(3-8.2.24) עמיתים לטיולים' מסע חוצה נגב - מהבוקר עד לסהר(ון)

[SABA Amit]

בס"ד

סיכום => עמים לטיולים' מסע חוצה נגב - מהבוקר עד לסהר(ון)

מיטיבי לכת - בינוני עד קשה.

התקיים בין מוצ"ש פרשת יתרו כד' שבט תשפ"ד (3.2.24) ועד יום חמישי בלילה כט' שבט תשפ"ד (8.2.24)

בהדרכת מורה הדרך רון חרמוני-להט 058-5926461 Ron.H...@gmail.com

כתיבה ירון בוצר botze...@gmail.com

ישנן בחיים שאלות כבדות משקל, 

לאן מובילה הדרך?

מהיכן באנו?

לאן אנו הולכים?

ולמה אסור להביא כלבים?!

אבל אני באתי למסע בעיקר כדי להתנתק מהשגרה, ולהתחבר אל עוצמת ושלוות המדבר.

מקצבו של הסיור

לפני שיתוף חוויות המסע המדהים אותו עברנו, במדבר, בנפש פנימה ובקבוצתנו המגובשת היטב,

כדאי לתאר בקצרה את אופיו וקצבו של המסע.

זוהי הפעם התשיעית בה מורה הדרך המופלא רון חרמוני-להט מוביל בהצלחה מסע שכזה, וישנם קווים דומים בין המסעות.

בכל מסע אנו ישנים בחניון בתנאי שטח, כאשר עם ערוב היום ממתין לנו רכב הלוגיסטיקה המלווה אותנו. אנו מקימים עיר אוהלים הצצה לה פתאום תחת כיפת השמיים ותורנים ומתנדבים טורחים ומכינים ארוחת ערב מפנקת ועתירת קלוריות וטעם.

באופן דומה בבוקר לאחר תפילת השחרית נעלמת לה עיר האוהלים, ציוד הלילה הכבד מועמס על משאית הלוגיסטיקה. ארוחת הבוקר מוגשת לפני המסע הארוך העומד לפנינו עד שמקצבה של השמש יערוב ויסיים את יום המסע.

במסע זה צעדנו משדה בוקר אל דרום מכתש רמון, בין שמורות טבע ונופים מופלאים ברמה עולמית !, הגיאולוגיה באזור זה יצאה מספרי הלימוד של החוג למדעי כדור הארץ, חגגה עם ספרי החוג לאומנות ויצרה מגוון מעורר השתאות של נופים מבותרים, תצורות סלע, צבעים עזים, ועיצובים מרהיבים של המצוקים שקשה להתיק מהם את העין. בנוסף הותירה מורשת האנושות את חותמה באזור, ובזכות הידע הרב של מורה הדרך שלנו, ובעלי ידע רבים המצטרפים למסע הרחבנו אופקים אל עידני קדם בהם תרבויות רבות ושונות הותירו את עקבותיהן בין חולות המדבר.

בהליכה גמענו מרחקים של כעשרים ק"מ מדי יום, ועלייה וירידה מצטברים של עד 900 מטרים כל יום. מרחק זה דומה להליכה יומית מתל אביב אל רעננה, וטיפוס וירידה מדי יום של כמעט שלוש פעמים על מגדלי עזריאלי. בסך הכל מרחק ההליכה הגיע לכמעט מאה קילומטרים, שהוא בקירוב המרחק בין תל אביב לחיפה, והפרשי הגובה הגיעו במצטבר ל2.54 ק"מ, בקרוב - שקול לעליה מגובה פני הים אל רומו של החרמון, וירידה חזרה.

הצבא צועד על קיבתו, ועד שלא מתנסים בכך קשה מאוד להבין כמה פתגם זה מחובר היטב לקיבה ולרגליים....

במסע זה משאית הליווי שלנו נשאה עימה מבחר גדול של מצרכים עתירי אנרגיה, אותם בשלנים נהדרים (תודה מיוחדת לחנן ועידית!) הכינו לתבשילים מצוינים. בנוסף, כל בוקר עמד לרשותנו שולחן עמוס כל טוב, לחמים, ממרחים, ממתקים, פירות וירקות כדי להכין צידה לדרך.

ומי שלא צעד 20 ק"מ לפני ארוחת הערב, לא אכל ארוחת ערב טעימה ומשביעה מימיו...

למרות שאכלתי בלי חשבון (מחר דיאטה...) במסע זה הפחתתי שלושה ק"ג ממשקלי. ואני עובד קשה עכשיו כדי לתקן את הנושא....

משאית הליווי מייצגת את פירמידת הצרכים של האדם המודרני.

דבר ראשון, עמדת טעינה מרובת שקעים למכשירי החשמל. למרות שאין ממש קליטה סלולרית, רובנו מצלמים בעזרת מכשיר הסלולר.

לאחר הטעינה ממתינים כל שאר הצרכים בסדר חשיבות יורד - מיכל מים לשתיה ושטיפת כלים, כאמור מזווה מצויד היטב, ציוד לינת הלילה, תאורה, אביזרי מטבח, שולחנות וכיסאות.

הלינה במסע הינה לינת שטח. הלינה מותרת בחניוני לילה בלבד על מנת להגן על הטבע ולאפשר לבעלי החיים לפעול בלילות ללא הפרעה. רוב חניוני הלילה הינם משטח מדברי המצויד בטוב טעם בשלל אבנים חדות, חול ורוח פרצים. אך מצד שני כיפת השמיים בחניונים אלו מרהיבה וכל הכוכבים אשר למדנו עליהם בבית הספר אכן נמצאים שם לבן על גבי שחור, והם יפהפיים. ראוי כאן לציין לטובה את חניוני מכתש רמון אשר הוכשרו ללינת שטח, עוצבו היטב כדי להגן ככל האפשר מפני רוח, וחולקו לשטחים המיועדים ללינה ולפעילות ציבורית. בנוסף הוקמו שירותים בקרבת החניון כדי למנוע את זיהום הטבע.

ככל שלילות המדבר קרים יותר, מזג האוויר ביום הוא נוח יותר ואכן זכינו למזג אוויר נפלא במסעות היום וקיפאון חודר לעצמות בלילות.

כדי להתמודד עם לינת הלילה, עמיתינו יואב שרעבי טרח והכין מדי לילה מדורה סביבה התקבצנו, ובישל בה תפוחי אדמה וחצילים, וכל אחד הביא עימו כמובן ציוד לינה.

בשטח ישנים כמובן עם אוהל, שעליו המהדרין מוסיפים כיסוי עבה המונע חדירת גשם וטל. על רצפת האוהל מניחים מזרן פלסטיק מתקפל, ומי שהכין מראש גם מזרן מתנפח קטן (זה באמת איכות חיים...), ומעליו את שק השינה.

היה קר כל כך שבנוסף לכל אלו ישנתי עם מספר שכבות של ביגוד.

מקצוע המדריך מצריך תכונות רבות: ידע רב, שנינות, שליטה בקהל והבנת צרכיו, טיפול בבעיות בלתי צפויות, הכנת מסלול מעניין העובר במספר רב של נקודות חן תוך שינוי והתאמות לפי צרכי השעה וכמובן כושר גופני מעולה.

מדריכנו רון חרמוני-להט בהחלט ניחן בכל אלו ועוד רבות, וזכינו בסיור עם מדריך מליגת העל, ומנה גדושה של ידע, שנינות, חן ולהט - חרמוני.

לאחר כל אלו, כמובן הדבר אולי החשוב ביותר בכל סיור, הוא החברותא. אנשים נפלאים, מעניינים וחמים שעם חלקם זכיתי לצעוד כבר מאות קילומטרים, ואת חלקם שמחתי מאוד להכיר בפעם הראשונה ולצעוד איתם יחד את הקילומטר הראשון מבין רבים.

הרעות המופלאה עם עמיתי לדרך היא הבסיס לדרך ארוכה, חווית טיול מעמיקה, עזרה הדדית הנחוצה כל כך במסע מאתגר ובכלל, חוויה חברתית המוסיפה נדבך חם ומחבק למסע.

 

יום ראשון למסע - משדה בוקר אל חניון עין זיק

שדה בוקר

קצת לפני חמשת ימי המסע אנו מתחילים בנסיעה לילית אל מדבר פתוח בפאתי היישוב שדה בוקר, תוך שאנו משאירים מחוץ לחלונות האוטובוס את הלילה הקפוא למספר שעות ונהנים ממותרות המיזוג בפעם האחרונה למשך מסענו.

האוטובוס עוצר בלב העלטה ואנו פורקים תחת כיפת השמיים אל מלון אלף כוכבים (מדהים!), ואל עיר אוהלים שקמה לה תוך רבע שעה תחת שביל החלב.

מסתבר כי כל מערכות הכוכבים מספרי הלימוד אכן אמיתיות, והיו מעלינו כל הזמן, רק צריך להתרחק מאורות העיר....

לאחר לילה קפוא למהדרין בו מלבד שק שינה התעטפתי בארבע שכבות ביגוד אני מתעורר אל ליטופה של השמש העולה המחממת את הגוף, ואל תפילת שחרית המחממת את הלב.

רון פותח את מסענו בשיר יפה של יהודה עמיחי הקושר ביננו לדרך אותה נעבור ועל היחס בין האדם למדבר, וממשיך בלשונו הציורית בהוראות בטיחות, ללא עזרתו של עמיחי...

האור השוטף את המדבר מגלה את גווניו החומים-לבנים שילוו אותנו, וכן את שני היישובים הסמוכים, שדה בוקר ומדרשת בן-גוריון הנמצאים מולנו, את קבר בן-גוריון הצופה אל מרחבי נחל צין, את רמת דבשון וקניון עבדת.

השמש העולה מותחת את צללינו מערבה ומקלה על הניווט דרומה וכבר עצירה, בשולי הדרך יש שקע לא גדול באדמה, ובעוד אנו מתלבטים אם מדובר בבור מים או בשאריות כבשן, מוצא ד"ר חזי הורן הנמרץ מאגורת מים בשולי הערוץ. הדילמה נפתרה, מדובר בכבשן לייצור סיד ששימש לטיוח המאגורה. לאחר הסברים על מערכת איסוף המים למאגורה אנו ממשיכים בדרך בואכה שלט קטן המצביע אל נחל צרור ומגלה את גדולתו של הנוף אותו חושף ערוצו של נחל זה.

 

גב צרור

גשר טבעי העשוי מסלע קרטון לבן בוהק מבתר ערוץ נחל מרשים לחלק יפה וחלק מרהיב, ואנו צועדים בתווך על גשר זה אל קו המצוק המספק תצפית נפלאה אל נחל צין.

נחל צין מבתר אזור גיאולוגי צבעוני ועמוס תצורות שנוצרו על ידי זרימת שטפונות קדמונים. קווי הרכס מולנו מלאים אוכפים (חיבור בין רכסי הרים) לוהטים בשלל גווני חום, לבן ושחור, פיסול בעל קווים עדינים שנוצר בין קווי זרימת המים, ויצירת אומנות עצומה הסוחפת אותנו אליה בצעד מהיר.

רון מגלה כי שכבת הצור הפזורה כאן נקראת בערבית צרור, וזהו מקור שמו של נחל צרור, שהוא יובל של נחל צין. צין הוא הנחל השני באורכו בארץ לאחר נחל פארן, ואנו פוסעים ונהנים מצעדה לאורך חלק קטן מהנחל.

השביל עובר לאורך קו המצוק מעל נוף מרהיב, וצלמים רבים מנצלים את ההזדמנות ומתעדים גלויות נוף משובחות.

בלב הנוף הצחיח, מתחת למפל עצום אך יבש ממתינה לנו הפתעה, בריכת גב צרור. מדובר בבריכה עגולה בקוטר של כארבעה מטרים האוצרת את מי השטפונות. המים רדודים ואפילו בטמפרטורה נעימה - רבים מנצלים את ההזדמנות לטבילה ורחצה. ואלו שעדיין לא הפשירו מקור הלילה רק לטבילת רגליים מהירה...

המקום מתאים מאין כמוהו לארוחת בוקר. הדסה לב בכישרון רב, מלווה ומנעימה את רגעי השלווה על שפת הגב בנגינת חליל משובחת.

ציר הנפט

דרכנו ממשיכה בערוץ הנחל לאורך סלעי הקירטון הלבן בו נשחקו תצורות גליות/חמוקיים הנדמות כאילו התאבנו כאן מי השטפונות, ובלב כל היופי הזה אנו מגיעים אל דרך עפר רחבה ונוחה - ציר הנפט.

לפני מספר עשורים עת ישראל הייתה ביחסים טובים עם איראן, הוקם כפרויקט כלכלי קו צינור נפט מאילת לאשקלון על מנת לאפשר יצוא נוח של נפט משדות הנפט של איראן לאירופה. הנפט נפרק ממכליות במסוף אילת, הוזרם בצינור והוטען שוב על מכליות במסוף שהוקם באשקלון. כאשר נותקו היחסים עם איראן הפכו את כיוון הזרימה בצינור, ועתה הוא משמש לייצוא נפט משדות הנפט של איזור הקוקז אל מדינות אפריקה ודרום אסיה הרעבות לאנרגיה.

לצורך תחזוקת צינור נפט ארוך זה נסלל ציר הנפט, דרך נוחה אשר נלך לאורכה מספר מקטעים במסענו.

למרות שהדרך נוחה, אנו נוטשים אותה לאחר הליכה קצרה ופונים אל שביל המוביל אל עין עקב תחתון. סביבנו הצוקים המפוסלים בטוב טעם של מישור הצינים, ומכל עבר נראים סלעי הגיר כאילו עוצבו בדמות כלשהיא המשתנה וחומקת לה עת משנים הצללים אותם משרטטת השמש את כיוונם.

בקעת צין 

הביקור בשדרת האמנות מוביל בשמחה אל ערוץ נחל עקב הפוער קניון רחב בסלע הגיר הלבן, ובו זרימת נחל מפכה וגבים רבים משרטטים קו ירוק המתריס מול המדבר היבש.

עין עקב תחתון הפורץ דרכו אל ראש מפל עטור שרכים בקצה הערוץ ממלא בריכה גדולה ועמוקה לשחייה הגונה, המהווה מקור משיכה עצום למטיילים באזור, ואכן זוהי הנקודה היחידה לאורך מסענו בה פגשנו קבוצות  מטיילים אחרות.

השמש כבר עלתה אל רום כיפת השמיים, ואף אנו מטפסים אל הרכס המתנשא ממזרח לנו, ואל מעל בקעת צין העצומה, המשתרעת תחתינו בשלל גוונים, תצורות ושמות אתרים הנוגעים היטב בזכרונות נעורים ומסעות עבר.

רון פורט את הנוף המדהים תחתינו לשמותיו. אנו נמצאים על מצוק הצינים, בקצה הדרום - מערבי של בקעת צין. מצפון לנו בולט רכס חתירה אשר במרכזו שוכן לבטח מכתש ירוחם, המוכר לנו בשמו הקודם המכתש הגדול. ממזרח לון ניתן לאתר את מפעל אורון ואת רכס חצרה הכומס את המכתש הקטן. אתרים רבים בהם ביקרנו בעבר פרושים מולנו - נחלי תלול וזקוף, פרסת דרוך, נחל עפרן, גב זרחן ועוד ועוד זכרונות הקשורים היטב לרגליים וללב.

תחתינו קו ירוק כהה מסמן את מיקומם של עין שביב ועין זיק, שמצפון להם נמצא חניון הלילה שלנו, ואנו גולשים לכיוונם.

המדבר באחת מפנה מקומו לג'ונגל סבוך אשר אנשי שמירת הטבע פרצו בו שביל נוח למען המטיילים וגם כדי לשמור על נווה מדבר זה.

מי התהום כאן קרובים מאוד לפני השטח, והדקלים הרבים הגדלים פרא באזור המעיינות מעידים על כך. למי שאינו יודע דקל בוגר יכול לשתות יותר מ-700 ליטר מים ליום!

עץ נוסף הנפוץ כאן הוא צפצפת הפרת. עץ זה דורש אקלים לח וקריר, ואינו חובב של אזורי מדבר אלו. מדובר כאן בבוטניקה אשר "נלכדה" כאן ושרדה מתקופות בהן היה האקלים כאן לח יותר. עם התייבשות אזור זה שרדו עצי הצפצפה רק באזורים בהם פרצו מעיינות לפני השטח, ואנו מוצאים עץ זה באתרים ספורים בנגב - ליד עין נמר,  בעין עבדת וכאן.

לארוחת ערב הכינו תורני המטבח המוכשרים מרק ירקות חם, קוסקוס, סלט, טחינה ועוד מיני מגדנות. ומי שלא אכל ארוחה לאחר הליכה מתישה, אינו מבין כמה אוכל יכול להיות טעים ומשובח.

את היום אנו מסיימים סביב מדורת השבט עם הרבה חום וחברה מלבבת. כמו בסיום כל יום מועבר תדריך מפורט של רון על היום שהיה, על היום שיהיה, וכמובן מי הם תורני המטבח למחר..

 

לאחר הארוחה והתדריך אנו זוכים לחגוג יחד עם הדסה לב את יום הולדתה, המנוהל בשמחה רבה, בשירה, חידונים, ולבסוף מחלקת הדסה מתנה מתחשבת להפליא לכל משתתפי המסע - שקיות חימום אישיות, בדיוק מה שאנו צריכים.

יום שני למסע - מחניון עין זיק אל חניון נחל חווה.

לאחר עוד לילה בו כתבתי את הפרק השני בקורותיה של קוביית קרח, אני מברך ומעריך את השחר וחומו.

בעוד אנו מתפללים, נעלמת לה עיר האוהלים וממתינים לנו שולחנות ערוכים כל טוב,

לחם מיוחד להכנת סנדוויצ'ים לדרך, גבינות, ממרחים מגוונים, תמרים ואגוזים. וכמובן גם ארוחת בוקר של שקשוקה בנוסח עין זיק.

להשלמת תהליך ההתעוררות אנו מצטרפים אל דני המקסימה להתעמלות בוקר ממריצה, ומיד יוצאים דרך הג'ונגל של עינות זיק ושביב אל המדבר.

העליה אל מצוק הצינים פותחת את הבוקר ונופי בקעת צין פותחים את הנפש לקלוט יופי ללא גבולות.

השמש השוטפת בקרני הבוקר העדינות את מרחבי הבקעה חושפת את שלל צבעי הגיאולוגיה המורכבת של האתר, ושולחת צללים להשתובב בין גווני הפסטל הרכים.

מאגורות נחש צמא

ההליכה המנהלית על קו הרכס לאורך ציר הנפט משמימה משהו, אך משפחת יעלים הצופה בנו בשלווה מעל גבעה סמוכה מספקת סיבה נהדרת לעצירה ארוכה, למידה מפיו של רון על חיי הבר של הנגב, וכמובן בדיקת עדשות הטלפוטו המשוכללות.

רון ממשיך באומרו כי שבילי הנגב הם בני אלפי שנים, וליד הדרכים העתיקות אנו מאתרים לעיתים קרובות שרידי מבנים פולחניים וקברים (טומולי) בני אלפי שנים, בנוסף לאתרי אספקת מים ואתרי חניה שזמנם עתיק כזמן בו אנשים נדדו בדרכים אלו.

דרכים אלו נפרצו בהיגיון של שוכני המדבר כך שיעברו בין מקורות המים הנדירים אשר במדבר, יגשרו על שינויי הגובה בחכמה ובשיפוע מתון המתאים לצורכי בהמות משא, וכמובן יחברו את היישובים הנדירים שקמו באזור אל דרכי סחר בין לאומיות.

הדרכים המודרניות אשר אנו פורצים כיום הן בעלות הגיון אחר. ציר הנפט נועד לתחזק צינור והוא פורץ את הדרך תוך שימוש בהגיון שנועד להגיע בדרך הקצרה והנוחה ביותר מאשקלון אל אילת. כמו כן צצו דרכים אשר מובילות לאתרי תיירות חדשים, שהם תפיסה חדשה שמשום מה לא ממש שלטה בימי קדם....

כמות הגשם היורדת במדבר משתנה עם קו הרוחב, מ250 מ"מ שנתיים בקירוב באזור באר שבע ועד כ30 מ"מ באזור אילת. כך שלמדבר רמות שונות של צחיחות. במקרא השכילו לתת למדבר שמות רבים התואמים את הרמות השונות: מדבר, ציה, תלאובות, שממה ועוד.

דרך קצרה המסתעפת מציר הנפט מובילה אל מצוק המתנשא מעל דרומה של בקעת צין, אך כאן מלבד נוף מדהים מתגלים גם שטח רחב ידיים אשר יושר ושתי מנהרות בעלות פתחים רבועים החצובות אל צלע המצוק.

מרמה זו יורדים שני נחלים אל הבקעה, ממזרח נחל ללא מקורות מים שקיבל בשל כך את השם נחש צמא, וממערב נחל העולה מעין שרב ואשר קיבל את שם המעיין.

רון דן בסיפורים המוזרים שעלו כדי להסביר את עצם קיום מנהרות אלו בלב השממה, אך איננו יודעים לבטח מה היה ההגיון אשר עמד מאחורי חציבן. רק ברור כי מדובר בפרויקט ממשלתי גדול אשר נזנח מסיבה כלשהיא.

מה שבטוח, שפרויקט זה יצר כאן מקור משיכה תיירותי שקשה לעמוד בפניו, ואנו יוצאים לחקור את המנהרות.

המנהרה המזרחית רוחבה כארבעה מטרים וגובהה כחמישה, והיא נמשכת כמאה מטרים אל לב ההר, בצידיה חצובים חדרי שירות שונים. חציבתה גסה, סימני החציבה בולטים על קירותיה, וכמות גדולה של אבק גיר (פודרה) מכסה את ריצפתה.

המנהרה המערבית גדולה ממנה, ומתאימה בקלות למעבר של משאית גדולה. יוצאות ממנה מספר התפצלויות, וההליכה בה ארוכה ומצריכה כעשר דקות מזמננו.

בשתי המנהרות אין שום ריח לוואי שיכול להעיד כי אוחסן בהן חומר בעל ריח עז כלשהוא.

בקעת צין

אנו גולשים אל בקעת צין מדרומה במורד מעלה נחש צמא. הבקעה כאן היא חגיגה גיאולוגית ואומנותית ואנו פוסעים בתוך מבוך של צורות נוף, גוונים, ותצורות סלע.

על הקיר התוחם את חלקה הדרומי של בקעת צין בולטים עשרות עמודי אבן חול לבנה שנחצבו מן הסתם על ידי המים והרוח, וסביב סביב עשרות גבעות צבעוניות, חומות, אדמדמות, ירוקות וזהובות.

את השטח מעטרים מפלונים, ערוצים ובולבוסים (סלעי ענק בצורת תפוח אדמה),  ונראה כי ספרי הגיאולוגיה פתחו בר אקטיבי וחגגו עידן או שניים במחול שיכורים שעיצב את הנוף...

לפעמים החגיגה נגמרת, אך פס ירוק מחליף את חגיגת הצבעים, עין שרב אשר בו זרימה דקיקה המזינה מספר עצי דקל ושפע צמחיה.

בחזרה אל רמת המדבר אנו עולים במעלה שרב, שברור כי הוא מעלה עתיק, מפולס היטב, חצוב בין מרבצי סלעים כדי להותיר מעבר נוח, בנוי באלכסון כדי לשמור על שיפוע מתון הדרוש לבהמות משא. בסוף העליה עוד דרך קצרה בסופה אנו מגיעים אל חניון הלילה שלנו, חניון חווה.

אנו כבר מתורגלים: טעינת סלולר, אוהלים, מילוי בקבוקי המים וארוחת ערב של פסטה משובחת ישר מהחווה.

סביב שועלים רבים לוטשים עיניים גדולות ומבריקות אל הציוד שלנו, וכמו תמיד כדי להימנע מגרירת הציוד באישון לילה על ידי חיות הבר אנו מכניסים הכל לאוהלים.

לקובלנותי בפני המארגנים כי שילמתי על מלון אלף כוכבים והיום אין בשמיים אף כוכב אני נענע כי השמיים מכוסים בעננים, וכדאי לשים על האוהל את מגן הגשם...

כדאי לציין כי במהלך היום האחרון רותי שפירא יזמה מבצע לוגיסטי מעורר השראה. תוך ניצול קליטה קלושה על אחת הגבעות, תיאמה עם חנות המטיילים הירושלמית 'סברס' ועם בעלה של מימי שהגיע לבקר משלוח של שקי שינה ארקטיים המתאימים למזג האוויר הנוכחי, וגם על הדרך משלוח קטן של פונץ' לשטח... אלופה!

ישנתי כמו תינוק עם השק השינה החדש המלא נוצות פוך, ואפילו מספר דקות של הגשם העז שנקש בלב הליל על האוהל לא הצליח להחריד את שנתי. נראה שלא אשלים את הרומן העוסק בחייה של קוביית קרח אותו התחלתי לכתוב...

יום שלישי למסע - מחניון נחל חווה אל חניון הר ארדון

בוקר היום השלישי נפתח כבר בתרגולת קבועה, שחרית סביב המדורה המחממת, ארוחת בוקר של שקשוקה מקוביות תפוחי אדמה, העברת תכולת המשאית אל סנדוויצ'ים, וכמובן התעמלות בוקר באדיבותה הרבה של דני.

חורבת שרב

דרכנו שבה אל חורבת שרב. אבני גוויל רבות הזוכרות קווי קירות עתיקים שפעם היו לבטח חשובים מאוד ועתה משמשות כמקום טוב לשבת ולנוח.

באחד המבנים ברומה של גבעה קטנה הצופה על החורבה, בולטת מדרום גומחת המחרב (גומחת תפילה מוסלמית) המסגירה כי מבנה זה שימש כמסגד.

חרסים שהארכיאולוגים מצאו באזור מסגירים כי הוא מתוארך לתקופה המוסלמית המוקדמת.

עמיתינו זאב גרוס מפרט על הממצאים: מסגד זה הינו מסגד פתוח שנבנה ללא גג. חופרי האתר לא מצאו כל שריד לגג שהתמוטט או קרס.

ההתיישבות כאן היתה קצרת טווח, למשך כחמישים שנה בלבד, בתחילת התקופה המוסלמית.

באזור נחשפו שרידים של כ15 בתים. אתר חד שכבתי שכזה מכונה בידי הערבים "שרב", וכך קיבל את שמו. המים ליישוב הגיעו בנשיאה על בהמות מעין שרב בו ביקרנו אתמול. ברגלינו הבנו את הקושי לעלות את המצוק למרות הדרך הנוחה, וברור כי שאיבת מים והובלתם לכאן פירושם חיים קשים מאוד.

יכול להיות כי אתר זה היה מיושב רק בתקופת החורף והאביב, וחשיפה של שרידי גורן מעידים כי תושביו עסקו גם בחקלאות, והצליחו לגדל דגן באזור צחיח יחסית זה, ככל הנראה בערוצי ואדיות המושקים היטב במי שטפונות עונתיים.

בנוסף נחשפו כאן אבני בזלת ששימשו לטחינת קמח ויובאו ממרחק רב. שימוש באבני בזלת למרות הקושי להביאן עד הלום הוא מכיוון שאבנים אלו קשות מאוד, ואינן מתפוררות בתהליך הטחינה. עדות על שימוש באזורים אחרים באבנים רכות יותר גילה כי התפוררות אבקת אבן לתוך הקמח גרם לשחיקת השיניים של התושבים המקומיים.

נשאלת השאלה מדוע חרב המקום?

אנו נמצאים סמוך לדרך הבשמים, המביאה עימה פרנסה ושגשוג. אירוע פוליטי או חברתי אשר הפחית את השימוש בדרך יכול להיות הסיבה לכך.  אירוע שכזה יכול להיות מיסוי כבד שהוטל על תנועה בדרכים עם החלת השלטון המוסלמי.

הסבר אחר לנטישת היישוב הוא התייבשות האקלים, ועד שארכיאולוגים ימצאו את הסיבה האמיתית, אנו נמשיך אל סדקי נחל חווה...

סדקי נחל חווה הצפוניים

אנו ממשיכים בהליכה על רמת המדבר ולתצפית על מי אם לא... בקעת צין המוכרת לנו...

היום קר, והרוח נושבת בעוז, וזה בדיוק הזמן למצוא מחסה בסדקי נחל חווה, ולהנות מנוף חריג וחוויה אתגרית.

הסדקים הינם קירות סלע אנכיים בגובה עשרות מטרים שנוצרו בתהליכי בליה. הרווח בין קירות אלו קטן ומגיע עד למטרים ספורים, ולעיתים אפשר אפילו לגעת במקביל בשני קירות הקניון. 

הירידה בין הקירות הינה חוויה יוצאת דופן, מעבר בין שני מצוקים אדירים הסמוכים זה לזה, ירידה ועליה אתגרית בין מדרגות סלע שנוצרו מהתמוטטות חלקי הקיר, פודרה (אבק גיר שחוק) המכסה את השטח בין הקירות, וכמובן מראה מרהיב של טור המטפסים היוצר שורה צבעונית בין כתלי הסדקים.

לא רק סדקים יש כאן, גם תצורות מעניינות של בוץ אדום וירוק הסדוק היטב לאחר התייבשותו, שרידי נוצות יונה שהזינה חיית טרף, ומעברים צרים ומאתגרים המלאים הוד קדומים.

ד"ר חזי הורן עוסק ברפואה מונעת ומפנה מהדרך סלעים גדולים המאיימים להידרדר על מטיילים, ויחסית די מהר ובקלות אנו מטפסים אל מעבר לסדקים וגולשים אל הקניון המרשים של נחל חווה עצמו.

רון נעמד מעל הנוף הדרמטי ומגלה כי נחל חווה מתחיל את דרכו במישור הרוחות הנמצא מצפון למצפה רמון. השם הערבי של מישור הרוחות "סאהל אל האווה" גויר כדת וכדין לשם נחל "חווה".

עין חווה

מעוק נחל חווה מרשים, סביבו מצוקים חומים - לבנים, וערוצו חורץ דרכו במשטחי גיר לבנים רחבי ידיים, ולעיתים אף חושף מאובני אמוניטים (יצור ימי קדמון בעל צורת שבלול בקוטר של כשלושים ס"מ) שמורים היטב.

במדבר כל קוץ הוא פרח, וכך גם המעיין הזעיר, עין חווה, הנמצא תחת מפל פרסה גדול, מטפטף לאיטו תחת עץ דקל קטן אל בריכה בנויה רבועה בגודל מטר על מטר, ואף מצליח למלא אותה.

בעוד אנו נחים מרחיב רון את דעתנו ומבאר כי ליושבי המדבר שמות שונים למעיינות לפי מידת שפיעתם, מידע חשוב מאוד לאלו החיים באזור זה.

מעיין זה אשר שפיעתו מספיקה אולי למלא בקבוק מים פעם בשעה נקרא "קאטר", וכל הנודד בדרכי המדבר יודע משמו של המעיין שאין סיבה להביא את הצאן לכאן. מעיין זה מספיק אולי להלך בודד בלבד.

השביל ממשיך ונפגש עם סימון שביל ישראל, בו אנו נעצרים וממתינים לקבוצה קטנה משלנו אשר יצאה לסייר ולבקר בגב חווה, ובינתיים נותנים גם לגב שלנו לנוח...

סדקי נחל חווה הדרומיים

לאחר מנוחה קבוצתנו המאוחדת שוב עולה בערוץ הנחל המלא בולדרים גדולים אל עוד גב הנמצא תחת מפל גדול, גב מאכזב הריק ממים, אך תצורות הסלע סביבו מרשימות ומאפשרות הזדמנויות צילום אומנותיות והצגת פוזות משעשעות בינות לוחות האבן.

מעל הגב, סדקי חווה הדרומיים הינם סדק נוסף המתנשא מעלה מעלה עד דלא ידע.

הטבע כאן מפתיע בתצורות וצורות, ואנו מטפסים במוזיאון הבנוי ליופי ואתגר (לא קשה ולא מפחיד במיוחד) שוב אל רמת המדבר. 

מיצד מחמל

הליכה מטישה על רמת המדבר מביאה אותנו אל פתחו של מיצד מחמל הצופה אל מכתש רמון.

המכתש פרוש תחתינו בשלל ערוצי זרימה וגוונים, אך זמננו דוחק ואנו יורדים במעלה מחמל ושועטים אל חניון הלילה של הר ארדון.

לאחר ארוחת ערב של מרק מצוין ממטבחו של חנן ותבשיל ירקות מעולה, תדריך של רון, והרצאה מעניינת של עמיתנו אלי גורפינקל על אתיקה ומוסר, אני אוסף את שארית כוחותי, זוחל אל שק השינה האיכותי, ומתעורר בדיוק בזמן לתפילת שחרית מול הזריחה החושפת את נופו המרשים של מכתש רמון הפרוש ליופי והדר תחת חניון הלילה.

יום רביעי למסע - מחניון הר ארדון אל חניון גוונים

ארוחת הבוקר היום כוללת הפתעה, לביבות תירס מצויינות של עידית הגונבות את ההצגה מהזריחה ונחטפות ישר מהמחבת ושקשוקה בנוסח בקעת מחמל...

חניון לילה הר ארדון ממוקם היטב מעל בקעת מחמל (עוד מעט נדבר גם עליה), מטופח, נקי , ותחום היטב באבני חול צבעוניות המוסיפות לחינו של המקום.

החניון נמצא ממש תחת ההר, מיקום העוזר להפחית את הרוח, וגובהו הנמוך בתוך המכתש תורם ללילות חמימים יחסית.

הר ארדון

לאחר חימום בוקר מצוין של דני, כולנו מוכנים ומזומנים להרפתקה הצבעונית הצפויה לנו, ומטפסים על קשת הצבעים של אבני המכתש רבות הגוונים אל הרמה של הר ארדון.

מכתש רמון עצמו הינו מן שקע גדול באורך של כארבעים ק"מ בתוך רמת המדבר, אך חלקו הצפוני של המכתש חצוי על ידי הר ארדון המעצב את צורתו הכללית למן צורת לב.

הבקעה שנוצרה ממערב להר קיבלה את השם בקעת מחמל, וזאת ממזרח להר קיבלה את שם ההר, בקעת ארדון.

אנו נפרדים מנופה של בקעת מחמל ויוצאים מזרחה אל רמת ההר, כאשר משפחת יעלים הרובצת בעייפות מלווה אותנו במבטים תמהים.

רון סוקר בקצרה את הגיאולוגיה שעיצבה את המכתשים הייחודיים לנוף הנגב, היווצרות שכבת סלע קשה מעל שכבה רכה, יצירת קמט, שחיקת פסגת שכבת הסלע הקשה שבלט מתוך ים קדמון וחשיפת הסלע הרך, שקיעת 'בסיס סחיפה' עם פתיחת הבקע הסורי-אפריקני במזרח ולבסוף בסביבה יבשתית נחל אשר ניקז בעוצמת זרימתו את תוכן המסלע הרך של המכתש אל אזור נמוך, הבקע הסורי אפריקני.

הנחל אשר מנקז את מכתש רמון הוא נחל רמון, המצטרף בחלקו האחרון ונשפך לנחל נקרות המלווה את מהמכתש מדרום וביחד הם ממשיכים הלאה.

פולחנים ומעגלים

לאחר שהשלמנו את ההעפלה הקצרה אל במתו של הר ארדון אנו עוצרים למנוחה. רון מנצל את המנוחה כדי לסקור ממצאים המעידים על ההתיישבות האנושית באזור - סכרי אבן נמוכים בערוצי הנחלים אפשרו אצירת סחף ויצירת חלקות נוחות לגידולים חקלאיים, ובעיקר אתרים רבים המזוהים כאתרי פולחן קדומים, רבים מהם בצורת מעגלים בקוטר עשרה עד שלושים מטרים.  

השוואה לתרבויות פגאניות אחרות עליהן אנו יודעים מעט יותר מעלה את הסברה כי מעגל סימל אלוהות נקבית כלשהיא, אותה עבדו הפגאנים אשר חיו במדבר בימי קדם.

אתרים אחרים, המוקדשים כנראה לאלוהות זכרית, כוללים בדרך כלל אבני מצבה צרות. ישנם גם אתרים שטרם נחקרו, ולמי שבחן אותם אפילו לא ברור אם מדובר באתר קדום או חדש...

בהר ארדון, עד כה לא בוצע סקר ארכיאולוגי, ולכן מדובר בעצם בחור שחור מבחינת המחקר, ולנו לא נותר אלא להמתין לחוקרים.

בקעת ארדון

תצפית מעל רמת ההר אל בקעת ארדון מגלה נוף ירחי משהו, בו שולטים גווני אדום עז, ושחור עמוק. רחוק יותר ניבטים אלינו שולי מכתש רמון, ושלל תצורות סלע כיד הדמיון הטובה.

בבקעת ארדון לא עברה מעולם דרך קדומה, לא הייתה התיישבות אנושית בת קיימא, ומדובר ממש בטבע קמאי מתפרץ שלא הופרע מעולם.

רון פורט את הנוף תחתינו, הנחלים המנקזים את בקעת ארדון ובראשם נחל חולית הנשפך אל נחל קמאי בצידה הצפון-מזרחי של הבקעה, ונחל חרירים הנשפך אל נחל ארדון ובסוף כולם חוברים אל נחל נקרות המנקז את המכתש.

השם כרבולת חרירים ניתן להר שעליו מן כרבולת סלע מתנפנפת המתבדרת לה ויוצרת מן חרירים בינות לתצורות הכרבולת, מפער נקרות הוא מפער גדול בקיר הדרומי של המכתש דרכו עובר נחל נקרות, הר סהרונים הוא רכס בקיר הדרומי של המכתש אשר תחתיו נובע מעיין ידוע בשם עין סהרונים, וגבעת חרוט השחורה היא גבעה בעלת צבע שחור משחור המיתמרת בצורה חרוטית בלב השטח הירחי אליו אנו צופים.

מדריכנו מתמצא היטב בתצורות הקרקע השונות ומפנה את תשומת ליבנו אל קווים שחורים ישרים שכאילו יצאו מנקודה דמיונית רחוקה מאיתנו והתנפצו ממנה והלאה. אלו קווי מחדר מגמטי שלאחר התפרצות געשית אי אז חדרו אל קווי חולשה לאורך הקרקע ויצרו מראה חריג של קרניים שחורות הנמתחות לאורך הנוף.

אנו ממשיכים בדרכי המדבר אל השביל היורד בתלילות מהר ארדון לכיוון דרום. שביל ייחודי זה עובר על דרך צרה הנצמדת בעוז (ואנו עימה...) אל מצוק ההר כאשר מעבר לתהום הצמודה פרוש המישור על צבעיו העזים. שביל זה ממשיך ומתחתר בתלילות מטה דרך מצוק אבן חול צבעונית ומספק חוויה מסעירת חושים, בין אבני חול צבעוניות בהן בולט גוון צהוב אותו מתבלים מדי פעם סגול, לבן ומנה גדושה של אדרנלין.

אני חייב להדגיש כי למרות שהשביל עובר על סף תהום, הוא "סלול" היטב, ולא הרגשתי כלל פחד או קושי כלשהוא לעבור בו.

גבעת חרוט

חגיגת הצבעים אינה פוסקת ואנו ממשיכים במישור מטה בשטח בו שולט בעיקר הצבע השחור, בואכה גבעת חרוט אשר גם היא באופן צפוי שחורה משחור.

גבעה זו מספקת חוויה ייחודית, המבנה הטופוגרפי שלה עולה בצורה הברורה משמה, ופסגתה הצרה אשר קוטרה מטרים ספורים צופה באופן פנורמי סביב אל המישור הגדוש בתופעות גיאולוגיות חריגות, צבעים עזים, ותצורות סלע מרהיבות. 

פסגה זו מספקת אתר נפלא להתרגעות, התעלות, ואם תרצו גם להגות ומחשבות עמוקות על החיים, היקום ומשמעותם.

כאן אנו מתפצלים לשני שיטות.

רב הקבוצה הולכת אחרי שיטתה לאיגוף גבעת חרוט מדרומה ובחינה מקרוב של תופעות מעניינות כמו מחדר מגמתי המכונה 'לב השחור', ואילו אני דבק בשיטתי, הולך מספר מטרים אל עץ שיטה עתיר צל, חולץ נעליים, נשכב על הגב, ונהנה ממנוחה מצוינת על החול הקריר והרך.

מקדשים על הדרך

חלוצי הקבוצה המקיפים את הגבעה מעירים אותי ממנוחת הצהריים, ואנו ממשיכים בדרך עפר נוחה בין מישורי המדבר אשר בהם מאתר מדריכנו יותר מעשרה קברים עתיקים (טומולי) הבולטים מעל קו הרכס ומולם ממש צמוד לדרך שרידי מקדש עתיק.

מקדש זה בנוי בצורת קיר אבנים מוארך, שלצידו תיחום של חצר מלבנית סגורה. בהמשך הקיר נמצא מעגל אבנים גדול ובתוכו מעגל קטן יותר.

כנראה שוב נתקלנו בייצוג פגאני של מוטיב האל הזכרי והאלה הנקבית אשר רווח בפולחני עמי המדבר הקדומים.

בנגב נמצאו 26 מקדשים דומים לזה, כאשר כולם בנויים בזווית דומה המצביעה אל נקודת שקיעת השמש ביום הקצר ביותר בשנה, ומעידים ללא ספק על מכנה משותף רחב בין כל בוני מקדשים אלו.

ציר הנפט מלווה אותנו כבר מרחק רב, ואנו מתלווים אליו לצעדה מהירה אל חניון נחל גוונים בו נבלה את הלילה.

זהו הלילה האחרון של המסע ואנו חוגגים בארוחת ערב מפנקת של תבשיל ירקות נהדר של חנן, דג מאודה בחלב קוקוס - שהמתכון שלו כיכב ימים רבים בקבוצת הקשר שלנו, באדיבות שניים מהחברים הקבועים אשר השנה נבצר מהם להשתתף במסע עצמו, אך לא ויתרו ובאו לבקר אותנו לפחות לערב אחד, ויין משובח אותו נשא עמית אררט בכליו כל ימי המסע בהמתנה לאירוע זה.

את הלילה אנו מסיימים סביב המדורה בתדריך וסיכום יומי של רון, ובהרצאה שזכיתי לשאת על המנגנון היוצר ברקים, והשפעתם על הכימיה של האטמוספירה (מסתבר שגם באוניברסיטה לומדים דברים מעניינים).

יום חמישי למסע - מחניון גוונים אל גב ילק

את בוקר היום האחרון אנו פותחים בארוחת בוקר של שקשוקה כמובן בתגבור חביתה מקושקשת ולחם מטוגן פנטסטי, מעמיסים את הציוד, ממלאים את הסנדוויצ'ים, התעמלות בוקר ויוצאים לדרך.

עין סהרונים

אנו הולכים היום לאורכו של נחל רמון בואכה עין סהרונים. רון מוביל אל תוך ג'ונגל סבוך המתרפק על שפע המים כאן, ומאתר בקלות בריכה קטנה ורדודה.

מקום זה פחות מתאים לרחצה ויותר מתאים לעדר עיזים, ואכן רון רועה אותנו בחוכמה בין פלגי המים הקטנים השוטפים את האתר.

בעבר גדל כאן צמח הסהרון המשתלשל שנתן למעיין את שמו עין סהרונים. הצמח נעלם לו, והשם נשאר.

סוג זה של מעיין נקרא בערבית תמילה, שפרושו כי כאן נמצאים מי תהום גבוהים. בעלי חיים נוטים לבטוש בפרסותיהם בקרקע עד שמים אלו נחשפים ומרווים את צמאונם.

למרות שאותם בעלי חיים אינם יודעים זאת (ואולי כן?), עצם החפירה בקרקע מורידה את הלחץ על המים האחוזים בין רגבי האדמה והם משתחררים מהקרקע ויוצרים שלולית קטנה המספיקה לשבירת הצמא.

בטבע המים עוברים מחזוריות, וניתן לעקוב אחרי מחזוריות זו על ידי דגימת המים וחיפוש זיהומים זעירים הניתנים לאיתור באמצעות מעבדות מודרניות.

מאז שהתגלה ביקוע האטום על ידי האדם בוצעו מספר ניסויים גרעיניים באטמוספירה אשר זיהמו את כל המים על פני השטח של כדור הארץ בכמות זעירה של רדיואקטיביות.

מדידת המים הנובעים בעין-סהרונים אינה מראה קרינה שכזו, ומכאן שמדובר במים, אשר חדרו לקרקע לפני ביקוע האטום בשנת 1945, וככל הנראה הרבה לפני כן. מים אלו נקראים 'מים מאובנים'.

חאן סהרונים

מקורות מים כמו עין סהרונים חשובים לבעלי החיים, כמו גם לבני האדם העוברים בדרך. אחת הדרכים החשובות ביותר שעברה בנגב היא דרך הבשמים אשר בימי קדם הובילה תוצרת מחצי האי ערב (בעיקר בשמים נדירים) אל שווקי הים התיכון והלאה לאירופה.

כאן סמוך למעיין ניצבת לה אחת מתחנות הדרכים של נתיב עתיק זה, חאן סהרונים.

החאן הוא מבנה רבוע שצלעו באורך כ 42 מטרים. חדרים משולבים בחומת המבנה, חצר גדולה למנוחת בהמות ולכינוס במרכזו, ושער קטן מאפשר כניסה אל החאן מצפונו.

המבנה ניצב על גבעה קטנה הצופה אל נחל רמון.

עמיתינו מורה הדרך יובל פוקס חולק עימנו ידע על דרך הבשמים, ופותח במה שכולנו חושבים, לאחר שבוע בדרכי המדבר המאובקות אין אחד כאן שאינו מבין את חשיבות הבישום....

אנו נמצאים על דרך הבשמים אשר כללה 65 תחנות במסע אשר החל בדרום חצי האי ערב. חאן סהרונים הינו התחנה ה61 במסע ארוך זה, וישנן עוד 4 תחנות עד להגעת שיירות המרקוח אל נמלי הים התיכון (נמל עזה הינו הראשון אותו פוגשות שיירות אלו, ומכאן חשיבותו ההיסטורית).

החאנים שנבנו בתחנות בסופו של כל מקטע לאורך הדרך, סיפקו מטבח ואולי רחצה לעוברי הדרך, אפשרות להצטיידות כמו גם הגנה ובטחון מפני האיומים הצפויים למי שמהלך במדבר עם סחורה יקרת ערך.

יובל בניסוי כלכלי מחשבתי מנסה להסיק כמה השתלם מסע קשה זה לאורך דרך הבשמים. 

אם נניח שבושם באותם ימים עלה בדומה לימינו, כמאה שקלים למאה סמ"ק, וכי גמל ממוצע יכול לשאת כמאתיים ק"ג סחורה ועוד עשרות ק"ג של אספקה מתכלה למסע, כי אז כל גמל מייצר במסע בודד הכנסה של כ200 אלף שקלים. 

שיירה צנועה של כ50 גמלים תייצר במסע בודד עשרה מיליון שקלים! זאת הכנסה נאה אפילו אם השיירות חזרו ללא מטען בדרכן הארוכה אל מדבריות ערב.

בסחר המדברי בין המאה הרביעית לפנה"ס ועד המאה השניה שלטו הנבטים. 

ברור כי היקף הכנסות כזה משך לא רק שודדי דרכים, כי אם גם אימפריות כמו הממלכה החשמונאית ובהמשך רומא אשר ניסתה להשתלט על דרכי הסחר, ואילצה את הנבטים למצוא דרכי מדבר קשוחות ונסתרות, מעיינות חבויים, ונוצרה כאן מלחמת סחר, אשר בסופה הוכנעו הנבטים וסופחו לאימפריה הרומית.

השימוש בבשמים הינו עתיק, ועוד בתנ"ך מוזכרים מיני בשמים.

בחפירות במקדש בתל ערד המתוארך לימי בית ראשון אף נמצאו מזבחות ועליהן ערוכים לבונה וקנאביס הוא אולי 'קנה בושם' המוזכר במקרא.

רון מוביל אותנו אל פתח החאן ואל אוצר אשר נעלם מעינינו. מסתבר כי לאחר שהיית הלילה של השיירות נוקה החאן וכל הפסולת הושלכה מבעד לשערו אל המדבר.

כתם אפור רחב מול השער הוא המקום בו הושלכה הפסולת, והיום המחקר המודרני מתמקד בחפירה בגל פסולת זה יותר מאשר בחקירת החאן עצמו!

נחל נקרות

אנו ממשיכים בדרכי מדבר מרשימות אל נחל נקרות ואל מערת נקרות הפעורה אל צלע המצוק.

מערה זו היא סדק אופקי עמוק בגובה של כמעט שני מטרים הבוקע אל לב הסלע.

ברור כי המטיילים כולם נעמדים בתור כדי להצטלם כאשר הם תומכים בגג המפער, ויש גאולוגים הסבורים כי רק תמיכת המטיילים הרבים מונעת מסדק זה להתמוטט ולקרוס...

סמוך למערה ממתינה לה פרסת נקרות. כאן פונה אפיק הנחל בצורת פרסה חדה סביב מצוקי אבן גיר לבנה בוהקת. שביל מאובזר בדרגיות העובר מעל הפרסה מתמיה מספר מטיילים שכן הדרך בערוץ הנחל נוחה להפליא.

רון מזכיר לנו שבמדבר כמו שלמדנו יש דרגות לכל דבר. גם לשטפון יש דרגות, ושטפונות קלים נושאים עימם מעט עפר וחצץ הממלאים בהדרגה את ערוצי הנחלים ואת בורות הגבים ויוצרים שבילים נוחים יחסית. לעומתם פעם במספר שנים שוטפים את נחלי המדבר שטפונות אימתניים ועוצמתיים הסוחפים את כל הפסולת אשר הצטברה במעוקי הנחלים, חושפת את הגבים העמוקים וממלאת אותם מים עד גדותיהם.

בשנים כאלו פרסת נקרות הופכת לבריכת שחיה כמו אולימפית, ומחשופי סלע הגיר הפונים לשמיים למקום בו המטיילים מתייבשים ונחים מצליחת הבריכה של פרסת נקרות. שביל ישראל עוקף כאמור בריכה זו בעזרת דרגיות המעלות את החפץ בכך אל מרומי המצוק.

הליכה קצרה מובילה אל מפגש נחל רמון עם נחל נקרות. אנו נמצאים סמוך מאוד לקיר הדרומי של מכתש רמון, והיות שנחל רמון נשפך כאן אל נחל נקרות, והאחרון יוצא אל מחוץ למכתש ניתן להגדיר כי הנחלים המנקזים את מכתש רמון הינם רמון בצוותא עם נקרות.

מקום זה מתאים להפסקה ארוכה, וכאשר מוכן הסיבוב המי יודע כמה של קפה ואין כבר ביקוש הגיע הזמן לשאת תרמילים על הכתפיים, ולצאת אל הדרך.

גב ילק

דרכי המדבר מובילות אותנו אל גב ילק. מפל פרסה רחב ששוליו בולטים היטב אל תוך הפרסה ומצילים על משטח סלע רחב.

במרכז הפרסה גב גדול אוגר את מי השטפונות ויוצר בריכה גדולה. היות שאתר זה סמוך לכביש, גב זה מושך מטיילים רבים. השנה השטפון היה חלש במיוחד, והרוחצים נאלצים להסתפק בשלולית ילק...

לאחר רחצה אחרונה זו, אנו נפרדים בצער מנופי המדבר הקסומים, עימם התאחדנו כמעט שבוע, מתחברים שוב לתרבות המתקדמת, ומיד הסלולר כורע תחת עומס של כמה אלפי הודעות ממתינות... הגורמות לי מיד לתכנן שוב תקופת התנתקות בנופי ארצנו הפראיים והמדהימים וכולם עולים עם חיוך רחב של סיפוק עצום לאוטובוס.

הפקת מסע שכזה הינה משימה מורכבת שלה תרמו רבים וטובים, לכולם מגיעה תודה גדולה:

לעידית וחנן על הבישולים המעולים בתנאי שדה, ומנות המישלן בנוסח חניוני הלילה,

לדני על התעמלות הבוקר המצוינת , ושפע הרוח הטובה עימה התחלנו כל בוקר,

להדסה על חגיגת היומולדת המושקעת ושקיות החימום מצילות הנפש,

ליובל פוקס ד"ר חזי הורן זאב גרוס ויורם קורדובה על ההדרכות המעמיקות בלב השטח,

לאלי גורפינקל ולירון בוצר על הרצאות ההעשרה,

לאנשי הצוות הרפואי שטיילו עימנו, רופאים, אחיות, ורפואה אלטרנטיבית על העזרה הרבה והמתחשבת בטיפול בבעיות שצצו בדרך,

ליואב שרעבי על המדורה, החצילים ותפוחי האדמה האפויים,

לעמית אררט המגשים חלומות נעורים ומביא אותנו לכל חלקי הארץ,

לעידו מאושר שטרח רבות מאחורי הקלעים להגשמת וקידום מסע זה והצטרף אלינו היישר מהחזית,

לגיל ורוני על העזרה בלוגיסטיקה, ארגון, ואיסוף טור המטיילים,

לאבנר עופר המנהל בשקט מאחורי הקלעים את הלוגיסטיקה המורכבת והרבה הדרושה למסע שכזה, רישום, תיאום ואספקה,

לכל המשוגעים על ארץ ישראל שהגיעו לחופש קשוח אך מדהים במדבר המרהיב שלנו,

להראל בליץ ואנשיו שתפעלו את רכב הלוגיסטיקה המלווה אותנו ביעילות, בשמחה, ובאהבה כבר מסעות רבים,

לעמיתים הרבים שנענו בחום ואהבה לקריאת המרחבים, הצטרפו למסע ויצרו יחד חוויה משותפת שלא תשכח,

וכמובן - לרון חרמוני-להט המדריך המופלא על שפע הידע, המסלולים הנפלאים, השנינות והחן, ועל מסע שטח נהדר זו השנה התשיעית. 

להתראות במסע העמיתים העשירי!

תמונות

באדיבות זאב רוטקוף (יש ללחוץ על סימן i כדי לראות הסבר על התמונה):

יום ראשון: https://photos.app.goo.gl/SVtpAGXHtVXvVRC79

 

יום שני: https://photos.app.goo.gl/WCvy7XJgRjxR4uHk9

 

יום שלישי: https://photos.app.goo.gl/9fQNvXNEpbkwFMSV9

 

 יום רביעי: https://photos.app.goo.gl/SC683vgeH8MczKMK6

יום חמישי: https://photos.app.goo.gl/Ts8yg8CxV3G2gRqq9

 

באדיבות ירון בוצר:

יום ראשון: https://photos.app.goo.gl/xUJ232gTuqcrkoE48

 

יום שני: https://photos.app.goo.gl/yrm8na7SmUYvba686

 

יום שלישי: https://photos.app.goo.gl/oGvCvHagDRNwckss5

יום רביעי: https://photos.app.goo.gl/d1jPinVXaLrB5C24A

יום חמישי: https://photos.app.goo.gl/vuPWS5ecqNrqNb2Q9

 

 

'עמיתים לטיולים' - אוהבים וחוקרים את א"י ברגליים.

להתחברות ליומן הגוגל שלנו - לחצו כאן

עידו מאושר 052-7333933 meush...@gmail.com
דוא"ל הקבוצה להצטרפות - arara...@gmail.com סבא-עמית אררט, מצפה יריחו 052-7-90.60.90

אתר הקבוצה לעיון ולהרשמה לפעילויות החינמיות בד"כ =>  groups.google.com/group/amitimtiyulim

עקבו אחרינו:  , כך תוכלו להעלות חוויות, תמונות ובקשות לפעילויות ולצפות בסרטוני הדרכה.

להסרת כתובתך מהתפוצה לחצו כאן ואז "שלח מייל" או SEND