סיכום => (3.11.22) 'עמיתים לטיולים' 124 שנים למסע הרצל בירושלים
SABA Amit
כדי לבנות את ארץ ישראל לא מספיק לחשוב בהגיון, כאן צריך חזון. ואיש החזון הגדול מכולם הוא כמובן חוזה המדינה.
הרצל הגיע לארץ פעמיים, פעם בחייו ב1898 כדי להיפגש עם הקיסר הגרמני שביקר אותה עת בארץ, ופעם שניה לאחר מותו כאשר הועלו עצמותיו.
התחנה הראשונה
את סיורנו אנו פותחים לפנות ערב בתחנה הראשונה אשר בלב בירתנו. זוהי תחנת הרכבת העותמאנית אשר קישרה בין ירושלים ליפו, ובעת האחרונה חודשה ושופצה ועתה משמשת מרכז קניות ובילוי שוקק המשולב בחן רב עם מבנה התחנה העות'מאנית ושרידי המסילה.
אנו מתעלמים בקושי רב מהחנויות הרבות ומרכולתן הצבעונית והמפתה ונאספים סביב מורת הדרך טובה קלר אשר תוביל אותנו אל הסודות הכמוסים בין בנייני הבירה ואל אותו ביקור היסטורי, כמו גם בין תחנות חייו של חוזה המדינה.
הקיסר וילהלם השני אשר הגיע לארץ במטרה לחנוך את כנסיית הגואל הגיע אל עיר הבירה עם פמלייתו בכלי התחבורה המתקדם של אותם זמנים, רכבת כמובן.
מיד אחריו ברכבת הבאה הגיע הרצל עם מלוויו במטרה להיפגש עם הקיסר כדי לקדם מתן צ'רטר - זיכיון להתיישבות יהודית בארץ ישראל מידי בעל הברית של גרמניה, הסולטאן הטורקי. איתרע מזלו של הרצל והוא הגיע אותו יום קודח מחום ועם רגל נקועה, ונאלץ להיתמך על ידי מלוויו. מכיוון שהרצל הגיע ערב שבת, נאלץ ללכת ברגל אל מלונו כאשר הוא חולה ותשוש.
טובה קוראת מזיכרונותיו של אביעזר ילין שהיה אותה עת ילד קטן, אך זכר היטב את דמותו המרשימה של ד"ר הרצל שהגיע לירושלים, ומתאר בציוריות את אשר חווה.
גבעת התנ"ך
אנו עולים לגבעת התנ"ך וזוכים לשקיעה מרהיבה העוטפת את עירנו בגווני פטל. מרום תצפית היקפית זו אל ירושלים, מקשרת טובה בין יומנו של הרצל לאירועים של אותו ביקור.
כנסיית הגואל שצריחה בולט מעבר למגדל דוד אך זה הוקמה, וחנוכתה הייתה בעצם הסיבה להגעתו של הקיסר לארץ, אותה תקופה השליט החזק בעולם.
הרצל אשר קידם בכל מאודו פתרון מדיני כולל שיביא לתחיית העם היהודי בארצו ניסה להגיע בכל דרך אל הקיסר, ודרכו להשפיע על בעל בריתו הסולטאן העות'מאני להעניק לעם היהודי זכיון התיישבות בארץ ישראל.
כדי להבין את חזונו של הרצל, יש לזכור כי בעת ביקורו שכנו בארץ הקודש כ55 אלף יהודים, כבר הוקמו כ20 מושבות, והחלה היציאה מן החומות בירושלים.
הרצל חשב בגדול והיה איש חזון, לכן לא קיבל את שיטת "דונם פה ודונם שם" ורצה להשיג הישג מדיני אשר ייתן את ארץ ישראל לעם היהודי באבחה דיפלומטית חדה.
כדי להגיע אל הקיסר פנה הרצל אל דודו של הקיסר, הדוכס הגדול של באדן. לפנייה כתובה של הדוד השיב הקיסר באנטישמיות אופיינית אך הוסיף את הרעיון כי טוב לו שהעם היהודי יהגר למזרח...
מלון הר ציון
אנו ממשיכים במורד גבעת התנ"ך ונעצרים אל מול מלון הר ציון.
עת הרצל פסע ברחובות אלו שימש המבנה בו ממוקם היום המלון כבית החולים סנט ג'ון למחלות עיניים, שנוסד ב 1882.
אותה עת שתי הבעיות הרפואיות שהציקו לתושבי העיר העתיקה שהייתה צפופה ומזוהמת היו מות תינוקות ומחלות עיניים.
ואכן הרצל כותב ביומנו על מצב ההיגיינה הנוראי בעיר העתיקה, והזעזוע שחש למראות שנגלו לעיניו במהלך ביקורו.
שכונת שמעה (שערי ציון)
אנו גולשים בדרכי ההיסטוריה אל הגשר הצופה אל גיא בן הינום ואל הסינמטק, בו נבנתה שנתיים לאחר הביקור שכונת שמעה.
כאן כדאי להזכיר את ההיסטוריה המעניינת של שכונה זו, אשר כמעט אבדה בין ערפילי הזמן, למרות שאינה קשורה ישירות למושא סיורנו.
השכונה במרכז גיא בן הינום הוקמה בשנת 1900 על ידי משפחות יהודיות מהעיר העתיקה שיצאו מן הצפיפות של החומות. בשולי השכונה הוקמו בתים רחבי ידיים בידי ערבים אמידים.
בשנות השלושים של המאה הקודמת ננטשה השכונה עקב בעיות בטחון, ולאחר קום המדינה עבר הגבול סמוך לשכונה והיא סבלה מהתנכלות וצליפות מהצד הירדני.
לאחר איחוד העיר במלחמת ששת הימים פינו את הבתים החרבים, ונחנך פה פארק יפהפה. הבתים הגדולים של השכונה הוסבו למבני ציבור והיום שוכן כאן הסינמטק של ירושלים.
משכנות שאננים
מדריכתנו מכירה היטב את רזי העיר ואכן אנו מגיעים אל סמטה חשוכה ודרמטית בשכונת משכנות שאננים, נעצרים תחת שער גבוה בעל קימרון מרשים, וכאן נמשך סיפור הדרך.
משכנות שאננים הוקמה ב1860 (שנת הולדתו של הרצל!), הייתה השכונה הראשונה שהוקמה מחוץ לחומות ונקראה אז בפי העם בשם שכונת מונטיפיורי.
טובה מתעמקת רבות באשר כתב הרצל ביומנו, אך גם במה שלא כתב!
הוא התעלם כמעט לחלוטין מהשכונות שצצו מחוץ לחומות, וזאת אולי בעקבות גישתו שדגלה בחזון מדיני גדול ושללה את חזון הדונם ועוד דונם, שכונה ועוד שכונה.
מסע הרצל לארץ תוכנן בסודי סודות עם מלוויו הספורים, והם התחזו לעיתונאים, זאת כדי למנוע אפשרות לשיבוש המסע החשוב מצד שירותי המודיעין של טורקיה.
פמליית הרצל עשתה את הדרך מוינה לקושטא ברכבת האוריינט אקספרס, ומשם בספינה ליפו, בה התרגשו עד דמעות לראות את חופי הארץ המובטחת.
שני אנשים בלבד ידעו על הגעתם, הראשון הינו הבלש הטורקי מנדל קרמר שנשלח על ידי שירותי המודיעין של טורקיה ובידו צו מעצר להרצל שיופעל לפי שיקוליו. בלש זה אכן נצמד לפמלייתו של הרצל עם ירידתם למזח ביפו, ניגש להרצל, ובדרמה בה המציאות עולה על כל דמיון... התוודה בפניו כי הוא יהודי וציוני נלהב ובמשך הסיור עקב ודאג לביטחונו של חוזה המדינה. בסיום הביקור אף נתן הבלש להרצל את צו המעצר כמזכרת אישית ממנו....
האיש השני הינו דוד שוב ממייסדי ראש פינה, שבא לסייע וללוות את הרצל.
הסוד כמו סודות רבים לפניו... דלף... ולבד משני שומרי הסוד הגיעו יהודים רבים לנמל יפו כדי לחזות ברגע ההיסטורי, ורבים אף ברכו שהחיינו!
כל הכרכרות ביפו גויסו לצרכי פמליית הקיסר, אך דוד שוב מספר כי הלך אל הד"ר הילל יפה, אשר עגלה ממקווה ישראל באה כדי לקחת אותו לביקור חולים (וגם לערוך קניות בעיר הגדולה), ובעגלה זו נסע ד"ר הרצל עם הפמלייה הנכבדה (ושקי ירקות...) למקווה ישראל.לאחר ביקור בן יומיים שערך הרצל במושבות השפלה שב למקווה ישראל, ושם יצאה לפועל הפגישה המפורסמת בינו לקיסר, בה דיברו בעיקר על מזג האוויר...
יש היסטוריונים רבים הטוענים כי תמונה זו הינה ההישג הגדול ביותר של ביקור הרצל בארץ, שכן יצרה את הרושם בעולם כי הקיסר נוטה חסד לרעיון הציוני...
טחנת הקמח של משפחת ברמן
אנו מגיעים אל חוצות היוצר וחונים סביב אבן הריחיים שהיא השריד האחרון של טחנת הקמח של משפחת ברמן.
ב1898 בשעת ביקור הרצל כבר היתה קיימת כאן שכונה יהודית בשם ג'ורת אל ענב (בור השיזף), שנוסדה על ידי יהודים שיצאו מן העיר העתיקה.
לאחר שחרור ואיחוד העיר ב1967 נהרסו בתיה החרבים של השכונה, באחד הבתים הגדולים שהותירו המתכננים הוקמו הסדנאות של חוצות היוצר וזכרון השכונה כמעט ונעלם מלב.
הרצל כמו שהזכרנו קודם, לא כותב דבר על השכונות מחוץ לחומות אך ראוי כי נזכיר פרק היסטורי זה בתולדות העיר.
פארק טדי
אנו עולים ומצפינים אל פארק טדי ויושבים סביב אמת מים מפכה ולידה מזרקה משובבת נפש שהוצבה לאורך הקו בו עבר אי אז גבול מדמם עם ממלכת ירדן.
הרצל נפטר בכ' בתמוז 1904 (בגיל 44 בלבד), אך היות שיום זה יוצא במהלך חופשת הלימודים יום הזיכרון להרצל נקבע ליום הולדתו י' באייר.
בנימין זאב הרצל נולד ליעקב הרצל וג'נט לבית דיאמנט, היה עורך דין וביים מחזות. הוריו ליוו אותו ותמכו בו בעשייה הציונית. וישנם בידינו תמונות של אימו המלווה אותו בקונגרסים הציוניים.
הרצל התחתן בגיל 27 עם אשה בשם ג'ולי שמוצאה ממשפחה עשירה, ונולדו להם שלושה ילדים.
הרצל כותב ביומנו כי הרעיון הציוני נכנס למוחו לאחר קריאת ספרו האנטישמי של דירינג ב1882 (לפני משפט דרייפוס - ולכן ככל הנראה לא היה משפט דרייפוס הבסיס לתחילת ציונות של הרצל).
טובה מתעמקת ומגלה כי סבו של הרצל היה יד ימינו של רבי יהודה אלקלעי ואביו הוציא לאור את ספריו. אצל רבי אלקלעי ישב רבי יהודה ביבאס, שבזמנו כתב תוכנית סדורה להקמת מדינה יהודית, ולא מן הנמנע שתוכנית זו משתקפת בתוכניתו וחזונו של הרצל!
ברמה האישית משפחת הרצל סבלה רבות, ולאחר מותו של הרצל אשר השקיע את כל חסכונות המשפחה בחזון הציוני הדרדרה משפחת הרצל לעוני, ואיש מצאצאיו לא שרד את תהפוכות הגורל.
בית שטרן
קרנבל הבילויים המואר במרכז הקניות ממילא תופס בהחלט את תשומת ליבנו, אך קודם נבקר בבית שטרן, מבנה היסטורי שהועתק ממקומו בעבודת נמלים לבנה אחר לבנה ושולב עם מרכז הקניות התוסס.
למרות שהוזמן עבורו חדר, פמליית הקיסר השתלטה על כל החדרים הפנויים ומספרים כי הרצל נאלץ לבלות את הלילה שרוע על שולחן הביליארד של המלון.
מיכאל שטרן, בן למשפחה גרמנית עשירה שהיגרה לארץ ובנה את בית המשפחה בממילא ב1887, הזמין את הרצל לבלות את זמן שהותו בביתו ואף טרח וצילם עימו ועם משפחת שטרן תמונה אשר נכנסה לאלבומי ההיסטוריה. הרצל שהה בבית שטרן ארבעה ימים בהם השתדל להשיג ביקור אצל הקיסר וכאשר ניתן האישור לפגישה התכונן לפגישתו בעזרת המשפחה, וזכה לאירוח תומך ולבבי.
פמליית הרצל שכרה כרכרות כדי להפגין כניסה מכובדת, ואנשי הפמליה התהדרו במיטב מחלצותיהם, וגם בבגדי משפחת שטרן המושאלים כאשר התברר כי אינם לבושים כראוי לאירוע שכזה.
שער יפו
בלי לבקר במרכז הקניות ממילא הערב לא מושלם, אז לאחר שתיית קפה ונשנוש קטן אנו מתכנסים בשער יפו להמשך עלילות המסע המותח.
בביקורו בירושלים עבר הקיסר בשער יפו, חנך את כנסיית הגואל, חזר מחוץ לחומות ופתח מרכז קבלת פנים למשחרים לפתחו במגרש ריק סמוך לרחוב הנביאים.
אך מה עשה הרצל באותם ימים כאשר חיכה לפגישה? הרי מרכז הקניות ממילא עוד לא הוקם והוא לא היה יכול להנות מפלאיו כמונו...
הרצל אותם ימים היה עסוק מאוד בקבלת משלחות של יהודים אשר באו לחלות את פניו, למרות שרצה לעלות להר הבית הזהירו אותו ממעשה זה, וכן בקשר לכנסיית הקבר, אך לכותל הגיע גם הגיע, והזדעזע מכמות הקבצנים בסמטה הצרה שהובילה אז אל המקום המקודש. הוא כתב ביומנו כי חזונו לגבי ירושלים הוא לנקות את זוהמת העיר לפנות כל מה שלא קדוש ולבנות עיר חדישה.בית ספר אורט אולייסקי
הקיסר ממתין כבר זמן רב, ואנו נחפזים אל רחוב הנביאים ואל בית הספר אורט אולייסקי אשר במגרש ריק שהיה בו הקימו אנשי הקיסר אוהלים בהם קיבל הקיסר אורחים ונציגים.
אביעזר ילין מיודענו מתאר בכתביו כיצד יצאו לצפות באירוע המדהים בו ד"ר הרצל מגיע ונפגש עם קיסר גרמניה, וכיצד הוא עם משפחתו טיפסו על הגדר כדי להביט היטב במאורע ההיסטורי.
המשלחת הציונית הגיעה בשלושה כרכרות לבושים בהדר באדיבות משפחת שטרן, והתקבלו על ידי הקיסר לאחר ששהו זמן מה באוהל המתנה.
הרצל קרא בדרמטיות בפני הקיסר על תולדות העם היהודי, על שייכות הארץ לעם והרביץ בו ממיטב הרפרטואר הציוני!
בתגובה ענה הקיסר בדיפלומטיות כי יחשוב על זה....ופטר את הרצל בלא כלום....
לאחר מפח הנפש שזכה לו הרצל מפגישה זו עבר בדרכו חזרה ליפו במוצא, שם זכה לנטוע עץ.
טובה ניתחה את כתביו, ומסתמן כי מאורע זה השפיע עליו עמוקות ואולי כאן הבין כי למרות שחזונו הצית את דמיון העם היהודי יש גם לנטוע עצים, לבנות מושבות, ולפדות דונם ועוד דונם, וכי רק שילוב של חזון גדול עם עבודת שטח ודבקות במטרה יביאו להקמת המדינה!
תודות:
למורת הדרך טובה קלר על עבודת מחקר מעמיקה והדרכה כשרונית ורבת ידע,
לעמית אררט המוליך אותנו בשבילי ההיסטוריה של ארצנו בשקדנות אין קץ,
לאברם מש על תיעוד מוסרט של סיור מושקע זה,
ולהמוני העמיתים שבאו להתרשם מדרכו של חוזה המדינה, והגשמתה בבירתנו הפורחת.
בעמיתות,
ירון בוצר botzer...@gmail.com, אלבום => https://photos.app.goo.gl/AtE5n3BNFtNFGoFW7
'עמיתים לטיולים' - אוהבים וחוקרים את א"י ברגליים.
, כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.