סיכום=> (28.2.22) 'עמיתים לטיולים' - "סיפורים, סודות ופינות נעלמות בהר הצופים"
עידו מאושר
סכום סיור בהר
הצופים עם טובה קלר
התחלנו את הסיור לצד "ארומה" בחצר קטנה בכניסה למנהל הסטודנטים – "בנין גודשמיט" שנקרא בעבר "רטנהוף" ובו שכנה הפקולטה לרפואה . ישבנו בחצר הנעימה ושמענו על אותן תשע עשרה שנים בהן שהו במובלעת הר הצופים חיילים שחופשו לשוטרים, שמרו על בנייני האוניברסיטה ועל הריבונות הישראלית והכינו את ההר ליום פקודה. שמענו על המנהרה שהייתה בין בנין רטנהוף לבית החולים, על הברחות הנשק בדפנות כפולות של המשוריין ו"שיירות הקמח "בהן הגניבו נשק ותחמושת בעזרת חמורים. ואכן כשהגיע הרגע במלחמת ששת הימים יצאו מההר המבוצר גם ג'יפים עם תול"ר.
בתקופת המובלעת מיקמו את המקלע הלא חוקי בקומה העליונה בבניין. החדרים בקומות התחתונות סקרנו את החבר'ה בזכות צנצנות הפורמלין שעדיין שמרו בתוכם ממצאים מוזרים.
המשכנו לכיכר הראשית בכניסה לשער 1.בצידה האחד של הכיכר קיר הנצחה ליחידת מצוף 247 שהייתה יחידה קטנה של כ 20 אנשים שניהלה את ההר משנת 1955 ועד מלחמת ששת הימים. קראנו את הכיתוב שניסח חיים גורי באופן מדויק. הכרנו את המושגים בהם השתמשו כשהתייחסו לאנשיה: מלך ההר" , "נערי המלך" "רצי המלך" וכד' . בצד השני של הכיכר ניצב קיר מיסדי האוניברסיטה. זה מול זה: כוח ורוח. שאלנו את עצמנו מה משמעות "רוח האוניברסיטה", האם ניתן לאפיין אותה, ומהם יחסי הגומלין בין הרוח לכוח. שאלה שנתייחס אליה בהמשך.
התחנה הבאה: בית הקברות הפרטי של משפחת בנדוויץ. במרכז בית הקברות קברם של ראשי המשפחה הרברט וסוזנה בנדוויץ . הרברט עו"ד של התנועה הציונית, בין מנסחי הצהרת בלפור, סוזנה הייתה מוסיקאית מחוננת שוויתרה על קריירה משלה לטובת גידול וחינוך אחד עשר ילדיה. שמה דגש על לימודי המוסיקה במטרה להקים שלישיות קאמריות משפחתיות שיורכבו מנגני פסנתר צלו וכינור. הבת תלמה נישאה לאליעזר ילין ונודעה כצ'לנית מפורסמת, הבן יוסף נישא לבתו של ד"ר הלל יפה ואחת הנכדות נישאה לשופט שמעון אגרנט. למרות כישרונות הילדים חלקם התאבדו וחלקם המירו את דתם. הקבורה באחוזת הקבר נמשכת ומעניין להסתובב ולראות שמות ותאריכים.
קברו של נורמן בנדוויץ, הבן הגדול ראוי לתשומת לב מיוחדת. נורמן היה היועץ משפטי לממשלת המנדט וספג ביקורת קשה מהצד היהודי, הערבי והבריטי. טענו שהוא "משרתם של שני אדונים", הביקורות אף הובילו לניסיון התנקשות בחייו. ב1931 התפטר מתפקידו ולימד באוניברסיטה העברית יחסים בין לאומיים, נפטר בשנת1971, לו ולאשתו לא היו ילדים והם תרמו את רכושם לאוניברסיטה.
אנו חוזרים לגן ליד ככר המייסדים וטובה עורכת סקירה של תולדות האוניברסיטה תוך מעקב בעזרת דף מקורות נלווה:
1882 צבי הרמן שפירא הוגה רעיון לבית ספר גבוה שמשם תצא תורה וחכמה לכל ישראל באשר הם. הוא גם היה זה שהגה את קק"ל אך לא ראה בהתגשמות חזונו.
1890 קרולין וג'ון אדוארד גריי היל, הוא פרקליט מכובד בליוורפול והיא ציירת אוריינטלית מחוננת, מתאהבים בא"י מחפשים מקום מגורים ירושלמי מיוחד.הם רוכשים את השטח בהר הצופים ומקימים אחוזה גדולה ויפה. לימים, גנן האחוזה יגלה את "קבר ניקנור".
1913 הקונגרס ה 11 מחליט על הקמת האוניברסיטה ועל חיזוק לימוד העברית בבתי ספר יהודים.
1914 מתחיל תהליך של רכישת אחוזת גריי היל לטובת האוניברסיטה. בשנות ה70 בניין האחוזה ייהרס ויוקם במקומו "בית הלל".
1918 שלושה חודשים לפני סיום מלחמת העולם הראשונה טקס הנחת אבן פינה לאוניברסיטה, 1923 פרופ' אלברט אינשטיין כבר מעביר כאן שיעור על תורת היחסות בצרפתית. שפה חריגה מאחר ואחד העקרונות של האוניברסיטה הוא הקפדה על השפה העברית.
1.4.1925 ז' ניסן תרפ"ה – טקס חנוכת האוניברסיטה.
1938 חנוכת בית החולים הדסה.
ד' ניסן התש"ח שיירת הדסה ע"ח חללים הי"ד: סטודנטים ,רופאים ואחיות ,מבקרים ואנשי סגל האוניברסיטה. ביניהם פרופ' ונטורה, ד"ר קלר ד"ר חיים יסקי מנהל בית החולים.
בהסכם שנקבע עם ירדן בתום המערכה בירושלים נקבע ששטח המובלעת יהיה מפורז. בחלק הישראלי ישהו 120 איש בלבד :85 שוטרים ו 35 אנשים תחזוקה. תחלופה פעם בשבועיים .על תקופה זו יש אין סוף זיכרונות וסיפורים. תקופה עם הרבה מאד מתח ותקריות.
אחת התקריות המפורסמות "תקרית גן שולמית" -סיור ריבונות נתקל בירי באזור גן שולמית, לא ניתן אישור מגבוה להשתמש בנשק לא חוקי, הנחייה שגרמה לנפגעים רבים ומיותרים. הזכרנו גם את המתח שהיה בירושלים מדי שבועיים כאשר השיירה עלתה להר הצופים וירדה ממנו עם תקוה ותפילה שהפעם האירוע יעבור בשלום.
התחנה הבאה- בניין המנהלה המעוטר בתמונה גדולה וצבעונית שצייר הצייר פליכובסקי. הרגע אותו בחר לצייר הוא נאום בלפור במעמד חנוכת האוניברסיטה ב 1.4.25. בציור ניתן לזהות דמויות רבות ביניהן ביאליק, דיזינגוף, הרב קוק, התורם י.ל. גולדברג ואת הצייר עצמו שעוסק בציור האירוע.
קראנו בעיתון "דאר היום" שיצא באותו יום חגיגי :"כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, חג תחיית העם הנצחי, באדמת הקודש".
טובה חוזרת ללוח הזמנים ולתהליך הקמת האוניברסיטה:
1902 ויצמן ובובר מנסחים מסמך להקמת בית ספר גבוה יהודי ברוח הציונות רוחנית של אחד העם.
האוניברסיטה נתפסת כבית המקדש השלישי, בית המקדש הציוני.
"לפני אלפיים חמש מאות שנה חרב מקדשנו הלאומי, היכל ה' אשר על הר המוריה. עתה אנו באים מלאי אמונה ותקווה לבנות מקדש לאומי חדש, את היכל החכמה והמדע על הר ציון. להיכל זה אנו נושאים כולנו את נפשותינו מהיום הזה, והוא ייבנה כן יהי !" (אוסישקין בנאום בקונגרס הציוני ה11 1913)
וויצמן מדייק את הכוונה:
"אוניברסיטת ציון על הר ציון, בית המקדש השלישי!"
ביאליק בנאומו "נר ראשון לבניין ירושלים של מעלה".
בדיון לגבי האתר בו תוקם האוניברסיטה עלו כמה אפשרויות. הר הצופים נבחר מאחר והוא נישא, מעין מקדש שעולים אליו מהעיר ומכל ירושלים רואים אותו.
שיינקין כותב לאוסישקין בי"ב בחשוון 1913: "המקום המתאים ביותר להקמת האוניברסיטה הוא הסקופוס , בשל קרבתו לירושלים , אבל בעיקר בגלל גובהו 'המאפשר לראות את כל ירושלים עם מקום המקדש כמו על כף היד .... האוניברסיטה שתיבנה שם תהיה נראית בכל מקום בירושלים .... לרוסים יש בהר הזיתים המגדל , לגרמנים הסנטוריום ולנו תהיה האוניברסיטה במקום היותר גבוה והנשקף על פני כל ירושלים"
המנון האוניברסיטה נכתב בורשה ע"י יוסף הפטמן. המילים הגיעו לטקס בזמן אבל המנגינה לא. מקהלה של ילדי גימנסיה הרצליה שרה יצירות קלסיות. מעניין שהשיר שהיה אמור להיות ההמנון "צאו ורונו" מהווה המנון של בית ספר "הר הצופים" במלבורן אוסטרליה.
הליכה במסדרונות האוניברסיטה בדרך לבית הכנסת:
באוניברסיטה מוצגות יותר מ600 יצירות אומנות פרט למיצגים בתחומים שונים. את הפקולטה למדעי הרוח בנה האדריכל רם כרמי "כעיר בזעיר אנפין" וכלפי חוץ כמבצר. מבוך מורכב ומאד לא ידידותי למשתמש. צחקנו כולנו עם הקראת קטע הומוריסטי בעניין שכתב מאיר שלו.
בפינה נוחה סיפרנו מעט על הפוליטיקה של אחרי הקלעים ותארנו את דמותו של "הקנצלר" יהודה לייב מגנס.
ויצמן ואיינשטיין לא הצליחו לאסוף כסף לבניית האוניברסיטה. ומגנס הצליח הן בגיוס כספים והן בתפיסת תפקיד "הקאנצלר". תפקיד ריכוזי של מנכ"ל, רקטור ונשיא גם יחד.
משרד הקאנצלר היה בראש בנין וולפסון , מתחת לכיפה. הכל קראו לבנין "בנין מגנס" מאחר ומשם הוא שלט באוניברסיטה ביד רמה. מגנס היה רב רפורמי, התקרב לציונות והתנה עם הקהילה שלו שלא תמנע ממנו תמיכה ברעיון הציוני. הוא נלחם בהתבוללות, דרש לחזור לנוסח התפילה המסורתי, העלה את חמת אנשי הקהילה ולכן נאלץ לפרוש ממנה. הוא היה פציפיסט מאנשי ברית שלום ונתן לגיטימציה לערבים אחרי מאורעות תרפ"ט. הוא הגדיל לעשות כאשר לאחר אסון שיירת הדסה הוא השווה בין דיר יאסין לטבח באנשיו. מאגנס עמל לשכנע את האמריקאים לחזור בהם מההסכמה להחלטת החלוקה. אבא אחימאיר ובן ציון נתניהו היו מראשי הסטודנטים שפעלו נגדו באוניברסיטה האבסורד היה שתחת רגליו באוניברסיטה, במקום בו היה נוהג להרצות, היה סליק של ההגנה. אפרים ואהרון קציר יצרו פצצות במעבדה של האוניברסיטה נגד הבריטים.
בין מגנס לבין ויצמן היה ויכוח אידיאולוגי ועויינות, ולכן לאחר 10 שנים הוא פנה את מקומו לפרופ' הוגו ברגמן. הוויכוח היה האם אוניברסיטה ליהודים בארץ או לכל העם היהודי ובמה האוניברסיטה אמורה להתמקד. וייצמן שהתייאש הקים לימים את "מכון וייצמן".
הרב קוק התנה את השתתפותו בטקס בחנוכת האוניברסיטה בהתחייבות לא ללמד תנך מחשש שתכנס ללימודים בקורת המקרא. רוטשילד הצטרף אליו בדרישה זו. באותה שנה הרב קוק הקים את ישיבת מרכז הרב בבחינת "מעט אור מסלק חושך". רק לאחר פטירת הרב קוק התחילו ללמד באוניברסיטה מקרא .
בית הכנסת
בית הכנסת נמצא בלב הפקולטה למדעי הרוח ומכוון להר הבית "הדבר האמיתי" לדברי כרמי. משני צידי החלון הענק ניצבים שני ארונות קודש. לבית הכנסת עולים בכבש כאל מזבח, והישיבה בצורת מנורה עם שמונה קנים מכוונים למרכז. מקום החזן נמוך – ממעמקים . התקרה בבית הכנס דומה כמרחפת אולי כדי לבטא את קטנות האדם.
מנהרת הכניסה לגן הבוטני
חזרנו לכביש הראשי של האוניברסיטה. הכביש הנוכחי במפלס נמוך מהמקורי. ניתן להבחין בבסיסי הבניינים ההיסטוריים שנמצאים במפלס הגבוה יותר. במנהרת הכניסה לגן הבוטני מיצג של שורשים פרי יצירתו של האמן רן מורין. למרגלות הקירות מפכים מים באמות מים.
לרן מורין שלושה מיצגים בהר במרחק 500 מטר זה מזה : הראשון בכניסה לגן הבוטני, השני הוא "העץ הנטוי" בכיכר פרנק סינטרה לזכר הפיגוע שהיה שם, והשלישי בכפר עיסוויא – מעגלי אבנים סביב עץ חרוב עתיק.
עליה לכוון בנין המשפטים עש י. ל. גולדברג. גולדברג מכונה "הנדיב הלא ידוע". בפועל, הוא תרם יותר כסף מאשר רוטשילד. תמך במושבות ,ספק עבודה בשכר טוב ליהודים , הקים חוה בהר טוב , יסד את כרמל מזרחי, ייסד את עיתון הארץ. בנו בנימין זאב נרצח בפרעות תרפ"ט. אשתו רחל נפטרה בחוסר כל. והיה לה גביע מצופה כסף כדי שלא יראו את העניות. יש הרצאה של טובה קלר על הנדיב הלא ידוע באינטרנט..
מכאן ניתן לראות את החדר של מגנס למעלה מתחת לכיפה. בשנות המובלעת אסור היה להניף דגל בהר הצופים ולכן היה מגן דוד על הכיפה. ביום העצמאות, במקביל להדלקת המשואות בהר הרצל, הדליקו משואה על ההר, מעשה שגרם להתרגשות רבה בירושלים.
בבניין וולפסון שכנה הספרייה הלאומית. היום, הספרייה של הפקולטה למשפטים. במשך 19 שנים הספרייה הוזנחה ורק לאחר הרבה בקשות התירו להוריד ספרים מהספרייה לעיר החדשה. בתחילה 10% ובהמשך משאיות עם ספרים. שמענו עדות של חייל ששהה בהר והעיד על שימוש בספרים לצורך ניקוי ידי המכונאי משמן. הוא העיד שבין הספרים ש"הציל" היה ספר של אהרון אהרונסון עם הקדשה של רבקה אחותו.
ככר פרנק סינטרה – נקראת על שמו כי הוא תמך ברעיון הציוני , ועזר לטדי קולק שעסק בגיוס נשק להגנה להבריח מהמלון בניו יורק סכום כסף גדול לתשלום לספינת נשק בלי שאנשי ה FBI ישימו לב. פרנק סינטרה ענד שרשרת עם מזוזה על הצוואר והוא תמך באוניברסיטה העברית ותרם לה מהונו.
ב 31.7.2002 התרחש בקפיטריה שלצד הכיכר פיגוע קשה. לזכר הפיגוע ניצב פסל "העץ הנטוי" של רן מורין עם בסיס בטון בצורת מקלט ועץ נטוי.
"בית הנכות" -המכון לארכאולוגיה—מקום מחקר מרכזי בתחום הארכאולוגיה של ארץ ישראל. על רצפה בבית הנכות מצא יעקב אחימאיר את תיק הסטודנט של אברהם יאיר שטרן עם מכתבי המלצה. לצערו הוא לא לקח את התיק אתו והתיק כמובן נעלם.
יאיר שטרן הבן סיפר שראשי האוניברסיטה הציעו לאביו קתדרה כאשר ישוב מלימודיו בפירנצה. אברהם שטרן ידע וכתב לרוני חברתו בימים ההם שאלו מילים חסרות בסיס מאחר והוא היה רוויזיוניסט ההצעה לא תתממש.
בקצה בית הלל עדות בקיר לגבי בנין האחוזה של היל היל .
אנו יושבים על מדרגות "האמפיתאטרון" שהוא למעשה תאטרון וצופים לכיוון מעלה אדומים וא-זעיים וגוש ישובי אלון ומצפה יריחו.
כאן התקיים טקס חנוכת האוניברסיטה. על במת העץ המאולתרת רקדו בחורים כדי לוודא שהיא לא תקרוס במהלך הטקס. על פי עיתונות התקופה היה קשה להשיג כרטיסים והייתה ביקורת נוקבת על "הפרוטקציה". איתמר בן אב"י המציא אז מילה מקבילה בעברית "תמכנות"..
אירוע נחמד שהתקיים כאן מיד לאחר מלחמת ששת הימים היה חתונה ללוחם בהנדסה קרבית וחברתו ממושב חרות שלא אפשרו לו להגיע הביתה בגלל עומס המשימות ולכן הזוג נישא כאן כאן בחתונה צבאית. הזוג זכה ללילה עם אשתו בבית החייל..
יצחק רבין קיבל פה תואר ד"ר לשם כבוד בזכות היותו רמטכ"ל מלחמת ששת הימים.
ומכאן לתצפית פחות מוכרת במרפסת הגג של "בית טרומן" - מכון מחקר יחסים בין לאומיים.
אנו צופים בהיקף של 270 מעלות על דרום מערב ומזרח ירושלים והמדבר.
בבניין עצמו תמונות ופסלים של אנשים חשובים סיור נפרד.
בדרך לגן הבוטני אנו עוצרים בפסגת הר הצופים- סיפור מעניין על השיר שמפאת קוצר זמן יחכה לסיור הבא.
פינת הנצחה לחייל שמואל צבי טודר הי"ד
בתקופת המובלעת, חיילים מהנדסה קרבית עסקו בפירוק מוקשים על ההר. היה קר והלוחמים התקשו בטיפול במוקשים. שמואל צבי, שעבר את שנות מלחמת העולם השנייה כילד בסיביר שעלה מרוסיה אמר שהוא יודע לעבוד בקור , שחרר את חבריו והתעסק במוקשים במקומם. לרוע המזל מוקש התפוצץ בידו והוא נהרג. . לא יכלו לומר למשפחה מה קרה כי אז היו מודים שיש חיילים בהר הצופים ואמרו רק שמת במילוי תפקידו. לאחר מלחמת ששת הימים סיפרו את הספור. לזכרו עוצבה ספריית הגן הבוטני בעיצוב מיוחד הבנוי מעצים שנפלו בסערות חורף. בספרייה ספרות עשירה בנושאי בוטניקה וצמחיית א"י. ניתן לבקר וללמוד שם.
קבר ניקנור
בלב הגן הבוטני מערכת קברים מימי הבית השני. קבר ניקנור התגלה על ידי גנן האחוזה של משפחת הייל. מנהל האחוזה פנה לקונסול הבריטי , שבתו היתה חובבת ארכאולוגיה והיא חפרה מעט ומצאה כתובת וגלוסקמאות. הבת פנתה לשני הארכאולוגים החשובים שהיו בארץ באותה עת: מקיאליסטר וקלרמון גנו. הם חשפו את מכלול הקברים ואת הגלוסקמא בה מצויין כנראה ניקנור מאלכסנדריה שתרם את הדלתות לבית המקדש.
אוסישקין רצה ליצור כאן מקום קבורה -פנתיאון לגדולי האומה. נקבר כאן עם פינסקר.
לסיום, אנו מתבוננים בצילום ציור "ליל הסדר" של הצייר ראובן. ליל סדר אותו עורך רב מכובד, חייל מתבונן בו בהערצה, ליד השולחן קבוץ גלויות ומשפחת הצייר עצמו. מן החלונות נשקפת העיר העתיקה ומדבר יהודה. המקום היחיד אותו התמונה יכולה לייצג הוא הר הצופים. שילוב סמלי בין הכח והרוח.
תמונה אוטופית. אולי עדיין לא מתאימה למציאות אך בוודאי מעוררת תקווה.
ואנו מסיימים במדרש על רבי עקיבא וחכמים "עקיבא נחמתנו, עקיבא ניחמתנו..."
סיימנו? לא בדיוק...הזמן נגמר אך יש עוד הרבה מה לראות.
המעוניינים, והם רבים, ממשיכים עם טובה לבניין מנדל. בנייה ירוקה מודרנית מאד. חלונות זכוכית ענקיים הפונים לכפר עיסוויא. כפר שהיה בתחום המובלעת הישראלית והיום הוא שכונה ירושלמית, מכמה מאות נפש הפך לשכונה ענקית בת למעלה מ20,000 נפש. יורדים קומה ומגלים תערוכה קטנה ויפיפייה של הציירת קרוליין הייל.
עוד כניסה לספרייה המעוצבת והנעימה של הגן הבוטני ותודה למנהל הגן שהשאיר לנו מפתח.
תודות לעמיתים שמצביעים ברגלים ובאים לסיורים, למורת הדרך טובה קלר שהחכימה אותנו בסיור מאלף.
ולישראל מאהלו שסיכם את הסיור, בע"ה נפגש בסיורים הבאים.