סיכום => (31.12.21) סובב בית חוגלה - לרגל השקת הספר "פרשנוף" בעריכת יוסי מרצבך
עידו מאושר
מיטיבי לכת - קל-בינוני אורך המסלול כ8 ק"מ (מסלול מעגלי).
התקיים ביום שישי כ"ז טבת ערש"ק וארא (31.12.21).
בהדרכת יוסי מרצבך 054-5484429 Yossi.M...@audiocodes.com
כמה זכינו שאנו חיים ומסיירים בארץ חמדה אשר תוויה ונופיה המשגעים שזורים בקשר עבות אל סיפורי התנ"ך ומצוותיו.
ממש מתבקש כי שילוב מנצח זה יתועד ויקובץ בספר ייחודי, אשר אכן נכתב, ואליו נוספו תמונות מרהיבות של יישובי יהודה ושומרון ממעוף הרחפן, פרשנות ורעיונות מפרשות השבוע הנקראות לאורך השנה, ספר אשר יצא לאור בידי עמיתנו יוסי מרצבך בשם 'פרשנוף'.
בית חוגלה
אל תחילת סיורנו אנו מתקבצים אל היישוב הקטן והמתפתח בית חוגלה, אשר אל הפניה אליו מצביע שלט קטן התלוי בראש עמוד לצד הכביש שנכתב והוצב ביד אוהבת.
עם היציאה מן הרכב תופס מיד את העין מראה התיאטרון הענק אשר נבנה בידי אנשי התיירות הנוצרים סמוך למנזר דיר חג'לה, מבנה דמוי מבצר ימי ביניימי בצבעי לבן ורוד, ומעליו צריחים ופסל של אלכסנדר מוקדון הרוכב על סוסו. סביב התיאטרון בולטת רצועה סבוכה של צמחיה המעידה כי מקור מים איתן ממוקם סמוך למנזר, ומאחורי מבנה התיאטרון בולטים צריחי המנזר המוזהבים.
מבנים אלו נבנו בברור כדי להרשים את המבקרים והצליינים המגיעים לאזור, אך אותי מרשימים ומתחברים לליבי הקרוונים הצנועים של היישוב בית חוגלה מולנו, בה בני ישראל אשר שבו לגבולם מפריחים ומיישבים את השממה ממש במקום בו בני ישראל נכנסו לארץ לראשונה בשובם ממצרים.
עזריאל דוד, מתושבי המקום מקבל את פנינו בחיוך בשערי בית חוגלה, ולבקשת מדריכנו סוקר מעט את תולדות ההתיישבות המשיבה עטרה ליושנה כאן.
לפני שני עשורים יהודיה חדורת אמונה ובעלת דבקות בדרך בשם ארנא קובוס הקימה ביתה כאן, למרות הריחוק, הבידוד והחוסר החומרי נאחזה בקרקע נגד כל הסיכויים והצליחה להקים יישוב פורח בחבל ארץ זה בו נהיינו לעם בארצו, נרחיב עוד בקשר לפועלה בסוף הסיור.
לפני מספר שנים שש משפחות ממצפה יריחו הסמוכה הגיעו לבית חוגלה על מנת לחזק את היישוב ולהתחזק בו, גרו בבתי בוץ וקראוונים מטים לינפול. למרות התנגדות מסיבה בלתי ברורה של השלטונות ליישוב הארץ נאחזו באמונה רבה במקום והפריחו אותו, ועתה קיים ביקוש רב של משפחות נוספות המתאוות להגיע לבית חוגלה ולהצטרף ליישוב המתפתח.
מדריכנו יוסי מרצבך מודה בחום לעזריאל, ונוטל את המיקרופון לסקירה של האזור.
בית חוגלה מלבד היותה יישוב מעורר השראה, הינה גם שם שמורת הטבע הייחודית הגובלת במיקומנו. באזור ניצפו 59 מיני בעלי כנף, ביניהם גם הציפור חוגלה. כמו כן 135 מיני צמחים מוריקים במקום ותורמים לייחודה של השמורה הנמצאת במקום צחיח.
האזור יושב על ידי שבט בנימין, שגם ייסד עיר בשם בית חוגלה הנושא את שם חוגלה מבנות צלפחד. העיר נזכרת במקרא בתאור נחלות השבטים וערי בנימין והמשיכה להתקיים עד תקופת בית שני וגם לאחר מכן בתקופת המשנה ונזכרת במפת מידבא מהתקופה הביזנטית תוך ציון כי כאן הוא גורן האטד בו ספדו מצרים ובני יעקב לאביהם לפני קבורתו במערת המכפלה.
בני ישראל חצו את הירדן בנקודה קרובה ממזרח לכאן, והמשכן ניצב כאן במשך ארבע עשרה שנים. בדרכנו נלמד עוד על הארועים ההיסטוריים המעניינים והחשובים שהתרחשו כאן, אך לשם כך עלינו לצאת לדרך.
דיר חג'לה
באומרו זאת מכתיף יוסי את תרמילו ואנו יוצאים בעקבותיו דרך בית חוגלה, לקול זאטוטים המשחקים בין בתי היישוב, ואל ערבות יריחו דרומה. הקרקע כאן הינה חוואר רך, לבנה -חומה, ועדיין רטובה מעט מגשמי השבוע שעבר וניכרים עליה סדקי התייבשות לאחר נגיעת קרני השמש בקרקע הרטובה.
ערוץ הנחל אותו אנו חוצים עמוס צמחיה מוריקה המעידה כי אכן זורמת כאן כמות נכבדה של מי נגר, ומטעי התמרים באזור סביבנו, צרכני מים ידועים, מעידים כי מעיינות מזינים היטב את החקלאות באזור זה.
אנו מגיעים אל מבנה התיאטרון, שהוקדש לאלכסנדר מוקדון, מצביא יווני-מוקדוני אשר בדיוק לפני 2354 שנה הכריע את האימפריה הפרסית וכבש שטחים עצומים ברחבי אסיה, ובנוסף את מצרים.
יוסי מתאר את הכתוב במסכת יומא כיצד הכותים הסיתו את מוקדון להחריב את ירושלים, וכיצד יצא לפגוש אותו שמעון הצדיק בבגדי כהונה. מוקדון אשר ראה את דמותו של שמעון הולכת לפניו בעת כיבושיו השתחווה בכבוד לפני שמעון, ולזכר מאורע זה נקבע יום טוב. מאורע זה קרה בתאריך כ"ה בטבת בדיוק לפני יומיים! (הסיור יצא לפועל בכ"ז בטבת).
הליכה אל צידו הדרומי של המבנה מגלה כי לא מדובר במבצר אלא רק בקיר נישא דמוי מבצר ימי ביניימי, שמאחוריו בנויה במת תיאטרון, ואילו על צידו של הקיר מצוירת מפה גדולה.
למרות שלא מדובר במפת מידבא על הקיר, ראוי כאן לציין את מפת מידבא שנחשפה בעיר בעלת אותו שם בעבר הירדן המזרחי, ומתוארכת למאה השישית- בשלהי התקופה הביזנטית.
במפה זו מצוין מקומה של כנסיית גאורגיוס הקדוש (נדבר עליו בהמשך הסיור) ששכנה כאן באותם ימים, ושרטט המפה אף טרח וציין באזור זה את מיקומן של בית חוגלה וגורן האטד.
וכיצד נמצאת גורן האטד כאן? הרי כתוב במקרא כי מיקומה בעבר הירדן?
כאן מביא מדריכנו רעיון יפה של יואל אליצור האומר כי מדובר כמובן בעבר הירדן המערבי!
מנזר ביזנטי קדום זה היה מרכז לנזירים מתבודדים, ובמרחבי המדבר סביב נשתמרו לאורות, (מתורגם 'שביל') מקבצי תאי התבודדות לנזירים אשר חוברו בשביל שהיה חשוב כל כך למתבודדים אלו כדי שבסוף השבוע יוכלו הנזירים להיפגש לתפילה משותפת.
עידו חרותי ממעלה אפרים, איש ידיעת הארץ עולה אל במת התיאטרון (מקום שימושי ובעל אקוסטיקה לא רעה) וחולק עימנו מזיכרונותיו בביקורים כאן בשנות השמונים.
באותם ימים מנזר זה היה באמצע שום מקום, והיה צורך בהליכה רגלית נמרצת על מנת להגיע אליו. המבנה עצמו היה עלוב ביותר, ועידו זוכר בחיוך כיצד היו מקישים בחוזקה על דלת השער, ממתינים כרבע שעה ואז היה מגיח ראש של נזיר מפשפש אשר מעל השער. לאחר דין ודברים, וכמובן עוד כרבע שעה של בטלה, השער נפתח והושג האישור להיכנס ולתור את המתחם.
לאחר סלילת כביש עוקף יריחו העובר בסמוך, המנזר הונגש והתעורר, ופתאום פוקדים אותו גלי צליינים. בעקבות גל התיירות שיפצו כאן כפי שניתן לראות סביב, נטעו בוסתן שמיד נעבור בו, ובנו את התיאטרון לצורך עצרות ולטובת קבוצת העמיתים....
בריכת המנזר
אנו ממשיכים מעט מזרחה, וכמובטח חוצים את הבוסתן, לא הכי מרשים שראיתי אבל במדבר כל קוץ פרח, ופונים מעט צפונה אל שרידי אמת מים העוברת על סוללה ומובילה אל בריכת בטון מלבנית, כעשרה על חמישה מטרים ובעומק של כשניים וחצי מטרים.
יוסי פותח בהביטו אל אדמת הפודרה הלבנה סביב, ובאומרו כי ערבות יריחו הם מן האזורים הצחיחים בארץ, ומקור מים חיוני להישרדות כאן.
לפני כארבעים שנה בריכה זו התמלאה ממעיין קטן בשם עין נוחיל (אשר עברה עליו כחצי מאה קשה, ויבש) ושימשה להשקיה וגם לרחצה של המטיילים שהגיעו לכאן בקיץ החם.
מסתבר כי מערכת מי התהום התת קרקעית הנסתרת מעיננו מתפקדת לפי חוק הכלים השלובים, וירידת מפלס מי ים המלח גררה גם את ירידת מפלס מי התהום המתוקים ומעיין עין נוחיל התייבש. מעיין נוסף בשם עין חוגלה ממשיך לפעום ומשמש להפרחת הגנים הסובבים את המנזר.
בוואדי הצחיח מולנו גדלו מטעי תמרים שהושקו במי המעיין דרך מערכת השקיה שברכה זו הייתה חלק ממנה, ופעלה בכח הגרביטציה.
ככל הנראה בימי בית שני שפע האזור מים שכן ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מתאר כי ניתן היה ללכת מיריחו לפצאליס בצל מטעי התמרים בלי לראות את אור השמש, וכידוע לכל מי שסייר באזור יריחו השמש כאן קופחת היטב.
צופים סביב
אנו מקיפים את המנזר ממערבו דרך השטח המוריק שבו כנראה פינת חי, שכן בדרכנו אנו פוגשים תרנגולים, חמורים ואף ארנב אחוז בהלה המוצא מקלט בין קוצי דקל קטן.
סוללה קטנה המתנשאת מעט מדרום למנזר מהווה אתר תצפית מצוין ואנו זוכים לתצפית מודרכת מפי יוסי אל האזור, כוכב השחר, הר הקובה, מבצר הדוק, ורד יריחו ומצפה יריחו. וכן קיבוץ אלמוג ובית הערבה המתחדש.
נוף מדהים זה אותו ראו בני ישראל כאשר נכנסו לארץ לראשונה שב ופורח בזכות יישובי בני ישראל השבים לארצם, ואני בטוח כי שבי מצרים בראשות יהושע היו מאושרים ונפעמים לנוכח הגשמת נחלת הארץ סביב.
בשיאו מנה קיבוץ בית הערבה המקורי 220 חברים אשר הצליחו להפריח את השממה, והתוצרת החקלאית המעולה שלהם הייתה ידועה ויוצאה לרחבי ארצות הלבנט.
הקיבוץ הוחרב על ידי הירדנים עם פלישתם לארץ בימי מלחמת העצמאות, וכאמור הוקם מחדש בשנות השמונים.
אנו ממשיכים דרך מה שנראה כמו המזבלה של המנזר, חלקי מתכת מחלידים, סולמות עץ, ואף סירה מלאת מי גשם הצפה לה על חולות המדבר.
גבעה יפה נוספת פותחת תצפית לכיוון צפון מזרח אל אתר קאסר אל יהוד הנמצא על הירדן, בו בולטים צריחי כנסיות רבים משני עברי הירדן.
באתר זה עומדים שרידי מנזרים נטושים רבים, אתיופי, רוסי, רומני, סורי יווני ועוד, אשר ננטשו עם הידרדרות המצב הביטחוני כאן בתקופת המרדפים.
האתר לפי אמונה נוצרית קשור לא רק למקום חציית בני ישראל את הירדן, אלא גם למקום בו הטביל יוחנן את האיש ההוא, ואלפי צליינים מגיעים לטבול במי הירדן באתר אשר הוכשר לצורך כך ופונה מהמוקשים של ימי המלחמה.
פירוש שם האתר הוא ארמון היהודים שהרי בשביל המוסלמים, הנוצרים הם בעצם יהודים והמנזרים נראים כמו ארמונות, אבל יתכן גם לומר ששם זה נובע אולי מהפירוש המילולי, קאסר הינו שבור, והערבים זוכרים כי זהו המקום בו נשבר הירדן לפני היהודים.
אנו פוסעים מעט מזרחה ומיד השטח נהיה פראי, וגבעות מעוגלות בולטות בין ערוצי נחלים החותרים בחוואר הרך החום לבנבן ליצירת מוזיאון טבעי. הרחק באופק הרי מואב נבלעים בערפילים ומעליהם שמיים אפורים המבטיחים מטר קרב.
את הנוף המדברי מפרים מדי פעם ריכוזי דקלים אשר הגיעו ככל הנראה אל מי תהום, וגם בית בוץ עתיק הנאכל לו לאיטו בשיני הזמן.
קרני השמש פורצות מדי פעם מתוך תכסית העננים ומאירות באור זהוב את האדמה הלבנה פריכה וחושפת את יופיים של הערוצים לאורכם אנו נעים.
אנו עוצרים תחת מצוק חוואר נישא ומרשים, ובעת שחלק מהעמיתים חוקרים מתחם לאורות שמור היטב שנחצב אל סלע החוואר הרך אנו נהנים מסקירה על תנועת הנזירות של מדבר יהודה מפי עמיתנו מדריך הטיולים מנור דביר.
עלי דקל מהם קלעו מחצלות לצורך פרנסתם. נזירים בכירים יותר קיבלו דיו ונייר והעתיקו כתבי קודש.
חמישה ימים של בידוד הספיקו להם וביום שבת וראשון התכנסו יחד בלאורה.
לאורה זו הוקדשה לסנט גרסימוס, מהדור השני של תנועת הנזירות (יוסדה על ידי הנזיר חריתון), אשר בשנת 450 כתב רגולה, היא קוד החוקים וההתנהגות המצופה מהנזירים, ראוי לציין שד"ר חגי בן ארצי מניח שקדמו לנזירים מתבודדים אחרים מבני עמנו הרי אלו בני הנביאים תלמידי אליהו ואלישע ששהו בכוכים אלה עוד בתקופת המלכים.
לאחר שהשכלנו אנו זורמים מזרחה דרך ערוץ הנחל, בין דקלים, מיני שיחים, קוצים והמון צמחי מלוח. הערוצים מפסלים את הנוף לעילא וכל עצירה בנקודת תצפית גבוהה משחררת קריאת וואו חרישית...
יוסי נעצר לבסוף על גבעה נישאת השולטת היטב על נהר הירדן המתחתר ממזרח, ובראש הגבעה הפתעה, בונקרים היקפיים השולטים על השטח, ביניהם תעלות קשר מבוטנות ובעומק האדמה עולם אחר של אולמות וחדרים תת קרקעיים המחוברים זה לזה במבוך של מנהרות אפלוליות.
בונקרים אלו הוקמו עם שוך קרבות מלחמת יום הכיפורים וננטשו עם חתימת הסכם השלום עם ירדן, ועתה משמשים כמקור משיכה ותצפית למטיילים. מתחת לאדמה שוכנים עטלפים אבל לא כדאי להפר את מנוחתם.
ההיסטוריון המדהים חגי בן ארצי חקר היטב גבעה זו לפני הקמת הבונקרים, וחשף עליה אבני צור ובזלת קטנות (אלו הן חרבות צורים!). צור מסוג זה אינו בנמצא בעבר הירדן המערבי והובא לכאן מעברו המזרחי, ובהתחשב במיקום של גבעה זו זיהה אותה חגי כגבעת הערלות בה נמהלו בני ישראל אשר עשו צעדיהם הראשונים בארץ הבחירה, ממש לפני ליל הסדר הראשון בארץ!
אך בכך לא תמו פלאי המקום, שכן לפי הפסוק האומר, גלותי את חרפת מצרים מעליכם, ניתן השם הגלגל, וגבעה זו מזוהה על ידי חגי כגלגל המקראי, בהתאמה נהדרת לטקסט המקראי.
עם חידוש המלוכה שאול הומלך בגלגל, ובגלגל שכנו בני הנביאים, ובמילים אחרות, פה שכן בית הספר לנבואה.
אז אם נסכם, זהו אזור בית חגלה- גִלגל המקראית:
הקמת המזבח של שנים וחצי השבטים (יהושע פרק כ"ב) התרחש באזור החשוב של מקום כניסתם של בני ישראל לארץ וכריתת הברית מילה לפני הקב"ה.
במקום זה הוקם המשכן שעמד 14 שנה. קדושת המקום נשמרה בדורות הבאים. כאן נמשח שאול למלך.
חג הפסח הוא, כידוע, לא רק חגה של היציאה ממצרים אלא גם חגה של הכניסה לארץ. מעבר הירדן היה ב-י' בניסן – "והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון" (יהושע ד', י"ט); בשלושת הימים הבאים נערכה ברית מילה המונית לכל הדור שנולד במדבר – "ואת בניהם הקים תחתם, אותם מל יהושע כי ערלים היו, כי לא מלו אותם בדרך" (שם ה', ז'); בי"ד בניסן הקריבו בנ"י את הפסח הראשון בארץ – "ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחודש בערב בערבות ירחו" (שם ה', ז'); ובט"ו בניסן, בחג המצות, אכלו מצות שנאפו "מתבואת ארץ כנען" (שם, ה', י"א).
כאן הופך עם ישראל לעם בן חורין, שמחדש את בריתו עם הקב"ה ומגשים אותה בארץ ישראל.
כאן חודשה המלוכה בימי שאול ושמואל: "ויאמר שמואל אל העם: לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם המלוכה. וילכו כל העם הגלגל וימליכו שם את שאול לפני ה' בגלגל..." (שמואל א', י"א, י"ד-ט"ו). ייתכן שדווקא גלגל נבחרה לאיחוד כל עם ישראל בסוף תקופת השופטים, מכיוון שזה היה המקום האחרון שבו עמ"י היה מאוחד ופעל כגוף אחד. מייד לאחר תקופת הגלגל התפצל עמ"י לשבטים, שחזרו והתאחדו לעם אחד מחדש בימי שאול.
בגלגל היה בית ספר לנביאים, שבו התחנכו תלמידיהם של אליהו ואלישע: "ויהי בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים, וילך אליהו ואלישע מן הגלגל" (מלכים ב', ב', א'); "ואלישע שב הגלגלה, ובני הנביאים יושבים לפניו" (שם, ד', ל"ח). ייתכן שהגלגל נבחרה כמרכז להכשרת נביאים לא רק בגלל האירועים שארעו בו בימי יהושע אלא בגלל שהוא נמצא ממזרח ליריחו לרגלי הר נבו, שבו מת משה רבינו, אבי הנביאים.
לכאן הובאו שנים עשר האבנים שהוצאו ממצב רגלי הכהנים כשעברו את הירדן. אבנים אלו הן אות לדורות שביבשה עברו בני ישראל את הירדן.
המבנה בן מספר חדרים מחופה טיח לבן אשר מתקלף במספר מקומות וחושף כי המבנה בנוי לבני בוץ, אדני החלונות והדלתות נתמכים בענפי עצים לא מהוקצעים, ומעל המבנים שרידי קומה שניה שנעלמה, הנראים כמין קרניים לבנות.
מערבון זה לא, אבל ידע רב יש למדריכנו ואנו למדים מפי יוסי כי הפירים הללו נקראים בערבית פוג'ארות או בעברית בארות שרשרת.
הפירים שימשו לחציבת ותחזוקת התעלה הארוכה, ומדובר כאמור בטכנולוגיה יעילה לשאיבת מי תהום שפותחה לפני המצאת משאבת הדיזל ועבדה היטב למן המאה השביעית.
אנו שומעים מעט מסיפורי האגדות סביב אתר זה אך לפני סיום הרי נתכנסנו לכבוד השקת הספר הנהדר של יוסי מרצבך, פרשנוף!
יוסי מתאר את רצונו רב השנים להביא טעימה לעם ולהנגיש שילוב של דברי תורה עם נופי הארץ המרהיבים, רעיונות לשבת לדתיים וגם לחילונים, ובו בזמן לחשוף את נופי יהודה ושומרון ממעוף הרחפן לאנשים אשר מכירים חבלי ארץ אלו אך גם ובעיקר לאלו שלא.
ואנו כמובן מצטרפים אליו בתודה על סיור מרגש, חשוב ומלא תוכן ונופי ערבות יריחו המקסימים.
היום קצר ולא הספקנו לבקר במשק אותו הקימה ארנא קובוס בבית חוגלה, אך יוסי ממליץ בחום לבקר את ארנא קובוס ולסייר במרכז המבקרים ובמשק החקלאי המדהים שהיא הקימה בבית חוגלה.
ניתן להתרשם מאתר האינטרנט https://jewishjericho.org.il/hebrew/history/AncientHoglaGorenAtad.htmlוכן ניתן ליצור עימה קשר לתיאום ביקור בפלפון 052-8699300 אבל כנראה מתי שתגיעו גם ללא תיאום תתקבלו בזרועות פתוחות
לעמית אררט ועידו מאושר על העבודה הקשה מאחורי הקלעים של רקימת והוצאת הסיור החשוב ומלא התוכן אל אזור בית חוגלה,
ליוסי מרצבך על הובלת הסיור, על תוכן ייחודי ומעמיק ועל שלל נקודות החן וההיסטוריה שנפרשו בפנינו,
לעידו חרותי ומנור דביר על שפע הידע הקולח שתרמו במהלך הסיור,
ולהמוני העמיתים שבאו לחקור ולגלות את ערבות יריחו.
בעמיתות: