סיכום => (18-19.4.22) 'עמיתים לטיולים' במערב הנגב במרחב עזוז - נצנה - שבטה

68 views

Skip to first unread message

SABA Amit

unread,

Jun 2, 2022, 1:01:32 AM6/2/22

to עידו מאושר עלי, ירון בוצר כפר יונה באר שבע, נצה גאן מורת דרך ראשון לציון, רון חרמוני להט מודיעין מורה דרך לפ טופ‎

בס"ד

סיכום => ויסעו ויחנו - פסח תשפ"ב

'עמיתים לטיולים' במערב הנגב במרחב עזוז - נצנה - שבטה

טיול למיטיבי לכת התקיים בימים שני שלישי חול המועד פסח, יז'-יח' ניסן תשפ"ב (18-19.4.22)

בהדרכת מורת הדרך - נצה גאן

יומיים של נופים עזים, פריחות ייעודיות, מורשת, היסטוריה וארכיאולוגיה

18.4.22 מסלול מעגלי עזוז בור הסבחה כ-18 ק"מ
19.4.22 מעזוז לניצנה כ-15 ק"מ + סיור בשבטה

גם בארצנו הקטנטונת ישנם חבלי ארץ אשר ריחוקם מן הדרכים הראשיות גורם לביקורים ולסיורים בהם להיות נדירים.

אבל ברגע שמפנים את הזמן הדרוש ומגיעים לחוות את אותם חבלי ארץ קשה לדמין כיצד עד כה לא ביקרנו בהם...

היום הראשון: מסלול מעגלי מעזוז לבור הסבחה

חניון בארותיים

הדרך אל נקודת ההתחלה של סיורנו, חניון בארותיים עוברת במרחבי מערב הנגב העצומים, מול שטחי מדבר הנראים במבט ראשון חד-גוניים ונעדרי נקודות ציון.

אך בחינה של הנוף העובר מולנו מגלה חלוציות ויזמות המפריחים את השממה - מרחבים נטועים הכובשים פיסות ירוקות רחבות ידיים מהמדבר החום, תחנות כח סולאריות מרשימות שהידועה מביניהם היא זו המנצלת אלפי מראות המחממות בעזרת אור החמה את פסגתו של מגדל שמש אשר חומו העז מספיק כדי להפעיל גנרטור רב עוצמה, ואף אתר תיירות מקסים בו הוכשרה גבעת חול למטרת גלישת חולות, והמוני הרכבים הממתינים למרגלותיה מעידים על הצלחת המיזם.

המשך הדרך מערבה מגלה כי קולות מלחמת העולם הראשונה עדיין מהדהדים בין חולות הנגב, ואנו חולפים על פני מספר אתרים שהשתמרו מקו הרכבת אותו ניסו הטורקים להקים במהלך אותה מלחמה. קו הרכבת כמעט ולא היה פעיל, אך סוללת העפר והגשר היפה אותו הקימו אותם טורקים מעל נחל בארותיים עדיין קיימים ומהווים חלק מעניין מציר הגישה ליעדנו ואל היישוב השליו עזוז המתנשא על גבעה סמוכה.

לאחר הנסיעה הארוכה בין שלל גווני החום הרבים של המדבר חניון בארותיים בולט היטב בכתם ירוק של חורש טבעי המקבל את פנינו ביום חם זה בצל מעתיר ורוח נעימה המפיגה את להט החמה, ממש נווה מדבר כהלכתו.

המקום מאוד מושקע, חניונים מכוסי משטחי עלים רכים שנותרו מהחורף ממתינים לרכבינו ואוהלינו, ותוך זמן קצר אנו מתארגנים ומתקבצים סביב מדריכתנו, מורת הדרך עתירת הקסם והידע - נצה גאן. והיום הקסם כפול, שכן עמיתנו מורה הדרך רון חרמוני-להט יחבור אלינו למסלול היום הראשון, נזכה להדרכה של שניים ממורי הדרך הטובים ביותר שיש לעולם הטיולים העברי להציע, ונחשף לפנינים החבויות בין חולות המדבר סביבנו.

נצה מקבלת אותנו בחיוך רחב ובברכת מועדים לשמחה תחת צילו רחב הידיים של אשל רחב צמרת, ומארגני הטיול נוכחים כי אנו מעט באיחור, אז מחזירים את השעונים רבע שעה לאחור וזזים...

צופים בעזוז אל ההיסטוריה

עליה קלה אל גבעה יפה המתמרת מצפון לנווה המדבר שלנו מגלה מלבד בקתות אירוח מלאות שלווה גם נוף פתוח אל המדבר החום המשתרע מדרום לנו, חניון בארותיים הבולט כאמור בירוק המעיד על מי תהום רבים, ואל נחל בארותיים המותח פס ירוק רחב מהגבול המצרי בואכה חניון בארותיים והוא בעליל מקור המים הרבים של האתר.

קליטת הסלולר הקלושה מצדיקה את אלו הקוראים למקום סוף העולם שמאלה, אך ההיסטוריה במרוצתה לא פסחה על חבל ארץ זה, ונצה המדריכה מצביעה אל הגבעה עליה ניצב היישוב עזוז, וחולקת עימנו דעת.

עזוז הוקם בשנת 1956 כהאחזות נח"ל אשר קיבלה את השם בארותיים, על שם שתי הבארות הקיימות באזור חניון בארותיים - באר משה ובאר אהרון.

לאחר מלחמת ששת הימים בה נדד הגבול עם החולות מערבה אל תעלת סואץ פחת הצורך בשמירה על אזור זה, לכן האחזות הנח"ל נדדה גם היא לסיני.

בשנות השמונים משפחות ובודדים, חדורי חלוציות, אשר הוקסמו ממרחבי המדבר, השלווה האינסופית של המקום והחופש הבא יחד עם הריחוק ממרכזי התיישבות הקימו את היישוב עזוז. היות שבעמק חפר כבר קיים ישוב בשם בארותיים ועדת השמות לא קיבלה שם זה, ומייסדי הישוב בחרו בשם עזוז, הנגזר מפסוק בתהילים וכן משם נחל סמוך הנקרא בערבית עזיזי.

כיום בעזוז 16 משפחות המונות 76 נפש, והוא אחד היישובים המבודדים ביותר בארץ.

תחתינו למרגלות הגבעה אבני גיר חומות התוחמות מתחם רבוע הינן שרידי תחנת רכבת טורקית, וסמוך אליה חפיר - חריץ בקפל קרקע הינו תשתית שהוכנה לצרכי רכבת הקיטור הטורקית אשר יכלה לנוע בשיפוע מוגבל מאוד וסוללי המסילה נדרשו לאזן את הקרקע לצרכיה.

אנו נעים על הרכס בין אבני גיר שקובצו למבנים נשכחים אי אז, ונצה המכירה כל אבן נעצרת סמוך לשרידי מבנה רבוע ומדובבת את האבנים העתיקות.

ב1914 ארכיאולוג בשם וולי מלווה בלורנס איש ערב הידוע הגיעו לכאן בשליחות ה PEF כארכיאולוגים בכובע אחד, ותחתיו נסתר כובע המרגלים של בריטניה הנערכת לעימות עם הטורקים.

שני אלו מלבד הכנת תוכניות מלחמה זיהו כאן מצודות מהתקופה הישראלית. ארכיאולוגים מאוחרים יותר העלו תזות המשייכות את המבנים לתקופת המלך שלמה, או עוזיהו, או בכלל לפני שהיה כאן שלטון יהודאי ולאחר דיון מעמיק ופולמוס רב התחזק הקונצנזוס כי מדובר אכן במצודה ישראלית.

מצודה זו היתה חלק מדרך שור הקדומה שהובילה מבאר שבע לניצנה ולקדש ברנע וממנה למצרים.

בין הסבחה להר געש

אנו ממשיכים על דרך עפר המטפסת במתינות לעבר גבעת סלעית - גבעה רמה בה שרידי ביצורים השולטת על הגבול המצרי, הנראה מאוד דומה לצד הגבול שלנו... וחסר פירמידות לחלוטין.

מגבעה זו ניתן לראות את מישור הסבחה הפרוש ממערב לנו, מישור מדברי חום חסר תווי מתאר בולטים אשר ערוצי נחלים מתווים בו פסים ירוקים המתרפקים על החורף שאך חלף לו.
ההיסטוריה המודרנית עצרה כאן ממרוצתה בחריקת בלמים בסדרת ארועים שהחלו בסוף המאה ה-19, עם מכירת תעלת סואץ לאימפריה הבריטית.
בשביל צרפת היתה תעלת סואץ מיזם פיננסי, אך לבריטים ששלטו בשטחים נרחבים באסיה היתה לתעלה חשיבות אסטרטגית לקשר בין האי הבריטי לבין מושבותיו הרחוקות.

האימפריה העות'מאנית אשר אותה תקופה כבר היתה בהליכי שקיעה התעלמה כמיטב יכולתה מהבריטים המשתלטים דה-פקטו על מצריים.
בשנת 1906 נקבע הגבול הבינלאומי הנוכחי בין ישראל למצריים, קו גבול אשר לשתי מדינות אלו, אשר כלל לא היו קיימות אז, לא היה שום קשר בשירטוטו. באותה שנה מגיע לעקבה קצין בריטי בשם ברמלי. עקבה היא ישוב שכוח אל, עם מספר חושות ותחנת המשטרה העלובה של אום רשרש. באותו זמן במקרה שהה שם בחופשה קפטן עות'מני בשם רושדי אשר מיד חש אל קו הטלגרף שאך זה הוקם והחל בשיחות בהולות עם בירת האימפריה המאצילה עליו את הסמכות לנהל מסע ומתן עם אותו ברמלי.

ברמלי מעלה תביעה לשליטה בריטית בחוף, כקצהו של "קו חלוקה מנהלתית" הנמתח מרפיח בצפון עד לאום-רשרש במפרץ אילת. לאחר סיכום בין שני הקצינים יוצאים הבריטים לסמן ולשרטט גבול של אזורי השפעה. הקצין העות'מני רושדי דורש להעביר את הגבול כמטחיי תותח מעקבה, וכך נקבע קצהו של הגבול הנוכחי הסמוך לטאבה. דרישות עות'מניות נוספות למספר מעיינות גרמו לקו הישר "להתעקם" מעט סמוך לאזור בו אנו נמצאים.

במהלך מלחמת העצמאות צה"ל חוצה קו זה מערבה, אך נסוג חזרה ובמסגרת הסכמי הפסקת האש מתקבע אותו גבול ששרטטו שני הקצינים שבלי דעת ניווטו את ספינת ההיסטוריה למחוזות עליהם לא חלמו. כאן, באזור ניצנה, הוגדר שטח מפורז.

בשנת 1955 המצרים הפרו את ההסכמים והשתלטו על גבעת סלעית, עליה אנו עומדים עכשיו, השולטת היטב על סביבותיה ובעלת ערך אסטרטגי רב.
בתגובה יצא צה"ל לפעולת הסחה בכונתילה, תוך כדי שכוחות רבים מתרכזים באזור שיבטה בחסות המהומה המרוחקת.

בליל 2 בנובמבר 1955 יצאו כוחות גדולים של צנחנים, גולני, נח"ל ויחידת ה101 משיבטה, למבצע שכונה "הר געש", בו הוכו המצרים והושב הגבול לתוואי ששרטטו אותם קפטנים, המבצע הגדול ביותר אליו יצא צה"ל מאז מלחמת הקוממיות.

שנתיים לאחר מכן, בריטניה וצרפת אשר התרשמו מכוחו של צה"ל, ורתחו על ממשלת מצריים אשר הלאימה את תעלת סואץ, יזמו את מבצע סיני בו כוחות צה"ל כבשו בתוך שבוע את כל מרחב סיני, וכוחות בריטים וצרפתים באמתלה של שמירת השלום תפסו את אזור תעלת סואץ אשר בריטניה עדיין ראתה בו נכס חשוב.
לאחר לחץ בינלאומי נסוגה ישראל מסיני, עד למלחמת ששת הימים בה שוחרר חצי האי שנית, וזאת עד לחתימת הסכם השלום עם מצרים.

רכבת לילה לסואץ

ארוע חשוב נוסף אשר הדיו מהדהדים במרחבים אלו קרה במהלך מלחמת העולם הראשונה, בה צבא טורקיה נערך בסיני כדי להגן על מרחבי האימפריה הטורקית מפני הבריטים אשר איימו לפלוש מכיוון מצריים.
כדי לתספק את הצבא הטורקי נסלל בחופזה קו רכבת אשר עבר במישורי הסבחה, הרחק מחופי סיני אשר נתון לאיום מצד אוניות הצי הבריטי השולט בגלים. קו זה הגיע משכם, עבר דרך באר שבע לניצנה וממנה אל קוסיימה, הנמצאת ממערב למישור הסבחה עליו אנו צופים, במטרה להגיע אל התעלה.

תשתית עצומה נבנתה לצרכי קו הרכבת, כ160 גשרים, תחנות, מגדלי מים ועבודות יישור קרקע נרחבות.
בינתיים הבריטים כבר פרצו את קו החזית, קו הרכבת הפך למיותר, והטורקים פרקו את המסילה לצרכי ברזל, אך תשתיות המסילה נותרו בשטח, ומשמשים בין השאר כמו שראינו עד היום את הנוסעים ברכבם לעזוז.

בור הסבחה

אנו נעים דרומה לאורך הרכס, כאשר הנופים מקבלים נופך דרמטי יותר, שיאי ההרים מהצד המצרי בולטים היטב מעבר למישור הסבחה, וממזרח נוף יפה של המדבר המשתרע תחתינו עד לאופק, וכמובן היישוב עזוז - הנוגע בירוק בולט בקו האופק.

בדרכנו אנו חולפים על פני גלי אבנים המעידים על פעילות קדומה כאן, אולי לצרכי קבורה, וסלעים רבים בעלי פטינה (שכבת ציפוי) כהה שאי אלו קדמונים חרטו את השכבה החיצונית הכהה תוך חשיפת פנים אבן הגיר הבהירה יותר, ויצרו ציורי אבן רבים.
אנו עוסקים שעה ארוכה בגילוי ובחינת ציורי אבן אלו, שהבולט ביניהם הינו ציור ברור להפליא של ג'ירפה (?), המעיד על אקלים שונה בזמנים קדומים. תוך כדי שאנו נהנים מסיור במוזיאון אומנות זה רון חרמוני-להט מצייר קוים לדמותו של התהליך הגיאולוגי המורכב אשר יצר פטינה זו, הדרך לתארך את ציורי הסלע, וסקירה מקיפה של המידע אותו הפיק המדע מיותר מ400 אלף (!) ציורי סלע שכאלו שנחשפו במרחב הנגב.

האור הרך של בין הערביים עושה חסד עימנו תוך שבירת השרב, וגם עם הנוף סביב החושף את הגבעות סביב בגוונים רבים של חום-שחור והמישור מטה הצבוע בחום אדום וחרוץ בערוצי נחלים מוריקים.

תצפית מראש המצוק הישר מטה מגלה את בור הסבחה הידוע ואת דרך העפר אשר מובילה אליו מהחניון הסמוך לגדר המערכת ובו ממתינים עשרות רכבים להמוני המטיילים אשר יצאו למסע קטן משלהם לטבול במי הבור.

עשרות מטיילים לא יכולים לטעות, ואנו משנסים מקלות הליכה ויורדים לבדוק על מה ולמה עושים גלים.

בלב עמק קטן אשר תשתיתו מסלע גירי אשר מלובן האבן המבהיק ברור כי נחצב ביד אדם, ממתין כתם ירוק ובקצהו פיר רבוע קטן אשר סולם חבלים רעוע המצטרף לסולם ברזל לא הכי יציב מוליכים אל תחתיתו.
בתחתית הפיר מתגלה בור עמוק ורחב ידיים החצוב תחת פני הקרקע, אשר מימיו קפואים, ומאפשר לצולחים את הירידה טבילה הגונה ומרעננת.

פתח הבור צר, ומערכת הסולמות מאפשרת רק לאדם אחד לרדת או לעלות באותו זמן, ותור ארוך של זאטוטים וצעירים ברוחם ממתין במבט חסר סבלנות, המתחלף במבט של אושר לשבים מההרפתקה הרטובה.

נחל בארותיים

אחרי שרחצנו והתנקינו באמת הגיע הזמן לצבור שוב קצת אבק מדבר, ואנו עולים חזרה אל הרכס בדרך שעקבות הבניה של פורציה העתיקים עדיין ניכרים בה.
מכאן השטח נוח ואנו ממשיכים לאורך נחל בארותיים בדרך המסומנת בשלטי ברזל המציגים גמל על אופניים. נו ברור... גם לגמלים מגיע להנות מכל הטוב של אזור זה...

אנו מנווטים בידענות שלא הייתה מביישת אף סייר נבטי, אל בור מים נוסף אשר נחצב בסלע הקרטון הרך בידי אותם נבטים קדמונים אשר יישבו אזור זה, וניכר בהם שהבינו היטב את דרכי המדבר שכן בשולי הבור יישרו היטב את הסלע הרך בזווית הנכונה בדיוק להשתרעות ומנוחה קלה.

אנו ממשיכים לאורך יובל של נחל בארותיים, ומגלים כי 'יובל' הינו השם הנפוץ לערוצים בארץ, תוך כדי שרון עוצר מדי פעם וחולק עימנו פרט מרתק בקשר לבוטניקה של הצמחיה המגוונת בערוץ הנחל, הסכרים הנמוכים אשר הוקמו בתקופה הביזנטית לאורך הנחל ותפקידם היה ליצור מדרגות מיושרות במסלול הזרימה אשר הוצפו על ידי שיטפונות עונתיים ואפשרו חקלאות משגשגת גם באזור צחיח זה.

פרט מאוד מעניין התופס את תשומת ליבי במהלך הסיור המרתק לאורך הנחל הוא כי לא כל הנחלים זורמים לים!
מסתבר כי נחל בארותיים זורם מזרחה, נשפך אל נחל ניצנה, וזה בתורו אינו מצליח לפרוץ את הרכסים ממזרח לו, וגווע לו לאיטו בין חולות המדבר....

הדרך בנחל בארותיים ארוכה אך בסופה אנו חוברים לדרך עפר מדברית המובילה אותנו היישר לסגירת מעגל בחורשת בארותיים בה התחלנו את היום.

מדורת השבט

את יומנו מלא העניין והגילויים אנו מסיימים בערב ארוך סביב מדורת השבט, השף הידוע יואב שרעבי פותח לו מסעדה עטורת כוכבים תחת השמיים הבהירים, וחולק עימנו תפוחי אדמה צלויים, בצלים מתקתקים, ואת מנת הדגל - בטטה חמה היישר מהמדורה, נימוחה ומתוקה להפליא.

על התוכנית האומנותית מנצחת עמיתתנו הילה לייטנר, החולקת שירונים ביננו ומובילה ערב שירה נינוח בו אנו מזהים כישרונות קוליים נדירים, ואי אילו זייפנים שהסתננו לארוע.

היום השני: מעזוז לניצנה + סיור בשבטה

את בוקרו של יום הסיור השני אנו פותחים לאחר התארגנות כמובן, סביב מדורת השבט. כאן מסתבר כי השף יואב מתפקד היטב גם ללא כוכבים ואנו נהנים ממנת החג - חביתות גורמה על מצה, בליווי קפה ריחני שהוכן כראוי לטבע אליו אנו מתחברים על גחלי המדורה.

תוך ביס או שניים כולנו מוכנים לפתוח את הבוקר בחיוך רחב ולצעוד בעוז אל מרחבי ניצנה.

בין בארות, מאגרים וכתובות סלע

נצה מובילה בבטחה שוב בין עצי התמר והאשל אל באר עמוקה הניצבת בתוך יציקת בטון חסונה, וממנה מובילה שוקת החצובה בבטון, זוהי באר משה - הראשונה מבין שתי הבארות בחורשה זו שנתנו למקום את שמו - בארותיים.

כאן שכבת חרסית אטומה למים שוכנת בעומק לא רב תחת פני הקרקע, ולכן מי התהום כאן גבוהים, ומאפשרים חיים וחקלאות ברמה גבוהה יחסית לאזור מדברי זה.

ניצה מזכירה למצטרפים שהגיעו רק ליום הסיור השני את פרטי בניית הרכבת הטורקית במלחמת העולם השניה, ומוסיפה כי קטרי הקיטור של אותה עת נזקקו למילוי מים כל 25 ק"מ בקירוב, והבאר כאן היתה מאוד שימושית לצורך זה.

ואם כבר נבנתה כאן תחנה בה מחויבת הרכבת לעצור, צריך צל ומקום מנוחה לחיילים. לצורך זה פעלה כאן פלוגת הנוטעים של הצבא הטורקי שבראשה עמד אליהו קראוזה מנהל מקווה ישראל, אשר אף שכנע את מפקדיו להציב תחתיו את בוגרי מקווה ישראל אשר גויסו לצבא הטורקי.

פלוגה זו נטעה מספר חורשות יפות בארץ, וכאן נטעה בעיקר עצי אשל ומעט אקליפטוסים אליהם נוספו שנים לאחר מכן עצי ינבוט לבן ביוזמת קק"ל.

מספר פסיעות משם ממתינות שתי בריכות בטון לצד תחנת שאיבה המאזכרת את מיקומה של באר אהרון. בריכות אלו שימשו לאגירת מים במקור, ובימי האחזות הנח"ל כבריכת שחיה מרעננת בחום המדברי. חבל שעתה הבריכות אינן ממלאות את ייעודן, נווה מדבר זה היה מושלם בתוספת בריכות שכאלו.

אנו ממשיכים במורד נחל בארותיים ועוברים תחת גשר טורקי מרשים אשר על קשתותיו וסוללה הנמשכת לאורך הנחל עובר הכביש המודרני לעזוז, ושוב אנו פוגשים את לוח הברזל בצורת הגמל על אופניים, באמת גמלים מפונקים יש כאן.

נצה מכירה היטב כל שביל ומובילה בדיוק אל זוג אבני גיר מכוסות פטינה שחורה על גדת הנחל עליהן חקוקות אותיות ביוונית, אני כבר מומחה ומזהה את כל אותיות הקורונה שם...

נצה מתרגמת מיוונית שוטפת ומבהירה כי מדובר בשני שמות שחקקו עוברי אורח בתקופה הביזנטית - יוסף בן אלמאז וסטפנוס בן וואבוס בתוספת שני צלבים המסגירים בברור את דתם. גרפיטי אשר לאחר מאות רבות קיבל ערך היסטורי חשוב.

לצד הנחל המסמן פס ארוך ומוריק נמתחת אמת מים מעוררת סקרנות. הסקרנות לא מאכזבת ואנו פוסעים במורד האמה היישר אל ברכה ענקית בנויה אבני גיר מסותתות, 41X28 מ', גובהה כשלושה מטרים, ועובי קירותיה כמטר. רק מים חסרים כדי להשלים את החגיגה הארכאולוגית.

נצה חולקת עימנו ידע רב בקשר לתקופה הביזנטית ואנו מגלים כי באותה תקופה היה אזור זה מיושב בצפיפות יחסית, כ20,000 איש לעומת 8000 בלבד בימינו, והביזנטים נהגו לייצא לאירופה את יין עזה אשר נודע באיכותו, ובמחירו.

יין זה יוצר בפריפריה של עזה, ובהחלט כמות גדולה של כרמים טופחה כאן בעזרת שימוש מחוכם במערכות אגירת מים וחקלאות מדרגות בערוצי הנחלים.

אנו ממשיכים וחולפים על פני חאן בארותיים העמוס מטיילים רבים לרגל החג, ובו מכלאת גמלים אשר במפתיע היום ללא אופניים, ומגיעים אל גבעה רמה אשר על שם גובהה קיבלה את השם הציורי: נקודת גובה 301, ועל שם המצוי בה את השם גבעת הכתובות.

בגבעה זו ניתן לאתר בקלות ציורי סלע עתיקים רבים בהם בולטים יעלים מופשטים הקלים לזיהוי בשל קרניהם המעוקלות.

גבעת הגר

הדרך ארוכה היא ורבה, ואנו ממשיכים בשימחה אל מצוק מרשים השולט היטב על האזור, ומעליו בולט מגדל תצפית ייחודי - גבעת הגר.

דרך נוחה מובילה למרומי הגבעה בין מחשופי קירטון לבן המשובצים בקרקע החומה, ומעט אבנים בעלות פטינה שחורה המשובצות פה ושם להשלמת החוויה.

מגדל התצפית מחליד וניכר בו שלא תוחזק זמן רב, אך גבעת הגר גבוהה יחסית, ומספקת נוף ראוי באותה מידה ואנו מסתפקים בו.

ממרומי הגבעה נפרשים מרחבי האינסוף של גבעות חומות לבנות, וערוצונים המבתרים את הנוף בפסים ירוקים, ובמרכז הנוף גדר המערכת המבתרת את הנוף לשלנו ושלהם.

בעוד אנו מתמוגגים מול המרחבים, מדריכתנו מוסיפה לחלוק עימנו עוד מההיסטוריה של האזור.

בספטמבר 1959 מפקד סיירת הצנחנים יאיר פלד נרצח בחבל ארץ זה, עת יצא למסע ניווט בדד. האשמה נפלה על בני השבט הבדואי סראחין, אשר ככל הנראה שיתפו פעולה עם המצרים.

כפעולת תגמול יוצא מבצע הגר, בני הסראחין העוינים מגורשים אל מעבר לגבול, ואילו בדואים אחרים באזור אשר נקטו יחס ידידותי לישראל מועברים ליישוב באזור דימונה.

היום פסח, ואם אנו כבר צופים רחוק, נצפה גם לעבר. סיור זה קיבל את הכותרת - ויסעו ויחנו, שכן הנוף וסוג השטח אינו שונה מהותית מזה בו נדדו אבותינו.

בספר במדבר רשומות התחנות בהן עברו בני ישראל לאחר יציאת מצריים. תחנה 32 היא קדש ברנע - תחנה חשובה שהיה ניסיון לזהותה בעין קדיס הנמצא דרומה מכאן מעבר לגבול המצרי בשל הדמיון בשם, אלא שהמעיין שם קטן והשטח לא מתאים להכיל המון אדם. לעומתו, בעין קודיראת הסמוך יש שפיעה חזקה והאזור מתאים יותר לחניה המיוחסת של בני ישראל, (יישוב בשם קדש ברנע בפיתחת ניצנה משמר את השם התנכ"י אך ככל הנראה לא את המיקום התנכ"י).

קדש היא גבול הארץ המובטחת, וגבול נחלת יהודה, והמקום כונה מי מריבה לאחר שמשה היכה שם בסלע בניגוד לציווי שעליו לדבר עם הסלע. מקדש יצאו המרגלים לתור את הארץ, משם שלח משה שליחים אל מלך אדום, ומרים אחות משה הלכה לעולמה שם. וכל זה לא הרחק מכאן, באותו מרחב מדהים בו אנו נמצאים המתחבר כל כך טוב לחג המצות.

חמוקי ניצנה

אחת מפניני הנוף הידועות של האזור הינה חמוקי ניצנה, עמק קטן בו מחשופי סלע קירטון בוהקת בלובנה אשר נותני השם למקום ראו בה ארוטיקה מסוימת.

נצה שוזרת היטב את המסע בין פניני פיתחת ניצנה, ואנו גולשים בהליכה נוחה אל העמק המדובר.

ברגע שמגיעים אל העמק מתברר כי נותן השם למקום אכן ידע על מה הוא מדבר. את פנינו מקבלים פיתולי גבעות לבנות המתקמרות ברוך, ביניהם בולטים פה ושם צריחי סלע לבן בוהק, ומעל העמק מתמרים מצוקים יפים ולבנים אשר קווי הגובה שלהם מודגשים בלבן מט.

בהחלט המקום מספק מהלומה של יופי, והרגשה של מין חיית מחמד חמודה הממתינה לליטוף.

עוד תופעה מעניינת של המקום היא כי הלובן הבוהק של הקירטון גורם למצלמות להיכנס לרווית אור, לסגור את הצמצם, ופשוט לפספס את החוויה. חייבים להגיע לכאן אישית בשביל להתרשם מפלא טבע זה.

מערת ניצנה

אנו ממשיכים לאורך ענק פניני האזור אל מערת ניצנה, מערה מלאכותית שנחצבה אל הסלע המלבין. המערה עצומה, אורכה שמונים מטר, והיא מחולקת לארבעה אולמות. עקב סכנת התמוטטות, אנו נמנעים מסיור בתוכה ונהנים מעוצמת החוויה של הכניסה המרשימה בלבד.

באזור זה יחסית מטיילים מעט (ולא בצדק...), ואין כאן הרבה סימוני שבילים, אך בשנה האחרונה סומן שביל סובב ניצנה, ואנו בין הראשונים אשר פסענו לאורכו, ורגלינו תרמו לפילוס שביל נוסף בארץ.

תל ניצנה

כברת דרך קלה מגלה תל נישא בעל שתי פסגות, על הראשונה שאליה מוליך גרם מדרגות רחבות, מבנה מודרני שמור ומעליו דגל ישראל, ואילו ברום השניה מבנה עתיק ומתפורר, זהו תל ניצנה השולט על השטח בגובהו ובעושר הממצאים הארכיאולוגיים הפזורים סביבו.

למרגלות התל אנו בוחנים באר עצומה ותעלת המים הנמשכת ממנה, ולא הרחק מתחם כנסייתי בזיליקתי (אולם אותו שתי שורות עמודים מחלקות לשלושה חלקים).

תוך כדי שנצה מובילה מסע מודרך מושקע בין האלמנטים הארכיטקטונים של הכנסיה, אנו נחים על מספר עמודים שבורים בעלי ארכיטקטורה המותאמת היטב לישיבה נוחה והתעמקות בדברי ההסבר.

גרם המדרגות המוביל לפסגת התל נוח מאוד, וחושף היטב את הנוף סביב, את מראה הכנסיה בה ביקרנו ממעוף הציפור תוך הבנה טובה של המרחבים השונים בכנסיה ותפקידם, מגדל מים טורקי שאנו כבר יודעים כי שימש לצרכי רכבת הקיטור, ומרחבי אין קץ...

על ראש התל אנו מגיעים אל מבנה מודרני שמור אך חסר תקרה, בנוי אבנים מסותתות ומהוקצעות, בו בולטים קווי חלונות ברורים ושמורים ומתאר דלת הכניסה.

למראה פנינו המשתוממות מגלה נצה כי מדובר בבית חולים טורקי מימי מלחמת העולם הראשונה, שנבנה כדי לטפל בזרם הפצועים אשר הגיע מחזית הלחימה. בית חולים זה נבנה על שרידים נבטיים, כמותם ניתן למצוא סביבו, בעיקר שרידי כנסיה הנסמכת אל מבנה בית החולים, ועוד כנסיה במצב שימור ירוד על הפסגה השניה של התל.

השרידים הנבטיים המרשימים משכו לכאן ארכיאולוגים כבר בראשית המאה שעברה, ביניהם אחד בשם קולט (בן דודו של יצרן האקדחים הנודע) איש אמיד מאוד, שהגיע לחפור בשבטה ב1935 ועקב בעיות אספקת מים העביר את מאמציו לתל ניצנה.

אותו קולט היה בר מזל, ומלבד שרידי מבנים מרשימים ככל שיהיו גילה מימצא טוב מהם - ארכיון פפירוסים מהמאה השישית ועד השביעית לספירתם (פפירוסי ניצנה) השופכים אור על חיי התושבים כאן בתקופה הביזנטית.

כאן המקום לסקירה קצרה על תולדות הנבטים - שבט מדברי שעסק במסחר לאורך דרך הבשמים למן המאה השלישית לפנה"ס, דתם אסרה על התיישבות מכל סוג שהוא - נטיעת עץ או בניית בית. במהלך המאה הראשונה עת הרומאים משתלטים על אזור עבר הירדן המזרחי הנבטים עוברים ליישובי קבע חקלאיים תחת השפעה רומית-הלניסטית חזקה.

עם חדירת הנצרות למרחב במאה הרביעית הם מתנצרים וכנסיות רבות נבנות באזור.

הגעת שלטון המוסלמים לארץ במאה השביעית מלווה בהכבדת המיסים על תושבי ניצנה הנוצרים, וככל הנראה נאסר ייצור היין עקב מגבלות הדת המוסלמית, דבר שהביא לקריסה כלכלית של היישובים כאן ולנטישתם.

הנבטים נטשו לפני זמן רב, אך שיבת ציון לא פסחה על מערב הנגב, ואנו יורדים מן התל אל אנדרטת חטיבה שמונה, המנציחה את הגיבורים אשר שחררו את אזור פתחת ניצנה במלחמת הקוממיות.

אנדרטת חטיבה שמונה - קרבות עוג'ה אל חפיר

למרגלות תל ניצנה, משוריין בודד וסביבו לוחות הנצחה הינם יד זיכרון ללוחמים אשר בדצמבר 1948 יצאו למבצע חורב לשחרור אזור זה. ממש בלב האנדרטה השתמרה אחת מבארות הכפר עוג'ה אל חפיר, אשר שכן על ציר חשוב המוביל לכיוון סיני.

עם התקדמות מהלכי מלחמת הקוממיות צה"ל דחק את הצבא המצרי מרב חלקי הנגב, אך עדיין היו כוחות אויב אשר אחזו בכיס פאלוג'ה (אזור קריית גת של היום) ובאזור ניצנה. כוחות אלו איימו על שליטתנו בנגב ויכלו להוות ראש גשר למתקפה מצרית.

במבצע חורב יצא צה"ל לסלק את האיום המצרי ממערב הנגב ואף התקדם אל תוך סיני. אחד הקרבות הקשים במבצע זה התנהל מול מתחם מצרי אשר שכן כאן סביב תל ניצנה, מבצע בו חטיבה שמונה המשוריינת בסיוע כוחות נוספים הכריע את המתחם המצרי אך במחיר כבד.

לזכרם של 22 הרוגי חטיבה שמונה בקרב עוג'ה אל חפיר הוקמה אנדרטה זו.

יהי זכרם ברוך.

שבטה

השרידים הארכיאולוגיים בניצנה מרשימים, אך ללא ספק היהלום הארכאולוגי של האזור הינו העיר שבטה המרוחקת קמעה מניצנה. הקפצת רכבים מהירה מביאה אותנו אל הגן הלאומי שבטה - עיר נבטית שמורה היטב ואתר מורשת עולמי בלב המדבר המאפשר התרשמות בלתי אמצעית מהווי החיים של התקופה הביזנטית.

נצה בידענות אין קץ מובילה אותנו מעבר לבית האבן בכניסה לגן הלאומי אשר שימש אי אז את משלחתו של הארכיאולוג קולט, ואל רחובות העיר השמורים ומשוחזרים היטב עד כי נראה כי תושבי העיר רק יצאו להפסקה קלה ומיד ישובו.

הרחובות הרחבים מוקפים בקירות הבתים המאסיביים ודלתות רבות פונות אל הרחוב מאפשרות להיכנס ולחקור את אורח החיים והבניה של אותו עם קדום.

הבתים בנויים היטב, תקרות מקושתות מספקות צל רב אך המבנים המרשימים ביותר ממתינים לנו במרכז הציבורי של העיר.

ההליכה במעלה הרחוב חושפת מיד את מאגר המים של העיר החשוב כל כך להישרדות בקיץ המדברי - בריכה ענקית בנוית אבן בגודל עשרים על עשרים מטר בקרוב ובעומק של כעשרה מטרים. את סודות מילוי הברכה חושפות אמות המנקזות את אזור המבנים הסובבים והרחובות היישר אל הבריכה, וכן אמות קטנות נוספות הממלאות בורות מים קטנים יותר השייכים לבעלי בתים מסוימים.

המימצא המרשים ביותר בעיר זו מתנשא מעלינו - כנסיה רחבת ידיים אשר האפסיס שלה שלם לחלוטין ומתנשא לגובה של כשישה מטרים (!). בהתחשב בכך שבדרך כלל אנו מאתרים רק את יסודות ובסיס האפסיס מדובר במימצא רב חשיבות.

מסגד קטן הנושק לכנסיה מעיד בעצם קיומו כי למשך תקופה מסוימת חיו מוסלמים לצד נוצרים כאן, וכנסיה נוספת מרשימה לא פחות הנמצאת בשולי העיר מספקת גם היא תובנות מתוך קירותיה. לכנסיה זו חומה רחבה, וכניסה נאה מרחובותיה של העיר. כניסה מעוטרת נוספת פונה אל מחוץ לחומת הכנסיה ואל מרחבי המדבר.

נצה הבוחנת יחד איתנו את העיצוב הארכיטקטוני מדובבת את האבנים ואנו מגלים כי תושבים רבים אשר חיו בבתים ארעיים במדבר נהגו להגיע להתפלל כאן ולצורך זה הוקם שער מפואר זה.

מדריכתנו מבטיחה הוכחה מסותתת באבן לענף היין אשר פרנס את העיר ומקיימת בדמות גת אבן רחבת ידיים שתחתיה שני בורות איגום ענקים ותאי אחסון ליבול של החקלאים הממתינים לתורם בצידי הגת שהיתה ככל הנראה ציבורית ושימשה כורמים רבים.

את היומיים בהם נחשפנו לפניני הארכיאולוגיה הנסתרות בין חולות עזוז ושבטה אנו מסיימים לאורה הרך של השמש המעריבה, ובתודה גדולה לנצה על יוזמת וארגון מסע רב גילויים בו שפכה אור על מערב הנגב ואוצרותיו.

תודות:

לנצה גאן התותחית על יוזמה והובלה בעוז של סיור ייחודי לאורך שרשרת פניני מערב הנגב,

לרון בעל הקסם החרמוני הידוע והלהט אל אהבת הארץ,

לעמית אררט ועידו מאושר העומדים מאחורי הכוח של העמיתים לתת וללמד על מורשת ארצנו,

ליואב שרעבי המאסטר שף המוכשר והאיש אשר על מדורת השבט,

להילה לייטנר על ניצוח בכישרון על פעילויות ההווי בחניון בארותיים,

ולעשרות העמיתים שבאו לכבוש ברגליהם עוד שעל בחבל ארץ המתגלה לו לאיטו.

בעמיתות,

ירון בוצר meush...@gmail.com