סיכום => (11.7.24) מה חדש בחברון ? סיור בעיר העתיקה, המתחדשת

[SABA Amit]

בס"ד

מדרשת חברון ו-'עמיתים לטיולים' 

סיכום => מה חדש בחברון ? סיור בעיר העתיקה, המתחדשת

התקיים ביום שישי ערש"ק פרשת חקת, ו' תמוז תשפ"ד (11.7.24)

בשעות 7:00-13:30

בהדרכת אסף דל

תמונות באדיבות ירון בוצר =>  https://photos.app.goo.gl/1mHgzMKfQkfe3KyP7

סרט הסיור באדיבות אברם מש => https://youtu.be/dqVFFUDDFzk?si=qI9mp4CZxWxO_h9n

 כתיבה, ירון בוצר botzer...@gmail.com  

"והארץ נשארה הרבה מאוד לרשתה" - יהושע י"ג

לעיתים אנו רוצים לטייל בעיר בה התחדשות נוגעת במורשת, האנשים נפלאים ומאחורי כל בית יש סיפור. מקום בו ניתן לחבק את האבות, ולהתפעל מאהבת הארץ של דור העתיד.

ברור, יצאנו לחברון.

מערת המכפלה

מיד עם חניית הרכב מול מערת המכפלה, מחלחלת אלינו אווירת העיר של שלווה וקסם אחוזים יחד, ואנו עולים בגרם המדרגות העתיק המוביל אל אולם התפילה העתיק ומלא ההוד של מערת המכפלה.

תפילת השחרית יחדיו במערת המכפלה מלאה התרגשות בהובלת החזן עמית אררט, הרגשת קרבה אל האבות, והכל בלב העיר העברית הראשונה.

לאחר פינוק של הכנסת האורחים הנפלאה במערת המכפלה, אנו יוצאים מצוידים בעוגיות וקפה אל גן המערה ומתכנסים סביב מדריכנו, אסף דל, איש מדרשת חברון.

היום הוא היום השני מבין יומיים מלאי תוכן של השתלמות, והיום נצא לסייר בין העיר העתיקה, לבין עיר העתיד הקמה לה בחסד ואמונה.

אסף מברך את הרבים אשר הגיעו לטעום מחווית חברון, ואומר כי כאן בכל שעל יש סיפור, ואף מולנו בקצה המדשאה היפה אשר מקיפה את גן המערה יש סיפור עכשווי.

לפני כשנתיים, לקראת הקמת מסלול מונגש לאורך המדשאה, נעשתה במקום חפירת הצלה. החפירה הסתיימה רגע לפני שהחלו להתגלות שרידים מתקופות קדומות. לכן בנות מדרשת חברון התגייסו לסייע בהעמקת חפירת ההצלה וחשפו כאן שרידים למבנה ציבורי מתקופת המשנה והתלמוד ואף שרידים למבנה מימי בית שני. נמצאה גם פסולת חציבה שהותירו בנאי מבנה מערת המכפלה בימי הורדוס ואף שברי אבן מסותתת שנועדה להשתלב במבנה המערה אך שמשום מה הוטלה לה הצידה והמתינה עד ימינו כדי להיחשף.

בין עבר להווה

לאחר ההקדמה המחברת כל כך אל הווי העיר אנו פוסעים לאיטנו במורד רחוב דוד המלך תחת דגלי ישראל הנראים כל כך מתאימים ונכונים, מאז ולתמיד.

אסף עוצר ברב רושם בלב רחוב ציורי, ומציג את מצב הדברים אשר שררו בחברון עד הסכם חברון מימי ממשלת נתניהו הראשונה.

באותם ימים, חברון היתה פתוחה לגמרי לכל בני הדתות. עם החתימה על הסכם חברון נאסר על יהודים להיכנס ל-97% משטח העיר, ונוצרה מציאות בלתי אפשרית, בה היהודים הורשו להתהלך ברחוב אחד בלבד. גם על צה"ל נאסר להיכנס לרב אזורי חברון (שטח H1), ובאופן לא ממש מפתיע הביאו ההסכמים להתעצמות ארגוני הטרור ולבסוף לפעולות טרור קשות שהופנו מהצד הערבי אל יהודי העיר.

באינתיפאדה שפרצה בשנת 2000 ירו מגבעות חברון ללא הפסק לכיוון הרובע היהודי. מעשי הטרור הערביים פגעו לא רק ביהודים אלא גם בסוחרים הערביים שחנויותיהם נמצאות לאורך רחוב דוד המלך והם עברו למקומות אחרים בעומק העיר. עקב המצב הביטחוני המזעזע הוחלט על ידי קברניטי צה"ל להקפיא את המצב, לשלם פיצויים לבעלי החנויות שעזבו ולהותיר את החנויות סגורות.

אנו מתקדמים עוד מעט ברחובות העיר אל פתחה של שכונת אברהם אבינו. ממנו מביט אסף הרחק אל גבעות העיר ושב לסקור את עברה המדהים.

חברון של ימי האבות והתקופות הקדומות נמצאת גבוה מעלינו על תל חברון - תל רומיידה.

אנו, לעומת זאת, נמצאים בעמק חברון. כאשר שולח יעקב את יוסף לדרוש בשלום אחיו, מצוין בפירוש כי הוא עושה זאת מעמק חברון, ממש במקום בו אנו נמצאים.

בתקופה המוסלמית הקדומה מתחילה הגירה ובניית בתים מכיוון תל חברון אל עמק חברון, הקרוב יותר אל מערת המכפלה. מכיוון שמערת המכפלה היא מקום קדוש ומושך עולי רגל, נחשב אזור העמק לבטוח יותר ביטחונית ויציב יותר כלכלית. אנשים שחיפשו ביטחון החלו לבנות את בתיהם בעמק חברון.

המוסלמים בנו אמות שיובילו מים אל מרחב מערת המכפלה ממעיינות מצפון וממערב. עם הזמן לאורך אמת המים הוקם רחוב מרכזי שישמש כשוק וסביבו התפתחו שכונות העיר העתיקה. לעיר העתיקה אין חומה, אך השכונות נבנו כך שקירות הבתים החיצוניים היו מעובים ויצרו מעין חומה המקיפה כל שכונה והקנו ביטחון והגנה.

בתקופה העות'מאנית העיר מתכנסת בתוך עצמה לצרכי ביטחון, אך לטובת גידול האוכלוסין מוגבהים הבתים ונוצרו הבתים מרובי הקומות אשר אנו מכירים עד ימינו ברחבי העיר העתיקה.

הכניסה לשכונת אברהם אבינו הינה דרך שער רחב ידיים אשר שימש אי אז חאן ממלוכי, ועדיין מעבר לשער בולטת לה ארובת המאפיה אשר שימשה את אורחי החאן.

שכונת אברהם אבינו

בפתחה של שכונת אברהם אבינו עוצר אסף ומביט דרומה אל שכונת אבו-סנינה הנמצאת על גבעה החולשת בגובהה על עמק חברון, ועל השכונה היהודית.

עם פריצת האינתיפאדה השנייה ומעשי הטרור והירי הבלתי פוסקים חששה מדינת ישראל להגיב בתקיפות ועסקה בעיקר בהתגוננות.

ב-2001 לאחר אין ספור מעשי טרור, ירי מכיוון שכונת אבו-סנינה רוצח את התינוקת הרכה שלהבת פס, ומביא למחאה חריפה מול מדיניות ההבלגה של הממשלה, מחאה אשר אליה הצטרפו גם גופים בינלאומיים שקצו במציאות הבלתי תיאמן של חברון.

מח"ט חברון, דרור וינברג, איש עז רוח קץ במדיניות ההתגוננות וההבלגה ומאלץ את קובעי המדיניות לאפשר לו להיכנס עם כוחות אל שטח H1. נוצרה מיד הרתעה והמצב הבטחוני שונה לחלוטין.

הצבא לקח יוזמה, נכנס לכל חלקי חברון וטיהר את חברון ואת שכונת אבו-סנינה מגורמי הטרור הרצחניים.

גם בימינו אלו ממשיכים גורמים עוינים לנסות ולחנוק את היישוב היהודי בחברון בדרכים שונות, ובין השאר משקיעים ממון רב כדי להעביר תושבים ערביים לאזור עמק חברון וליצור טבעת חנק סביב היישוב היהודי.

גם מול מזימה זו עמדו באומץ אנשים ונשים בעלי עוז, והיום נבקר בבתים אשר נפדו באזור, מרחיבים את תחום היישוב היהודי, ומביאים שלווה, שגשוג ושלום.

אנו פוסעים אל בין בתי שכונת אברהם אבינו המתחדשת, בתי מידות בנויים היטב המובחנים בקלות מהבתים העתיקים סביב. הבתים מחופים באבן ירושלמית, והרחובות פורחים ומעוצבים בטוב טעם.

גם לאחר היציאה לגלות תמיד נשמרה הזיקה היהודית לחברון במגורים או בביקורים. לאחר גירוש ספרד, העות'מאנים קיבלו את המגורשים ברחבי האימפריה, וכך גם בארץ, ובין השאר בצפת.

אל קהילות ספרד הגיעו גם אשכנזים, ביניהם הרב מלכיאל אשכנזי שהשתקע בצפת.

בשנת 1540 הרב אשכנזי רכש מקהילת הקראים שישבה בחברון את המגרש עליו הוקם הרובע היהודי.

בחלוף העיתים חלק מיהודי צפת היגרו ממנה, הגיעו לחברון ושם התישבו ובנו ביתם על אותו מגרש.

ראשית יושבה חברון על ידי קהילה ספרדית, ולאחר מכן הגיעו לכאן במאה ה-19 חסידי חב"ד שהקימו קהילה אשכנזית תוססת.

היישוב היהודי בחברון למרות שהיה מרוחק ממרכז הפוליטיקה הארצית ידע תהפוכות, ועבר משברים רבים, ביניהם מגפות, חובות כספיים לשלטונות והתנכלויות. אך על כל המשברים התגבר היישוב בצורה ניסית, ואגדות הקשורות בישועות אלו עדיין מסופרות ורווחות בחברון. ידוע במיוחד סיפור המזכיר כיצד הפחה דרש תשלום מיהודי הרובע, וכיצד באורח נס ניצלו היהודים מדרישה זו. ועד היום חוגגים בחברון את הנס אשר נעשה בי"ד בכסלו, ואין אומרים תחנון בחברון ביום זה.

מפה של הרובע היהודי שהתגלתה באופן מפתיע בארכיון ירושלים לפני שנים אחדות מראה כי שכנו כאן בשכונה ישיבות ובתי כנסת, בראשם בית הכנסת אברהם אבינו המודגש היטב בשרטוט המפה.

עוד מודגש במפה כרם זיתים ואדמות שהיו שייכים לקהילה היהודית, ושערי הרובע - שער השוק הפונה אל רחוב השוק, השער החדש הסמוך אליו, ושער המרחץ ממזרח שהוביל כמובן אל בית המרחץ.

סמוך אלינו ממזרח שכן חמאם אל-חליל שהוקם ב-1266 והיה פעיל עד לפני 40 שנה. בחמאם זה טבלו הספרדים, ואילו האשכנזים טבלו במקווה שמוקם בצידה המערבי של השכונה.

כיוון ההתפתחות של חברון ממערת המכפלה מערבה נשקף היטב מן המפה. רחוב הקראים, שהיו ראשונים כאן נמצא במזרח הרובע, ממערב לו בתי הספרדים, ואילו האשכנזים אשר הגיעו אחרונים התישבו בחלקה המערבי של השכונה, הרחוקה ביותר ממערת המכפלה.

בית כנסת אברהם אבינו

גם במפה וגם בשטח כיום בית הכנסת אברהם אבינו הוא המבנה היפה, המרכזי והחשוב ברובע היהודי.

אך לא כך היה לאחר חורבן היישוב היהודי בחברון במאורעות תרפ"ט והחרבת הרובע בידי השלטון הירדני, ועל ההיסטוריה החשובה והמרתקת של בית הכנסת נדבר כמובן ישובים על ספסליו.

במרכזו של בית הכנסת כיפה גבוהה אשר תחתיה חלונות המכניסים אור רב, שבתורם מאירים את במת בית הכנסת. ארון קודש המכיל ספרי תורה עתיקים שסיפורים רבים קשורים בהם נמצא בצידו הצפוני של המבנה.

בחזית בית הכנסת מוצמד שלט זיכרון מאיר עיניים לכבודו של פרופסור בן-ציון טבגר, איש חסר מורא אשר לאחר שחרור חברון התעקש והביא באמונה ומסירות אין קץ לשיקום המבנה שהיום הוא ליבה של הקהילה.

בשנת תרפ"ט (1929) פורצים עקב הסתה ערבית ברחבי הארץ מאורעות דמים קשים. במאורעות אלו נרצחו 133 יהודים, וזאת כאשר אוכלוסיית הארץ כולה מנתה כ-150,000 יהודים (לשם הבנת גודל האסון, מבחינה מספרית דומה הדבר לטבח של כ7000 יהודים בימינו).

בחברון היו היחסים בין ערבים ליהודים מצוינים, ומספרים כי בישיבת חברון למדו זה את שפתו של זה, וכי יהודיות השאילו חיג'אבים משכנותיהן כדי לבקר במערת המכפלה (בתקופת השלטון הערבי נאסר על יהודים להיכנס למערה).

אנשי ההגנה הגיעו עם אזהרה אל ביתו של אליעזר דן סלונים, מנהל סניף בנק אנגלו פלסטינה בחברון ואיש חשוב מאוד בחברון של אותם ימים, אך זה פטר אותם בהסתמכו על היחסים הטובים בין יהודים וערבים בעיר ושילח אותם לדרכם.

הפרעות בחברון פרצו בעז, וללא הגנה מינימלית ליהודים. הן היו אכזריות ונוראיות. 67 יהודים נרצחו בחברון, רבים נפצעו, עונו, וסבלו קשות, והשורדים פונו על ידי הבריטים. קהילת חברון המפוארת שנוסדה ב-1540, חדלה להתקיים.

הרובע היהודי עצמו ננטש, ותחת השלטון הירדני הוחרב ובוזה בשיטתיות.

את בית כנסת אברהם אבינו הקדוש והמפואר הפכו הירדנים למזבלה, דיר עיזים ושירותים.

לאחר שחרור חברון ב-1967, ממשלת ישראל מהססת מאוד ואינה מחדשת משום  מה את היישוב היהודי בחברון.

פרופסור לפיזיקה העולה לארץ ב-1972 בשם בן ציון טבגר מזדעזע מהמצב של הרובע היהודי, מחליט להשתקע בחברון ולשקם בכוחות עצמו את המקום. למרות הקשיים ולמרות התנגדות המדינה! 

(מומלץ מאוד לקרוא את יומניו אשר קובצו בספר 'חברון שלי' להשגה > 050-6432180).

פרופ' טבגר מפנה במו ידיו את הזבל וההריסות מאתר בית הכנסת, ואליו מצטרפים מתנדבים רבים. 

לאחר מאבק ציבורי קשה ובסיוע הרב לוינגר מושג אישור לשקם את האתר. ב-1976 נערכת במקום גם תפילה ראשונה לאחר 47 שנים,

בית הכנסת עצמו משוקם בעמל רב, ונחנך בפארו בשנת 1981.

בארון הקודש נמצאים כיום ספרי תורה מקוריים שניצלו מהמאורעות והושבו לבית הכנסת בשנות השמונים. מדובר בספרי תורה עתיקים שמקורם בבגדד. העור ששימש לכתיבה היה עור של צבי ונבחר סופר סתם מיוחד לכל חומש כדי שהכתיבה תהיה איכותית ביותר. ראינו את ספר התורה הכסוף שניצל על ידי חכם דוד לניאדו, ספר התורה האדום וספר התורה הירוק שנבזז במאורעות ונפדה בכספו של הראשון לציון, הרב יצחק ניסים. עד ימינו קוראים בספרי תורה מופלאים אלו במהלך התפילות.

שוק הירקות הסיטונאי של חברון

ההיסטוריה כאן זועקת מכל פינה, ומספר צעדים דרומה מביאים אותנו אל מבנה מוארך אשר חזיתו הפתוחה והגבוהה נתמכת על עמודים, מבנה השוק.

בתחילת המאה ה-19, הקהילה היהודית שקועה בחובות רבים, ורב התושבים מתפרנסים מכספי החלוקה. למרות הצורך הדחוף של הקהילה בסיוע כספי, הרב חכם חיים בג'איו, בן למשפחה יהודית מדרום פורטוגל שעשתה הונה במסחר בדים, הבין בחושיו החדים את הצורך ביישוב הארץ ורוכש כאן 800 דונם, את אדמות תל חברון, ואת האדמות עליהם קם השוק הסיטונאי.

הרב הקדים את זמנו, רכש אדמות בארץ ישראל הרבה לפני פתח תקווה וראשון לציון וככל הנראה מתוך זיקה לאומית!

מאה מטרים מצפון לנו מספר עמודים מסמנים את המקום בו עמד ביתו של הרב אליהו מני. פרוש שם המשפחה הינו - מזרע נין יהודה, ז"א מיוחס לדוד המלך.

הרב מני הגיע מבגדד, ומונה לרב קהילת חברון ב-1865.

הרב בחזון רב שינה סדרי עולם, בין היתר את אופן העברת כספי החלוקה בחברון. הרב מני היה שותפו של הרב שלזינגר באגודת מחזירי עטרה ליושנה, והיה שותפו לרכישת אדמות בארץ ישראל, בין רכישותיהם הידועה היא של אדמות כפר סנאברה (סמוך לקרית גת ממזרחה, ליד ברכת צנאן).

האדמות אשר רכש כאן חכם באג'יו היו לכרם זיתים, ובתקופה הירדנית הועברו על ידי הירדנים לאפוטרופוס הממונה על נכסי אויב ונבנה עליהן מבנה השוק הסיטונאי.

באופן הזוי לחלוטין עם שחרור חברון ממשלת ישראל במקום להחזיר מיד את השטח לבעלות יהודית ממנה אפוטרופוס משלה, אם תרצו האפוטרופוס הממונה על נכסי אויב....

מסיבות ביטחוניות השוק נסגר ב-1994, ולמרות ניסיונות ליישב מחדש את אדמות חכם באג'יו התעקשה מדינת ישראל מסיבות בלתי ברורות לגרש את המתיישבים.

בשנים האחרונות התקבלה חוות דעת של היועמ"ש כי ניתן סוף סוף להחזיר את האדמות ליהודים, ובקרוב בע"ה יבנו כאן בתי דירות לצרכי הקהילה היהודית המתרחבת ומשגשגת בחברון.

בית הדסה

אנו ממשיכים לאורך רחוב דוד המלך באווירה קסומה של משק כנפי ההיסטוריה המנשבת מכתלי הבתים, וגרפיטי ושלטים המנמקים את צדקת דרכנו, ונהנים מקפה וכיבוד המוצע מידי התושבים הנפלאים של חברון. דרכנו מגיעה בואכה בית הדסה, מבנה בן מספר קומות, מעוצב להפליא בארכיטקטורה משובחת,  כותרות יפות, וסריגים היוצרים משטח רצוף של מגיני דוד מרהיב עין. אך הפרט החשוב ביותר הוא שורות של אופני זאטוטים הממתינות לבעליהן, וילדים המשחקים ברחובות העיר שלהם.

השטח לבית הדסה נרכש באמצעות כספים שגייס החרי"ף, רבה של חברון בשנת 1893, והיה לחלק מתהליך היציאה מהרובע. עליו הוקם בית החולים חסד לאברהם ובהמשך מרפאה שפרש עליה את חסותו ארגון הדסה, שלאחר מכן נתן למבנה את שמו. ראשית נבנה כאן מבנה בן שתי קומות שמאוחר יותר הוגבה. במרפאה ניתן שירות ליהודים וערבים ללא הבחנה והביא שלום ובריאות לחברון.

לצד בית הדסה קמו להם עוד מבנים רבים במסגרת תנועת היציאה ממבטחי הרובע, והמקום היה שוקק חיים.

לאחר פרעות תרפ"ט ננטש המקום, והערבים אשר זכרו את זעקות היהודים שנטבחו ועונו - חששו במשך שנים רבות לעבור את מפתנו של בית הדסה.

בזמן ההמתנה המתוחה שלפני מלחמת ששת הימים מבין הרב של נחלים, הרב לוינגר כי ממשמשת ובאה גאולה גדולה. היה זה ברוח רבו הרצי"ה קוק אך באותה תקופה מתוחה איש אינו מתייחס אליו ברצינות.

מיד עם שחרור הארץ רבים מבינים את חזונו של הרב לוינגר, והוא יוצא לחברון כדי ליישב אותה, יחד עם בעלי חזון נוספים, ביניהם אליקים העצני.

עקב התנגדות ממשלת ישראל, מציע יגאל אלון לקבוע עובדות בשטח. כך את ליל הסדר של שנת 1968 כבר חוגגים עשרות יהודים במלון פארק אשר בחברון. לאחר ליל הסדר שולחים חלוצי חברון דרישת שלום ממתנחלי חברון. וזהו מקור השם מתנחלים אשר מלווה מאז את אנשי ההתיישבות.

אנשי ציבור רבים מגיעים לתמוך ביישוב חברון, ביניהם רחל ינאית בן צבי, יגאל אלון ועוד רבים. לאחר חול המועד כותב ראש עיריית חברון ללוי אשכול שאם הוא מעוניין שחברון לא תחזור לקבל שם של מרחץ דמים, כדאי שהיהודים יתפנו מבית המלון. הצבא פורש על המתנחלים את חסותו והם מועברים להתיישבות זמנית במתחם הממשל הצבאי אשר בחברון.

מתיישבי חברון חיים שלוש שנים בתנאים קשים מאוד בבית הממשל הצבאי, וכאשר מתמנה גולדה מאיר לראשות הממשלה היא מציעה להם להקים יישוב חדש סמוך לחברון, וכך קמה לה קריית ארבע, יישוב נפלא שליו ומשגשג.

הכיסופים אל חברון ממשיכים, ולאחר לחץ ציבורי מגיעים באישון ליל לבית הדסה חבורת נשים וילדיהן (כ-40 נשים וילדים), עולים בהיחבא עם סולם אל המבנה ההרוס ומאכלסים אותו. למרות התנאים הקשים, מבנה חרב ללא שירותים או מקלחת נאחזים הנשים והטף בבית הדסה, במסירות נפש, תוך שהרבנית לוינגר מסבירה לשלטון הצבאי כי גם המושבות והקיבוצים הראשונים קמו כך. ואכן בראיה לאחור צדקה לחלוטין.

לאחר שנה כבר שלוש משפחות גרות בבית הדסה. כל ערב שבת היו מגיעים תלמידים מישיבת ניר לעודד ולשמח את התושבים.

ב-1980 מחבלים מחברון פותחים באש על התלמידים ורוצחים שישה מהם.

כאן כבר ממשלת ישראל מבינה כי כלו כל הקיצין, מאשרת התיישבות יהודית בבית הדסה ולאחר מכן תקומנה גם שכונות נוספות ומאז היישוב היהודי הנפלא בחברון גדל, משגשג ומתחזק.

בית החרות

עד עתה דנו בעבר של חברון, והגיע העת לחוש ולהתחבר אל עתידה של העיר. אנו פונים מזרחה במורד הרחוב הכל כך ציורי בואכה בית החרות, הנמצא מעבר לתחום התיירותי המוכר של חברון, ונוגע ממש במורדות שכונת אבו-סנינה.

יפעת אלקובי, תושבת המקום חולקת עימנו סקירה מרוממת רוח על פועלה של עמותת 'הרחיבי מקום אהלך' העוסקת בפדיון בתים ברחבי חברון, הרחבת הרובע היהודי, ומתן אפשרות ליהודים רבים לגור סמוך לאבות האומה.

חברון היא בת יותר מ4000 שנה, אך ההיסטוריה של העיר ממשיכה להיכתב, ולהתעצב על ידי אנשים חדורי אמונה וצדק.

עם פדיון בתים נוספים אנו זוכים בקומות נוספות בגאולת חברון. חברון כידוע היא עיר גדולה בהרבה מעבר לרחוב היחידי שהוקצה ליהודים, והעיר ממתינה לבני יעקב שישובו אליה.

יפעת מעידה כי כאשר בעבר הראו לרב לוינגר את תכנית הרובע היהודי תמיד דרש לראות תוכניות הממשיכות אל מעלה הגבעות סביב, ועתה בעקבות האירועים הקשים האחרונים בחבל עזה ברור לחלקים רבים ורחבים יותר בעם כי ההתיישבות היא הדרך הצודקת, אשר תביא שלום, שגשוג ושלווה.

 עמותת 'הרחיבי מקום אהלך' פועלת ללא לאות לפדות בתים בחברון למען עם ישראל. מצליחה במשימה קשה ומאתגרת זו, בעזרת אמונה בצדקת הדרך, עבודה קשה, ויהודים רבים וטובים התורמים לעמותה על מנת ליצור מציאות טובה יותר.

עמותה זו פדתה כבר שישה מבנים בעיר, אשר כל מבנה הוא למעשה שכונה קטנה בה גרות משפחות רבות, וכל מבנה כזה יוצר סביבו אווירה בטוחה, תנועת משפחות ומבקרים, ילדים משחקים, ומרחיבים את הרובע היהודי.

בית החרות הנמצא מולנו נפדה לאחרונה, ואנו יוצאים לסיור במבנה.

המבנה הינו מבנה עתיק מקסים, אשר מסדרונות צרים וארוכים מתקשרים בו אל גרמי מדרגות דחוקים שבתורם מובילים אל מסדרונות ארוכים בהם יד עדינה נגעה בנגיעה אישית של יופי ועדנה.

לאורך המסדרונות ממתינות דירות קטנות לדייריהן. גולת הכותרת היום בסיור זה הינה ללא ספק העליה אל גג בית החרות המספקת תצפית נהדרת אל חברון הממתינה לגאולה מזווית חדשה.

הגג עצמו מוקף חומת טיט אשר בה שולבו צינורות חרס רבים בצורה משולשת נעימה לעין. צינורות אלו נועדו לאפשר זרימת רוח בימים החמים אל הגג, וכן להוריד במעט את משקל המבנה. כמובן האלמנט החשוב ביותר בבית החרות הוא דגל הכחול לבן מחמם הלב המתנוסס מעל גג המבנה ואל מול חברון.

אסף מנצל את הנוף והאווירה המעתירה ועורך תצפית.

מצפון לנו מערת המכפלה ומעבר לה ג'בל נמרא המשמר את מיקומה של אלוני ממרא, ממערב לנו תל חברון. בתווך משתרע לו עמק חברון. לא צריך לדמיין הרבה כדי לראות את עפרון החיתי המתמקם בשער תל חברון, ואת אברהם היוצא מאלוני ממרא, דרך עמק חברון אליו כדי לקנות את מערת המכפלה.

מצפון לנו נושקת לרחוב בריכה רחבת ידיים, כמעט וריקה ממים (בקיץ) אך עמוסה בירוק של קנים המכסים היטב את שטחה המכסה 40 על 40 מטרים.

בריכה זו מוקפת קירות אבן, ונמדד בה בעבר עומק של כ-5 מטרים עד לבוץ שמכסה את תחתיתה.

בריכה זו יוחסה בזמנים שונים לשרה אימנו, למלך דוד (אשר תלה על פי המסורת את רכב ובענה בבריכה זו), וגם לסולטן קלאוון הממלוכי אשר שלט במאה ה-13.

ד"ר גרשון בר-כוכבא אשר חקר היטב את הבריכה מצא שם מוטיבים נוצרים המסגירים כי מדובר בבריכה צלבנית, אך ככל הנראה היא נבנתה על בריכה קדומה יותר, אולי זו בה תלה דוד את רכב ובענה.

בתי רחל ולאה, ובית המכפלה

שני בתים קרובים יחסית למערת המכפלה קיבלו את שם האמהות רחל ולאה.

מרים פליישמן, מנהלת עמותת 'רחיבי מקום אהלך' מקבלת אותנו בחיוך ומובילה אל בית רחל המשופץ והיפה.

בתים אלו מאכלסים משפחות יהודיות רבות, וגם ברחוב הסמוך למערת המכפלה - עם שב אל ביתו.

מרים חולקת עימנו את תהליך רכישת הבתים הדורש הרבה סבלנות, סודיות, יצירתיות, חכמה, הבנת השטח והרבה הרבה אמונה.

 

מעט מדרום למערת המכפלה, אוכלס לא מכבר בית דירות נוסף בשם בית המכפלה, ואנו שמים פעמינו אליו.

לפני כ-15 שנה בעקבות סכסוך משפחתי החליט הבעלים של מחצית הבניין למכור אותו ליהודים.

התהליכים כאן התמשכו, אך העמותה התעקשה והמשיכה בתהליך ללא לאות עד אשר ב-2019 נכנסו יהודים לגור בבית המכפלה, ועתה מהווה הבית מקור לשלווה וביטחון ברחוב העובר מדרום מערת המכפלה.

בתי השלום והתקומה

 למי שלא מכיר, רחוב צר ארוך ומתפתל מחבר בין קריית ארבע למערת המכפלה. לאורך רחוב זה נפדו לא מכבר שני בתים, ואנו שמים פעמינו אליהם.

בית השלום הינו בית מודרני יחסית, הצופה אל קרית ארבע ואל ציר המתפללים בו צועדים בשבתות מתפללים מקריית ארבע אל מערת המכפלה.

בשנת 2002 מחבלים בני עוולה הציבו מארב למתפללים בסמטה הסמוכה לציר, כדי למשוך את כוחות הביטחון ולאפשר למחבל שלישי לחמוק בחסות הקרב אל קריית ארבע.

עם ההיתקלות במחבלים שארבו בסמטה, גילו כוחות הביטחון והאזרחים אשר הגיעו לסייע גבורה עילאית, אך כל מה שיכל להשתבש אכן השתבש, ובקרב זה נהרגו 12 לוחמים ואזרחים אמיצים,  ביניהם אל"מ דרור וינברג - מח"ט יהודה.

קרב זה היה הפעם הראשונה בו אזרחים קיבלו את צל"ש הרמטכ"ל על גבורתם.

אירוע קשה זה העלה שוב אל התודעה כי יש צורך דחוף לשליטה בשטח כולו, צורך המהדהד שוב בארץ בעקבות אירועי מלחמת חרבות ברזל.

בית השלום היה שלד של מבנה מסחרי אשר נקנה מידי בעליו הערבים. 

גם כאן התארך מאוד ההליך המשפטי, אך כיום מאוכלס הבית, וחיים יהודיים ושלום חזרו סמוך מאוד למקום בו ארע אותו פיגוע רצחני לפני יותר מעשרים שנה.

סמוך לבית השלום נרכש בית נוסף, בית התקומה, ומתחיל לחלחל אל השטח כי תהליך זה של שיבת בני ציון לגבולם הינו תהליך היוצר שלום, ביטחון, ויש לתמוך בו ולקדם אותו.

את סיורנו אנו מסיימים בבית התקומה, בו מארחינו משפחת פרימן מכבדים אותנו במים קרים, שלגונים, פירות העונה, ואבטיח מצוין.

סיום מתוק, לחווית חברון המתוקה מתמיד!

תודות:

לאסף דל על הדרכה נפלאה, שפע ידע, ומסע ציוני של אהבת עיר האבות ועם ישראל,

למדרשת חברון על ארגון מעולה של ימי הסיור,

לנשות ארגון 'הרחיבי מקום אהלך' על האירוח הלבבי, ועל פועלן המסור למען יישוב חברון,

למשפחת פרימן על האירוח בבית התקומה,

לאנשי מוזיאון בית הדסה על האירוח הנפלא,

לעמית אררט ועידו מאושר על חווית חברון המשתבחת לה משנה לשנה,

לעשרות העמיתים אשר הצביעו ברגליהם בעד עיר האבות,

וכמובן לאנשי חברון מאירי הפנים על האירוח החם והלבבי.

'עמיתים לטיולים' - אוהבים וחוקרים את א"י ברגליים.

להתחברות ליומן הגוגל שלנו - לחצו כאן

עידו מאושר 052-7333933 meush...@gmail.com
דוא"ל הקבוצה להצטרפות - arara...@gmail.com סבא-עמית אררט, מצפה יריחו 052-7-90.60.90

אתר הקבוצה לעיון ולהרשמה לפעילויות החינמיות בד"כ =>  groups.google.com/group/amitimtiyulim

עקבו אחרינו:  , כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.

להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND