סיכום => (5.1.23) 'עמיתים לטיולים' בעקבות חיים נחמן ביאליק בתל אביב – 150 שנה להולדת המשורר הלאומי
SABA Amit
סיכום => 'עמיתים לטיולים' בעקבות חיים נחמן ביאליק בתל אביב – 150 שנה להולדת המשורר הלאומי
בהובלת - מורה הדרך גיל-עד אלקין
הסיור התקיים ביום חמישי יב' בטבת תשפ"ג (5.1.23) בין השעות 18:00 - 21:30נקודת המפגש: שדרות רוטשילד 1 תל אביב, נקודת הסיום: בית העלמין טרומפלדור
בלב פס הקול של ילדותנו שמור ערוץ רחב למשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. אותו פס קול המהדהד גם בימי נעוריה של תל אביב הקטנה.
עם מלאת 150 שנה להולדת ביאליק, יצאנו בהובלת מורה הדרך גיל-עד אלקין אל רחובות תל אביב, למסע בעקבות המשורר הלאומי, תל אביב הקטנה, וגם בעקבות שירי ילדותנו.
רחוב רוטשילד 1
עת צללי הערב נעלמים ומפנים מקומם לאורות הניאון מכנס גיל-עד את העמיתים בתחילת רחוב רוטשילד תוך שהוא מדגיש כי בערב ייחודי זה במלאת 150 שנים להולדת המשורר הלאומי נצא לסיור בעקבותיו, סיור השזור בתולדות תל אביב הקטנה, בה חי בעשור האחרון לחייו.
את סיפורנו נתחיל לפני 150 שנה בכפר ראדי הנמצא ליד ז'יטומיר (כיום בתחומי אוקראינה). חיים נחמן ביאליק נולד בעולם כפרי של טבע לדינה ויצחק-יוסף ביאליק, וקיבל את שם סבו מצד אימו. אביו היה טרוד בעסקי היערנות באזור, וחיים הזאטוט ספג היטב את רשמי סביבת היער והתגלה כילד שובב, רגיש ומלא דמיון.
כאשר הילד בן שש, עסקיו של האב נקלעו לקשיים והמשפחה נאלצה לעקור אל העיר הגדולה, בה האב נאלץ להתפרנס מניהול בית מרזח, וחיים הבן מגלה את העולם הקשה של שיכורים המתגוללים בבית המרזח.
לאחר זמן קצר אב המשפחה נפטר, המשפחה הגיעה לפת לחם והאם נאלצה להותיר בחזקתה שני ילדים ולמסור את הבן האמצעי - חיים נחמן לחזקתו של הסבא, יעקב ביאליק, איש אדוק אשר תכנן לחנך את נכדו - מהיר התפיסה כתלמיד חכם.
הנער הצעיר התגלה כתלמיד חכם וסקרן הקולט במהירות את ספרות הקודש, ועם הגיעו לגיל מצוות עבר ללמוד בבית המדרש לצד הבוגרים.
רוחות העולם החדש הנושבות ממערב חודרות את כותלי בית המדרש, שובות את דעתו של חיים נחמן הצעיר, שנפתח לספרות ההשכלה .
בגיל 17 (1890) הוא יצא ללמוד בישיבת וולוז'ין עקב שמועה מוטעית כי שם לומדים מלבד לימודי קודש גם לימודי השכלה כללית.
לפני שאנו ממשיכים בעקבות מילותיו של ביאליק קורא מדריכנו מספר שורות מהשיר "ואם ישאל המלאך" אותן כתב המשורר הלאומי ומתארות במילותיו היפות את חוויות ילדותו והתבגרותו.
ההיסטוריה של סיפורנו שזורה היטב באתר זה וביסודות עליהם נבנו מגדלי השחקים סביב, שכונת אחוזת בית.
מגדל שלום המיתמר מולנו נבנה על חורבות גימנסיה הרצליה, התיכון העברי הראשון בארץ. בגימנסיה בשנת 1924 נערכה קבלת פנים חגיגית ונלהבת לביאליק שעלה לארץ ישראל, בה השתתפו אלפי יהודים .
בשבילי תל אביב הקטנה
גיל-עד עוצר למרגלות מגדל שלום במפגש הרחובות אחד העם והשחר, במקום בו עמד ביתו של אחד העם, מורו הרוחני של ביאליק אשר השפיע על עיצוב דמותו (וגם על שם הרחוב...). ביאליק בשנותיו הראשונות בארץ ביקר אצל אחד העם כמעט מדי יום. הבית נהרס יחד עם הגימנסיה ב1960 כדי לפנות מקום למגדל שלום והותיר רק זיכרון.
תל אביב הקטנה מתרפקת אל גורדי השחקים, ובדרכנו לאורך רחוב רוטשילד אנו חולפים על פני אחד העם 24 הנסמך אל מגדל רב קומות, בו גרה הציירת אירה יאן, שיש הסוברים כי היתה אהובתו של ביאליק, ולה הקדיש מספר שירים.
אנו מקיפים את בית הכנסת הגדול שלא מכבר צוינו מאה שנים להקמתו, המרכז הרוחני בו התפלל ביאליק, יחד עם תושבי תל אביב של אז, ולוח הנצחה לזכרו מוצב בבית הכנסת. כאשר הלך ביאליק לעולמו ב1934, מסע ההלוויה הגדול ביותר שידעה הארץ עד אז עבר כאן.
גיל-עד נעצר מול ביתו של הסופר יהושע חנא רבניצקי. שניהם נפגשו בשנת 1891, כאשר רבניצקי היה מוציא לאור מכובד, וביאליק עדיין נער צעיר המחפש את דרכו. רבניצקי מתרשם משירתו של ביאליק ומדפיס את שירו הראשון שפורסם בשם 'אל הציפור'.
תוך זמן קצר ניצת ביניהם שיתוף פעולה פורה שהביא לכתיבת ספרים רבים ביניהם 'ספר האגדה' המרכז את מיטב האגדות מהתלמוד והמדרש.
מגדל המים של רחוב מאז"ה
לאחר השיטוט בין רחובות תל אביב, והדילוגים בין תחנות חייו של ביאליק, נשוב אל קו סיפורנו ואל ביאליק בן ה17 הלומד בישיבת וולוז'ין, שנחשבה הכי טובה במזרח אירופה.
בשנת 1882 פרעות בדרום רוסיה מטלטלות את העם היהודי, ומתחילות הגירה יהודית מערבה, בין השאר לארץ ישראל בסיוע של אגודות חובבי ציון שהתארגנו בקהילות אירופה .
ביאליק מצטרף לאגודת חובבי ציון בעלת השם 'נצח ישראל' שפעלה בסתר בישיבה, ופרסם בשמה מאמר בעיתונות. למרות שביאליק היה מקובל מאוד בקרב תלמידי הישיבה, נפשו נכספה אל ההשכלה המערבית והוא קורא יותר ויותר ספרות חולין. לאחר שנה וחצי עזב ביאליק את הישיבה, אך הישיבה אינה עוזבת אותו, וזכר לימודיו ולבטיו מפעם בשירים רבים.
ביאליק המשיך אל העיר אודסה, ועד שיגיע אל מחוז חפצו קורא מדריכנו מספר משיריו שהושפעו מאותה תקופה אשר עיצבה את דמותו.
אודסה של אז הייתה בתחום המותר לישיבת יהודים באוקראינה, ועיר הנמל הייתה עיר רב-גונית אשר בה חיים בני עמים רבים. הפתיחות התרבותית של אודסה מושכת אליה צעירים רבים הרוצים ללמוד ולחוות את רוחות העולם החדש, ביניהם המשורר הצעיר. כאמור רבניצקי מגלה את ביאליק באודסה ומעניק לו את פרסומו הראשון.
בינתיים סבו של ביאליק על ערש דווי והוא שב לז'יטומיר כדי לסעוד אותו, כאשר הסב לפני מותו דואג לשדכו לנערה בשם מניה לבית אברבוך.
ביאליק בעל הנפש הסוערת והפיוטית שודך על ידי משפחתו לאישה צנועה ויציבה, בה ראה עוגן של התא המשפחתי, גם אם לא את האהבה הסוערת אותה חיפש. בהורי אשתו מצא ביאליק הורים מאמצים שיקבלו את ביאליק היתום כבנם. ביאליק שהתחתן בגיל 20 עבד בכפר קטן במשך ארבע שנים בעסקי מסחר העצים של משפחת אשתו, וגילה כי כמו אביו לפניו, איננו מתאים להיות סוחר. אם בשנים אלו לא עשה הון לביתו, עשה הון רוחני בדמות שירים שפרסם העוסקים בבית המדרש, בטבע אותו אהב ובתמיכה ביישוב ארץ ישראל ( למשל 'ברכת העם' הידוע גם בשם תחזקנה). ב1899 לאחר הפצרות אנשי הרוח באודסה שב ביאליק עם משפחתו אל העיר הגדולה, ובה מתעצבת דמותו כמשורר לאומי בעל קומה.
אהל שם
אנו ממשיכים בצעד קל אל בניין אהל שם אשר נפתח למעננו, ובנוחות המקום זוכים לרוות דעת. נריה קפח, עובד המקום מקבל אותנו בחיוך. הוא מגלה כי אהל שם הוקם לפני כ90 שנה, על ידי לא אחר מאשר ביאליק בשיתוף בני הזוג סם ורבקה בלום. ביאליק אשר זכה להיות הדמות הרוחנית החילונית המרכזית בתל אביב הקטנה, ישב במרפסת ביתו וראה נערים משחקים כדורגל בשבת. בכל זאת ביאליק בוגר ישיבה ומבין כי יש לקדש את השבת למען הנוער בפרט ולמען תושבי תל אביב בכלל ומתחיל מיזם בשם עונג שבת. ביאליק יחד עם אנשי רוח מעבירים שיעורים ביום השבת, היוזמה עושה לה נפשות ובמהרה עובר מיקומה אל היכל הגימנסיה הרצליה וגם שם המקום צר מלהכיל.
ביאליק פנה ליהודי אמיד בשם סם בלום, אשר נעתר ותרם את הכסף לבניית בניין אוהל שם. לאחר הקמת הבניין ב1928 ההצלחה של אירוע עונג שבת כל כך גדולה עד שהמשטרה הבריטית נאלצה לעזור ולווסת את תנועת הבאים לאירוע. האירועים כללו מגוון דוברים וניגונים והכל תוך הקפדה על שמירת שבת.
מוסד אוהל שם היה כל כך מזוהה עם ביאליק עד שעם פטירתו יצאה הלוויה שלו מכאן. לאחר מותו שימש בניין זה למעשה כהיכל התרבות הראשון של תל אביב, פה ניגנה התזמורת הפילהרמונית והופעותיה אף שודרו ברדיו.
היום "המקום" - עמותה שממשיכה את דרכו של ביאליק ולפי צוואתו של סם בלום עורכת באוהל שם מפגשים ערכיים שמטרתם הפצת תכנים יהודיים וקירוב לבבות.
באותם שנים לבוא לשמוע את ביאליק באוהל שם היה ממש סמל סטטוס! ביאליק היה יותר מהמשורר הלאומי, עסק גם בהוצאת ספרים, עריכה וחידוש מילים בשפה העברית. למעשה אותם שנים ביאליק הוא המנהיג התרבותי של העם היהודי.
גיל-עד מתעמק בסוגיה כיצד הפך ביאליק בעת שהותו באודסה למשורר הלאומי. דן מרון מבקר הספרות טוען כי ביאליק עשה מהפך בשירה העברית באירופה והביא את השירה הלאומית לקדמת הבמה. נקודה חשובה נוספת היא שביאליק כתב בשפה מובנת לעם, בנושאים שהעסיקו אותו לעומת קודמיו אשר התמקדו בשפה גבוהה ולעיתים בלתי נהירה.
הסבר אחר הוא שביאליק היה פורץ דרך – הוא הפך את שפת התנ"ך וארון הספרים היהודי לשירה מודרנית. אודסה אותה עת, בה חי ביאליק היא מרכז תרבותי עברי חשוב וכן מרכז ציוני, וביאליק נותן את הטון הלאומי במקום הנכון ובזמן הנכון.
ב-1902 הקים ביאליק יחד עם פעילי תרבות נוספים את הוצאת הספרים 'מוריה' (לימים הוצאת 'דביר') לשם הוצאת ספרי לימוד בעברית.
לאחר שפרץ פוגרום קישינב ב1903 ביאליק נשלח לשם כעיתונאי לאסוף עדויות ולהשמיע את זעקת הקהילה היהודית, אותה תיעד גם בשיריו הנוקבים כמו 'על השחיטה' ו'בעיר ההריגה' הקורא למרד, הגנה עצמית יהודית וציונות.
ברגע זה המשורר הצעיר בן השלושים שמאחוריו פעילות ענפה ואשר השמיע את קולו הלאומי של העם היהודי זוכה להיקרא המשורר הלאומי.
ב-1909 הגיע המשורר הלאומי לביקור בארץ ישראל. ביאליק זוכה לקבלת פנים חמה של אלפי מעריצים ונפגש עם אישי התקופה, בהם עגנון והרב קוק. כמו רבים וטובים הוא יוצא למסע במושבות, וחוזר לגולה כלעומת שבא.
ביאליק מתקרב לגיל ארבעים, אך הוא ואשתו לא זוכים לילדים. ביאליק עוסק רבות בעבודה ציבורית גם בימי מלחמת העולם הראשונה הסוערת. בימים אלו אודסה עברה מיד ליד, והמשורר הלאומי מיעט לכתוב שירה.
ביאליק הבין את מסך הברזל העולה עם השלטון הקומוניסטי על רוסיה - וכי אין עתיד לציונות ולתרבות העברית תחת המשטר החדש. הוא יצר קשר עם הסופר הרוסי מקסים גורקי המשפיע על לנין לאפשר לסופרים היהודים באודסה להגר, וב1921 מרכז התרבות היהודי עוזב את אודסה. תריסר סופרים ומשפחותיהם מקבלים בזכות השתדלותו של ביאליק את האישור להגר מחוץ לרוסיה. ביאליק יצא לגרמניה לגייס כספים לקידום הוצאות הספרים, ולאחר שלוש שנים ב1924 הגיע לתל אביב וזכה לקבלת פנים אדירה בגימנסיה הרצליה .
רחוב ובית ביאליק
שוב אנו פוסעים ברחובות הכרך, ומדריכנו מצביע אל הבתים - ברחוב מלצ'ט ביתה של מאניה ביאליק אשר בו חייתה לאחר מות בעלה יותר מארבעים שנה, ובערוב ימיה הקדישה את דירתה לעיריה לצורך פעילות תרבות, דבר שלא הסתייע לבסוף (ביאליק נפטר בגיל 61 ומאניה בגיל 97). בבית שלוסברג על פניו אנו חולפים גר ביאליק עת המתין להשלמת בניית בית הקבע שלו, ברחוב שיקרא כמובן...על שמו. רחוב טשרניחובסקי נפגש עם רחוב ביאליק, ושני גדולי השירה נפגשו בחייהם במספר תחנות: באודסה, בבית הקפה התל אביבי האופנתי אי אז קפה רצקי (לימים קפה.... ביאליק כמובן... ),והמקום האחרון... בבית העלמין טרומפלדור.
עת ביאליק הגיע לתל אביב מלבד קבלת פנים חמה, נחנך על שמו רחוב, בו בנה את ביתו. על קריאת הרחוב על שמו אמר ביאליק בעל חוש ההומור המשובח בציניות "אם קודם לכלכו עלי, אז עכשיו ידרכו עלי". הרחוב עצמו נחשב אחד היפים והמיוחדים בתל אביב – רחוב שקט ששמר על צביונו המקורי, לצד בתים מיוחדים רבים הנושאים סיפורים היסטוריים.
הבית הנאה הבנוי בשילוב מזרח ומערב כרגע סגור לשיפוצים, ואנחנו ישבנו בכיכר ביאליק הסמוכה והמשכנו את הפרק התל אביבי בסיפורו של האיש.
בשנת 1924, ביאליק מגיע אל חופי הארץ. והוא בן חמישים. על הכבוד הרב בו התקבל יעיד כי על שמו מלבד רחוב ביאליק נקראו גם שדרות ח"ן (חיים נחמן), כיכר ביאליק, בית ספר ביאליק וסמטת אלוף בצלות (בהשראת אחת מיצירותיו).
ביאליק מקבל מושב של כבוד במועצת העיר תל אביב, יחד עם דוד ילין נשיא כבוד בוועד הלשון העברית, ועוד תפקידים ציבוריים רבים. ביאליק נהיה איש ציבור עסוק מאוד אשר רבים פונים אליו לעזרה, וביתו נהיה מוקד של עליה לרגל. מעיין יצירתו בשנים אלו יבש יחסית לצעירותו.
חלק נכבד מזמנו הקדיש ביאליק לפעילות ציבורית בחו"ל, התרמת כספים, פעילות ציונית, קידום הוצאות הספרים העבריים שלו, והשתתפות בקונגרסים הציוניים. דווקא בפעילות זו הרחק מציבור מעריציו הוא זוכה למעט שקט.
עם השנים בריאותו מתרופפת, והוא מתמודד עם בעיות רפואיות המעיבות על התנהלותו היומיומית. לאחר שכלו כל הקיצין יוצא ביאליק לניתוח אצל מומחה בווינה, ממנו לא שב בחיים
אותה עת מונה היישוב היהודי בארץ כ250 אלף יהודים, ולפי ההערכות כמחציתם השתתפו במסע הלוויה.
לאחר פטירתו גרה מאניה ביאליק בבית ביאליק עוד תקופה קצרה יחד עם אביה, אך היא העבירה את הבית לעירית תל אביב, והוא הוסב למרכז לימוד, ספריה ומוזיאון. לאחר מותו נקראו שני יישובים על שמו, קריית ביאליק וגבעת ח"ן.
בית העלמין טרומפלדור
תמו חייו של ביאליק, אך מורשתו עדיין מפעמת ואנו עושים דרכנו אל בית העלמין טרומפלדור שם נטמן המשורר הלאומי. בית העלמין טרומפלדור הוקם ב1903 בלב החולות, למטרת קבורת נספי מגפת הכולרה שהשתוללה אז ביפו, וזאת שלוש שנים לפני הקמת תל אביב - אך כיום הוא נמצא במרכז העיר.
עשרות שנים לאחר שביאליק הלך לעולמו, בשנת 1972 פורסם צרור מכתבי אהבה שהוחלפו בינו לבין הציירת אירה יאן, שקברה היה תחנתנו הראשונה בבית העלמין.
אירה אישה מרשימה ורבת פעלים ראויה לסיפור בזכות עצמה, אך במסגרת סיור זה נספר כי מהמכתבים עולה כי היתה אהבתו הגדולה של ביאליק.
גיל-עד מצייר קווים לדמותה – היא הכירה את ביאליק במהלך פרעות קישינב, הפכה למאיירת של ספריו - אך המכתבים גילו כי היה ביניהם הרבה מעבר לכך.
הציונות המפעמת בה סחפה אותה אל ארץ ישראל, תוך שהיא מקווה שביאליק יבוא בעקבותיה, כפי שאכן עשה לאחר שנים רבות אך זאת לאחר פטירתה.
בארץ אירה היא ממייסדי בית הספר בצלאל, ויחד עם בני הזוג בן-צבי ממייסדי הגימנסיה העברית ברחביה בה שימשה כמורה לציור, בהמשך היא עוברת לתל אביב – כאשר היא ממשיכה לשלוח מארץ ישראל מכתבים לביאליק.
במהלך מלחמת העולם הראשונה בעלי האזרחות הרוסית מגורשים מהארץ בידי העות'מאנים. בגלותה של אירה באלכסנדריה היא נדבקת בשחפת, זמן קצר לאחר שובה לתל אביב היא מגלה שציוריה אבדו והיא הלכה לעולמה בטרם עת. יש הסוברים כי השיר 'הכניסיני תחת כנפך' נכתב בהשראת הקשר הרומנטי של ביאליק עם יאן, ואכן בכתביה של יאן אל ביאליק ישנם שורות הדומות לשורות השיר.
לאור פנסי הלד אנו פוסעים אל מול מקום מנוחתו של מאיר דיזנגוף, ראש עיריית תל אביב הראשון, שהיה פעיל ציוני באודסה. הסיבה שביאליק בחר להתיישב בתל אביב על פני ירושלים, היא כי כאן פגש שוב את מכריו מאודסה, הוא ראה בתל אביב את ממשיכתה התרבותית של אודסה, והמעבר מאודסה לתל אביב קל ומתבקש מבחינתו.
מול קברו של שאול טשרניחובסקי מזכיר גיל-עד כי ביאליק וטשרניחובסקי היו מיודדים, והוא אף שייך לתריסר המשפחות שקיבלו רשות לעזוב את רוסיה בזכות השתדלותו של ביאליק.
משם המשכנו לקברו של לובה אליאב – שם מדריכנו מספר כי אליאב היה האיש הקרוב ביותר לבן מאומץ שהיה לביאליק חשוך הילדים. אליאב פגש את ביאליק לאחר שכנער צעיר הגיע למקום שלישי בתחרות חיבורים בית ספרית אשר הוגשו לביאליק, וביאליק הזמין אותו לביתו. השניים התחברו ואליאב הפך במהרה לחברו הקרוב של ביאליק, אולי כמו הבן שהיה חסר כל כך לביאליק. יש לציין שביאליק היה גם הראשון שכתב שירי ילדים בעברית, גם כי פיעמה בו נפש של ילד וגם כי ראה בכתיבה לילדים דבר חשוב מאוד. בין שירי הילדים הידועים שכתב – נד נד, לכבוד החנוכה, רוץ בן סוסי, קן לציפור ועוד.
סיור זה שעקב לאורך תחנות חייו של ביאליק המשיך אל מול מקום מנוחתו של המשורר הלאומי. היו שרצו לקבור את ביאליק בירושלים, אך לפי צוואתו הוא נקבר סמוך לאחד העם, מורהו הרוחני וסמוך לחמותו אשר אמר כי הייתה לו כמו אמא.
מדריכנו השמיע מול הקבר את שירו של המשורר 'אחרי מותי'
אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:
הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;
קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;
וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,
אָבַד לָעַד
משם המשכנו אל קברו הסמוך של אריק איינשטיין, ששר בזמנו ביצוע בלתי נשכח ומרגש של השיר 'הכניסיני תחת כנפך' – מהמוכרים והאהובים שבשירי ביאליק. איינשטיין העיד כי השתוקק במשך שנים לבצע את השיר שכה אהב – וכאן נפרדנו בשירה מרגשת והמונית לצלילי השיר הנפלא.
תודות:
לגיל-עד אלקין על סיור מעמיק ומרגש, בין תחנות חייו של חיים נחמן ביאליק לתל אביב הקטנה, ואל פס הקול של ילדותנו,
לעמית אררט ועידו מאושר החושפים בהתמדה את רבדי ההיסטוריה והתרבות היוצרים את מורשתנו,
ולעמיתים הרבים שבאו לכבד את המשורר הלאומי, ולפסוע לרגע בעקבותיו.
דוא"ל הקבוצה להצטרפות - arara...@gmail.com סבא-עמית אררט, מצפה יריחו 052-7-90.60.90
, כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND
