לוח אירועי תמוז + סיכום => (2.5.19) קרבות לטרון ודרך בורמה
SABA Amit
התקיים בכח' ניסן תשע"ט (2.5.19)
בהפקת מרכזי סיור ולימוד בשבילוד וקשת יהונתן ובשותפות 'עמיתים לטיולים'
בהדרכת מורה הדרך אביחי ברג
"יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד. זה אשר ילך בדרך בה הלכנו אל ישכח אותנו, אותנו באב אל ואד" - חיים גורי
השבוע הקצר החוצץ בין יום השואה ליום העצמאות ממחיש מה ארוכה הדרך אותה עשינו מחושך לאור, אך גם מה קצר המרחק למי שלא יגן על עצמו, בין קוממיות ושגשוג לתהומות הרוע אפלות. בשבוע רב משמעות זה לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל יצאו עשרות מדריכים מתנדבים בארגון מרכזי הסיור 'בשבילוד' ו'קשת יהונתן' למסעות זיכרון בעקבות אנשי הגבורה שאפשרו בגופם את הנס של מדינת היהודים.
אל הסיור הראשון בשביל הנופלים, התכנסנו עשרות צועדים אל אנדרטת מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) הסמוכה לשער הגיא סביב מוביל המסע, אביחי ברג.
מרגש מאוד להבחין במספר הרב של נערים וצעירים אשר הגיעו עם יציאת יום השואה להרי ירושלים להוקיר וללכת בעקבות לוחמי תש"ח.
אנדרטת מח"ל
אביחי פותח בסיפור הדרך של מסענו הערב, חציה של כביש שער הגיא-בית שמש (כביש 38) הליכה לאורך חלקה המזרחי של דרך בורמה ודיון במשמעות הדרך וחשיבותה האסטרטגית, עליה לתצפית שער הגיא והבנה של מהלכי המלחמה באזור לטרון, ולבסוף חזרה לאנדרטת מח"ל להבנת תפקידם של מתנדבים אלו בצבא המדינה שאך קמה, וציור קוים לדמותם.מדריכנו מתאר בציוריות את יום כ"ט בנובמבר בו החליט האו"ם על הקמת המדינה העברית, הריקודים שפרצו בכיכרות, כיצד חיילים בריטים שהגיעו לכיכר ציון בירושלים לעצור את הרעש בשעת חצות נסחפו לתוך מעגל הרוקדים והשמחה, וכיצד פועלי מפעל האשלג בצפון ים המלח פרצו בהורה סוערת שהגיע עד משרדו של דוד בן גוריון, הממונה על הביטחון מטעם הסוכנות היהודית (ולמעשה שר הביטחון של המדינה שעוד לא קמה), ששהה אותה שעה במלון בקיבוץ קליה. תיאורי השמחה של אביחי כל כך חיים עד שכמעט ואנו מצטרפים אליו לריקוד ההורה.
מדריכנו מתמקד בדמותו הריכוזית של בן גוריון, ומציין כי להבנת אישיותו הבלתי מתפשרת חלק נכבד בהבנת מהלכי הקרב על הדרך לבירה ועל לטרון בפרט. אנו למדים על דרכו של בן גוריון, רב טוראי בגדוד נהגי הפרדות בימי מלחמת העולם השניה, דרך מינויו לשר הביטחון של הסוכנות היהודית ועד התעמקותו השקדנית בפיתוח תפיסת הביטחון של המדינה העתידה לקום ויישומה המהיר ולעתים הנחפז תחת התנאים הקשים של פלישת צבאות ערב הסדירים.
מלחמת הקוממיות התאפיינה מטבע הדברים בחלקות מולדת יהודיות קטנטנות שנדרשו תוך זמן מועט להתחבר ביניהן ליצירת מדינה ובשל כך בקרב על הדרכים (לירושלים, לגליל לנגב ובעצם לכל חלקי הארץ) ואחוז עצום של נפגעים אזרחיים מבין הרוגי המלחמה.
אביחי מציין כי בסיורנו נתמקד בתקופה שלאחר ההכרזה על המדינה, תקופה הנפתחת בהרי ירושלים בסדרת מבצעים שלמעשה עם קום המדינה במבצע מכבי אכן הצליחה לפתוח את הדרך לירושלים הנצורה, אך שיירה עצומה בת כאלף רכבים שנועדה להעביר אספקה דחופה לירושלים התעכבה מסיבות לוגיסטיות ורק משוריין בודד יצא והגיע לבירה, משוריין שהתקבל על ידי אנשי הפלמ"ח בתשואות רמות ובשירה, ולאחר כמה שעות כשהתברר כי אין מאחוריו עוד ולו רכב נוסף, ההלצות קיבעו את שם השיירה לשיירת היתום.
יומיים לאחר קום המדינה, הלגיון הירדני שפלש לארצנו עם ההכרזה על הקמתה תופס בכח רב את משלטי לטרון האסטרטגיים, מציב בהם תותחים ומרגמות, ומאז לא מתאפשר מעבר שיירות בדרך הראשית.
דרך בורמה
קרני השמש האחרונות הנמוגות מעל ראשי העצים מושכות אותנו מערבה לחצות את כביש 38 ואל דרך בורמה השלווה אשר היום עוברת בתוך יער קסום מנוקד ספסלים ומתקני משחק לזאטוטים. הדרך חולפת על פני בריכת המים הרבועה של עין מסילה, תוך שמדריכנו מבאר כי מעיין זה שימש כמקור המים של היישוב הערבי בית מחסיר (היום בית מאיר) שנוסד לפני כ400 שנה על הרכס בנקודה אשר באופן מאוד חריג לאותה תקופה חסרה מקור מים. הצורך היומיומי של בני הכפר לגשת למעיין הביא לפריצת דרך העולה מעין מסילה אל בית מחסיר, דרך חשובה שתשמש את כוחותינו בפריצת המצור על ירושלים. לפני שאנו עוזבים את אתר המעיין, מעלה אביחי את ההשערה כי שם היישוב בית מחסיר נובע מהמחסור הכרוני במים של תושבי המקום. מספר צעדים ואנו עוצרים בלב היער המחשיך במהירות ויוצר אוירה דרמטית להמשך סקירתו של אביחי את מהלכי מלחמת הקוממיות ופריצת דרך בורמה. אביחי סוקר ברגש רב את פלישת צבאות ערב שהמתינו על גבולות הארץ לרגע ההכרזה על מדינת היהודים, ומתאר בפרוטרוט את טורי הצבא הסורי בצמח, הלבנוני במלכיה, המצרי העולה על תל אביב דרך מישור החוף, והעיראקים הנערכים בג'נין וראס אל עין (ראש העין של היום). אך מכל אלו הצבא החזק מכולם, היה הצבא הירדני אשר נסמך על שדרת פיקוד בריטית. רמטכ"ל הלגיון שהתחנך בבריטניה כונה בשם ג'ון גלאב פחה, וכמוהו כל מפקדי הגדודים זכו לחינוך צבאי בריטי מלבד אחד עבדאללה א-טאל, עליו עוד נשמע בהמשך. צבא מאומן זה יוצא דרך רמאללה בשני ראשים, הראשון אל ירושלים, בה הצליח להכניע לאחר קרב ארוך את מגני העיר העתיקה, ואילו השני בראייה אסטרטגית של הנקודה הכואבת ביותר לכוחותינו פונה ללטרון ואוחז במשלטיה, משטרת לטרון, מנזר השתקנים, תל לטרון הצלבנית ומספר רב של גבעות שולטות סביב.ראיונות שערך מדריכנו עם קמב"ץ הראל, אליהו 'רעננה' סלע, ועם בתו של מוסא אשד קמב"ץ גבעתי מגלה כי גם הם עברו בדרך זו, וכי שניהם דיווחו לפיקוד על הפתרון לבעיית לטרון.
למרות כל זאת מורה צה"ל לחטיבה 7 שאך זה נוסדה לתקוף את לטרון פעמיים במבצע בן-נון א' וב' בתוצאות קשות מאוד. דיון סוער בקשר לסיבות ההתקפה החזיתית מעלה כי כככל הנראה פיקוד צה"ל לא האמין כי הדרך שזה מקרוב נתגלתה תוכל להעביר כלי רכב כבדים, וככל הנראה לחצו לפתוח את הכביש היחיד שבוודאות יפתור את בעיית האספקה לבירה.מפגש דרך בורמה וכביש 38
לאור פנסים אנו שבים על עקבותינו אל נקודת המפגש בין דרך בורמה וכביש 38, אל מול מתקן חלוקת גז טבעי חדיש שהוקם בנקודה זו לא מכבר. אביחי מוציא חדש מפני ישן ומתאר את המצב ששרר בצומת זה עם כניסת ההפוגה הראשונה לתוקפה, תוך שהירדנים מתירים בצעד ערמומי העברת אספקה אזרחית לירושלים דרך כביש יפו-ירושלים, אך בפיקוח האו"ם כי לא יועבר ציוד צבאי לבירה. בצומת זו ממש ישב נציג או"ם שפיקח כי רכבים העוברים בדרך בורמה לא ישאו ציוד צבאי, אך כאן באה לעזרתנו הדרך העתיקה העולה מעין מסילה אל בית מחסיר, בה נעו רכבי האספקה הצבאית כדי לעקוף את מפקחי האו"ם, לאחר שסיימו לעקוף את לטרון בדרך בורמה.
עם סיום ההפוגה האו"ם נעלם לו, ונושאי הנשק המגיעים מדרך בורמה מתחברים ישירות לשער הגיא מכאן וממשיכים לעלות אל העיר בדרך הראשית, דרך זו שימשה במשך חצי שנה כמעט עד סוף המלחמה, ועל חשיבותה מעיד אפילו האויב, שכן בזכרונותיו כותב עבדאללה א-טאל ממפקדי הליגיון כי דרך בורמה היתה ההצלחה הגדולה ביותר של היהודים במלחמת העצמאות!.
מצפור שער הגיא
מסענו בשביל הנופלים משתרך לו במעלה הכביש אל מצפור שער הגיא, ממנו נשקפת הדרך המודרנית בה שועטים בשאננות רכבים בשלל פנסי צבעי לבן ואדום.
בתוך הדממה האופפת מכל עבר ותוך שהוא מצביע אל תבליט הנוף המשתרע מולנו אביחי מתאר בשקט את מבצעי מלחמת הקוממיות בגזרה זו. אביחי ממשיך ומתעמק בימים הראשונים שלאחר הקמת המדינה ובצורך להקים חטיבות צבאיות יש מאין תוך שימוש במשאבים דלים, אלתור וגיוס מיידי של העולים שהתחילו לנחות בחופי הארץ.
אנו שבים בזמן אל היום שאחרי הקמת המדינה בו שלמה שמיר זומן אל משרדו של בן גוריון ומקבל הוראה להקים חטיבה שתפקידה פריצת הדרך לירושלים, החטיבה שמנתה איש אחד יצאה ממשרדו של בן גוריון בלי לדעת שתוך עשרה ימים יסתער בראש חטיבה 7 על לטרון.באותו יום שלמה מגייס את אהרון חוטר ישי כקצין מנהלה ושניהם חולקים חדר במלון בריסטול בתל אביב שעל דלתו נתלה שלט קרטון המעיד כי כאן שוכנת מפקדת החטיבה.
הצורך הדחוף מביא להקמת חטיבה בחיפזון תוך עשרה ימים כאשר החיילים שחלקם הרב עולים חדשים (חלקם בעלי ניסיון צבאי משרותם כפרטיזנים), אינם דוברים אותה שפה, אינם מאומנים היטב ואף מצוידים במימיות דולפות שנקנו בתל אביב, פרט אשר בהסתערות העומדת לבוא ביום שרבי יתגלה כהרה אסון.
ההתקפה על מתחם לטרון ב-25.5.48 במבמצע בן נון א' עולה ב74 הרוגים מתוכם כ20 עולים חדשים, ושישה ימים לאחר מכן בבן נון ב' ב52 הרוגים מתוכם 12 עולים.
לטרון הותקפה חמש פעמים ללא הצלחה במלחמת העצמאות, ולאחר המלחמה התחולל ויכוח גדול בצמרת הנהגת המדינה בו טען בן גוריון שלמרות כישלון המתקפות נאלץ הלגיון הירדני להתבצר בלטרון ובכך נמנע ממנו ליזום פעולות התקפיות אשר היו עלולות לאיים על שלום העורף בשפלה, כך שלמרות שהפסדנו בקרב ניצחנו במערכה.
אנו נפרדים ממקום מרגש זה בשירת באב אל ואד המתארת היטב את תחושת לוחמי תש"ח, וללא ספק נוגעת בלבנו, ושבים אל אנדרטת מח"ל לחלקו האחרון של המסע.
נופלי מח"ל:
סם פומרנץ
אנו מתכנסים בדממה סביב האנדרטה הבנויה מאותיות מ'ח'ל' ענקיות הבנויות סביב נקודת ציר בלתי נראית, שהעומד בה מרגיש את חיבוק האותיות סביבו, חיבוק המתכתב עם החיבוק החם אותו הושיטו מתנדבי חוץ לארץ למדינה שאך קמה, בעודם עוזבים חיים נוחים ומשרות מתגמלות ויוצאים להילחם ולהציל את המדינה העברית הנאבקת על חייה.
אביחי בקול איטי ושקט מתמקד בשניים מהנופלים אשר שמותיהם חרוטים בין רבים מדי על לוח אבן המשקיף אל האנדרטה.
אנו למדים את קורות חייו של סם פומרנץ, יהודי אמריקאי ששימש כטייס במלחמת העולם השניה, ובשעת השפל של היישוב בחודש מרץ חש לארץ על מנת להושיט יד ולסייע מנסיונו העצום כטייס.
סם יחד עם צוות מתנדבים גויס למשימת רכישה והבאת מטוסי קרב מצ'כיה, משימה בה הצליחו לרכוש ולהטיס לארץ עשרות מטוסים חיוניים למאמץ המלחמתי. בחודש דצמבר, לקראת סוף המלחמה נקלע סם לסערה קשה והתרסק עם מטוסו.
דוד מרכוס
לפני פרוץ מלחמת הקוממיות כאשר ענני מלחמה התקבצו באופק, שלח בן גוריון את שלמה שמיר (מפקד חטיבה 7 תוך פחות משנה) לארה”ב למשימת גיוס גנרלים אמריקאים יהודים שיוכלו ללמד מלחמה את הצבא העברי הקורם עור וגידים.
במשימה זו סייע בידו קולונל יהודי אמריקאי בשם דוד מרכוס.
איש מהגנרלים אליהם פנו לא הסכים להצטרף להקמת המדינה היהודית, אך במהלך מסע הגיוס החליט דוד מרכוס להגיע לארץ עם שלמה שמיר ולסייע בהכנות לקראת המלחמה העומדת בפתח, בעצת אנשי שלומו ועל מנת למנוע חיכוך עם שלטונות החוק באמריקה הגיע לכאן תחת שם השם הבדוי 'מיקי סטון'.
עם הגיעו לארץ נשלח על ידי בן גוריון לדווח על נקודות התורפה של הצבא המוקם, ואכן מרכוס העלה כי מפקדי הצבא מעולם לא עברו קורס גבוה מאשר מפקדי מחלקות, ולכן הציע לבן גוריון להוציא את הפיקוד לקורס בן ארבע שבועות. הזמן הדוחק לא אפשר קורס ארוך שכזה, אך בן גוריון במעוף המחשבתי האופייני לו ביקש את מרכוס לכתוב חוברת בה יסוכם החומר הדרוש ויופץ בין מפקדי הצבא, משימה אותה אכן ביצע והיא היתה הבסיס להכשרת המפקדים של מלחמת הקוממיות.
עם מרוץ המאורעות מונה מרכוס למפקד חזית ירושלים והיה הקצין הראשון שקיבל דרגת אלוף בצה”ל, במסגרת תפקידו זה פיקד על קרבות לטרון, וכהוקרה על פועלו נבנתה לימים אנדרטת מח”ל סמוך לשער הגיא המזוהה כל כך עם הקרבות בדרך אל העיר.
מטהו של מרכוס שכן בכפר אבו גוש, באחד הלילות בחודש יוני יצא מן המחנה לאחר עדכון השומר על מנת שזה לא יחשוד בו כפולש בעת שובו. המשמרות התחלפו ומרכוס שחזר לא הצליח לתקשר באנגלית עם השומר שדיבר רק עברית, נורה ונהרג.
במבט לאחור מפקדים רבים זכרו את עידודו בזמנים הקשים של המלחמה, ואת השפעתו הרבה בהטמעת תאום בין מסגרות צבאיות ומעבר הצבא מלחימה גדודית ללחימה מתואמת של חטיבות רבות.
מכיוון שבזמן מותו לא היו מפקדים בכירים ממנו, ניתנו דרגות זמניות של סגן אלוף, למשה דיין וליוסף המבורגר (מפקד אוניית המעפילים אקסודוס) אשר ליוו את ארונו לקבורה בארצות הברית.
אנו מסיימים את מסע הזיכרון בעקבות המתנדבים שקמו למען המדינה בשעתה הקשה, והגישו סיוע מכריע לעם ישראל, אל מול האנדרטה שאותיותיה נוגות באור הליל בשירת התקווה מרגשת.
יהי זכרם ברוך.
אלבום תמונות באדיבות י.בוצר
בעמיתות,
דוא"ל הקבוצה להצטרפות - arara...@gmail.com סבא-עמית אררט, מצפה יריחו 052-7-90.60.90
, כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND