
התקיים ביום שישי ערש"ק פרשת שופטים א' אלול תשפ"ג (18.8.23)
בין השעות 06:00-14:00
הדרכה: דוד רוזנטל
כתיבה וצילום: ירון בוצר <= https://photos.app.goo.gl/iuJUeJYqbe2pmvTm6
אכן החום העונתי כבד, וזה בדיוק הזמן לשיא של הקיץ - סדרת הטיולים חוצה עציון המחברת בין נופי מדבר, הרים נישאים, יערות בראשיתיים, עינות מים קרירים, והמון היסטוריה ומורשת.
עוז וגאון
את הסיור השני בסדרה התחלנו עם אור ראשון בגבעת עוז וגאון הממוקמת במרכז גוש עציון, בתפילה משותפת בבית הכנסת הקטן והמטופח שהוקם בלב הגבעה היפהפיה.
מזג האוויר נוטה לנו חסד והבוקר קריר ונעים, ערפילים סמיכים מקיפים אותנו ואף טפטוף קל מלווה את דברי הפתיחה של מוביל הסיור - דוד רוזנטל מבית ספר שדה כפר עציון.
דוד מקבל אותנו בברכה ומודה ל-'עמיתים לטיולים' ולתיירות גוש עציון על שיתוף הפעולה הפורה בהוצאת סדרת הסיורים חוצה עציון, בה הולכים מעין גדי במזרח ועד גבעת הקרב במערבו של גוש עציון.
גבעת עוז וגאון הייתה בעבר אזור מוזנח שמשך אליו גורמים מפוקפקים ושליליים, אך ביוזמת נדיה מטר ויהודית קצובר ועוד אנשים טובים אחרים מבני גוש עציון בשנת 2014 נוקה האתר, והוכשר כאתר נופש וקיט פופולרי, בו גם נערכים שיעורי תורה ותפילות.
האתר הוקם לאחר מציאת גופות שלושת הנערים- גיל-עד שער, אייל יפרח ונפתלי פרנקל שנרצחו לאחר מאבק גבורה בחוטפיהם, ולמען הנצחתם האתר נקרא בראשי התיבות של שמותיהם - גאו"ן יחד עם שם הגבעה הסמוכה - גבעת עוז.
בסמוך אלינו כאמור ניצב היישוב מגדל עוז, אשר חורבת אום א-טלע השוכנת בסמוך לקיבוץ היא אחת הגבעות הראשונות מהן ניתן לראות את הר הבית כאשר עולים לירושלים מכיוון חברון, ובשל כך מזוהה כמקום בו עצר אברהם בדרך לעקידה, "וירא את המקום מרחוק", נפרד מנעריו, וממקום זה המשיך עם יצחק אל הר המוריה.
בחורבה מלבד הקשר תנכ"י מחמם הלב, גם שרידים ארכיאולוגיים רבים שהמוקדמים מבניהם מתוארכים לתקופת ההתנחלות.
גוש עציון מתחבר היטב לרבים מסיפורי התנ"ך, ויש המזהים את מגדל עדר שלכיוונה נסע יעקב אבינו לאחר קבורת רחל ממש כאן באום א-טלע.
ישנו מדרש המבטיח כי המלך המשיח יצא ממגדל עדר באחרית הימים, ובעקבות מדרש זה הקימו חלוצים בשנות העשרים של המאה הקודמת יישוב בשם זהה, אשר חרב במאורעות תרפ"ט.
לאחר שחרור גוש עציון במלחמת ששת הימים הוקם במקום קיבוץ וניתן לו השם מגדל עוז המכבד את שמם ופועלם של חלוצי מגדל עדר.
צומת גוש עציון
מחוברים היטב לאדמת הארץ ומורשתנו אנו יוצאים מערבה לכיוון צומת גוש-עציון, חולפים בשבילים היפים של עוז וגאון, בין חורשות ומתקני פנאי ושעשוע, ובעיקר בין שלל דגלי הלאום שבסמוך אליהם שלטים בהם אמרות שפר מעוררות השראה של מנהיגי הציונות.
מעברה המערבי של צומת הגוש מסב דוד את תשומת ליבנו לפינה החמה בה יכולים חיילים להתפנק בכיבוד והפוגה מפעילות הביטחון החשובה. פינה זו הוקמה ומתוחזקת בידי אנשי חסד מתושבי הגוש, וכמו שנראה במהלך סיורנו ערך הנתינה עובר כאן בין היישובים ופניני הטבע ומחמם את לב כל העובר בשבילי הנתינה הללו.
בסמוך לפינה החמה עדיין ניצב מבנה אבן הבנוי בצורת מדורגת. זוהי בריכת המים המנדטורית ששימשה כחלק ממערכת המים הבריטית לירושלים. באמצעות משאבה הועברו מים ממעיינות הערוב לבריכה זו ולנוספת שניצבה אי אז מעברה השני של הצומת ולא נותר ממנה דבר, ומהבריכות זרמו המים בכח הכבידה מגוש עציון הגבוה אל ירושלים.
הבריכה הוכשרה לא מכבר כאתר תיירותי וניתן היום בתיאום מראש לבקר בה.
עמק הברכה
מנקודה מרכזית זו אנו גולשים דרומה אל עמק הברכה, אחד העמקים הפוריים ביותר בהר חברון, עמק שופע מים, אדמה פוריה ומשובחת, ושלל עצי פרי המניבים פרי עסיסי ומתוק.
עתה בשיא הקיץ אנו חולפים על פני המוני עצי שזיף שעל ענפיהם כמויות אדירות של פרי סגול מבריק, שתוכו צהבהב ומלא טעם נהדר. שדרת ברושים רחבת ידיים מובילה אל חורשת אורנים יפה שממנה בפתחו המזרחי של העמק נשקף מבין הערפילים בית הברכה, מבנה אבן בסגנון אירופאי מרשים שכל הנוסע בכביש ירושלים חברון חולף על פניו, ורבים מעוברי הדרך עדיין תוהים על קנקנו.
דוד שופע ידע ומבהיר את מקורו של בניין חריג זה בנוף עמק הברכה. בניין זה נוסד בסוף שנות ה40 של המאה ה20 על ידי תומאס למבי, מיסיונר ורופא אמריקאי שהקים כאן בית חולים למען תושבי הסביבה מוכי הגורל. ריפאו כאן עם השנים חולי שחפת, סרטן וגם פעלה כאן מרפאה כללית.
ב2008 גואל האדמות והתורם מוסקוביץ' קנה את המבנה והחלקה רחבת הידיים עליה הוא שוכן. לפני מספר שנים נרכש המבנה על ידי ליאור לוי אשר שיפץ אותו ומפעיל באתר בית אירוח ייחודי ומלא הוד.
גוש עציון שופע הפתעות ומסתבר כי בחורשה זו פורחים שלל כרכומים בעונת הסתיו, וביניהם אף כרכום החרמון שזו הנקודה הדרומית ביותר בה ניתן לחזות בפריחתו.
נקודה מרתקת נוספת נמצאת בכפר אל-ערוב הסמוך לבית הברכה ממזרח. כפר זה משמר את שם היישוב היהודי ערביה. יישוב זה מופיע במכתב אשר שלח בר-כוכבא ונתגלה על ידי הארכיאולוגים (!), במכתב זה מבקש בר כוכבא מתושבי היישוב לשלוח אל לוחמיו הנמצאים במדבר יהודה את צרכי חג הסוכות, וביניהם ערבות.
סמוך לבית הברכה אותרה לראשונה מערת מסתור הראשונה המיוחסת למרד בר כוכבא, מערת אל-ערביא, ובלב הכפר אל- ערוב נמצאת בריכת הענק שאגרה בימי בית שני את מימי מעיינות אל-ערוב והנגר הזורם מעמק הברכה. מבריכה זו יצאה אמת המים לירושלים אשר עברה בבריכות שלמה הידועות, ועד היום רובה של מערכת מים אדירה זו קיימת בשטח ומהווה עדות לעוצמת השלטון וההנדסה של מלכי בית חשמונאי ולאחר מכן של הורדוס הבנאי.
עמוסים בידע אנו פונים מערבה אל ליבו של עמק הברכה שכשמו כן הוא מבורך בחלקות חקלאיות שופעות. אנו חולפים על פני חלקות תירס השולח קנוקנות פריחה אל השמיים, עצי תפוח, שקד, גפנים עמוסות ענבים ירוקים ואדומים ותאנים נוטפות דבש.
השמש מפזרת לאטה את ערפילי הבוקר וחום היום מתחיל לתת את אותותיו. אנו מגיעים אל ביר-מרינה, באר מים שמבנה בטון מסיבי מגן עליה, ובו קבועה דלת ברזל ועליה דלי וחבל המאפשרים שאיבת מים ורחצת בוקר צוננת ומרעננת.
האזור כולו מחובר למקורותינו, ואכן דוד פותח את ספר התנ"ך וקורא מדברי הימים ב' פרק כ' את הפרק הדן במלחמתו של יהושפט מלך יהודה עם מלכי עמון ומואב. הפרק מסתיים בברכה והודיה לשם על הניצחון שעל שמה נקרא העמק.
דוד מנתח בפירוט את האזכורים הגיאוגרפיים אשר בפרק, קושר אותם לתוואי השטח ולדרכים העתיקות שהובילו מכאן אל עבר הירדן ומראה כי אכן עמק הברכה בו אנו נמצאים מתאים לתיאור המקראי ולשמו.
אירוע חשוב נוסף שהתחולל כאן הינו הקרב החמישי של החשמונאים מול היוונים, קרב בית זכריה, אתר הסמוך לראש צורים של ימינו.
ככל הנראה בקרב זה נעו היוונים צפונה דרך עמק הברכה הנוח לתנועת צבא. עם היציאה צפונה מהעמק במפתח הצר (ממזרח לכפר עציון) נאלצו היוונים לפרק את מערך הקרב הצפוף שלהם - הפלאנקס, ושם כמובן היה מקום מושלם ליהודה המכבי להציב להם מארב.
היוונים אשר כבר הוכו מספר פעמים על ידי החשמונאים היו זהירים מאוד הפעם, שלחו כוחות סיור אשר זיהו והתעמתו עם המארב, והתחולל קרב קשה בו גברו כוחות היוונים העדיפים.
אלעזר החשמונאי אשר ראה את המפלה הממשמשת ובאה, ניסה להכריע את הקרב, איתר פיל גדול עליו חשב שנמצא המצביא היווני, ועל מנת להכריע את הקרב הרג את הפיל בנעיצת חניתו אל גוף הפיל, הפיל קרס עליו ואלעזר איבד את חייו במעשה גבורה זה.
אוכף המוכתר
לאחר סיור הטעימות מהפירות וההיסטוריה אשר בעמק הברכה אנו מטפסים אל אוכף המוכתר הנמצא בצפון העמק. על פסגת הגבעה של אוכף המוכתר בית שיח' ערבי, נופים קסומים של עמק הברכה המשתרע תחתינו וחידוש מרענן, בריכת שליו אשר נחנכה לא מכבר על ידי ילדי כיתת שליו מכפר עציון.
בריכה זו צופה מערבה אל נחל צופית המפלס דרכו בתוך יער עצים מחטניים ירוק עד, ואל השפלה המתפרצת מבעד מפתח הנחל ליצירת נוף מרהיב ומרומם רוח.
הבריכה עצמה עוצבה ביד אוהבת, לאורך של חמישה מטרים על שלושה, מזין אותה מפל קטן המפכה אל תוך הבריכה, וסביבה משטח נאה מרוצף אבן גיר ופינות ישיבה וצל משובחות.
מדריכנו איש מבין ללב המטיילים, ואנו חונים להפוגה ארוכה מחום היום המתגבר במי הבריכה הנעימים. ולארוחת בוקר בפינת הקיט הבנויה סביבה.
נחל צופית
השמש העולה חושפת את יופיו של היער השופע על מדרונות נחל צופית, ואנו מנערים את טיפות המים האחרונות שנותרו על בגדינו וגולשים אל תוך היער הבראשיתי.
שביל ההולכים נמתח בטור צבעוני על המצוק העובר ביער עצי המחט, בין מנהרות צל מחופות ענפים כבדים ובין נופי מפתח הנחל המרהיב הפורצים מעברה של כל קרחת יער.
השביל עובר מתחת ליישוב הקסום בת עין הנפרש בגאווה על הגבעה מולנו, וחולף על פני האנדרטה לזכרו של ארז לבנון שנרצח כאן על ידי מחבל בן עוולה.
אנו ממשיכים לפסוע שעה ארוכה על המצוק מעל היער שכמו יצא מהאגדות, ולאחר שנהנו שעה ארוכה מהנוף אנו נהנים מגלישה אתגרית, לעיתים על הישבן אל תחתית ערוץ נחל צופית.
בעוד אנו ממתינים לנשימה שתגיע גם היא אל הערוץ מגלה מדריכנו כי כדי לשמור את ערוץ הנחל שופע וירוק, מים מושבים שטוהרו מוזרמים אל ערוץ הנחל ומאפשרים לשלל צמחיית נחלים לשגשג כאן.
דוד מחבר אותנו אל רוח ההתנדבות והקהילה של יישובי עציון ואומר כי מזה שנים רבות כיתות י"ב לוקחות על עצמן להקים פרויקטים לטובת הקהילה.
כך נבנו בין השאר מצפה בגבעת הסלעים, ספסלי אבן בכפר עציון, וגם הבריכה הנהדרת בה טבלנו לא מכבר.
בנוסף במסגרת תכנית המורשת של המועצה בה שותפים כלל בתי הספר בגוש עציון של המועצה נפרצים שבילים, ביניהם שביל יפהפה זה בו אנו צולחים את ערוצו של נחל צופית, והיום ההגעה והסיור סביב אזור אוכף המוכתר שהיה כמעט בלתי אפשרי לפני מספר שנים, נוח ומזמין מטיילים ליהנות מכל הטוב שיש לאזור זה להציע.
ערוץ נחל צופית שופע במיוחד, ואנו חולפים על פני שלל כרמי זיתים, ושקדים וכמובן תאנים מתוקות.
נראה כי מי התהום קרובים כאן לפני השטח, ואנו זוכים לעבור דרך נופו של עץ אגוז מלך עצום, ומספר עצי תאנה שצמרתם הענפה מעידה על גילם המכובד.
דרכנו נפרדת מנחל צופית סמוך לשוליו המערביים של היישוב ועולה אל האוכף שבין הגבעות המחבקות את בת עין ממערבה.
עין ליבנה
לפתע מבעד לשלל כתמי ירוק וחום בוהק לו גוף רבוע. אני מנקז היטב את שלוליות הזיעה מהמשקפיים, ומגלה את הבריכה רחבת הידיים של עין ליבנה. בריכה רבועה עמוקה באורך ורוחב של כחמישה מטרים, עליה מצילים שלל עצי ענק אשר מגודלם העצום בוודאי נהנים משפע המים כאן שנים רבות.
הפעם האחרונה בה ביקרתי במעיין זה הייתה בשיא החורף לפני מספר שנים, עת הקרקע התכסתה בפלומת קרח דקה, ואני נוכח כי לשמחתי טמפרטורת המים לא השתנתה מאז אותו חורף.
דוד באמת איש מבין, ואנו זוכים להפוגה ארוכה במיוחד מחום היום במי עין ליבנה הקרים, וגם בהסעה מיוחדת לעייפים אשר ביקשו לפרוש לאחר הרחצה במעיין זה.
בלי מורשת אי אפשר, ואחרי שאני שב למצב צבירה מוצק אני זוכה ללמוד כי סיירי הפלמ"ח במסגרת חקירת וידיעת הארץ בתקופת המנדט יצאו לטיולים וסיורים רבים, אשר אחד מהם עבר בערוץ זה של נחל לבנה, יובל של נחל משואות.
זו הייתה אחת הסיבות בשלה בימי מלחמת העצמאות בחרו אנשי מחלקת ההר לתכנן את דרך הגישה אל גוש עציון דרך ערוץ מוכר זה, אליו לצערנו לא זכו להגיע.
מחסום הל"ה
בעקבות מסע הל"ה (מחלקת ההר) אשר לא הושלם יצאנו במורד נחל משואות, אל מעבר הל"ה הסמוך לגבעת הקרב, המקום בו נפלו לוחמי הל"ה בקרב גבורה אחרון.
היום הנתיב נח ומהיר, אך עדיין עובר כמו באותם ימים בין הכפרים ג'בע וצוריף, בנקודה בעייתית אשר הייתה צוואר הבקבוק שהיה על המחלקה באותם ימים לעבור בשעת חשיכה על מנת לא להתגלות, נקודה שהייתה חשובה בתכנון מסלול הגישה אל גוש עציון אותו לילה.
אנו גומעים את הדרך הקצרה הזו בשעה קלה, וכואב הלב לראות כמה היו קרובים אותם לוחמים אמיצים להגיע אל מטרתם, וכמה זעיר הוא הפער בין בטחון והצלחה לבין התבוסה.
היום לא נעלה לגבעת הקרב מחוסר זמן, אך סמוך למחסום הל"ה מוצבת תצפית נוחה ומוצלת בה יכול מדריכנו להשלים את סיפורה החשוב של מחלקת ההר.
עת פריצת מלחמת העצמאות היו רק ארבעה יישובים בגוש עציון, אשר למרות בידודם חלשו ממרומי ההרים על הדרך החשובה והאסטרטגית שהובילה מחברון אל ירושלים, ומנעה מכוחות אויב להגיע אל הבירה.
עם התעצמות הקרבות מחליף עוזי נרקיס את דני מס (שנדרש למשימות אחרות) בפיקוד על יישובי הגוש, וכן מפונים הנשים הלא לוחמות והילדים.
מצב ארבעת היישובים המבודדים קשה מאוד, אין תחמושת ואמצעים רפואיים, ולא ניתן לפנות פצועים.
בפיקוד ההגנה מחליטים לשלוח לעזרת הגוש מחלקת לוחמים עמוסת תחמושת וציוד, אשר נשלחת בליל 14.1.48 מדרום ירושלים במסע רגלי לילי אל הגוש. יריות הנשמעות על ידי הלוחמים מעלות חשש כי הם אותרו והכוח נסוג חזרה לירושלים.
בליל הבא יוצא שוב הכוח, אך הפעם מכיוון הר-טוב אשר סמוך לבית שמש של ימינו.
התכנון היה לצאת עם השקיעה ולהגיע לגוש ב2-3 לפנות בוקר. היציאה התעכבה בין השאר בשל הקושי להבריח את הנשק הדרוש מירושלים להר-טוב דרך נקודות הביקורת של הבריטים אשר עדיין שלטו בארץ ולבסוף הכוח יוצא בשעה 11 בלילה. אנו משערים כי מפקד הכוח דני מס תכנן לעבור את הנקודה הבעייתית ביותר בדרך בין ג'בע לצוריף בחסות החשיכה, ולמרות השעה המאוחרת סבר שיספיק לעשות כן.
איננו יודעים בדיוק מה השתבש, אך מחקר מעמיק שנערך לאחר שחרור חבלי ארץ אלו במלחמת ששת הימים, מעלה כי אכן הכוח הגיע אל מזלג הנחלים הנמצא מעט מדרום למעבר הל"ה של היום וממערב לצוריף, מעט לפנות בוקר, ושם אותר על ידי נשים מקומיות שיצאו לקושש עצים.
הערכות מהירה של האויב הביאה להזעקת לוחמים רבים מכל כפרי הסביבה (פאזעה) ואילצה את הכוח לסגת צפונה אל הנחל העובר למרגלות גבעת הקרב הנמצאת סמוך למעבר הל"ה מצפונו (אולי בניסיון להגיע אל רכס סנסן ומשם חזרה לירושלים).
לעת ערב התגבר הלחץ הצבאי, מחלקת ההר התבצרה על גבעת הקרב, בה לחמה באומץ את הקרב האחרון.
בסיוע הבריטים חולצו גופותיהם והובאו לקבורה בגוש עציון, ולאחר תום המלחמה בעקבות מאמץ דיפלומטי הועברו אל הר הרצל.
יהי זכרם ברוך.
תודות:
לדוד רוזנטל על הובלת מסע מושקע ורב ידע, עמוס נופים קסומים והיסטוריה מרתקת.
לעמית אררט על המסע החשוב המחבר בין מזרח למערב, בין עבר לעתיד, וביננו לארצנו.
לבית ספר שדה כפר עציון ותיירות גוש עציון שאפשרו ותמכו בהוצאת סדרת סיורים חשובה זו,
ולעמיתים הרבים שבאו להנות ולהתחבר אל גוש עציון המופלא.

להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND
