סיכום הסיור => (28.1.22) 'עמיתים לטיולים' 80 שנה לרצח יאיר שטרן סיור בעקבות הלח"י בירושלים

49 views

Skip to first unread message

עידו מאושר‎

unread,

Feb 1, 2022, 2:47:07 AM2/1/22

סיכום => 'עמיתים לטיולים' 80 שנה לרצח יאיר שטרן סיור בעקבות הלח"י בירושלים

התקיים ביום שישי כ"ו שבט תשפ"ב (28.1.22)

בין השעות: 9:00-12:00.

בהדרכת מורה הדרך אביחי אברהם avic...@gmail.com 052-8727765

ללא ספק ההצלחה המרשימה והמדהימה ביותר בהיסטוריה המודרנית היא הקמתה ושגשוגה של מדינת ישראל מתוך אודי ההרס והחורבן שקדמו לה.

לייסוד המדינה תרמו אישים רבים תוך אמונה והקרבה ללא גבול, ואנו זוכרים את פעלם, מנציחים את זכרם ופוסעים בדרך הטובה אותה פילסו למעננו.

לרגל שמונים שנה להרצחו של אברהם 'יאיר' שטרן מפקד הלח"י, בידי אנשי הבולשת הבריטית יצאנו לירושלים לפסוע בעקבותיו ובעקבות לוחמי חרות ישראל כדי ללמוד, לזכור ולהוקיר.

התכנסות - כיכר ספרא

אל הסיור החשוב אנו מתכנסים לכיכר ספרא אשר מול מבנה עיריית ירושלים בבוקר הנדמה כעל זמני, ערפל סמיך עוטף את סביבותינו, שלג נערם בצידי הדרכים ועל גגות הבתים וגשם בריטי טורדני נוקש על המטריות.

עם התאספות העמיתים אל הכיכר מודה עידו מאושר, מנהל התפעול של עמיתים לטיולים לעשרות העמיתים שהגיעו לחלוק כבוד ללוחמי הלח"י למרות מזג האויר והשלג, וזוכה לתשובה מבודחת מאחת העמיתות יוצאת רוסיה - מה? זה שלג זה?

מדריכנו אביחי אברהם, בן העיר המכיר היטב את דרכיה מוביל אותנו מן הכיכר הפתוחה אל מבואת בניין העיריה המוגנת מהרוח והחמימה יחסית ומוכיח בזאת מעל לכל ספק את הבנתו בכל הקשור לענייני ירושלים.

מדריכנו פותח בהדגישו כי לפני כשמונים שנה, כ"ה בשבט, נרצח מפקד הלח"י אברהם 'יאיר' שטרן.

מפקד הלח"י נולד בשם אברהם שטרן, אך ברוח אותם ימים של חשאיות ומידור נטל כמו רבים מחבריו את שם המחתרת - יאיר, שם אשר לימים יקבל בנו שנולד מספר חודשים לאחר הרצחו.

את כינויו זה לקח שטרן ממפקד מצדה אלעזר בן יאיר כדי להעביר את המסר כי מדובר בשליחות של מלחמת חורמה בבריטים, עד אשר משורה ישחרר המוות, כמו במצדה.

לימים ארכיאולוגים יחשפו את פתקי הגורלות שהוטלו במצדה, והפתק הנושא את שמו של יאיר יהיה לסמל הוצאת הספרים של הלח"י.

כדי לקיים ארגון מחתרת חשאי לא היה די בשמות מחתרת, ולמעשה חיילי הלח"י היו ממש חיילים אלמונים ורק שלושה אנשים ידעו היכן שטרן מסתתר - בני הזוג משה וטובה סבוראי, וחיסיה שפירא המקשרת אשר העבירה אליו תכתובות וממנו את פקודותיו.

שטרן הקים ארגון אשר פעל כנגד הבריטים בעקבות גזרות הספר הלבן והיה כל כך יעיל ומטיל מורא עד שהבריטים הציבו על ראשו פרס בסך אלף לירות, משכורת של שלוש שנים באותם ימים.

על המלחמה בארגוני המחתרת ניצחה הבולשת הבריטית, ובראשה הבלשים וילקין ומורטון.

סיפור הרצח שזעזע את אנשי היישוב היהודי הקטן של אותם ימים החל לפני שמונים שנה ושלושה שבועות, עת ארבעה לוחמי לח"י יושבים בדירה בתל אביב ומתאמנים בפרוק והרכבת נשקים.

בעקבות הלשנה פורצים הבריטים לדירה בירי, רוצחים שני לוחמים ופוצעים את שני האחרים, ביניהם לוחם הלח"י משה סבוראי.

השתלשלות הדברים מכאן אינה ברורה אך בדרך כלשהיא הצליחו הבריטים להבין כי מפקד הלח"י מוצפן בביתם של משה וטובה סבוראי ברחוב מזרחי בתל אביב.

באותו יום גורלי לפני שמונים שנה פורצים הבלשים אל הדירה בה נמצאה לבדה טובה סבוראי, אשר בעלה שוכב פצוע תחת משמר בריטי בבית החולים, מחפשים בדקדקנות ברחבי הדירה הקטנה ואינם מוצאים דבר.

ממש לפני יצאתם מהדירה רואה מורטון כלי גילוח של גבר במקלחת, ממשש ומגלה כי מדובר בכלי גילוח רטובים המסגירים כי גבר מסתתר כאן. מורטון שבמו ידיו ירה ועצר את משה סבוראי מבין מיד מה מתרחש.

מכאן החיפוש מעמיק ומדוקדק מאין כמוהו, ולבסוף נמצא שטרן מסתתר בארון בגדים קטן מאחורי מספר חולצות התלויות בפיתחו.

טובה הנעצרת ומוצאת מהבית שומעת בפיתחו שלושה יריות ומבינה כי יאיר נרצח בדם קר על ידי הבלשים הבריטים.

אביחי מעביר היטב את הדרמטיות והכאב של אותו ארוע, עד כי אני שוכח מהקור ושוקע בסיפור לעומקו.

מדריכנו סוקר בקצרה את כניסת הבריטים לארץ לאחר ניצחונם על הטורקים במלחמת העולם הראשונה, והצהרת בלפור בה הבטיחו בית לאומי לעם היהודי, הצהרה אשר הביאה להתגברות העליה לארץ שאוכלוסיתה היהודית גדלה מ65 אלף יהודים ב1917 לפי עשרה ערב הקמת מדינת ישראל כשלושים שנה מאוחר יותר.

אנו שומעים על מאורעות הטרור שהובילו הערבים, והבריטים אשר ניסו לסגת מהצהרת בלפור כדי לפייס את הערבים והוציאו את גזרות הספר הלבן השלישי ב1939 אשר הגבילו מאוד את העליה לארץ ומנעו מיהודים לרכוש אדמות בארץ אבותיהם!

היישוב היהודי נרעש בעקבות גזרות אלו, ועיתון הארץ יוצא בכותרת דרמטית המציגה את הספר הלבן לצד פסוקי התנ"ך המבהירים היטב למי ניתנה ארץ זו. הרב הראשי הרצוג עומד על מדרגות בית כנסת ישורון, אומר עוצו עצה ותופר וקורע את הספר הלבן בפומבי.

באותן שנים כבר פעלו בארץ שני ארגונים צבאיים יהודיים, ההגנה בעלת הקו הממסדי, והאצ"ל (ארגון צבאי לאומי בארץ ישראל) בעל הקו האקטיביסטי יותר. עם פרוץ מלחמת העולם השניה אנשי המחתרות בוחרים לחדול ממלחמה בבריטים ואף לשתף עימם פעולה במלחמה בגרמניה הנאצית, אך מספר לוחמי אצ"ל בהובלת שטרן הסוברים כי אין בשום אופן לקבל את גזרות הספר הלבן הגוזרות על יהודי אירופה מוות כאשר אין הם יכולים למצוא מקלט בארצם הם, פורשים מהאצ"ל ומקימים מחתרת בשם ... האצ"ל בישראל...

לימים לאחר רצח שטרן ישונה שם הארגון ללח"י - לוחמי חרות ישראל.

מגרש הרוסים

אנו ממשיכים מספר צעדים דרומה אל מבנה יפה בעל חזות אירופית הגובל בבית העיריה, מבנה בו ממוקמת כיום מחלקת החניה של העיריה. מבנה זה הוקם על ידי ממשלת הצאר הרוסי במגרש אותו רכשה ב1860 (קיבל את השם המקורי מגרש הרוסים כמובן) ובנתה בו אכסניות ומבני ציבור לצרכי עולי הרגל הרוסים. בימי הבריטים הולאם המתחם כולו ומבנה זה שימש כבית חולים.

ארגון הלח"י פעל רבות נגד הבריטים ואף הקים תחנת שידור מחתרתית כדי לגייס תמיכה ולקרוא למרי, תחנה שפעלה מתל אביב וממנה שידרה גאולה כהן (לימים חברת כנסת ישראל).

הבריטים הצליחו לגלות את מיקום התחנה, עצרו את גאולה ושמו אותה במעצר בבית סוהר לנשים בבית לחם.

לוחמי המחתרות בכלל ולוחמי הלח"י במיוחד לא הסכינו עם עובדת מעצרם וניסו להימלט בכל דרך אפשרית כדי להמשיך במאבק, וגם כאן הראש היהודי היצירתי - וגם הערבי - ממציא פטנטים.

במהלך מעצרה חלתה גאולה והועברה לאשפוז בבניין זה, בחדר אחד עם לוחמת הלח"י מלכה הפנר שנפצעה בהתקפה על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה וביקרה בבית החולים לצורך טיפולים, ועימם ערביה במצב קטטוני שלא מסוגלת להבין ולדבר.

בהברקה מחליטים אנשי הלח"י להעזר ביוסף אבו גוש (מחמולת אבו גוש), שסייע לארגון הלח"י, למשימת הבריחה.

אבו גוש מגיע עם אישתו העטויה בחיג'אב (לבוש נשי ערבי מסורתי המכסה את כל הגוף והראש) ושני אחיינים, מחביאים חיג'אב נוסף בשרותים וממתינים לגאולה שתעזר בפרטיות המקום ותתחפש לערביה.

כדי להסיח את דעת השומרים יוזם אבו גוש מריבה עם אחייניו, במהלכה הם אף מתקוטטים עם השומר הבריטי אשר התעקש להישאר דרוך על משמרתו, וגאולה נעלמת לה מחופשת לערביה ומוצאת מסתור בשכונת מאה שערים בה היו ללח"י תומכים חרדים רבים.

כבר אמרנו כי האווירה היום על זמנית, וברוח זו מדריכנו שט בזמן אל לאחר רצח שטרן, מורטון בחושיו הבלשיים מבין כי הוא על הכוונת ועוזב את הארץ, ואילו וילקין שומר על חשאיות, ולא רבים מכירים את מראהו.

הלח"י לאחר שטרן מונהג בידי שלושה, יצחק 'מיכאל' יזרינצקי (שמיר),נתן-ילין 'גרא' מור וישראל 'אלדד' שייב. אך רוצחיו של שטרן אינם נשכחים, ואנו ממשיכים לעקוב אחרי עלילות הלח"י ברחוב שבטי ישראל הסמוך.

חיסול וילקין

ההליכה לרחוב שבטי ישראל חושפת עוד טפח מהעיר המושלגת והיפה כל כך, ומשיבה אותנו אל הימים בהם נקרא רחוב זה בשם סנט פול.

ברחוב זה שוכנת כנסיה רומנית, והיות שבימי מלחמת העולם השניה הרומנים משתפים פעולה עם הגרמנים מוחרם המקום על ידי שלטונות המנדט ומוסב למעון לשוטרים בריטים.

במהלך חיפושי נשק ברמת הכובש בשנת 1944 מתפתח קרב בו הבריטים יורים והורגים את איש ההגנה שמואל ווליניץ. ההגנה למרות החלטתה להפסיק את המרי בבריטים בימי מלחמת העולם השניה זועמת, משתמשת בקשריה הרבים ותולה תמונות מבוקש עליהן מתנוססות פניו של וילקין. לוחם הלח"י טודי 'מתתיהו' פלאי רואה את התמונה בביקור אצל הוריו בחיפה וחוקק את תוי פניו של וילקין בזיכרונו.

טודי מחופש לפועל ערבי (יצירתיות כבר אמרנו) מתצפת על מעון השוטרים זמן רב, ומזהה את וילקין היוצא מהמקום והולך בצורה אופיינית עם ידו בכיסו, גם מפאת הקור הירושלמי אך בעיקר כדי לאחוז את אקדחו בהכן.

אז לא המציאו את הוואטסאפ, והיה צורך ליצור קשר עם מפקד הלח"י יצחק יזרניצקי דרך המקשרת שלו כדי לקבל אישור לחיסול, אישור אשר אכן הגיע לאחר מספר ימים ערב יום הכיפורים 1944.

החג יוצא ומגיע י"א בתשרי, המבצע יוצא לדרך ממש כמו בסרטים, מונית מביאה את אנשי הלח"י לכאן וממתינה ברחוב. טודי כרגיל מתצפת ומאותת על ידי זריקת כובעו באוויר על יציאתו של וילקין לרחוב, שני לוחמים יעקב 'מזל' בנאי, ודוד 'עלי' שומרון לבושים לפי מיטב האופנה הבריטית פוסעים ל"תומם" במורד הרחוב מול וילקין, יורים בו 14 כדורים והחשבון נסגר.

הנסיגה של אנשי הלח"י היא מופת לאילתור, נסיעה אל רחביה במונית והחלפת רכב מילוט ומשם היישר אל הטרמפיאדה של ירושלים לאיסוף שני חיילים בריטים, ומכאן המעבר במחסומים אשר הוצבו לאחר חיסול וילקין עוברת ללא בידוק באדיבות שני הטרמפיסטים....

המצוד אחר מורטון התנהל שנים ארוכות וברחבי העולם, אך הוא הצליח להימלט מניסיונות ההתנקשות ומת בשיבה.

שניים עשר הנועזים מתא 23

הסיפור מתחמם וגם השמש מציצה לה מבין העננים ושולחת קרניים קלושות אלינו בעוד אנו שבים אל חצר סרגיי ואל רחוב קטן המוביל ממנה אל מה שנותר מהכלא הבריטי ששכן שם בתקופת המנדט.

אנו חולפים על פני עמדת שמירה אשר סביבה שיני דרקון (חרוטי בטון שנועדו לעצור כלי רכב) ומגיעים אל מגרש פתוח אשר בשוליו עדיין ניצבות חומות הכלא ובהן משובצים חלונות מסורגים.

בתא 23 ששכן ממש מעבר לאחד מחלונות אלו נכלאו יחד אנשי אצ"ל ולח"י, אשר העלו רעיון יצירתי, לחפור מנהרה אל צינורות הביוב ולזחול דרכם מעבר לעמדות השמירה ואל החופש... וכל זה הרבה לפני שצולם הסרט חומות של תקווה...

מדריכנו מתאר בצורה חיה את תהליך החפירה באמצעות כפיות, כיצד פורקה הרצפה והודבקה מחדש באמצעות דבק מקמח, את הסיוע של שבח ארליך איש הביוב של העיריה ביום ואיש לח"י בלילה, וכיצד שיכנעו העצורים את מנהל הכלא לבנות מאגר קטן למי השטיפה של ניקיונות הכלא בסמוך לתא הנמוך, ועוד קיבלו ממנו כלי עבודה לצורך כך...כמובן שעם מי השטיפה נשטף גם העפר הרב אשר הוצא מהמנהרה.

עם השלמת המנהרה אסיר ג'ינג'י צנום בשם יצחק מרקוביץ יצא לבדוק את צינורות הביוב ולאחר שעה ארוכה חזר ובפיו הבשורה כי המעבר אינו אפשרי בצינורות הצרים, בשורה אשר מיד הביאה את הכלואים להגות תוכנית חדשה, סתימת הביוב ועם הגעת שבח לתיקון הביוב העולה על גדותיו יתחפשו האסירים לעובדים, מסריחים ומלוכלכים כראוי ויצאו היישר דרך השער הראשי, הרי מי ירצה לחפש בצורה מדוקדקת על עובדי אינסטלציה?

וכך היה, תעודות מזויפות הוכנו, בגדי עבודה נארזו והביוב כמתוכנן עלה על גדותיו.

המבצע הצליח מעל המצופה וזוגות זוגות יצאו הכלואים מן השער הראשי, עד שמישהו שם לב שמספר היוצאים רב מאלו שהגיעו....מנהל הכלא אשר נזעק לבדוק את בור הביוב מצא את מיודענו מרקוביץ הג'ינג'י אותו כולם הכירו בכלא לבוש בהתאם לבריחה בבגדי עובדי הביוב, והבריחה נעצרה, לא לפני שתריסר לוחמי אצ"ל ולח"י נמלטו מציפורני הבריטים.

אותו מנהל כלא כיכב בעוד בריחה כאשר לוחמי הלח"י יעקב אליאב ומשה בר גיורא שיכנעו אותו לקראת חג המולד כי הם רוצים להקים עבורו עץ חג מולד מפואר במיוחד עם תאורה ייחודית בביתו אשר היה מעבר לגדר הכלא.

בתוך עבודות ההקמה האסירים כיבדו שומר ערבי בשוקולד עם סם שינה, וביקשו מהשומרים הבריטים להחזיק את חוט החשמל שנועד להאיר את העץ מתוח בעוד הם יוצאים לרגע ומחברים אותו...האסירים קשרו את החוט ונעלמו מעבר לגדר, ויש אומרים שעד היום מחזיקים השומרים הבריטים את חוט החשמל וממתינים...

חילוץ ישראל שייב

הגשם שב ומקיש על המטריות בעוד אנו פוסעים ברחובות השטופים ומחליקים מעט עקב הקרח, בואכה פינת הרחובות מונבז והנביאים.

ישראל שייב ממנהיגי הלח"י נפצע עם לכידתו בידי הבריטים, ולאחר כליאתו בלטרון הובא מעת לעת לכאן כדי לטפל בפציעתו אצל רופא ששכן ממש כאן.

ברור שההזדמנות לא תחמוק, תצפיתניות הוצבו במסווה של נשים הבוחנות חלונות ראווה, ולאחר שבועיים מגיעה מכונית בריטית ובה ישראל המלווה בשלושה שומרים.

המבצע מיד יוצא לדרך, אמבולנס עם פצוע מדומה ומלווים עוצר בחריקת בלמים מול משרד הרופא, החולה מוכנס בדחיפות על אלונקה בעוד השומרים מפנים את הדרך, ופתאום נשלף מקלע בידי החולה, וישראל שייב מחולץ בקלות באמבולנס לאחר הכנעת השומרים המופתעים....

פיצוץ מטה הבולשת

אחת הפעולות הנועזות של ארגון הלח"י היתה פיצוץ שני של מטה הבולשת הבריטית, פעולה אותה כבר ביצע האצ"ל ב1944.

לאחר הבחירות בריטניה ב1945 היתה תקווה גדולה מצד בן גוריון כי אם יעלה הלייבור לשלטון יבטל את גזרות הספר הלבן. התקווה אכן התממשה והלייבור עלה לשלטון, אך התמיד בגזרות הספר הלבן. ארוע זה שכנע את בן גוריון להורות להגנה להתאחד עם האצ"ל והלח"י לתנועת המרי העברי ולצאת יחד נגד הבריטים.

בדצמבר 1945 יצאו כוחות של האצ"ל והלח"י לפוצץ שוב את מטה הבולשת שניצב בפינת הרחובות חשין ויפו של היום. חסימות מוצבות ברחובות הסמוכים, וחוליה מגיעה מבניין ג'נרלי עולה לבניין הניצב מעבר לרחוב, פורצת את דלת משרד עורכי הדין בקומה השלישית, ומתמקמת בעמדת ירי השולטת על מועדון הקצינים השוכן בבניין מולה.

חוליית חבלנים יוצאת אל פתח בניין הבולשת עם מטען חומרי נפץ, אך באותו רגע חייל בריטי היוצא מן הבניין מבין מה קורה ופותח באש. מתפתח קרב עז בו חוליית הרתק פותחת באש על מועדון הקצינים, חוליות החסימה חוסמות תגבור אויב, והחבלנים נלחמים כדי לפרוץ לבניין ולמלכדו.

במהלך חילופי האש נהרג צבי 'שמואל' אהרוני, אך שאר הלוחמים מצליחים להעלם בסימטאות נחלת שבעה, והבניין מתפוצץ וקורס על אנשי הבולשת.

נקמה בנאצים

אנו ממשיכים לאורך רחוב יפו ההומה וחולפים על פני חנויות ירושלמיות אופנתיות ובתי קפה מהם עולה ניחוח עוגות מפתה, כמובן מי שעוד לא שבע מהשלג מבצבץ בלבן הממכר הזה, ומגיעים אל מול חנות סיאם.

מ1928 ועד שנות השישים שכנה כאן התחנה המרכזית של ירושלים, ועל לוח הבטון מעל חנות סיאם עדיין ניתן לראות את צללי האותיות אגד שהיו מוטבעות מעל רציף הנוסעים.

מדריכנו פורס סיפור עלום על שני פולנים ששוטטו כאן ב1948 מעט לפני קום המדינה, ואנשי הגנה מעלים אותם לרכב, מסיעים אותם אל הכניסה לעיר ומוציאים אותם להורג.

לאחר שבנה מתח רב מגלה אביחי כי לאחר תבוסת גרמניה הנאצית ב1945 נאצים רבים נמלטו למקום בו חשבו שלא יחפשו אותם, אל ארץ היהודים...אך גם כאן המשיכו באידיאולוגיה השטנית שלהם וחברו אל הערבים בהתקפתם עלינו.

מסמכים אותם שולף אביחי מגלה כי שני פולנים אלו עסקו בריגול אחר השיירות המתארגנות לרדת לשפלה, וכי נמצאו עליהם מסמכים המסגירים את עברם הנאצי.

המחתרות הוציאו להורג עשרות פושעי מלחמה שכאלו וביניהם גם הלח"י.

הליכה קצרה מובילה אותנו לרחוב בן יהודה 7 בו שכנו אי אז קפה זיכל וקפה עטרה. האליטה של העיר שתתה בקפה זיכל, ואילו ממול קפה עטרה היה בית הקפה של המחתרות בו הועברו פתקים מוצמדים לתחתיות כוסות הקפה, והדלת האחורית תמיד פתוחה כדי לאפשר העלמות מהירה במקרה של פשיטה בריטית.

אנו שומעים את הסיפור הדרמטי של פולני אוקראיני אשר ישב כאן בבית הקפה, ושני חיילים אלמונים נכנסו וירו בו. בדיקה של מסמכיו העלתה כי מדובר בנאצי שנשא תשעה שמות בדויים שונים, וכולם חוסלו בכדור אחד...

משורה משחרר רק המוות

מספר מטרים במורד הרחוב ואנו מול הבניין הניצב בבן יהודה 13.

אביחי מסב תשומת ליבנו לכך כי מעל החלונות בבניינים סביב יש סידור אבנים המזכיר קרני שמש עולה, עיצוב מקובל בתקופה הבריטית, אך הבניין מולו אנו ניצבים שונה ומזכיר בניין שיכון במקצת, במבנה זה שכן מלון אטלנטיק ב1948.

ב22.2.48 שני משאיות עמוסות חומר נפץ בהן נוהגים עריקים בריטים חונות כאן ונהגיהם נמלטים. מספר דקות לאחר מכן ב6:30 בבוקר פיצוץ עז מחריד את ירושלים, ומלון אטלנטיק קורס, ובניינים רבים נפגעים. עשרות הרוגים מחולצים מבין ההריסות.

זעם עצום שוטף את הרחוב היהודי לאחר הפיגוע ואנשי מחתרות חמושים יוצאים בכל רחבי הארץ לנקום בבריטים.

סיפור בו המציאות עולה על הדמיון הוא של יהודה הררי אשר ירה למוות בחייל בריטי רכב על אופנוע, ופצע נוסף כנקמה על הפיצוץ. הודעה הועברה למטה בתל אביב אך עקב שיבוש נמסר כי בריטי ירה ביהודה, ומודעות אבל הופצו בתל אביב ונשלחו לירושלים.

יהודה בתור האחראי על הדואר קיבל את מודעות האבל על מותו, נסע מיד לתל אביב ועוד הספיק להשתתף בשבעה לשמחת משפחתו שלא ידעה קץ....

אביחי מסכם כי היום ראינו מקצת מפעולות הלח"י אשר התחוללו במרחב הקטן בו סיירנו, ופסענו בעקבותיהם הגדולות של אנשים שבכח אמונתם ונחישותם תרמו תרומה עצומה להקמת המדינה,

אנשים אשר רוחם שורה עלינו ומדריכה את צעדינו.

בעמיתות,

ירון בוצר.

תודות:

לאביחי אברהם על סיור מעמיק, חוויתי, מלא חן ועניין בעקבות גיבורי ישראל,

לעמית אררט ועידו מאושר המובילים אותנו בשבילי ההיסטוריה והזיכרון החשובים של עמנו,

ולעשרות העמיתים אשר באו לכבד את הלוחמים שבגופם ועוז רוחם ציוו לנו מדינה משגשגת ופורחת.

לצפיה נוספת:

סרט - "בדמי לעד תחיי" - העמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל - לח"י - YouTube

תיעוד מוסרט של הסיור באדיבות אברם מש:

חלק א'

https://youtu.be/uSYFniblANc