סיכום => (16.9.22) 'עמיתים לטיולים' אל ארץ צוף ותל תבנה
85 views
Skip to first unread message
SABA Amit
Sep 18, 2022, 3:22:49 PM9/18/22
to עידו מאושר עלי, דביר רביב - קידה
בס"ד
סיכום => 'עמיתים לטיולים' אל ארץ צוף ותל תבנה
טיול למיטיבי לכת בדרגת קושי בינונית
התקיים ביום שישי ערש"ק פרשת כי-תבוא, כ' אלול תשפ"ב (16.9.22)
בהדרכת מורה הדרך - עידו מאושר meush...@gmail.com
החיים הם לא תמיד דבש, אבל צוף זה כבר סיפור אחר...
מעט לפני תום הקיץ יצאנו אל ארץ צוף ללגימה גדושה ומתוקה של נופי נחלת אפריים המיוערים, מעיינות משובחים ואוצרות ארכיאולוגיים אשר המתינו לנו תחת פני הקרקע במשך אלפי שנים.
מצודת נווה צוף
את סיורנו בארץ צוף אנו פותחים בתפילה משותפת בבית הכנסת אשר הוקם במצודת הטיגרט הבריטית אשר בלב היישוב נווה צוף (הוקמה בשם משטרת נבי סלאח).
מיד לאחר התפילה בעוד זריחה בצבעים עדינים עולה מעל הרי גופנא וקול השופר של בוקר אלול נישא מעל הפסגות אנו מתכנסים ברחבה אשר במרכז המצודה סביב מורה הדרך עידו מאושר להדרכה קצרה על המבנה המרשים בו אנו נמצאים.
מצודות הטיגרט נבנו על ידי הבריטים לאחר המרד הערבי וקרויות של שמו של מהנדס בריטי אשר הגיע מהודו הרחוקה כדי להתמודד עם פרעות המרד הערבי שאתגר את שלטון המנדט הבריטי בארץ.
במסגרת מיזם זה הוקמו 63 מצודות בדגמים שונים עפ"י רמת האיום והצורך, בנקודות אסטרטגיות ברחבי הארץ, בהוצאה של 2.2 מיליון לירות שטרלינג, סכום עתק באותם ימים. רבות ממצודות אלו נבנו בצורה מאסיבית מבטון ורבות מהן השתמרו עד ימינו ומשמשות כמבני ציבור.
מצודת נווה צוף ייחודית בכך שאבני גיר יפהפיות שימשו לגימור וחיפוי ונתנו למבנה מראה המשתלב היטב עם הטבע המרהיב הסובב אותנו.
המצודה בנויה סביב רחבה גדולה בה אנו נמצאים, סביבה מיתמר מבנה המצודה הרבוע מוקף חומה ומכיל חדרי משמר ומגורים, וכמובן מגדלי שמירה.
בית הכנסת בו התפללנו שימש אי אז כאורווה, ועדיין ניתן למצוא על קירות המבנה עיגונים לטבעות ברזל ששימשו לקשירת הסוסים, חלונות גבוהים וקטנים בקיר המבנה שבברור כי לא יועדו לבני אדם, כניסה גבוהה לאורווה וכן שער המצודה הגבוה מספיק על מנת לאפשר לסוס עם רוכבו להיכנס בעדו.
מעל חלונות ודלתות המבנה קל לאתר את שלושת האבנים המוצבות בצורה של קרני שמש עת הזריחה, מסמלי הכתר הבריטי.
מערכת המים כאן השתמרה בצורה מעוררת השתאות, ועדיין מרזבים מברזל יצוק אשר הגיעו מבריטניה מנקזים את מי הגשם מגגות המבנה אל בורות מים עצומים הנמצאים תחת רגלינו. מערכת זו נבנתה בצורה איכותית כל כך עד שהיא עובדת היטב עד ימינו, ולראיה פותח עידו מכסה שירות ממתכת, תחתיו אנו רואים את בור המים המלא עד תומו במי גשמים ומוכן היטב למצור בסגנון המאה הקודמת....
בנוסף לבורות מים אלו תחת המגרש בו ממוקמת חניית המבנה נמצא מאגר מים גדול נוסף אשר אליו נוקזו מי נגר מהסביבה הקרובה.
כאן מאז ימי קדם ועד ימינו עוברת דרך רוחב חשובה המחברת בין מישור החוף לדרך האבות באזור בית אל וממנה לירושלים, ומכאן חשיבותו האסטרטגית של ההר עליו ממוקם היישוב נווה צוף.
לאחר עזיבת הבריטים את הארץ ישבו במצודה חיילי הלגיון הירדני, ועם שחרור ארץ ישראל המערבית במלחמת ששת הימים שכנו כאן חיילי משמר הגבול.
ב1977 גרעין ראשון של מתיישבי נווה צוף עולה על הקרקע ומתיישב במצודת הטיגרט בתנאים קשים, ללא מים זורמים וצפיפות רבה, אך היום כמו שניתן לראות היישוב פורח, משגשג ומלא חן. בימינו שוכנים במצודה משרדי הישוב, ארכיון היישוב מדרשת הרי גופנא ואולפנה.
את קירות מגדלי השמירה של המצודה עדיין מעטרים כתובות גרפיטי של חיילים משועממים מהתקופה הבריטית, הירדנית, וגם שלנו, ואולי עוד כמה עשרות שנים גם הכתובות שדורנו חרט על קירות מגדלי השמירה ברחבי הארץ יקבלו ערך ארכיאולוגי...
כתובת ייחודית ביותר אותה חרט חייל משועמם אותרה בין השיחים על מדרון נחל נטוף המתחתר בהרי הגיר מדרום לנווה צוף, ואנו שמים פעמינו בעקבות עידו אל בין השיחים ואל נקודה נסתרת זו.
התחקיר אשר ערך עידו מגלה כי עם גילוי כתובת זו על ידי מתיישבי נווה צוף נשלח מכתב אל שגרירות הוד מלכותה (כן... גם אז אליזבת השניה...) והשגרירות השיבה כי מדובר בחייל גדוד שדה ארטילרי אשר הוצב כאן בחודשים הארוכים בהן מלחמת העולם הראשונה ניטשה בין הבריטים לטורקים בקו העוג'ות (קו גבול המחבר בין הירקון לנחל ייטב ונקרא על פי שמם הערבי).
שביל הצפרים
אנו פונים אל מול השמש העולה וצובעת בגווני כתום עדינים את פסגות הרי גופנא סביבנו. תחתינו נחל נטוף חוצב ערוץ מרשים בין הפסגות, וחורש ים תיכוני בו בולטים עצי אלון מתערב עם יערות אורן נטועים וצובע בירוק עז את הנוף המשגע סביב.
אנו יורדים אל תוך השפע המוריק בשביל הצפרים שנחנך לא מכבר בידי מחלקת התיירות מטה בנימין ומתנדבים בני נווה צוף. שביל זה מושך בדרך עפר נוחה מעל המדרון הצפוני של נחל נטוף אשר צפרים רבים אוהבים להמתין בו בשקט לעופות וציפורים נודדות וללכוד את נסיקתם מתוך ערוץ הנחל במצלמתם.
השביל ממשיך בירידה בתלילות בין ההרמוניה של האלונים והאורנים תוך שרוח בוקר נעימה מרפרפת לה בין מדרונות הנחל ומרעננת את ההולכים.
בתחתית ערוץ הנחל ממתינה לנו הפתעה רטובה, עין התלמיד (עין צוף), פינת חן בה מעיין השופע היטב גם עתה בסוף הקיץ וממלא בריכה אליפטית רחבת ידיים במים צוננים אשר עומקם כמטר. גם פינת חמד זו מתוחזקת היטב על ידי הצדיקים בני נווה צוף, המקום מטופח ונקי, נדנדה, פינות ישיבה ומנגלים ופינה לפויקה ממתינות לנופשים, ושלוות עולמים שורה מעל כל היופי הזה.
זהו מקום נהדר לארוחת ורחצת בוקר, וגם להרצאה של מדריכנו על קרבות מלחמת העולם הראשונה בה חיילים יהודים לחמו כאן בהרי ארץ האבות (1918) לראשונה מאז ימי מרד בר כוכבא.
מול ההשתקפות של המדרונות המיוערים במי הבריכה משקף עידו את אותם ימים בהם ז'בוטינסקי וחייליו לחמו בשרות הכתר הבריטי ממש בהרים אלו, והקימו את הבסיס לצבא יהודי ולמדינה יהודית בארץ ישראל.
עין ריא
אנו ממשיכים במורד נחל נטוף על מצע חלוקי נחל המקשקשים תחת סוליות הנעליים, ועולים בדרך עפר נוחה חזרה אל נווה צוף.
השקעת הזיעה המעטה בעליה מניבה תמורה הוגנת בדמות נוף הנחל עטור החורש המתפתל בין הרי הגיר המוריקים, ותוך זמן קצר אנו מגיעים אל שערי הביטחון של היישוב הנפתחים במיוחד למעננו כדי שנוכל לחצות את היישוב אל צידו המערבי ואל טראסות רבות שנים בהם נטועים כרמי זיתים.
הירידה בין הטרסות חושפת את המאבק הנצחי בין בוני הטרסות לעוברי הדרך הפורצים להם ירידות נוחות פה ושם בין מדרגות הטרסות, ואנו הפעם מצטרפים אל האחרונים ומנצלים את הפרצות הנוחות בין מדרגות האבן לירידה נוחה ובטוחה אל הדרך הראשית שעוברת בואדי אבו דנב ממערב לנווה צוף ואל המעיין הגדול ביותר כאן, עין ריא.
המעיין עצמו שוצף בקצב מרשים לסוף הקיץ מצידו הדרומי של הכביש אל תוך ניקבת אבן ובטון המובילה את מי המעיין מתחת לכביש אל צידו הצפוני ואל בריכה רחבת ידיים באורך של כעשרה מטרים ורוחב של שבעה, ועומק רב המתאים לשחיה.
ממזרח לבריכה בית מעיין עם ניקבת שאיבה ישנה אשר זה מכבר התמלאה לה בשברי אבן ואשפה ונאטמה, אך עדיין בית המעיין מספק תצפית מוגבהת יפה אל הבריכה ואל הגבעות הרכות והמיוערות הסוגרות על הואדי ממערבו, ביניהן בולטת גבעת טרשים אחת נטולת חורש שראשה כמין כיפה שטוחה - תל תבנה, תחנתנו הבאה.
סביב עין ריא כרם זיתים רחב ידיים ובוסתנים יפים בהם זיהיתי עץ תות ואף בננות טרופיות המשגשגות להן באופן בלתי צפוי בגובה זה חשופות לקור החורף.
המעיין משובח ביותר והמים מחיי נפש, ולאחר השתעשעות ארוכה במים, מנוחה ואכילה אנו מצטרפים אל מדריכנו הקורא מן התנ"ך את הפרקים העוסקים במסעו של שאול אחרי האתונות, מסע בו עבר בארץ צוף ומכאן שמה. התיאור המקראי שופע מידע גאוגרפי ומאפשר לזהות (גם אם לאחר ויכוחים וקושי מסוים) את ארץ צוף במרחב שבט אפרים במרחב בו אנו נמצאים, ואכן השפע הבוטני כאן מופלא ומתאים לשמה של הארץ.
תל תיבנה
אנו יורדים בערוץ הואדי אשר רובו מיושר בטרסות לצרכה של חקלאות המדרגות הנפוצה כל כך בשומרון, ולאחר שביקרנו בבוקר במבנה ששימש כאורווה אנו עולים על אוכף בין שתי גבעות ורוכבים דרכו אל תל תיבנה.
הטיפוס אל הגיבעה הצחיחה ונטולת העצים של התל נראה בתחילה משמים, אך במהרה עידו מאתר סדרת מעיינות קטנים בחלקו העליון של המדרון, אשר הגדול מביניהם - עין תיבנה נשפך מתוך ניקבה חצובה אל צלע ההר אל בריכת איגום קטנה אשר שרכי שערות שולמית וצמחי מים מתרפקים על גדותיה.
לאחר העליה החדה לכאן המים הקרירים של הבריכה נשאבים אחר כבוד אל כובע המטיילים ומשם לאמבט מהיר עם חבישת הכובע. התוצאה דומה מאוד לשלגון מצוין ביום קיץ חם, אך ללא הקלוריות העודפות...איזה כיף!
שתי מערות קבורה מתקופת בית שני נחשפות בדרך, כמה עמיתים אמיצים זוחלים בפתח הצר, בפנים מתגלות גומחות הקברים 3 לכל כיוון ולצידם בורות של שודדי עתיקות.
המשך הטיפוס אל ראש התל מגלה מחצבה בסלע הגיר אשר יצרה בית רועים מאולתר בו מישהו מיקם כורסה נוחה, וערימת חרסים ענקית המעידה על עושר הממצאים של החפירה הארכיאולוגית אשר נוהלה כאן לא מכבר.
על ראש התל מקבל את פנינו בחיוך הארכיאולוג ד"ר דביר רביב מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן. רבים מהמטיילים הותיקים מכירים את ד"ר רביב מטיולי העומק אשר הוביל לפני כעשור בכל רחבי השומרון בסקר אותו קידם, ולאחר החלפת דרישות שלום לבביות כולנו מתכנסים סביבו לסקירה מלומדת של תוצאות החפירה אשר נוהלה על ידו על ראש התל בעונת החפירות האחרונה.
ד"ר רביב פותח בסקירה כללית של האזור ושל חשיבות דרך הרוחב החוצה אותו אשר בשלה מקדמת דנא קיבל תל זה חשיבות יתירה ובמשך תקופות ארוכות שימש כבירת ומינהלת המחוז.
משמו של המקום ניתן לשער בקלות כי הוא משמר את השם תמנה המוכר לנו מערים שונות במרחב (מיקום חלקן לאו דווקא כאן) אשר הידועה מהן היא תימנת סרח/חרס בה נקבר יהושע בן נון.
מן הראוי לציין כי קיימת מאז המאה ה13 לספירתם מסורת יהודית חזקה הקושרת את מיקומה של תימנת סרח אל הכפר כיפל חארס הסמוך לאריאל, אך קיימת גם מסורת יהודית עתיקה יותר, מהתקופה החשמונאית הקושרת את מיקומה של תימנת סרח לתל תבנה אשר כאן.
ממול לתל על המדרון ישנו בית קברות עתיק ובו כ20 מערות קבורה, מהן שתיים מפוארות ביותר. חוקר הארץ ויקטור גרן אשר חפר כאן במאה ה19 דיווח כי מצא באחת מהמערות המפוארות האלו חרבות צורים אשר בתרגום השבעים נכתב כי נטמנו בקברו של יהושע בן נון, והצית גל של עליה לרגל של אברכים למקום זה. אך מחקר מאוחר יותר גילה בודאות כי מערות קבורה אלו הן מימי בית שני ולכן ככל הנראה טעה גרן במסקנתו. (למרות שעדיין יתכן כי תמנת סרח ממוקמת כאן, ויש להמתין לממצאים נוספים).
עיר בשם תמנה מופיעה בספרי המכבים ברשימת ביצורי בכחידס, ויש לנו ארבע מקורות מהתקופה הרומית החל מיוספוס פלביוס ועד אוסביוס המזהים עיר בשם זה כמרכז מנהלי אזורי.
מסקרים שנערכו כאן התגלו ממצאים החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד ראשית התקופה העות'מאנית.
מהממצאים עולה כי ישבו כאן כנענים עד תקופת ההתנחלות, ישראלים עד החורבן וייתכן שגם מעט אחריו, ושוב התיישבות יהודית בימי בית שני ועד בר כוכבא. נוצרים בתקופה הביזנטית ומוסלמים אחריהם בתקופה המוסלמית.
אנו עולים אל ראש התל בו התרכזו מאמצי החפירה של העונה האחרונה בשני אתרים. דביר חושף בפנינו באופן נדיר את השיקולים אשר הדריכו את הארכיאולוגים בבחירת שני המקומות בהם ריכזו את מאמץ החפירה.
ראשית פנו למקומות בהם לא היו חפירות שוד, ושנית נעזרו בטופוגרפיה על מנת לחפור במיקומים בעלי חשיבות טקטית כדי לנסות ולאתר ביצורים אשר מעצם המאסיביות שלהם השתמרו היטב, וכן אולי כדי לאתר את ביצורי בכחידס בעלי האיפיון ההלניסטי.
החפירה כאן חשפה מספר שכבות - מוצב ירדני בראש התל אשר תעלות הקשר שלו גרמו נזק רב לשכבות התחתונות, שכבה רומית עם סימני הנטישה של מרד בר כוכבא, שכבה רומית נוספת עם סימני חורבן מהמרד הגדול, שכבה מעניינת בה סימני חורבן המתוארכים בין המאה השישית לפנה"ס ועד השמינית לפנה"ס, ובשכבה התחתונה מתקופת הברזל 1 – 2א (יהושע בן נון?) קיר ומבנה איסום חקלאי, ושפע חרסים.
נחשפו כאן סך הכל כמאה מטבעות מכל התקופות שמקורם מכל אזור מזרח הים התיכון, המעידים כי שכנה כאן עיר עשירה בה עבר סחר רב שהגיע אף מארצות רחוקות.
דביר מתמקד בממצאים פרטניים בריבוע החפירה ומצביע אל מבנה אבן מסיבי המתוארך לפי המטבעות שנחשפו תחתיו ומעליו למאה הראשונה או השניה והוא מזוהה כביצור שהוקם באופן חפוז בימי המרד ברומאים.
סמוך לביצור זה נחשפה אבן חן עליה חרוטה דמות צבאית, המלמדת על העושר והמעמד של היהודים אשר חיו כאן.
מספר מטרים משם מצביע דביר על ריצפת טיח עליה נסמכים שרידי מבנה רומי גדול שדווקא תחתיו נמצאה עדות מעניינת. כדי לשמר את שרידי המבנה נחפר בור בדיקה קטן תחתיו, ובו נמצאו שרידי חורבן ואף חרב עתיקה!
החורבן תוארך לפי כלי חרס למאה השישית עד שמינית לפנה"ס ועימו נמצא סוג ייחודי ולא מוכר של טיפוס קנקן.
במערת עבוד שלא רחוקה מכאן (אותה איתר עמית מנדלסון!) התגלה מכלול מתקופת הברזל המתוארך למאה שמינית, ובו קנקנים דומים, ואם אכן מדובר במאה זו אז כאן גילינו עדות לחורבן של ממלכת ישראל במאה השמינית על ידי אשור!
אנו עוברים לשטח החפירה השני הממוקם בפינה הדרום מזרחית של ראש התל, בו מציג לפנינו דביר אדריכלות קדומה, וסף מבנה אשר עליהם נתגלו עדויות לחורבן מהמרד הגדול ומימי בר כוכבא.
תעלה יפה המובילה מים דרומה הובילה את החופרים אל מבנה מטויח שברור מזוית אבני הגזית מהם הוא בנוי כי עמד מעליו קימרון. חפירה של מעל שלושה מטרים לא חשפה את קרקעית המבנה הענק אך גילתה גם גילתה מדרגות שהסגירו כי מדובר במקווה טהרה ובעצם בקול קורא יהודי מן העבר.
לפי המטבעות שנחשפו נבנה המקווה לפני המרד הגדול, והשימוש האחרון בו היה בימי מרד בר כוכבא. לצד המקווה אותר מאגר מים קטן שייתכן ושימש לרחצת ידיים ורגליים, בור זה מולא אשפה לאחר חורבן הבית השני אולי מכיוון שפחות הקפידו אז על מנהג שטיפת הידיים, או שנמצא לכך פתרון במקום שונה.
לפני שאנו נפרדים אני מתעקש לשאול את ד"ר רביב על הממצאים אשר נחשפו מימי יהושע, ודביר משיב בחיוך כי לא, במהלך חפירה זו לא נמצאו חרבות צורים...
עין מאיר ואתר החובלתא
אנו עושים דרכנו חזרה אל נווה צוף, וחונים לזמן קצר בעין מאיר. כאן ישנם ארבעה מעיינות הנאגמים אל סדרת בריכות חצובות קטנות אך עמוקות המתאימות לטבילה. האתר כולו טובל בצל בוסתנים ואפוף בריח תאנים משגע. ההשקעה כאן הינה בפיתוח ותחזוקה של תיירות בנימין והתנדבות של נוער נווה צוף, אך זמננו דוחק ואנו ממשיכים אל נווה צוף ואל אתר החובלתא, אתר ארכיאולוגי ייחודי בלב היישוב.
בכניסה לפארק מוצבים מתקנים מוכרים - חלקי בית בד, מקווה טהרה שרידי מוצב ירדני ועוד. אך הממצא הארכיאולוגי הייחודי כאן נמצא תחת בימת תצפית נוחה אשר אנו נאספים עליה כדי לראות היטב את הממצא ואת עידו המסביר לעומק את משמעותו.
עידו נעמד סמוך למספר מעגלים בקוטר של כשני מטרים ובעומק של מספר ס"מ החצובים אל סלע הגיר.
המעגלים חצובים בשיפוע קל ובמורד כל אחד מהם נמצא בור שיקוע קטן המעיד כי הפיקו כאן נוזל מסוג מסוים.
עידו מגלה כי אתר זה הינו ייחודי בעולם כולו, וסוקר את מסקנת החוקרים ובראשם פרופסור עמר מנווה צוף, בקשר לנוזל אשר הופק כאן.
מסתבר כי בארץ צוף המתיקות מושרשת היטב. ביקב ייחודי זה הפיקו יין מתוק אשר נקרא הליוסטון שיוצר על ידי שטיחת ענבי היין בתוך העיגול החצוב כדי שהנוזלים אשר בהם יתאדו בחום השמש. את הענבים הפכו שלוש פעמים ביום ולאחר מספר ימים התקבלו ענבים בעלי אחוז סוכר גבוה מאוד.
עיבוד ענבים אלו ליין נתן יין בעל אחוז אלכוהול גבוה במיוחד וכן בעל מתיקות רבה. יין יוקרתי זה נמכר במחירים מפולפלים, וככל הנראה עולי הרגל אשר עשו דרכם לירושלים בדרך אשר עברה כאן קנו במעות אותם הביאו כדי לקנות דברי מאכל בעיר הקודש בקבוקים קטנים ויוקרתיים מיין זה ועלו עימם לירושלים הנמצאת כשני ימי הליכה מכאן. אתר ייחודי ומדהים!
את היום אותו התחלנו במבנה הבריטי נסיים באותו גוון היסטורי, ואכן כאן נמצאות יציקות בטון מימי המנדט הבריטי אשר שימשו לתיעול הנגר מגבעת ההליוסטון אל מאגר המים של המבצר הבריטי.
תודות:
לעידו מאושר על הובלה מלאת ידע וארגון סיור ייחודי מלא וגדוש תוכן ונקודות חן
לעמית אררט המוביל את מיזם 'עמיתים לטיולים' אל כל פינות ארצנו על לגימה מתוקה מיופיה של ארץ צוף,
לד"ר דביר רביב על הדרכה מעמיקה לפני ומאחורי הקלעים של החפירה בתל תבנה,
לרבש"ץ נווה צוף - שמעון על הסיוע בהוצאת סיור זה,
התקיים ביום שישי ערש"ק פרשת כי-תבוא, כ' אלול תשפ"ב (16.9.22)
בהדרכת מורה הדרך - עידו מאושר meush...@gmail.com
כתיבה - ירון בוצר
החיים הם לא תמיד דבש, אבל צוף זה כבר סיפור אחר...
מעט לפני תום הקיץ יצאנו אל ארץ צוף ללגימה גדושה ומתוקה של נופי נחלת אפריים המיוערים, מעיינות משובחים ואוצרות ארכיאולוגיים אשר המתינו לנו תחת פני הקרקע במשך אלפי שנים.
מצודת נווה צוף
את סיורנו בארץ צוף אנו פותחים בתפילה משותפת בבית הכנסת אשר הוקם במצודת הטיגרט הבריטית אשר בלב היישוב נווה צוף (הוקמה בשם משטרת נבי סלאח).
מיד לאחר התפילה בעוד זריחה בצבעים עדינים עולה מעל הרי גופנא וקול השופר של בוקר אלול נישא מעל הפסגות אנו מתכנסים ברחבה אשר במרכז המצודה סביב מורה הדרך עידו מאושר להדרכה קצרה על המבנה המרשים בו אנו נמצאים.
מצודות הטיגרט נבנו על ידי הבריטים לאחר המרד הערבי וקרויות של שמו של מהנדס בריטי אשר הגיע מהודו הרחוקה כדי להתמודד עם פרעות המרד הערבי שאתגר את שלטון המנדט הבריטי בארץ.
במסגרת מיזם זה הוקמו 63 מצודות בדגמים שונים עפ"י רמת האיום והצורך, בנקודות אסטרטגיות ברחבי הארץ, בהוצאה של 2.2 מיליון לירות שטרלינג, סכום עתק באותם ימים. רבות ממצודות אלו נבנו בצורה מאסיבית מבטון ורבות מהן השתמרו עד ימינו ומשמשות כמבני ציבור.
מצודת נווה צוף ייחודית בכך שאבני גיר יפהפיות שימשו לגימור וחיפוי ונתנו למבנה מראה המשתלב היטב עם הטבע המרהיב הסובב אותנו.
המצודה בנויה סביב רחבה גדולה בה אנו נמצאים, סביבה מיתמר מבנה המצודה הרבוע מוקף חומה ומכיל חדרי משמר ומגורים, וכמובן מגדלי שמירה.
בית הכנסת בו התפללנו שימש אי אז כאורווה, ועדיין ניתן למצוא על קירות המבנה עיגונים לטבעות ברזל ששימשו לקשירת הסוסים, חלונות גבוהים וקטנים בקיר המבנה שבברור כי לא יועדו לבני אדם, כניסה גבוהה לאורווה וכן שער המצודה הגבוה מספיק על מנת לאפשר לסוס עם רוכבו להיכנס בעדו.
מעל חלונות ודלתות המבנה קל לאתר את שלושת האבנים המוצבות בצורה של קרני שמש עת הזריחה, מסמלי הכתר הבריטי.
מערכת המים כאן השתמרה בצורה מעוררת השתאות, ועדיין מרזבים מברזל יצוק אשר הגיעו מבריטניה מנקזים את מי הגשם מגגות המבנה אל בורות מים עצומים הנמצאים תחת רגלינו. מערכת זו נבנתה בצורה איכותית כל כך עד שהיא עובדת היטב עד ימינו, ולראיה פותח עידו מכסה שירות ממתכת, תחתיו אנו רואים את בור המים המלא עד תומו במי גשמים ומוכן היטב למצור בסגנון המאה הקודמת....
בנוסף לבורות מים אלו תחת המגרש בו ממוקמת חניית המבנה נמצא מאגר מים גדול נוסף אשר אליו נוקזו מי נגר מהסביבה הקרובה.
כאן מאז ימי קדם ועד ימינו עוברת דרך רוחב חשובה המחברת בין מישור החוף לדרך האבות באזור בית אל וממנה לירושלים, ומכאן חשיבותו האסטרטגית של ההר עליו ממוקם היישוב נווה צוף.
לאחר עזיבת הבריטים את הארץ ישבו במצודה חיילי הלגיון הירדני, ועם שחרור ארץ ישראל המערבית במלחמת ששת הימים שכנו כאן חיילי משמר הגבול.
ב1977 גרעין ראשון של מתיישבי נווה צוף עולה על הקרקע ומתיישב במצודת הטיגרט בתנאים קשים, ללא מים זורמים וצפיפות רבה, אך היום כמו שניתן לראות היישוב פורח, משגשג ומלא חן. בימינו שוכנים במצודה משרדי הישוב, ארכיון היישוב מדרשת הרי גופנא ואולפנה.
את קירות מגדלי השמירה של המצודה עדיין מעטרים כתובות גרפיטי של חיילים משועממים מהתקופה הבריטית, הירדנית, וגם שלנו, ואולי עוד כמה עשרות שנים גם הכתובות שדורנו חרט על קירות מגדלי השמירה ברחבי הארץ יקבלו ערך ארכיאולוגי...
כתובת ייחודית ביותר אותה חרט חייל משועמם אותרה בין השיחים על מדרון נחל נטוף המתחתר בהרי הגיר מדרום לנווה צוף, ואנו שמים פעמינו בעקבות עידו אל בין השיחים ואל נקודה נסתרת זו.
התחקיר אשר ערך עידו מגלה כי עם גילוי כתובת זו על ידי מתיישבי נווה צוף נשלח מכתב אל שגרירות הוד מלכותה (כן... גם אז אליזבת השניה...) והשגרירות השיבה כי מדובר בחייל גדוד שדה ארטילרי אשר הוצב כאן בחודשים הארוכים בהן מלחמת העולם הראשונה ניטשה בין הבריטים לטורקים בקו העוג'ות (קו גבול המחבר בין הירקון לנחל ייטב ונקרא על פי שמם הערבי).
שביל הצפרים
אנו פונים אל מול השמש העולה וצובעת בגווני כתום עדינים את פסגות הרי גופנא סביבנו. תחתינו נחל נטוף חוצב ערוץ מרשים בין הפסגות, וחורש ים תיכוני בו בולטים עצי אלון מתערב עם יערות אורן נטועים וצובע בירוק עז את הנוף המשגע סביב.
אנו יורדים אל תוך השפע המוריק בשביל הצפרים שנחנך לא מכבר בידי מחלקת התיירות מטה בנימין ומתנדבים בני נווה צוף. שביל זה מושך בדרך עפר נוחה מעל המדרון הצפוני של נחל נטוף אשר צפרים רבים אוהבים להמתין בו בשקט לעופות וציפורים נודדות וללכוד את נסיקתם מתוך ערוץ הנחל במצלמתם.
השביל ממשיך בירידה בתלילות בין ההרמוניה של האלונים והאורנים תוך שרוח בוקר נעימה מרפרפת לה בין מדרונות הנחל ומרעננת את ההולכים.
בתחתית ערוץ הנחל ממתינה לנו הפתעה רטובה, עין התלמיד (עין צוף), פינת חן בה מעיין השופע היטב גם עתה בסוף הקיץ וממלא בריכה אליפטית רחבת ידיים במים צוננים אשר עומקם כמטר. גם פינת חמד זו מתוחזקת היטב על ידי הצדיקים בני נווה צוף, המקום מטופח ונקי, נדנדה, פינות ישיבה ומנגלים ופינה לפויקה ממתינות לנופשים, ושלוות עולמים שורה מעל כל היופי הזה.
זהו מקום נהדר לארוחת ורחצת בוקר, וגם להרצאה של מדריכנו על קרבות מלחמת העולם הראשונה בה חיילים יהודים לחמו כאן בהרי ארץ האבות (1918) לראשונה מאז ימי מרד בר כוכבא.
מול ההשתקפות של המדרונות המיוערים במי הבריכה משקף עידו את אותם ימים בהם ז'בוטינסקי וחייליו לחמו בשרות הכתר הבריטי ממש בהרים אלו, והקימו את הבסיס לצבא יהודי ולמדינה יהודית בארץ ישראל.
עין ריא
אנו ממשיכים במורד נחל נטוף על מצע חלוקי נחל המקשקשים תחת סוליות הנעליים, ועולים בדרך עפר נוחה חזרה אל נווה צוף.
השקעת הזיעה המעטה בעליה מניבה תמורה הוגנת בדמות נוף הנחל עטור החורש המתפתל בין הרי הגיר המוריקים, ותוך זמן קצר אנו מגיעים אל שערי הביטחון של היישוב הנפתחים במיוחד למעננו כדי שנוכל לחצות את היישוב אל צידו המערבי ואל טראסות רבות שנים בהם נטועים כרמי זיתים.
הירידה בין הטרסות חושפת את המאבק הנצחי בין בוני הטרסות לעוברי הדרך הפורצים להם ירידות נוחות פה ושם בין מדרגות הטרסות, ואנו הפעם מצטרפים אל האחרונים ומנצלים את הפרצות הנוחות בין מדרגות האבן לירידה נוחה ובטוחה אל הדרך הראשית שעוברת בואדי אבו דנב ממערב לנווה צוף ואל המעיין הגדול ביותר כאן, עין ריא.
המעיין עצמו שוצף בקצב מרשים לסוף הקיץ מצידו הדרומי של הכביש אל תוך ניקבת אבן ובטון המובילה את מי המעיין מתחת לכביש אל צידו הצפוני ואל בריכה רחבת ידיים באורך של כעשרה מטרים ורוחב של שבעה, ועומק רב המתאים לשחיה.
ממזרח לבריכה בית מעיין עם ניקבת שאיבה ישנה אשר זה מכבר התמלאה לה בשברי אבן ואשפה ונאטמה, אך עדיין בית המעיין מספק תצפית מוגבהת יפה אל הבריכה ואל הגבעות הרכות והמיוערות הסוגרות על הואדי ממערבו, ביניהן בולטת גבעת טרשים אחת נטולת חורש שראשה כמין כיפה שטוחה - תל תבנה, תחנתנו הבאה.
סביב עין ריא כרם זיתים רחב ידיים ובוסתנים יפים בהם זיהיתי עץ תות ואף בננות טרופיות המשגשגות להן באופן בלתי צפוי בגובה זה חשופות לקור החורף.
המעיין משובח ביותר והמים מחיי נפש, ולאחר השתעשעות ארוכה במים, מנוחה ואכילה אנו מצטרפים אל מדריכנו הקורא מן התנ"ך את הפרקים העוסקים במסעו של שאול אחרי האתונות, מסע בו עבר בארץ צוף ומכאן שמה. התיאור המקראי שופע מידע גאוגרפי ומאפשר לזהות (גם אם לאחר ויכוחים וקושי מסוים) את ארץ צוף במרחב שבט אפרים במרחב בו אנו נמצאים, ואכן השפע הבוטני כאן מופלא ומתאים לשמה של הארץ.
תל תיבנה
אנו יורדים בערוץ הואדי אשר רובו מיושר בטרסות לצרכה של חקלאות המדרגות הנפוצה כל כך בשומרון, ולאחר שביקרנו בבוקר במבנה ששימש כאורווה אנו עולים על אוכף בין שתי גבעות ורוכבים דרכו אל תל תיבנה.
הטיפוס אל הגיבעה הצחיחה ונטולת העצים של התל נראה בתחילה משמים, אך במהרה עידו מאתר סדרת מעיינות קטנים בחלקו העליון של המדרון, אשר הגדול מביניהם - עין תיבנה נשפך מתוך ניקבה חצובה אל צלע ההר אל בריכת איגום קטנה אשר שרכי שערות שולמית וצמחי מים מתרפקים על גדותיה.
לאחר העליה החדה לכאן המים הקרירים של הבריכה נשאבים אחר כבוד אל כובע המטיילים ומשם לאמבט מהיר עם חבישת הכובע. התוצאה דומה מאוד לשלגון מצוין ביום קיץ חם, אך ללא הקלוריות העודפות...איזה כיף!
שתי מערות קבורה מתקופת בית שני נחשפות בדרך, כמה עמיתים אמיצים זוחלים בפתח הצר, בפנים מתגלות גומחות הקברים 3 לכל כיוון ולצידם בורות של שודדי עתיקות.
המשך הטיפוס אל ראש התל מגלה מחצבה בסלע הגיר אשר יצרה בית רועים מאולתר בו מישהו מיקם כורסה נוחה, וערימת חרסים ענקית המעידה על עושר הממצאים של החפירה הארכיאולוגית אשר נוהלה כאן לא מכבר.
על ראש התל מקבל את פנינו בחיוך הארכיאולוג ד"ר דביר רביב מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן. רבים מהמטיילים הותיקים מכירים את ד"ר רביב מטיולי העומק אשר הוביל לפני כעשור בכל רחבי השומרון בסקר אותו קידם, ולאחר החלפת דרישות שלום לבביות כולנו מתכנסים סביבו לסקירה מלומדת של תוצאות החפירה אשר נוהלה על ידו על ראש התל בעונת החפירות האחרונה.
ד"ר רביב פותח בסקירה כללית של האזור ושל חשיבות דרך הרוחב החוצה אותו אשר בשלה מקדמת דנא קיבל תל זה חשיבות יתירה ובמשך תקופות ארוכות שימש כבירת ומינהלת המחוז.
משמו של המקום ניתן לשער בקלות כי הוא משמר את השם תמנה המוכר לנו מערים שונות במרחב (מיקום חלקן לאו דווקא כאן) אשר הידועה מהן היא תימנת סרח/חרס בה נקבר יהושע בן נון.
מן הראוי לציין כי קיימת מאז המאה ה13 לספירתם מסורת יהודית חזקה הקושרת את מיקומה של תימנת סרח אל הכפר כיפל חארס הסמוך לאריאל, אך קיימת גם מסורת יהודית עתיקה יותר, מהתקופה החשמונאית הקושרת את מיקומה של תימנת סרח לתל תבנה אשר כאן.
ממול לתל על המדרון ישנו בית קברות עתיק ובו כ20 מערות קבורה, מהן שתיים מפוארות ביותר. חוקר הארץ ויקטור גרן אשר חפר כאן במאה ה19 דיווח כי מצא באחת מהמערות המפוארות האלו חרבות צורים אשר בתרגום השבעים נכתב כי נטמנו בקברו של יהושע בן נון, והצית גל של עליה לרגל של אברכים למקום זה. אך מחקר מאוחר יותר גילה בודאות כי מערות קבורה אלו הן מימי בית שני ולכן ככל הנראה טעה גרן במסקנתו. (למרות שעדיין יתכן כי תמנת סרח ממוקמת כאן, ויש להמתין לממצאים נוספים).
עיר בשם תמנה מופיעה בספרי המכבים ברשימת ביצורי בכחידס, ויש לנו ארבע מקורות מהתקופה הרומית החל מיוספוס פלביוס ועד אוסביוס המזהים עיר בשם זה כמרכז מנהלי אזורי.
מסקרים שנערכו כאן התגלו ממצאים החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד ראשית התקופה העות'מאנית.
מהממצאים עולה כי ישבו כאן כנענים עד תקופת ההתנחלות, ישראלים עד החורבן וייתכן שגם מעט אחריו, ושוב התיישבות יהודית בימי בית שני ועד בר כוכבא. נוצרים בתקופה הביזנטית ומוסלמים אחריהם בתקופה המוסלמית.
אנו עולים אל ראש התל בו התרכזו מאמצי החפירה של העונה האחרונה בשני אתרים. דביר חושף בפנינו באופן נדיר את השיקולים אשר הדריכו את הארכיאולוגים בבחירת שני המקומות בהם ריכזו את מאמץ החפירה.
ראשית פנו למקומות בהם לא היו חפירות שוד, ושנית נעזרו בטופוגרפיה על מנת לחפור במיקומים בעלי חשיבות טקטית כדי לנסות ולאתר ביצורים אשר מעצם המאסיביות שלהם השתמרו היטב, וכן אולי כדי לאתר את ביצורי בכחידס בעלי האיפיון ההלניסטי.
החפירה כאן חשפה מספר שכבות - מוצב ירדני בראש התל אשר תעלות הקשר שלו גרמו נזק רב לשכבות התחתונות, שכבה רומית עם סימני הנטישה של מרד בר כוכבא, שכבה רומית נוספת עם סימני חורבן מהמרד הגדול, שכבה מעניינת בה סימני חורבן המתוארכים בין המאה השישית לפנה"ס ועד השמינית לפנה"ס, ובשכבה התחתונה מתקופת הברזל 1 – 2א (יהושע בן נון?) קיר ומבנה איסום חקלאי, ושפע חרסים.
נחשפו כאן סך הכל כמאה מטבעות מכל התקופות שמקורם מכל אזור מזרח הים התיכון, המעידים כי שכנה כאן עיר עשירה בה עבר סחר רב שהגיע אף מארצות רחוקות.
דביר מתמקד בממצאים פרטניים בריבוע החפירה ומצביע אל מבנה אבן מסיבי המתוארך לפי המטבעות שנחשפו תחתיו ומעליו למאה הראשונה או השניה והוא מזוהה כביצור שהוקם באופן חפוז בימי המרד ברומאים.
סמוך לביצור זה נחשפה אבן חן עליה חרוטה דמות צבאית, המלמדת על העושר והמעמד של היהודים אשר חיו כאן.
מספר מטרים משם מצביע דביר על ריצפת טיח עליה נסמכים שרידי מבנה רומי גדול שדווקא תחתיו נמצאה עדות מעניינת. כדי לשמר את שרידי המבנה נחפר בור בדיקה קטן תחתיו, ובו נמצאו שרידי חורבן ואף חרב עתיקה!
החורבן תוארך לפי כלי חרס למאה השישית עד שמינית לפנה"ס ועימו נמצא סוג ייחודי ולא מוכר של טיפוס קנקן.
במערת עבוד שלא רחוקה מכאן (אותה איתר עמית מנדלסון!) התגלה מכלול מתקופת הברזל המתוארך למאה שמינית, ובו קנקנים דומים, ואם אכן מדובר במאה זו אז כאן גילינו עדות לחורבן של ממלכת ישראל במאה השמינית על ידי אשור!
אנו עוברים לשטח החפירה השני הממוקם בפינה הדרום מזרחית של ראש התל, בו מציג לפנינו דביר אדריכלות קדומה, וסף מבנה אשר עליהם נתגלו עדויות לחורבן מהמרד הגדול ומימי בר כוכבא.
תעלה יפה המובילה מים דרומה הובילה את החופרים אל מבנה מטויח שברור מזוית אבני הגזית מהם הוא בנוי כי עמד מעליו קימרון. חפירה של מעל שלושה מטרים לא חשפה את קרקעית המבנה הענק אך גילתה גם גילתה מדרגות שהסגירו כי מדובר במקווה טהרה ובעצם בקול קורא יהודי מן העבר.
לפי המטבעות שנחשפו נבנה המקווה לפני המרד הגדול, והשימוש האחרון בו היה בימי מרד בר כוכבא. לצד המקווה אותר מאגר מים קטן שייתכן ושימש לרחצת ידיים ורגליים, בור זה מולא אשפה לאחר חורבן הבית השני אולי מכיוון שפחות הקפידו אז על מנהג שטיפת הידיים, או שנמצא לכך פתרון במקום שונה.
לפני שאנו נפרדים אני מתעקש לשאול את ד"ר רביב על הממצאים אשר נחשפו מימי יהושע, ודביר משיב בחיוך כי לא, במהלך חפירה זו לא נמצאו חרבות צורים...
עין מאיר ואתר החובלתא
אנו עושים דרכנו חזרה אל נווה צוף, וחונים לזמן קצר בעין מאיר. כאן ישנם ארבעה מעיינות הנאגמים אל סדרת בריכות חצובות קטנות אך עמוקות המתאימות לטבילה. האתר כולו טובל בצל בוסתנים ואפוף בריח תאנים משגע. ההשקעה כאן הינה בפיתוח ותחזוקה של תיירות בנימין והתנדבות של נוער נווה צוף, אך זמננו דוחק ואנו ממשיכים אל נווה צוף ואל אתר החובלתא, אתר ארכיאולוגי ייחודי בלב היישוב.
בכניסה לפארק מוצבים מתקנים מוכרים - חלקי בית בד, מקווה טהרה שרידי מוצב ירדני ועוד. אך הממצא הארכיאולוגי הייחודי כאן נמצא תחת בימת תצפית נוחה אשר אנו נאספים עליה כדי לראות היטב את הממצא ואת עידו המסביר לעומק את משמעותו.
עידו נעמד סמוך למספר מעגלים בקוטר של כשני מטרים ובעומק של מספר ס"מ החצובים אל סלע הגיר.
המעגלים חצובים בשיפוע קל ובמורד כל אחד מהם נמצא בור שיקוע קטן המעיד כי הפיקו כאן נוזל מסוג מסוים.
עידו מגלה כי אתר זה הינו ייחודי בעולם כולו, וסוקר את מסקנת החוקרים ובראשם פרופסור עמר מנווה צוף, בקשר לנוזל אשר הופק כאן.
מסתבר כי בארץ צוף המתיקות מושרשת היטב. ביקב ייחודי זה הפיקו יין מתוק אשר נקרא הליוסטון שיוצר על ידי שטיחת ענבי היין בתוך העיגול החצוב כדי שהנוזלים אשר בהם יתאדו בחום השמש. את הענבים הפכו שלוש פעמים ביום ולאחר מספר ימים התקבלו ענבים בעלי אחוז סוכר גבוה מאוד.
עיבוד ענבים אלו ליין נתן יין בעל אחוז אלכוהול גבוה במיוחד וכן בעל מתיקות רבה. יין יוקרתי זה נמכר במחירים מפולפלים, וככל הנראה עולי הרגל אשר עשו דרכם לירושלים בדרך אשר עברה כאן קנו במעות אותם הביאו כדי לקנות דברי מאכל בעיר הקודש בקבוקים קטנים ויוקרתיים מיין זה ועלו עימם לירושלים הנמצאת כשני ימי הליכה מכאן. אתר ייחודי ומדהים!
את היום אותו התחלנו במבנה הבריטי נסיים באותו גוון היסטורי, ואכן כאן נמצאות יציקות בטון מימי המנדט הבריטי אשר שימשו לתיעול הנגר מגבעת ההליוסטון אל מאגר המים של המבצר הבריטי.
תודות:
לעידו מאושר על הובלה מלאת ידע וארגון סיור ייחודי מלא וגדוש תוכן ונקודות חן
לעמית אררט המוביל את מיזם 'עמיתים לטיולים' אל כל פינות ארצנו על לגימה מתוקה מיופיה של ארץ צוף,
לד"ר דביר רביב על הדרכה מעמיקה לפני ומאחורי הקלעים של החפירה בתל תבנה,
לרבש"ץ נווה צוף - שמעון על הסיוע בהוצאת סיור זה,
ולעמיתים הרבים שבאו לחוות ולגלות את פלאי לב השומרון.
תמונות: באדיבות ירון בוצר => https://photos.app.goo.gl/fFdhHsqEQEC3JBWA6
'עמיתים לטיולים' - אוהבים וחוקרים את א"י ברגליים.
להתחברות ליומן הגוגל שלנו - לחצו כאן
אתר הקבוצה לעיון ולהרשמה לפעילויות החינמיות בד"כ => groups.google.com/group/amitimtiyulim
עקבו אחרינו: 
, כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.
, כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages