כתיבה וצילום - ירון בוצר =>
https://photos.app.goo.gl/iwLB2mgpxwy33jns8
כל יום נוסעים עשרות אלפי נהגים בדרך לבירה עם כביש 443 ורובם אינם יודעים כי סמוך לבית חורון מתנשא לו מעל הרי יהודה רכס הראש, פנינת טבע, מורשת ונוף מדהימה.
חול המועד של חג הפסח, ומורה הדרך הנפלא ד"ר עמיחי שוורץ קוראים לנו לשאת עינינו ורגלינו אל רכס הראש, ואנו כמובן נענים בהמונינו.
את סיורנו אנו פותחים בהתכנסות בבוסתן השמונה, חורשת עצי פרי יפהפיה מול היישוב הקסום בית חורון ובה אנדרטה לשמונת נופלי הקרב בבינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה. בבוסתן יותר מ-200 עצי פרי, חניון רחב ידיים, וזיכרון כואב.
עמיחי מברך אותנו לרגל החג, ולרגל חגיגת הטבע המצפה לנו.
רכס הראש למרות היותו קרוב כל כך (עשר דקות מירושלים), ועטור בנקודות מורשת, נוף וטבע נהדרות הוא אתר פחות מוכר לציבור הרחב, אולי עקב הצורך בתיאום ביטחוני, אשר מדריכנו ערך מבעוד מועד.
אנו לא מבזבזים זמן ומיד יוצאים דרך חורשת אלונים קטנה אל מרחבי הפריחה העונתית שתתן ליווי צבעוני עז לסיורנו.
רוג'ום אום חשבה
אנו פוסעים מזרחה על פני שרידי הכביש המקורי שהוביל לירושלים לפני בניית הכביש המודרני בן ארבעת הנתיבים.
שביל זה הינו קדום יותר מתקופת האספלט, ואף האימפריה הרומית בפלישתה לארצנו הבינה את חשיבות הדרך הזו ובנתה כאן מצודה הנושאת את השם רוג'ום אום חשבה.
מצודה זו שמורה היטב ובנויה אבני גזית מסותתות, קל מאוד לראות מספר חדרים שקירותיהם עדיין נישאים לגובה של כשני מטרים, שרידי מדרגות המעידים כי אי אז שכנה מעל קומה שניה ובאחד מהחדרים מספר פתחים ששימשו להאבסת סוסים. פתחים אלו עוררו קישורים מודרניים של מכירת כרטיסים בדמיונם של תושבי בית חורון והאתר זכה לשם 'בית הכרטיסן'.
עין ג'נאן
אנו משקיפים מטה אל ואדי אל-ג'נאן, העטור טרסות משגעות ופריחה עונתית בשלל צבעים. בנחל זה שוכן מעיין בשם עין ג'נאן וסביבו בוסתנים שופעים.
אנו יורדים בטראסות, וחולפים על פני מבנה שומרה בנוי היטב. שומרות הינן מבנים חקלאיים אשר נבנו מסלעים שסוקלו מהשדה, ללא טיח או מלט, ושימשו לאחסון היבול וכן ללינת השומר המשגיח על המטעים מפני גניבה. באזור יהודה ושומרון נקל למצוא מבנים רבים שכאלו, חלקם עתיקים וחלקם בני זמננו ואף מכילים יציקות בטון.
הדילוג מטה במורד הטרסות מספק הפתעות, רקפות המתריסות נגד תאריך תפוגתן, עדר צבאים השועט לו בעמק מטה, ומעיין עין ג'נאן - מעיין יפה הנקווה לבריכה קטנה.
סביב המעיין בוסתן שופע, בו בולטים עצי חבוש בפריחה לבנה בוהקת, ושלל עשבי בשמים המפיצים ניחוחם למרחוק.
בעוד אנו נהנים מארוחת בוקר, וחלקנו מטבילה קרירה במי הבריכה מרחיב עמיחי את ידיעותינו.
כאן במרחב יש מספר אתרים צלבניים, הידועים שבהם הינם בית עיתאב ועין חמד. מיקום אתרים אלו קשור לאתרי התקופה הביזנטית בקשר מפתיע.
מחקר של פרופ' רוני אלנבלום מחבר בין נקודות ההתיישבות של הצלבנים אשר הגיעו לכאן במאה ה12 לאתרים בהם מצאו אלו אוכלוסיה נוצרית.
מדרום לקו הדמיוני המחבר בין סינג'יל לעבוד חיו בתקופה הביזנטית נוצרים רבים אשר התעמתו עם השומרונים שחיו מצפון לקו זה.
עם חלוף הדורות השומרונים התאסלמו, אך קו הגבול התרבותי עמד בעינו, והכתיב כאמור את דפוס ההתישבות הצלבני, כך שכמעט לא נמצאו מבנים צלבניים בשומרון עצמו.
תופעה דומה ניתן לראות בגליל בין נוצרים ויהודים. ישנן הרבה כנסיות באופן יחסי בגליל המערבי, ומעט במזרחו. קו התיחום התרבותי הזה עובר בקרבת היישוב ספסופה.
תופסים ראש
אנו יורדים מהרכס אל נחל מודיעין הזורם היטב במי ביוב צלולים, וממשיכים לטיפוס נח יחסית על המדרונות הדרומיים של רכס הראש.
דרך נוחה מתפתלת מעל נחל מודיעין הנראה מגובה זה כנחל שליו המפכה לו בין כרמי זיתים ושלל פריחה צהובה.
ככל שמגביהים על מדרונות הרכס שולטים בצבעי הפריחה צמחים רב שנתיים: רותם צהוב, לוטם מרווני לבן ולוטם שעיר ורוד, והכל מתובל בריח קורנית ומרווה.
קוצי דורבן הפזורים על אם הדרך מצטרפים לתצפית על האיילות ועל חזירי בר ומעידים כי מובלעת רכס הראש הינה שמורת טבע מופלאה.
המעלה מגיע אל תלתלי רכס הראש ואנו נהנים משפע אביבי של פשתה ורודה, דרדר כחול, מרגנית הנוצצת בתכלת עז, קחוון לבן, וסביונים צהובים.
חורבת מייתה
עמיחי בידענות מוביל אל חורבה יפה בנויה אבני גזית מסותתות היטב, סביבה עמודים ופסיפסים מורכבים מעטרים את רצפתה.
חורבה זו זכתה במפות לשם חורבת מייתה, ובאמת חוקרים רבים תהו מה איתה.
עמיחי מדובב את אבני החורבה, והפסיפס נענה ראשון להפצרותיו וחושף צלבים המסגירים בקלות את משמעות המבנה. מדובר בכנסיה ביזנטית הפונה בברור מזרחה כנהוג אצל הנוצרים, אבן הסף של כניסה עתיקה בולטת במערב המבנה, ובמזרח בולט בחסרונו האפסיס שכן בתקופה מאוחרת מישהו החליט למקם עליו שומרה גבוהה.
מעניין ומרתק יותר הוא הממצא הארכיאולוגי שנחשף מתחת לשכבה הביזנטית ומגלה כי כאן שכן מהתקופה החשמונאית ועד לימי מרד בר כוכבא כפר יהודי גדול ומשגשג.
הסיפור אותו גילו האבנים לחוקרים ברור. אזור זה יושב בתקופה החשמונאית, נחרב ב132 במרד בר כוכבא ונותר נטוש זמן רב.
במאה החמישית הביזנטים בונים כאן כנסיה וסביבה מקום יישוב קטן, ואילו בתקופה הערבית נבנה כאן בית בד יחד עם יישוב זעיר. בית הבד הנסמך לכנסיה הינו תופעה נפוצה ביהודה ושומרון שנולדה ככל הנראה עקב האיסור המוסלמי לגדל גפנים והאפשרות לשימוש משני בקירות הכנסיה לתמיכת בית הבד.
שיח' זייתון
אנו פורעים את תלתלי רכס הראש הצבעוניים ויוצרים שביל באמצעם. העליה החדה מותירה הרחק מטה את הרכסים הסובבים וממחישה כמה רכס זה חשוב אסטרטגית לשליטה באזור כולו.
את נקודת הגובה המיתמרת ל-740 מטר בחלקו המערבי של הרכס תופס המבנה של שיח' זייתון. מבנה רבוע הנתמך בקשתות וסביבו גדר מתפוררת התוחמת מרבדי פרגים אדומים. נקודת הגובה המרבית של רכס הראש מגיעה ל-820 מטרים ונמצאת בביתוניה.
אנשים טובים הותירו כאן נדנדה ושולחן הצופים אל הנוף המרהיב, ואנו אכן עןשים בהם שימוש מושכל.
ממערב מעל האובך וערי החוף בולט ציר 443 אשר שמו הקדום הינו מעלה בית חורון, ציר חשוב ואסטרטגי עוד מימי קדם.
ציר זה מופיע במלחמתו של יהושע עם המלכים שיצאו נגד גבעון (יהושע פרק י') ובכתוב מתואר כיצד רדף אחריהם יהושע דרך מעלה בית חורון שהיה ציר הנסיגה של מלכים אלו.
שלמה המלך ביצר את בית חורון עליון ותחתון, (דברי הימים ב' פרק ח').
הקרב השני של החשמונאים נגד היוונים היה במעלה בית חורון. היוונים אשר עלו במעלה הצר נאלצו לפרק את מערך הקרב שלהם (הפלנקס), והוכו קשות במארב חשמונאי.
במהלך המרד הגדול קסיוס גאלוס סופג כאן מפלה קשה.
אף בעת המודרנית נודעה חשיבותו של רכס זה כאשר במלחמת העולם הראשונה התבצרו העות'מאנים על רכס שולט זה, והבריטים נאבקו קשות על מנת לכבוש אותו, כולל הפגזות עזות. גם היום לא צריך להתאמץ במיוחד כדי לאתר על הקרקע את שרידי השרפנלים של הפגזים של אותם ימים.
מצפון לנו הנוף נמתח עד פאתי ירושלים וקל לזהות את צללית המבנה של נבי סמואל, ומצפון היישוב המוריק דולב והר חרשה הבולט מעל רכסי השומרון.
אל בורות המים
אנו ממשיכים מזרחה לאורך הרכס כאשר רוח ונופים סוערים מכל עבר, אל חרבת אל-מחמה.
כאן ההיסטוריה היתה עקבית וגם חורבה זו נסקרה ונתגלה בה יישוב יהודי מבית שני שחרב עם מרד בר כוכבא, כנסיה ביזנטית שהוסבה לבית בד בתקופה הערבית, ומבנה רבוע של קבר שיח' מהתקופה הערבית המוקדמת.
בנוסף לרבדים ההיסטוריים מיוחדת חורבה זו בבור מים עמוק הניזון מתוך מעיין שכבה תת קרקעי. אל הבור מוביל סולם מתכת יציב ונוח, ורבים יורדים אל מעמקי בור המים רחב הידיים לחוויה מרעננת של מים צלולים, אך קצת קרירים.
מסתבר כי בבור מים קטן זה הצליחו להידחק בו זמנית יותר מעשרה מטיילים, ורובם גם הצליחו לצאת ממנו.
אום א שיח'
אנו ממשיכים על דרך המלך המרוצפת מרבד של קחוונים לבנים אל קבר השיח'ה - אם השיח'.
מדובר גם כאן במתחם מגודר גדול בנוי אבן. מדרום בנוי חדר שגגו מעוטר בדגם רוזטה ונתמך במספר רב של קשתות צרות.
ממזרח, מערב ודרום פתחים מקושתים מובילים אל תוך המתחם, ומצפון חדר נוסף רחב ידיים, נתמך בקשתות ומחופה בכיפה. בחדר זה שרדו עיטורים יפים סביב שולי הכיפה. הכיפה המעוגלת מתחברת אל המבנה הרבוע תחתיה באמצעות ארבע קשתות זוויתיות המרבעות את המעגל.
מבט מעלה אל ראש הכיפה מגלה כי הטבע שולט כאן וכי שורש עבה של עץ אשר מן הסתם צמח אי אז על ראש הכיפה ביקע אותה ויצר סדק רחב בראשה.
עמיחי חולק עימנו בחן וידע רב מן הפולקלור של אתרים אלו. סיפור עם ערבי מספר כי השיח'ה חלמה שתראה ברק פוגע ברכס ושם תמצא עץ זית. חלומה התגשם וכך נבנו קברי שיח' זייתון וקבר אם השיח'.
קברי שיח' מתחילים להיבנות בתקופה הערבית ומתרכזים בעיקר בפסגות הרים. יש סברה כי קברים אלו משמרים קדושה עתיקה, שימיה מגיעים אף אל התקופה הכנענית.
ישנם שיח'ים המתמחים בפתרון בעיות שונות (פרנסה, פוריות וכו) בדומה לאלילי הכנענים.
נהוג מאוד בקרב עולי הרגל לידור נדרים או להותיר משהו באתר המקודש, לעיתים קרובות פיסת בד הנכרכת סביב העצים אשר ספגו מקדושת המקום כדי ליצור קשר עם הקדוש אשר ימשיך להגן עליהם.
לא תמיד ישנו קבר מוחשי באתר קבר השיח'. לעיתים זהו מקאם - אתר המוקדש לקדוש כלשהו למרות שאיננו קבור בו.
חורבת בית סילה
אנו יורדים בירידה חדה ומאתגרת, שלעיתים מחברת היטב אל קוצי ארצנו, אל מדרונו הדרומי של הרכס. מדריכנו מוביל בידענות בלב השטח שופע הצמחיה אל אתר בו פרוסים עשרות דונמים של שרידי מבנים מאבני גוויל ומספר מבנים מרכזיים מאבני גזית שהבולט מביניהם הינו באופן לא מפתיע לאזור זה - כנסיה.
גם כאן החפירה גילתה את אותה השתלשלות היסטורית של החורבות הקודמות בהן ביקרנו, אך להבדיל כאן נערכה חפירה יסודית.
נתגלו כאן מספר כתובות המגלות כי כנסיה זו הוקדשה לתאודורוס הקדוש (שדבר מלבד כך איננו יודעים עליו). בנוסף עולה כי ככל הנראה כנסיות אלו יושבו על ידי נזירים אשר גרו כאן, עיבדו את האדמה ובעצם תפסו חזקה על השטח.
ממצא חריג שנמצא בכנסיה זו הינו תיבת שרידים. תיבות אלו אופייניות לכנסיות קדומות והכילו שרידים של קדושים למיניהם. בתיבה זו נמצאה שערה ארוכה. בראש התיבה היה חריץ וגם בתחתיתה, ככל הנראה כדי להעביר שמן על השריד ולחלק או למכור את השמן שהתקדש בין עולי הרגל שהגיעו לכאן.
ממצא מעניין נוסף הינו במת דרשן מחרס שעוצב כדי לחקות עץ.
אך הממצא המרגש ביותר הינו מאגר מים עילי ותחתי בשוליים המזרחיים של המבנה, וחקירה שניהלנו בין סבך הקוצים מראה כי אכן יכול להיות שמדובר במקווה של הכפר היהודי ששכן כאן.
מקווה הקורא לנו מבעד לשנות דור לשוב אל חבל ארץ זה, ליישבו ולשוב אל נחלתנו.
תודות:
לד"ר עמיחי שוורץ על סיור מושקע, מלא עומק, ידע וחוויות.
ל'מכון למורשת ירושלים' ו"מרכז מבקרים מצפה משואות" על ההרתמות והסיוע בהוצאת סיור חשוב זה.
לעמית אררט המוביל אותנו אל ראש הארץ ומעמקי סודותיה.
ולעשרות העמיתים שבאו להתחבר אל הארץ, ללמוד את צפנותיה ולהנות מנופים קסומים ושפע אביבי.
'עמיתים לטיולים' - אוהבים וחוקרים את א"י ברגליים.
להתחברות ליומן הגוגל שלנו - לחצו כאן