סיכום => (28.4.24) 'עמיתים לטיולים' מפגש פסגה ברומו של הר גיורא

[Amyt]

בס"ד

סיכום => 'עמיתים לטיולים' מפגש פסגה ברומו של הר גיורא

התקיים ביום ראשון, ה' חול המועד - ערב שביעי של פסח, כ' ניסן תשפ"ד (28.4.24)

בשעות 9:00-14:00

בהובלת ירון בוצר שגם כתב הסיכום וצרף את דפי ההדרכה.

סרט הסיור - באדיבות אברם מש: https://youtu.be/942regoXnlY?si=2y2c0FFs0_RvHb72

תמונות של ירון בוצר מסיור ההכנה => https://photos.app.goo.gl/GK5SSMV2u6vGxqtV7

ירושלים הרים סביב לה, ומראש כולם ניבטים נופים, מורשת והיסטוריה מרתקת.
ערב שביעי של פסח יצאנו למפגש פסגה ברומו של הר גיורא, חקרנו את ההיסטוריה של האזור, חווינו את ההר הירוק תמיד, ונהננו משלהי הפריחה האביבית .

את סיורנו אנו פותחים בחניון הלילה רחב הידיים והמטופח של בר גיורא, אל מול נופם של הרי יהודה הירוקים והמרשימים.

ראשית אני פותח את הסיור בתודה לעמיתי - עמית אררט על הזכות להוביל סיור זה, ולעמית מנדלסון על הידע הרב שחלק עימי.

היום נערוך מסע באזור הר גיורא ופארק בגין, נבקר אתרים היסטוריים ונופיים ונחבר אותם לתמונת מורשת שלמה של חבל ארץ מרתק ויפה זה.

רוחות ההיסטוריה

אנו נמצאים בין ירושלים והשפלה, שטח הררי מבותר אשר הדרכים המעטות הקיימות בו עיצבו את ההתיישבות האנושית ואת ההיסטוריה שסערה כאן.

גובה ההרים כאן הוא כ700 מטרים מעל פני הים, ופסגות ההרים מתנשאים כ300 מטרים מעל ערוצי הנחלים הגדולים המבתרים נוף פראי זה.

כפי שניתן לראות בתצלום לווין דרך נוחה יחסית עוברת מהשפלה, דרך חורבת חנות, מדרום לחורבת צום, ואל נחל רפאים וממנו אל בירתנו.

שכבות הסלע כאן מרובדות בדומה למצה עם גבינה צהובה, שכבות גיר ודולומיט מרובות סדקים המסוגלות לאצור בתוכן מים רבים, ושכבות אטומות כמו קירטון וחוואר מוצא הצהבהב האוטמות את מעבר המים.

שכבות אלו יוצרות מאגרי מים תת קרקעיים אשר לעיתים פורצים אל פני הקרקע ויוצרים מעיינות.

חבל ארץ זה שכן בלב נחלת שבט יהודה, וכן היה חלק מהאזור ההררי הקשוח בו התבצרו המכבים עם הנפת נס המרד ביוונים הסורים.

בתקופת מרד בר-כוכבא ביתר הסמוכה היתה מרכז המרד, וחורבת צום הנמצאת סמוך אלינו הייתה כפר שהיווה חלק מהאזור המיושב של ביתר.

לאחר מרד בר כוכבא חרב האזור לחלוטין, ויושב מחדש בצפיפות בתקופה הרומית -ביזנטית. בתקופה הערבית שכנו כאן כפרים מעטים ודלי אוכלוסין.

עם הגעת המנדט הבריטי לארצנו אין בחבל ארץ זה יישובים יהודיים כלל, רק מעט כפרים ערביים קטנים.

הבריטים סללו את כביש 375 ככביש רוחב בין דרך האבות (כביש 60) לשפלה מעט לפני 1940, וחיברו את האזור בכביש מודרני אל העולם הגדול.

במלחמת העצמאות שוחרר אזור זה במבצע 'ההר' ובמסגרת הסכם שביתת הנשק עם ירדן הועברו לממלכת ירדן 3 קמ"ר באזור ואדי פוכין הסמוך תמורת שטח בגודל דומה אשר שכן על הכביש המוביל מבאר שבע אל אמציה של ימינו.

לאחר הסכמי שביתת הנשק עבר הגבול, ללא גדר או סימון בשטח מאות מטרים בלבד מהמקום בו קם היישוב מבוא בית"ר.

1950 - מוקמים כאן ישובים שהתבססו על חקלאות - מבוא בית"ר, נס הרים, מטע, בר גיורא. יישובים אלו קיבלו את השם יישובי המזלג על שם צורתה של צומת דרכים ששכנה בלב האזור.

1954 - מסומן קו הגבול בעמודי בטון קטנים, ומתחילה הנחת קו מים אל יישובי המזלג.

1956- היות שהכביש הבריטי חסום על ידי הגבול ממזרח, הנסיעה אל ירושלים מתבצעת דרך חלקו המערבי של הכביש אל אזור בית שמש, ומשם דרך שער הגיא אל ירושלים, מסע ארוך ומתיש בתנאי הכביש המשובש והצר של אותם ימים. כדי לחבר את יישובי המזלג אל ירושלים נסלל כביש 386 המקצר ומחבר את היישובים אל ירושלים.

1960 - מוקמת צור הדסה.

1967 - במלחמת ששת הימים משוחררים חבלי יהודה שומרון ועזה, הגבול מורחק מכאן אל נהר הירדן, ומצב הביטחון משתפר מאוד.

כיום יישובי המזלג משגשגים, והיישוב הכפרי של שנות החמישים מקבל צביון של יישובים נחשקים, מבוקשים וסמל לאיכות חיים.

פעולות התגמול

 ישנו ענף במתמטיקה העוסק ביחסים בין בני אדם, ושמו תורת המשחקים. מבלי להיכנס לחישובים, הוגי תחום זה ניסו לפתח אסטרטגיות להתנהגות בין בני אדם ואוכלוסיות כדי להשיג תועלת מירבית.

האסטרטגיה הכי פשוטה, ואולי הכי אפקטיבית שפותחה קיבלה את השם הלועזי קוויד פר קוו, ובתרגום חופשי, עשה לחברך מה שהוא עושה לך...

לאחר הניצחון המופלא במלחמת העצמאות אויבינו אינם מוכנים להסכין עם רעיון המדינה היהודית ויוצאים למעשי טרור אכזריים לאורך הגבולות הארוכים והמפותלים של מדינת היהודים שאך נולדה.

גם יישובי המזלג סבלו רבות ממעשי טרור אלו.

ממשלת ישראל שכנראה הבינה מתמטיקה מתקדמת החליטה לגמול לאויבנו באותה מטבע, אך למקד את פעולות התגמול ביעדים בעלי אופי צבאי.

מתוך אירועים ביטחוניים רבים סקרתי שניים שהתרחשו באזור זה והשפיעו רבות על ההיסטוריה של מדינת ישראל.

מבצע אריה - בעקבות טבח בנוסעי אוטובוס במעלה עקרבים, ורצח שומר בכסלון, מחליטה ממשלת ישראל להוציא ב 28.3.1954 פעולת תגמול בנחלין, אז תחת שלטון ממלכת ירדן.

יחידת הצנחנים יצאה ממבוא ביתר אל נחלין וגבתה את חייהם של 9 לוחמי אויב.

בפעולה זו באה לידי ביטוי בהכרעת הקרב תורת הלחימה של הצנחנים שדגלה בהסתערות מיד עם התקלות באויב, ובעקבות כך שונתה תורת הלחימה של צה"ל אשר דגלה עד אז בתפיסת מחסה והערכת מצב עם התקלות, להסתערות. תורת לחימה בה נוקט צה"ל עד ימינו.

מבצע לולב -  ב23.9.1956 חיילים ירדנים יורים בפראות אל כנס ארכיאולוגי שהתקיים ברמת רחל, רוצחים חמישה ופוצעים עשרות. יום לאחר מכן נרצחת זוהרה עומרי ליד מושב עמינדב. באותו יום נרצח הנער אברהם האוזר ליד קיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן.

ממשלת ישראל החליטה להגיב בתקיפות ולהורות על פיצוץ תחנת משטרה ירדנית.

הרמטכ"ל דאז משה דיין החליט להגיב מול משטרת חוסאן הסמוכה למבוא בית"ר.

יום לאחר מכן, 25.9 יוצא לפעולה גדוד צנחנים בפיקוד רפאל איתן, וגדוד נח"ל מוצנח בפיקוד מוטה גור, הכוחות מתוגברים בסיוע ארטילרי ומטוס תצפית. על הפעולה מפקד אריאל שרון. 

מבצע זה שיצא לפועל ערב הושענא רבה קיבל את שמו ממועד ביצועו - מבצע לולב.

הצנחנים יצאו לכבוש ולפוצץ את משטרת חוסאן, וחיילי הנח"ל יצאו לכבוש את מוצבי הגבול הירדנים כדי לאבטח את דרך הנסיגה.

כוחות נוספים מציבים מארבים ממזרח למשטרה כדי למנוע מתגבורות אויב להתערב בלחימה.

המבצע מצליח, כח הצנחנים תופס ומפוצץ את משטרת חוסאן, כח המארב עוצר את התגבורות המעטות שהגיעו ופוגע בעיקר בכוחות ירדנים שניסו לסגת,  ומוצבי הגבול נכבשו ונהרסו.

מטוס הסיור מאתר את אורות כח תגבורת שיצא מחברון, מטווח בהצלחה את הארטילריה, ועוצר את התגבורת.

בפעולה זו נהרגו 39 חיילי הלגיון הירדני, נפצעו 11 ולקחנו שלל רב.

בפעולה זו נפלו עשרה מלוחמינו.

לזכרם הוקמה אנדרטת מבצע לולב על הגבעה בה ישב מוצב הפיקוד של מפקד הכוח.

שיח' מרזוק

ההליכה ביער מגלה חיש קל כי אכן פריחת סוף האביב עדיין בעיצומה ואנו מגלים ריכוזים גדולים של גזר קיפח אשר על גבעולו הגבוה נישא פרח לבן מורכב.

גזר הבר הינו רעיל, והגיע לכאן מאפגניסטן. בארץ מוצאו בוית הגזר, וניתן למצוא שם (וכיום גם כאן) גזר בצבעי לבן וסגול שאינם נחותים בטעמם מהגזר הכתום. הגזר הכתום הובא לאירופה והופץ משם בעולם כולו על ידי ההולנדים, שצבעו של גזר זה תאמו לצבעי הכתום שיצגו את בית המלוכה ההולנדי...

עוד אנו פוגשים בדרכנו פרחי דם המכבים הפורחים בצבע צהוב עדין, ולמי שמרים גבה הצבע האדום הבולט של צמח דם המכבים הינו בעצם עלי מגן קשוחים המגינים על הפרח העדין והצהוב המסתתר בתוכם.

הדרכים כאן נוחות, ותוך זמן קצר אנו מגיעים אל הקו החד בו נושק יער האורנים הנטוע לחורש הים תיכוני הצפוף אשר השתמר על הר גיורא.

על פסגתו של הר גיורא קבור לפי המסורת הערבית דרוויש מהתקופה הממלוכית הנושא את השם שיח' מרזוק. לשיח'ים אלו יוחסו בפולקלור הערבי כוחות רבים ושונים, אך ללא ספק הכוח האמיתי שלהם הינו בשימור החורש הטבעי מפני כריתה, שכן בתקופה הערבית נזהרו מאוד המקומיים וכן השלטונות מכריתת יערות וחורש הסמוכים לקברי השיח'ים.

ההליכה ביער העבות מסתירה את השמש,  וגם הנוף המרהיב של נחל שורק המתפתל תחתינו בוקע לו מדי פעם דרך קרחות יער נדירות, אך אנו זוכים לפיצוי בדמות בור סיד עתיק, גת קטנה שייצרה יין אולי עוד בימי בית שני, ועץ קטלב ענק ועתיק אשר גזעו מפוצל מזוקן, אך צמרתו עדיין ירוקה ותמירה.

על פסגת ההר ממתין לנו מבנה רבוע הבנוי אבני גיר שרובן בלתי מסותתות, ועל גגו שרידי כיפה קטנה.

בחינה מדוקדקת יותר מגלה כי מדובר בשני מבנים רבועים, את הראשון איתרנו מיד, ואילו השני הבנוי אבני גזית נמצא ממערבו ונמוך ממנו, כמעט נבלע באדמת ההר.

סקירה של המבנה מגלה כי לבנייתו שימשו בין אבני הגוויל מספר אבנים מסותתות, אשר ביניהם אף כאלו עם סיתות שוליים האופייני לבית שני.

ידוע כי על פסגת ההר נחשפה מערת קבורה מימי בית שני (אשר לא נגיע אליה היום), והיא מצטרפת אל גת היין ושרידי הבניה האופיינית לבית שני המעידים כי ככל הנראה שכנה כאן חווה בימי בית שני, אשר על חורבותיה נבנה מבנה שיח' מרזוק.

מבנה קבר השיח' מיתמר מעל צמרות היער, ואלו מאיתנו שויתרו על המנוחה בצילם של עצי החורש עולים אל גג המבנה לתצפית נהדרת אל הרי יהודה וגוש עציון, מפגש הנחלים המרשים של נחל שורק ונחל רפאים, והנוף ההיקפי מפאתי ירושלים ועד השפלה.

חורבת צום

לאחר מנוחה ארוכה בצל החורש אנו נהנים מהליכה נינוחה בינות עצי היער, ושוב אל קו התפר הכל כך ברור בין החורש הים תיכוני העבות ליער האורנים המודרני.

על הגבעה מדרום להר גיורא שכן אי אז כפר בשם כפר צום, ועל פני השטח נותרו חרסים ומבנים המעידים על התיישבות מימי בית שני ועד התקופה העות'מאנית שאז ננטש הכפר.

כאן ראוי להזכיר שוב כי דרך עולי הרגל של ימי בית שני עברה מעט מדרום לכפר צום.

מי שחושב ששיטת הסרט הנע הומצאה בעת המודרנית כדאי שיבחן את המקווה כפול הכניסות שנחשף בחורבת צום. 

מקווה טהרה רגיל מימי בית שני הינו מבנה החצוב אל סלע האם, אוצר את מי הגשם, ואליו מוליך גרם מדרגות (ובשל היותו חצוב אל הסלע משתמר היטב ומעיד על יישובים יהודיים לאחר שנים רבות), אך כאשר נדרשים יהודים רבים לטבול בפרק זמן קצר משמש המקווה כפול הכניסות.

הטמאים יורדים בטור דרך כניסה אחת, טובלים, ועולים טהורים דרך האחרת. 

מקוואות אלו הוקמו בין השאר באזורי תעשיה בהם נדרשו העובדים לייצר שמן זית ויין בטהרה. כדי לא לבטל את זמן העבודה הוקמו מקוואות שכאלו בסמוך לאזור התעשיה. מקווה ענק מסוג זה נחשף בגן הלאומי חברון.

מקוואות רבים מסוג זה נחשפו בשנים האחרונות לאורך דרכי עולי הרגל שהובילו לירושלים, הראשון מביניהם נחשף על דרך האבות סמוך לאלון שבות ב1986. מקוואות אלו הנמצאים מרחק של יום או יומיים הליכה מבירתנו מעידים בעצם קיומם כי עולי הרגל רצו ודרשו להגיע טהורים אל ירושלים ואל בית המקדש, למרות שהיו מקוואות טהרה רבים בירושלים עצמה וסביב הר הבית.

איננו יודעים לבטח מה היתה הסיבה בשלה נדרשה טהרה זו, אך ישנן מספר סברות:

- אולי היה אז מנהג להגיע אל ירושלים בטהרה, והעמיתים נענים לאתגר מוסיפים כי אולי רצו לערוך ארוחת מצווה יחד בטהרה עם הגיעם אל עיר הבירה.

- ישנן טומאות הדורשות זמן עד לטהרה, למשל בטומאות קלות יש להמתין מזמן הטבילה ועד הערב. כדי לחסוך זמן ולהגיע טהורים נהגו לטבול בדרך אל ירושלים, ועם הגיע עולי הרגל אל הר הבית לטבול שוב לחומרה.

- גם אני נענה לאתגר ומציע כי אולי (כמו רבים בימינו) נהגו בימי בית שני לטבול כל יום, ולצרכי הציבור הרב שעלה לרגל הוקמו מקוואות גדולים ויעילים.

הארכיאולוגים אשר חשפו את המקווה בחורבת צום לא מצאו ממצאים נוספים העוזרים לתארך אותו, מלבד הטיח של המקווה. טיח זה הינו בגוון אפרפר, הנובע מחומר אורגני שהוסף לטיח ונתן לו תכונות אלסטיות.

בתקופות שונות הוספו חומרים שונים לטיח שנתנו לו צבעים שונים, ואנו יודעים כי טיח אפור שימש בתקופה ההרודיאנית, ומכאן שכפר צום היה מרכז יהודי באותה תקופה, וככל הנראה שימש מקווה זה עד לחורבן הבית במרד הגדול. כפר צום עצמו התקים עד ימי מרד בר כוכבא שאז הוחרבה הארץ בידי הקלגסים הרומים, כמעט כולה.

עין יואל

ממזרח לחורבת צום חותך את הרכס ערוצו הקצר אך התלול של נחל יואל. ערוץ הנחל הנשפך אל נחל רפאים תלול ונסתר תחת 'ג'ונגל' של צמחיה ים תיכונית.

למרבה המזל שביל נח מאפשר לחצות את נחל יואל בצדו הדרומי, ואנו ממשיכים לסייר לאורך חלקו המזרחי של הנחל.

לאורך מדרון הנחל בוקעים מספר מעיינות אשר חציבה בסלע הגיר מאזכרת ימים בהם תושבי האזור ניסו להגביר את שפיעת המעיינות. כיום המעיינות יבשים, ורק מגדל מים קטן ועליו הצטברות טין רב מהווה תזכורת לימים בהם שפעו מעיינות אלו מים רבים.

מעט גבוה יותר על מדרון הנחל מעיין קטן ומלא חן בשם עין עפרה עדיין בוקע ממערה קטנה בסלע החוואר הצהוב וממלא בריכה קטנה ורדודה.

רבים מבאי האזור בוודאי שמו ליבם אל הוילות היפות ברבים מיישובי המזלג, אך ראוי לזכור כי עם ייסוד יישובים אלו בשנות החמישים היה המצב שונה לגמרי.

מתיישבי מבוא בית"ר (עם הקמתו נקרא מבואות בית"ר) היו יהודים חברי תנועת בית"ר מהארץ ומדרום אמריקה דרשו להתיישב בגבולות הארץ שאך שוחררה שמלחמת הקוממיות. עם הקמת היישוב באפריל 1950 קיבלו המתיישבים חלקות אדמה רחבות ידיים....וזהו!

חיו כאן בצריפים, לא היו מים זורמים, לא חשמל, לא ביוב, והדרך היחידה שהגיעה ליישוב היתה הדרך הבריטית שנותקה עם תום מלחמת העצמאות בחלקה המזרחי ועתה הובילה רק אל אזור בית שמש, גם הוא אזור חרב לאחר המלחמה. כדי להגיע לירושלים היה צורך לתפוס טרמפ עם משאית האספקה אל אזור שער הגיא, ומשם חזרה אל ירושלים בכביש מספר אחת, נסיעה ארוכה ומתישה.

בנוסף סבל האזור רבות מטרור רצחני וכלכלי שהגיע מכיוון הגבול הירדני אשר עבר מאות מטרים בלבד מהיישוב.

מספר חודשים לאחר הקמת מבואות בית"ר, נער בן 17 ששמו יואל בן יהודה (פוטוביץ)  יצא לשאוב מים מהמעיין אשר בנחל בו אנו נמצאים, הותקף ונרצח בידי טרוריסטים בני עוולה.

חברו דוד קרן נחטף לירדן והוחזר לאחר מספר שעות.

להנצחת זכרו, הנחל והמעיין אשר על מדרונו קיבלו את שמו של יואל בן יהודה. 

לאחר מלחמת ששת הימים מצב הביטחון השתפר לאין שיעור, וניתן שוב לנוע לירושלים בדרך האבות.

עם השגשוג השוטף את הארץ מאז שנות התשעים המושבים כאן הפכו לנחשקים ונחשבים, והיום היישוב מבוא בית"ר מונה יותר מ1300 תושבים, ומדורג ברמה סוציו-אקונומית גבוהה מאוד של 8 מתוך 10.

נראה כי האזור מתפתח במהירות, ובהחלט נראה כי עתיד מזהיר צפוי לחבל ארץ יפה ועתיר מורשת זה. 

תודות:

לעמית אררט על הזכות לחקור ולהוביל סיור עתיר מורשת זה בהרי יהודה,

לאברם מש על הפקת סרט הסיור,

לעמית מנדלסון על העזרה במחקר,

ליובל משל על העזרה הרבה בתפעול הסיור,

ולעשרות העמיתים שבאו בערב חג להנות ולחגוג את יופיו ומורשתו של חבל ארץ חשוב ומרתק.

'עמיתים לטיולים' - אוהבים וחוקרים את א"י ברגליים.

להתחברות ליומן הגוגל שלנו - לחצו כאן

עידו מאושר 052-7333933 meush...@gmail.com
דוא"ל הקבוצה להצטרפות - arara...@gmail.com סבא-עמית אררט, מצפה יריחו 052-7-90.60.90

אתר הקבוצה לעיון ולהרשמה לפעילויות החינמיות בד"כ =>  groups.google.com/group/amitimtiyulim

עקבו אחרינו:  , כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.

להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND