הסיור לזכר דורון הרצוג, ושמעון אורן. יש ספר מקור חיים בהוצאת יד בן צבי, שאר הפרטים נמצאים בארכיון יד בן צבי.
תחילת הסיור - תחנת דלק אורנים פינה צפון מערבית בטופוגרפיה של השכונה שמיקומה על שפת נחל רפאים. מדרום בית צפפה שנמצאת בשפולי ההר של גילה, ממזרח בקעה ומושבה גרמנית ששם ב1948 יש כוחות עזר ערבים, גם מצפון קטמון (ליד המנזר) כך שהשכונה מוקפת אויבים, מאידך יושבת נמוך כך שהיא מוגנת מרוח.
בית כנסת בית יוסף חדש 2011 , לזכר יהדות טוניס אלג'יריה, יש בתוך בית הכנסת מוזיאון לזכר הקהילות , שטח בית הכנסת נמצא במקום שבו היו בתים ערבים ב1948, עוד לא שטח השכונה. נחזור אליו בסוף הסיור.
ליד בית מס' 16 כניסה לתוך רחבה ואחריה גינה. חיים כהן אדם עשיר מבלארוס תלמיד חכם שעבר להתעסק בנפט והיה מיליארדר שעסקיו הקיפו את כל אירופה. נפטר 1913, התחתן בגיל 13 ובדרך חזרה מהחתונה התחיל לבכות כי הבין שיש עליו עכשיו עול שהוא לא מוכן אליו.
בגיל 63 בחתונת הזהב שלו, קיבל מתנה מצאצאיו צ'ק של 50000 פראנק כתרומה לחובבי ציון לקניית קרקע בארץ ישראל. בכסף הזה קנו את הקרקע לשכונת מקור חיים.
1924 בונים את השכונה בצרוף עוד תרומות, מתכנן השכונה ריכארד קאופמן (תכנן עוד שכונות: תלפיות, בית הכרם, בית וגן, קרית משה, רחביה שכונת גנים ועוד) תכנון השכונה רחוב ארוך בתים לאורך הרחוב ומאחורי הבית שטח של דונם שנים לצורך חקלאי. השכונה בניהול הסתדרות המזרחי כי אמורה להיות שכונה דתית אם כי בהמשך גרו בה גם חילונים, ובקצה ערבים.
בבת מס' 21 גר רוזנבוים – המוכתר של השכונה עברת את שמו לורדי, חשב להקים תעשית סבון ושמן, אבל לאחר שנכשל פתח פנסיון - פנסיון ורדי היה כאן עד 1970, אחר כך פתחו כאן את ישיבת שטיינזלץ, והחדר שלהם היה בבית מס' 22, כיום יש בבית בית ספר דמוקרטי סטברי - ניהול של התלמידים חייבים להגיע עד 10:00, ולהיות 4-5 שעות בבית הספר שמנוהל עם החלטות משותפות.
בבית 21 גרה משפחת זיסרמן ולאחר שעברה גרו שם האחים קוט שפתחו שם מכולת.
שלמה זיסרמן היה בעל בית חרושת לשמן בורשה, היה ציוני גדול - נתפס עם מפה של ארץ ישראל בכיס. חשבו שהוא מרגל, חבריו שחררו אותו. נדר נדר שאם ינצל יעלה לארץ-ישראל. הוא היה חסיד אוסטרובטה והלך לאדמו"ר, שאמר לו אבדת כאן 2 ילדים תבנה את המשפחה ותעלה. נולד לו בן אברהם חולה בדפטריה, ולכן כשהמשפחה טפלה בו העסקים ירדו ולכן אבדו את הסטרפיקט שלהם. לבסוף הצליח כן לעלות לארץ למקור חיים. מאחורי הבית פתח את הרפת הגדולה בשכונה.
חזרנו לגן מאחורי מס' 16 הלכנו לאורך פסי הרכבת עד שהיינו מאחורי הרפת, חומת הרפת עליה רואים בפינה המערבית עמדה מבוטנת. 23/8/29 פרעות תרפ"ט, קבלו התרעה מוקדמת מערביי בית צפפה והתארגנו להגנה. שתי התקפות על השכונה ביום שישי ושבת שתיהן נבלמו, בן מוכתר בית צפפה נפגע ונאסר וגם אנשים ממקור חיים נעצרו בשביל ההדדיות. כולל שלמה זיסרמן.
ביולי 1930 יש הסכם שלום בין בית צפפה למקור חיים, כתנאי לשחרור בן המוכתר. בצד הערבי כעס על המוכתר מי נתן לו רשות לחתום על ההסכם.
במאורעות תרצ"ו ירו על השכונה משכונת קטמון הגבוהה ממנה. זיסרמן הרים חבילות חציר גבוהות להסתיר את הרפת והשכונה. צבי הברמן עובד יהודי שבא ממשפחה מתבוללת ועבד אצל זיסרמן ברפת ובחלוקת החלב, מותקף ונהרג על ידי ערביי בקעה.
שני בסיסים בריטים ליד השכונה. בקניון הדר בסיס אל עלמין, ומעבר לדרך חברון בסיס אלנבי. הבריטים לא עוזרים.
בתתחילת מלחמת העצמאות 30/11/47 כדי להגיע למקור חיים צריך לעבור דרך שכונות ערביות בלווי משורינים בריטים. יש ירי על האוטובוס לשכונה מכיוון אבו טור.
7/1/48 אברהם זיסרמן עומד על המשמר ורואה ערבים יורדים מקטמון לכיוון השכונה מול בית מס' 30. הוא יורד מהעמדה עם שק רימונים וזורק על הערבים ומבריח אותם מנגד בשכונה רואים מישהו רץ ויורים בו. הוא נפגע ועד שמביאים אמבולנס נפטר. בעקבות מותו המשפחה עוזבת את השכונה. קברו אותו בהר הזיתים בלי משפחה באמצע הלילה כי היה מסוכן להגיע להר הזיתים באותם הימים. את בית זיסרמן קנו משפחת קוט.
חוזרים לשכונה מול בית 27 יש את בית 30 - בית הוכמן בית מצופה לבנים מיועד לשימור, בית משפחת ברלין כותב בזכרונות שעבדו קשה על הקרקע וכשלא הצליחו להוציא ממנה כלום כשל כחם ועזבו, לבית זה הגיעה ניצולת שואה ופתחה בו מרפאת שיניים בחינם לתושבי ירושלים עד היום.
בית 32 של הרב טיקוצ'ינסקי. הרב תלמיד חכם עם ישיבה בפולין בקשר עם החפץ חיים והרב קוק, והרב הרצוג. התאלמן פעם ראשונה, התחתן בשנית נולדו לו בנות והתאלמן פעם שניה. כסף שהיה לו למסחר והפסיד אותו, כסף ששמר לעליה לארץ ישראל נגנב. בכל זאת עלה לארץ והתפרנס מחלוקת חלב. אחד מאנשי פולין זיהה אותו ולא הסכים שגדול תורה יהיה במצב זה, נתנו לו רבנות של מקור חיים. בכל זאת עבד היתה לו מדגרה מאחורי הבית ובנותיו סרגו גרביים. בכל ליל שבת שבאו אליו אורחים הפיל בכוונה כוס יין על המפה שהאורחים לא יהיו בלחץ.
בית הכנסת בשכונה - אבן פינה בנוכחות הרב קוק, ועוד רבנים, הרב טיקוצ'ינסקי אמר בזיעת אפיך קיימנו אבל לא אכלנו לחם. נשים משיקגו תרמו כסף יש שלט בתוך בית הכנסת. נפתח ב 1929, על בית הכנסת יש עמדה לכיוון קטמון. נוסח התפילה היה אשכנז, לאחר מות הרב שונה בעקבות השכונה לנוסח ספרדי.
אנדרטה ליד בית הכנסת לזכר שומרי השכונה שנפלו במלחמת העצמאות. הוקמה על ידי דורון הרצוג ודודי כתר.
בזמן המלחמה במקור חיים, שתי מחלקות דתית וחילונית, רוב המשפחות עזבו, מיעוט משפחות נשאר – ביניהן אהרוני שהיה מוכתר.
באפריל 1948 דניאלי מפקד השכונה פונה להגנה, ואומר יין ומצות אין לנו אבל מרור יש הרבה, ואז ההגנה פותחת במבצע יבוסי שאחת ממטרותיו כיבוש סן סימון. המצב בקרב היה בכי רע וכמעט הכוחות נסגו כאשר הפצועים היו אמורים לפוצץ את עצמם, פתאום מפקדת ההגנה אומרת ללוחמים שהערבים נסוגים. הסיבה - חיים דניאלי ראה את הערבים מעמיסים את ציודם על רכבים. בארכיון המדינה יש דעה שמישהו פברק את זה כדי שהחיילים שלנו לא יכנעו. האמת מפקד השכונה הערבי הלך להביא כח תגבור עירקי, הכח נתקע במחסום ששמו אנשי כפר עציון בצומת הגוש ליד מגדל עדר הישנה והמנזר, ולכן הערבים ברחו.
מול בנין גבוה היה פעם בית משפחת דרזנר, בנם יחיאל דרזנר מעולי הגרדום חייל אצ"ל. בביתם היה פנסיון המבריא, בביתם עשה האצ"ל ניסויים בחומר נפץ בגלל שהבריטים לא היו באזור.
מולנו אולם פבליון שם קצה השכונה, בית של משפחת משי זהב. האבא חרדי ונוטר, מאחורי הבית בית צפפה.
ליד בית 51 בית דודי כתר. מיכאל כתר הגיע לשכונה ואף שלא היה דתי גר בה. עובד בחברת חשמל ובונה סליק בבית שלו. הכלבים הבריטים לא מוצאים כי הסתיר בגינה הרבה מאוד ברזלים. מיכאל כתר נפצע בתאונת עבודה ובקש שיזיזו את הסליק עד שלא ימות. ואכן העבירו את הסליק לרמת רחל. אחת הסיבות שהשכונה החזיקה מעמד כי תושביה אף תקפו את הערבים , דודיק הוביל את ההגנה להתקפה על טחנת הקמח של בית צפפה. וגם היו חוטי טלפון בין העמדות וכנגד כל התקפה היה עיבוי של ההגנה לאותו כיוון.
טדי קולק רצה להפוך את מקור חיים לאזור מוסכים , דודי כתר יצא למאבק אפילו אלים והצליח לשנות את הגזירה, דודי צייר בחסד ועל פי ציוריו שוחזרה השכונה. ביתו מיועד לשימור.
רחוב אביטל 7 בית ילדים - בית ספר לעבריינים צעירים כחלופת מאסר הוקם על ידי הבריטים. הנערים עבדו בשכונה.
בעקבות הקרבות התושבים עוזבים ואז אגודה לחולי שחפת משתלטת על הבתים. יש מרחב, יש אוויר וקור מועיל לחולי שחפת קוראים לזה סנטוריום לחולי שחפת. גם בית הרב טיקוצינסקי הופך לבית לחולי שחפת. יש כתבה בעיתון הארץ נגד הזוהמה שיש בבתי החולים. בעקבות המלחמה החולים הועברו ליפו.
בבית התארחו גם ילדי טהרן ניצולי שואה.
בית הרכבים 7 ישיבה ישיבת מקור חיים. אחרי הרב טיקוצינסקי בשנת 1936, רב השכונה החתן שלו, הרב ברוך לוין, היה דיל חתונה עם בת הרב וקבלת רבנות השכונה. הרב לוין לא היה ציוני, מחובר לחזו"א, ולרב מבריסק. הוא שומע על השמדת ישיבות אירופה ומנסה להקים תורת ליטא בארץ זה היה האידאל שלו. ראש ישיבת סלבודקה הרב שר ששרד את השואה תומך ועוזר לו. לומדים בבית כנסת ואח"כ בנו את הישיבה עם פנימיה וחדר אוכל. הרב לוין ראש הישיבה והבן של הרב משה טיקוצינסקי לימדו בישיבה. ב1948 תלמידי הישיבה עזבו את השכונה והוא מלמד את אנשי ההגנה שבאו להגן על השכונה וזה כיסוי מצוין כי הבריטים עוד בארץ. אחרי המלחמה יש בשכונה הרבה עולים חדשים ורואים שיש מטרה לחלן את העולים החדשים. ואז הישיבה משנה פניה לישיבה לבני עולי עדות המזרח. קריאת הכרוז לפתיחת הישיבה לבני עדות המזרח. הרב עובדיה יוסף למד בישיבה הזו. בחלוף השנים, במקום הזה היה מוסד לגמילה מסמים. כיום גרה שם משפחה.
המעברה היתה רק 5 שנים מ51—56, עיתון דבר 1954 על מעברת מקור חיים, פחונים, מראה קודר של המעברה, ויתכן שבגלל המצב העגום סגרו אותה מהר כאשר אכלסה 4000 איש. משוררת דבורה הורקנוס גינזבורג שגרה במעברת מקור חיים, "המעברה נכנסה בי", תארה את המקום כמקדש אדם.
בית כנסת בית יוסף המפואר, על שם יוסף סממה, התורם. נחנך לפני 11 שנים. משמש קהילה צרפתית הרוח החיה ד"ר בלאיש שהיה חזן בפאריס, ובן של חזן מתוניס. הרב בלאיש גם טייס גם מוהל, וגם רופא שיניים, מחלק ציוד של האיחוד האירופאי בכל מקום בעולם. הקהילה טוניסאית, איכות האוכל והקידוש. אצל הצרפתים נקרא הרחוב - הרחוב של בלאיש. לצורך הרבחת המבוא, לקחו מטר נוסף מהבית של המוכתר היהודי. בתוך בית כנסת יש מוזיאון, בית הכנסת הוא תעתיק של בית כנסת בקורפו – יוון, ארון הקודש תעתיק מיוון. בתקנון בית הכנסת - יעדי בית הכנסת קליטת עליה.
*תודה גדולה למדריך דורון אורן, על ידע כמוס בעל חשיבות היסטורית ואסטרטגית
אלבום באדיבות סבא-עמית אררט =>
https://photos.app.goo.gl/BcV2HKS5qN73dgz99 בעמיתות,