סיכום => (25.3.24) 'עמיתים לטיולים' מצודת טורה - מפגש של חשמונאים, בריטים ושיח' בהרי יהודה

[SABA Amit]

בס"ד

סיכום => 'עמיתים לטיולים' מצודת טורה - מפגש של חשמונאים, בריטים ושיח' בהרי יהודה

טיול למיטיבי לכת - קשה מאוד !!!
התקיים ביום שני, שושן פורים, טו' אדר ב' תשפ"ד (25.3.24)

בשעות 08:00-16:00

הוביל וכתב  - ירון בוצר botze...@gmail.com

מצורף קובץ WORD עם דפי ההדרכה של ירון בוצר

לחשמונאים חלק עצום וחשוב בעיצוב זהותנו העברית. שרידי מצודות חשמונאיות רבות עדיין ניצבים ברחבי ארצנו וממתינים למטיילים שיגיעו לגלות את סודותיהם. בסיור זה דנו בגילויים הארכיאולוגיים האחרונים הנוגעים למצודת טורה, מה עושה קבר שיח' בין שרידי מנזר, וכן על אירועי ההיסטוריה המודרנית שנגעו ועיצבו חבל ארץ זה.

הר טייסים

את סיורנו אנו פותחים בבוקר סגרירי וקריר על פסגת הר טייסים הצופה אל מרחבי הרי יהודה. סביבנו פריחה אביבית צבעונית הפוקחת בעצלתיים את כותרות פרחיה, ומולנו נוף מהמם של הרי יהודה הפרושים ירוקים מתמיד לאחר גשמי החורף המעתיר של שנה זו.

על הרכס מולנו שוכן בית החולים איתנים, ואני חולק עם חברי המטיילים פיסת מידע חשובה להמשך סיורנו, כי לפני מלחמת הקוממיות שכן באותו אתר ממש, הכפר דיר עמאר.

אני מזכיר לחברי כי 'טוב מושל ברוחו מלוכד עיר', ומבקש מהם לא ללחוץ על מכשיר ההסבר האלקטרוני, היום אני זוכה להסביר ולחלוק את הידע אותו צברתי על אזור יפה זה ונקודות המורשת המרתקות אשר בדרכנו.

את סיורנו אני פותח במשנה קצרה מהתלמוד הירושלמי ( תענית, פרק ד' משנה ה') הדנה ביישוב אשר שמו טור שמעון, יישוב אשר תרם אוכל רב לצדקה ולמרות זאת חרב.
המשנה דנה בפרוטרוט בסיבות לחורבן, דיון חשוב ומעמיק. לצורך סיורנו היום נתמקד רק בעובדה כי בזמן התלמוד היה קיים יישוב עשיר מאוד בשם טור שמעון, היום נחפש את מיקומו ונמצא אותו כאשר בראשו מצודה חשמונאי. נלך בעקבות לוחמי מלחמת הקוממיות בפרוזדור ירושלים, נבקר בתחנת הרכבת של בר-גיורא, ונהנה מהנופים והפריחה האביבית של הרי יהודה המופלאים.

הר טייסים הינו שמורת טבע אשר בליבה אנדרטה ללוחמי חיל האוויר אשר נפלו במערכות ישראל.

ראשית אני מצביע אל החורש הים תיכוני העבות הסובב אותנו ופותח בסקירה קצרה על האזור.

אנו נמצאים בין ירושלים והשפלה, נוף הררי מבותר וקשה מאוד לתנועה. הדרכים המעטות החוצות אזור זה חיוניות לשליטה על האזור כולו. דרך חשובה כזו המתפתלת בין ההרים היא אפיקו של נחל שורק.

גובה ההרים כאן הוא בסביבות 600 מטרים מעל פני הים, וגובה הפסגות הינו כ250 מטרים מעל אפיקו של נחל שורק, כאשר פסגת הר טורה, יעדנו היום בולטת בתלילות כ70 מטרים נוספים מעל שלוחת יער עליה היא ממוקמת.

בתמונת לווין - רואים בבירור כי ערוץ נחל שורק הינו דרך נוחה, בעלת שיפוע מתון, ומקורות מים רבים המקשרת בנוחות בין בירתנו לשפלה.

מבחינה גאולוגית הסלעים כאן מרובדים בשיטת ופל לימון (במקרה הכינותי חבילת ופלים מראש...) כך שסלעי גיר חדירים למים מרובדים על סלעי קרטון וחוואר אטומים למים (כאן מדובר בחוואר מוצא בצבעו צהוב, ולכן ופל הלימון מאוד מתאים להדגמה זו). השכבה האטומה עוצרת מים והם מצטברים בשכבה המחלחלת, כך שנוצרים תחת פני השטח מאגרי מים גדולים, אשר לעיתים מוצאים דרך החוצה ויוצרים מעיינות.

מסיבה זו הרי יהודה עשירים במעיינות, הקרקע משובחת ומתאימה לגידולי כרמים, והיישוב האנושי כאן צפוף יחסית וכמעט רציף לאורך הדורות.

אנדרטת הר טייסים

על פסגת הר טיייסים ניצבת אנדרטה לזכרם של נופלי חיל האוויר. אנדרטה זו היא עמוד שעליו ניצב מדחף שבור של מטוס, ובסמוך אליו שדרה מטופחת של עמודי זכרון עליהם מונצחים הנופלים.

שורשי חיל האוויר בתקופה הבריטית. כיוון שהשלטון הבריטי לא ממש צידד בהקמת כח מגן עברי בכלל, וחיל אוויר בפרט, התאמנו הטייסים במסגרת קלוב התעופה הישראלי, שמטרתו תעופה לצרכים ספורטיביים, ונקנו מספר מטוסים קלים שנרשמו תחת שמה של חברת אווירון שעסקה בתעופה מסחרית בארץ אותם ימים.

אחד המטוסים הפופולריים באותה תקופה היה האוסטר, מטוס תצפית בריטי שיוצר בכמויות גדולות בימי מלחמת העולם השניה. קולות המנוע שלו אשר הזכירו את קולות מבער הבישול הפופולרי בימי המנדט נתנו לו בפי העם את הכינוי פרימוס, כשם המבער.

הקרב הראשון בו נטל חלק חיל האוויר העברי היה הקרב על מושב נבטים שבנגב ב17.12.48, כחצי שנה לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל.

אותו יום מאות פורעים ערבים התקיפו את מושב נבטים, אז יישוב קטנטן ומבודד. לנוכח קריאות המצוקה ברשת הקשר שלח פיקוד ההגנה את הכח היחיד אשר עמד לרשותו, מטוס סיור מסוג אוסטר.

המטוס אשר לא יכל לנחות סמוך לנבטים עקב הכח הערבי העצום אשר התקיף את היישוב, נחת בבית אשל הסמוכה לנבטים. 

תושבי בית אשל בתושיה מדהימה, עקרו את דלת המטוס, קשרו מקלע קל אל המטוס כך שירה בכיוון מאונך למטוס ולא יוכל לפגוע בכנף כלי הטיס, הושיבו מקלען מאחורי הטייס, ציידו אותו ברימונים, ושלחו את מטוס הקרב החדיש למערכה.

מערכות הנשק החדישות לא היו ממש מוצלחות, חוסר היכולת לצודד את המקלע מנע אפשרות לאש יעילה, והרימונים שהוטלו מגובה רב התפוצצו בעודם באוויר, אך הפורעים הערבים אשר נחרדו מהופעתו המאיימת והמפתיעה של חיל האוויר העברי נסו על נפשם, ומושב נבטים ניצל.

הקרב הראשון בו נפלו חללים מבין אנשי חיל האוויר היה בקרב על בית מחסיר. מספר ימים לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל יוצאים כוחות חטיבת הראל למבצע מכבי שמטרתו הרחבת פרוזדור ירושלים. אחד היעדים לשחרור במבצע זה היה מחנה האויב הגדול אשר שכן בכפר בית מחסיר (היום בית מאיר). 

הקרב על בית מחסיר (8-11.5.48) ארוך וקשה, ופיקוד ההגנה מחליט לשלוח את נשק יום הדין, מטוס תובלה מסוג נורסמן עליו הועמסה חבית נפץ במשקל 200 ק"ג.

בעת שהמטוס מתמרן כדי להגיע אל מעל עמדות הערבים בבית מחסיר הוא מתפרק באוויר, מתרסק באזור הכפר דיר עמאר, וששת אנשי הצוות שעל סיפונו נופלים.

לאחר שחרור האזור אותרו גופותיהם והובאו לקבר ישראל. כמו כן אותרו שברי המטוס, ולאחר מלחמת הקוממיות הוצבו על פסגת הר טייסים בגל עד שהפך לאתר ההנצחה המרכזי של חיל האוויר.

הר פיתולים

את מי שלא הפנים כי שטח זה תלול אני מזמין לצאת לדרך היורדת מהר טייסים ומובילה אל הר פיתולים הסמוך אליו מדרומו. הר זה נקרא על שם פיתולי נחל שורק המעצב את תבליט הנוף סביב, ויוצר פיתולים רחבים ומודגשים סביב הר זה.

הפריחה כאן שופעת ומגוונת ואני מזכיר פרטים מעניינים הנחבאים בין עלי הכותרת של הצמחים השונים.

מקור החסידה הגדול בעל הפריחה הסגולה הוא שעון המטיילים שכן הוא נוהג להשיל את עלי כותרתו בחצות היום, ולסמן למטיילים כי עבר חצי יום ויש לחשוב על הדרך חזרה.

הרקפת הורודה השולטת בסדקים ובשקעים הרבים שבינות סלעי הגיר חוסכת באבקת הצמחים על ידי התמקדות במאביק בודד. סוג עש חסר חן ולא מוכר המגיע כדי להנות מצוף הרקפת יוצר זמזום בתדר האופייני לסוגו. זמזום זה מחולל תהודה בפרח הרקפת אשר מעיפה לכל עבר את אבקת הפרח שבתורה נדבקת ומכסה את העש שהינו מאביק חשוב כל כך של הרקפות.

פרחי הצבעוני האדומים היוצרים באזור מקבצי פריחה יפים אינם מספקים צוף לחרקים, אך יוצרים כמות גדולה של אבקה ומספקים פרח גדול בו יכולות חיפושיות למצוא מקלט ללילה. החיפושיות אשר גם נמשכות לצבע האדום של הצבעוני ניזונות מהאבקה העשירה בחלבון, וחלקה נדבקת אל גופן, עוברת עימן מפרח לפרח ומאביקה את הצבעוני.

הדרך על הר פיתולים נוחה, מספקת תצפית נהדרת אל נחל שורק המתפתל תחתינו, אל הרכסים התלולים סביב, ואל פסגת הר טורה החרוטית היוצרת מבצר טבעי שבו כפי שנראה מאוחר יותר היום הוקם מבצר חשמונאי.

באר עקור - מבצע דני

אנו יורדים בתלילות מההר אל חורבות הכפר עקור, ואל באר הכפר, באר עקור.

באר זו מדגימה שוב את עקרון ופל הלימון, אך הפעם השכבות יצרו מאגר מים תת קרקעי אשר אינו פורץ אל פני הקרקע. כדי לנצל מאגר מים עצום זה נחפרה באר עד מפלס מי התהום, דופנה באבנים כדי לייצב אותה, וכדי להגביר את שפיעת מי הבאר נחצבה ניקבה בתחתיתה אל אופק מי התהום.

בין עצי היער הסובב אותנו עדיין מהדהדים קולות ההיסטוריה, ואני שולף מספר מפות המדגימות את מהלכיו של מבצע דני (10-18.7.1948).

יולי 1948, מדינת ישראל כבר בת חודשיים, עמדה בהצלחה בבלימת הפלישה הפראית של צבאות ערב הסדירים, ועתה מגוייסים כל כוחות צה"ל שאך הוקם כדי לפתור את הבעיות הבוערות ביותר בשדה הקרב, האיום של הערים הערביות לוד ורמלה על תל אביב, והרחבת פרוזדור ירושלים.

ראוי לציין כי כבר מתחילת חודש יוני נפתחה דרך בורמה למשאיות תוך עקיפת כוחות האויב המבוצרים בלטרון, יש לנו דרך אספקה אל הבירה, אך דרך זו רעועה למדי, קים חשש רב כי האויב יחסום אותה במהלך צבאי עוין אל פרוזדור ירושלים הצר, ולכן יש להרחיב את המסדרון ולשחרר את לטרון החוסמת את הכביש הראשי לירושלים.

מבצע זה מקבל במהלך תכנונו את השם מבצע לרל"ר שהוא ראשי התיבות של הנקודות החשובות אותן מתכנן צה"ל לשחרר: לוד, רמלה, לטרון ורמאללה.

עקב מצוקה צבאית בחזית הדרום מועבר חלק מהכח אשר יועד לשחרר את רמאללה דרומה, מטרות המבצע מוקטנות ושמו שונה למבצע דני, על שמו של דני מס, מפקד פלוגת ההר אשר נפל יחד עם לוחמיו עת ניסו ל"ה הלוחמים להגיע ולתגבר את גוש עציון הנצור.

מבצע זה הינו הצלחה מסחררת, רבים זוכרים כי במבצע זה שוחררו בקלות יחסית הערים לוד ורמלה והוסר האיום מעל תל אביב, אך פחות זוכרים כי במבצע זה הושגו עוד מטרות חשובות רבות.

שוחררו שטחים נרחבים באזור ראש העין ואלעד (של היום), ובהם מקורות הירקון ומשאבות המים האסטרטגיות.

ובנוסף בחלקו המזרחי של המבצע, הורחב מאוד פרוזדור ירושלים, שוחררו שטחים נרחבים, והגבול עבר סמוך למקום בו אנו נמצאים - הכפר עקור, ולאורך פסי הרכבת אשר יקבלו עם תום המלחמה חשיבות אסטרטגית. בהסכמי שביתת הנשק יעבור קו הרכבת בין יפו לירושלים לשליטתנו הבלעדית.

במהלך מבצע דני ההתקפות על לטרון נכשלו, ועד מלחמת ששת הימים התנועה אל ירושלים עברה בכבישים עוקפים אשר נסללו כדי לעקוף את לטרון מדרומה.

תחנת הרכבת בר-גיורא

אנו ממשיכים לאורך אפיקו הזורם בשלווה של נחל שורק, בינות צמחיה עבותה המתרפקת על גדות הנחל. לולא הריח העולה מהנחל ומסגיר כי אין כאן שום זיהום של מים בתוך הביוב, היה אפשר לטעות כי מדובר באתר קיט ונופש מושלם שאינו נופל מנחלי הצפון. אולי בעתיד יוזרמו באפיק הנחל מים טהורים ונחל שורק יוכל לקבל את מקומו הראוי על מפת התיירות והקייט של ארצנו.

גשר ברזל מעל אפיק הנחל מוביל אל סבך הצמחיה השופעת ואל מבנה אפרפר וצנוע, שהוא מגורי המסילאים, ומיד אחריו אל מול מבנה תחנת הרכבת בר גיורא, מבנה מפואר ומרהיב בו שתי קומות, בנוי אבן גיר מסותתת היטב, חלונות מקושתים ומעוטרים בסמל השמש העולה האופייני למבנים בריטים מנדטורים, ותריסי חלונות עשויי פלדה המסגירים כי מבנה זה נועד אי אז כדי לעמוד בפני אתגרים ביטחוניים.

בשלהי המאה ה19, הקידמה אשר התמהמה רבות הגיעה גם היא אל האימפריה העותמאנית אשר אותה עת כבר שולטת בארצנו כמעט ארבע מאות שנים.

יהודי יקר בשם יוסף נבון, כיוזמה עסקית מקדם הקמת קו רכבת קיטור מיפו אל ירושלים.

באופן מפתיע נבון מצליח להביס תוך שלוש שנים בלבד את הבירוקרטיה העות'מאנית המפוארת ומקבל זיכיון להקמת קו רכבת זה. (נסו להשיג רישיון לסגירת מרפסת, ותבינו את גודל ההישג של נבון...).

קו הרכבת נבנה באפיקם המתון והעשיר במעיינות של נחלי שורק ורפאים. קטרי הקיטור של אותם ימים יכלו לנוע בשיפוע מתון בלבד, ונצרכו לתדלק את דודי הקיטור במים,  כך שנחלי שורק ורפאים התאימו היטב למטרה זו.

ב1892 נחנך בקול צפירה רמה קו הרכבת, ומשך המסע מיפו לירושלים מתקצר מיום וחצי בכרכרה לארבע שעות בלבד ברכבת החדישה.

מדובר היה במבצע הנדסי עצום, רוחב המסילה אז היה מטר בדיוק, אורכה 87 ק"מ, היא חלפה על פני 187 גשרים, וגישרה על הפרש גובה של כ700 מטרים מיפו אל תחנת הרכבת בירושלים. (היום מרכז קניות ובילוי תוסס - 'התחנה הראשונה').

הרכבת עצרה בשבע תחנות בדרכה: יפו, לוד, רמלה, סג'ד (ממערב לבית שמש), דיר אבן (היום בית שמש), בתיר (ביתר), וירושלים.

תחנת בר גיורא שעם הקמתה נקראה דיר א שיח', מופיעה בלוחות הזמנים של הרכבת רק החל מ1920, בתקופה הבריטית.

לא ברור מדוע, ובדיוק מתי הוקמה התחנה, אך ניתן לשער שמכיוון שהצבא הבריטי בעת המלחמה עם הטורקים (מלחמת העולם הראשונה) לחם גם באזור עין כרם, והיה צריך לתספק את הצבא, וכן לאחר מכן אותו צבא בוודאי תכנן להקים בהרי יהודה התלולים קווי הגנה לכל צרה שלא תבוא בנה תחנה זו לצרכיו, ולאחר מכן שימשה תחנה זו גם לצרכים אזרחיים, וכן כתחנת שירות לרכבות.

עם הקמת מדינת ישראל שונה שם התחנה לתחנת בר-גיורא, על שם אחד ממנהיגי המרד הגדול, וותיקי המטיילים עדיין זוכרים כי אפשר היה לבקש מהכרטיסן עצירה מיוחדת של הרכבת בתחנת בר-גיורא כדי לצאת לטיולים בהרי יהודה.

תחנה זו מורכבת ממספר מבנים, מבנה התחנה המפואר, בו גרה בקומה שניה משפחתו של מנהל התחנה. מגורי המסילאים הצנועים שעל פניהם חלפנו, מיכלי המים שאגרו מים אשר הוזרמו בצינור ממעין נחל קטלב וכיום נבלעו בצמחיה הסבוכה, ומבנה הקוון הנמצא מעט ממערב למבנה התחנה, גם הוא מסתתר היטב בין עצי החורש.

דיר - א שיח'

שביל נח עולה לאורך המצוק, חולף על פני ריכוזי פריחה צבעוניים הניבטים אל נופי נחל שורק המתחתר בין הרי הגיר, ומגיע אל מתחם דיר - א שיח'. מדובר במתחם רבוע מוקף חומה, כעשרים על עשרים מטרים, בו מבנה רבוע מרכזי המכוסה כיפה, לצידו מבנה מסגד גדול יותר שעל ראשו כיפה, גדולה יותר כמובן. במתחם חצר הנתמכת על קשתות אבן המעידות על מבנה קדום יותר, מבנה רבוע בעל מפלס נמוך שהוא כנראה מעצם גובהו אולי המבנה העתיק במתחם, בור מים במרכז האתר. ובפינת המתחם מרפסת קטנה, שעליה לנו עולי הרגל לכאן בקיץ, ותחתיה בחורף. סמוך למרפסת, על הסלע, החלק החשוב ביותר במתחם לטעמי, ספלול חצוב ששימש בודאי לטחינת הקפה אותו שתו אורחי האתר...

המתחם כולו צופה אל ההרים ירוקי העד תחתינו, ומלא אווירה של שלווה ומיזוג עם הטבע.

בתקופה הביזנטית הוקמו ברחבי הארץ יישובים רבים, ועם הכיבוש המוסלמי, והתאסלמות יישובים אלו, חלקם קיבלו שמות חדשים עם התחילית 'דיר', שפירושה בערבית מנזר.

אבל איך מתחבר הדיר, שפירושו מנזר עם שיח' שפירושו מנהיג ערבי??

השיח' הוא שיח' סולטאן באדר אל ג'מאלי (קיצרתי קצת לרווחת הקוראים,שמו ארוך מאוד.).

האיש היה דרוויש, איש דת סוני מהזרם הסופי - זרם מוסלמי המתמקד בהתעלות והתחברות אל האלוהים על ידי אימוץ טכניקות דומות אלו של דתות המזרח הרחוק, ושל נזירים מערביים.

שיח' באדר הגיע מחצי האי ערב, וחי בירושלים של המאה ה13.

אותו שיח' נהג להתבודד בהרי ירושלים וסביבו נקשרו אגדות פולקלור רבות. 

מסופר כי הגיע מהחיג'אז, התיישב בכפר שרפאת (סמוך למלחה), שם הפך יין שהכינו הנוצרים לחומץ.

לאחר מכן הסתכסך והרג את חותנו, גורש מהכפר ויצא להתבודד בהרי יהודה סמוך לנחל שורק.

השיח' בנה כאן זווייה, מבנה תפילה והתבודדות סופי, אותה מיקם בתוך שרידי מנזר נוצרי קדום יותר. בחייו מתוקף היותו קדוש סופי קיבל עולי רגל רבים.

הוא מת ב1252, נקבר בתוך הזוויה אותה הקים. ככל הנראה סביב הזוויה הוקמו על ידי הממלוכים מבנים נוספים שיצרו את המתחם כמו שהוא מוכר לנו כיום.

  

מבצעי יואב וההר

מי שמקשיב היטב יכול לשמוע עדיין את פעמי ההיסטוריה מהדהדים בין ההרים, ואנו כורים אוזנינו.

אוקטובר 1948, מדינת ישראל כבר בת חמישה חודשים, צה"ל צבא חזק ומצויד היטב, והכח המצרי אשר פלש לארצנו כבר הוכה קשות.

מפקד חזית הדרום יגאל אלון מבין כי הצבא המצרי ביהירותו מתפרש כמו נחש בן שני ראשים על שטחים ארוכים וצרים אותם אינו יכול לאבטח כראוי.

ראש אחד יצא מסיני והגיע אל גשר עד הלום הסמוך לאשדוד.

ראש שני יצא מאשקלון לכיוון בית גוברין, ניתק את הנגב, ועלה לכיוון ירושלים. גדוד מצרי של כח זה המונה כ500 איש החזיק באזור ההררי בו אנו נמצאים.

מבצע יואב מתוכנן לנצל את פגיעותו של הצבא המצרי, ליצור טריזים לאורך ראשי הנחש כדי לפצל את הצבע המצרי למספר חלקים אשר יושמדו כל אחד בעיתו.

בזמן כתיבת שורות אלו, במהלך מלחמת חרבות ברזל כדאי להזכיר כי הטריז אשר תקף את כביש החוף באזור בית חנון ונועד לפצל את הכח המצרי שהגיע עד אשדוד ממקורות האספקה שלו ועיצב למעשה את גבולה הצפוני של רצועת עזה.

חיל ההנדסה המצרי סלל מרשתות ברזל וקורות עץ דרך על פני חוף הים הטובעני. בדרך זו הצליח הכח המצרי לסגת מאזור אשדוד ואשקלון על פני חוף הים והחול הטובעני עד מדרום לבית חנון, וניצל מהשמדה, ותוך כדי כך בלי דעת תחם את גבולה הצפוני של רצועת עזה.

מבצע יואב הוא הצלחה מסחררת, הצבא המצרי מוכה קשות לאורך כל ראשי הנחש, הדרך לנגב נפרצת, ובעקבות ההצלחה יוצאים מיידית לדרך שלושה מבצעים נוספים.

מבצע משה לשחרור באר שבע, שהצליח להביס ולשחרר את באר שבע ופתח את הדרך אל מבצעים נוספים לשחרור אזור דרום הנגב.

מבצע יקב אשר יצא מירושלים ונועד ושחרר את אזור בית ג'אלה. מבצע זה לא הצליח לשחרר את אזור בית ג'אלה עקב התנגדות עיקשת של האויב, אך לטעמי היה מבצע מוצלח שכן שחרר את אזור וולאג'ה, ואת פסי הרכבת שלמרגלותיו, כאמור עם חתימת הסכמי שביתת הנשק קו הרכבת האסטרטגי והחשוב לצורך העברת אספקה לירושלים היה בידינו.

המבצע השלישי, מבצע ההר נערך מול הכח המצרי שנפרש באזור בו אנו מטיילים.

מבצע ההר מצליח לאין שיעור, פרוזדור ירושלים מורחב דרומה, כולל הכפר דיר א שיח' אשר ננטש על ידי האויב ונפל לידינו ללא קרב, והכוחות אף ממשיכים דרומה אל בית גוברין שם הם לוכדים ומכתרים באזור בו שוכנת היום קרית גת (זוכרים את הטריזים?) כח מצרי גדול במה שיקרא לימים כיס פאלוג'ה. כח נוסף מגיע אל פאתי הכפר חוסאן, ובהחלטה מדינית נמנע מלהמשיך ולשחרר את גוש עציון.

הר טורה

דרך נוחה עוברת בתוך החורש הים תיכוני המוריק, חולפת על פני מרבדי פריחה ועל פני עין טורה. מעיין זה מסתתר עמוק במעבה החורש הסבוך, אך במהלך הסיור המקדים תרתי היטב את היער, בחירוף נפש התגברתי עם שריטות וקוצים סרבנים, רק כדי לגלות דרך נוחה המסתתרת מאחורי אלון עבות המובילה הישר אל מעיין זה...

המעיין הנחבא אל העצים ממוקם בינות אלונים רבי שנים, ובו מערה ארוכה המובילה אל בית מעיין, ובמפתחה יציקת בטון היוצרת בריכה רדודה ממנה קל לשאוב מים גם אם נדרשת לכך הליכה שפופה. מגובה המים אשר אינו משתנה, ניתן להסיק כי מדובר במפלס מי התהום, ובעצם מדובר במין באר אופקית.

עוד הליכה קצרה מובילה אל מרגלות הפסגה המרשימה של טורה, בה אני מזכיר שוב את המשנה עימה התחלנו את סיורנו בה מוזכר היישוב טור שמעון.

במפות בריטיות יש לנו שימור שם נהדר, במפת PEF מ1880 שם פסגה זו הינו חורבת סאמוניה, ואילו במפות בריטיות אחרות, חורבת טנטורה. 

ויוצא מכך שהשם טור שמעון השתמר לו היטב באתר זה.

טור בארמית פירושו ההר, וללא ספק פסגת טורה הינה הר מרשים ותמיר.

לפני שנטפס אל פסגת טורה נשוב אל היסטוריה רחוקה יותר, אל התקופה החשמונאית.

מלחמת החשמונאים לעצמאות הייתה רצופה ניסים וניצחון מעטים על רבים, אך ארכה עשרות שנים עד להשגת עצמאות מדינית מעול היוונים הסורים.

המרד החל ב167 לפנה"ס במודיעין, ועצמאות המדינה החשמונאית עליה מלך שמעון התרסי הושגה רק בשנת 141 לפנה"ס, למי שמתקשה לספור לאחור מדובר ב26 שנים.

המדינה החשמונאית התעצמה לאורך 77 שנות מלכות בית חשמונאי, עד לנפילת מדינת החשמונאים במלחמת אחים בשנת 63 לפנה"ס.

חשוב לציין כי שמעון בתקופת מלכותו הרחיב את תחום הממלכה עד לים התיכון, ושיחרר את נמל יפו, כך שהדרך העוברת לאורך נחל שורק קיבלה משנה חשיבות.

בספרי המכבים מופיעים פסוקים המתארים בניית מבצרים על ידי יהונתן ושמעון, וכן את שחרור נמל יפו ופעילות ימית של צי החשמונאים.

סיור למרגלות ההר חושף שרידי מתקנים חקלאיים ביניהם שרידי בית בד מרשים המעידים כי הכפר אשר שכן כאן עסק בפעילות חקלאית ענפה, ויחד עם מיקומו על דרך המלך החשובה ללא ספק היה כפר עשיר, בתיאום עם דברי המשנה המזכירה את טור שמעון.

מבצר טורה

פסגת טורה היא שטח קשה יחסית, מכוסה בחורש סבוך וקוצני, טרסות מתפוררות, ובורות עתיקים האורבים למטייל.

מסיבה זו הגבלנו את הסיור לנקודות עניין חשובות הנמצאות יחסית על דרך מפולסת, ואנו מטפסים בזהירות אל פסגת ההר.

את הר טורה סקר הארכיאולוג פרופסור בועז זיסו מאוניברסיטת בר אילן, בין השנים 1992- 1997 ופרסם מאמר מושקע, ברור ומפורט המתאר את הממצאים.

סיור זה מסתמך על ממצאיו החשובים.

הנקודה הראשונה אשר אנו מבקרים בה, היא בור מים החצוב אל מדרון ההר, מן הבור מציץ עץ תאנה המגלה כי גם היום לאחר יותר מאלפיים שנים בור זה עדיין מרכז בתוכו מים בכמות ניכרת.

על דפנות הבור עדיין בולט מקטע מכוסה בטיח לבן בוהק.

טיח לבן שימש בתקופה ההלניסטית, ואילו בתקופה ההרודיאנית הטכנולוגיה הוחלפה לשימוש בטיח מעורב בחומר אורגני שרוף, בעל תכונות אלסטיות טובות יותר אך בעל צבע אפור. מכאן ברור כי בור זה מקורו בתקופה ההלניסטית (כוללת את התקופה החשמונאית).

זיסו איתר על ההר שישה מאגרי מים כאלו, בנפח כולל מוערך של 3000 מטר מעוקב. מאגרי מים עצומים שכאלו מעידים מעל לכל ספק כי מדובר כאן במבצר ממלכתי, שכן אין סיבה אחרת לחצוב ולתחזק מאגרים בסדר גודל שכזה.

זיסו זיהה במאגרי המים גם שרידי טיח מהתקופה הביזנטית המאופיין בצבע אדמדם, ואת גובה פני המים בבורות אשר הותיר את חותמו.

בהמשך הטיפוס אל הפסגה מעט מתחת לצידה הדרומי הנגיש יחסית, (הכל יחסי כמובן, הר זה הינו ביצור טבעי מכל עבריו) אנו חוצים תעלה שברור כי נחצבה אל מדרון ההר. אורכה 35 מטרים ורוחבה 12, מדובר ללא ספק בחפיר שנועד להקשות על התקפה מצידו הדרומי והפגיע יותר של ההר. בנוסף מצפון לחפיר בולטים שרידי חומות מסיביות, שכנראה נועדו לבצר היטב ולהקנות עמדת הגנה עדיפה למגינים שהתבצרו מעל חפיר זה.

פסגת ההר מספקת בהחלט אפקט וואו ארוך, הנוף השתמר כאן היטב מאז ימי קדם, וניתן לראות בקלות את פאתי ירושלים ממזרח, את אזור בית שמש ממערב, ואף את הים התיכון הנבלע הרחק באופק. בינות אלו בולט אפיקו המתפתל של נחל שורק, ותבליט ההרים שעיצב את ההיסטוריה שלנו.

על מדרונות ההרים ניתן להבחין בעצי האורן הנדמים כגפרורים אנכיים, אך גם ובעיקר בעצי האלון הנדמים מגובה זה כגושי צמר גפן קטנים ומעוגלים, וניתן להבחין בברור כי החורש הים תיכוני שב ומכסה את מדרונות ההרים, ובקרוב ידחק לחלוטין את הצמחיה האירופית מאזור זה.

בחזרה למאמר של פרופסור זיסו, המקום עליו אנו ניצבים בפיסגת ההר הינו למעשה מגדל שמירה רבוע באורך של עשר על עשר בקירוב. מגדל דומה זוהה על נקודה מעט צפונית מכאן כך ששני המגדלים שולטים על חלקו הגבוה של ההר. סביב הפסגה הייתה ככל הנראה חומה גבוהה בגובה מוערך של כשלושה מטרים.

סביב נמצאים שרידי חומות רבות, אך ללא חפירה קשה להפריד מה היא חומה ומה טראסה אך ברור כי מדובר כאן בביצור מרשים.

הבניה החשמונאית מאופיינת באבני גזית עם סיתות שוליים המסודרות בצורת ראש-פטין (אבן לרוחב ואבן לאורך המקנות חוזק לחומה), וכאן למרות מצב השתמרות גרוע מאוד של אבני הגיר ניתן עדיין לזהות שרידי בניה זו.

באתר נתגלו שרידים ברמת השתמרות גרוע של מה שאולי הם שתי מקוואות, ובצידה הדרומי של הגבעה מספר מתקנים חקלאיים שאת חלקם ראינו בדרכנו, וכן מערת קבורה.

ניתוח סטטיסטי של כמות החרסים מראה פעילות נמוכה בסוף תקופת בית ראשון, פעילות ענפה בתקופה החשמונאית ובתקופת התלמוד, ופעילות נמוכה שוב בתקופה הביזנטית והערבית.

אם נצרף את העדויות בהן נתקלנו מסתמנת התמונה הבאה:

בסוף תקופת בית ראשון שכנה כאן התיישבות זעירה. 

בתקופה החשמונאית נבנה כאן מבצר מרשים.

בתקופת התלמוד שכן כאן כפר קטן אך מאוד פעיל,

ולאחר מכן הייתה כאן התיישבות אנושית זעירה.

 לדעתי מדובר באתר ייחודי בו ניתן לגעת בצורה בלתי אמצעית במורשת החשמונאית וזו של תקופת התלמוד, אתר ראוי מאין כמוהו להנגשה, סימון שביל מסודר, ואף להקמת גן לאומי ראוי ומזמין.

תם אך לא נשלם, שכן הדרך אל חניון בר בהר בו הותרנו רכבים מרהיבה, מלאת מרבדי פריחה, וכמובן תצפיות מופלאות אל מצודת טורה, ואל פאר ימי אבותינו שבעקבותיהם זכינו לפסוע לשעות מספר.

תודות:

לעמית אררט על העזרה וההשראה להוצאת סיור ייחודי זה,

למזרחן ד"ר רועי מרום על הסיוע במחקר והבנת השטח,

לחן מלינג מארכיון הרכבת על שפע הידע,

ולמטיילים שבאו עימי אל חווית הרי יהודה, והמורשת המופלאה המסתתרת בין פסגותיהם.

אלבומי תמונות => 

באדיבות עמית אררט:

https://photos.app.goo.gl/1R7dNwqfBYEd2fD69

באדיבות ירון בוצר מסיור קודם באזור:

https://photos.app.goo.gl/eRXLaGC94yFm6FZH7

תמונות מסיור מקדים:

https://photos.app.goo.gl/MEcxdDrksrvdZuzC9

'עמיתים לטיולים' - אוהבים וחוקרים את א"י ברגליים.

להתחברות ליומן הגוגל שלנו - לחצו כאן

עידו מאושר 052-7333933 meush...@gmail.com
דוא"ל הקבוצה להצטרפות - arara...@gmail.com סבא-עמית אררט

אתר הקבוצה לעיון ולהרשמה לפעילויות החינמיות בד"כ =>  groups.google.com/group/amitimtiyulim

עקבו אחרינו:  , כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.

להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND