סיכום => מסע מים תיכון לים כנרת - 'עמיתים לטיולים' בשיתוף "סברס", ממוצ"ש עד יום ג' (22-25.4.17)
SABA Amit
בהובלת מורה הדרך הבכיר רון חרמוני-להט
מיד לאחר פסח תשע"ז, יצאו העמיתים אל אותו המסע, טיול רצוף של שלושה ימים.
מסע 'מים אל ים' עשו פעם (כמעט) כולם - בתנועה או בתיכון, ואפילו סתם בטיול. אבל, פעילות של 'עמיתים לטיולים' זה בדרך כלל משהו אחר, מה גם שהפעם המסע כולו בוצע בתמיכה לוגיסטית מלאה של דניאל שחר מ'סברס - מרכז שטח ישראלי' מירושלים www.sbrs.co.il, שהיו אחראים על שינוע הציוד האישי, הכנת ארוחת ערב חמה בסוף כל יום (א' ו-ב'), ארוחת בוקר ומרכיבים להכנת כריכים לדרך בבקרים (ב' ו-ג'), ובכלל כל דבר שנדרש. לכן אין פלא שעשרות עמיתים נרשמו למסע שיצא בשבוע שאחרי פסח.
חלק מהעמיתים החלו להגיע אל חוף אכזיב כבר במוצאי שבת. בלילה ישנו על החוף, בשקי שינה ובאוהלים ובבוקר הצטרפו אליהם כל היתר, כך שעם הזריחה התארגנו כולם ליום הראשון - שהיה מסע מזורז במגמת עליה של כמעט 30 ק"מ מחוף אכזיב עד צומת אלקוש.
לאחר העמסת הציוד על הטנדר והעגלה הצמודים, תדריך על הצפוי במהלך היום ואזהרות בטיחות ארוכות אך חשובות, יצאנו לדרך. מהגשר שעל כביש החוף עברנו ליד אתר יד לי"ד, והלכנו בין מטעי אבוקדו ובננות לבין שדות ירוקים, ולאורך גדתו הדרומית של נחל כזיב. לאחר הפסקה קצרה לפני חציית כביש 70 המשכנו (בטור מסודר על השול השמאלי!) על הכביש המוליך למושב עבדון, ממנו פנינו אל תוך שמורת נחל כזיב. לאחר שעתיים של הליכה הגענו לכניסה לשמורת 'נחל כזיב', ואת ההפסקה ניצלו רבים מהמשתתפים לתפילת שחרית, אשר הרקע הירוק מסביב הוסיף לה רבות.
מכאן הדרך ממשיכה אל תוך חלק קניוני יותר של נחל כזיב. אמנם לא קניון צר, אך המדרונות משני הצדדים קרובים אלינו. לשמחתנו, קירות אלו אינם יוצרים תחושת מחנק, שכן על גדות הנחל צומח חורש ואולי אף יער - עצים גבוהים, שיחים ומטפסים, והדרך עוברת עלינו בעיקר בצל. לאחר שעברנו תחת שרידיו של מבצר מונפור המרשים, וגם בחנו את שרידיהן של מספר טחנות קמח הפזורות לאורך הנחל (חלקן פעלו ממש עד קום המדינה!), השתנתה הדרך - במקום לצעוד על דרך עפר, הסימון מוליך אותנו אל גדות הנחל ממש, ולעיתים חוצה אותו, וכך אנו מדלגים בין סלעים ועצים עתיקים שכובים.
לקראת צהריים הגענו אל עין טמיר, מעיין הנובע בעומקה של נקבה צרה שנחצבה אל דופן הנחל, וסביבו ברכות קטנות המזמינות את ההולך לחלוץ את נעליו ולשכשך את רגליו בזרם המים המפכפך. חלקנו אף ניצל את ההפסקה הארוכה כדי להידחק דרך פתח הנקבה הצר ולעקוב אחר מהלכה (כ-60 מ'), כל זאת במים אשר אמנם מגיעים רק עד לגובה הברכיים, אך התקרה שגובהה משתנה, לעתים עד כדי 20 ס"מ מעל פני המים, מחייבת טבילה הגונה.
פחות מחצי שעה הליכה נוספת הביאה אותנו אל סופו של החלק הקל של היום הראשון - לאחר שהקבוצה התרכזה בצומת השבילים התחלנו לטפס במעלה ההר לכיוון אבירים. בסופו של המעלה ציפו לנו שתי הפתעות - ראשית, קפצנו מהשביל אל 'מיצד אבירים', מבנה רבוע הבנוי אבנים גדולות, אשר מקורו ויעודו אינם ברורים, אך לאחר העליה הארוכה, הנוף הנשקף ממנו מפצה בהחלט - מהים התיכון במערב עד לפסגות הגליל העליון במזרח. מהמיצד חזרנו לשביל ואחרי דקה נוספת הגענו אל כביש אבירים, שם המתין לנו דניאל עם מלה טובה, וגם מים למילוי הבקבוקים.
מכאן החל החלק השני של היום הראשון, כ-10 ק"מ הרריים עד לחניון הלילה. תחילה עלינו על שביל 'סובב אבירים' שרק נפרץ שמכוון ע"י פסים צהובים (אם כי לעיתים קשה למצוא את הסימון), אתו הגענו לחרבת זווית - חווה ערבית שהיתה כאן עד תש"ח, ובה שילוב מעניין של בניה עתיקה באבני גיר עם קורות בטון מזוין. מכאן המשכנו בקצב מהיר דרך החורש הצפוף עד שעברנו לדרך עפר המשמשת את קק"ל, אתה עברנו ליד חורבת מורגות, ובה קשתות ושרידי מבנים בני מאות שנים לפחות (האתר טרם נחפר), והמשכנו עד לסופו של היום המתיש בחניון הסמוך לגשר נביה מרעי על כביש 89, סמוך לחניון אלקוש.
בחניון כבר חיכה לנו דניאל עם ארוחת ערב חמה - מרק ירקות ונזיד (פויקה) צמחוני. לאחר ההתארגנות והקמת האוהלים התרכזנו שוב, הפעם כדי לציין את יום השואה. מורה הדרך ראובן בן פורת רכז המדריכים של מסו"ל גליל, דור שני לשורדי שואה, סיפר את סיפורה המרגש של משפחתו, ואת הערב סיימנו בשירה עוצמתית עם מורה הדרך אביה כהן איש כביש הצפון.
לקראת היום השני הצטרפו מספר אנשים ואחרים עזבו, ובבוקר חזרו גם אלו שהלכו לישון בצימרים הסמוכים. היום התחיל בדומה לאתמול - ארגון הציוד, תדריך והוראות בטיחות, ויצאנו לדרך.
המסלול החל בערוצו הפורח והפתוח של נחל כזיב. לאחר הפסקה בעין חותם, אשר גם במעיין כאן טבלו חלק מהמשתתפים, המשכנו בנחל, ועל הכביש המחבר את חורפייש ובית ג'אן המתין לנו דניאל עם ארוחת הבוקר מפנקת. מלאים ומתוספקים המשכנו אל ערוצו של נחל נריה, איתו עלינו בתוך חורש אפלולי וקסום עד לחרבת חממה שעל מורדות הר נריה.
מכאן ממשיך השביל על מסלולו של שביל ישראל, ועם הסימון המשותף עלינו בשביל המנדטורי אל הר נריה, וממנו אל שביל הפסגה של הר מירון. בדרך עצרנו ב"חלונות נוף" ומצפורים לתצפית היקפית על הים התיכון במערב, ישובי גבול הצפון ולבנון בצפון, והר כנען עם צפת ובנותיה (סדרת ישובים המזכירים בשמם את ימי תהילתו של האזור - כפר שמאי, בר יוחאי, אור הגנוז) ממזרח.
בהגיענו אל חניון הפסגה התפצלנו - חלק המשיך עם שביל ישראל במסלול המקובל, היורד דרך חרבת ב"ק, עין זבד וחרבת שמעא (המזוהה כתקוע הגלילית, ובה בית כנסת מרשים).
מרביתנו ירדנו מהר מירון דרך שביל הרוכבים המנדטורי, אשר מתפתל ימינה ושמאלה, ומגיע בסופו ישירות למושב מירון. כאן נכנסנו לביקור בשרידי בית הכנסת העתיק, אשר חלקו בנוי וחלקו חצוב ישירות בסלע ההר, וסיימנו את היום בקבר רבי שמעון בן יוחאי, המלא בתקופה זו של השנה בתכונה והכנות להילולת ל"ג בעומר. שתי הקבוצות נפגשו שוב בחניון הפיתול מתחת למירון, שם המתין לנו דניאל עם ארוחת 'על האש' כיד המלך, לציון סופו של יום קל יחסית.
היום השלישי היה גם האחרון במסע זה. העמיתים התחילו את היום במעבר מתחת לכביש 866, ולאחר הליכה נעימה בערוצו של נחל מירון, הגענו לשורה של בריכות. מספר עמיתות נשארו לטבול בבריכה אחת, מספר עמיתים בבריכה הבאה, וכולם נפגשו שוב בבריכות שכווי המרעננות לקראת חלקו המרכזי של נחל עמוד. ההליכה מכאן קצת קשה יותר, והשביל הצר עולה ויורד בין סלעים בתוך ערוץ הנחל ועל המדרונות שמעליו, אבל העמיתים המשיכו ללא לאות, טיפסו ביתדות וגלשו על הסלעים, ולבסוף יצאו אל קטע פתוח ורחב של הנחל. השביל, לאחר עליה קצרה, מגיע אל חניון נחל עמוד על כביש 85, בו המתין לנו שוב דניאל עם מים למילוי ביום החם, ועם פריסה לארוחת צהרים של פסטרמות וסלטים.
לאחר מנוחה המשכנו אל נחל עמוד תחתון. השביל קל יותר מאשר בחלק העליון של הנחל, ולעניין הוסיפו עין שבשבת, שורת מערות אדם קדמון מתקופות שונות, וגם גרמי המדרגות המכסים את גיחון המוביל הארצי, החוצה את ערוץ נחל עמוד במפעל הנדסי יוצא דופן. סופו של הערוץ הקניוני הגיע לאחר העמוד המפורסם שנתן לנחל את שמו, שלאחריו הגענו אל כביש חוקוק, למפגש נוסף עם דניאל.
לאחר עצירה קצרצרה יצאנו אל חלקו האחרון בהחלט של המסע, אותו הוביל סבא-עמית אל שפך נחל עמוד לכינרת. הדרך כבר אינה על שביל בין צוקים, אלא דרך עפר רחבה, ואנו ממהרים קדימה, להקדים את השקיעה. ליד גשר בזלת תורכי נפרדנו משביל ישראל, והמשכנו עם הסימון של שביל 'מים אל ים', החוצה מתחת לכביש 90 וממשיך דרך המטעים ישירות מזרחה. החשיכה כבר התחילה לרדת, ואנו עוברים בין העצים, ופתאום - ים!
הגענו אל ים כינרת, אשר אורות הישובים שסביבו כבר התחילו מנצנצים במרחק. התכנסנו לתמונת סיום על רקע היעד, האמיצים התארגנו במהירות לטבילה בים, ולאחר תודות ומילות פרידה מהחברים שצברנו במהלך הימים האחרונים, התחלנו מסע חשוב לא פחות - לחזור בשלום הביתה, אל המציאות היומיומית.
תמו שלושה ימים בהם גמאנו 70 ק"מ של הליכה לרוחב ארץ ישראל, מהים התיכון עד לים כינרת - מחוף אכזיב לחוף גינוסר.
תודות גדולות -
לע.אררט על ארגון הפרטים הקטנים והגדולים שאפשרו את המסע
לדניאל וחגי מצוות 'סברס' על התמיכה הלוגיסטית שבלעדיה הכל היה הרבה יותר מסובך
לנהגים יובל בירס, עזרא ערמון, עדי סגל ואמנון בר עמיתים תושבי הצפון שהגיעו במיוחד בסוף כל יום כדי להחזיר את הרכבים מנק' ההתחלה
וכמובן לרון המדריך, שיזם את המסע, הוביל אותו והוסיף הסברים לאורך הדרך.
ניפגש במסעות הבאים!
אלבומי תמונות באדיבות: ד"ר ז.רוטקף , רון ח.ל - היום ה1, היום ה2 והיום ה3
בעמיתות, רון חרמוני-להט
 |
דוא"ל הקבוצה arara...@gmail.com סבא-עמית אררט 052-7-90.60.90
, כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND
