אמצעים להתגייסות אישית למאבק אזרחי
Olek Netzer
דר' אולק נצר olek.ne...@gmail.com
רקע: "חוק האזרחות" של ליברמן שעבר בשקט בכנסת. השקט הזה שבו מתהדקת
טבעת הרודנות סביב צווארם של אזרחים נאמנים שאינם פנטיים לאומניים-דתיים,
כלומר אינם חסידי כיבוש והתנחלות, מחייב אותם לנקוט בצעדי מחאה והתנגדות
למשטר הזה – לעמוד על נפשם ולא לתת את צווארם בטבעת החנק המוציאה לישראל
את נשמתה האנושית והמוסרית. "חוק האזרחות" הזה חל גם על סעיף 97 בחוק
הקיים האומר "מי שעושה מעשה שיש בו כדי לפגוע מריבונותה של המדינה, דינו
מיתה או מאסר עולם". לא חייבים לחכות. כבר יש במחנה הקנאים קולות הקוראים
להחיל סעיף זה על כל מי שעושה מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, כביכול,
של המדינה על השטחים.
במדינה דמוקרטית המלחמה האמיתית והקובעת על דמותה איננה מלחמה על השלטון
ואיננה מאבק על הטבות שהשלטון נותן אלא היא מלחמה על נפש העם
הנה מספר הצעות אסטרטגיות אישיות, שכל אזרח בעל מצפון וכבוד עצמי יכול
לנקוט בלי הוצאה כספית משמעותית. ההצעות מכוונות לאלה שערכים כמו
דמוקרטיה, חירות, זכויות אדם ומוסר מדיני הם ערכים מקודשים עבורם.
ארגוני השמאל המתהדרים בערכים אלה יכולים כמובן לסייע מאוד ליחידים
ולעשות הרבה יותר – אבל אסור, לדעתי, לקוות ולחכות שמישהו אחר ייקח את
היוזמה ויוביל. המצב הגיע בהחלט לקו-האדום ומחייב התייצבות אישית.
כולנו חונכנו על ערכי הצבא, אומץ, דבקות במשימה – אומץ והקרבה-עצמית כאשר
אנחנו מזוינים ומשוכפצים, מאורגנים ועם החברה'. אבל אומץ אזרחי זה משהו
שמעולם לא טופח ולא דובר בו בארץ הזאת. הגיע הזמן.
זה חייב להיות משהו מעבר להפגנה, שבה באים בהמון, מנפנפים בסיסמאות,
עושים צעקות במקהלה וחוזרים הביתה. צריך שיחידים יקבעו סטנדרד חדש למילוי
חובת האזרח להגן בגופו על הדמוקרטיה שהקנאים קמים עליה בכוח כזה. מולם
חייבים לצאת בכוח – כוח חוקי, כוח מוסרי, כוח ללא-אלימות – אבל כוח.
נחישות להפגין כוח כזה יכולה להשפיע על הרבים ולמלא את החלל ששום תנועה
ציבורית או מנהיג עדיין לא ממלאים.
חותם אישי: האמצעי היעיל ביותר, הוא תג עם מסר שהאדם ישא על גופו, בצאתו
ובבואו במרחב הציבורי, קבוע, משהו כמו "כפתור" שאפשר להבחין במה שעליו
ממרחק. מובן שכל אחד צריך לשאת את המסר שבו היא או היא מאמינים ומוכנים
לעמוד מאחוריו (אני אישית, אילו היו לי אמצעים, הייתי מייצר ועונד
"כפתור" עם הכיתוב "התנועה לשחרור ישראל מהשטחים", או "לעולם לא אשלים עם
שלטון מתנחלים"). ביום שאנשים עם מסר כזה או דומה יבואו קבוע בציבור –
ייקבע ציון דרך חדש בתולדות המאבק על נפשה וגורלה של הארץ הזאת. המשמעות
שיבינו גם המתנגדים היא, שציבור מתנגדי משטר ההתנחלויות בשטחים קם, לא
משלים ולא נכנע בפועל, לוקח את העניין הזה ברצינות אמיתית, אישית, קרוב
לגוף ולנפש, ומוכן להתמודד עליו בנחישות. כיום אין הרגשה כזאת ואין
מציאות כזאת בישראל. את זאת אפשר לשנות.
עלונים: "השמאל הלאומי" עושה מבצעים של תלייה לילית של פוסטרים. אבל כל
אחד יכול להדפיס "מיני פוסטר" על עמוד או חצי-עמוד רגיל במדפסת המחשב
האישי, לתלות על לוח המודעות של הבית המשותף והבתים בסביבה, בסופרמרקט,
בבית הקפה, לחלק לאנשים, וכד'. גרפיקה מתוחכמת איננה יתרון כלל, כי היא
משדרת שהגורם המפיץ הוא ארגוני או אפילו מסחרי, ואילו "מיני פוסטר" מתקבל
כמסר אישי לעניין. זה יכול להיות יעיל במיוחד כאשר קבוצה או ארגון
מוציאה מסר ושולחת לכל חבריה בדואל, וכל אחד מדפיס ומפרסם אותו בעת
ובעונה אחת. כך אפשר להגיב מייד לאירועים ולהשפיע על השייח הציבורי.
למשל, לאחר פיגע רצחני כמו שהיה באיתמר – "הטרור בא מהשטחים". בדרך קלה
וזולה זו אפשר לא רק לכתוב סיסמא קצרה אלא גם לנמק ולהסביר ולהתייחס
לתגובות של תומכי הסיפוח.
שלט על מכונית: המהנדס אלי צייחנר, (חפשו אותו ברשימת הכותבים ב"על צד
שמאל" שמימין) המציא פטנט פשוט ויעיל מאוד – ראו דוגמה/תמונה. השלט עשוי
מפוליגל ומוצמד לשמשה האחורית מבפנים בפיות-ואקום. את המסר מדפיסים
בשלושה חלקים – ימני, אמצעי ושמאלי – במדפסת ביתית רגילה על דפים רגילים
– ושולחים לרשימת הפעילים בדואר אלקטרוני. כל מה שצריך לעשות בבית זה
להדפיס, לחבר את החלקים למסר ולהדביק בסלוטייפ רגיל לשלט. כאשר חוששים
להשאיר את המכונית עם השלט אפשר להסירו מבפנים – אין שום בעיה. לאנשים
עסוקים זה לא גוזל זמן, לא עולה כסף ומי שנוסע נסיעה רגילה בכבישים
העמוסים כרגיל מפגין את המסר למאות רבות של נוסעים.
זהו. שלא יגידו בעתיד שלא אמרנו להם.