סיכום => (1.9.22) 'עמיתים לטיולים' הישוב היהודי ברובע המוסלמי: עבר והווה

[SABA Amit]

בס"ד

 

סיכום =>  'עמיתים לטיולים' היישוב היהודי ברובע המוסלמי: עבר והווה 

התקיים ביום חמישי, ה' באלול תשפ"ב (1.9.22) 

הדרכה: ד"ר איל דודסון

כתיבה: ירון בוצר

בין רחובות ירושלים אם מקשיבים בתשומת לב ניתן לשמוע את קול פסיעותיהם ההיסטוריות של יהודים אשר עיצבו את פני העיר ואת עתידה. כאן ניתן להביט בין סדקי הזמן אל העבר, לחבק את חלוצי ההווה ולהביט בתקווה אל העתיד.

מלון פטרה

את סיורנו פותח מדריכנו ד"ר איל דודסון תחת הקשתות המחודדות של שער יפו בסקירה של מסענו העל זמני היום, בין עבר להווה, בו נתעמק בצורה ישירה בהתיישבות היהודית בעת החדשה באזור שנקרא היום הרובע הערבי.

מלבד מדריכנו גם מזג האוויר מאיר פנים ואנו נהנים מהרוח הירושלמית הקרירה ויוצאים לדרך.

הסיורים ברחובות ירושלים מגוונים ומלאי תוכן, אך רק לעיתים נדירות אנו זוכים לצאת מהרחובות גדושי ההיסטוריה, לפסוע אל תוך המבנים אשר תוחמים את רחובות העיר ולחזות בתפארת ירושלים מזווית חדשה ומרהיבה.

היום בנוסף לכל זאת עם פתיחת סיורנו אנו זוכים בתענוג נדיר - בתצפית אל אתר שאף כי הוא משתרע על שטח עצום בלב הרובע הנוצרי, במשך עשורים של סיורים בבירה רובנו לא זכו מעולם לראותו - בריכת חזקיהו!

אל התחנה הראשונה בסיורנו, תצפית אל בריכת חזקיהו וסיור נדיר במלון פטרה שאך נפדה בימים האחרונים בידי אנשי עטרת כהנים אנו חוברים אל יוסף ברוס, איש עמותת עטרת כהנים.

מול שער יפו, מתחם מרווח בן שלושה מלונות בעלי היסטוריה עשירה נפדה ממש בימים אלו בזכות פועלם המבורך של אנשי עטרת כהנים, מלון אימפריאל, מלון פטרה הסמוך אליו ועוד מתחם קטן הצמוד למלון פטרה אשר קיבל את הכינוי פטרה הקטן.

חדרי פטרה הקטן המתנשא לגובה של שני קומות מעל מפלס הרחוב כאילו נותקו מהמאה העשרים בידי מכונת זמן, ומספר צעדים שמרחיקים אותנו מהמולת הרחוב ההומה מובילים אל חדרים הנתמכים בקשתות מאסיביות, קירות בעלי עובי שהיה תקני אולי לפני מאה שנים, ושכבות טיח עבות המעידות על שנים רבות של תיקוני צבע.

אך המשיכה העיקרית של מתחם דחוס זה הוא הגג של הקומה השניה, ממנו נשקפת בריכת חזקיהו. למרות הרצון העז לרוץ אל הגג ולחזות באתר המסתתר לו בין בתי העיר אנו נותרים מרותקים שעה ארוכה סביב יוסף החולק עימנו את פועלה של עמותת עטרת כהנים למען השבת הרכוש היהודי הגזול אשר בבירתנו, ופדיון מבנים נוספים לתועלת הציבור ועם ישראל.

מלון אמדורסקי (לימים פטרה) נוהל משנת 1903 ועד 1930 בידי ירחמיאל אמדורסקי. המלון נעזב בפרעות שנות השלושים. במלחמת העצמאות חמסו הירדנים את העיר העתיקה ועם שחרור בירתנו במלחמת ששת הימים קם דיון ער על מהות הבעלות במתחם זה.

יוסף חולק עימנו את פועלה של עמותת עטרת כהנים אשר נכנסה לנעליהם של גופים ציוניים גדולים כמו גם ממשלת ישראל אשר לא רצו לעסוק בשאלת הרכוש היהודי והבעלות על נכסים בירושלים, וגואלת מזה זמן רב נכסים יהודיים בירושלים. כמו כן עוסקת העמותה בקניית נכסים מבעלי בתים גויים החפצים להגר מכאן ולשפר את איכות חייהם. מלון פטרה נפדה ומלון אימפריאל נקנה מהפטריארכיה היוונית, וישמש ככל הנראה להארחה ומלונאות, שוב כמו בעבר תחת דגל ציוני.

לאחר שמילאנו ליבנו ברוח ציונית אנו מודים ליוסף ברוס ואצים אל הקומה השניה לתצפית ייחודית מגג המלון אל מתחם בריכת חזקיהו. המתחם עצמו הוא למעשה מגרש גדול באורך של כשבעים מטרים ורוחב של כארבעים בלב הרובע הנוצרי. סביב המגרש ששימש כבריכת אגירה של מערכת אספקת המים לירושלים מימי בית שני, קומת הקרקע של המבנים סביב הבריכה הן למעשה חומות הבריכה ועדיין ניתן לראות את הטיח המכסה חלק מהחומות.

מרפסות ציוריות בקומות העליונות של המבנים פונות אל הבריכה, ואילו מעל הגגות סביב ניתן לראות עין בעין את צריחי ומגדלי העיר העתיקה, מתחם כנסיית הקבר המתנשא ממש מעברה השני של הבריכה, ואת כיפת הסלע על הר הבית, מזווית מסוימת אף עם צלב מוזהב המיתמר מעל אחד הגגות וכאילו ניצב מעליה, אולי כמו בימי הצלבנים.

מדריכנו, איל דודסון נעמד על כיפת בטון הנטועה בלב משטח הגג ומעמדה בולטת זו ממשיך את סיפור המתחם. 

כאמור מלון זה נוהל על ידי ירחמיאל אמדורסקי אשר שימש גם כגבאי בית כנסת החורבה. מלון זה נחשב כמבוקש ביותר על ידי תיירים אירופאים ואף הציע לאורחיו אוכל כשר. לאחר פרעות תרפ"ט העתיק אמדורסקי את מיקום המלון לרחוב בן יהודה, אך פיצוץ טרור של משאית תופת בשלהי תקופת המנדט החריב את המלון לחלוטין והוא לא שוקם.

הבריכה תחתינו הינה ככל הנראה חלק ממערכת המים של ימי בית שני שהביאה מים מבריכות שלמה להרווית העיר. בריכה זו שימשה כמאגר ביניים לצורך חלוקת המים באזור הגבעה המערבית והר ציון.

היום הגישה היחידה אליה היא מתוך שער נעול בחאן הקופטים המצריך אישור ותיאום כדי לעבור בו.

גגות גליציה

אנו יורדים ברחוב דוד העמוס בהמולת מסחר צבעוני ועולים ברחוב חב"ד אל גגות גליציה, מתחם פתוח רחב ידיים בלב העיר העתיקה הצפופה, המורכב ממספר גגות שחוברו להם יחדיו. זוגות ומשפחות מנצלים מרחב פתוח זה לנופש ומנוחה, וכנראה שגם רוכבי האופניים כחניה לעת מצוא, שכן בפתחי האוורור מעל הרחוב קשורות להן זוגות אופניים במן מראה סוריאליסטי מנותק משהו מהמציאות.

אוויר גגות צלול כיין מלווה את התכנסותנו על מספר ספסלים, והנוף סביב של שקיעה יפה ממערב מעל הגגות, הר הבית והר הזיתים ממזרח, כיפת בית הכנסת תפארת ישראל הנמצא בתהליכי שיפוץ מתקדמים מדרום, וצריחי העיר ומגדליה הבולטים להם מכל עבר משרים אווירה שלווה אותה מנצל איל כדי לגלוש בזמן אל המאה ה19.

אנו נמצאים על תצפית הגגות הממוקמת בקירוב בין רבעי העיר העתיקה, היהודי הנוצרי המוסלמי והארמני.

מאמצע המאה ה19 תהליכים גלובליים משנים במהירות את דמותה של העיר העתיקה אשר שמרה על צביונה במשך מאות שנים. טכנולוגיות חדשות ומלהיבות משנות את העולם - קיטור, טלגרף וכרכרות מהירות. תרבות המערב צוברת עוצמה מול חולשה מתמשכת של האימפריה העות'מאנית השולטת בארץ ישראל, והסכמי קפיטולציות מאפשרים למעצמות המערב לפעול בחופשיות יחסית בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט.

פעילותם הציבורית של מעצמות אלו מביאה להקמת מתחמים ובהם בתי חולים, בתי מלון, מרכזי לימוד, כנסיות וקונסוליות. העיר מתעוררת וכסף מערבי מניע ומציף את השווקים, כסף אשר מושך אוכלוסיה רבה והצפיפות בעיר העתיקה גוברת מאוד.

חלק מנתיני המערב שהורשו לפעול בחופשיות יחסית תוך פטור מחוקי העות'מאנים המכבידים היו יהודים נתיני מעצמות המערב. מצוקת הדיור ברובע היהודי הולכת וגוברת, המחירים מרקיעי שחקים, הצפיפות יוצרת בעיות תברואה ומגפות איומות ויש למצוא פתרון.

על רקע זה מתחילה יציאה הדרגתית מן החומות, אך גם ובעיקר גלישה אל הרובעים השכנים וחלקים רבים של הרובע הערבי נרכשים ומיושבים בידי יהודים.

כמו הרוח הנעימה החולפת מעל גגות העיר חולפים גם אירועי ההיסטוריה, ולקראת ראשית המאה העשרים העיר החדשה כבר מפותחת ומושכת אוכלוסיה יהודית הרוצה להחלץ מהצפיפות, ועם התגברות התנועה הלאומנית הערבית נכנס הגורם הביטחוני למשוואה, והיכן שהיו יחסי שכנות בין ערבים ליהודים מתפתחת עתה משטמה.

לאחר גלי הפרעות של תרפ"א , תרפ"ט והמרד הערבי כמעט שאין יהודים אשר גרים ברובע הערבי, וגם הרובע היהודי ננטש בחלקו.

לקראת מלחמת העצמאות תהליך זה מחריף, ועם נפילת הרובע היהודי מדובר ברובע מצומצם בו נותרה אוכלוסיה יהודית קטנה יחסית לשנות שיאו של הרובע.

היום בסיורנו ניתן כבוד למתיישבים היהודים אשר באו לציון בין 1850 ל1930, שמו משכנם באזור הרובע הערבי ונלמד פרק מרתק ופחות ידוע בתולדות עם ישראל.

אנו נכנסים אל ישיבת גליציה אשר גגה מחובר היטב לרצף גגות אלו וממוקמת בקצה הרובע הערבי. ניכר כי ישיבת זילברמן השוכנת כיום במבנה זה  פעילה מאוד, ואברכים רבים נחפזים ללימודיהם בין המעברים הצרים.

בית הישיבה הינו בית אופייני למאה ה19, בניין רבוע בן מספר קומות המקיף חצר מרכזית ובה בור מים. לעיתים קרובות מוקם פיר שאפשר שאיבת מים ישירות מהקומות הגבוהות יותר, ואת שרידי פיר זה מדריכנו מאתר בקלות בפינת המבנה.

מדריכנו מתמקם בפתח הישיבה בפינה מטופחת עטורת צמחי נוי ופותח באומרו כי גליציה הינה חבל ארץ במזרח אירופה, ומספר את תולדות הגעת הישיבה ממרחק כה רב אל עיר הקודש.

במאה ה19 עם התפתחות וגדילת היישוב היהודי בירושלים יהודים אשר עלו לארץ הקימו קופות ציבוריות לצרכי הקהילה, קופות אשר נקראו כולל ומכספם הוקמו ונרכשו מבנים לצרכי הקהילה. 

אחד מכוללים אלו היה כולל גליציה אשר נוסד ב1886 ממש כאן. בכולל זה היו בתי מגורים, ומבני ציבור וכמובן בית כנסת. המבנה בעל הגג המשולש אשר מתנשא מעלינו נקרא ציון המצוינת, וזהו מבנה בית הכנסת המקורי אשר נחרב ב1936 ונבנה מחדש ב1982.

כמו בתי כנסת רבים הציבור הרחב לא השתמש בשם המקורי שניתן לבית התפילה אלא קרא לו בית כנסת הקירה, קיצור של 'הקיסר ירום הודו'. יהודי גליציה היו נתיני האימפריה האוסטרו הונגרית, שמרו נאמנות לקיסר ואף ערכו תפילות חגיגיות לשלומו, ומהן נגזר שם המקום בפי העם.

בצד המזרחי של רחוב זה במתחם שנקרא חצר הירשנזון גר הרב יעקב מרדכי הירשנזון, רב ידוע במזרח אירופה. הרב חלם במשך לילות רבים כיצד הוא לומד עם אביו אך לילה אחד חלם כי אביו ברך 'ברוך כבוד השם ממקומו' ונעלם. בהתייעצות עם אשתו הבין כי מקום השם הינו בציון והם עלו בעקבות החלום לארץ ישראל ב1848. הזוג התמקם בצפת בה הקים את ישיבת סוכת שלום, אך עקב קשיים כלכליים יצא הרב לגיוס כספים במזרח אירופה. במפגש עם הגאון מגריידיץ - הרב אליהו גוטמאכר הרב אמר לו כי יממן את כל צרכי הישיבה בתנאי שיעבור לירושלים, וכך היה.

ב1861 עוברת הישיבה למתחם אשר יקרא חצר הירשנזון, והזוג היה פעיל מאוד בקרב הקהילה ופעל רבות למען רווחת יהודי המקום. לעומת הרבנים של אותם ימים אשר היו אנשי היישוב הישן והתנגדו בכל כוחם לרוחות התרבות המערבית אשר חדרו אל הבירה, הרב הירשנזון דגל בשילוב תורה ועבודה ובין שאר פעליו ייסד כאן בית דפוס ואת עיתון הצבי (1881).

עיתון זה ערך בחור צעיר בשם אליעזר בן יהודה אשר גר לא הרחק מכאן.

חצר רייסין

הזמן כטבעו המשיך בדרכו האינסופית והליל בא. אנו יורדים אל הלילה ומפלס הרחוב החשוך. הסמטאות כאן דחוקות, ושפע צינורות וכבלי חשמל מתפתלים על קירותיהן כמו מחפשים לגשר על פער המאות.

קולו של אייל פותח כאן דלתות ואנו נדחקים דרך פשפש צר אל בית יהודי אשר ניחוחות ארוחת ערב נעימים עולים מן הדירות הרבות והקטנות המסתתרות בין קומות המבנה.

עליה מהירה אל הגג מגלה כי כמו בבושקה מעל גג זה נמצא עוד גג, ועל כל אחד מהם פינות ישיבה בעלות מגע אישי ונוף ייחודי אל העיר העתיקה.

מהגג הגבוה ביותר ניתן לראות היטב את מבנה החצר אשר סביבה סדור המבנה, סידור אופייני למאה ה19 בה בדירות הזעירות ישנו, ואילו כל עבודות הבית - הכנת בצק, כביסה, בישול וכו' נעשו בצוותא בחצר.

במרכז החצר מוקם לעיתים קרובות בור מים אשר התמלא מנגר הגשם שזרם בחורף מן הגגות, וכמובן באחד הבתים מוקם בית מדרש ובית כנסת.

כאן בחצר רייסין באופן חריג פעלה תחנת קמח שהונעה בכח בהמה ונוהלה על ידי רבקה וולפנזון, דמות ידועה בירושלים של אז, אשתו של זאב וולפנזון, גם הוא איש ציבור ידוע וזכור לטוב.

רבקה בהיותה ילדה ניצלה מרעש האדמה שחריב את צפת ב1837, ומשלחת סיוע שיצאה מירושלים אספה אותה מן ההריסות. זאב היה מהמחלצים אשר נזעקו לצפת, הזוג התאהב התחתן ובנה ביתם בירושלים.

רבקה היתה אשת ציבור פעילה, ובניהול תחנת הקמח סייע בידה בנה - בן-ציון, אשר לימים בחר בו מונטיפיורי לנהל את תחנת הקמח אשר ייסד במשכנות שאננים.

בית המערביים

אנו שבים אל רחוב מעלה חלדיה, שנקרא אז במאה ה19 רחוב חברון והיה יהודי ברובו הגדול, ונעצרים תחת בית מידות עטור דגלי הלאום מחממי הלב.

כמו קודם קולו הבוטח של מדריכנו פותח מנעולים ואנו פוסעים דרך דלת הבית הרחבה אל מבנה מטופח ומלא הדר בן מספר קומות הנתמכות בקשתות ובנוי באופן לא מפתיע סביב חצר מרכזית.

איל מגלה כי זהו בית המערביים, תרגום של המילה הערבית מגרבים, כינוי שניתן ליהודי צפון אפריקה.

קהילת יהודי צפון אפריקה שכנה בירושלים עוד מימי הממלוכים (מאה תשיעית), והיתה קהילה עניה יחסית. ב1854 עולה לירושלים רב צעיר מפז, רבי דוד בן שמעון (הרדב"ש\הצוף דב"ש) ומוצא את קהילתו אשר אז סונפה לקהילת הספרדים במצב כלכלי קשה.

הרב אינו אומר נואש ודורש מהספרדים לחלוק עם קהילתו כספים אשר מגיעים להם והגיעו מתרומות קהילות צפון אפריקה, וכאשר לא נענה מתנתק עם הקהילה מהעדה הספרדית, ומקים כולל משלו שנקרא עדת המערביים.

ב1860 כאשר כספי תרומות קהילות צפון אפריקה מגיעות אליו הוא מקים את בית הקהילה ברובע היהודי, כשבעים מטרים מכאן, ולאחר חמש שנים רוכש בית זה בו אנו נמצאים. 

בבית זה הוא מקים בית כנסת, ישיבה ודירות לנזקקים אשר חולקו לפי הגרלה.

בשנת 1979 עמותת עטרה ליושנה פודה בית זה, הראשון אשר נפדה על ידה, ופודי המבנה מוצאים בהיכנסם כתובת מרגשת הקוראת מן העבר - "חדש ימינו כקדם".

אנו עולים בקומות בעקבות איל ומתרשמים מהכתובות החקוקות על קירות המבנה, אחת המזכירה מי עלה בגורלו לגור בבתי הנזקקים, ואחרת המגלה כי בית זה הינו הקדש ולא ניתן לשנות את ייעודו.

המבנה עתיר אופי ייחודי, והעליה בין קומותיו מגלה עוד ועוד פינות מטופחות ויפהפיות, עד שאנו מגיעים אל הגג ממנו נשקף מראה ייחודי של עיר הקודש ושל הר הבית הנראה קרוב כל כך, הושט היד וגע בו.

הגג עצמו הינו מבוך קסום של משטחים אשר ביניהם כיפות בטון שמן הסתם צופנות תחתם חדרים בעלי תקרה מוגבהת, וגגות רעפים קטנים הפונים אל החצר הפנימית ונועדו לנקז את מי הגשמים.

בין לבין ניתן לאתר על הגג פינות ישיבה נאות, ואף מזגן ודוד שמש המזכירים באיזו מאה אנו חיים.

הנוף מרחיב לב, ואיל ממשיך להרחיב דעתנו.

עדת המערביים כאמור מתיישבת כאן ב1865, אך לאחר שנה (אולי בעקבות המגיפות הקשות) מבין הרדב"ש כי העתיד נמצא במרחב אשר מחוץ לחומות ובכח מנהיגותו מוביל להקמת שכונה לעדה, שכונת מחנה ישראל, השניה מחוץ לחומות והראשונה שנוסדה בידי תושבי ירושלים עצמם.

מולנו בצידו השני של הרחוב נוצצת באורות ניאון ישיבת חיי עולם אשר נוסדה ב1866 ברובע היהודי ועברה לכאן ב1905. בעקבות הפרעות מבנה הישיבה ננטש ב1936.

ב1980 עמותת עטרת כהנים החזירה את מבנה הישיבה לידיים יהודיות והיום ממוקמת שם ישיבת 'שובו בנים' הברסלבית.

חצר דיסקין וכולל ורשה

סמוך לבית המערביים ניצב לו בית דיסקין הכומס בחצרו הקטנה סיפור מרתק נוסף של חלוציות ותרומה לקהילה.

רבי יהושע לייב דיסקין נולד בגרודנו אשר באימפריה הרוסית והיה רב תקיף ובלתי מתפשר, איש היישוב הישן. הרב דיסקין עלה לארץ ב1877 ובנה ביתו כאן ברחוב חברון.

לאחר שהירצברג המזוהה עם משכילי ירושלים הקים בית יתומים ברחוב הרב קוק הרב דיסקין שחשש כי יתומי ירושלים יפלו לתרבות רעה הקים בית יתומים משלו בחצר זו.

עם השנים התרבו צרכי בית היתומים של דיסקין ונדרש מרחב גדול למוסד זה אשר עבר עם פרוס המאה העשרים לגבעת שאול בה הוא קיים עד ימינו.

ברחוב הנושק לחצר דיסקין פרושה חצר ריקה אשר אינה אופיינית לרחובות הצרים של העיר העתיקה - חצר העגונה.

בחצר זו התיישבו אי אז בני זוג אשר היגרו מפולין, ולאחר שהבעל לא שב ממסעות מסחר מהם התפרנס הקדישה האשה את הנכס כהקדש לכולל ורשה.

הכולל בנה כאן מקווה ובית מדרש וחסידי ברסלב התיישבו כאן. לאחר שניטש מבנה זה בעת הפרעות ישבו כאן מוסלמים, ובשנות השמונים של המאה הקודמת מחבל אשר הכין מטען חבלה רב עוצמה בתוך הבית נהרג ב"תאונת עבודה" ועימו קרס המבנה העתיק כולו.

בית ראנד

ברחוב שוק מוכרי הכותנה השומם יחסית בשעת ערב מאוחרת זו מדריכנו מזכיר את משה רכטמן החלבן אשר גר פה ועדריו רעו בעמק איילון, במרפסת מעלה שכן בית המדרש של חסידי ויזניץ', ובחמאם אל עין הנמצא במרכז הרחוב שכן המקווה השכונתי.

אך ללא ספק המבנה המעניין ביותר כאן הינו בית ראנד, אשר כמובן נבקר בו.

חזית המבנה כולה אומרת הוד, ואבני המדרגות השחוקות מגלות כי שנים רבות עברו על מבנה זה. מדריכנו מוביל בסבך סמטאות אפלוליות וצרות מאוד אל גג המבנה הצופה אל העיר העתיקה, הרובע היהודי ואל הר הבית הקרוב כל כך עד כי ניתן ממש לראות את צורת הריקועים של חלקי כיפת הזהב המכסה את מרכזו.

מנחם מנדל הכהן ראנד היה איש עשיר מאוד אשר חי בגליציה. לאחר תקרית בה התעמת עם הכומר המקומי בעקבות דברי הסתה אנטישמיים שבאו מהאחרון נאלץ ראנד לברוח ושם פעמיו אל ירושלים. כל זאת ב 1901. היות שהיה איש עשיר קנה את ביתו הענק במונחי אותם ימים סמוך ככל שיכל אל הר הבית, והאגדה מספרת כי אף ניסה לחפור מנהרה אל הר הבית כדי שיוכל להגיע לשם בקלות עת יבוא המשיח.

ראנד שהיה חסיד צאנז שמע כי יעקב ברוידא המתנגד בונה שכונה למתנגדים שתקרא לימים בשם 'בתי ברוידא'. ראנד שלא יכל לסבול זאת רכש והקים ממול לשכונה החדשה שכונה כמעט זהה בצורתה לחסידים אשר קיבלה את השם 'בתי ראנד', ומכל המחלוקת נשכרו תושבי ירושלים לבסוף בשתי שכונות חדשות.

היום גרים בבניין זה משפחות יהודיות וערביות זו לצד זו.

רחוב אל-ביארק

אנו ממשיכים ברחוב מעלות המדרשה אל פינת רחוב אל-ביארק.

באזור זה גרו במאה ה19 יהודים, גם אם מספרם היה מועט מאשר באזור רחוב חברון.

כאן גר שמואל לייזר הנגר הנזכר בשירו של דן אלמגור 'ירושלים של אז' עד שנרצח עם משפחתו במאורעות תר"פ (1920) בידי פורעים ערבים. שמואל היה נצור עם משפחתו בביתו על ידי המון ערבי, והחיילים הבריטים סירבו לסייע. כאשר כלו כל הקיצין ירה שמואל באוויר מאקדחו כדי להניס את הפורעים, ואז פתאום נזכרו חיילי המנדט הבריטי כי יש לאסוף נשק לא חוקי, פרצו אל הבית ובעקבותיהם ההמון הערבי אשר רצח באכזריות את כל בני הבית.

במתחם הפנימי כאן גר צורר היהודים חאג' אמין אל חוסייני, וסמוך אליו משפחת פרומקין, משפחה יהודית חסידית.

אבי המשפחה נשא את ביתו של ניסן בק אשר בבעלותו היה אז בית דפוס בצפת, ולימים מונטיפיורי שכנע את פרומקין להקים בית דפוס דומה בירושלים ואף מימן את קניית מכונת הדפוס.

בית הדפוס מיוסד ב1840 סמוך לבית הכנסת תפארת ישראל, וישראל דב פרומקין חתנו עובר לכאן ב1864 ומוציא לאור את עיתון החבצלת, בו הודפסו מלבד חדשות גם דעות. עיתון חדשני זה יצא תקופה ארוכה והשפיע על הלך הרוח הציבורי בירושלים, משנת 1882 מונה כעורכו אליעזר בן יהודה.

ישיבת עטרת כהנים

כל מבנה כאן אוצר בין כתליו סיפור, וזהו של ישיבת עטרת כהנים פשוט מדהים.

אנו פוסעים אל אולם המבואה של ישיבת עטרת כהנים ממנה יצא מפעל גאולת בתי ירושלים בשנות השמונים של המאה הקודמת.

כמעט מאה שנים קודם לכן, רבי חיים וינוגרד עולה לארץ, וב 1894 עוברת ישיבת תורת חיים אותה הקים למבנה זה. עד זמנו היתה כל ישיבה מיוחדת לכולל ולעדה שלה, אך הרב וינוגרד היה פורץ גבולות ורצה ישיבה לא עדתית בה יתקבלו אברכים אך ורק לפי תנאי קבלה, ישיבה בה ידברו עברית ותפעל בפתיחות לקידמה המודרנית.

ישיבת תורת חיים הופכת במהרה לישיבה חשובה ובולטת, וגדולי רבני העת המודרנית לומדים בה.

לאחר הפרעות שהשתוללו כאן הישיבה ננטשת ועוברת לאתר אחר, ועם שחרור ירושלים ב1967 האלוף חיים הרצוג אז מושל יהודה ושומרון ולימים נשיא המדינה פוסע ברחוב זה.

לפתע ערבי קורא לו ומוביל אותו אל מבנה הישיבה ובה נעולים באחד החדרים שמורים להם ספרי הקודש של הישיבה.

אותו ערבי מספר כי כאשר עזבו האברכים נתנו בידו את המפתח וביקשו כי ישמור על ספרי הקודש. אותו ערבי אף טען באוזני הרצוג כי יותר מאשר שמר על ספרי הקודש, הם שמרו עליו.

בניין הישיבה מועבר מיד עם שחרור העיר לידי ישיבת עטרת כהנים הממשיכה במצוות לימוד התורה במבנה אשר הקים רבי וינוגרד לפני יותר ממאה ושלושים שנים.

בית ויטנברג

השעה מאוחרת אך מדריכנו ממהר כדי להספיק לבקר בעוד מבנה חשוב ומלא היסטוריה - בית ויטנברג הממוקם ברחוב הגיא.

הבניין הגדול והמרשים מתנשא מעל קשת תומכת מעל מפלס הרחוב, ודגלי ישראל מתפרסים לכל גובהו המרשים ומאירים את הרחוב בלבן ותכלת.

ב1882 משה ויטנברג חסיד חב"ד ואיש עמיד עולה לארץ ומתמקם בירושלים. 

ויטנברג עלה לארץ לאחר נס שנעשה לו בו ניצל משודדים בידי אדם לו תרם כספים לצורך הכנסת כלה ואשר הגיע כדי להזמינו לחתונתה, ובכך הניס את השודדים.

ויטנברג האמיד בונה את בית כנסת אוהל משה ואת שכונת בתי ויטנברג. בית מרשים זה הסמוך לויה דולורוזה נקנה על ידו לאחר משא ומתן של שנה עם הפטריארך הלטיני, כאשר מולו גופים נוצרים אשר חשקו במבנה הסמוך לויה דולורוזה הציעו הצעות נגדיות.

במשא ומתן זה נעזר וינטברג בכישרונו כסוחר ממולח וגם באדם מקומי אשר תרגם לצרפתית את דבריו - אליעזר בן יהודה אותו פגשנו כבר מספר פעמים בסיורנו. למרות העבודה הרבה שארכה כשנה לא הסכים בן יהודה לקבל תשלום על מאמציו וראה בקניית המבנה בידי יהודי שכר מספיק.

לאחר מות ויטנברג גרו כאן יהודים אשר נאלצו לעזוב בימי הפרעות הקשים, ובשנת 1989 עטרת כהנים פדתה מבנה חשוב זה הסמוך לשער שכם.

במבנה זה ששימש במאה ה19 גם כמלון גר מארק טווין בביקורו בארץ הקודש, ולימים אריאל שרון קנה כאן דירה.

עם ייסוד ארגון ההגנה בידי זבוטינסקי המשימה הראשונה שהוטלה על הלוחמים הצעירים היתה הגנה על בית ויטנברג, ביניהם נחמיה רבין ורוזה כהן אשר הכירו כאן והתחתנו סמוך לאחר הכרותם.

אנו מסיימים סיור מפעים ועל זמני זה בתצפית היקפית אל הרובע הערבי המנומנם סביבנו, בתקווה לפדיון מבנים רבים ושיבת בני ישראל לכל חלקי בירתם וארצם.

תודות:

לד"ר איל דודסון על סיור ייחודי, מושקע מלא ידע וחן הקושר בחדות את העבר אל הווה ומביט בתקווה אל העתיד,

לאיש עטרת כהנים יוסף ברוס על סיור מפעים במלון פטרה ועל פעילות העמותה למען עם ישראל,

לעמית אררט ועידו מאושר המחברים אותנו שוב ושוב אל המורשת המדהימה של עמנו,

ולעמיתים הרבים אשר באו לכבד את מורשתם של יהודי המאה ה19 ולצפות אל ההווה המרשים והעתיד המבטיח של בירתנו.

תמונות:

באדיבות זאב רוטקוף:

https://photos.app.goo.gl/HGJvkLES9kmWQoP59

באדיבות ירון בוצר:

https://photos.app.goo.gl/2iMXobkkGigMu6cH9

'עמיתים לטיולים' - אוהבים וחוקרים את א"י ברגליים.

להתחברות ליומן הגוגל שלנו - לחצו כאן

עידו מאושר 052-7333933 meush...@gmail.com
דוא"ל הקבוצה להצטרפות - araratamit7@gmail.com סבא-עמית אררט

אתר הקבוצה לעיון ולהרשמה לפעילויות החינמיות בד"כ =>  groups.google.com/group/amitimtiyulim

עקבו אחרינו:  , כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.

להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND