובוליה החשמונאית עם חורבת עין אבו חשבה, ק"מ מזרחית מכאן, בה נתגלו ממצאים המעידים על אורח חיים יהודי: מקווה טהרה ומטבע מהשנה השנייה למרד החורבן. הציונים בתעודות: "אריסטובוליה שבזיף" ו"יקים שבזיף" מעידים על כפיפותם מבחינה מינהלית לזיף, אשר שימשה כבירת האזור במועד כתיבתן.
קריליוס מסקיתופוליס, מספר את סיפור הנס על אותימיוס, אותו סיפר לנו יגאל בכפר ברכה, רק שהפעם מדובר בראש הכפר באריסטובוליאס, אשר הקים לכבודו כנסיה במקום, וכאן יש תיעוד המציין את אריסטובוליה. בכל אופן, מהמאה ה-5 לספירה, היתה כאן נוכחות נוצרית, עם כנסיה בזיליקלית, בעלת נרתקס ואפסיס פנימי ומשטחי פסיפס צבעוני. באתר ראינו שברי עמודים, בסיסי כותרות, משקופים, מערות, בורות מים, ומתקנים חקלאיים.
יגאל מוסיף, שהנצרות מתחילה באזור זה בזרזיפים, אוזביוס, מציין באונומסטיקון שני ישובים נוצריים ושבעה ישובים יהודיים, ולימים היחס השתנה, והרוב נוצרי. מה שיכול להסביר את אדיקותם של בתי הכנסת היהודיים בהר חברון: סוסיא, ענים, סמוע, מעון ואולי גם ביטה, שפתחי כולם למזרח ופניהם צפונה לכיוון ירושלים, בניגוד לכנסיות הנוצריות, ואף-על-פי שלא היה נוח מבחינה אדריכלית לבנות מבנה ציבור שהוא לא בכיוון אחד, הם התעקשו לדבוק באמונתם מול הנצרות עד המאה ה-7 לספירה, אז רובם בורחים מכאן ומגיעים המוסלמים.
ירדנו מאריסטובוליה בירידה תלולה לעבר זיף, ולפני הטיפוס לתל, עברנו בקברי בית שני למרגלות התל. ב-1993, נחשפו שלוש מערות קבורה מצפון מערב לתל זיף, ונמצאו שלדי אדם שתוארכו לתקופה הרומית הקדומה. המכלול הקרמי שנתגלה במערות אופייני למערות קבורה מימי בית שני, הממצאים תוארכו למאה הראשונה לפנה"ס עד המאה ה-1 לספירה. נמצאו תכשיטים וכלי זכוכית מהמאות ה- 4-3 לספירה, כפי הנראה מדובר בשימוש משני במערה זו בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית. נמצא מכסה גלוסקמא מתל זיף, עליו כתובת דו לשונית, המזכירה את "קורוס בר דותוס רש ] [רים", ידין סבר שהמילה החסרה הינה "עמרים", במשמעות "תושבים", ומכאן שקורוס בר דותוס היה ראש התושבים בזיף, עובדה המלמדת על מעמדה של זיף. הפירוש מתיישב עם המקבילה היוונית, מצידו השני של מכסה הגלוסקמא: שם תורגם "האזרח הראשון". המכסה תוארך למאות ה 2-3 לסה"נ.
עלינו ל תל זיף
נזכרה לראשונה בתיאור ערי נחלת יהודה "מעון כרמל וזיף ויוטה..." (יהושע, ט"ו, נה): אנשי זיף, הלשינו על דוד בבורחו מפני שאול (שמו"א, כ"ג). "אבי זיף" נזכר ברשימות הגניאולוגיות של שבט יהודה (דהי"א ב', מב). וזיף נזכרות כאחת הערים שביצר רחבעם מלך יהודה, לקראת מסע שישק, במאה ה-10 לפסה"נ (דהי"ב, י"אן, ח).
זיף מופיעה פעמיים באונומסטיקון של אֵוסֵביוס: ביהושוע ט"ו, כד, "במטה יהודה. הוא היום זיף כפר בדרומא בגבול בית גוברין אצל חברון מזרחה, רחוקה ממנה בח' מילין. שם הסתתר דוד"; ובשמואל א, כ"ג, יד "בהר במדבר זיף". בה ישב דוד. סמוך לה נמצא כרמלה - הנקרא בכתוב "הכרמל", כך נקרא עד היום כפר של יהודים, משם נבל הכרמלי. אוסביוס לא התייחס לזהותם האתנית של תושבי זיף בתקופתו. יש להניח שאם אוסביוס ציין רק את ענים ויתיר ככפרים נוצריים, הרי שבתקופתו, בתחילת המאה ה-4 לספירה, זיף לא היתה נוצרית. מכאן, שבתחילת התקופה הביזנטית, היה בזיף ישוב יהודי.
יגאל עורך תצפית מתל זיף: ציר שמפריד בין גוש סמוע לבין חברון, התיישבות ערבית רווייה, אזור חקלאי יותר באופיו: דורה, אל צוואר, חרסה, עבדה, תל טרמה החשמונאי. גולות עילית תחתית מול עותניאל. ירדנו למדרון המערבי, לכנסיה שנשדדה, אך עדיין ניתן להבחין באפסיס וקירותיו הבנויים אבני גזית ומטוייחים בטיח לבן, שברי רעפים, אבני פסיפס צבעוניות.
אמנם, עברנו לשעון הקיץ כך שלכאורה ניתן היה לסיים מאוחר יותר, אולם הקצב המעולה של הקבוצה בקטעי ההליכה, בשילוב הדיבור הקולח והמהיר של יגאל, מסייעים לרגלנו להקדים את האוטובוס, שאמור להחזירנו לתחילת המסלול, כך שהספקנו לעמוד בתכנית המקורית.
תודה ליגאל אנקרי על ההדרכה המעשירה, המקיפה, הירידה לפרטים כבר בתצפיות, דרך הגיאומורפולוגיה, הגיאולוגיה, הארכיאולוגיה ההידרולוגיה, התקופות והאתרים, וכל זאת בהתראה בת יומיים.
תודה לד"ר אלחנן הראל, הגיאולוג על ההסבר והתיאוריות לתופעת אבן החול באזור.
תודות נוספות:
לברוך שרבף על ההובלה, התזמונים ועוד...
לבית ספר שדה סוסיא על תפעול הסיור.
לתיירות מועצת הר חברון על הסיוע בהוצאת הסיור.
לצה"ל על אבטחת העמיתים.
ל'עמיתים לטיולים': עמית אררט ועידו מאושר על המסלול הנהדר - בו נטלו חלק בפועל.
ולכ-60 עמיתים על החברותא המשובחת.