סיכום => (18.11.22) 'עמיתים לטיולים' גאון הירדן - מבית הערבה אל שפך הירדן

70 views

Skip to first unread message

SABA Amit

unread,

Nov 21, 2022, 2:11:52 PM11/21/22

to ירון בוצר, עידו מאושר עלי, עמית אררט כללית הר הצופים, Amit Ararat (עמית אררט), גרופ עמיתים לטיולים‎

בס"ד

סיכום => (18.11.22) גאון הירדן - מבית הערבה אל שפך הירדן

באישור צה"ל טיול ייחודי, בחבל ארץ מיוחד במינו !

מיטיבי לכת - קל-בינוני, אורך המסלול כ145 ק"מ.
התקיים ביום שישי כ"ד בחשוון ערש"ק חיי שרה (18.11.22)

עם 350 עמיתים !!!

בהדרכת מורה הדרך עידו מאושר 052-7333933 meush...@gmail.com

על נהר הירדן אפשר אולי להסתכל כרצף של חיבורים. בין הכנרת לים המלח, בין ארץ ישראל המערבית והמזרחית, וכנתיב היסטורי הקושר בין ימינו לבין רבים מסיפורי התנ"ך.

גם אנו התחברנו לכל אלו ויצאנו לסיור נדיר מבית הערבה ההיסטורית אל נקודת החיבור בין הירדן לים המלח.

את בוקר הסיור אנו פותחים בתפילת שחרית בצומת הלידו, כאשר פנינו אל הרי יהודה לכיוון ירושלים והשמש העולה לה לאיטה מחממת את עורפינו, ומיד לאחר התפילה מקפיצים בזריזות רכבים ויוצאים אל גדר המערכת המובילה אל בית הערבה ההיסטורית.

בית הערבה

שער הביטחון בגדר המערכת נפתח למעננו במיוחד ע"י צה"ל ואנו עוברים בין שלטים חלודים המזהירים כי השטח ממוקש ויש להיצמד אל הדרך הסלולה.

את השלטים המתריעים מחליפים במהרה נופים נהדרים של גבעות חוואר לבנות מעוצבות בידי הרוח והמים בטוב טעם, ופיסות אדמה רכה צרובת שמש ומלח.
הדרך מובילה היישר מזרחה בין שטחים לא נגועים אל מול עמודי חשמל הנמוגים באובך הרחק מזרחה, כמו מן תעתוע מדברי המאתגר את הדמיון.

מאי שם מישהו מזמזם את השיר על בית הערבה, המתאים כל כך להליכה בין לוחות בוץ שזכרונות גשמי השבוע שעבר סדקו את ליבם וסלסלו את פניהם, ובין בונקרים המזכירים כי כאן אומנם שמורה נפלאה אך גם שטח צבאי רגיש.

מבין אובך הבוקר צצה לה גבעה רכה השולטת על השטח המישורי סביב, ומעליה דגל הלאום השולט על השטח, זהו השריד היחיד שנותר מבית הערבה הישנה, קבר האחים של הקיבוץ.

בעוד מאות העמיתים מתמקמים סביב מדריכנו, מורה הדרך עידו מאושר, אנו שבים בהבל פה מהמדבר אל רוסיה הקפואה, שם ב1905 יהודי יקר בשם משה נובומייסקי מקבל לידיו דו"ח גיאולוגי מאזור ים המלח המסעיר את דמיונו.
משה נסחף עם חלומותיו ועם ניסיונות לגייס תומכים לתוכניתו מספר שנים ומגיע כדי להקים מפעל אשלג אל ים המלח ב1911.

אותם ימים היה האזור תחת שליטת שבטי בדואים עוינים (באופן כללי, לא רק ליהודים...) וכדי להגיע אל ים המלח קנה משה סטטוסקופ, בגדי רופא ומעט תרופות והציע לבדואים עזרה בריפוי תחלואיהם, שאכן התקבלה בברכה ובידידות.
לאחר בחינות ובדיקות כימיות רבות שערך באזור ים המלח שב למולדתו כדי לקדם את התוכנית השאפתנית, אך יכל לשוב לכאן רק לאחר שוך קרבות מלחמת העולם הראשונה.

ואכן בעקשנות ראויה לציון משה עולה לארץ עם משפחתו ב1920 ומתיישב בגדרה, ושנה לאחר מכן קונה מערבי מקומי את אדמות צפון ים המלח, כולל זיכיון לשייט באגם המלוח (ויש האומרים כי גם קיבל זכיון לגדל כאן דג מלוח...).

במשך כשנתיים וחצי נמצא כאן אגרונום בשם משה לנגוצקי, שעורך ניסויים להפקת אשלג בבריכות קטנות, הוא נמצא כאן רק עם כלבו.

האשלג שנמצא בכמויות גדולות במי ים המלח הינו מלח של היסוד אשלגן הדרוש ליצירת דשנים, אך גם לייצור חומרי נפץ. במלחמת העולם הראשונה גרמניה שלטה ברוב יצור האשלג, למרות שהצבא הבריטי אשר לא מכבר השתלט על הארץ נלהב לקבל מקור חשוב לאספקה צבאית, עדיין גלגלי הבירוקרטיה דורשים את זמנם וניתן לו רשיון להקים כאן בצפון ים המלח מפעל להפקת אשלג רק לקראת 1930 כאשר ההנהלה תהיה מורכבת מיהודים, ערבים ורוב בריטי.

כדי לגייס עובדים איכותיים למפעל חדשני זה פונה משה אל חלוצי קיבוץ רמת רחל ומציע להם להתיישב כאן תחת אמתלא שתוצג לכתר הבריטי, שהגביל את ההתיישבות במסגרת גזרות הספר הלבן, של מגורים לצרכי פועלי המפעל.
החלוצים של אותם ימים קידשו את עבודת האדמה, וכאשר גילו במקרה כי למרות כל התחזיות שבאדמה מליחה בכמות של 17% החקלאות לא תצלח (עקב מליחות רבה מדי) אם שוטפים את הקרקע במי הירדן המתוקים המליחות יורדת וניתן לקבל אדמה חקלאית מעולה. לאחר הגילוי חלוצי רמת רחל נלהבו לרעיון הקמת היישוב.

עם הקמת היישוב התברר כי האדמה השטופה איכותית להפליא, ויחד עם החום הרב של המקום הנמוך בעולם ניתן לגדל ירקות מתוקים וטעימים, ואף מחוץ לעונת הגידול, ואכן התוצרת החקלאית של היישוב הייתה מבוקשת בכל הלבאנט, ומשאיות של עגבניות בית הערבה היו נשלחות עד ערב הסעודית, וקנו להם שם דבר בשוק מחנה יהודה בירושלים.

בשיאו יישבו את הקיבוץ למעלה ממאה משפחות שהתפרנסו היטב מעבודה במפעל האשלג, מגידולי שדה, מטעים ואף בריכות דגים שמולאו במי הירדן המתוקים.
מפעל האשלג המתקדם הביא לחיבור של חשמל לקיבוץ הסמוך אליו ובמהרה למרות החום העז של האזור הקימו כאן לא פחות מאשר....מפעל לייצור קרח...

קבר האחים של קיבוץ בית הערבה

כמו בכל יישוב גדול, גם בבית הערבה קם עם השנים הצורך להקים בית עלמין.
עידו מוביל אותנו אל ראש הגבעה בה ניצב קבר האחים ועליו מצבות של חמישה נפטרים, אחד מהם חלל צה"ל, ומולם אנדרטה.

לאחר מלחמת העצמאות הוחרב לחלוטין הקיבוץ בידי הירדנים, ולא נותר זכר לשרידי הקיבוץ. לאחר שחרור המקום במלחמת ששת הימים במהלך עבודות ביצורים של צה"ל נחשפו עצמותיהם של נפטרי בית הערבה, והם הובאו לקבורה יהודית מכובדת, אך בקבר אחים שכן לא ניתן היה להפריד בין שרידי הנפטרים.

ראשון הנפטרים שנטמן כאן הינו מעפיל מסוריה אשר הוברח יחד עם קבוצה מעבר לגבול בסירה והגיע לבית הערבה בלילה נוגה אחד.
לאחר שראה את אורות ירושלים מעל הרי יהודה אחזה בו ההתרגשות, הוא נישק את אדמת הארץ, וליבו אשר לא עמד במעמסה חדל לפעום.

השני הינו ילד רך בשם גדעון קורנל (בן שנתיים) אשר נפטר בתאונה. לצידו טמונים שני חברי קיבוץ אשר נרצחו על ידי מחבלים, ופלמחניק בשם נמרוד שכטר שנהרג בתאונת אימונים עת התאמן עם חבריו במדבר מבודד זה.

עידו מצייר בכבוד קווים לדמותם של הטמונים כאן, וסוקר את פועלם וחייהם שנקטעו בטרם עת.

יהי זכרם ברוך.

גשר עבדאללה

צריחי המנזרים באזור קאסר אל יהוד מצפון לנו בוהקים באור השמש העולה, בעוד טור צבעוני של מאות עמיתים צובע את אדמת המדבר החומה בדרכו אל רצועת הירק של הירדן השוצף.

גשר עבדאללה הנוטה מעל ערוץ הנהר קטוע במרכזו ושרידי קורות ברזל מעוקמות היטב מעידות כי פיצוץ עז אי אז גרם לקטיעת הגשר.
מתחת לגשר בפס מוריק שוצף בעוצמה מפתיעה נהר הירדן, ובעוד חלק מהעמיתים יוצא לטבול בנהר ההיסטורי סוקר עידו את קורות הגשרים באזור זה.

עידו פותח באירועי ליל הגשרים (ליל 17/16 יוני 1946) בו החליטה תנועת המרי העברי לפוצץ 11 גשרים בגבולות הארץ כמחאה וזעקה נגד גזרות הספר הלבן.
באזור זה יצא כח פלמ"ח מבית הערבה ופוצץ את גשר אלנבי. הכח נסוג לאחר מכן במבצע צבאי מופתי של כושר קרבי ונחישות בסירה לכיוון עין פשחה ומשם בטיפוס מתיש אל קיבוץ רמת רחל.

הבריטים אשר הבינו כי רק יישוב יהודי אחד נמצא בסמוך לגשר אלנבי צרו על בית הערבה ובאלימות פצעו שמונה ועצרו את 64 הגברים במשק, אך כאמור ללא הועיל מכיוון שהכח שפוצץ את הגשר נסוג זה מכבר מהאזור.

גשר עבדאללה נבנה ב1950 והיה חלק מכביש מספר אחת שהוביל מרבת עמון לירושלים המזרחית, אז תחת כיבוש ירדני.
במהלך מלחמת ששת הימים לא רק הירדנים הופתעו מן ההצלחה המסחררת, גם צה"ל הופתע, ולאחר ששוחררו שטחי ארץ ישראל עד הירדן חשש המטכ"ל כי הירדנים ועוד אויבים ממזרח יתארגנו להתקפת נגד והורה לפוצץ את גשרי הירדן.

מטוסים אשר הפציצו את גשר עבדאללה הצליחו רק לפעור חורים קטנים בכביש שעבר על הגשר המאסיבי, ולכן נזעק כח הנדסה ושריון בפיקוד חטיבת הראל לפיצוץ הגשר.
במהלך סערת הקרב אבד הקשר עם משאיות חומר הנפץ ולכן ניסו כוחות ההנדסה לפוצץ את הגשר באמצעות מוקשים ופצצות מכל הבא ליד, אך הגשר עמד בסירובו ולא קרס.
מה שלא הולך בכח הולך ביותר כח, וכח ההנדסה אסף כמות גדולה יותר של חומרי נפץ ועם הניסיון השני קרס מרכז הגשר והפעולה בוצעה בהצלחה.

מסתבר כי עמודי החשמל מחזיון התעתועים הבוקר אמיתיים לגמרי, והנה הם כאן ניצבים בטור עורפי מעבר הירדן המזרחי ועד חלקו המערבי של הירדן שם ממשיכים כבלי החשמל תחת האדמה.
מסתבר כי עם חתימת הסכם השלום עם ממלכת ירדן התעקשו אלו לספק מעט חשמל ליריחו, ועמודי חשמל אלו הם תולדת סעיף פחות מוכר זה בהסכם השלום.

במרחק הליכה של מספר דקות דרומה אנו רואים אחת מארבע המשאבות ששאבו מים מהירדן אל הקיבוץ, עדות אילמת לעבר המשגשג של בית הערבה.

קניון שפך הירדן

אנו פונים ומקיפים שדות מוקשים המלבלבים בשלל שלטי אזהרה בכיוון דרום, תוך צעידה על אדמה פריכה מנוקדת בכתמי מלח לבנים.
הנוף חדגוני ומאכזב מעט, עד שפתאום נשמעות מכל עבר קריאות וואו, וגם אני מתקרב וממלמל וואו משלי....

עקב נסיגת מי ים המלח קיבלו מי הירדן הזורמים להם מעדנות על האדמה הפריכה עוצמה חריגה. דמיינו כי פתאום מפלס מי הים ירד בבת אחת ונוצר מן מפל עוצמתי של מי הנהר. כמובן שתהליך זה התרחש במשך מספר עשורים, והינו עוצמתי באותה מידה!
עוצמת הזרימה גרמה לירדן לחצוב בקרקע הרכה קניון צר ומרשים בעומק עשרות מטרים, שבתחתיתו גועש הנהר.

העדר כמעט מוחלט של צמחיה בערוץ הקניון אשר בו מים מתוקים לרב מעיד על מהירות התהליך הגורמת מן הסתם לאדמה מלוחה להדרדר ממצוקי הקניון מטה אל הערוץ באופן מתמיד ולחנוק כל זלזל ירוק המנסה להכות שורש במליחות הרבה.
לא רק הירדן מעצב את הנוף כאן, גם ההולכים מטביעים את עקבותיהם באדמה בתולית זו, ועולה ההרגשה של מגלי עולם חדש המטביעים צעדיהם בקרקע לא מוכרת.

תוך מבטי השתאות בלתי פוסקים אל הגאולוגיה המדהימה הפורצת מכל עבר אנו ממשיכים לאורך הקניון ומגיעים אל נקודת החיבור, בה פוגש עיקול ערוץ הירדן את ים המלח הגדול הפרוש לו עד הרי מואב בשלוות עולמים.

הגישה כאן אל הנהר נוחה יותר ורבים אצים לחזות בחיבור המדהים, אך חיבור מדהים יותר עושה מדריכנו כאשר הוא שולף את ספר התנ"ך ומחבר אותנו אל סיפור נעמן שר צבא ארם אשר נרפא בעצת הנביא אלישע מצרעת תוך טבילה בנהר הירדן (מלכים ב' פרק ה').

הירדן אכן מוזכר רבות בתנ"ך והלב מתרחב לראותו ולהתחבר אל ימי המקרא.

היום קצר ועוד נכונו לנו פלאות ואנו יוצאים מערבה דרך צבעי הנוף הנערמים להם בשכבות, רצועת התכלת של ים המלח התוחמת את מישורי האדמה החומה הנפוצה כאן, ומולנו רצועה לבנה של גבעות חוואר הנושקת לסגול העדין של הרי יהודה, ובינות לכל היופי הזה טור המטיילים הצבעוני המחבר את הכל לתמונה רבת משמעות.

מפעל האשלג

אנו נעצרים אל מול הריסות מפעל האשלג הישן, ומולו רצועת החוף הרחבה והחרבה ממנה נסוג ים המלח במהלך התיבשותו בעשורים האחרונים.

עידו מצביע אל החרבה בה נחשפה ערמת אבנים ולא הרחק ממנה עמודי עץ גבוהים אשר עליהם תלויים צמיגים.
ערמת האבנים נושאת את השם הערבי רוג'ום אל בחר, (ערמת אבני הים) ולאחר נסיגת הים התאפשרה גישה וחפירה ארכיאולוגית שגילתה כי מקור שרידי המבנה הינו בתקופה החשמונאית.
אותרו שם בין השאר חרסים רבים וחורי עגינה.

תהליכים גיאולוגיים בים המלח גורמים לאספלט מדי פעם לצוף מעל הים ומעיון בכתבי התקופה הרומית הסיקו כי ערימת אבנים זו שימשה כמזח ועמדת תצפית כדי לאתר גושי אספלט אלו אשר אי אז היו בעלי ערך רב ושימשו לרפואה, איטום, חניטה ותמרוקים.

מבנה פחות עתיק אך לא פחות חשוב הינו עמודי העץ אשר עליהם צמיגים, שהיו מעגן הסירות של מפעל האשלג רק לפני מעט יותר משבעים שנה ומהם ניתן להסיק כמה ירד מפלס הים. ועדיין ממשיך לסגת בקצב של מטר ועשרה ס"מ בכל שנה!

אנו ממשיכים וחוצים מפעל מלח בו מייבשים את מי הים כדי להפיק את האבקה הלבנה, מבנים צבאיים נטושים, והמבנה החדש של יחידת החילוץ מגילות בואכה מבנה מסעדת הלידו.

מסעדת הלידו

בימי המנדט הבריטי חוף יפה זה היה אתר נופש פופולרי ונבנה בו מלון ומסעדה מפוארת בעלת חזית של חצי גורן הפונה אל הים הכחול.
בשנת 1973 ניסו יזמים לחדש את פעילות המסעדה והצייר גרשון כוכבי צייר על קירות המסעדה ציור פנורמי המתאר את מפת הארץ בהסתמך על מפה צלבנית עתיקה.
עם השנים הושחתה המפה על ידי ציירי גרפיטי, כנראה אנשים קטנים (תרתי משמע) שכן חלקה הגבוה יותר של המפה לא הושחת על ידם.

למרות ההשחתה והבלאי שספג המקום עדיין עוטף אותו קסם רב, והאדריכל אשר בנה מבנה מעוגל השופע צל רב ונוף פנורמי של הים והרי מואב בהחלט הותיר כאן חותם לדורות.

עידו מנצל היטב את הקסם הרב של המקום, נעמד במרכז הגאומטרי של צורת התיאטרון המעוגלת של הלידו ופורט את ההיסטוריה של המקום בחן וקסם רב.

בכ"ט בנובמבר 1947 עת נערכה באו"ם ההצבעה על הקמת מדינת ישראל נפש במלון קליה ששכן כאן לא אחר מאשר דוד בן גוריון, אשר כמו כולם האזין בקשב רב להצבעה ששודרה דרך מכשיר הרדיו.

כמעט שנה לאחר מכן, לקראת ההכרזה על העצמאות ועם התגברות הלחימה, משה נובומייסקי שהיה מקושר לירדנים מחד, לבריטים מאידך וגם ליהודים כמובן ניסה למנוע הרס ולהגדיר בהסכם את מפעל האשלג כאזור נייטרלי, ואף הצליח להחתים את נציג ירדן על ההסכם. הוא נסע לתל אביב על מנת להחתים את בן גוריון, והגיע בה' באייר תש"ח עת עסק בן גוריון בכתיבת נאום הכרזת המדינה. עקב לחץ העיתים לא הצליח להיפגש עם בן גוריון ועם יציאתו ממשרדו נפגע בתאונת דרכים על ידי אופנוע והובהל לבית החולים כשהוא פצוע.

בן גוריון שנערך לפלישת צבאות ערב לאחר הטראומה של נפילת גוש עציון והטבח בלוחמיו נאלץ להורות על פינוי יישובים מבודדים שלא היה די כח לוחם להגן עליהם, ביניהם מקומות כמו עטרות, נווה יעקב ובית הערבה אשר תושביה נאחזו בקרקע ככל שיכלו ולבסוף נאלצו לסגת בסירות אל סדום.

חלוצי בית הערבה התארגנו מחדש והצטרפו לקיבוצים כברי וגשר הזיו.

לאחר נסיגת חברי הקיבוץ החריבו הירדנים את בתיו לחלוטין.
לאחר 19 שנה של כיסופים שוחרר המקום במלחמת ששת הימים, תושביו שבו אליו והביאו למנוחות את שרידי הנטמנים בבית העלמין אשר חולל על ידי הירדנים אל קבר האחים.
ב1980 הוקם מחדש היישוב בית הערבה מעט ממערב לכאן, והמעגל נסגר.

עידו מסיים סיור מרגש זה באומרו כי היום זכינו לגעת בפיסת היסטוריה, ועלינו ללמוד מנחישותם וסיפורם של תושבי בית הערבה כי מי שמאמין זוכה לחזור ולבנות את ארץ אבותיו בדיוק כמו שקרה בעיר העתיקה ובירושלים.

תודות:

למורה הדרך עידו מאושר על סיור מעמיק מחבר ומלא גילויים,

לעמית אררט הפותח בפנינו שערים לכל חלקי הארץ,

לחטיבת הבקעה ולגדוד לביא הבקעה 47 על התיאום והעזרה,

לעמיתים הרבים שסייעו בהכוונת התנועה הרבה ובהקפצת הרכבים,

ולמאות (!) העמיתים שבאו לכבד את זכר בית הערבה, ולזרום עם הירדן בחיבור הרמוני.

סרטון חיבור הירדן עם ים המלח באדיבות סבא-עמית:

https://photos.app.goo.gl/2q8XC9j1aaKPsYH77

סרטון של המסלול באדיבות יאיר שני:

https://www.facebook.com/araratamit/videos/521511516545270?idorvanity=134639016563764

תמונות:

באדיבות רפי שלו: