סיכום => (16.12.21) 'עמיתים לטיולים' טיול לילי ללאורות נזירים ולמנזר מר-סבא המואר בנרות

121 views

Skip to first unread message

SABA Amit

unread,

Dec 30, 2021, 3:58:52 PM12/30/21

to מיקי ברקת קבלן אגמון, מאור דרור אופניים, עידו מאושר עלי‎

בס"ד

סיכום => 'עמיתים לטיולים' טיול לילי ללאורות נזירים ולמנזר מר-סבא המואר בנרות

טיול למיטיבי לכת, דרגת הקושי: מאוד קשה !!! אורך המסלול כ-22 ק"מ

התקיים ביום חמישי יב' טבת תשפ"ב (16.12.21)

מ-22:30 בלילה ביום ה' ועד ל-07:30 בבוקר ביום ו'

בהובלת - מאור דרור ובהדרכת - מיקי ברקת

בערב קר במיוחד, התכנסנו כמה עשרות עמיתים, אמיצים, לסיור מרתק בצפון מדבר יהודה.

גולת הכותרת של הסיור היתה ביקור במנזר מרסבא, ביום השנה למותו של סבאס, מקימו והיא גם היתה הסיבה לנושא הסיור "נזירות מדבר יהודה", אך על הדרך נהנינו משלל חוויות, נופים עוצרי נשימה, אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים לרוב, בליל ירח מדהים ביופיו. למרות השעה המאוחרת, נרשמה תנועה ערה מאוד בכביש הצר והמפותל של בקעת הורקניה. חג הנרות עבר מפה לאוזן משך דורות, אך נראה שבשנים האחרונות הסוד נחשף. כך, הופכת למשך כמה לילות בקעת הורקניה השקטה, לאתר שוקק בואכה מנזר מרסבא.

נפגשנו סמוך למחנה הצבאי ליד נבי מוסא, בטבורה של בקעת הורקניה. משם נסענו בשיירה ארוכה ומסודרת, עד לצומת הפנייה לדרך העפר המובילה למנזר מרסבא. החננו את הרכבים, בחניון מאולתר לצד הדרך ולאחר התארגנות קצרה לקח את הפיקוד מאור דרור, טייל המדבר המנוסה.

מאור הוביל אותנו אל עבר ערוץ נחל סככה. מקור שמו של נחל סככה בישוב המקראי "סככה", מערי יהודה. בספר יהושע מפורטות הערים בנחלת שבט יהודה, וביניהן נמנות שש ערים "בַּמִּדְבָּר": "בֵּית, הָעֲרָבָה, מִדִּין, וּסְכָכָה, וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר-הַמֶּלַח, וְעֵין גֶּדִי" (יהושע טו סא-סב). שלוש ערים מתוכן מזוהות עם שרידים וממצאים בבקעת הורקניה. סככה מזוהה עם כרם א-סמרא, גבעה קטנה על ערוצי נחל סככה, בשולי הדרך בה נסענו; "מדין", מזוהה עם חרבת אבו טבק, כחמישה ק"מ מצפון לסככה, בין ערוצי ואדי קומרן, וה"נבשן", כנראה חרבת אל מכרי, באחד מיובלי נחל הקדרון הנושא את שמה. חפירות ארכיאולוגיות בבקעת הורקניה מגלות שהבקעה מאוכלסת ברציפות כבר מהתקופה הכלכוליתית, לפני כ-7,000 שנה. כדי להבין מדוע בקעת הורקניה הייתה אטרקטיבית כמקום יישוב צריך להסתכל על תצורתה הייחודית. הבקעה נוצרה כנראה כסדק משנה לבקע ים המלח. היא פרושה מצפון לדרום וחוצה לארכה ערוצי נחלים רבים, שמביאים איתם, בזרימה שיטפונית, סחף רב של קרקע איכותית לחקלאות. בגלל אופייה המישורי, קל לחפור בשטחה בורות מים, להקים טרסות חקלאיות ולהנות מתנאים אופטימאליים, שמש וחום, רוב השנה.

עם הכניסה לחלקו הקניוני של נחל סככה, נתקלנו בתופעה מעניינת. שתי מנהרות, אחת בכל מפנה, שתיהן חפורות בסלע קשה, בזווית תלולה מטה. האחת בגדה הצפונית של הנחל, קצרה יחסית, כ-50 מ' ארכה, והאחרת בגדה הדרומית, שאורכה כ-140 מטר. חרף לחץ הזמן, חששות הקורונה, ואפילו הנחיה מפורשת של מוביל הטיול, עמיתים רבים לא התאפקו וירדו לעומקן של המנהרות. הם התפלאו לראות שהמנהרות לא מובילות לשום מקום: אין להם מוצא, ואין בסופן חדר אחסון כלשהו. סודן המרתק של המנהרות הסעיר את דמיונם של רבים, וריתק אליו חוקרים והרפתקנים. עד לפני כמה שנים המנהרות לא היו מוכרות כלל, וחשיפתן קשורה במגילה מיוחדת שנמצאה בחפירות קומראן: מגילת הנחושת. מגילה זו, נוסף על העובדה שהיתה עשויה נחושת, כללה רשימת אתרים שבהם הוטמנו אוצרות זהב, המוערכים ע"י החוקרים במשקל של כמאה טון. האם אחד האתרים קשור למנהרות נחל סככה? מגלה המגילה, הארכיאולוג ג'ון אלגרו, ניסה להתחקות אחר האוצר. משנואש, מסר את הפרטים לחברו, קברניט חברת התעופה קונטיננטל, בוב מורגן, שחפר במקום למעלה מעשור ולא גילה דבר. בצערו, פנה לאגף העתיקות והצליח לסחוף ארכיאולוג צעיר, אורן גוטפלד (היום ד"ר), שחפר במקום שש עונות נוספות ולא גילה דבר.
האם כאן שימשו המנהרות גנזך לאוצר אגדי? במנהרות לא נמצאו ממצאים שעשויים היו לספר לנו על הבונים, תהליך החציבה ועל מטרתו. אין ספק, שמי שחפר את המנהרות האלה, היה שליט חזק, בעל השפעה. ברור שמאות אנשים נדרשו לחפירה, וכי רבים מהם מצאו את מותם בעבודה, או מנפילה, או מחנק באבק.

יתכן שפתרון התעלומה קשור במבצר הורקניה המתנשא מעלינו על כיפה גבוהה. למבצר לא נגיע הלילה, אך הוא חלק מרשת המבצרים שהקימו החשמונאים. במחקר יש מחלוקת האם ייעודם של המבצרים היה צבאי (להגן על גבולות הממלכה שהקימו) או שהם היו מרכזים מנהלים ובהם נשמרו כספי המיסוי ואוצרות כמו שמן האפרסמון שיוצר בבקעת ים המלח. ייתכן ששתי התשובות נכונות, לפחות לגבי חלקם. המבצרים שימשו גם כמקום מפלט לראשי השלטון. מאוחר יותר, עמד הורדוס על חשיבותם, שיפץ וחימש אותם. הורדוס השתמש במבצר הורקניה גם כבית כלא אליו השליך את מתנגדיו. הורדוס היה שליט חזק, כך שמתקבלת על הדעת ההשערה שהורדוס השתמש באסירים לצורך חפירת המנהרות הללו. יתכן אפוא, שכל פרויקט החפירה לא נועד אלא להעביד בפרך את האסירים, ללא כל תכלית מוגדרת אחרת. במבצר השתמשה גם אלכסנדרה החשמונאית, אחותו של מתתיהו אנטיגנוס השני, המלך החשמונאי האחרון. היא הנהיגה מרד בהורדוס התבצרה בהורקניה והחזיקה מעמד מול חילותיו של הורדוס במשך כשש שנים. אלכסנדרה הייתה השליטה העצמאית החשמונאית האחרונה. כאן הסתיים אפוא פרק העצמאות הקודם בתולדותינו. לצערינו, שרידי המבצר ומערכת המים המרשימה בהורקניה לא נחפרו מעולם, והם סובלים משוד עתיקות נרחב. הזנחתו של אחד מאתרי המורשת של העם היהודי מסיבות פוליטיות היא אחת העוולות הזועקות השמיימה.

המשכנו לעלות במעלה הוואדי של נחל סככה והלכנו לאורך אמות מים. חלקן הובילו לבורות המים, שבבקעת הורקניה, אחרות הובילו למאגרי מים, ששמשו להרווית תושבי המדבר, העדרים והשקיית חלקות הגידולים שבואדי.
בדוגמא נהדרת למאגרים כאלה, נתקלנו בביר אבו שועלה. שני מאגרים מרשימים, שאף שאמות המים אליהם הרוסות בחלקן, היו מעט מים בהם ובוץ רב. משמעות השם הוא "אבי הלהבה" או השלהבת, המרמז לאליהו הנביא, מסיפור הנס בכרמל (ספר מלכים א', פרק י"ח), שעפ"י המסופר בכתובים, ברח מאחאב לנחל כרית (אולי ואדי קלט?).

מביר אבו שועלה המשכנו לביר אל קטר. סוף כל סוף נגענו בנזירות המדבר. משמעות השם "ביר אל קטר" הוא הבור המטפטף ואכן, במצוקי הנחל הורחבה מערה טבעית, בסלע הגיר, בחזיתה נבנה קיר אבנים, כל המערכת נאטמה בטיח ואל המאגר נחצבו ונבנו אמות מים, המזינות אותו במי נגר. אכן הבור מטפטף. מישהו מכיר קבלן איטום?

ביר אל קטר הוא "לאורת המערה", אותה הקים במאה החמישית הנזיר סבאס, מושא סיורנו. משמעותה של המילה 'לאורה' ביוונית עתיקה היא שביל. בנזירות המדבר, נהוג לכנות במושג לאורה, קבוצת כוכי התבודדות, שביניהן מקשרת דרך. בבסיס נזירות המדבר עומד ההרמיט, נזיר בודד שחי לבד, מתפלל לבד, משיג את מזונו לבד, בדומה לאליהו הנביא, כשחי במדבר. אמנם, קשיי החיים, הסביבה העוינת, התנכלויות זרים ותאונות, חייבו תמיכת חברים. כך צמחו הלאורות. אמנם הנזירים הרמיטים המתבודדים בכוכים, אך הלאורה מהווה רשת הגנה וסביבה תומכת למקרי חרום. ב'לאורת המערה' כלולים עשרות כוכי התבודדות, על מצוקי נחל סככה, וביניהם מקשרת, בין היתר, הדרך עליה צעדנו.

הקפנו את מבצר הורקניה מצפון וממערב והמשכנו דרומה, לאורך רכס מרסבא, לרגלי המונטאר, אותו הר נישא שרבים מזהים אותו עם העזאזל, ממנו הושלך השעיר המשתלח ביום הכיפורים. הגענו עד המפגש עם אפיק נחל קידרון, וכפי שאומרים הילדים: הגענו למקום - מרגישים לפי הסירחון: בנחל זורמים מי ביוב ממזרח ירושלים ומהרשות הפלשתינית. הרוח העזה הובילה את הריח המצחין היישר לנחירינו, אך שמענו שהתקווה באופק; בנחל קידרון מושלמות בימים אלה עבודות הפיקוח והשדרוג על מערכת הביוב. מטרתם "ללכוד" בצנרת את כל הביוב שזורם בנחל ולהוביל אותו למט"ש (מרכז טיהור השפכים), שבבקעת הורקניה, שם יטופלו המים כך שיוכלו לשמש להשקיית המטעים של אלמוג, קלי"ה, בית הערבה ואחרים. בכלל, אם כבר הזכרנו את טיהור השפכים, זה הזמן לומר מילה טובה: מספרם של המט"שים בישראל גדל ב-600%(!) בעשרים השנים האחרונות והוא עומד היום על כ-90. ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בכל הנוגע לטיפול בשפכים ולשימוש חוזר במי קולחים, אך יש הבדלים בין קבוצות אוכלוסייה שונות בתחום זה (מתוך דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת). בכל אופן, אנו מקווים שהפרויקט הנוכחי בנחל קדרון ישפר את מצב הנחל. בינתיים, הוא שיפר את דרכי הגישה למרסבא. אנו הלכנו לאורך מדף סלע על המצוק הצפוני של הקידרון עד לתצפית על מנזר מר סבא, שם המשיכו לנסוע הלוך ושוב ג'יפים של מטיילים אחרים.

מנזר סבאס (או מרסבא) השייך לכנסייה היוונית-אורתודוקסית, מתהדר בתואר "המנזר הפעיל העתיק בעולם", כ-1,500 שנה ברציפות. לטענת הנזירים נוכחותם באזור לא הפסיקה גם בזמן הכיבוש הפרסי, בשנת 614 לספירה, גם במהלך הכיבוש המוסלמי 630-644 לספירה, הוא שרד גם את בייברס, השליט הממלוכי, שהורה להרוס אותו במאה ב-13.

זה הזמן לומר כמה מילים על נזירות מדבר יהודה. תנועת הנזירות הנוצרית נוסדה במצרים במאה השלישית, ומשם התפתחה גם לעזה, למדבר יהודה, לסוריה, ולאסיה הקטנה. במאה הרביעית הגיע לכאן הנזיר חריטון וייסד את הלאורות 'פארן' (ליד עין פרת שבוואדי קלט). כאשר המנזר גדל, עזב חריטון את פארן וייסד את הלאורה 'דוקה', שהפכה לימים למנזר קרנטל בכתף שמעל יריחו. כשגם מנזר זה גדל, הוא ייסד את לאורת 'סוקה' שבנחל תקוע, במקום המזוהה היום כחרבת חריטון. על שמו קרויה גם המערה הנודעת בנחל תקוע, מערת חריטון, המערה הקרסטית הגדולה בארץ. אחד מתלמידיו של חריטון, אבתימיוס, הקים לאורות ומנזרים בכמה מקומות במדבר יהודה, ובראשם המנזר הקרוי בשמו במישור אדומים, ששימש גם כעורף מנהלי למנזרים אחרים, מנזר תיאוקטיסטוס בנחל אוג, ועוד. תנועת נזורה זו, קדמה אפוא לתקופה הביזנטית. בשיאה, במאות 4-6, היא מנתה מעל אלף נזירים. עם הכיבוש הפרסי של הארץ בראשית המאה השביעית, ואחריו הכיבוש הערבי, התנועה שקעה, נזירים רבים נטבחו, והתנועה כולה נותקה ממקורות ההכנסה שלה באימפריה הביזנטית.

הנזיר סבאס, זה שלכבוד ה'יארצייט' שלו הדליקו הערב הנרות, הוא נזיר 'דור 3'. הוא מתלמידיו של אבתימיוס. הוא נולד בקפדוקיה שבטורקיה, בשנת 439, הגיע למדבר יהודה בגיל 18. למעט שתי גיחות חזרה לעיר הולדתו בטורקיה, חי סבאס במדבר עד גיל 94 והלך לעולמו בשנת 532. במהלך חייו הקים סבאס כשש לאורות ושישה מנזרים, המפורסמים שבהם; לאורת המערה, הלאורה הגדולה (בקידרון), קסטליון במבצר הורקניה ואחרים.
מידי שנה, ביום השנה למותו, ב-5 בדצמבר לפי הלוח היוליאני, שהוא 7 בדצמבר עפ"י הלוח הגרגוריאני הנהוג כיום, מציינים זאת נזירי מנזר מרסבא בטקס מרשים, שבשיאו הם מדליקים מאות נרות על מצוקי הקידרון, סביב למנזר. זהו מראה קסום וציורי, המבליט את יופיו של המנזר, על רקע מצוקי המדבר. הדלקת הנרות מתפרשת על פני שלשה לילות (17-19 לדצמבר) כל שנה. יודעי חן טוענים שהבדואים העוזרים לנזירים להדליק את הנרות ומתפרנסים ממכירת שירותי דרך למטיילים הרבים, מתכוונים להאריך את חגו של סבאס בכמה ימים נוספים...

ירדנו במדרגות מסודרות בינות כוכים בהם הודלקו נרות הנשמה הארוכים, ולאחר ובסוף השביל המתפתל הגענו לגשר קטן מעל נחל קידרון הזורם (את הריח כבר הזכרנו, נכון?). מעלינו התנשא המנזר, בו מצויים היום כ-15 נזירים בלבד, כולם גברים. נשים אינן מורשות להיכנס אליו, ובמידת הצורך שוהות במגדל הנשים המרשים. המשכנו לטפס, חלפנו ליד שערי המנזר, שלאור השעה המאוחרת ושעת ההשכמה הקרבה של הנזירים, היה חשוך לחלוטין. וכשהגענו לגובה מתאים נגלו לעינינו מאות הנרות שהודלקו על פני כל המצוק שמולנו. לאור המראה המרשים, שמענו על תנאים החיים במנזר ועל סדר יומם של הנזירים כיום. הקשבנו להקשיב, מנומנמים בדיוק בשיעור שהוסיף לקסם, על סבאס, מנזר מרסבא, ואגדות שנקשרו בשניהם. הידעתם שסבאס חזר פעמיים ברגל לארץ הולדתו?

כיון שטיולנו חל אור לי"ג, כלומר לפני אמצע החודש, הירח כבר שקע, ומאור הוביל בשבילים שרק הוא מצליח למצוא בחושך מוחלט. עם עלות השחר הגענו שוב לבקעת הורקניה, חלפנו על פני שני בורות מים מרשימים, וזכינו לזריחה מרהיבה על רקע נופי המדבר, וחזרנו רצוצים אך מרוצים.

תודות לעמיתים, לעידו מאושר ולעמית אררט על ההפקה, למאור שהוביל אותנו בדרכים המורכבים, ולחבר'ה שויתרו על הנרות ושמרו לכולנו על כלי הרכב.

אלבום באדיבות הצלם אלכסנדר ליסי => himgur.com/a/9MfjvkZ

בעמיתות,

מיקי ברקת

adve...@gmail.com