

בהפקת עמותת הראל בשיתוף ובסיוע ביס"ש שער הגיאיום חטיבת 'הראל' לדורותיה - 6 סיורים במרחב לטרון-שער הגיא-ירושליםהתקיימו בע"ה בפסח - ביום רביעי יט' ניסן תשע"ט (24.4.19)בשעות 09:00-16:00בהדרכת צוות 'עמיתים לטיולים'סיכום סיור מס' 1: יד לשריון – ח' כפר לטרון – גבעה 314 – עין חילו – מצפור שער הגיא
בהדרכת חזי הורן, יוסי אנקונינה וחזי ליברמן.
כתיבה וצילום - ירון בוצר => https://photos.app.goo.gl/gmR2od38czVmKRYd6
" מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר, אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ, תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח " – זרובבל גלעד (מתוך המנון הפלמ"ח)
לעיתים נדמה כי חיי האדם בדומה לחיי המדינה מתמצים בחלומות וזיכרונות.
לכבודם של הלוחמים עזי הנפש אשר ויתרו על חלומם האישי למען חלום המדינה העברית שבירתה ירושלים, יצאנו בחול המועד של חג החרות למסע זיכרון והנצחה המוקדש לזכרם ולפועלם.
לאחר התכנסות ותדרוך מהיר אנו יוצאים מאתר יד לשריון, חוצים את כביש 3 העמוס לעייפה ועוקפים את מנזר השתקנים מצפונו.
המעבר מהכביש הסואן אל הגבעות המוריקות הנושקות לחומת המנזר העתיקה חד וכמו משיב אותנו אל הימים בהן נולדה מדינתנו בכאב רב.
לטרון
חזי הורן עוצר את מסענו מול השער הצפוני של המנזר בצל חומתו המתנשאת, ומגלה כי דרך העפר בה צעדנו היא הדרך הטורקית מיפו לירושלים (ואת הדרך בתקופה הבריטית אשר היא מושא טיולנו נפגוש בהמשך).
חזי מברך את המשתתפים הרבים וחולק כבוד לעמותת הראל, בהובלה של יוני אמיר, על ארגון היום החשוב למורשת הזיכרון והכבוד לחטיבת הראל, יום ייחודי בו מתקיימים במקביל ארבעה טיולים רגליים ושני סיורים רכובים המכסים היטב את גזרת הפעולה של ארץ הראל בהרי ירושלים.
סיורנו היוצא מלטרון ואמור לחבור עם שאר ראשי החץ בשער הגיא, עתיד להתמקד בגיזרה הבעייתית ביותר עמה התמודדו מגיני הדרך לבירה, גזרת לטרון העיקשת. בסיורנו ננסה להתחבר אל תוואי השטח המורכב ועימו לפועלה של חטיבת הראל, אך כמובן שלא נוכל לכסות את כל המבצעים החשובים בהן לקחה חלק ועקב הזמן המוגבל נתאר את מבצעי החטיבה בלי לרדת לפרטים.
חזי מניף שלט מצויר ביד אמן ועליו סרגל הזמן של מלחמת הקוממיות מההצבעה באו"ם בכ"ט בנובמבר ועד להסכמי שביתת הנשק בשנת 1949. לפי תוכניות האו"ם אזור לטרון נמצא בתוך השטח שנועד למדינה הערבית כאשר ירושלים "עיר בשליטה בינלאומית" תוך שמסדרון בטוח העובר באזור לטרון אמור לאפשר מעבר יהודי בין החוף לבירה. באופן לא ממש מפתיע דבר מתוכניות אלו לא קוים ותוך זמן קצר פרצו פעולות איבה, ששיאם בא עם סיום המנדט הבריטי ופלישת צבאות ערב הסדירים למדינה העוללה שאך קמה.
הפלמ"ח - פלוגות המחץ - הוקמו כבר ב-1941 במסגרת שיתוף פעולה עם הבריטים עקב החשש לפלישת הנאצים לארץ ישראל ובראשן הועמד יצחק שדה - "הזקן".
עם חלוף סכנת הפלישה הפך הפלמ"ח לכח לוחם אשר ישב בקיבוצים וחילק את זמנו בין אימונים ועבודה בענפי המשק השונים.
מדובר בחבורה צעירה, מגובשת וחדורת מוטיבציה ואומץ לב אשר את סיפורה התכנסנו לספר.
כאן הצטרפו המשתתפים לחזי ליברמן אשר שר את שיר הפלמ"ח תוך שהוא מלווה עצמו בנגינה בגיטרה.
אנו מקיפים את מנזר השתקנים בואכה שרידי המצודה הצלבנית "לה טורון דה שבליה" – מגדל האבירים, ששמה השתבש עם שנים ונתן לאזור את שמו, לטרון. ממרומי המצודה נקל לראות כמה הגבעות כאן שולטות ללא מצרים על הדרך המשתפלת מטה, ביניהם ואת החשיבות העצומה הגלומה בשליטה בשטח זה כמפתח לשליטה באספקה לבירה.
יוסי אנקונינה נוטל את הובלת הסיור ותוך שהוא מביט בכביש הרחק מטה מגלה כי באזור זה נפגשת הדרך מיפו לירושלים עם הדרך מעזה המגיעה מדרום ומתחברת לדרך מבית חורון מצפון, צומת אסטרטגי אשר מאז ימי קדם נלחמו על השליטה בו. מימי יהושע בן נון אשר נלחם כאן נגד חמשת מלכי האמורי, יהודה המכבי שהביס את צבאות הסלבקים באמאוס הסמוכה, מסעות הצלב בהן עבר המקום מיד ליד בין הנוצרים למוסלמים ועד כיבוש האזור בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה. הבריטים אשר נדרשו תוך זמן קצר לצורך אבטחת צוואר בקבוק זה הקימו ב1939 את משטרת לטרון (היום "יד לשריון") ששימשה בסיס לכוחות השיטור שלהם, מבצר קשיח שעמד כאבן נגף בפני כוחות הראל תוך שנים ספורות.
במהלך מלחמת הקוממיות, למול הקושי לשחרר את פקק לטרון, שיתף דוד בן גוריון את דעתו כי "אין לטרון - אין כביש, אין כביש - אין ירושלים, אין ירושלים - אין מדינה” אך לבסוף בתושיה עברית פרץ צה”ל את דרך בורמה שעקפה את מבצר לטרון והבירה ניצלה.
תצפית מהירה לאזור מגלה מוצב ירדני שעדיין צופה אל הדרך מעל אחד ממגדלי המצודה הצלבנית ומזהה מדרום את גבעה 314 אליה נעפיל בהמשך טיולנו.
ואנו שוב יוצאים בעקבות המורשת, דרומה דרך כרמי זיתים וענבים שהנצו סמדר אל דרך עפר החוצצת בין הכרמים לשמורת נחל נחשון.
כביש יפו - ירושלים
חזי מגלה כי הדרך הנראית במבט ראשון כדרך עפר רגילה כמוה כל מטייל אוהב הארץ כבש ברגליו אין ספור פעמים, היא למעשה מרכז החזית במערכה על הבירה, הדרך עליה אמר בני מרשק קצין החינוך של חטיבת הראל "בכל ההיסטוריה הצבאית לא נוצרה עוד יחידה צבאית שרוחב חזית לחימתה לא היה אפילו רוחב של כביש, ומידת רוחב זו היא שקבעה את גורלה של המדינה".
חזי מסב את תשומת ליבנו לאבנים האחוזות בקרקע ומלמד כי הבריטים נהגו לבנות דרכים בשיטה שלה קראו "סולינג". בין שני טורים של אבני שוליים יצרו ריצוף של אבנים אותו כבשו ואז כיסו אותו בחצץ ואף אותו שבו וכבשו. לנוכח ההסבר ניתן היה להבין את סידור האבנים שלרגלנו. חזי מבקש מצעיר המטיילים להניף משטח אספלט קטן ומסביר שרק ב-1925 הגיע האספלט ושיפר משמעותית את הדרך מיפו לירושלים.
ממש כאן על דרך צרה זו התחוללו מרבית אירועי מחצית השנה הראשונה של מלחמת השחרור וניטשו רוב הקרבות הקשים של המלחמה. עוד בטרם סיפרנו את סיפור הקמתה של חטיבת הראל מספר לנו חזי על אחריתה; בקרבות על עצמאות ארצנו, במלחמת השחרור, שכלה חטיבת הראל 431 מבניה ומתוכם 352 אשר נפלו במלחמה על הכביש ועל בירתנו.
כבר בראשית דצמבר 47, ימים בודדים אחר ההכרזה באו"ם, החלו התקפות הערבים על התחבורה היהודית שנעה בכביש. השיירות לא היו משוריינות וכוחות הלווי אשר הוצמדו להן צוידו בנשק מועט וקצר טווח. הערבים שיכללו, בהדרגה, את שיטות המתקפה; החלו להניח מחסומים, מיקשו את הציר והפעילו את ה"פזעה" לכינוס מהיר של כוחות גדולים אשר ירדו על השיירות מכל העברים.
בחודש ינואר החלו כוחותינו לשריין את רכב השיירות; שוריינו כל האוטובוסים ושוריינו תאי הנהג והמנוע של חלק מן המשאיות. כוחות הליווי המשיכו לנסוע במוניות אך צוידו גם במקלעים.
בכל יום יצאו מספר שיירות לדרך במטרה לשוב באותו היום וצרכיה המרובים של ירושלים חייבו לדבוק בתשתית הטובה והזמינה שהקנתה הדרך עליה אנו ניצבים.
בכל שיירה היו משאיות עמוסות ציוד, מזון ודלק והוצמדו אליהם כוחות הליווי שמרביתם אנשי פלמ"ח.
כוחות הליווי התל אביבים כונו בשם "זהבי" והירושלמים בשם "פורמנים" והחלפת האחריות בוצעה בגזרתנו. היות והיינו עדיין תחת שלטונם של הבריטים היה הכרח להחביא את הנשק בבגדיהן של הבנות ובסליקים מיוחדים ברכבי הליווי. חלק מהכוחות ישבו בקרית ענבים ותפקידם היה לצאת בלילה ולתפוס עמדות שולטות - "משלטים" להגנת דרכן של השיירות, במשך היום.
בהמשך, עם החמרת המצב בדרכים, התחילו לייצר ולהפעיל משורייני ליווי מתוצרת בית אשר כונו: "סנדוויצ'ים" הואיל ושריונם כלל שני לוחות פלדה וביניהם לוח עץ.
בחודש מרץ החמיר מאוד המצב בדרכים אירעו התקפות רבות יותר ובכוחות גדולים יותר ובשלהי מרץ הותקפו והסתיימו באסונות, מספר שיירות בכל רחבי הארץ ובינהם שיירת חולדה, שיירת נבי-דניאל ושיירת יחיעם. איבדנו את מרבית הרכב המשוריין, אשר יוצר בעמל רב ונפלו רבים מטובי המפקדים והבנים.
הדרך לירושלים נותקה והעיר הושמה במצור!
תוכנית ד' ומבצע נחשון
חזי ליברמן נוטל את המיקרופון ומתארגן להסבר תוך שברקע מתנגנות מילותיו הקשות של השיר "קרב הראל" !
הוא שב ומדגיש את האווירה הקשה ששררה ביישוב בעקבות אסונות השיירות ואת מצבה העגום של ירושלים המנותקת. הוא מציין שגם ארה"ב נסוגה בה מתמיכתה בהקמת המדינה היהודית.
היישוב נמצא בשעתו הקשה ביותר ומתוך מצוקה גדולה זו הגיעה הנהגת היישוב להחלטה כי אם אנו חפצי חיים עלינו להתעלם מאומות העולם ולשלוט בשטח, החלטה זו הולידה את תוכנית ד' שעיקר מטרותיה היו מעבר מאסטרטגיה הגנתית לאסטרטגיה התקפית, יצירת רצף טריטוריאלי יהודי ויצירת מצב שיקל על כוחות ההגנה לבלום את פלישתם הצפויה של צבאות ערב.
לצורך הטיית הכף התארגן בתחילת חודש אפריל מבצע "נחשון" במסגרתו כונס כח חסר תקדים בן 1,500 לוחמים אשר זכו להצטייד בנשק שאך הגיע מצ'כיה במבצע חסידה האווירי ובבטנה של האוניה "נורה", מכוסה בשכבה אדירה של בצלים.
המבצע זכה בשמו של נחשון בן עמינדב אשר קפץ ראשון לים סוף והוביל את עם ישראל בדרכו לנצחון בכיבוש הארץ. נחשון היה גם כינוי של נחום שושני אשר נהרג במרחב ימים אחדים קודם למבצע.
במסגרת המבצע שהיווה מפנה ראשון והצלחה צבאית, רחבת היקף, נכבשו שטחים שולטים רבים באזור ירושלים ביניהם הקסטל, בית מחסיר וסאריס הדרך נפרצה זמנית וניתן מענה חלקי למצב הקשה אשר שרר בירושלים.
ביר אל חילו – מבצע הראל
חזי הורן נוטל את ההובלה ואנו מתקדמים במעלה הדרך אל באר עתיקה הנקראת ביר אל חילו (הבאר המתוקה) באר שבתחתיתה ניקבה ההופכת אותה לבאר-מעין ואשר סיפקה את שפע מימיה המתוקים לעוברי הדרך, במשך דורות רבים.
חזי מצביע אל האתרים סביב ואנו למדים כי בהמשך דרכנו, קרוב יותר לשער הגיא, ניצב על הרכס מצפון כפר המרצחים דיר איוב שאנשיו נזעקו כל אימת ששיירה התקרבה כדי לפגוע באנשיה. בקצה הואדי העולה מאתנו צפונה וממש מעל כביש מספר 1 של ימינו ניצבת גבעה י"ד וממזרחה גבעה י"ג שהיוו משלטים מבוצרים בהם ישבו כוחות הלגיון הירדני. דרך עפר עולה מביר אל חילו אל עין אל חילו (המעיין המתוק) במעלה ואדי א'-טחון היינו (נחל הטחנה) בכיוון דרום מזרח ונקראה בפי קשריות הפלמ"ח "דרך האיילות" על שם כינוי הקשר למשוריינים פורצי המצור – איילות מצור (שיבוש של השם אייל ניגוח).
חזי ממשיך בתיאור ההיסטורי ומסביר שעם תום מבצע "נחשון" פורקו כוחות החטיבה המאולתרת ואנשיהם שבו ליחידות האם.
האחריות על הדרך לירושלים ועל העברת השיירות בה הוטלה שוב על כתפי יחידות הפלמ"ח שכבר פעלו עד אז בגזרת הדרך אל העיר ובתוכה, וכן מלווי השיירות - ה"זהבים" מתל אביב וה"פורמנים" מירושלים, שאוגדו בחטיבה חדשה אשר שמה היה כשמה של העיר עליה נלחמו – חטיבת "הראל". למפקד החטיבה מונה יצחק רבין. החטיבה החדשה החלה במבצע להעברת השיירות לירושלים והמבצע כונה בשמה: "מבצע הראל". במסגרת המבצע הועברו לירושלים שתי שיירות ענק בנות 250-300 כלי רכב.תוך כדי המבצע נפוצו שמועות על שהבריטים עומדים לפנות יעדים חיוניים בירושלים ולמוסרם לערבים וזוהו ריכוזים גדולים של לוחמים ערביים במזרח העיר וחטיבת "הראל" קיבלה שינוי משימה ונשלחה להשתלט על העיר ומרחבה במבצע שכונה מבצע "יבוסי".
להבאת הכוחות למבצע התארגנה שיירת ענק בת 350 כלי רכב ובה עלו העירה יו"ר הנהלת ה"סוכנות היהודית", דוד בן-גוריון, ויצחק שדה שמונה למפקד מבצע "יבוסי". בשיירה נסעו גם מיפקדת חטיבת "הראל" וכל הגדוד החמישי "שער הגיא" של הפלמ"ח, שפעל עד כה בשפלה.
בראש שיירת הענק התייצבה פלוגת משורייני ליווי וחיילי הגדוד התפזרו לאורכה במשאיות ובמשוריינים.
מטוס סיור אשר ליווה את השיירה דיווח כי כוחות ערביים גדולים מתרכזים באיזור דיר-איוב. כצפוי, כאשר הגיע ראש השיירה אל קטע דיר-איוב - שער הגיא נפגעו כלים רבים והשיירה השתבשה. למרות זאת פרץ מירב הכח מזרחה לכיוון העיר אך כרבע מן השיירה נותר בקטע שלפנינו.
כח של הגדוד הרביעי של חטיבת "הראל" – גדוד "הפורצים" - ירד ממעלה החמישה וסייע בלחימה ולאחר שעות לחימה עקובה מדם חולצה מרבית השיירה.
בקרב נפלו 12 מחיילי "הראל" ובהם אחדים מטובי המפקדים וביניהם מכבי מוצרי – קצין המנהלה של החטיבה.
הדרך לירושלים שבה ונחסמה ושלוש מאות כלי הרכב נתקעו בעיר הנצורה והפעם למשך כחודש וחצי !
לסיום, סיפר חזי על מבצע "מכבי", שאף הוא נועד לכבוש את השטחים שנתפסו מחדש ע"י הערבים בעת שכוחות "הראל" עלו לירושלים במסגרת מבצע "יבוסי", בשלוב כוחות בין חטיבת "הראל" ממזרח לחטיבת "גבעתי" במערב ובפיקודו של מח"ט "הראל" – יצחק רבין.
המבצע הרב-שלבי התרחש במקביל להקמת המדינה אך כשל בהשגת מרבית יעדיו ולמרות זאת הדגיש חזי כי ההישג הגדול לא היה הניצחון בקרב כי אם ניצחוננו הגדול במלחמה כולה אשר בזכותו אנו חיים היום בשאננות במדינתנו.
ממבצע "מכבי" סיפר חזי סיפור קטן אחד אשר התרחש בנקודה בה אנו עומדים. חטיבתנו כבשה את הכפר לטרון ולמעשה השתלטה על השטחים השולטים בגזרה. גם יתר הדרך משער הגיא לירושלים היתה בשלב זה בשליטתנו. כוחותינו המתינו לירידתה של שיירת הענק שנתקעה בירושלים בסיומו של מבצע "הראל" אך זו בוששה לבוא.
בדרך הפתוחה עלה רק משוריין בודד טעון ציוד, מרגמות ותחמושת. בהגיעו לנקודה שבה אנחנו ניצבים ובגלל המחסומים והמיקוש בהמשך הדרך עלה המשוריין ב"דרך האיילות" אשר המשכה התחבר לתוואי שלימים היה המשכה של "דרך בורמה" והמעלה של "דרך הג'יפים". "שיירה" זו זכתה בכינוי "שיירת היתום".
האנדרטה ע"ש אליהו אברהם
מסענו עוזב את את הדרך הנוגעת בכל כך הרבה נימים חשופים וחוצה דרומה את נחל נחשון הזורם בין עצי אקליפטוס עצומים ועץ מילה סורית בודד ומרהיב (הפריט היחיד בהרי ירושלים) באיזור זה נפצע בבטנו אריק שרון בקרב העקוב מדם במבצע "בן-נון א'" שבו נהרגו 74 מלוחמינו. משם או ממשיכים ומטפסים בנתיב הפינוי הקשה במעלה הגבעות בדרך לגבעה 314.
בדרכינו אנו חולפים על פני פריחה אביבית צבעונית ומרבד פריחה של דם המכבים המלווה את דרכנו ברב משמעות אל האנדרטה לזכרו של אליהו אברהם, מייסד יחידת המסתערבים ביו"ש. למרות שסיורנו עוסק במלחמת העצמאות, אנו מתעכבים שעה ארוכה מול האנדרטה תוך שיוסי אנקונינה מצייר קוים לדמותו של לוחם עז זה.
לפני שאנו ממשיכים בדרכנו אנו זוכים למחרוזת שירי פלמ"ח מרגשת פרי נגינתו של חזי ליברמן עם הגיטרה, מהם צובטת בלב השורה "באב אל ואד, לנצח זכור נא את שמותינו", הממצה בתוכה את מסע הזיכרון שלנו.
גבעה 314 ,מבצעי "בן-נון" ו"דרך בורמה"
אנו עולים אל קו הרכס החושף את זירת האירועים של ימי הקמת המדינה, זירה שהיום הינה נוף שליו המזמין מטיילים וקייטנים.
אל מול נופו של נחל הראל המתחתר בין הגבעות לדרומנו משיב אותנו חזי הורן אל ימי קום המדינה, בהם המצרים עולים על ירושלים מדרומה ונבלמים בקיבוץ רמת רחל, והירדנים כפי שכבר למדנו חוסמים מצפוננו את הדרך היחידה לבירה.
מצב האספקה הנואש הביא את הנהגת היישוב לצאת בסוף חודש מאי להתקפה נוספת על לטרון במסגרת מבצע "בן-נון א'", התקפה כושלת בה נסוגו השורדים לגבעה 314 עליה שוכן היום היישוב נווה שלום. תחת ארטילריה ואש כבדה נאלצו הלוחמים לפנות עשרות פצועים והרוגים בדרך בה עלינו, בנסיגה בלתי מאורגנת, בתנאי שרב, כשהם מזונבים ע"י כוחות האויב צמאי הדם.
ממרומי גבעה שולטת זו אנו פוגשים את הנחל המתפתל מדרום לנו - נחל הראל אשר לאורכו ובין הגבעות התגלתה ונסללה הדרך החליפית לכביש הדמים. דרך שלימים תקבל את הכינוי "דרך בורמה" על שם הדרך בה הועברה אספקה בין בורמה לסין במהלך מלחמת העולם ה-2. סלילת הדרך התאפשרה אודות לשליטתנו במסדרון צר בין הכוחות המצריים מדרום והלגיון הירדני בגזרת לטרון, מצפון.
הכפרים שבמסדרון - בית ג'יז ובית סוסין (היכן שעומדים קיבוץ הראל ותעוז היום) נכבשו אף הם ובשטח נפרצה דרך אשר חלקה המתפתל במורד התלול של הגבעות היה כה גרוע עד כי המשאיות נאלצו להעזר בטרקטורים על מנת לחצות חלקים אלו. למרות הדרך העלובה נעקף ה"פקק" של לטרון והאספקה הכל כך חיונית לבירה זרמה בחופשיות יחסית.
לאורכה של הדרך הונח תוך חודש בידי 250 פועלי מקורות וחברת חירות קו מים חדש ובעיית אספקת המים לבירה נפתרה אף היא ועל אספקת המים לירושלים מספר לנו בהרחבה יוסי אנקונינה המלווה הסבריו בהצגת תרשימים מפורטים.
לימים נפרצה דרומה מכאן דרך הגבורה שעקפה דרך כביש 38 את שער הגיא מדרום, ובה עברה התנועה בין ירושלים למישור החוף עד שחרור לטרון במלחמת ששת הימים.
מבצע "יורם"
אנו פונים מזרחה לכיוון שער הגיא ובעת שאנו חולפים על פני נקודת תצפית ממנה נשקף מרחב לטרון ממשיך חזי הורן להתעמק במורשת הראל.
בתחילת חודש יוני, תחת החשש הכבד כי מהלך צבאי של האויב יוכל לנתק את "דרך בורמה", תוכנן מבצע שמטרתו לכבוש את מרחב לטרון התקוע לנו כעצם בגרון, ולהרחיק את הירדנים מהאפשרות לנתק את בירתנו שנית.
לצורך מבצע זה הובאה חטיבת פלמ"ח "יפתח" מהצפון, ויחד עם "הראל" תכננו לצאת להסתערות לילית אותה יוביל גדוד מ"הראל" אשר יכבוש את גבעה י"ג שעל פניה עברנו קודם ועליה הגן כח קטן של הירדנים, ואילו גדוד מ"יפתח" יעבור דרך גבעה י"ג, ישתמש בה כנקודת יציאה וימשיך להכרעת גבעה י"ד הסמוכה, עליה התבצר מרב כוחו של הלגיון הירדני.
ניווט הפלוגה מחטיבת "הראל" בלילה החשוך של תחילת חודש סיוון, ללא ירח ודרך שדות עמוסי קוצים של תחילת הקיץ לא צלח והכח מצא עצמו תוקף חזיתית את גבעה י"ד בה נאחז כח לגיון עדיף ממנו בהרבה למרות מצבה הנחות הצליחה הפלוגה, בעקשנות ותעוזה, להביס את הכח הירדני ולכבוש את גבעה י"ד וכמעט הוגשמה מטרת המבצע – כיבוש מרחב לטרון, אך הגדוד מחטיבת "יפתח" אשר התקרב לגבעה י"ג שהיתה אמורה להיות בידינו נתקל במפתיע בהתנגדות בלתי צפויה ונסוג.
תחת הבלגן ששרר בלילה ובהעדר כוחות לסיוע ולהחלפה בגבעה י"ד התקבלה פקודת נסיגה, והכוחות נאלצו לסגת מבלי לדעת שכפסע היה ביניהם להצלחה בהכנעת מבצר לטרון העיקש.
מבצע "לרל"ר" - מבצע "דני"
הניסיון האחרון לכיבוש לטרון התקיים בחודש יולי, בו יצא צה"ל למבצע שנקרא על על שם יעדיו, לוד, רמלה, לטרון, רמאללה.
שחרור לוד ורמלה הצליח היטב והוסר האיום המתמיד מעל תל אביב, אך כח "הראל" שיצא דרך הכפר דיר-איוב אל רכס תותחים במטרה להגיע באיגוף אל לטרון נתקל בכח שריון ירדני, היתה זו הפעם היחידה שכח שריון ירדני פעל בלילה במלחמה זו. כוחותינו אשר לא היו מצוידים בנשק אנטי טנקי, נאלצו לסגת ולטרון נותרה בידי הירדנים עד לשחרורה במלחמת ששת הימים.
טקס זיכרון והוקרה לחטיבת "הראל" לדורותיה
אנו שועטים מזרחה אל שער הגיא, חוצים את עין חילו אשר זאטוטים משתעשעים במימיו, ואל מצפור שער הגיא בו מתאחדים כל 6 ראשי הסיורים לטקס מחזק ומרגש בו מועלה על נס פועלה של חטיבת "הראל" למן ימי טרום המדינה ועד ימינו אלו. אנו מתרגשים ללמוד על תוכניות הלימודים בהן תשולב מורשת החטיבה ומסיימים במחרוזת שירי פלמ"ח וירושלים, היא הלב הפועם של חלום תחיית עם ישראל בארצו . חלום שהוגשם בזכות רבים ועזים שבדרכם זכינו לפסוע ביום זה.כאן המקום לומר תודה גדולה ליוני אמיר מעמותת הראל - שיזמה הפיקה וביצעה את יום חטיבת 'הראל' לדורותיה - 6 סיורים במרחב לטרון-שער הגיא-ירושלים, שהשתתפו בהם 300 מסיירים מכל שכבות הציבור.


להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND
